הגדרת אובדן כושר עבודה - להמשיך במקצוע או בעיסוק

פסק דין מונחת בפני תביעה שעילותיה הן: העילה האחת היא, חוזית, לקבלת תגמולי ביטוח, לשחרור מתשלומי פרמיות ולהחזרי כספים ששולמו, על פי פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה. תביעה זו מופנית כלפי כלל חברה לביטוח בע"מ [תיקרא להלן: "הנתבעת" או "המבטחת" או "כלל"]. העילה השניה היא, בגין רשלנות ומצג שווא רשלני. תביעה זו מופנית כנגד סוכן הביטוח, עמוס אילת [יקרא להלן: "הנתבע" או "הסוכן" או "אילת"]. התובע, יליד 1951. בין השנים 1982 - 1996 עבד התובע ב"צים", כקצין חשמל ימי. בתאריך 12/10/96, לאחר מו"מ בין התובע לבין הסוכן, נחתמה הצעה לביטוח חיים ע"י כלל, ע"ש התובע. בעקבות הצעת הביטוח, ביום 1/1/86, הוציאה כלל פוליסת ביטוח חיים, על שם התובע, הכוללת ביטוח נוסף, מסוג "שלב", מפני אובדן כושר עבודה, [מוצג ת/ב יקרא להלן: "הפוליסה"]. הפוליסה כללה כיסוי לאובדן מוחלט של כושר העבודה, שנכון ליום תחילת הביטוח היה בסך של 1,000 ₪ לחודש וכן, שחרור מתשלום פרמיות, כל עוד המבוטח באובדן כושר עבודה מוחלט. ביום 16/1/94, חתם התובע על הצהרת בריאות חדשה - [להלן: "הצהרת הבריאות" מוצג נ/7]. בעקבות הצהרת הבריאות החדשה, הסכימה כלל להגדיל את הפיצוי החודשי, במקרה של אובדן מוחלט של כושר עבודה. בחודש יולי 1996, בבדיקה רפואית תקופתית של התובע, לבדיקת כשירותו לעבודה בים, נקבע כי חלה אצלו ירידה סטטית וכרונית בשמיעה, שאינה מאפשרת לתובע להמשיך בעיסוקו, כקצין חשמל ימי ומונעת המשך חשיפתו לרעש. [תוצאות הבדיקה מוצג ת/ג]. בעקבות ממצאי הבדיקה הרפואית התקופתית, בוטל פנקס הימאי של התובע, לצמיתות. [מוצג ת/ד]. התובע פוטר מעבודתו ב-"צים". לאחר מו"מ, בין כלל לבין התובע, בתאריך 9/8/97, הכירה המבטחת בזכותו של התובע לקבלת פיצוי חודשי על פי הפוליסה, לתקופה שמיום 24/10/96 עד ליום 30/5/97 [מוצג ת/ו]. ביום 23/6/97 אישרה כלל כי תשלום הסכום של 47,595 ₪ מהווה תשלום עבור תקופת העבר וקבלת סכום זה אינה מהווה ויתור מטעם התובע לגבי המשך תביעתו. כן התחייבה כלל לשלם לתובע פיצוי חודשי, בהתאם לפוליסה, לתקופה נוספת של 3 חודשים, עד ליום 31/8/97. [מכתב המבטחת מיום 23/6/97 מוצג ת/ז]. התובע לא קיבל החזר תשלום פרמיות והוא המשיך לשלם למבטחת פרמיות על פי הפוליסה, עד ליום הגשת התביעה. בין לבין, התובע רכש מקצוע - עריכת דין. ביום 23/10/96, תבע התובע מהנתבעת תשלום תגמולי ביטוח ושחרור מפרמיות, בגין אובדן מוחלט של כושר עבודה שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מירידה סטטית וכרונית בשמיעה, וזאת מאז פסילת פנקס הימאי שלו, מיום 24/7/96. לטענת הנתבעת, על פי תנאי הפוליסה, עליה לשלם למבוטח תגמולי ביטוח רק אם נשלל ממנו, באופן מוחלט, באמת ובתמים, הכושר לעסוק בעיסוק בו בוטח ובכל עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. תכלית הפוליסה הינה, לפצות את המבוטח, בגין אובדן כושר עבודה מוחלט, רק אם נבצר ממנו לחזור באופן סביר למעגל העבודה. מי שלא רוצה לעבוד, ו/או בחר לעבוד בעיסוק רחוק מעיסוקו הקודם, חרף יכולתו לעסוק בעיסוק סביר אחר, אינו זכאי לתגמולי ביטוח, על פי תנאי הפוליסה. לטענתה, היא שילמה לתובע ושיחררה אותו מתשלומים, בהסתמך על מצגיו הכוזבים. התשלומים כאמור, שולמו לתובע לצורך שיקומו והחזרתו למעגל העבודה. הנתבעת דוחה תביעת התובע להמשך תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן מוחלט של כושר עבודה, שכן, לטענתה, התובע לא איבד את כושר עבודתו באופן מוחלט, על פי תנאי הפוליסה. בהצהרת הבריאות, שמילא התובע, לשם הגדלת סכום הביטוח, הפר התובע את חובת הגילוי בכך שהסתיר מהנתבעת מידע מהותי אודות מצבו הרפואי כהוויתו. לו היה מצהיר אמת היתה הנתבעת דוחה את בקשתו להגדלת סכום הביטוח. בכל מקרה, הוא לא זכאי לפיצוי על פי הסכום המוגדל. לשיטתה, הסוכן מונה כשלוחו של התובע, לענין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח. הסוכן טוען שהעובדות, לאשורן והבעיות באמינותו של התובע, אינן מקנות לתובע כלפיו עילות ברשלנות או במצג שווא רשלני. בכל מקרה, אם מגיע לתובע פיצוי, הוא נמוך בהרבה מזה הסכום הנתבע ואף נמוך מהסכום שכבר שילמה כלל לתובע. הסוכן שלח הודעת צד ג' לאילון חב' לביטוח בע"מ [תיקרא להלן: "אילון"]. לטענת הסוכן, הוא בוטח אצל אילון, בפוליסת אחריות מקצועית, לתקופת ביטוח מיום 1/1/98 עד ליום 31/12/98, כאשר לפוליסה כיסוי רטרואקטיבי מיום 1/1/92. הפוליסה מכסה את האירוע. הפוליסה היתה בתוקף בעת שהתרחשה עילת התביעה כנגד הסוכן. המחלוקת בין הסוכן לבין אילון היא בשאלה, מתי נוצרה עילת התביעה. איילון מתגוננת בטענה כי מקרה הביטוח לא התרחש במועד שבו, הפוליסה מכסה את הארוע הביטוחי ועל כן, דין ההודעה כנגדה להידחות. התביעה נגד כלל; גדר המחלוקת בתביעה זו היא, האם כתוצאה משלילת פנקס הימאי מהתובע, אירע מקרה הביטוח, כהגדרתו בפוליסה, ולפיכך, זכאי התובע לתגמולי ביטוח מהנתבעת. ככל שצריך לענין, מקרה ביטוח, "אי כושר עבודה מוחלט", מוגדר בפוליסה, בזו הלשון: "....המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה...אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשעור של 75% לפחות הכושר להמשיך במקצועו או בעיסוק שבו עסק כמפורט בהצעה עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו, ולהכשרתו...". הנה כי כן, להגדרת מקרה כמקרה ביטוח, עפ"י הפוליסה, נדרשים שני תנאים מצטברים, התנאי האחד, שעקב מחלה או תאונה נשלל מהמבוטח לפחות 75% מהכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק, כמפורט בהצעת הביטוח, והתנאי השני, שבעקבות הפגיעה נבצר מהמבוטח לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. להלן, אבחן, אחד לאחד, אם התובע הרים הנטל המוטל על כתפיו להוכיח קיומם של התנאים המצטברים האמורים. דיון התנאי הראשון; לטענת התובע, הוא חשמלאי ימי להבדיל מחשמלאי. התובע טוען שמקרה הביטוח אירע עם שלילת פנקס הימאי שלו. הנתבעת טוענת, שעם שלילת פנקס הימאי מהתובע, לא אירע מקרה הביטוח שכן, לתובע לא נגרם אובדן מוחלט של כושר עבודה בהתאם לתנאי הפוליסה, אלא, לכל היותר נמנע ממנו להיות ימאי [אם כי הוכח שהמשיך בעיסוקו זה]. לטענתה, הוכח כי התובע כשיר להמשיך לעבוד בעיסוקו כחשמלאי ביבשה. לשיטתה, הוכח כי אפילו על התובע להימנע מחשיפה לרעש, הרי שאין כל מניעה שימשיך לעבוד כחשמלאי. ממילא, מאז האירוע ועד היום, התובע עובד ומשתכר. בהצעת הביטוח [ת/א], במשבצת שבה מוגדר "עיסוק", של המועמד לבעלות הפוליסה, הצהיר התובע: "קצין חשמל בצי הסוחר" ובמשבצת "מקצוע" הצהיר: "חשמלאי". הצעת הביטוח משמשת בסיס לפוליסת הביטוח. בהגדרת מקרה הביטוח בפוליסה, מדובר על שלילת הכושר מהתובע: "...להמשיך במקצועו או בעיסוק שבו עסק...". לפרשנות משמעות התיבה "או" נפנה לסעיף 7 לחוק הפרשנות תשמ"א - 1981 שעניינו: "הכלל אינו מעין הפרט דווקא". "המילים "או" "אחר".... להבדיל מן המפורט שלפניהן הן באות ולא להקיש לו..." בענינינו, באה התיבה "או" להבדיל בין "מקצועו" לבין "עיסוק" שבו עסק. כך גם נוסחה הצעת הביטוח [ת/א], כאשר בהדפסה מופיעות שתי משבצות שונות להצהרת המבקש ביטוח. האחת, "מקצוע" שם נכתב בכתב יד - "חשמלאי", השניה, "עיסוק [אם שונה, ממקצוע") שם נכתב בכתב יד "קצין חשמל בצי הסוחר". על אמיתות האמור בהצעה חתם התובע, תחת ההצהרה: "אני חתום מטה, אשר את חיי מבקש לבטח, מסכים בזה שחיי יבוטחו, בהתאם להצעה זו. אני מצהיר ומאשר בזה כי כל תשובותיי כמפורט בהצעה ובהצהרת הברירות, נכונות....אני מסכים בזה שכל התשובות הנ"ל ישמשו יסוד לחוזה הביטוח המבוקש ויהוו חלק בלתי נפרד ממנו". התובע מודה: "אני אישרתי את ההצעה בחתימתי". [סעיף 15 ת.ע.ר. תובע]. והוא אף קיבל העתק ממנה לביתו [סעיף 18 ת.ע.ר.]. על מי שחותם חלה החזקה שהוא יודע על מה הוא חותם. הנה כי כן, עפ"י לשון הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה - מקצועו ועיסוקו של התובע יכול שיהיו שני דברים שונים. ואכן, גם הצעת הביטוח נוסחה והודפסה כך שיש בה מקום להבחנה ולהבדלה בין עיסוק לבין מקצוע. ואומנם, בהצהרה על הצעת הביטוח, הצהיר התובע שלא באופן זהה לגבי מקצועו ולגבי עיסוקו, והבדיל ביניהם. אפילו אם נלך לשיטת הנתבעת, לפיה, מי שעוסק כקצין חשמל בצי הסוחר, יכול שיהא בעל כישורים לעסוק כחשמלאי הרי, על פי לשון התנאי הראשון של ההגדרה בפוליסה, די אם נשללה מהתובע יכולתו לעסוק כקצין חשמל בצי הסוחר [ועל כך הרי אין מחלוקת], ואפילו הוא יכול לעבוד במקצועו כחשמלאי, די בכך כדי שיתקיים התנאי הראשון. כאמור, השימוש בתיבה "או" בהגדרת מקרה ביטוח בפוליסה,דינו שבא להפריד ולהבדיל בין מקצוע לבין עיסוק, ולא להקיש. פרשנות, שלפיה, בין אם נשלל עיסוקו של המבוטח ובין אם נשלל מקצועו, ­מתקיים התנאי הראשון, מעניקה להגדרה שבפוליסה את המשמעות המגשימה, בצורה הטובה ביותר, את תכליתה של פוליסת הביטוח הנדונה. תכליתה של פוליסה כזו שהיא נועדה להגן על פיצוי מבוטח שיצא ממעגל העבודה ואינו יכול עוד להשתקם ולקיים את עצמו, לעיתים די שהמבוטח יצא מהעיסוק שבו עסק או מהמקצוע בו עסק, האחד מן השניים, כדי שיצא ממעגל העבודה ובלבד שחל גם התנאי השני. ועל כך אדון בהמשך. אומנם, הצדדים העלו טענות מרובות בשאלת קיומו או אי קיומו של התנאי הראשון. בטיעוניהם, הסתמכו כל אחד על חווה"ד רפואיות שהוצגו לראיות. בנסיבות שפירטתי לעיל, אין עלי לצלול לים הטענות שפורטו כיד הלמדנות הטובה על הפרקליטים. כך או כך, בהיות שני התנאים תנאים מצטברים, הרי, אם לא מתקיים התנאי השני, ממילא אין תחולה לפוליסה. לענין התנאי הראשון, אני קובעת על פי תנאי הפוליסה, התקיים התנאי הראשון בהגדרת "אי כושר עבודה מוחלט", שעם שלילת פנקס הימאי שלו, איבד התובע את העיסוק שבו עסק כקצין חשמל בצי הסוחר. אדון עתה במחלוקת אם התקיים התנאי השני, שבהגדרת אובדן כושר עבודה מוחלט, שבפוליסה. התנאי השני; עתה, גדר המחלוקת היא בשאלה, האם התובע הוכיח שנבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. בהיותו של תנאי זה מצטבר לתנאי הראשון, די שהתובע לא הרים נטל הוכחת קיומו של התנאי השני כדי שתביעתו תדחה. לשיטתו של התובע, מטרת הפוליסה היא לתת למבוטח כיסוי ביטוחי, במקרה שיאבד את יכולתו לעסוק בעיסוקו. לטענת התובע, עד מועד קרות הארוע הביטוחי, ביוני 1996, במשך 16 שנה, עבודתו, מקצועו ועיסוקו היחיד היה חשמלאי ימי. לדבריו, מדובר במקצוע ייחודי, טעון רישיון של משרד התחבורה, הדורש הכשרה תאורטית ומעשית, התמחות והשתלמויות, עד הגיעו לדרגת חשמלאי ראשי בים. לשיטתו, שאותה הוא מבקש לחזק כחוו"ד של מומחה תעסוקתי, דר' מריו סוקולסקי, [ת/8], ובדעתו של דר' שראל - מומחה תעסוקתי של הנתבעת [נספח ט' לת/1], מדובר בעיסוק מאוד ייחודי, צר ומצומצם, ספציפי, שאין לו תחליף סביר אחר. ב"כ התובע סבור שצריך שלעיסוק החדש תהיה זיקה ולא זהות לעיסוק הקודם. השכלתו הכשרתו וניסיונו של המבוטח מיוחסים לעיסוקו ביום קרות הארוע. התובע טוען שאף אחד מהעיסוקים המקצועיים, הפוטנציאליים, שמציע המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת, פרופ' לרמן, אינו עיסוק סביר, מבחינה משפטית ואין להם זיקה לעיסוקו כחשמלאי ימי. יאמר מיד, שהתובע לא הוכיח שהוא איבד את כושרו ואת יכולתו לעבוד בעבודה שמתאימה למצבו ולכושרו להתפרנס מעבודות אחרות. לאמור: לא נבצר ממנו לעסוק ב"עיסוק סביר אחר...". ואפרט. סבירותו של העיסוק האחר תיבחן בשני מבחנים. במבחן הסובייקטיבי, משום שמדובר בתכונות ובסגולות אישיות ובמבחן האובייקטיבי, משום שמדובר בעיסוק שהתובע יצטרך להתאים לו את עצמו. לפי לשון ההגדרה שבפוליסה, אין הכרח שלעיסוק הסביר האחר תהא זיקה ישירה דווקא אל העיסוק הקודם שבו עסק המבוטח. דרישת זיקת הזהות המקצועית אינה עולה בקנה אחד עם מטרת הפוליסה, עם ההיגיון שבה ועם ההיגיון הכלכלי. יתכנו מקרים שלמבוטח כמה כישורים, בדרגה שווה. די שהעיסוק האחר שווה ערך לקודם, באופן שהמבוטח יכול לממש את כישוריו הנוספים. "עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע הזהים למבוטח במקרה הנדון היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כך גם ניתן להוסיף ולהגדיר "עיסוק סביר" ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר וכן מתאים לאורח חייו של המבוטח. "העיסוק הסביר" איננו בעל תכנים סובייקטיביים בלבד כמו גם שאינו בעל תכנים אובייקטיביים בלבד... סובייקטיבי שכן המבוטח צריך שאותו "עיסוק", יתאים לאורח חייו ולנטיותיו התעסוקתיות... אובייקטיבי, שכן אותו "עיסוק סביר" יבחן בהתאמתו לאדם הסביר בעל נתוני השכלה והכשרה כשל המבוטח...". (ת"א 300/97 פ"ד נב' (5) 746; 757) גם אין תנאי שהעיסוק יתאים להכנסתו של המבוטח לפני הארוע. מטרת הפוליסה היא להגן על אותו מבוטח שאיבד את עבודתו באופן מוחלט באופן שהוא יצא ממעגל העבודה. הפוליסה אינה באה לפצות או להעשיר מבוטחים המסוגלים לשלוח את ידם בעיסוקים אחרים וסבירים. כחוט השני נקבע בפסיקה שלא יעלה על הדעת שחברת הביטוח תשלם למבוטח תגמולי ביטוח כל ימי חייו, חרף העובדה שהוא מסוגל לעסוק בעבודות סבירות אחרות, שמתאימות להשכלתו ולהכשרתו, רק בשל כך שאבד לו, באופן מוחלט, כושרו לעסוק באותו עיסוק שעסק בו עובר לארוע הביטוח. לנוכח הראיות שבפני, אין ספק שהתובע אינו נמנה על אלה שלא נמצא להם עיסוק אחר שמתאים לכישוריו ולהשכלתו. התובע יכול להשתלב במעגל העבודה ב"עיסוק סביר" אחר שמתאים לו ולהתפרנס. בענין בו עסקינן, הרי אין מחלוקת שהתובע אינו יכול לשוב לעיסוקו כחשמלאי ימאי. דא עקא, התובע לא הוכיח שאינו מסוגל לכל עיסוק סביר אחר שיתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. באשר לניסיונו, השכלתו והכשרתו של התובע, אני למדה מדברי התובע. התובע הוא יליד שנת 1951. הוא בוגר בית ספר בסמת במגמת אלקטרוניקה. לאחר שחרורו מצה"ל למד, במשך שנה, בחוג לסוציולוגיה, באוניברסיטת חיפה, ללא בחינות. הוא למד באיטליה לימוד רפואה, את לימודיו הפסיק מחוסר מימון. [עמ' 51 לפרוטוקול]. הוא גם למד מינהל עסקים [שם]. אח"כ למד במכון להכשרה ימית את המקצוע "חשמלאי ימי", מכונאות ימית. בשנים 1980-1981 הוא השתלם, השתלמות מעשית, במקצוע חשמלאי ימי הוא התמחה לקבלת רישיון חשמלאי ימי. בשנת 1981 הוא עלה לים. בשנת 1982 הוא הוסמך על ידי משרד התחבורה, כחשמלאי ימי. כ- 11 שנה הוא עבד כחשמלאי ימי ראשי. לדבריו, שונה בתכלית המקצוע "חשמלאי", ימי מחשמלאי רגיל, מדובר בשתי שיטות חשמל שונות. אף פעם הוא לא למד חשמל רגיל. ביוני 1997 נשללה מהתובע לצמיתות האפשרות לעסוק בעיסוקו כחשמלאי ימי. לדברי התובע עצמו: "אחת מהאפשרויות שנקרו בדרכי באותה תקופה היתה האופציה לעבוד כעוזר מזכיר החברה שהוא תפקיד שהיה בהתגבשות ודורש השכלה משפטית. באותה תקופה הייתי בקשרים עם מנהל משאבי אנוש ב"צים". אמרתי לו כי אני יכול לנסות להתקבל, ללמוד ולעבוד בחברה בו זמנית, בכפוף לכך שאכן תפקיד זה יאושר בחברה. על כן התחלתי בלימודי משפטים בחודש 10/96 כשלושה חודשים לאחר פסילתי". [סעיף 32 לת.ע.ר. של התובע]. התובע, הוא עו"ד במקצועו. משנת 97 התובע מתפרנס משתי עבודות: "ש: ממה אתה מתפרנס משנת 1997 ועד היום. ת: מכל הבא ליד. היות ולא בא שום דבר ליד הלכתי וחיפשתי ממה אני יכול להתפרנס. התפרנסתי משתי עבודות אצל חברים שלי. אחת טריינוויג'ן חברת היטק שיושבת בצפון, לא היה לי תפקיד מוגדר, עבודות כלליות, עשו לי טובה שלקחו אותי. החברה עוסקת בלומדות ואינטליגנציה מלאכותית. שם עשיתי חיפושים באינטרנט, חיפוש של מידע שנחוץ להם. עשיתי עבורם ייצגתי אותם בפגישות בל אביב, כי הם היו קשורים במכון היצוא, מלאתי מסמכים עבורם שהוגשו למכון היצוא והתאחדות התעשיינים ומדען ראשי. השתתפתי גם בשתי סימולציות של לומדות ונטלתי בזה חלק. לא למדתי מחשבים. עשיתי כל מיני דברים שהטילו עלי. בחברה זו הייתי משנת 97 או 98 עד לפני שנה, עם הפסקות. עבדתי גם בחברה בשם מטאור, חברת ספנות קטנה של חבר שלי שיושב בחיפה. אני יזמתי את הפגישה איתו וביקשתי ממנו לקבל אותי. הוא לא חיפש אז עובד. שם ישבתי במשרד והייתי חצי מזכירה של חברת ספנות. כתבתי מכתבים עבורם, טיפלתי בקשרים שלהם עם רשויות, בהתחלה עבדתי לפי שעות, ועל כלי שיט של החברה. כלי שיט שלהם לא דורשים חשמלאי ימי. יש להם גוררת וסירת מנוע. עשיתי תיקוני חשמל שהיה צריך, פעמיים שהם היו צריכים לצאת להפלגה יצאתי כאיש צוות כללי. היו הרבה פעמים שישבתי במשרד ועניתי לטלפונים ושלחתי פקסים. כמו כן, "במהלך שנות עבודתי כחשמלאי ימי, למדתי באוניברסיטה קולנוע וטלויזיה, זה היה בשנים 1993-1998. נכון שסיימתי את התואר הזה בהצטיינות, למדתי באוניברסיטת ת"א ....ההפלגות". [עמ' 51 לפרוטוקול]. כיום, התובע עו"ד במקצועו. התובע מצהיר, בתשובות לשאלון, שהציגה לו הנתבעת [נ/4], שהוא עבד בערוצי זהב בחדר שידור. בחקירתו הודה התובע: ש: בתצהיר תשובות לשאלון הצהרת שעבדת בערוצי זהב בפתח תקווה בחדר שידור. ת: זה היה כשהייתי סטודנט. ת: מאז שנה אני עובד כעו"ד עצמאי, יש לי משרד שלי. לפני שנה הקמתי בחרה שהיתה אמורה לתת שירותי ספנות נלווים ולא הצליחה, לא התפרנסתי מזה, לא משכתי ממנה אפילו לא משכורת אחת. במהלך התקופה שעבדתי בחברת טרייניג'ן הייתי מתמחה. כל העבודות שציינתי היו עבודות חלקיות. [עמ' 62 לפרוטוקול מיום 8/7/02 בפני כב' השופטת דליה מארק]. הנה כי כן, מדברי התובע עצמו עולה שהוא איש משכיל, רחב תחומים, בעל ניסיון, יכולת וכישורים, באופן שהוא מסוגל לעסוק ב"עיסוק סביר" אחר ואף בעיסוקים סבירים אחרים. התובע הרי בעל רישיון עו"ד והתובע בעל תואר בתחום הקולנוע והטלויזיה. מעדותו של התובע עצמו עולה לא רק מגוון עיסוקיו אלא גם יכולתו להסב את מקצועו ועיסוקו מתחום אחד לתחום אחר. התובע נד בין תחומי עיסוקו כחשמלאי ימי, למשפטן לקולנוען, לעבודות מגוונות בחברת הייטק. כך או כך גם אם נניח לרגע קט שהתובע אינו בעל מקצוע חשמלאי רגיל, הרי התובע, בכישוריו, כישרונותיו, השכלתו והכשרתו וניסיונו, מסוגל לעסוק בעבודה סבירה אחרת ואפילו במגוון עבודות סבירות אחרות המתאימות לו. אפילו אין פרנסתו ולא תהא פרנסתו של התובע, מעיסוק אחר, כשיעור פרנסתו מעיסוקו כחשמלאי ימי, יכול התובע להשתכר למחייתו, מעיסוקים אחרים, במגוון כישוריו וכשרונותיו, די כדי שלילת זכותו ליהנות מתגמולי ביטוח. כך גם עולה מחוות דעתם, המקובלת עלי, של עדי ההגנה, המומחה התעסוקתי, פרופ' לרמן (נ/14) והמומחה לא.א.ג. ד"ר הימלפרב (נ/15). לדעתם, בפני התובע מגוון עיסוקים סבירים. המסקנה מהמקובץ היא שיכולותיו של התובע לעסוק בעיסוקים סבירים אחרים שוללת זכותו ליהנות מתגמולי ביטוח. ב"כ הצדדים העלו טענות מרובות והרחיבו בראיות ובחוות דעת מומחים בשאלה אם יש או אין הבדל בין "חשמלאי ימי" לבין "חשמלאי רגיל" והאם התובע יכול, כטענת הנתבעת, או לא יכול, כטענת התובע, לעבוד כ"חשמלאי רגיל". נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע להוכיח גירסתו שאינו יכול לעסוק, כעיסוק סביר אחר, בחשמלאות, ביבשה. לאחר שמצאתי שלתובע דנן כישרונות והשכלה נרחבים, והוא יכול לעסוק ב"מקצוע סביר" אחר, שמתאים לו, אינני נדרשת לצלול לים הטענות של הפרקליטים שפורטו כיד הלמדנות הטובה עליהם. למרות זאת אתייחס, בקצירת האומר, למחלוקת בדבר יכולתו של התובע לעסוק כחשמלאי רגיל. בפתח הדברים אשוב ואדגיש כי התובע עצמו הצהיר, בהצעת הביטוח, שמקצועו "חשמלאי" בהבחינו מעיסוקו כ"קצין חשמל בצי הסוחר". בהגדרת המשבצת שנועדה להצהרה על עיסוק צוין, בהדפסה שבטופס, שיש למלא אותה אם העיסוק שונה מהמקצוע. ואכן התובע מצא צורך להבחין בין מקצועו לבין עיסוקו, שעה שהגדיר מקצוע כ"חשמלאי", באופן כללי ועיסוק ספציפי "קצין חשמל בצי הסוחר". התובע מודה: "אני אישרתי את ההצעה בחתימתי".. [סעיף 16 לתצהירו]. להבהיר, בדיון בעניין זה אני יוצאת מהנחה שנשלל כושרו של התובע לעבוד במקום חשוף לרעש. להוכחת שלילת כושרו, לעסוק במקצוע חשמלאי, הסתמך התובע על חוות הדעת של ד"ר סקולסקי (ת/8). בחקירתו (עמ' 136 לפרוטוקול) נשאל ד"ר סקולסקי "אם העיסוק לא קשור ברעש אז אין בעיה שהוא יעסוק בו" הוא השיב "בהחלט" וכשנשאל "המגבלה שלך התעסוקתית שאתה בעצם היית מציג כדי להגן על התובע זה חשיפה לרעש מזיק" השיב: "בהחלט. ככה כתבתי בחוות דעתי…". הנה כי כן, גם לדעתו של עד תביעה, ד"ר סקולסקי, מגבלתו של התובע היא, שהוא איבד את כושרו לעבוד במקום בו הוא חשוף לרעש. מחוות הדעת של ד"ר סקולסקי לא נלמדת הגבלת כושרו של התובע לעבוד כחשמלאי במקום שקט, ביבשה. יצויין, התובע לא העמיד תשתית ראייתית לכך שחשמלאי יבשתי חשוף תמיד לרעש שהוא, במצבו, מנוע מלהיחשף אליו. בוודאי שביבשה יש אין ספור של מקומות שקטים שבהם יכול חשמלאי לעבוד. השאלה היא, האם התובע הוכיח שמקצועו אינו חשמלאי אלא חשמלאי ימי ובמקצועו זה הוא אינו מסוגל לעסוק בחשמלאות במקום שקט ביבשה. במכתבו של התובע אל ראש אגף רישוי, חש' מיום 7/9/97, במסגרת בירור בנוגע לקבלת רישיון "חשמלאי מוסמך", כותב התובע: "....ידוע לאדוני שברשותי אומנם רישיון "חשמלאי מעשי" אך מעולם לא עבדתי כחשמלאי במתקנים, יבשתיים [ורק יומיים]". בבקשתו להוצאת רישיון לעסוק בביצוע עבודות חשמל, מצהיר התובע שהוא מחזיק ברישיון חשמל קוצם מסוג חשמלאי מעשי מס' 039827 מתאריך 1/10/88. כך גם בהצעה לביטוח להדר, [מוצג תביעה ת/21], הצהיר התובע שבמקצועו "חשמלאי" ועיסוקו, "קצין חשמל, בצי הסוחר אוניות". להזכיר, התובע סיים לימודים בבית ספר בסמת במגמת אלקטרוניקה. מהצהרות התובע, מהמסמכים הנ"ל, עולה שהתובע הוא בעל מקצוע כ"חשמלאי מעשי", בדרך של השתתפות בקורס או בלימידה בבחינה [ת/יב], אלא, שהתובע בחר מנימוקיו שלא לשדרגו למקצוע "חשמלאי מוסמך". המקצוע "חשמלאי מעשי" יכול לשמש לתובע כאותו "מקצוע סביר", אחר, כאמור בתנאי הפוליסה. כך או כך, התובע גם לא הרים הנטל המוטל על כתפיו להוכיח שיש להבחין בין מקצוע חשמלאי ימי לבין מקצוע חשמלאי ביבשה. זוהי הבחנה שבמומחיות. לענין זה כבר ניתנה דעתה, של כב' השופטת מארק הורנצי'ק, במהלך הדיון שהתקיים בפניה בהאי לישנא: "בית המשפט כאשר יבוא לקבוע בעניינים הקשורים להסבת המקצוע של התובע, יצטרך להיזקק לידע שאין בידי בית המשפט ולאבחנה בין הנושאים הטכניים הקשורים במקצוע חשמל ים, לבין הנושאים הטכניים הקשורים בחשמלאות ביבשה. הסתמכות על עדות התובע אין די בה על מנת שיהיה בידי בית המשפט הכלי המתאים לענין זה. על כן, אני מציעה לצדדים להגיע להסכמה לפיה, ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיענה על השאלות הטכניות האלה ויחווה את דעתו. כל הסדר דיוני אחר בענין זה יהיה מקובל על בית המשפט". [עמ' 37 פרוטוקול מיום 6/2/02]. בסופו של דבר, לאור התנגדות הנתבעים וצד ג', לא מינה בית משפט מומחה מטעמו. הסעיפים בענין הבחנה מקצועית זו נמחקו מתצהיר התובע. למרות שמדובר בענין שבמומחיות, התובע לא הציג חוו"ד של מומחה מטעמו. כפי שנדרש ממנו להוכחת ענין שבמומחיות. [תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. התובע לא הרים הנטל הרובץ לפתחו ולא הוכיח שמי שעיסוקו חשמלאות ימית אינו בעל כישורים לעסוק בחשמלאות ביבשה בכלל והוא בפרט. לא רק זו אף זו, הימנעותו של התובע, מבעוד מועד, להציג חוות דעת של מומחה מטעמו בענין מהותי זה, להוכחת גירסתו, יש לה משמעות ראייתית של ממש. היא פועלת לטובת גירסת הנתבעים. [ראה ספרו של י. המלומד; י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי וכל הפסיקה העניפה המפורטת שם]. בנסיבות אלה, לנוכח כל האמור לעיל, אני מוצאת שהתובע לא הוכיח שנשללו ממנו כושרו והכשרתו להשתלב במעגל העבודה כחשמלאי. נהפוך הוא, שוכנעתי כי, התובע בהיותו בוגר מגמת אלקטרוניקה, בעל מקצוע חשמלאי ימי, בעל מקצוע חשמלאי מעשי, יכול למצוא עיסוק בחשמלאות, במקום שקט, ביבשה, שיאפשר לו לזכות בהכנסה כספית. לכל האמור אני מוצאת להדגיש ולהביא מדברי המומחה מטעם הנתבעת פרופ' לרמן, מומחה לרפואה תעסוקתית . המומחה גם נחקר בפני ובחקירתו רק אישר את ממצאי בדיקתו את התובע. התרשמתי מאמינותו ומהימנותו של המומחה. לדברי פרופ' לרמן, המקובלים עלי: "למר ברג השכלה רחבה שכוללת פרט להיותו בוגר בסמת, וקורס חשמלאות ימית, גם לימודים חלקיים אוניברסיטאיים בתחומי הסוציולוגיה, הרפואה, הקולנוע והטלויזיה. נכותו של מר ברג מגבילה אותו לעבודה ברעש מזיק בלבד אך אינה מונעת ממנו השתלבות בעבודות המתאימות לרקע ההשכלתי הרחב שלו. הרקע ההשכלתי של מר ברג מאפשר לו להשתלב בעבודות משרדיות פקידותיות בתחום המסחר, הבנקאות השרותים או בתעשייה..." הסבת המקצוע בתוך תחום החשמל דורשת רישיון ייחודי. אולם, ניסיונו במשך 15 שנה, ויכולתו הלימודית מאפשרים לו לעמוד בתוכנית לימודים זו ללא קושי.... בתוך תחום החשמל עומדות בפניו עבודות שאינן קושרות בהכרח לחשיפה לתנאי רעש מזיק... כמו כן, קיימת אפשרות להשתלבותו של מר ברג בהוראת חשמלאית ימית וזאת לאור ניסיונו הממושך בתחום תפקידו הבכיר והשכלתו הרחבה. כמו כן, מר ברג שימש בעבר כאפסנאי ומצבו מאפשר השתלבות בעבודות דומות כמנהל מחסן טכני. מכאן, שלהערכתי מר ברג לא איבד מעל 75% מכושרו להמשיך ולעבוד בעבודות המתאימות להשכלתו, הכשרתו וניסיונו" [ת/15]. כאמור, המסקנות האלה של המומחה לרפואה תעסוקתית, פרופ' לרמן אמינות ומקובלות עלי. מסקנות אלה גם עולות בקנה אחד עם המסקנות אליהן ממילא הגעתי, על סמך חומר הראיות האחרות שבפני, כפי שפירטתי לעיל. מכל המקובץ, הגעתי לכדי המסקנה שמהתובע לא נבצר לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. קרי, התובע לא הוכיח שמתקיים התנאי השני לקיומו של מקרה ביטוח, "אי כושר עבודה מוחלט" כהגדרתו בפוליסה. בנסיבות אלה, דין תביעתו של התובע, כנגד חב' הביטוח - להידחות. התביעה נגד הסוכן; בתביעתו, תבע התובע גם את סוכן הביטוח עמוס אילת, [יקרא להלן: "הסוכן" או "עמוס"], בעילות של רשלנות או מצג שווא רשלני, במהלך התקופה שלפני כריתת חוזה הביטוח, בשנת 1986. כשנשאל התובע בחקירתו: "אתה מייחס רשלנות ומצגי שווא ואתה מתכוון לכל הדברים והמצגים שהביטוח בשנת 1986". השיב: "כן". בשנת 1986 פנה התובע אל הסוכן בבקשה כי יערוך עבורו ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה. הצדדים שוחחו ביניהם מספר פעמים אודות הפוליסה ותנאיה. ביום 12/10/86 מולאה הצעת הביטוח שנשלחה למבטחת. לאחר הפקתה של הפוליסה, נשלח העתק הפוליסה אל התובע. [סעיף 18 לת.ע.ר. תובע]. על מהלך המו"מ, כריתתו של חוזה הביטוח - התובע מעיד שהוא היסס והתלבט לא מעט ואף העלה שאלות רבות בפני הסוכן. לטענתו, לשאלות שהוא הפנה לסוכן, בענין אובדן כושר עבודה וחובת ההסבה, ענה לו הסוכן כי, הפוליסה שתפיק כלל מבטיחה קבלת תגמולי ביטוח בכל מקרה שבו ישלל פקס הימאי שלו מסיבות רפואיות ואין עליו כל חובת הסבה. [סעיף 11 לת.ע.ר תובע עמ' 85 לפרוטוקול]. בחודש ינואר 94 הוסכם להוסיף "שלב" לפוליסה כלומר, להרחיב את התשלום שיגיע לתובע במקרה של אובדן כושר עבודה ב- 1,000 ₪ תמורת פרמיה של 50 ₪. [סעיף 39 לסיכומי התובע]. להרחבת הפוליסה מילא התובע הצהרת בריאות - [נ/7], התובע לא הצהיר שם על בעיית שמיעה. ביולי 96 שלל משרד התחבורה את רישיונו של התובע כחשמלאי ימי בשל פגיעה בשמיעה. באוקטובר 96 פנה התובע לכלל בדרישה לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודתו [סעיף 33 ת.ע.ר. תובע]. באותו חודש החל התובע ללמוד משפטים. התובע עובד כעת כעו"ד עצמאי. לשיטת התובע, לתשובות שנתן לו הסוכן לשאלותיו, בשנת 86, במהלך המו"מ ביניהם עובר לכריתת חוזה הביטוח, נודעה חשיבות באשר להחלטתו אם לרכוש הביטוח הנדון לנוכח גילו המבוגר יחסית ולנוכח עיסוקו הייחודי, והמיוחד, כימאי באוניות, שכפוף לרישיון מייחד ושאין לו מקבילה בחוף. לטענתו, הוא הרחיב והסביר לסוכן מהותו של עיסוקו והיותו כפוף לבדיקות שנתיות רפואיות מחמירות וקפדניות. לדבריו, הסוכן אמר לו שהפוליסה מתאימה ומיועדת למצב בו ישלל ממנו פנקס הימאי. הוא מוסיף, ששעור הפיצוי, ביחס למשכורתו, היה אחד הפרמטרים העיקריים עליהם הוא הסתמך עובר לחתימתו על הצעת הביטוח. "לשאלות שהפניתי לעמוס בענין אובדן הכושר וחובת ההסבה, ענה לי עמוס כי הפוליסה שהוא עתיד להנפיק באמצעות כלל, מבטיחה תגמולי ביטוח בכל מקרה שבו ישלל פנקס הימאי שלי מסיבות רפואיות ואין עלי חובת הסבה". [סעיף 11 ת.ע.ר.] [ההדגשה במקור בהמשך]. "עמוס שיכנע אותי לרכוש את הביטוח בכך שהסביר לי שהביטוח שאני עומד לרכוש אכן יתממש, כלומר יכנס לתוקף, במקרה שאפסל ע"י הוועדה הרפואית של משרד התחבורה אגף הספנות, מלהמשיך להפליג, ושבמקרה זה לא תחול עלי שום חובה של הסבה ו/או הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא". סעיף 12 ת.ע.ר. ההדגשה במקור. בכתב תביעתו, מייחס התובע לסוכן מצג, שהפיצוי החודשי ישולם לו כל עוד הוא נמצא באובדן כושר עבודה וכי לא חלה עליו כל חובה לשיקום מקצועי. [סעיף 39 לכתב התביעה המתוקן]. הדברים שייחס התובע לנתבע בכתב תביעתו המתוקן: "הנתבע יצר בפני התובע מצג לפיו, על פי הצעת הביטוח ובהתאם לתנאי הפוליסה, המוצעת לו, במקרה של אובדן כושר העבודה, כל חובה או דרישה להסבה מקצועית וכי הוא יהיה זכאי לקבלת מלוא הפיצוי החודשי עד סוף תקופת הביטוח". [סעיף 11;17 לכתב התביעה המתוקן]. לדברי התובע, לולא שכנע אותו הסוכן כאמור, הוא לא היה חותם על הצעת הביטוח. הוא הסתמך על מצגי הסוכן. התברר לתובע בדיעבד כי היקף הכיסוי הביטוח ואחריות המבטח בפוליסה, כפי שהציג הסוכן, היו הבטחות שווא; מצגי שווא, ללא כיסוי. התובע שינה את מצבו לרעה. נזקו הוא מניעת הכיסוי הביטוחי המובטח. את תביעתו מבסס התובע על כך שהוא הוכיח, לשיטתו, שהסוכן ידע במדויק מהם הסיכונים שמפניהם התובע מבקש להגן על עצמו מתוקף היותו ימאי, ובמיוחד לסיכון של אובדן פנקס הימאי, מסיבות רפואיות והסוכן התחייב שהביטוח, שהוא הציע, מכסה סיכון זה. במצב הנטען קיימת לו, לטענתו, עילת תביעה אישית, ברשלנות, נגד הסוכן, על פי פקודת הנזיקין וכמו כן, עילת תביעה נגד כלל, בהיות פעולת הסוכן ביצוע עוולה תוך כדי ביצוע המעשה, למען השולח. הסוכן מכחיש בתוקף שהבטיח לתובע שברגע שישלל רשיונו כימאי, או ברגע שיהיה באובדן כושר עבודה, ישולמו לו תגמולי הביטוח ללא קשר לשיקומו המקצועי. לדבריו: "אדגיש כי נושא ההסבה כלל לא עלה בשיחותי עם שלמה ובוודאי שלא אמרתי לשלמה כי לא יהיה עליו לבצע הסבה במקרה של אובדן כושר עבודה". [סעיף 5 ת.ע.ר.]. כשנחקר התובע על דרך התנהלות המו"מ בינו לבין הסוכן, עובר להכנת הצעת הביטוח, הודה התובע, שלא היתה אי התאמה בין דברי ההסבר שנתן לו הסוכן לבין לשון הפוליסה שקיבל. כהאי לישנא: ש: כשראית את הפוליסה בסופו של דבר, כשקיבלתי אותה מכלל, היה נראה לך שהיתה אי התאמה בין מה שעמוס אמר לך ובין מה שהיה כתוב בפוליסת הביטוח. ת: לא. זוהי הודאת בעל דין שהמצג שהציג לו הסוכן תאם את לשון הפוליסה שקיבל, כפועל יוצא שלא היה מצג שווא. די בכך כדי לדחות התביעה נגד הסוכן. בכל מקרה, נזכיר שהמדובר באדם משכיל רב כשרונות וכישורים שהודה שהתלבט לפני שהתקשר ובדק לפני ההתקשרות וכן הודה שקיבל את הפוליסה ,וקרא אותה, אחרי שקיבל אותה. לא היתה כל מניעה בפניו להודיע לסוכן או למבטחת, על הפסקת ההתקשרות ו/או אי חידוש, אם סבר שאין התאמה בין המצג של הסוכן לבין תנאי הפוליסה. לכל האמור אוסיף, הרי התובע בעצמו וביוזמתו ומבלי שנדרש לכך, על ידי חב' הביטוח, הסב את מקצועו לעו"ד. למעלה מן הצורך, יאמר כי על התובע, כמי שהוא "המוציא מחברו", מוטל הנטל להוכיח קיומו של מצג שווא רשלני. עדותו של התובע, בכל הנוגע למו"מ בין הצדדים, עובר להתקשרות בפוליסה, קרי, לנסיבות המצג הנטען, היא עדות בעל דין אינטרסנט, שחלות עליה הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. [נוסח חדש] התשל"א - 1971. בפני גירסה מול גירסה, בדבר שיחות שהתקיימו בין התובע לבין הסוכן. התובע מבקש לדחות את גירסת הסוכן ולהעדיף את גירסתו על פניה בהסתמכו על סתירה, שהוא מגלה, בין האמור בתצהיר הסוכן לבין דברי הסוכן בהקלטה שהתובע הקליט את הסוכן, ללא ידיעתו. [נספח ב' עמודים 8;10;26 לתמליל]. ההקלטה היא של שיחות ספונטאניות שהתנהלו בין הצדדים בבית הסוכן, בארבע עיניים,ביניהם. לשיטת התובע, הצהרות הסוכן בתצהירו נדחות מפני הדברים שאמר בשיחות המוקלטות. עסקינן בדברים שהוחלפו בין שני הצדדים, למעלה מעשר שנים לאחר מצג השווא המיוחס לנתבע, באופן שלא ניתן להתבסס על ההקלטה להוכחת מצג השווא. בחקירתו, [עמ' 70 לפרוטוקול], הודה התובע שהיו מספר קטיעות בקלטת. יש לכך השפעה על כך שמשקלן של הקלטות כראיות, הוא משקל נמוך. כך או כך, לא מצאתי בתוכן הדברים המוקלטים, שאליהם מפנה התובע, כדי לתמוך בעמדת התובע, בדבר מצג שווא מצידו של הסוכן, שנים כה רבות קודם לכן. הרושם הוא שזו שיחה בלתי פורמלית, מתוך הנחה שמקבל האינפורמציה לא יפעל על פיה בעיניים עצומות אלא יבדוק, או בדק הענין בעצמו. בהנחה שהיה מצג, היסודות שעל התובע להוכיח, כדי לצאת ידי חובת הוכחת מצג שווא רשלני הם: המצג אינו מהימן, והמציג ידע על כך, המציג היה צריך לצפות כי התובע יסתמך על המצג, המציג היה צריך לצפות כי לתובע ייגרם נזק כתוצאה מן המצג, התובע פעל בהסתמך על המצג ונגרם לו נזק. תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- עניינה: "טענה המצריכה פרטים התקנה קובעת: כל מקום שבעל דין טוען טענות מצג שווא, "תרמית" זדון או השפעה בלתי הוגנת...יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". חובה מיוחדת להקפיד בתיאור עובדות מוטלת ומבוססת על תרמית "הטעיה" רשלנות וכיו"ב. "בטענות עובדה כאלה נודעת חשיבות לכלל, כי העילה צריכה להיות מתוארת בצורה כזאת שלא יהא לנתבע ספק, מפני מה עליו להתגונן; התובע חייב לציין בפירוש, כי הוא מסתמך על טענה כזו, ותקנה 78 מחייבת אותו להמציא, בתוך כתב תביעתו, את פרטי הטענה ביחד עם כל התאריכים הרלוונטיים. טענה של תרמית, של מצג שווא או של הטעיה, שלא נטענה במפורש, בית המשפט לא ישעה אליה ולא ידון בה..." [זוסמן, סדר הדין האזרחי -עמ' 130]. בתביעה כזו אף נדרשת כמות גדולה של הוכחה. בתקנה, דין אחד ל"מצג שווא" ול- "תרמית". שבטענה שכזו בית משפט ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים. "את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל הגיה ודקדוקיה ובדרגת שיכנוע מן הגבוהות ביותר הידיעות במשפט האזרחי". [ע"א 242/64 פ"ד יט' [1] 414]. כך גם לגבי יש להוכיח "מצג שווא". נוסח הטענה בכתב התביעה ובתצהיר דנא הוא חלש ביותר. חסרות בהם עובדות מהותיות בקשר לעילת התביעה. התובע, בכתב תביעתו רק כינה בכינוי משפטי מצב עובדתי מסוים אך לא פרט עובדות שמהן צריך בית משפט להסיק קיומו של מצג שווא רשלני. התובע אינו יכול לפטור עצמו באומרו שהנתבע התרשל או הציג מצג שווא. תצהיר התובע, אינו מלווה בטענה ולא בהוכחה שדברי הסוכן נעשו מתוך כוונת זדון ומירמה, לרעת התובע. אין בו כדי לבסס עילה של מצג שווא, שתזכה את התובע בפיצויים, ואפרט. אחת החובות הקונקרטית, הנגזרת מהחובה לנהל מו"מ בדרך מקובלת ובתום לב, היא החובה לגלות מידע בעניינים אשר קבלת מידע לגביהם עשויה להיות חשובה לקבלת החלטה אם להיכנס לקשר חוזי. מכוח סעיפים 35;36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוטלת החובה שלא ליתן מידע רשלני כלפי אדם הסומך על מידע זה. אותה חובה קיימת בניהול מו"מ לקראת כריתתו של חוזה. עפ"י הוראות סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, מוטלת החובה על אדם לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם שצריך לצפות כי יגרם לו נזק. במסגרת הוראות אלה מוטלת אף החובה שלא ליתן מידע רשלני, אלא ליתן מידע עובדתי מדוייק כלפי אותו אדם הסומך על מידע זה. דא עקא, בענין דנן, מאישיותו של התובע כשרונותיו כישוריו והשכלתו, ומעדותו שלו, בקשר להליכי המו"מ לקראת ההתקשרות - שוכנעתי שהתובע לא סמך על דבר הסוכן, "בעיניים עצומות". לא שוכנעתי שלדברי הסוכן, אפילו נאמרו כפי שטוען התובע שנאמרו, היתה חשיבות מכרעת בקבלת ההחלטה של התובע אם להיכנס לקשר החוזי. אזכיר, המצג הרשלני, שמייחס התובע לנתבע, הוא שהנתבע הבטיח לו שברגע שישלל רשיונו כימאי [על פי הגירסה בסיכומים], או ברגע שיהיה מצוי באובדן כושר עבודה, ישולמו לו תגמולי ביטוח ללא קשר לשיקומו המקצועי - הדברים הללו יקראו להלן - "המצג". הנתבע מכחיש בתוקף את המצג המיוחס לו. חובת הזהירות לגבי היצג רשלני סויגה בשלושה סייגים. [הפרקליט כז' חוברת ד' עמ' 490 בר שורה], שלפחות האחד מהם, חל בענינינו - שנותן האינפורמציה צריך לתת אינפורמציה, למטרת עסקה מסויימת, תוך כוונה שתהיה הסתמכות על אינפורמציה זו, לצורך אותה עיסקה. סייג זה בא לשלול חבות בשל אינפורמציה הניתנת כלאחר יד, בנסיבות בלתי פורמליות ומתוך הנחה שמקבל האינפורמציה לא יפעל על פיה בעיניים עצומות אלא יוסיף לברר ולבדוק את הענין. מעדויות התובע והנתבע עולה ברורות שלכל אחד מהם היה ברור שהתובע לא סומך על דברי הסוכן ועושה בדיקות משלו לבירור תנאי הפוליסה ותחולתם. התובע העיד [ת.ע.ר. סעיף 11-13, עמ' 71 לפרוטוקול], כי בינו לבין הסוכן נערכו מספר פגישות, התלבטויות והתייעצויות לפני שהוא החליט לרכוש את הפוליסה. כמו כן, לתובע היתה כבר קודם פוליסת חיים ואובדן כושר עבודה בחברת מנורה. [נ/9]. בפרשת ויינשטיין נ' קדימה, [המר' 106/54 פסע' טז 329], הוא פסק הדין המנחה בנושא זה, תבע הקבלן את המהנדס על הנזק שנגרם לו עקב תוכניותיו הלקויות של המהנדס. ביהמ"ש הכיר בקיומה של חובת הזהירות, במסגרת עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, לגבי חוו"ד מקצועית. התביעה נדחתה משום שהיה סביר לצפות שלא יסתמכו על התוכניות ללא בדיקה נוספת. כך גם בעינינו, סביר לצפות שהתובע לא הסתמך על דברי הסוכן. כמו כן, הסוכן לא היה יכול לצפות אפשרות שהתובע ינזק מההיצג. אפילו נתן הסוכן לתובע את האינפורמציה, בענינינו, לא שוכנעתי שהסוכן הפר חובתו כבעל מקצוע, לפעול במקצועו ברמה של בעל מקצוע, סביר מסוגו. על פי עקרון תום הלב, חייב כל צד לחוזה הביטוח לגלות לצד האחר כל עובדה שיש בה כדי להשפיע על החלטתו, או לפחות על אדם סביר במצבו אם להתקשר בחוזה ובאילו תנאים. בענין, דנא, אומנם ברור שלסוכן היה אינטרס כלכלי בעיסקה. עם זאת, התרשמתי שהסוכן לא נתן אינפורמציה כוזבת בחוסר אמונה באמיתותה. התרשמתי ששיחותיו המקדימות של הסוכן עם התובע נעשו בתום לב, ומתוך ידיעה שהתובע יבדוק ויברר, בדרכיו הוא, בטרם שתהא התקשרות. כשהתנהלה השיחה בין הצדדים, הסוכן לא היה צריך לצפות שבכוונתו של התובע להסתמך על חוות דעתו ו/או על שיקול דעתו של הסוכן. היה ברור לשני הצדדים שהתובע, מתכוון לבדוק בעצמו את הענין בטרם יקבל החלטה אם להתקשר. במכלול נסיבות הענין הספציפי, לא נוצרה חובת זהירות של הסוכן כלפי התובע. אפילו נתן הסוכן לתובע אינפורמציה מוטעית, היא ניתנה בתום לב, באופן שאינו גורר אחריות. היה ברור לצדדים שניהם, שהתובע לא מתכוון להסתפק בידע של הסוכן. בנסיבות הענין, לא ידע הסוכן שעשוי לצמוח לתובע נזק מחוסר זהירותו. אפילו נאמרו הדברים, היה מצג ע"י הסוכן, כפי שטען התובע, בנסיבות שבפני, שוכנעתי שהיה במצג רק כדי לספק מידע כללי לתובע ולהמריצו שיבדוק את הענין, בצורה ספציפית, לאור נסיבותיו האישיות וציפיותיו של התובע. כפי שאכן עשה התובע. במכלול הנסיבות של המקרה, חילופי הדברים ומידת החשיבות שייחסו שני הצדדים לדברי הסוכן, ומידת השפעתם על התקשרותו של התובע, והעובדה שלשני הצדדים לא היתה כוונה שהתובע יסתמך על דברי הסוכן ללא בדיקה נוספת, לא קמה לסוכן חובת זהירות כלפי התובע. לפיכך, אין זה מן הראוי להטיל אחריות על הסוכן בגין היצג רשלני. גם לגירסת התובע, באשר למצג שהציג בפניו הסוכן, הדברים שהוא מייחס לסוכן שניתנו כתשובה לשאלותיו, הם כלליים וסתמיים ולא יורדים לפרטים באופן שתשובה כזו במיוחד שהיא בפני התובע באישיותו, כפי שפורט לעיל, אינה תשובה שיכולה ליצור בפני התובע רושם שהיא ניתנה לאחר שהסוכן בדק בדיקה קפדנית באופן שהתובע צריך או צפוי שיסתמך עליה. בנסיבות שהוכיחו בפני, לשני הצדדים היתה כוונה שהתובע, לאחר ששמע את דברי הסוכן, הוא שיבצע את הבדיקה הקפדנית והיסודית בטרם שיתקשר. הדברים המיוחסים לסוכן הם כה שטחיים, עד שניתן לומר שהתובע, בכישוריו האישיים , לא היה מסתמך אך ורק על עצה שכזו, כתורה מסיני. הכלל הוא שבעל מקצוע יחוב חובה שלא להתרשל בהכנת חוות דעת מקצועית, אם היא ערוכה למטרות עיסקה מסוימת בעלת היקף מוגדר, והוא יחוב כלפי הניזוק, אם התכוון שזה האחרון יסמוך עליה, בין אם ידע, שעה שהכין את את חוות דעתו המקצועית, ובלבד, שלא היה לבעל המקצוע יסוד סביר להניח, כי חוות דעתו תיבדק בדיקה נוספת, בלתי תלויה ובטרם יפעלו על פיה". הדברים הללו טובים גם במסירת מידע גרידא וכן, כשמדובר במידע רשלני, שניתן במסגרת יחסים טרום חוזיים [ע"א 209/85 פ"ד מב' [1] 190;202]. דא עקא, בענין דהכא, ברור לחלוטין שהסוכן ידע בוודאות שהתובע אינו סומך על המידע שהוא מסר לו, אינו פועל על סמך המידע שהסוכן מסר לו, אלא מבצע בדיקות שלו. לפיכך, בענין דנא, לא היתה מוטלת על הסוכן חובה שלא להתרשל. הסוכן לא הפר חובת זהירות. הסוכן לא אחראי בנזיקין כלפי התובע, שכן, היה צפוי וידוע בעת מתן המידע, כי התובע לא יסתמך עליו. ממכלול הנסיבות, לא שוכנעתי שהסוכן לא הפעיל סטנדרט . של זהירות מקצועית ולא נקט אמצעים סבירים כדי לספק לתובע חווה"ד מהימנה ואחראית. הסוכן הביע דעה וצפה שהנתבע יבדוק היטב בבדיקה משלו. בדיקת התובע היתה בבחינת גורם זר מתערב שניתק קשר סיבתי בין מציג המצג הנטען, הסוכן, לבין הנזק הנטען. מכל המקובץ, הגעתי לכדי המסקנה שדין תביעת התובע נגד הסוכן - להידחות. משנדחית תביעת הסוכן נגד התובע, ממילא נדחית הודעת צד ג' של הסוכן למבטחת שלו. אותו, איילון חברה לביטוח בע"מ. סוף דבר, התביעה נדחית. הגדרות משפטיותאובדן כושר עבודה