פסק דין השופטת נילי ארד 1. 1. עובד זר אשר הוצא נגדו צו הרחקה בהתאם להוראות הקבועות בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן : חוק הכניסה לישראל) מגיש תביעה נגד מעבידו בבית הדין האזורי לעבודה. האם מוסמך בית הדין האזורי ליתן צו המורה על עיכוב גירושו של העובד הזר עד לבירור התביעה שהגיש? זו השאלה הניצבת בפנינו. הרקע העובדתי 2. המשיב 1 אזרח רומניה (להלן: המשיב), נכנס לישראל ביום 9.2.1998 ושהה בה כארבע וחצי שנים. למרות שתוקף האשרה שקיבל פג ביום 30.3.2000 שהה המשיב ועבד בישראל שלא כחוק, משך כשנתיים ועשרה חודשים. לאחר שימוע שנערך לו, בו הובררו עובדות אלה, הוציא הממונה על ביקורת הגבולות, ביום 5.2.2003, צו הרחקה למשיב (להלן: צו ההרחקה). ביום 9.2.03 קבע בית הדין למשמורת, כי בנסיבות העניין אין לשחרר את המשיב ממשמורת. המשיב הסכים להרחקתו מישראל והחזרתו לארץ מוצאו. 3. בין לבין, ביום 5.9.02 הגיש המשיב לבית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; עב 2178/02 ) תביעה נגד המשיבה 2 (להלן: החברה) לתשלום סכומים שונים הנובעים, לטענתו, מתקופת עבודתו בחברה ומסיומה. דיון מוקדם בתביעה נועד ליום 9.2.03 ונדחה ליום 11.3.03. 4. משנקבע כי אין לשחררו ממשמורת, כאמור, הגיש המשיב לבית הדין האזורי, ביום 9.2.03, כחמישה חודשים לאחר הגשת התביעה, בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני נגד החברה ונגד משרד הפנים והמשרד לביטחון פנים - מנהלת ההגירה (להלן גם: המדינה), האוסר עליהם לגרשו מישראל "עד לסיום ההליכים בתביעה זו ולקבוע לוח זמנים מזורז לניהול התביעה ומתן פסק דין בה" כדי שלא תסוכל תביעתו נגד החברה (בשא 15291/03 להלן: הבקשה). 5. בהחלטה מיום 10.2.03, הורה בית הדין האזורי על גביית עדות מוקדמת בתאריך 19.2.03 ועל דיון בבקשה גופה בו ביום. בד בבד הוציא בית הדין צו ארעי האוסר על המדינה לגרש את המשיב עד למועד הדיון, כאמור. 6. בתגובתה, הסכימה המדינה לכך שבמסגרת סמכותו הטבועה לגביית עדות מוקדמת, רשאי בית הדין לעבודה להורות על מניעת גירושו של עובד זר עד לאחר גביית עדותו המוקדמת בלבד. מעבר לכך, טענה המדינה, אין נוכחותו של המשיב בדיון, מהווה תנאי לקיום הליכי המשפט. במיוחד כן, לאור התמשכות ההליכים וכאשר המשיב ייפה כוחו של עורך דין ליצגו בתביעה. הוסיפה המדינה וטענה, כי לגופו של עניין, אין נתונה לבית הדין לעבודה סמכות שבדין בנושא כניסתם של זרים לישראל ושהייתם בה, ובית הדין אף אינו מוסמך להורות על עיכוב או ביטול של צו הרחקה שהוצא למשיב כדין. החלטת בית הדין האזורי 7. בהחלטתו מיום 19.2.2003, דחה בית הדין את בקשתו של המשיב למתן צו מניעה האוסר על המדינה לגרשו מישראל מטעמים אלה: ככלל, גביית העדות המוקדמת מגשימה את האיזון בין זכות הגישה לערכאות של העובד הזר לבין "זכות הציבור שלא ימצאו במדינה מי שאינם מורשים לכך"; כיוצא מן הכלל ובמסגרת הליך ספציפי המתנהל לפניו, רשאי בית הדין לעבודה "לקבוע כי נוכחותו של התובע חיונית והיעדרותו תסכל את ההליך המתנהל בפנינו. במקרה כזה, מוסמך בית דין זה, להורות על עיכוב גירושו עד להשלמת ההליך"; בנסיבות המקרה, לא שוכנע בית הדין שנוכחותו של המשיב חיונית לניהול ההליך המשפטי והחליט כי די בגביית עדות מוקדמת כדי להבטיח את מכלול זכויותיו של המשיב. 8. 8. בפועל הוברר, כי המשיב גורש מישראל ביום 11.2.2003 ועל כן לא נגבתה ממנו עדות מוקדמת. אי לכך ביקש בא-כוחו לדחות את מועד הדיון המוקדם הקבוע בתיק "עד לאחר פגרת הקיץ, וזאת עד שיתברר אם יוכל המבקש להגיע לישראל אם לאו". טענות הצדדים בערעור 9. 9. את ערעורה כיוונה המדינה להיבט העקרוני בפסיקתו של בית הדין האזורי, לפיו מוסמך הוא לעכב גירושו של עובד זר שהוצא נגדו צו הרחקה, עד לבירור התביעה שהגיש. הוסיפה המדינה וטענה : א. בחוק הכניסה לישראל נקבעה הסמכות להורות על עיכוב גירושו של שוהה בלתי חוקי בישראל והיא נתונה לממונה ביקורת הגבולות. הביקורת השיפוטית על החלטותיו של הממונה נתונה לסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ב. חוק הכניסה לישראל הסדיר את מעמדו של שוהה בלתי חוקי שזכויותיו המשפטיות טרם הובררו, והעניק לממונה ביקורת הגבולות אפשרות לעכב את הרחקתו מישראל. הענקת סמכות לבית הדין לעבודה לעכב גירושו של עובד זר משמעה עקיפת הסדר זה. ג. בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בהפעלתה של סמכות שלטונית שאינה קשורה כלל למישור יחסי העבודה, כגון: הרחקת שוהה בלתי חוקי מישראל. 10. 10. המשיב ביקש לדחות את הערעור מהטעמים הבאים, שתמציתם באלה: א. לפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בית המשפט רשאי ליתן כל סעד הנדרש לצורך "הבטחת קיומו התקין של ההליך". ב. בית הדין לעבודה מוסמך ליתן את הסעד המבוקש מכוח סמכותו הטבועה. ג. בית המשפט לעניינים מנהליים אכן מוסמך לדון בעיכוב גירושו של עובד זר, אך סמכות מקבילה נתונה בעניין זה גם לבית הדין לעבודה והעובד הוא שרשאי לבחור באיזו מן הדרכים לילך. ד. גביית עדות מוקדמת של העובד הזר אינה תחליף לנוכחות בעל דין בעת ניהול ההליך המשפטי. ה. גירושו של העובד הזר בטרם הובררו זכויותיו המשפטיות ואי יכולתו להשתתף בהליך המשפטי המנוהל בבית הדין לעבודה מפלה אותו לרעה לעומת מעבידו, שנוכחותו בהליך המשפטי אפשרית. דיון והכרעה 11. על רקע המסכת העובדתית וטענות הצדדים, וכאמור בפתח הדברים, מושא דיוננו הוא בשאלה זו: האם לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בבקשתו של עובד זר שהגיש תביעה נגד מעסיקו, ולשנות מהחלטתה של הרשות המוסמכת, בכל הנוגע לצו הרחקה שהוצא לעובד הזר. תובענה תיאורטית והדיון בה 12. לא נעלמה מעינינו העובדה כי משגורש המשיב מישראל הפך ערעור המדינה להיות במידה רבה תיאורטי. אכן, הלכה פסוקה היא כי "תפקידו של בית הדין הוא להכריע בסכסוכים. ככלל, אין בית המשפט - ובית הדין לעבודה בכלל זה - נדרש לבירורה של סוגיה אקדמית או תיאורטית" [1]. וכי "בדרך כלל, בית המשפט אינו מוכן לדון בעתירה, אף אם היתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית. כלומר, אם המקרה הנדון בעתירה נפתר, מעצמו או בהחלטה, אין בית המשפט מוכן יותר לדון בשאלה המשפטית שהתעוררה באותו מקרה" [2]. אולם, יש ולעיתים יסטה בית המשפט מן הכלל האמור ויכנס לעובי הקורה גם כשנותרה לדיון הסוגיה האקדמית בלבד. כזאת יעשה כאשר "העתירה העלתה שאלה חשובה, ונתברר כי מבחינה מעשית אין בית המשפט יכול לפסוק בה הלכה, אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסויים" [3]. לסוגיה זו נדרש בית דין זה בפסיקתו מפי חברי הנשיא אדלר, בפרשות דלק וארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר-אילן, בהן עמדה לדיון ולהכרעה סוגיה תיאורטית אשר העלתה "שאלה עקרונית הקשורה לזכות חוקתית חשובה" [4]. המקרה שלפנינו הוא ממין המקרים בהם נידרש לדיון בערעור לגופו, למרות שהפך לתיאורטי. מחומר הראיות, עולה כי המדובר בסוגיה העולה חדשות לבקרים, ונדרשת בה פסיקתנו המנחה לבתי הדין האזוריים. נפנה איפוא לגופו של עניין. הרשות המוסמכת לטיפול בשוהים בלתי חוקיים 13. 13. הטיפול בשוהים בלתי חוקיים בישראל - ובכללם העובד הזר - הוסדר בחוק הכניסה לישראל בכלל ובתיקון לו משנת תשס"א [5] בפרט, אשר בסעיף 13(א) הימנו נקבע: "(א) מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, התש"י - 1950 , ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה - שוהה שלא כדין), יורחק מישראל בהקדם האפשרי, אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן. (ב) הרחקתו מישראל של שוהה שלא כדין תהיה על פי צו הרחקה שניתן עליו בידי שר הפנים... (ג) מי שניתן עליו צו הרחקה חייב לצאת מישראל ולא לשוב אליה כל עוד לא בוטל הצו. (ד) מי שניתן עליו צו הרחקה יימסר לו הצו בכתב והוא לא יורחק לפני תום שלושה ימים ממסירת הצו לידיו אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן ; ואולם רשאי ממונה ביקורת הגבולות, לפי בקשתו של מי שניתן עליו צו הרחקה, לדחות את ההרחקה לתקופה קצרה הכרחית, שלא תעלה על 14 ימים, לשם טיפול בעניניו ובזכויותיו המשפטיות בישראל שלא ניתן לטפל בהם בהעדרו ; ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך תקופה זו מטעמים הומניטריים מיוחדים ; תקופת הדחיה לא תבוא במנין הימים לפי סעיף 13ו(א)(4)". [6] הביקורת השיפוטית על החלטות הממונה על ביקורת הגבולות נתונה לבית המשפט לענינים מנהליים, מתוקף הוראתו של סעיף 12 שבתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים, התש"ס - 2000. סמכות בית הדין לעבודה - המסגרת הנורמטיבית 14. 14. סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה מעוגנת בהוראתו של סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: החוק). אכן, ככלל מוגבלת סמכותו של בית הדין האזורי לתובענות ש"התמלא בהן המבחן הכפול של זהות הצדדים - עובד ומעביד או חליפיהם - ושל מהות העילה - יחסי עובד ומעביד" [7]. אולם, כפי שחזר ופסק בית דין זה, אין המדובר "ברשימה מצומצמת בלבד" עליה מנויים הצדדים שבסעיף 24(א) לחוק [8]. בפסק הדין בפרשת אוריאלי [9] בה פסקנו כי במקרים המתאימים יפתח בית הדין לעבודה דלתותיו גם בפני העותר הציבורי, עמדנו על כך שהמבחן לקיום הסמכות, הוא בעיקרו מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה [10]. ברוח זו, חזר בית דין זה ופסק לאחרונה בפרשת הסתדרות העובדים הכללית החדשה [11] ובפרשת רשות הנמלים [12] נפסקו סמכותו של בית הדין הארצי לעבודה "לדון בפעולות הרשות [רשות הנמלים - נ.א.] בכשירותה כמעסיקה כוללת בחובה את הסמכות לדון וליתן סעד הנוגע לפעולות הרשות בהן משמשות בערבוב כשירותה כרגולטור וכשירותה כמעסיקה". בה במידה הכיר בית דין זה בפסיקתו "בסמכותו לדון בתוקפה של פעולה שלטונית, שעושה רשות שלטונית ושעילתה יחסי עובד - מעביד" בשירות הציבורי ובסקטור הפרטי, כאחד [13]. בדרך זו הלך בית דין זה גם בפסק הדין בפרשת רפפורט [14] שניתן לאחרונה מפי סגנית הנשיא אלישבע ברק - אוסוסקין, בו נבחנו אמות המידה לסמכות בית הדין ובהן, מבחן הסעד המבוקש וביתר שאת - מבחן העילה. לעניין אחרון זה נאמר באותה פרשה כך: "ברי שאין מקום שערכאה תדון בעניין מסוים, כאשר אמנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה, במטריה שלא היא דנה בה. זהו המבחן העיקרי הקובע האם לערכאה מסויימת יש סמכות עניינית. היה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה יש לבחון כמובן אם התרופה המבוקשת אף היא נתונה לסמכותה". כך גם בעניין גינסי וארגיס [15] בו נדחתה בקשתה של עובדת זרה להורות לשר הפנים ולשר לביטחון פנים שלא לגרשה מישראל. באותה פרשה קבע חברי השופט שמואל צור כך: "בין המבקשת לבין המשיבים 1 -2 אין כל יחסי עובד ומעביד ובקשתה להורות למשיבים אלה להימנע מלגרשה מן הארץ הינה, במובהק, מתחום המשפט המינהלי ואין הוא בסמכות בית הדין לעבודה. אכן, אפשר שאותה פרשה תצמיח סמכויות לערכאות שיפוט שונות ובכך אין כל תימה. עילת התביעה של המבקשת נגד המשיב 3 ענינה יחסי עובד ומעביד והיא בסמכותו של בית הדין ובקשתה כלפי רשויות המדינה (משיבים 1-2) לעניין סמכויותיהם הסטטוטוריות, מן הראוי שתתברר בערכאה המוסמכת." דברים אלה טובים ונכוחים הם אף לענייננו. 15. 15. לאור ההסדר החוקי שנקבע כאמור, בחוק הכניסה לישראל ובתיקון לו ועל רקע פסיקתו של בית דין זה, מסקנת הדברים היא זו: ככל שתביעתו של העובד הזר מכוונת נגד מעסיקו, בגין תקופת עבודתו והזכויות הנובעות הימנה, הרי היא מצויה בגדר הוראתו של סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה. לא כן הוא, עת המדובר בכריכת אותה תביעה בסעד המתבקש לעיכוב ביצוע צו הגירוש שהוציאה הרשות המוסמכת נגד אותו עובד זר, בגין היותו שוהה בלתי חוקי בישראל. החלטת הרשות המוסמכת בדבר הוצאת צו גירוש לשוהה הבלתי חוקי בישראל ובכלל זה העובד הזר, איננה פעולה הנעשית על ידי המדינה "בכשירותה כמעסיקה" אף אין המדובר "בפעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד - מעביד". אשר על כן, הביקורת השיפוטית על תובענה כנגד צו הרחקה שהוציאה הרשות המוסמכת לעובד הזר, נתונה בידי בית המשפט המינהלי ואין היא באה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. כפועל יוצא מכך, אף אין בית הדין לעבודה מוסמך להורות על עיכוב ביצוע צו ההרחקה. 16. 16. בהעדר סמכות עניינית, כאמור, אף אין לקבל את טענת העובד לפיה, לבית הדין לעבודה סמכות טבועה להורות על עיכוב ביצוע צו הגירוש, כדי לאפשר את קיום ההליך המשפטי בנוכחותו של העובד. באשר, הלכה פסוקה היא מימים ימימה, שסמכותו הטבועה של בית המשפט קמה לו בהעדר הסדר שבחוק לעניין הנדון לפניו [16] כדי שיוכל לעשות מלאכתו כראוי לשם עשיית משפט צדק [17]. כמבואר לעיל, בעניננו ההסדר שבחוק מעניק לממונה על ביקורת הגבולות סמכות מיוחדת לדחות את ההרחקה מישראל בתנאים שנקבעו, מטעמים הומניטריים מיוחדים, או כאשר נדרש טיפול בזכויותיו המשפטיות של שוהה בלתי חוקי, לרבות עובד זר. משכך הוא, ובהעדר סמכות עניינית בגדר הוראתו של סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, לא קמה לבית הדין לעבודה סמכותו הייחודית, אף לא הסמכות הטבועה הנובעת הימנה, להורות על עיכוב הביצוע של צו ההרחקה. 17. 17. מוסיף העובד ומעלה מקור סמכות אחר, הנלמד, לטענתו, מהוראתו של סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן : חוק בתי המשפט), כפי שהוחל בבית הדין לעבודה, מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, ואשר זו לשונו: "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". אף דינה של טענה זו להידחות. באשר פרשנותה של הוראה זו צריך שתעשה בדָלֶת אמות הסמכות שהוענקה מלכתחילה לאותו בית משפט. בהוראתו של סעיף 75 לחוק בתי המשפט, כשלעצמו, אין כדי להרחיב את הסמכות מעבר לגבולות שנקבעו בחוק, ושבגדרם בלבד ייתן בית המשפט סעד מן הסעדים האמורים. כללם של דברים 18. 18. בית הדין לעבודה אינו מוסמך להורות על עיכוב גירושו של שוהה בלתי חוקי, לרבות עובד זר, לצורך ניהול הליכים משפטיים שהגיש אותו עובד נגד מעסיקו. עם זאת, אין זכויותיו הדיוניות והמהותיות של אותו עובד מקופחות והן נשמרות במסגרת הדין. על כך נעמוד להלן. 19. 19. א. לפי הוראות חוק הכניסה לישראל רשאי העובד הזר לפנות לממונה על ביקורת הגבולות בבקשה לעכב את גירושו, ועל החלטה בעניינו רשאי הוא להשיג בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. ב. בפסקי דין שיצאו מלפני בית דין זה [18] הונחו בתי הדין האזוריים לתת עדיפות לדיון בהליכים המוגשים על ידי עובדים זרים נגד מעבידם ולהביא לסיומם בהקדם האפשרי. במסגרת השיקולים והאיזונים הנדרשים להחשת הדיון, כאמור, יבחן בית הדין האזורי, האם נתון העובד הזר לצו הרחקה או לצו גירוש, שאז יעשה כל הנדרש והאפשרי להחיש את קיום הדיון בהליך גופו בכל ההקדם. אם אין ניתן לעשות כן, יורה בית הדין על גביית עדות מוקדמת של העובד הזר ללא שיהוי. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו אף לכך, שבמידת האפשר, לא תקופח זכותו של המעסיק לדיון הוגן. ג. כאשר הוברר כי העובד הזר נמצא במשמורת חוקית, כמו בענייננו, יעשה בית הדין האזורי כל הנדרש לגביית עדותו המוקדמת של התובע בתוך 48 שעות מהגשת התביעה, או הבקשה לגביית העדות. ד. במקרים היוצאים מן הכלל, בהם השתכנע בית הדין האזורי שביצוע מיידי של צו ההרחקה עלול לסכל גביית עדות מוקדמת מן העובד הזר טרם גירושו מישראל, וככל שיתבקש לכך - ישקול בית הדין הוצאת צו ארעי שלא יעלה על 48 שעות, במהלכן תישמע, כאמור, עדותו המוקדמת של העובד הזר. בפרק זמן זה תינתן לאותו עובד אפשרות לפנות לממונה על ביקורת הגבולות, במסגרת הוראתו של סעיף 13(ד) לחוק הכניסה לישראל, בבקשה לדחיית ביצוע הרחקתו לשם "טיפול בענייניו ובזכויותיו שלא ניתן לטפל בהן בהעדרו" [19]. צו ארעי כאמור, יינתן מנימוקים שיירשמו בו. ה. ההליך של גביית עדות מוקדמת, ולוּ "במחיר" השהיית ביצוע צו הגירוש לתקופת זמן קצרה, יש בו כדי להוות איזון מידתי בין זכותו של העובד הזר להליך הוגן לבין פעולות הרשות המוסמכת המתחייבות מן החוק, כלפי השוהה בישראל והעובד בה שלא כדין. אי לכך, אף אין לקבל את טענתו של העובד כי דינו של צו ההרחקה שניתן כדין להיות מעוכב או לסגת מפני זכותו להליך הוגן - במובן זה שיוּתָר לו להיות נוכח בהליך כולו, העשוי להתמשך על פני תקופה ארוכה. 20. 20. על חובת הרשויות ליתן דעתן לזכויותיו של העובד הזר, טרם גירושו מישראל עמד בית המשפט לעניינים מינהליים בשתי פרשות להן נדרש לביקורת שיפוטית על צו הרחקה שהוצא לעובד זר. בפסק הדין בעניין ברני קר [20] נאמרו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים, מפי השופטת יהודית צור, דברים אלה: "לסיכום, הפעלת הסמכויות שהוקנו לרשויות כלפי "עובדים זרים" חייבת להיעשות בסבירות ובמידה הראויה. אסור שהקשר בין העובד הזר למעבידו יהפוך את העובד למי שנתון לחסדי המעביד, בלא יכולת לממש את זכויותיו כאדם וכעובד! ....". בעניין יצו זהואנג [21] אשר נדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניניים מינהליים, נקבע על ידי השופט עודד מודריק: "... עם מעצרו (ולעיתים גם קודם למעצרו) אפשר שיתברר שהעותר עזב או הועזב את מקום עבודתו בשל אילוץ. כגון שהמעביד פשט את הרגל או החברה פורקה, או שהוא פוטר בלי חפץ או שהלינו שכרו או רמסו את זכויות המעט שיש לו. כל אלה, או אחד מאלה אם יובררו באמצעות העובד או ייטענו על ידו, בעת המעצר, ויסתברו להיות אמת עשויים להצדיק מתן לגיטימציה להישארותו בארץ, המותנית בהשמתו למקום עבודה חוקי אחר." 21. 21. יוטעם כי המדינה מכירה בכך, שטרם גירושו של העובד הזר מישראל יש לאפשר לו, במידת האפשר, להגשים את תביעותיו ולמצות את זכויותיו, כלפי מעסיקו, כמבואר להלן. א. בדו"ח הוועדה הבינמשרדית בנושא עובדים זרים והקמת רשות הגירה, מיום 8.7.2002 נאמר כך: "במתקן המשמורת במעשיהו פועל צוות תיאום מטעם אגף האכיפה במשרד העבודה והרווחה אשר אחראי ללוות את העובד הזר משלב מעצרו ועד להרחקתו מהארץ או שחרורו. בין היתר, אחראי הצוות על בדיקת טענות העובדים המוחזקים במשמורת כלפי המעסיקים (הלנת שכר)...." [22]. ב. ב"נוהל הטיפול בהוצאת צווי משמורת/הרחקה עקב שהייה בלתי חוקית, אכיפה או סיבות פליליות" שהמציאה לנו המדינה, במהלך הדיון בערעור, מפורטים הליכים אלה, הנוגעים לענייננו: טרם ההרחקה מישראל על הממונה לקיים שימוע לשוהה הבלתי חוקי ולהודיע לאותו עובד על זכותו להגיש ערר על החלטת הממונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. במהלך השימוע נשאל העובד הזר, בין היתר, האם הגיש תביעה נגד מעבידו. בהתאם, הצהירה המדינה, בסיכום טיעוניה לפנינו כהאי לישנא: "המדינה מכירה בחשיבות בירורן של תביעות המוגשות על ידי עובדים זרים כנגד מעבידיהם. על כן, ככלל, המדינה אינה פועלת לגירוש עובדים זרים אשר הגישו תביעות כנגד מעבידיהם בבית הדין לעבודה, כאשר התיק נקבע לשמיעת העדות המוקדמת במועד קרוב. במידה ולא נקבעה גביית עדות מוקדמת במועד קרוב, הרי המדינה עומדת על ביצוע ההרחקה, תוך מתן אפשרות לעובד המורחק לשוב ולהיכנס לישראל לצורך מתן העדות, ככל שיידרש". לעניין אחרון זה יוער, כי חזרתו של העובד לישראל, לשם ניהול ההליך - כפי שהתבקש אף בענייננו - איננה דרך המלך ובדרך כלל, אף איננה בגדר פתרון ממשי מבחינת העובד שגורש מישראל. שכן, במקרים רבים עלוּת החזרה לישראל גבוהה משווי התביעה ועשויה להגיע לכדי סכום בלתי סביר בהשוואה להכנסתו במדינה בה הוא מתגורר. עם זאת, אין לסגור דלת בפני העובד שיצא את ישראל ונכון הוא שרשויות ההגירה יאפשרו לו לחזור כדין לישראל ולהיות נוכח בניהול משפטו, ככל שביכולתו וברצונו לעשות כן. 22.על רקע פסיקתם של בתי המשפט המינהליים, לאור הנהלים שהוציאה המדינה והצהרתה, כאמור, ולנוכח פסיקתו של בית דין זה והנחיותיו בדבר החשת הדיון במקרים המתאימים, יפעלו הרשויות המוסמכות הלכה למעשה ויעשו כל הנדרש על פי דין, כדי שלא יקופחו זכויותיו של העובד הזר כלפי מעסיקו. במיוחד כן, בכל בנוגע למתן אפשרות לעובד הזר לממש את זכותו להליך משפטי בבית הדין לעבודה, עוד לפני שיבוצע צו הגירוש, באופן מידתי והולם, כמבואר לעיל. סוף דבר 23.ערעור המדינה מתקבל. מוצהר בזה, כי מתוקף הוראותיו של חוק הכניסה לישראל והתיקון לו ולאור האמור בהם, אין נתונה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית להוציא צו המכוון אל הרשויות המוסמכות במדינה ולהורות להן לעכב גירושו של עובד זר, שהוצא לו צו הרחקה כדין. זאת גם אם הסעד האמור מתבקש במסגרת דיון שמקיים בבית הדין לעבודה, בתביעתו של העובד הזר כלפי מעסיקו. עם זאת, עומדות לעובד הזר הוראת הדין, הצהרת המדינה ופסיקתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, לפיהן טרם ביצוע צו הגירוש, תינתן לו אפשרות למצוי זכויותיו בבית הדין לעבודה, במידת האפשר ובשים לב לנסיבות המקרה. בד בבד, נחזור על הנחיותינו דלעיל, ובתוך כך נטעים, כי במקרים בהם הוצא צו הרחקה נגד העובד הזר, ובמיוחד אם הוא נתון במשמורת חוקית לקראת ביצוע הרחקתו מישראל, יתן בית הדין האזורי דחיפות מיוחדת לגביית עדות מוקדמת ממנו, טרם ביצוע הצו. ככל שיוברר כי הרחקתו המיידית של העובד הזר עלולה לסכל את גביית עדותו המוקדמת, ישקול בית הדין הוצאת צו ארעי שלא יעלה על 48 שעות, כאמור בסעיף 19(ד) לעיל. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. משרד הפניםגירוש מארץעובדים זרים