פסק דין 1. מבוא עניין לנו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח חיים, נכות מתאונה ושחרור מתשלום פרמיות בתקופת אי כושר. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 2.4.98. הצדדים אינם חלוקים באשר לנכות שנותרה לתובע בשיעור 9.75%, בגין פגיעה בגבו. הנכות נקבעה ע"י ד"ר יון שמונה כמומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975. התביעה הוגשה לאחר שהנתבעת דחתה את דרישת התובע לתשלום על פי הפוליסה ולשחרור מתשלום פרמיות בתקופת אי הכושר היינו מ-2.4.98 ועד-30.11.98. 2. גדר המחלוקת שבין הצדדים א. הפרת חובת הגילוי לטענת הנתבעת, הסתיר התובע מידע מהותי אודות מצבו הרפואי בעת שחתם על בקשת ההצטרפות לביטוח והצהרת הבריאות ביום 24.11.95 וכן בעת שביקש להגדיל את סכומי הביטוח ביום 31.5.96. לטענת הנתבעת הסתיר התובע את העובדה כי הוא סובל מבעיות בגב תחתון מזה שנים עובר לעריכת הביטוח. לביסוס טענתה מצרפת הנתבעת את תיקו הרפואי של התובע, הודעות על פגיעות בתאונות עבודה למל"ל וחוות דעת של ד"ר פרלוק,רופא חתם. משכך, הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול הפוליסה. על פי האמור בהצהרות הבריאות שחתם התובע,לא סבל מכל בעיה רפואית לפני כניסתו לביטוח. לטענת התובע, לא היה בתשובותיו כל הסתרת מידע שכן פקידת הבנק, בפניה חתם על המסמכים, לא שאלה אותו באשר לבעיות בגבו.כל ששאלה אותו היו שאלות כלליות בעניין מצבו הבריאותי ואם הוא סובל ממחלות קשות או כרוניות. על כך השיב בשלילה שכן לא סבל מאלה. עוד טוען התובע בהקשר זה כי כלל לא ניתן לו לקרוא את המסמכים לפני שהתבקש לחתום עליהם. טענתו הנוספת של התובע נוגעת לזכותה של הנתבעת לבטל את הפוליסה במועד שבו הודיעה על ביטול הפוליסה. לשיטתו,לא הייתה הנתבעת רשאית לבטל את הפוליסה וזאת לאור הוראות סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח,התשמ"א 1981 (להלן:החוק). במועד הביטול כבר עברו למעלה משלוש שנים מיום כריתת החוזה. ב. הודעת התובע נמסרה באיחור לטענת הנתבעת נמסרה הודעת התובע לראשונה ביום 24.1.99 במכתב בא כוחו. זאת לאחר שתמה תקופת אי הכושר. הנתבעת מפנה להוראות סעיף 6(א) לנספח השחרור שבפוליסה. ג. התובע לא הוכיח כי איבד את כושרו לעבוד לטענת הנתבעת זכאי התובע לשחרור מתשלום פרמיות רק בחלוף שלושה חודשים מיום התאונה. התובע לא הוכיח כי לאחר אותה תקופה נשלל ממנו כושר העבודה בשיעור של 75% לפחות כדרישת הפוליסה. התובע טוען כי צירף תעודות אי כושר שאושרו ע"י המל"ל ואשר ניתנו לו ע"י הרופאים שטיפלו בו. עוד הוא טוען כי טענתו לפיה לא עבד כלל בתקופה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. 3. העדים מטעם התובע העיד הוא בעצמו. מטעם הנתבעת העידו ד"ר פרלוק, רופא חתם גב' עדינה שמיר עובדת מחלקת תביעות בנתבעת, גב' אסתר אורן וגב' איבט מועלם פקידות בנק הפועלים שהחתימו את התובע על המסמכים המדוברים ומר זכריה לוי מנהל סניף הבנק שאימת את חתימתו של התובע על חלקם של המסמכים. דיון 4. הפרת חובת הגילוי א. במסגרת המסמכים עליהם נדרש התובע לחתום בעת עריכת הביטוח, נמצאה גם הצהרת בריאות ועיסוקים. סעיף 1 להצהרה פותח כך: "איני חולה, לא חליתי ולא קיבלתי טיפול רפואי (לרבות הקרנות) או תרופות בקשר לאף אחת מהמחלות הבאות: א. מחלות דרכי הנשימה,כיב קיבה, סכרת, מחלת כבד, מחלת כליות, חלבון או סוכר בשתן, קדחת שגרון, מחלות פרקים ועצמות, הפרעות נפשיות, פגיעות בעמוד השידרה." (ההדגשה שלי-ח.ו.ו). בהמשך מופיעה רשימה נוספת של מחלות ופרטים אודות מצבו הבריאותי של המועמד לביטוח ועיסוקים או תחביבים מסוכנים. באותה עמודה, בצד שמאל של הדף, מצויה הערה מודגשת וממוסגרת בזו הלשון: "לתשומת לבך: זכאי להצטרף לביטוח רק מי שיכול לאמת הצהרה זו ללא סייג." התובע חתם על ההצהרה ולא סייג דבר. ב. טענות התובע בהקשר זה הן שתיים: האחת לגופן של שאלות, ולפיה מצבו הרפואי בעת החתימה על הצהרת הבריאות היה תקין. לדבריו לא סבל מבעיות מיוחדות בגבו "מלבד מקרים שגרתיים של כאבי גב" (ראה סעיף 4 לתצהירו). השניה, נוגעת לנסיבות החתימה על ההצהרה. בתצהיר עדותו הראשית, מיום 10.5.2002, (שסומן ת/1), מציין התובע בעניין זה כך: "ביום 24/11/95 חתמתי בבנק הפועלים על הצעת ביטוח ועל הצהרת הבריאות. יודגש בעניין זה כי הפקידה שאלה אותי שאלות בעניין מצבי הבריאותי כשהמסמכים היו מונחים בפניה, מילאה בכתב ידה את הצהרת הבריאות בהתאם לתשובותיי לשאלותיה והחתימה אותי על ההצעה ועל הצהרת הבריאות. אנכי לא העלמתי כלום מחברת הביטוח ועניתי על כל השאלות שנשאלתי." (ההדגשה שלי- ח.ו.ו.) (ראה סעיף 7 לתצהירו). לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעת ביקש התובע להגיש תצהיר משלים לעניין נסיבות החתימה על הצהרת הבריאות. התצהיר הנוסף (שסומן ת/3), נחתם ביום 28.12.2002. בסעיף 3 לתצהיר הוא טוען ראשית כי המדובר בפקידת הבנק ששמה איבט. עוד הוא טוען כי הפקידה "שאלה אותי רק שאלות כלליות האם היו לי מחלות קשות או כרוניות והשבתי בשלילה שכן זו האמת". ובהמשך: "הריני להצהיר כי פקידת הבנק לא שאלה אותי מאומה לגבי הגב שלי ולא ביקשה לדעת בכלל אם סבלתי מפגיעות בעמוד השדרה או בעיות בגב בכלל." ג. לטענת הנתבעת הסתיר התובע כי הוא סובל מבעיות בעמוד שדרה במשך שנים עובר לחתימתו על הצהרת הבריאות והיא מפנה לתיקו הרפואי. מתיקו הרפואי של התובע עולה כי מאז 1982 סבל התובע מאירועים של כאבי גב תחתון וטופל בתרופות. החל משנת 1990 מתועדים אירועים חוזרים ונשנים של כאבי גב תחתון. יתרה מכך, בחלקם של המקרים מדובר בתאונות עבודה והתובע אף מיהר לדווח עליהן למל"ל. עוד עולה כי בחלקם של המקרים פנה התובע לבית חולים ובחלקם של המקרים טופל בזריקות. ( ראה למשל הביקור מיום 30.8.1992). למותר לציין כי בכל אותם מקרים קיבל התובע חופשות מחלה. לא זו אך זו, התובע היה מטופל אף אצל רופאים מומחים אורטופדים דוגמת ד"ר רינות. כך גם נשלח התובע לבדיקות C.T. ועוד בינואר 1994 נמצאו אצל התובע שינויים ניווניים ובלט דיסק בגובה L5-S1. ממצאים אלו, לשיטת הנתבעת, הוסתרו על ידי התובע בכוונת מרמה. ד. התובע מסר שתי גרסאות סותרות באשר לנסיבות החתמתו על הצהרת הבריאות. לאחר ששבתי ועברתי על כל המסמכים והעדויות לא ראיתי לקבל את גרסתו המאוחרת של התובע שניתנה בתצהירו המאוחר. כנגד גרסתו של התובע הובאו עדויותיהם של שלושת פקידי הבנק שהיו מעורבים בהחתמת התובע על המסמכים. בעדויות פקידות הבנק יש כדי לתמוך בגרסתו המקורית של התובע. אך הגיוני הוא שהעדים הללו לא יזכרו ספציפית את נסיבות החתמתו של התובע כאשר נתבקשו לחתום על תצהירי עדות ראשית בשנת 2003, שמונה שנים לאחר שהתובע חתם בפניהם.אך עדותם באשר לנסיבות השגרתיות של החתמת לקוחות הסניף על מסמכים אלו, תואמת את גרסתו של התובע שבתצהיר ת/1. ניסיונות ב"כ התובע לקעקע את עדויותיהם של עדים אלה לא צלחו והן נותרו איתנות. ה. חרף ניסיונו של התובע להציג תמונה לפיה נשאל רק שאלות הנוגעות למחלות קשות או כרוניות וכי לא ניתנה לו ההזדמנות לקרוא את המסמך, התרשמתי כי התובע ידע כי הוא נשאל אודות סך כל מצבו הבריאותי לרבות מצב גבו. התובע אינו יכול להישמע בטענה כי לא ידע שבמסגרת פגיעות בעמוד שדרה לגביהן נשאל, נכנסות גם פגיעות בעבודה דוגמת אלה שנגרמו לו תוך כדי הרמת משא כבד. כפי שציינתי, בניגוד לחוסר הבנתו לגבי השאלות שנשאל על ידי פקידות הבנק, ידע לפנות מידית למל"ל בכל תאונת עבודה ולו קלה שאירעה לו. ו. כך גם אין מדובר במקרה שבו לא ידע התובע מהם המסמכים שעליהם חתם, שהרי בחקירתו הנגדית הודה כי ידע אל נכון שהוא חותם על מסמכים לצורך עריכת ביטוח חיים על נספחיו. הוא הדין בעת החתימה על המסמכים בשנת 1996 לצורך הגדלת סכום הביטוח. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת בן פורת בע"א 16/80 לולו נ' סולומון, פד"י לז (4) 70. חזקה על אדם שהוא יודע על מה הוא חותם וסתירת החזקה מצריכה ראיות כבדות משקל. ז. אדם, דוגמת התובע, שמקצועו ועבודתו כרוכים ביכולת פיזית מאומצת, אינו יכול להתייחס למצב של גבו כפי שנגלה מתוך המסמכים, כאילו מדובר במקרים שגרתיים כהגדרתו. כך גם חוות הדעת של ד"ר יון, שהוגשה מטעמו של התובע, נוקטת לשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "בסקירת עברו של מר זועבי, נראה עבר "עשיר" ביותר של כאב גב תחתון, כך שההגבלה הקלה, ככל שתהיה בתנועת עמוד שדרתו, היא על בסיס, כאמור לעיל,משקלו וכאמור כאן, עברו." ח. על פי סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981 (להלן: החוק) חובה על המבוטח להשיב תשובות מלאות וכנות: "א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה." ניסיונו של התובע לראות בנוסח השאלה שאלה גורפת לא יצלח. כפי שציינתי לעיל התובע סבל לא רק מכאבי גב אלא גם מפגיעות בעמוד השדרה. על מנת לעמוד בדרישות הסעיף היה על התובע למסור מידע על בעיות הגב מהן סבל. בענייננו גם אין ספק שמדובר בשאלה מהותית. ט. ברי שמבטח סביר לא היה מוכן לבטח את התובע ללא החרגת בעיות גב, כפי שעלה אף מחוות דעתו של ד"ר פרלוק שלא נסתרה. אין המדובר בממצא הדמיתי בלבד, אלא באירועים חוזרים ונשנים של כאבים אשר מאלצים את התובע ליטול תרופות ואף משביתים אותו מעבודתו. זהו בדיוק הסיכון המבוטח בפוליסה. אני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה לא הייתה נכונה לבטח את התובע אם לא הייתה מחריגה את בעיות הגב מהן סבל כבר עובר לעריכת הביטוח. מבחינת הנתבעת מדובר בביטוח סיכון שכבר התממש. 5. תוצאות אי הגילוי: א. כאמור, פעלה הנתבעת לביטול של הפוליסה עם היוודע לה מצבו הרפואי של התובע לאשורו. הנתבעת סומכת על הוראת סעיף 7 לחוק. לטענתה העלים התובע בכוונת מרמה את המידע אודות מצבו הרפואי. לחילופין מדובר במקרה שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה לו הייתה נפרשת בפניו התמונה המלאה. מכאן לטענתה מתקיימים שני התנאים החלופיים שבסעיף 7(ג) לחוק. ב. התובע טוען מנגד, כי הנתבעת מנועה מלבטל את הפוליסה שכן חלפו שלש שנים מאז כריתת החוזה והוראת סעיף 43 לחוק חלה. עוד טוען התובע, לחילופין, כי הנתבעת כשלה בהוכחת הטענה לפיה מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה שכן עדיה לא היו בקיאים במסמכים השונים שמצויים בנתבעת לצורך מילוי פרטים על מצב רפואי ועדותם לא הייתה מהימנה. דין הטענה הנוגעת לתחולת סעיף 43 להדחות. ראשית, לא חלפו שלש שנים ממועד כריתת חוזה הביטוח, 1.12.1995, ועד למועד קרות מקרה הביטוח - התאונה ב-2.4.1998. אם ירצה התובע לומר כי עד למועד הביטול כבר חלפו שלש שנים, הרי שטענה זו לא יכולה להישמע מפיו. התובע בחר לשבת בחיבוק ידיים ולא למסור לנתבעת הודעה על כוונתו להפעיל את הפוליסה וזאת במשך תקופה ארוכה של כשמונה חודשים. שנית, סעיף 43 לחוק הינו חלק מפרק הדן בביטוח חיים אשר מוצא את הגדרתו בסעיף 41 לחוק ואשר מוציא מתחולתו מקרים של תאונה, מחלה ונכות. סעיף 54(א) לחוק אליו מפנה ב"כ התובע, אינו חל על הפוליסה נשוא הדיון כאן שכן אין מדובר בתשלום תגמולים ללא הוכחת נזק. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 54(ב) אשר אינו מחיל את סעיף 43 לחוק על סוג זה של ביטוחים. לסיכומה של נקודה זו,לא הייתה מניעה לעשות שימוש בסעיף 7 (ג) (2) לחוק מצד הנתבעת. ג. ואם הגעתי לכלל מסקנה שמבטח סביר לא היה מבטח את התובע כנגד סיכוני פגיעה בגבו, הרי שהפוליסה בוטלה בדין ותביעת התובע אינה יכולה לעמוד. לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסיקה הענפה בתחום זה ובין היתר: ע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ,פ"ד מו (2) ע"א 2230/98 צמח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מח (2) 256 כן ניתן ללמוד על משמעות והיקף חובת הגילוי בע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית ואח', הגם ששם אין עסקינן בביטוח חיים. 6. סוף דבר המסקנה הינה כי התובע הפר את חובת הגילוי כלפי הנתבעת וכי מבטח סביר לא היה מוכן לבטחו כנגד סיכונים הנובעים ו/או הקשורים לבעיות בגבו, ומכאן שרשאית היתה הנתבעת לבטל את הפוליסה כפי שעשתה. דין התביעה להדחות. משבאתי למסקנתי זו, מתייתר הצורך בדיון ביתרת השאלות שהעלו הצדדים. התובע זכאי להחזר הפרמיות ששולמו, אם שולמו, החל ממועד התאונה וזאת מכוח סעיף 7 (ג) (2) לחוק. התובע ישא בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ביטוח חייםנכות