פסק דין פסק דין זה ניתן בהודעה לצד ג' אותה שלחו הנתבעים כנגד הצד ג' במסגרת תביעה שהוגשה נגדם לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה בה היה מעורב גם רכב של הנתבעים נהוג בידי הנתבע מס' 1 . התובעת בכתב התביעה טענה כי התאונה התרחשה ביום 11.02.02 בשעה שהרכב של התובעת היה בנסיעה, סטה לפתע הרכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 לנתיב נסיעתו, התפרץ לתוך נתיב נסיעתו של רכב מבוטח התובעת ופגע בו. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו דחו את טענות התובעת באשר לאחריות הנתבע 1 לאירוע התאונה וטענו את טענותיהם. הנתבעים טענו גם כי הרכב שלהם היה מבוטח בביטוח אחריות כלפי צד ג' אצל חברת הביטוח אריה ועל כן הם שלחו הודעה לצד ג', לחברת הביטוח אריה בטענה , כי הם כאמור מבוטחים אצלה וכי הם יחויבו בתביעה לשלם סכום כלשהו לתובעת אריה כמבטחת שלהם, חייבת על פי תנאי הפוליסה לשלם את הסכום. אריה הגישה כתב הגנה וטענה כי הביטוח נעשה או נכנס לתוקפו רק לאחר האירוע הנדון ועל כן אינו מכסה את האירוע. מצאתי להפריד את הדיון בין התביעה להודעה לצד שלישי. ניהלתי הוכחות בתביעה גופא. ביום 09.05.04 נתתי פס"ד בו קיבלתי את התביעה וחייבתי את הנתבעים לשלם לתובעת סכומים שנפסקו בפסה"ד. פסק דין זה כאמור, הינו במסגרת ההודעה לצד ג'. בהודעה לצד ג', טענו הנתבעים כלפי הצד ג' , כי הרכב בו נהג הנתבע 1, בוטח בכל עת רלבנטית בתובענה העיקרית על ידי צד ג' בפוליסה לביטוח מקיף מס' 223267834 ואשר במסגרתה כוסו הן הנזקים אשר נגרמו לרכב [ביטוח רכוש - ח.י] והן נזקי צד שלישי [ביטוח אחריות - ח.י.]. כמו כן נטען בהודעה לצד ג' , כי ביום 11.02.02 נהג הנתבע 1 ברכב כאשר התרחשה התאונה. צד ג הגישה כתב הגנה ובין היתר טענה את הטענה שלהלן: א. כי בכל המועדים הרלבנטים לתאונה לא היתה קיימת לנתבעים כל פוליסת ביטוח וכי רק לאחר התאונה, החליטו הנתבעים "להפיק" לעצמם פוליסה ולצרפה לכתב הגנתם. ב. כי דין התביעה לצד ג' להידחות בהיותה קנטרנית וטורדנית ומנסה להוציא מהצד ג כספים שלא כדין. ג. העדר כיסוי ביטוחי - שכן ביום האירוע לא היה קיים כיסוי ביטוחי כלל. ד. מרמה בתביעת תגמולי ביטוח בכך שהנתבעים מסרו לצד ג עובדות כוזבות והעלימו ממנה מידע . על פי כתב ההגנה בהודעה לצד ג' כי הפוליסה של הנתבעים הופקה אך ורק בתאריך 28.2.03 ואילו התאונה הנטענת התרחשה ביום 11.02.02, דהיינו כ - 17 יום לאחר האירוע. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בהליך שלפני הינה מתי נכרת חוזה הביטוח אם נכרת בין הנתבעים וצד ג'? חוזה ביטוח הינו חוזה לכל דבר וחלים עליו עקרונות היסוד בדיני חוזים. סעיף 1 בחוק החוזים [החלק הכללי]. 1. כריתת חוזה - כיצד חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה. " לפיכך, ברור כי על מנת שיבוא לעולם חוזה ביטוח, חייבת להיות הצעה של המבוטח אל המבטח וקיבול מצד המבטח להצעת המבוטח , שהביטוי המעשי שלה יהיה בסופו של דבר הוצאת או הנפקת פוליסת הביטוח. מן המפורסמות הוא שהצעה לערוך חוזה ביטוח נעשית על פני "הצעת הביטוח" הנמצאת כנוסח מודפס ובו השאלות המהותיות העיקריות אותן רואה חברת הביטוח שניסחה את ההצעה כרלבנטיות במסגרת שיקוליה אם לקבל את הצעת הביטוח ואם לאו. הטפסים נמצאים במשרדי הסוכנים ומי שמעוניין בביטוח ניגש לסוכן, ממלא את הטופס , עונה על השאלות, חותם על אמיתות התשובות והסוכן מעביר את ההצעה לחברת הביטוח. רצתה החברה לקבל את ההצעה מנפיקה היא פוליסת ביטוח על פי התנאים שמולאו בהצעת הביטוח. הלכה היא כי אם חברת הביטוח הנפיקה את פוליסת הביטוח, הרי שהשאלות והתשובות אשר בהצעה הן אלו אשר יחייבו את המבוטח/ המציע ואם ביקשה חברת הביטוח לשנות את תנאי ההצעה שמולאו ונחתמו על ידי המציע, עליה להודיע לו על כך ולקבל את הסכמתו. שכן כל שינוי בהצעת הביטוח המקורית שנעשה על ידי חברת הביטוח, הופך את ההצעה להצעה חדשה אך הפעם מצד חברת הביטוח למועמד לביטוח והוא צריך לקבל את התנאים המשופרים או המשופצים או המתוקנים של הצעתו המקורית כדי שההצעה המתוקנת על ידי חברת הביטוח תחייב אותו. תיקנה חברת הביטוח את תנאי ההצעה או הוציאה פוליסת ביטוח עם תנאים אחרים מאשר התנאים המפורטים בפוליסה , לא יחייבו התנאים החדשים את המבוטח אשר לא נשאל ולא הסכים לגביהם ותנאי ההצעה המקורית הם אשר יחייבו את שני הצדדים. על פי סעיף 12 לחוק החוזים [החלק הכללי]: 12. תום לב במשא ומתן (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 2, יחולו בשינויים המחוייבים". בשלב מילוי הצעת הביטוח, אם כן, חייב המציע על פי סעיף 12 לחוק לנהוג בתום לב או בדרך המקובלת. עם מסירת ידיעה מהותית שנכללה במסגרת השאלות שבטופס ההצעה תעמיד את המציע במצב שהוא מפר את הוראות סעיף 12 לחוק. סעיף 15 לחוק קובע : "15. הטעיה מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". צד ג' טוענת, כי ביום בו התבקש הביטוח הינו יום שהיה מאוחר ליום אירוע התאונה בה נגרם הנזק ואם אכן טענה זו תתקבל, הרי שהנתבעים עומדים בפני שני קשיים : האחד, אי מסירת ידיעה בתום לב ובדרך המקובלת במסגרת הצעת הביטוח שמעמידה אותם מול הוראות סעיף 12 לחוק החוזים . השני, הוא הוראות סעיף 16 א' לחוק חוזה הביטוח שקובע: "16. סיכון שנתבטל (א) חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". ועל כן, תמיד תחזור ותצוץ השאלה מתי נכרת חוזה הביטוח בין הנתבעים לבין צד ג'? מוכן אני להניח , לטובת הנתבעים , כי היום בו חתמו על הצעת הביטוח, קרי, היום בו היו במשרדו של הסוכן לצורך "הזמנת" ביטוח, הוא היום שבו נעשה הסכם הביטוח, זאת בהמשך לאמור לעיל , כי הצעת הביטוח מהווה הצעה על פי דיני החוזים והקיבול שנעשה על ידי המבטח הינו קיבול לצורך חוק החוזים. מאחר ובסופו של יום הפיקה צד ג' פוליסה לכיסוי רכוש ואחריות של הנתבעים , ללא שינויים בהצעה שהיתה [מכל מקום לא נטען שהיו שינויים בהצעה שהיתה] הרי עצם הפקת הפוליסה מהווה קיבול להצעת הנתבעים, כולל תאריך התחלת הביטוח. כאמור, התאריך בו ביקשו הנתבעים את הכיסוי הביטוחי לרכוש ולחבות, הוא הקובע אם יש בידיהם פוליסה בת תוקף אם לאו, כפוף כמובן להוראות סעיף 16 א' לחוק חוזה הביטוח. צד ג' טוענת בסיכומיה כי מאחר והפוליסה על פי הרשימה שלה ת/3 הופקה ביום 13.02.02 כאשר תוקפה מתחיל ביום 07.02.02, קרי, 6 ימים אחרי תחילת תוקפה ויומיים אחרי אירוע התאונה וטוענת שפוליסה לא יכולה להיות פוליסה רטרואקטיבית. מסכים אני עם צד ג' שהפוליסה איננה יכולה לחול על מקרה שארע לפני תחילת תוקף הביטוח , לפי סעיף 16א' לחוק חוזה הביטוח, אך אם אגיע למסקנה שתחילת תוקפה של הפוליסה הינו ביום הנקוב בה, קרי, 07.02.02, הרי שתאריך הפקתה בפועל 6 ימים אחרי המועד הנ"ל, אינו רלוונטי, שכן הדבר תלוי בהסדרים הפנימיים של צד ג', ודרכי עבודתה בהפקת הפוליסות. ברור שעובר זמן ביום יום הגשת ההצעה לביטוח ובין הפקת הפוליסה בפועל. הקובע לענייננו איננו מועד הפקת רשימת הפוליסה אלא תאריך תחילת התוקף ואת זה ניתן ללמוד לאור מועד הצעת הביטוח. כך שאם הנתבעים במקרה זה, ביקשו להפיק עבורם כיסוי ביטוחי לרכוש ואחריות לפני מועד האירוע הנדון, אזי גם אם ההפקה בפועל של הפוליסה נעשתה יותר מאוחר, אין בה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי. ברור כמובן שאם הדרישה מהסוכן או הצעת הביטוח להפיק ביטוח עבור הנתבעים אצל הצד ג', נעשתה ביום 06.02.05, אז ברור מבחינה כרונולוגית כי הדבר נעשה ל פ נ י התאונה ועל כן האירוע מכוסה. יצוין כי הנתבעת מס' 1 כפי שהוא מעיד על עצמו הינו סוכן ביטוח והוא אמור לדעת את הפרוצדורה של הגשת הצעות ביטוח והפקת פוליסה על ידי המבטח. הנתבע 1 מעיד שהוא ביקש הצעות מטעם סוכני ביטוח למרות שהוא בעצמו סוכן ביטוח, כי לא הצליח לקבל ביטוח בחברה בה עבד ברכב דיזל 4X 4 ובסוף הגיע לסוכן בשם יעקב לחמי והודיע לו שהוא מעוניין לבטח את הרכב. בעדותו הראשית אומר הנתבע 1 על יעקב לחמי את הדברים שלהלן: "ביקשתי מיעקב שאני מעוניין לבטח את הרכב. הוא הודיע לי כי למחרת יהיה באשקלון וכי משרדו בירושלים . . . הוא נכנס אלי, מסרתי לו את כל הפרטים הרלבנטיים להצעת הביטוח. הוא לקח את ההצעה ובזה הוא גמר את הסיפור". הנתבע 1 אינו אומר, כי הוא חתם על טופס בכתב של הצעת ביטוח רק מסר את כל הפרטים הרלבנטיים להצעת הביטוח למר לחמי וזה מעורר תהייה. הנתבע 1 הינו סוכן והוא יודע שכדי שהסוכן שלו ישיג לו ביטוח אצל חברת ביטוח, הוא צריך לחתום על טופס הצעת ביטוח. הנתבע 1 אינו אומר כי הוא חתם על טופס כזה, הוא רק מסר את הפרטים והדבר משתלב יפה עם דבריו למעלה מכך בשורה 7 לעמוד 5, שהוא התעניין בהצעות מחיר. דברים אלה מקבלים חיזוק בתשובתו של הנתבע בש' 12 בעמוד 6 כדלקמן : "ש. ב 06.02.02 ביקשת מלחמי? ת. ביקשתי ממנו הצעת מחיר . . .”. זאת אומרת בשיחה שהתקיימה בין הנתבע 1 לבין לחמי הוא מסר פרטים רלבנטיים להצעת הביטוח וביקש הצעת מחיר. עדיין לא ביקש לערוך ביטוח. כמו כן מוסיף הנתבע 1 ואומר: "ובזה נגמר הסיפור . ..". מה משמעות המילים "ובזה נגמר הסיפור . ..".? הנתבע אינו אומר ביוזמתו כי הסוכן הבטיח לו שישיג לו ביטוח על פי פרטי ההצעה שמסר לסוכן. כמו כן הנתבע 1 אינו מוסר מיוזמתו באיזה תאריך התקיימה השיחה הנ"ל. רק לאחר שנשאל על ידי בא כוחו, מה אמר לו אותו לחמי לאחר שמסר את הפרטים והוא השיב שתהיה לו פוליסה לאחר כמה ימים. מעניין לציין בנקודה זו, כי הנתבע 1 בדבריו הספונטנים אמר: "מסרתי לו את כל הפרטים הרלבנטיים להצעת הביטוח", ואילו בא כוחו שואל אותו בהמשך: "לאחר שמלאת הצעה עם יעקב לחמי . . . ". הרי הנתבע 1 לא אמר שהוא מילא הצעה עם יעקב לחמי אלא רק מסר פרטים. הנתבע 1 מוסיף ומספר, כי כל הרעיון לעריכת הביטוח הינו: "כי הבנק בתחילת החודש רצו שהחברה ניצני, כי נציג פוליסה משועבדת ושיקולים שלהם. הם רצו פוליסה שיהיה בו סעיף לטובתם". יש לציין, כי הבנק בו מדובר לא הוזמן כדי להציג את העתק הפוליסה שנמסרה לו או כדי לתמוך בגרסתו של הנתבע 1 כי הביטוח נעשה לפי דרישת הבנק ומדוע, וזה העיקר, דווקא בסמוך לאירוע תאונה דרש הבנק את אשר דרש ומדוע עד לאותו יום לא דרש הבנק פוליסת ביטוח משועבדת לטובתו בזמן שהנתבעים היו חייבים לבנק כספים והבנק ביקש להבטיח את כספו? בשורה 24 בעמוד 5 , שואל ב"כ הנתבע את הנתבע "מועד הפקה 13.02.02 מתי ישבת עם מר לחמי? ". יש בשאלה ממן זו משום הדרכה והשמת עובדה בפני העד שתשובתו בהמשך תהיה בהתייחסות אליה. הנתבע שהוא כאמור סוכן ביטוח היה אמור לדעת מתי בדיוק נפגש עם הסוכן שלו, מתי חתם אם חתם על הצעת ביטוח ומתי התחיל הביטוח בפועל. מר לחמי לא הוזמן להעיד מטעם הנתבעים וכל העדויות בקשר למועדים של הפגישות בין הנתבע 1 למר לחמי , ומה נאמר באותן פגישות ואי אלו פרטים נמסרו הן כולן מפי הנתבע עצמו ויש להתייחס למשקלם של הדברים בזהירות רבה. אין מניעה שבית המשפט יפסוק את הדין על מסך דבריו של עד אחד אך כאשר עד זה הינו בעל עניין יש לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה. הנתבע ענה בתשובה לשאלתו הנ"ל של בא כוחו שדיבר עם מר לחמי ב- 06.02.02 לחמי היה אצלו במשרד ב- 07.02.02. עדותו של הנתבע נשמעה ביום 29.12.04. הנתבע לא העיד מתוך רישומים על המועדים הנ"ל והיה בולט בדבריו שהוא מתכנן את תשובותיו בקשר למועדים , בהתאם למועד התאונה. כמו כן האמור בשורה 25 [הוא היה אצלי במשרד] סותר את האמור בשורה 16 [הוא אמר לי כי אני אגיע ותהיה לי פוליסה לאחר כמה ימים]. על הפרש הזמנים בין עריכת ביטוח החובה לבין ביטוח רכוש ואחריות ניתן ללמוד מהדברים שנאמרו לעיל, ומדבריו של הנתבע עצמו בעמ' 8 שורה 13 : "ש. מה בקשר לפוליסת ביטוח החובה של הרכב? ת. עשיתי אותו ב 06 לחודש. בזמן שפניתי לאותו סוכן פניתי לסוכן נוסף בשם מונטי. הוא הוציא אותה באותו יום. באותו יום נתתי לאחי כסף מזומן כדי שהוא ישלם את הביטוח". בדברים האלה של הנתבע יש הן משום סתירה פנימית והן משום עדות על כך שהביטוח לכיסוי רכוש ואחריות נעשה בנפרד מביטוח החובה ופרק זמן מאוחר ממנו. על הסתירה בין הדברים תעיד העובדה שהנתבע אומר שב 06 לחודש פנה ללחמי ומסר לו את הפרטים הרלבנטיים להצעת הביטוח וכי למחרת עשה לו ביטוח ומאידך אומר בעמוד 8 כי את ביטוח החובה עשה אצל לחמי ואילו את ביטוח האחריות והרכוש עשה אצל סוכן אחר. הנתבע מעיד כי: "פניתי לסוכן נוסף בשם מונטי. הוא הוציא אותה באותו יום ב - 06.02.02, באותו יום נתתי לאחי כסף מזומן כדי שהוא ישלם לביטוח". הנתבע 1 לא הביא את אחיו כדי להעיד מטעמו לגבי תאריך תשלום תעודת הביטוח, והרי זו שאלה יסודית והמחלוקת סביבה קשה - מתי שולמו דמי הביטוח עבור הפוליסה לביטוח חובה? אמרתי עבור הפוליסה לביטוח חובה, שכן צורת התשלום של דמי הביטוח לביטוח חובה ולביטוח רכוש ואחריות שונה. את החובה משלמים בכסף מזומן בבנק ומקבלים חותמת הקופה על תעודת הביטוח ואילו את ביטוח הרכוש והאחריות משלמים דרך הסוכן בד"כ בהוראת קבע או בתשלומים. כך שניתן להניח, בהעדר ראייה אחרת, כי הסכום אותו נתן הנתבע 1 לאחיו כדי לשלם את הביטוח בבנק, מתייחס לפוליסת ביטוח החובה בלבד. ניטשה מחלוקת קשה בין הצדדים - מתי שולמה תעודת ביטוח החובה? הנתבעים מבקשים לטעון, כי הם ביקשו את הביטוח הן מהסוכן לחמי והן מהסוכן מונטי והנתבע בעדותו טוען שאת שני הדברים הוא עשה באותו יום. הנתבעים מבקשים להסיק מהעובדה שביקשו את ביטוח החובה ב 06 לחודש ואף שילמו עבור הביטוח באותו מועד שגם באותו מועד התחיל ביטוח הרכוש והאחריות שלהם. ראשית, אינני מקבל את גרסתו של הנתבע שבאותו יום שביקש את ביטוח החובה מלחמי, הוא גם ביקש את ביטוח הרכוש ממונטי ולמחרת ב 07.02.02, כבר "עשו לו ביטוח". א. הנתבע אמר כי הוא ביקש מלחמי רק הצעת מחיר לביטוח רכוש מקיף. ב. בניגוד לאמור לעיל הוא טוען, כי ב 07 לחודש ביקש מלחמי שיעשה לו ביטוח בהתאם למחיר שהוא עשה לו ושיתחיל ב- 07.02.02. ג. הנתבע בעצמו אומר כי את ביטוח החובה הוא עשה אצל לחמי ואילו את ביטוח הרכוש הוא עשה אצל מונטי. אין גרסה אחידה בדבריו של הנתבע 1 והוא מבלבל בין ביודעין ובין בהיסח הדעת בין דרישתו לעשות ביטוח חובה מהסוכן שלו, לחמי, לבין ביטוח המקיף שנעשה ככל הנראה יותר מאוחר. באשר למועד תשלום פוליסת ביטוח החובה בבנק: כאמור, ניטשה מחלוקת בין הצדדים מתי הדבר נעשה. צד ג' יגעה ופנתה לבנק הדואר, וביקשה וקיבלה ממנו את תדפיס התקבולים, נ/8, שצורף גם לסיכומים , וממנו לומדים, כי התשלום בוצע ב - 22.02.02. נכון שפוליסת הביטוח גופא, נושאת חותמת בנק הדואר לא הוצגה על ידי מי מהצדדים ונכונה שאלתו של ב"כ הנתבע מדוע הצד ג' אינה מציגה את העותק הנמצא ברשותה נושא תאריך ההחתמה בבנק. אך זאת לזכור כי חובת הראייה בדבר תשלום דמי הביטוח לצורך תחילתו של ביטוח החובה מוטלת על כתפיו של המבוטח, שכן מועד הביטוח מתחיל עם התשלום בבנק. אכן צד ג' לא המציאה את עותק התעודה ואולם מקור התעודה שהוחתמה בבנק נמסר לנתבע שטוען כי הוא מכר את הרכב בהמשך לאחר ומסר לו את תעודת הביטוח. התביעה הוגשה ביום 27.08.02. הנתבע טוען כי הוא מכר את הרכב אחרי אירוע התאונה וכשנשאל על כך על ידי ב"כ הצד ג' , הוא לא ידע להשיב מתי מכר את הרכב והדבר תמוהה. התאונה היתה ב- 11.02.02, כמעט 6 חודשים לפני הגשת התביעה. הנתבע מכר את רכבו אחרי התאונה ב- 11.02.02. גם אם נניח, כי הנתבע 1 מכר את הרכב סמוך מאוד לאחר האירוע,הרי ביום שקיבל את כתב התביעה, ידע בידי מי נמצא הרכב וידע לגשת אליו ולבקש ממנו את תעודת ביטוח החובה עם החותמת על פניה כדי להוכיח , כי אכן בתאריך בו הוא טוען כי שילם את דמי הביטוח - הוא אכן שילמם. מצד אחד - הנתבע לא הציג את מקור תעודת הביטוח כדי להוכיח את מועד התשלום. מצד שני - לא הביא את אותו אדם לו מכר את הרכב כדי לנסות לברר את קיומה של תעודת הביטוח המקורית ומצד שלישי - לא הביא את אחיו כדי שימסור בבית המשפט אם לא מתי בדיוק שילם את דמי הביטוח אז לפחות יגיד לנו כמה זמן אחרי שקיבל את הכסף מאחיו, הנתבע 1, החתים את תעודת החובה בבנק. הנתבע טען כי ביום בו קיבל את עתודת הביטוח ב 07.02.02, הוא נתן כסף לאחיו כדי שישלמו בבנק. ולכן, דרושה היתה עדותו של האח כדי להסביר מתי בפועל או אחרי כמה ימים שילם את הכסף. נוכח השאלות הנ"ל והרקע הכלל שחובת הראייה בעניין תשלום דמי הביטוח מוטלת על המבוטח - אני קובע כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענתו כי הוא שילם את דמי ביטוח החובה בתאריך בו הוא טוען כי שילם, 07.02.02, ועל כן, המסמך נ/8 אותו הגישה הנתבעת - הופך להיות הראייה היחידה לעניין תשלום דמי הביטוח , קרי: 22.02.02. הנתבע בעצמו קשר מבחינת מועדים בין מועד קבלת תעודת הביטוח ותשלומה על ידי אחיו ובין ביטוח האחריות, שטוען שיש לו ועל כן ומאחר ואני קובע כי תעודת ביטוח החובה שולמה רק ביום 22.02.02, לא יכולה להיות כל אפשרות כי הביטוח המקיף נתבקש ונעשה לפני 11.02.02. זאת מהנימוק דלעיל וגם מהסתירות שמצאתי בדברי הנתבע 1, בעניין הזמנת הביטוח המקיף כשפעם הוא אומר שהוא רק ביקש הצעת מחיר ופעם אומר ביקש ביטוח ובמקום אחר הוא אומר שהוא ביקש את הביטוח מלחמי ובמקום אחר אומר שהוא ביקש אותו ממונטי. מאחר וקבעתי שהנקודה המרכזית בכתב ההודעה לצד ג', לצורך חיוב הצד ג' בתשלום תמלוגי ביטוח לנתבעים הינה מועד הזמנת הביטוח על ידי הנתבעים , ומאחר וקבעתי שאין בפני ראייה כי הביטוח המקיף הוזמן לפני האירוע - אני קובע כי ההודעה לצד ג לא הוכחה ודינה להידחות. הנתבע בסיכומיו טוען כי הצד ג לא הציגה את העתק תעודת ביטוח החובה כדי להראות מתי בוצע התשלום. התייחסתי לכך בדברי לעיל וקבעתי שהחובה להוכיח את מועד התשלום מוטלת על המבוטח ובנסיבות שסקרתי אותם לעיל, הגעתי למסקנה שביטוח החובה שולם ב 22.02.02 ולא לפני כן. בסעיף 32 לסיכומיו טוען הנתבע כי סוכן הביטוח בהתאם לסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, הינו שלוח של המבטח וידיעתו של הסוכן כידיעתו של המבטח. סעיף 33 לחוק קובע : " 33. שליחות לענין החוזה (א) לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. (ב) לענין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח". אכן לעניין המשא ומתן שקודם לכריתת חוזה הביטוח ולעניין חובת הגילוי , ידיעתו של הסוכן הינה כידיעתו של המבטח ואולם אין הדברים אמורים כאשר יש מעשה תרמית או הטעייה או ביטוח המתיימר לכסות אירוע שכבר ארע בניגוד לסעיף 16[א] לחוק חוזה הביטוח. [ראה: ע"א [ת"א] 383/96 מנורה בע"מ נ' דורית ואח']. שם נקבע כי האמור בסעיף 33 אינו יכול להתגבר על הוראת סעיף 16 לחוק חוזי הביטוח. בית משפט רשאי לפסוק את הדין גם על סמך ראיות נסיבתיות ולאו דווקא ראייה ישירה על העובדה המהווה בסיס לפסק. [נא עיין : י.קדמי על הראיות, חלק שני, מהדורת 2003, עמ' 688 ואילך והפסיקה המצוטטת]. ואם כי מרבית המקרים המצוטטים בספרו של השופט קדמי לקוחים מהמשפט הפלילי, הרי במשפט האזרחי על אחת כמה וכמה. ישנן ראיות נסיבתיות למכביר בחומר הראיות שבפני לכך שלנתבעים לא היה ביטוח מקיף לרכב המעורב ביום האירוע. לרכב המעורב לא היה ביטוח רציף במשך כ- 3.5 שנים לפני האירוע. הנתבע בעצמו מאשר: ". . . באיזשהו שלב לא עשינו ביטוח מקיף כי זה לא היה כלכלי ולא היה כדאי. הביטוח היה יקר מאוד . . . ". אם כן 3.5 שנים לפני האירוע לא היה לרכב ביטוח מקיף ובדרך פלא 4 ימים לפני אירוע התאונה טוען הנתבע 1, כי ביטח את רכבו בביטוח מקיף. אומנם, הוא מתרץ זאת בכך שהבנק ביקש זאת: "עשינו את הביטוח כאשר הבנק אילץ אותי אם לא היה מבקש לא הייתי עושה". ואולם, כאמור לעיל, הנתבעים לא טרחו להזמין עד מהבנק כדי לאשש טענה זו או כדי להציג את פוליסת הביטוח בה מדובר כדי לברר ממתי היא מתחילה. הנתבע נשאל: "ש. לפחות משנת 12.98 עד 07.02.02 לא היה לך מקיף? והתשובה שלו יש בה גם מההתחמקות וגם מההתחכמות. והוא משיב כך: "למה לא. אני לא בטוח. ההחלטה העקרונית אם אני קונה גם היום רכב כזה. יש לי רכב דומה לזה מיצובישי מגנום. הוא לא משועבד ולכן אני לא עושה מקיף". המשכם וסופם של דברי העד בתשובה לשאלה הנ"ל, סותרים את תחילתם , שכן בתחילה הוא עונה בשאלה: למה לא? , קרי : שכן היה לו ביטוח ב אותם שנים. כאש מתברר בסוף כי לא היה לו ביטוח באותן שנים ומאידך הוא משיב שהוא לא בטוח וכי למעשה גם היום יש לו רכב מאותו סוג שהוא לא משועבד ולכן לא עשה מקיף. הנתבע 1 קושר את ביצוע ביטוח המקיף עם היות הרכב משועבד. ונשאלת השאלה , מתי שיעבד הנתבע 1 את הרכב המבוטח לטובת אותו בנק אנונימי. אין בפני ראייה, כי הנתבעים פנו אל אותו בנק כדי לקבל הלוואה או כדי להבטיח תשלום חובות בסמוך לתחילת חודש פברואר 2002 וכי הבנק ביקש שיעבוד רכב ושיעבוד רכב ביטוח מקיף שלו. ראייה נסיבתית אחרת הינה בעניין השאלה, מדוע הנתבע לא הודיע על התאונה לחברת הביטוח כמתחייב מחובתו בחוק חוזה הביטוח תוך זמן סביר מיד לאחר האירוע. הנתבע טען כי : תכף לאחר התאונה פינו את הנהגת. עזבה את המקום . גם אני עזבתי". פינו את הנהגת או היא עזבה את המקום? כמו כן הוא טוען כי איחר בדיווח על התאונה כי לא היו לי הפרטים של צד ג'. בהודעה על מקרה ביטוח ת/7 - אין תאריך מסירת ההודעה ואלם בפינה העליונה בצד ימין מציין הנתבע : "מחלקת התביעות. ההודעה נשלחת באיחור מאחר ולא היו לי פרטי צד ג', כעת הוגשה נגדי תביעה ועל פי פרטי התובע, מלאת את הטופס." התביעה עליה מדבר הנתבע 1 הינה התביעה העיקרית בתיק זה שהוגשה דווקא על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ. אם כי פרטי המבטח והנהג של הרכב המעורב אכן מצוינים בכתב התביעה אבל אינני מקבל את הסברו של הנתבע 1 , שלא יכל היה לקבל את פרטי הרכב המעורב במקום וכי אי קבלת הפרטים הוותה את המניעה להגשת ההודעה. הנתבע מאשר כי אחיו נשאר במקום התאונה לאחר שהוא עזב את המקום. הנתבע מאשר כי הנזק ברכבו לא עלה על 2,000 ₪. הוא לא טוען כי הוא נפגע בתאונה וכי פונה על ידי אמבולנס לביה"ח. אז מדוע עזב את המקום, מקום התאונה והשאיר במקום את אחיו? משהשאיר את אחיו במקום , מדוע לא רשם אחיו את פרטי הרכב המעורב, זאת לכל הפחות כדי למסור אותם למבטחת? שמם של הנתבעים נכלל בתביעה המתוקנת לראשונה כשהוגשה ביום 02.09.03, ויש להניח כי במהלך חודש ספטמבר 2003 - קיבלו הנתבעים את כתב התביעה. משמע, כשנה ושבעה חודשים אחרי אירוע התאונה. מדוע לא מצא הנתבע לנכון לדווח לצד ג', על אירוע התאונה - גם אם הפרטים הדלים שהיו בידו , לפחות מספר הרכב המעורב אם הוא טוען כי הוא מבוטח ? ומעל לכל, מדוע הנתבע לא הביא את אותו סוכן הביטוח, שדרכו עשה את הביטוח כדי שיעיד עבורו, מתי באמת ביקשו הנתבעים ביטוח מקיף עבור הרכב המעורב כדי להוכיח שלפחות הצעת הביטוח או הבקשה מהסוכן לערוך ביטוח נעשתה לפני אירוע התאונה. על סמך עדותו של הנתבע 1 והמסמכים שהוגשו אינני יכול לקבוע כי הביטוח נעשה לפני התאונה . הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח זאת ואני אף נוטה לקבוע באופן פוזיטיבי כי הדרישה להוצאת הביטוח לכיסוי רכוש ואחריות כלפי צד ג' נעשו אחרי האירוע. על כן, ההודעה לצד ג' נדחית. אני מחייב את הנתבעים לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הודעה לצד שלישי