החלטה בהתחשב במורכבות השאלות העומדות במחלוקת ובהיקף הסיכומים שהוגשו על ידי באי כוח הצדדים, כמו כן, העובדה שסיכומי המדינה הוגשו רק ביום 10.12.2003, ניתנת בזאת החלטת ביניים. פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר, למען תיוותר בידי הצדדים שהות מספקת למצות עד תום את המשא ומתן המתבקש מן היחסים ביניהם. בראש וראשונה נציין, כי ההסתדרות התחייבה בסיכומיה לקיים שביתה חלקית בלבד בשירותים החיוניים, במפעלים במגזר הציבורי ובמספר מועט של מפעלים במגזר הפרטי. למעשה, אין היא עומדת על קיומה של שביתה כללית במשק. כמו כן, באי כוח ההסתדרות הודיעו לבית הדין, כי אין בכוונת חברי ההסתדרות לשבות בעסקיהם של חברי לשכת המסחר. יתרה מזו, הודיעו באות כוח ההסתדרות בסיכומיהן, כי מחמת נכונותה לריסון עצמי מציבה ההסתדרות לעצמה מגבלות באשר להיקף השביתה, כדלקמן: • "במסגרת השביתה צפויים גם שיבושים בשירותים חיוניים. יחד עם זאת, כמפורט להלן, שירותים החיוניים לבריאות הציבור ובטחונו, לא יושבתו כלל אלא רק במידה שתאפשר את המשך מתן השירות החיוני לאוכלוסייה.... [סעיף 45 לסיכומים המשלימים] • ההסתדרות הודיעה בכל כתבי הטענות שהוגשו מטעמה, כי בכוונתה להקפיד שלא תהיינה פגיעות במסגרת השביתה, בתחומי הביטחון והבריאות... [סעיף 58] • ההסתדרות ... לא תפעיל שביתה שתיפגע בביטחון או בבריאות הציבור - משמע תפעיל את השירותים החיוניים במתכונות מקובלות... [סעיף 61] • יש לקבל את הצהרת ההסתדרות, כי שירותים אלו יופעלו במתכונת הנדרשת ותוך הקפדה של ההסתדרות כי לא תהייה פגיעה בבריאות הציבור או בביטחונו" [סעיף 70]. [2] מטיעוני ההסתדרות הוברר, כי לדידה, השביתה עליה הכריזה הינה חלק בלתי נפרד ממאבקה על המשך יישוב סכסוכים במגזר הציבורי באמצעות משא ומתן קיבוצי ועל כוחם של חבריה להשפיע על קביעת תנאי עבודתם, תוך הידברות, ויתורים הדדיים והגעה להסכמות. בהחלטות הממשלה ובחקיקה המוצעת יש כדי לפגוע בזכויות חברי ההסתדרות. לעומת זאת, טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי הצעדים נעשו במסגרת סמכותן של הממשלה והכנסת וכחלק מתכנית כלכלית המיועדת לקדם את המשק לטובת כלל הציבור - דבר החיוני לאור המצב הכלכלי הקשה במשק, לרבות הגירעון האקטוארי בקרנות הפנסיה הוותיקות. מעבר לכך, מוסיף וטוען היועץ המשפטי לממשלה, כי השביתה המתוכננת הינה בגדר שביתה פוליטית או למירב מעין-פוליטית. לטענת באי כוח הצדדים האחרים מדובר בשביתה פוליטית שתגרום נזק חמור למשק. היקף השביתה [3] לדעת ששה מחברי המותב, רשאית ההסתדרות להביע את התנגדותה לפחות לחלק מהצעדים שבתכנית הכלכלית של הממשלה, ואפשר שגם לחלק מהצעדים שמצאו ביטויים בהצעות החוק שעברו קריאה ראשונה. עם זאת, אין ההסתדרות רשאית לשבות בנושאים שהדיון המשפטי בהם תלוי ועומד בערכאות. כלל הוא, כי צד הפונה בבקשה לסעד משפטי חזקה עליו, שבחר לברר את המחלוקת באמצעים משפטיים, חלף נקיטה באמצעים ארגוניים. מכאן עולה, כי השביתה לא יכול שתהא בנושאים הנידונים במסגרת הליך ס"ק 5/03, לרבות הדרישה לחייב את המעסיקים הציבוריים והפרטיים לכבד את התחייבויותיהם בהסכמים הקיבוציים ובהסדרים הקיבוציים בנושא הפנסיה. למען הסר ספק נציין, כי בגין חלק מתוכניות הממשלה בנושא הפנסיה, שלא נכללו בהליך ס"ק 5/03, רשאית ההסתדרות לשבות. לאור האמור ולאור החופש של ההסתדרות לשבות כאמצעי בידיה להתנגד לשינויים שהממשלה ביצעה ומתכננת, השאלה הניצבת במחלוקת נוגעת להיקף השביתה ולמגבלות שיש להטיל עליה. בנסיבות המקרה, לדעת רוב חברי המותב, רשאית ההסתדרות להכריז על שביתה, אך שביתה זו כפופה לעקרון המידתיות. חירות השביתה אינה בלתי מוגבלת ועל-כן יש צורך לאזן בינה לבין זכויות וחירויות אחרות וטובת הציבור ומשכך, רואים אנו לנכון להטיל מגבלות על השביתה, ככל שתוצא אל הפועל. כמו כן, עקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק מחייבים מניעת שביתה במגזרים חיוניים מסוימים כדי שלא יופעל לחץ בלתי ראוי על המחוקק. יצוין, כי אנו ערים ל"עיצומים" בשירות המדינה אשר גורמים נזק חמור לציבור, לרבות בתחום הביטחון הסוציאלי (כגון הביטוח הלאומי), סחר החוץ (כגון המכס) וחופש התנועה (כגון משרד הפנים). אולם, המדינה כבעלת המחויבות הישירה לנעשה במשק כשלטון וכמעסיקה, לא הגישה בקשה למניעת השביתה בשירות המדינה. על כן, מוגבלת החלטתנו בגדרי הסעדים שהתבקשו. עם זאת, בכל הנוגע לשחרור סחורות מהנמלים על ידי עובדי המכס היתה פנייה של התאחדות התעשיינים, שתידון על ידינו לאחר קבלת השלמת סיכומים מטעם הצדדים בעניין זה. סיכומים אלה יוגשו עד ליום 17.12.2003. הכרעה [4] לאור כל האמור לעיל אנו מחליטים כדלקמן: • אנו דוחים את הבקשה למתן צו מניעה גורף נגד השביתה הכללית שהוכרזה על ידי ההסתדרות. אנו מאפשרים שביתה מוגבלת על פי המגבלות שההסתדרות נטלה על עצמה ומגבלות נוספות שמצאנו לנכון להוסיף. • ככל שההסתדרות תחליט לשבות במקום עבודה במגזר הציבורי יהא עליה למסור הודעה על מועד תחילת השביתה ועל היקפה המתוכנן לציבור ולמעסיקים הנוגעים בעניין, לא יאוחר מעשרים וארבע שעות לפני תחילת השביתה. • השביתה לא תסכן חיי אדם או את בריאות הציבור. • השביתה לא תפגע בפעילות התקינה של שירותי הביטחון. • לא ימנעו מהציבור שירותים חיוניים, דוגמת מים וחשמל. • ההסתדרות תקיים, כפי שהתחייבה, ועדות חריגים במגזרים השונים. דרכי הפניה לוועדות יפורסמו על-ידי ההסתדרות ברבים. כן תגיש ההסתדרות לבית הדין, אחת לשלושה ימים, דיווח על הפניות שהתקבלו בוועדות ועל החלטותיהן. אשר לחברי התאחדות התעשיינים ואיגוד הבנקים, מדובר בעיקרו של דבר במגזר הפרטי, בו לא מתוכננים שינויים מבניים ביזמת המדינה, כך שאין מקום להתיר שביתה במגזר זה. עם זאת, ככל שתפרוץ שביתה כללית, רשאים עובדי חברי התאחדות ואיגוד הבנקים לשבות שביתת הזדהות, שמשכה לא יעלה על שעה. אשר לחברי לשכת המסחר, רשמנו כאמור בפנינו את הודעת באת כוח ההסתדרות, כי אין בכוונת ההסתדרות להכריז על שביתה במקומות העבודה של חברי לשכת המסחר. לעומת זאת, אין מקום ליתן יחס מיוחד למבקשים 4 ו- 5, השייכים למגזר הציבורי, מכיוון שמדובר בשביתה כללית במגזר זה שאינה אסורה, ולכן גדריה וסייגיה יחולו אף לגביהם. למען הסר ספק נציין, כי אין עובדי רשות הנמלים רשאים לשבות, מכיוון שסכסוך העבודה ברשות הנמלים נדון בהליך אחר (ס"ק 12/03), בו ניתנו מספר החלטות וצווים העומדים בתוקפם. ככל שהשביתה תחרוג מעקרון המידתיות פתוחים שערי בית הדין בפני מבקש סעד לגביה. סיום הסכסוך באמצעות הידברות והסכם [5] דרכו של בית הדין בסכסוכים קיבוציים היתה ועודנה עידוד הצדדים לנהל משא ומתן, על מנת להגיע להסכמות. זאת מאחר שעסקינן, בתחום יחסי עבודה, בו היחסים בין הצדדים הינם קרובים ומתמשכים. עקרון זה זוכה למשנה תוקף בהליכים דנן, שעניינם סוגיות עקרוניות בעלות השלכה רוחבית. לדידנו, הדיונים בבית הדין והשיחות שהתקיימו בנוכחות נשיא בית הדין ו/או חברי המותב תרמו לקירוב עמדות המדינה וההסתדרות ולקידום ההידברות ביניהן. למרבה הצער, ולמרות שבית דין זה עשה לילות כימים בניסיון לסייע לצדדים להגיע לפתרון מוסכם, ואף כי חלה התקדמות בהידברות בין הצדדים, עד למועד כתיבת החלטה זו לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכם אשר ימנע פגיעה בציבור, בעובדים ובמעסיקיהם. אשר על-כן שבים אנו ומפנים קריאה לשר האוצר, ליו"ר ההסתדרות, לצוותי המשא ומתן ולכל העושים במלאכה, ליישב את הסכסוך בהקדם, בדרכי הדברות והסכמה, ללא פגיעה מיותרת בציבור. נציג עובדים רן חרמש (דעת יחיד) - [6] מקובלת עלי דעת חברי בכל הנוגע לשביתה שהיקפה אינו עולה על 10,000 משתתפים. ככל שמדובר בשביתה בהיקף רחב יותר אני מציע כדלקמן. פסק דין זמני זה מסכם שלב נוסף בסכסוך ארוך שפתרונו אינו נראה באופק. נוסח פסק הדין שנכתב על ידי הנשיא מציג הבט זה בצורה ברורה וחדה. במהלכו של הסכסוך ניסה בית הדין ככל יכולתו להשיג שני יעדים, העלאת הסכסוך לפסים של משא ומתן בין הצדדים האמיתיים של הסכסוך, ממשלת ישראל וההסתדרות הכללית החדשה, מזעור נזקיו הצפויים של הסכסוך למשק המדינה. במסגרת צעדים אלה הפגיש בית הדין את הצדדים לסדרה של מפגשים מובנים, תוך תקווה שמפגשים אלה יובילו לתחילתו של תהליך הדברות בין הצדדים, הגבלת זכותה של ההסתדרות לקיים שביתה להפסקת עבודה קצרה, הגבלת זכותה של ההסתדרות לקיים שביתה לסדרה של אסיפות עובדים והגבלת זכותה של ההסתדרות לקיים שביתה באמצעות אישור ל"שביתה וירטואלית". צעדים אלה לא הובילו לפתרון הסכסוך. התקדמות כלשהי בכיוון הפתרון, אם אמנם קרתה, התרחשה במסגרת מפגש "קאמפ-דייויד", כלומר בסדרה של מפגשים דו-צדדיים מובנים וחסויים שיוזמו על ידי הצדדים, התרחשו בהשתתפות הצדדים וללא מעורבות של כל גוף חיצוני ושנמשכו במשך יומיים. הן כישלון מאמצי בית הדין והן ההצלחה המזערית היחידה שהתרחשה מחייבים בדיקת הנחות היסוד של החלטות בית הדין, בדיקה שאחת מתוצאותיה האפשריות היא העברת התנהלות הסכסוך למסלול חדש, מסלול שיתבסס על הנחות שונות ביחס לטיב הסכסוך, למהותם של הצדדים ולאילוצים המגבילים את התממשותו של הליך המשא והמתן. הסכסוך הנוכחי טופל בהנחות הבאות: 1. זהו סכסוך מעורב, פוליטי וכלכלי. 2. הצדדים המעורבים הם גוף שלטוני (האוצר), ארגון עובדים (ההסתדרות הכללית החדשה), וארגונים עסקיים (התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר). 3. סכסוך עבודה חייב לקיים את עקרון המידתיות ולכן אסור שפגיעתו במשק תהיה מוגזמת. ההתייחסות לסכסוך כאל סכסוך מעורב, הובילה את בית הדין להשתמש בכלי ה"שביתה המעין פוליטית" כאל מסגרת התייחסות משמעותית. על פי נוסחה זו, השביתה היא חוקית, אך יש להגבילה למימוש זכות המחאה. גירסה זו אינה מאפשרת מאבק ארגוני במלוא משמעותו של המושג. טיבה של מחאה הוא ש"הכלבים נובחים, והשיירה עוברת". מחאה פותרת בעייה רק אם לצד כלפיו מופנית המחאה יש נכונות לבחון צעדיו ולשנות נתיב. בסכסוך הנוכחי, לא היה רמז כלשהו שהאוצר מוכן לשקול שינוי נתיב. לכל היותר, מוכן היה האוצר לשנות את פרטי הנתיב. ההסתדרות, לעומת זאת, אינה מסתפקת בשינוי פרטי הנתיב. היא חותרת לעיצובו מחדש. במצב עניינים זה, הענקת זכות המחאה אינה נותנת קצה חוט לפתרון הסכסוך. הסכסוך הנוכחי הוא בין ממשלת ישראל וההסתדרות הכללית החדשה. סכסוך זה הוא סכסוך עבודה בשל תכנו. אין הוא סכסוך עבודה בשל זהות הצדדים המעורבים בו. בדיונים המשפטיים לא נוכח אחד משני השחקנים העיקריים, כלומר האוצר. המדינה יוצגה על ידי היועץ המשפטי לממשלה ונציגי האוצר הופיעו כעדים ולא כתובעים או נתבעים. יוזמי ההתדיינויות היו נפגעי הסכסוך, קרי איגוד לשכות המסחר והתאחדות התעשיינים. כל מה שתבעו היוזמים מבית הדין הוא למזער פגיעה שמקורה בסכסוך בו אין הם מעורבים. מבלי להתייחס ללגיטימיות של תביעתם, הפגיעה בצד שלישי אינה מוקד הסכסוך. היא נושא חשוב שיש להתחשב בו, אך אסור להפכו למוקד העניין. זהות יוזמי ההליך המשפטי קבעו במידה רבה את אופי קריטריון המידתיות. תהא תביעתה של ההסתדרות רחבה ועקרונית ככל שתהיה, אין היא מצדיקה את הרס המשק. קריטריון המידתיות לא נבחן באמצעות השאלה האם מוצדק לקיים שביתה כללית בגלל העילות הנוכחיות? הוא נבחן באמצעות השאלה האם נזקי השביתה קבילים? החזרת הסכסוך להקשר הראוי לו, הקשר יחסי העבודה, תסייע בידינו לאתר את השחקנים הראשיים בסכסוך, את מאפייניהם ואת האמצעים הרלבנטיים לקידום פתרון הסכסוך ביניהם. לדעתי, הסכסוך הנוכחי הוא סכסוך כלכלי, המתקיים בין ההסתדרות הכללית החדשה לבין משרד האוצר, סכסוך שיישובו היעיל חייב להיות באמצעות משא ומתן. קידום משא ומתן זה חייב להסתייע באמצעים המסורתיים של יחסי עבודה, כלומר בסדרה של מאבקי כח בין הצדדים. לדעתי, יש לנקוט בכל דרך שמאבק זה יגרום נזק מועט ככל האפשר לצדדים שלישיים, זאת בלי לנטרל את כוחם של הצדדים. יחסי עבודה במשמעותו הבסיסית של המושג מאפיינים מצב של קשר בין שני (או יותר) צדדים. אין לצרוף המלים "יחסי העבודה של האיגוד", או "יחסי העבודה של המעסיק" שום משמעות. יחסי עבודה מתקיימים בין מעסיק (או ארגון מעסיקים) לבין ארגון עובדים. ככזה, אפשריים וקיימים מצבים בהם מעסיק מקיים יחסי עבודה תקינים עם ארגון עובדים אחד ויחסי עבודה מעורערים עם איגוד אחר. לכן, השאלה האמיתית אינה מי אחראי להכרזת השביתה אלא מיהם הצדדים לשביתה. שני הצדדים אחראים להתרחשותה של שביתה והתמודדות עם שביתה ועם השלכותיה מחייבים הרחבת האחריות להתרחשותה על שני הצדדים. שביתה היא אחד ממכלול האמצעים העומדים בפני ארגון עובדים לשם קידום מטרותיו. השבתה היא אחד ממכלול האמצעים העומדים בפני מעסיק לשם קידום מטרותיו. החוק הטיל מגבלות שונות על דרך הכרזתן ועל הסיבות הקבילות ליזימתן של שביתות והשבתות, אך החוק לא הגדיר, ובדין, את תוכן תביעותיהם של מעסיקים או ארגוני עובדים, אם כי מטרות אלו הוגבלו לנושאים הקשורים ביחסי עובד-מעביד. התממשותה של שביתה אינה תלויה בצד אחד בלבד. אין שביתה בלתי נמנעת. מעסיק יכול למנוע כל שביתה, אם ייענה לתביעות האיגוד. לכן, שביתה פורצת משום ששני הצדדים העדיפו פתרון זה על כל דרך חלופית של ניהול משא ומתן. הן האיגוד והן המעסיק מתייחסים לשביתה במונחי עלות-תועלת. איגוד יוצא לשביתה אם הוא מאמין שבסיכומו של מאבק, עלותה עבורו תפחת מתועלתה. מעסיק מאפשר לשביתה להתממש אם הוא מאמין שבסיכומו של מאבק, עלותה עבורו תפחת מתועלתה. בשביתה קלאסית, כלומר בשביתה המתרחשת במפעל עסקי בבעלות פרטית, תחשיב עלותה של השביתה פשוט יחסית. חברי האיגוד מסכנים בה בעיקר את שכרם. המעסיק, נפגע בעיקר מאי ניצול פוטנציאל הייצור שלו לצורך עשיית רווחים. בנוסף, צריך איגוד לקחת בחשבון גם את מוניטין הכוח שלו, בעוד שמעסיק רגיש הן למוניטין שלו כלפי לקוחותיו וספקיו ולמוניטין הכוח שלו כלפי האיגוד. תבוסה בשביתה גורעת ממוניטין הכוח של האיגוד. אי עמידה בהתחייבויות כלפי ספקים ולקוחות, פוגע באמינותו של המעסיק. בשביתה קלאסית, נזקיהם של הלקוחות ושל הספקים נתפשים כזניחים. ההנחה המקובלת היא שלספקים וללקוחות יש ערוצים חלופיים למימוש האינטרסים שלהם. במציאות, אין שביתות קלאסיות. ספקים ולקוחות מתקשים לאתר חלופות ולכן, גם הם ניזוקים. עם זאת, במסגרת משפט העבודה, זכות השביתה זוכה בדרך כלל להעדפה על פני זכות הספק או הלקוח. בשביתה בשירותים ציבוריים מערך הנזקים מורכב יותר. בעוד שהפסד השכר ממשיך להיות מרכיב העלות הדומיננטי בשיקולי האיגוד, נזקיה הישירים של השביתה אינם למעסיק, אלא לצד שלישי, לציבור. לשינוי זה כמה השלכות: 1. המעסיק אינו נפגע ישירות מן השביתה. 2. האיגוד חייב לנווט את פגיעתו במעסיק באמצעות פגיעה בציבור. ההשלכה הראשונה מפחיתה את רגישותו של המעסיק הציבורי לשביתות ובשל כך, נוטה להאריך את משך הסכסוך. ההשלכה השנייה מפחיתה מעצמת פגיעתו של האיגוד במעסיק ומחייבת אותו להפעיל עוצמה מוגברת של לחץ. את תוצאותיו של מצב זה רואים בברור בסכסוך הנוכחי. ההסתדרות העלתה שורה של תביעות כלפי האוצר. התביעות כללו נושאים תוכניים (פנסיה ושינויים מבניים) ונוהליים (שינוי כללי המשחק). בית הדין לעבודה בחן תביעות אלו ומצא שחלקן לגיטימי. בנוסף, בחן בית הדין את נוהל הכרזת השביתה. מששוכנע בית הדין שמדובר בשביתה שהוכרזה כדין בנושא לגיטימי, לא היה מנוס מידו מהענקת גושפנקא חוקית לשביתה. בית הדין לא יכול היה, עם זאת, להשיב ריקם את העותרים, לשכת המסחר והתאחדות התעשיינים. אלה טענו, ובצדק, שאין הם צד לסכסוך ואין סיבה שהם יישאו בנזקיו. בשונה ממקרים אחרים, לא יכול היה בית הדין להתייחס לתביעותיהם כאל תביעות זניחות. הקף הפגיעה והתמשכותה הצפויה גרמו או שעמדו לגרום לעותרים נזקים כבדים. בית הדין הפיק את הסעדים הבאים: 1. הגבלת השביתה, תחילה לארבע שעות ובהמשך לשביתה וירטואלית. 2. המרצת המשא והמתן. את עיקר מאמציו הקדיש בית הדין להמרצת המשא והמתן, שכן זוהי הדרך הראויה והיעילה ביותר לפתרון בעיות בתחום יחסי העבודה. המדינה חזרה והבהירה את התנגדותה לקיים משא ומתן עם ההסתדרות על הבעיה המרכזית שבמחלוקת, בעיית הפנסיה. בית הדין ניסה לעקוף התנגדות זו על ידי בניית מערך של חילופי עמדות ומידע בין הצדדים בלי שאלה יוכתרו כמשא ומתן. מאמצים אלה לא הביאו לפתרון הסכסוך. כדי להביא סכסוך זה לכלל סיום, חייבים אנו לקשר בין הסעדים שסיפק בית הדין ובין מהותה של שביתה בשירותים הציבוריים. סיפוק דרישות העותרים פגע בכוחה של ההסתדרות וביכולתה לפגוע באוצר. מאזן הכוח בין האוצר להסתדרות התערער לטובתו של האוצר. בית הדין קיווה לקדם משא ומתן, אך בשל ערעור יחסי הכוח בין הצדדים צומצמה עלותו לאוצר. העובדים, לעומת זאת, למרות שלא פתחו בשביתה מלאה, חיו וחיים עד היום בצל איומי האוצר לנכות את שכרם. נוצר מצב בו המשך הסכסוך כרוך בנזק לצד אחד בלבד. פתרון למצב זה חייב לכלול את המרכיבים הבאים: 1. מזעור הנזקים לעותרים בפרט ולמשק בכלל. 2. החזרת מאזן הכוח בין האוצר להסתדרות למצבו לפני התערבות בית הדין. את שני מרכיבים אלה אי אפשר להשיג באמצעות אישור השביתה. את שני מרכיבים אלה אי אפשר להשיג באמצעות הגבלת השביתה למספר שעות או הקפאת הכנסות שירות ממשלתי זה או אחר. אפשר לממש את שני המרכיבים הללו באמצעות אישור שביתה טהורה (pure strike), כלומר באמצעות שביתה יצרנית שתתאפיין בעקרונות הבאים: 1. ההסתדרות רשאית להכריז על שביתה בכל היקף שהוא ובלבד שיעלה על 10,000 עובדים. 2. ההסתדרות רשאית להחליט על היקף צמצום העבודה של השובתים, שביתה מלאה או צמצום באחוז מוגדר מעבודה תקנית. 3. העובדים, למרות השתתפותם בשביתה, ימשיכו בעבודתם בצורה מלאה. 4. המעסיקים במגזרים שנכללו בהכרזת השביתה של ההסתדרות, ישוחררו מן החובה לשלם לעובדיהם שכר על ימי השביתה, זאת בהתחשב באחוז צמצום העבודה מתפוקה תקנית. 5. תוקם קרן (להלן קרן הנאמנות) אליה יועברו הסכומים שנחסכו למשק ולמעסיקים בגלל ויתורה של ההסתדרות על השבתה בפועל של עבודה במגזרי המשק השונים. הקרן תנוהל על ידי נאמן מטעם בית הדין או על ידי נאמן שיוסכם על דעת הממשלה וההסתדרות. 6. הממשלה תפקיד מדי יום בקרן הנאמנות סכום השווה לערך הפגיעה במשק שנמנע בגלל ויתורה של ההסתדרות על השימוש בנשק השביתה התקני, כלומר בגלל העובדה שהעובדים המשיכו בעבודתם כרגיל למרות הכרזת השביתה. הממשלה לא תעביר לקרן את הכספים שחסכה בגין שכר עבודה. 7. אם תבחר ההסתדרות לצמצם את השביתה לשביתה חלקית (ראה סעיף 2) יצומצם יחסית גם אמדן נזקי השביתה ובמקביל, הקף הפקדותיה של הממשלה בקרן הנאמנות. 8. הסטטיסטיקן הממשלתי הראשי או מי שמונה על ידו ישמש כיועץ מקצועי של הנאמן מטעם בית הדין. ההסתדרות תעביר אליו באמצעות הנאמן את רשימת מקומות העבודה שבחרה לכלול במסגרת השביתה היצרנית. הסטטיסטיקן הממשלתי הראשי או מי שמונה מטעמו יאמוד את הנזק שהיה נגרם למשק אילו השביתה ההסתדרות בפועל את העבודה במקומות העבודה המדוברים ובהקפים המדוברים. אמדן הנזק יכלול הן את הנזק הישיר של הפסקת עבודה והן את הנזק העקיף שהיה נגרם לעותרים, התאחדות התעשיינים ולשכות המסחר. העותרים יעמידו לרשותו של הסטטיסטיקן הממשלתי את התחשיבים ואת האומדנים שהכינו בנושא זה. 9. כל פנייה של הצדדים למומחה תועבר בלעדית באמצעותו של הנאמן. 10. מעסיקים שיחליטו לא לשלם שכר לעובדיהם בזמן השביתה היצרנית, יעבירו את הסכומים שנחסכו לקרן הנאמנות. 11. עקרונות השימוש בכספי הקרן ייקבעו על ידי ההסתדרות והאוצר בהסכמה. כספי הקרן יוכלו לשמש למימון חלקי של עלויות ההסכם הקיבוצי שייחתם, לכשייחתם. שביתה יצרנית תחזיר את המשק לפעילות סדירה ומלאה ללא פגיעה במאזן הכוח של הצדדים. היא תיצור תנאים להמשך ניהול משא ומתן על כל נושאי המחלוקת. השביתה היצרנית תחייב את ההסתדרות לבחור בהיקף השתתפות שיאזן בין יכולתה לגייס את תמיכת חבריה לבין עצמת הפגיעה בצד השני. ככל שתרחיב ההסתדרות את היקף השביתה ואת משכה, כן תגדיל את מספר העובדים שיפסידו את שכרם. כל הרחבה והארכה של השביתה מעבר לנדרש תעמיס על קרנות השביתה של ההסתדרות עומס נוסף. השביתה היצרנית תעודד את הממשלה לנהל משא ומתן ענייני ובתום לב, זאת כדי לצמצם את הפקדותיה בקרן הנאמנות. ככל שיצטברו בקרן הנאמנות סכומים גבוהים יותר, כן יועמדו מקורות עתירים יותר לכיסוי עלויות ההסכם שיתגבש. [7] סוף דבר - הוחלט על דעת רוב חברי המותב כאמור בסעיפים 1 -5, בהסתייגותו של נציג העובדים רן חרמש, כאמור בסעיף 6. מותב / הרכב שופטיםשופטיםשביתה