החלטה 1. המבקש, חשב החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, עובד המדינה, הושעה מעבודתו על פי החלטת נציב שירות המדינה. המבקש טוען כי ההחלטה פסולה, בלתי סבירה ובלתי חוקית.ועל כן הוא מבקש מאיתנו ליתן צו זמני המורה על החזרתו לעבודה, וכל זאת עד להכרעה ומתן פסק דין בתביעה העיקרית שהגיש. 2. המשיב טוען כי המבקש הושעה מעבודתו כדין, לאחר שנפתחה נגדו חקירה פלילית בעבירה שיש עימה קלון. על כן אנו מתבקשים לדחות את הבקשה. החלטת ההשעיה - כללי 3. בקשת המבקש שהוגשה לבית הדין ביום 1.10.03 כוונה כנגד החלטת המשיב שנתקבלה ביום 11.9.03, נספח א' לבקשה (להלן ההחלטה הראשונה). בדיון שקוים בבית הדין ביום 9.10.03 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שעל פיה הותלתה השעיית המבקש עד להחלטה חדשה שיקבל המשיב (להלן-ההחלטה השניה), לאחר שימוע בעל פה שיערך למבקש בין אצל המשיב או מי מטעמו (קודם לקבלת ההחלטה הראשונה נערך למבקש שימוע בכתב). ביום 11.11.03 נתקיים שימוע בעל פה בפני מר צלקובניק,סגן נציב שירות המדינה, וביום 30.11.03 ניתנה החלטה נוספת של המשיב, בדבר השעייתו של המבקש מן העבודה (להלן-ההחלטה השניה). החלטות אלו של המשיב הן ההחלטות מושא בקשה זו (להלן גם-החלטת ההשעיה). בקצירת האומר יצויין,כי בבסיס ההחלטה בדבר השעיית המבקש עומדת חקירה פלילית שנפתחה נגדו בחודש יוני 2003 בגין חשדות לזיוף תואר ראשון במינהל עסקים של אוניברסיטת המברסייד, שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במרמה (ראה בפתיח להחלטה הראשונה). 4. בדיון שקויים בבקשה נחקרו המבקש ומר צלקובניק על תצהיריהם. 5. אלו הם עיקרי העובדות הרלוונטיות כפי שעולה מן התיק: א. המבקש הועסק מאז 1980 על ידי החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. המבקש כיהן כמנהל הכספים של החטיבה. ב. מטעמים שלא נעמוד עליהם כאן הוחלט למנות לחטיבה להתיישבות חשב מלווה מטעם החשב הכללי במשרד האוצר. על פי החלטה שנתקבלה ביום 14.9.00 במשרד האוצר החשב מטעם משרד האוצר יהיה המבקש (נספח י' 1 לנספח ד' לבקשה). ג. ביום 7.3.02 נחתם חוזה ההעסקה בין המבקש לבין נציבות שירות המדינה, בתוקף מיום 1.2.02. ד. לקראת קליטתו בשירות המדינה מילא המבקש שאלון אישי. במשבצת לפירוט השכלה - תואר ראשון, ציין המבקש: מנהל עסקים. אל השאלון צורף אישור משרד החינוך, הועדה להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל. באישור מצויין כי תעודה (שמספרה לא צוין) ניתנה למבקש בתאריך 1.4.98 ע"י אוניברסיטת המברסייד, במינהל עסקים בינלאומי, והיא שקולה לתואר ראשון. באישור מצויין כי הוא ניתן לצורך דירוג בשכר בלבד (ראה מש/1 שצורף לתגובת המשיב וכן ראה הנספחים כ-כג לנספח ד' לבקשה). ה. אין חולק כי בין המבקש לבין מנכ"ל החטיבה להתיישבות מר שלמה בן אליהו שוררת מערכת יחסים קשה ועכורה מאוד, ויש ביניהם סכסוך חריף. כעולה מן המסמכים שצרף המבקש לבקשה התלונן בן אליהו נגדו בעניינים שונים בפני החשב הכללי במשרד האוצר. החשב הכללי קבע כי לא היה ממש בתלונות (ראה נספחים ג-ט3 לנספח ד' לבקשה). בין השאר נקבע באחד ממכתבי החשב "מקרה זה כמו מקרים נוספים שהגיעו לידיעתנו מצביעים על נסיונות מצידך להפעיל לחץ על חשב החטיבה באופן אשר יש בו כדי לגרום להפרעה בעבודתו של החשב ולפגיעה ביכולתו למלא את תפקידו" (ראה נספח ו' לנספח ד' לבקשה). מידת הרלוונטיות של אופי היחסים שבין המבקש לבין המנכ"ל, להליך מושא החלטה זו, שנויה במחלוקת בין הצדדים, ועוד נעמוד על כך בהמשך. ו. ביום 3.6.03 נשלח אל נציב שירות המדינה דוח אשמה בענין עבירות המיוחסות למבקש (מש/ב). בסעיף 4 לדוח האשמה מצוין כי המבקש נחקר בחשד לזיוף תואר ראשון במנה"ע של אוניברסיטת המברסייד. על פי רישומי מוסד האם, המבקש אינו בוגר התואר הנ"ל. המבקש נחקר תחת אזהרה בחשד לביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה זיוף ושימוש במסמך מזוייף, לפי הוראת סעיפים 415, 418, ו- 420 לחוק העונשים התשל"ז-1977. ז. קודם להחלטה הראשונה שקיבל הנציב בדבר השעיית המבקש, הובאה בפניו חוות דעתה של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רבקה לוי גולדברג, מיום 3.8.03, שהמליצה על השעייתו של המבקש. ח. על רקע זה החל התהליך שבו הודע למבקש על הכוונה להשעותו. קויים הליך שימוע (בכתב), שלאחריו נתקבלה ההחלטה הראשונה. בתום השימוע על פה שנערך למבקש, על פי ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בדיון בפני בית הדין (ראה ס' 3 לעיל), וקודם למתן ההחלטה השניה, שוב ניתנה חוות דעת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ששבה והמליצה על השעיית המבקש מתפקידו (מש/ג). לאחר מכן ניתנה החלטתו השניה של הנציב בדבר השעיית המבקש מתפקידו (צורפה כנספח א' להודעתו של המבקש מיום 3.12.03). החלטה אחרונה זו יחד ובמשולב עם ההחלטה הראשונה עומדת בבסיס דיוננו. על חוקיותה והשיקולים העומדים בבסיסה, הצדדים חלוקים ביניהם. נביא כאן את עיקרי ההחלטה (השניה) בלשון הכתוב: "3. במהלך השימוע בעל פה, העלה פרקליטך טיעונים שעיקרם הועלה גם במסגרת השימוע בכתב; ראשית, כפר באופן גורף בחשדות המיוחסים לך. שנית, טען כי קליטתך לשירות המדינה, במשרת חשב באגף החשב הכללי במשרד האוצר, לא הייתה מותנית כלל בקיומו של תואר אקדמי בידך. לבסוף, העלה טענת הפליה ביחס לחשודים שנחקרו במסגרת פרשת "התארים הפיקטיביים", שלא הושעו מתפקידם. 4. כידוע, אין הנציב נדרש לבוא בדלת אמותיה של החקירה המשטרתית ומהלכיה. לעניין זה, ולמעלה מהצורך, לפני מתן החלטתי הנוכחית, נערכה התייעצות נוספת עם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, במסגרתה נדרש גם היועץ המשפטי לממשלה לעניין ההשעיה, ועמדתו הינה כי נוכח נסיבות המקרה ותפקידך הבכיר, כמו גם העובדה כי העבירות בהן הנך נחשד, יש עמן קלון, אין מנוס מהשעייתך. 5.ראוי להדגיש פעם נוספת, כי המעשים המיוחסים לך, כשלעצמם, הגם שבוצעו טרם תחילת עבודתך בשירות המדינה, נגועים בקלון הדבק במשרתך כחשב בכיר, האמורה להקרין טוהר מידות ואמון ללא סייג. 6. הקליטה לשירות המדינה למשרת חשב חייבה ומחייבת תואר אקדמי, על פי הנהלים והוראות התקשי"ר. אין חולקין, כי יועדת לתפקיד החשב על ידי החשב הכללי במשרד האוצר, ולא הייתה כל מניעה שתיקלט בתפקיד זה; ואולם, המעבר למשרד האוצר מהחטיבה להתיישבות, שם סיימת תפקידך, היה מותנה בבדיקת נתוניך האישיים, בכללם השכלתך האקדמית. בהעדר השכלה אקדמית כנדרש (תואר ראשון), הרי שקליטתך בשירות המדינה והעסקתך כחשב אגף החשב הכללי במשרד האוצר, מבלי להתעלם מנסיונך הרב וכישוריך הנוספים, נעשתה בהסתמך על הצהרה כוזבת לכאורה, שנמסרה על ידך בשאלון האישי אותו מילאת טרם קליטתך לתפקיד. 7. בפרשת "התאריך הפיקטיביים" הושעו מספר עובדים. כמו כן מתקיימים הליכי השעייה נגד עשרות עובדים נוספים. כל מקרה נבדק לגופו, בהתבסס על טיבו של החשד, חומר הראיות, מעמדו של העובד, מהות ההליכים הצפויים להינקט, נסיבות אישיות, ושיקולים אחרים שיש בהם כדי להשליך על צרכי ההשעיה. ההחלטה אם להשעות עובד, אם לאו - כמו גם בעניינך - נעשית ללא פנית, וללא משוא פנים. למותר לציין, כי ביסוד ההחלטה לא עומדים שיקולים זרים. משום סוג, ובכלל זה אפליה, או השפעה פסולה ובלתי עניינית, מעבר להתייחסות זו, איני מוצא כי ראוי להגיב לטענות ברוח זו שהועלו על ידי עורך דינך בהקשר זה. 8. לאחר שבחנתי ושקלתי, כמפורט לעיל, את הטענות הרלוונטיות להשעייתך, בהן התמקד עורך דינך במסגרת השימוע בעל פה שנערך לך, ולאחר שנועצתי בענין זה כאמור פעם נוספת עם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, והמלצתה מיום 3.8.03 נותרה בעינה, ונוכח מידת הקלון הכרוכה בעבירות מסוג אלו בהן הנך נחשד, הריני מורה על השעייתך משירות המדינה." ט. ביום 31.12.03 הגיש מנכ"ל החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית בקשתו להצטרף כצד להליכים בבקשה מושא החלטתנו זו (בש"א 15016/04). המבקש התנגד לבקשה. המשיב לא מסר עמדה. הבקשה נדחתה על ידינו (החלטות מיום 26.1.04, 27.1.04). עד כאן עיקרי העובדות. להלן נעמוד על עיקרי טענות הצדדים. כל צד לתמיכה בעמדתו. 6. עיקרי טענות המבקש המבקש סיכם את טענותיו ופרט את עיקריהן בפרק ב' לסיכומיו. ואלו עיקרי ביקורתו כנגד החלטת המשיב: א. החלטת ההשעיה היא בלתי סבירה באופן קיצוני בנסיבות הענין. ב. החלטת ההשעיה נתקבלה משיקולים זרים ועקב לחץ מצב מנכ"ל החטיבה להתיישבות להביא להרחקתו של המבקש מתפקידו כחשב החטיבה. ג. החלטת ההשעיה חורגת מן החשד שפורט בדו"ח האשמה. ד. החלטת ההשעיה התקבלה על ידי המשיב כשהוא במצב של ניגוד עניינים. ה. הליך ההשעיה לא התנהל בלב פתוח ובנפש חפצה וכללי הצדק הטבעי קוימו רק למראית עין אך לא באופן מהותי. השימוע בעל פה שקוים בפני סגן הנציב התגלה, כפי שחשש המבקש, מראש, "כמשחק מכור". ו. החלטת ההשעיה מתעלמת מן השינוי הדרמטי שהתרחש במשפט הישראלי בשנים האחרונות בכל הקשור להעלאת זכויות הפרט למעמד של זכויות חוקתיות וכתוצאה מכך, העדפה של זכות האדם לשמירה על כבודו ועל שמו הטוב על פני אינטרס הציבורי. 7. ואלו הם עיקרי טענות המשיב לתמיכה בהחלטת ההשעיה: א. בתוקף תפקידו כחשב מטעם משרד האוצר בחטיבה להתיישבות, מהווה המבקש את נציגה של קופת הציבור מול הנהלת החטיבה ומול הציבור. תפקידו של החשב מחייב סטנדרט התנהגות גבוה. עוצמת הפגם באמון הציבור בתדמית השירות הציבורי ובמשמעת, רבה יותר, מקום שבעל תפקיד בכיר יותר נחשד בעבירה שיש עמה קלון. בעניננו, לא רק שמדובר בתפקיד בכיר, אלא בתפקיד רגיש ביותר, שמי שנושא בו אמון על כספי הציבור, והוא חייב להיות נקי מכל רבב. בנסיבות כאלו כאשר חשב מלווה נחשד בעבירות חמורות של זיוף ושימוש במסמך מזוייף, אין מנוס מהשעייתו, עד לסיום ההליכים הפליליים בעניינו. ב. הדרישה לתואר אקדמי היתה תנאי לקבלתו של המבקש לשירות המדינה, לתפקיד חשב החטיבה. מחקירת המשטרה עולה כי לכאורה אין המבקש מחזיק בתואר אקדמי כדין ועל כן קיים ספק בדבר כשירותו לתפקיד ממנו הושעה. ג. הסכסוך החריף שנתגלע בין המבקש לבין מנכ"ל החטיבה אינו רלוונטי להחלטה בהשעיה. ד. המשיב אינו נדרש לבוא בדלת אמותיה של החקירה המשטרתית ומהלכה. בא כוח היועץ המשפטי לממשלה הוא שבודק בין השאר את חומר החקירה אשר על בסיסו נשקלת ההשעיה וממליץ לנציב לשקול את ההשעיה. במקרה זה הובאה שאלת השעייתו של המבקש לעיון היועץ המשפטי לממשלה עצמו. ב"כ היועץ המשפטי והיועץ עצמו לא מצאו כי נפל פגם בהליכי החקירה. ה. אין ראיה כי הנציב פעל בהליכי ההשעיה שלא כדין, ועל פי מצוותו של מנכ"ל החטיבה. ו. אין מקום למסור למושעה את חומר החקירה שנאסף על ידי הרשות החוקרת קודם לשימוע. ז. אין ממש בטענות המבקש כאילו הביא הנציב בחשבון רק עבירה שלא הובאו בדו"ח האשמה, ועל כן לא נתקיים תנאי הסף הקבוע בס' 47(א) לחוק. כעולה מפורשות מן ההחלטה, המשיב ראה בהצהרתו הכוזבת לכאורה של המבקש שיקול נוסף המחייב את השעייתו. מהחלטות ההשעיה עולה בבירור כי המשיב הביא בחשבון את העבירות המיוחסות למבקש בדוח האשמה. ח. לטענות המבקש בדבר היות המשיב נגוע בניגוד עניינים לא הונח כל בסיס שיש בו ממש. עד כאן עיקרי טענות הצדדים. 8. המסגרת המשפטית סמכות ההשעיה של הנציב מעוגנת בהוראת ס' 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963 שבו נקבע כך: "עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה. התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נציב השירות יש עימה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו" סמכות ההשעיה היא סמכות רחבה. תנאי מוקדם להפעלתה הוא קיום עובדה פורמלית אובייקטיבית, והיא הגשת קובלנה או תובענה או התחלת חקירה פלילית של המשטרה. מעבר לכך לא נקבעה בחוק גופו מסגרת להפעלת סמכות ההשעיה על ידי נציב השירות (ראה דב"ע נד/120-3 שבח - ראש עירית תל אביב יפו, פד"ע כו, 395 בעמ' 399, להלן- פס"ד שבח). לגבי הפעלת הסמכות נקבע כי: "ככל הפעלת סמכות מינהלית אף הפעלת סמכות ההשעיה על פי חוק המשמעת נעשית תחת שבט ביקורתו של בית הדין לעבודה הדן בהחלטתו של המשעה בדרך של ביקורת שיפוטית על אקט מינהלי... ואין בית הדין בא בנעלי המשעה אלא הוא בוחן, בחינה מינהלית את החלטותיו" בחינת החלטתו של המשעה נעשית על ידי תכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה" (דב"ע נב 70-3 בן חיים מדינת ישראל פד"ע כד' 54, 61). 9. ככל שהדברים אמורים בבחינת שיקולי המשטרה והחומר שבפניה ובאשר למעורבות הנציב באלו, כך נקבע בפסיקה: "אין הנציב נדרש לבוא בדלת אמותיה של החקירה המשטרתית ומהלכיה. לא כל שכן שאין עליו חובה להביא לידיעת נחקר שלגביו נשקל ונבחן הליך השעיה בגין אותם חשדות שהם גם מושא החקירה, את התפתחות מהלכיה בעודה בעיצומה. שעתם של אלה תבוא בעת הגשת כתב אישום אם יוגש אשר בו ימצא פירוט העבירות המיוחסות למושעה, או אז רשאי המושעה לקבל את ח ומר החקיר מהפרקליטות..." (דב"ע 1132/00 צפורה לוי - נציב שרות המדינה עבודה ארצי כרך לג (54), 24, להלן-פסק הדין בענין צפורה לוי). 10. השיקול העיקרי לענין הפעלת סמכות ההשעיה לפי הוראת ס' 47(א) הוא טובת הציבור והשירות מצד אחד ומניעת שרירות ופגיעה בעובד שבו מדובר מעבר למתחייב להשגת מטרת ההשעיה, מצד שני (דב"ע לג 32-3, יכין - מ"י, פד"ע ד' 428 בעמ'). את השיקולים שיובאו בחשבון לפני קבלת החלטה בדבר השעייתו של עובד הציבור מעבודתו מסכם השופט אליאסוף בפסק הדין המנחה בענין שבח, ואלו הם: "(א) אופי העבירה, היקפה וחומרתה: (ב)תפקידו של העובד הנדון, מעמדו ומקומו בהיררכיה של מקום העבודה: (ג) מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה, וכן מידת ההשפעה על המוסד בעבודה והמשמעת בעבודה, כתוצאה מההעמדה לדין או מפתיחת חקירה משמעתית או חקירה פלילית נגד העובד. (ד) מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד הנדון. (ה) התחשבות בהתנהגות קודמת של העובד הנדון. (ו) התחשבות בנסיבות אישיות מיוחדות של העובד הנדון. (ז) התיחסות ערכאות השיפוט המשמעתיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנדון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות. 33. במכלול השיקולים האמורים יש להביא בחשבון גורם נוסף בעל משקל רב, והוא כי לשימוש באמצעי ההשעיה יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות כלפי העובד המושעה (דב"ע מש/138-3 חיים שוורץ - עירית תל אביב יפו, פד"ע כא' 174, 179) כמו כן יש להביא בחשבון את האפשרות שהעובד הנדון יחזור בתום תקופת ההשעיה לעבודתו" (ראה שם בענין שבח בעמ' 406). עד כאן לענין המסגרת המשפטית המנחה אותנו בבואנו לברר אם נפל בהחלטת הנציב להשעות את המבקש מתפקידו. דיון והכרעה 11. שקלנו את טענות המבקש בדבר "חוסר סבירות קיצוני" שיש לגלות בהחלטת הנציב להשעותו מן העבודה, ולא מצאנו בהן ממש. העבירות שבהתייחס אליהן נפתחה חקירה פלילית כנגד המבקש הן עבירות חמורות, שיש בהן קלון, והרי לא על המשיב לרדת לחקרן. המשיב פעל על פי החוק, וקודם שנתן החלטתו בדבר ההשעיה (בשתי ההזדמנויות) הובאה בפניו חוות דעת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה. חוות הדעת שניתנה בשתי ההזדמנויות הוגשה לתיק. שקילת חומרתן של העבירות בשים לב למהות תפקידו האחראי והבכיר של המבקש ופעולת הנציב בהשעיה על המלצת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה אינן מגלות חוסר סבירות כלל וכלל כי אם ההיפך מכך. אף לא מצאנו חוסר סבירות בסתירה שבין ההערכה המקצועית הגבוהה של המבקש כחשב בכיר ומנוסה, לבין ההחלטה על ההשעיה. שהרי כבר נקבע כי "ההשעיה אינה עונש בשל עבודה רעה והימנעות מהשעיה אסור שתהא פרס בעד עבודה טובה" (ראה בפסק יכין שהוזכר, שם בעמ' 433,434). שיקולים בדבר היותו של העובד עובד טוב ומצטיין או עובד גרוע אינם עומדים ואינם אמורים לעמוד בפני הנציב בעת שהוא בא לשקול אם להפעיל את סמכותו לפי החוק. אם היה נציב שוקל שיקולים אלו, אפשר שאז היה מקום להתערב בהחלטתו. 12. המבקש יוצא חוצץ כנגד המשטרה שלדעתו הפכה מכשיר בידיו של מנהל החטיבה, ובהחלטה שיצאה תחת ידי הנציב הוא רואה החלטה שנתקבלה במודע או שלא במודע תוצאה מן הלחץ שהפעיל עליו מנכ"ל החטיבה. אכן, מן החומר שהובא בפנינו עולה כי יש לבן אליהו ענין בהשעייתו של המבקש מתפקידו. בכך אין די כדי להצביע על השפעה שהושפע מכך המשיב בהחלטתו. אותן תלונות שהפנה בן אליהו כנגד המבקש, מהן עולה לכאורה רצונו של בן אליהו להרחיק את המבקש מתפקידו, והעובדה כי התלונות נדחו, ובכלל, מערכת היחסים הקשה והסכסוך החריף עם מנכ"ל החטיבה, לרבות בקשתו של בן אליהו להצטרף להליכים שבפני בית הדין, בכל אלו לא תהיה רלוונטיות למחלוקת מושא החלטתנו זו, אלא אם הראה המבקש כי המשיב שקל שיקולים זרים, והביא בין שיקוליו שיקולים שאינם ממין הענין, והם קשורים באותו סכסוך או באותה מערכת יחסים קשה שבין המבקש ובין מר בן אליהו. המבקש מצביע על פעולות מסוימות מצידו של בן אליהו בקשר לפתיחה בהליכי החקירה כנגד המבקש, ומה שנראה בעיניו נסיונות של בן אליהו להתערב ולהשפיע על הליכי ההשעיה (לרבות בקשתו להצטרף כצד להליך שבבית הדין והיותו מעודכן בדבר ההליכים שבתיק) אלא שבכל אלו אין כדי לבסס את טענותיו של המבקש כלפי הנציב. טענות המבקש כלפי הנציב נותרות טענות בעלמא. לאחר ששקלנו את מכלול החומר שהובא בפנינו, וקביעותינו בשלב זה הן קביעות לכאורה, לא מצאנו כי המבקש השכיל להניח בפנינו תשתית ראייתית לכאורית לטענותיו בדבר השפעה פסולה שהושפע הנציב, ושיקולים זרים ששקל בעת קבלת החלטת ההשעיה. כאמור, לאור חומרת העבירות בהן מדובר, אופי תפקידו של המבקש, ובהתחשב בהמלצות היועץ המשפטי לממשלה שניתנו על יסוד חומר החקירה שהצטבר נכון לשלב לא נמצא חוסר סבירות בהחלטה אלא ההיפך מכך. 13. המבקש טוען כאילו השעייתו מן העבודה מתייחסת לאשמה שבגינה לא נפתחה חקירה פלילית על ידי המשטרה. לטענת המבקש, מדו"ח האשמה שעל בסיסו הושעה מן העבודה עולה כי הוא נחשד בזיוף תואר, ואין בו כל התייחסות להליך קליטתו של המבקש בשירות המדינה. גם בחוו"ד ב"כ היועץ המשפטי אין התייחסות להליך הקליטה בשירות המדינה. כך נמצאת החלטת ההשעיה לוקה בהתייחסות למעשים שאין להם בסיס בדו"ח האשמה. מעיון בחומר שבתיק עולה כי במכתב מיום 4.8.03 הוזמן המבקש להשמיע טיעוניו לענין אפשרות של השעיה בקשר לחשדות מסויימים, ואין באותה הזמנה התייחסות להליך הקליטה בשירות המדינה, שאף אינו מוזכר בדוח האשמה (ראה נספח ב' לבקשה ומש/ב). נמצאנו למדים כי ההתייחסות לשאלה בדבר הקליטה לשירות המדינה על בסיס קיומו של התואר, באה במכתב ההשעיה מיום 30.11.03 בתגובה לטענות שהעלה ב"כ המבקש בשימוע לענין זה, ואותן מציין הנציב בגוף החלטתו. כך, בסעיף 3 להחלטה מונה הנציב את טענות ב"כ המבקש כפי שהועלו במהלך השימוע: "ראשית, כפר באופן גורף בחשדות המיוחסים לך. שנית טען כי קליטתך לשירות המדינה.... לא היתה מותנית כלל בקיומן של תואר אקדמי..." על כך ניתנות תשובות הנציב בהחלטה. ראשית הוא מציין כי אין הוא נדרש לבוא בדלת אמותיה של החקירה המשטרתית (זאת מן הסתם בנושאים העומדים שם לבירור), וכן הוא מפנה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה (ס' 4 ו-5 להחלטה). לאחר מכן מוצא הנציב מקום להשיב ולהתייחס לענין תהליך הקליטה בשירות המדינה (ס' 6). לפי העולה מהחלטת ההשעיה (הראשונה והשניה), היא נסמכת ומפנה לעבירות מושא החקירה המשטרתית המתנהלת כנגד המשיב. בנוסף, באה בה התייחסות לעניינים הקשורים לתהליך קבלתו של המבקש לשירות המדינה. בכך אין כל פסול. 14. לגופו של ענין אנו סבורים, כי בשלב זה של הדיון אין ליחס משקל רב לשאלה האם תנאי לקליטת המבקש לשרות המדינה היה בשעתו קיומו של תואר אקדמי בידו. בין אם היה בשעתו תנאי קבלה כזה בתוקף ובין אם לאו, ממילא, אם יש חשד לזיוף התואר, ואפילו לא היה התואר תנאי לקבלה לעבודה, עדיין יש במעשה קלון, וכל יתר השיקולים להשעיה נותרים עומדים אף הם על כנם - מהות התפקיד, בכירותו, שיקולים של משמעת בשירות המדינה וכיו"ב. בכל זאת, משיחדו הצדדים טיעונים לנושא זה נציין כי אמנם נכון, ב- 14.9.00 נתקבלה החלטה בדבר שיבוצו של המבקש כחשב עובד משרד האוצר בחטיבה (ראה נספח י1 לנספח ד' לבקשה). ההחלטה היתה החלטה עקרונית בלבד באותו שלב. באותה עת טרם נחתם חוזה עבודה עם המבקש ולא נתמלאו דרישות פורמליות כלשהן בענין קליטתו בשירות המדינה. אין צורך לומר, כי לא חשב משרד האוצר הוא בעל הסמכות לקליטת עובדים לשירות המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים). קליטתו המסודרת של המבקש לתפקידו בשירות המדינה היתה לכאורה, רק ב- 1.2.2002 ולא קודם לכן. אין חולק כי באותו מועד, תנאי לשיבוצו של המבקש לתפקיד זה היה היותו בעל תואר ראשון. נציין כי לא נתבררה לנו עמדתו והתייחסותו של המבקש עצמו לענין היותו בעל תואר ראשון, אם כן או לאו (ראה לענין זה ס' 18 לתצהיר המבקש. לגישתו של המבקש התואר הוגש אך לצורך דירוג שכר. ראה גם את תשובות המבקש בחקירה נגדית עמ' 3 ש. 19-6). מכל מקום, בשלב זה של הדיון ממילא אין לנו צורך להזקק לנושא זה ולא נוסיף ונעסוק בו. 15. באשר לגופם של החשדות המיוחסים למבקש - לטעמנו, אין מקום להכנס לבחינתם, לגופם. אין זה מתפקידו של הנציב להכנס לנבכי חקירת המשטרה, ואף אנו כאן, במסגרת בחינת שיקול דעתו של המשיב, לא נבוא בנעלי החוקרים או בנעלי הפרקליטות. לדעת המבקש, לא יעלה על הדעת להשעותו מן העבודה עקב חשד המיוחס לו, מבלי לאפשר לו לעיין בחומר החקירה, כך שיוכל להתגונן כראוי מפני החשד המוטח בו. מקובלת עלינו לענין זה עמדת המשיב הנסמכת על פסק הדין בענין ציפורה לוי (ראה הדברים מתוך פסק הדין בפסקה 9 לעיל). לא מצאנו בסיס לאבחון פסק הדין כפי שמוצע על ידי ב"כ המבקש, כאילו האמור בו אינו חל לענייננו. קביעות בית הדין בענין ציפורה לוי נכונות גם לענין שבפנינו. בעובדה שמועד סיום החקירה בעניינו של המבקש אינו ברור ואינו ידוע עדיין, אין כדי לשנות מן הקביעה המהותית בדבר אי גילוי חומר החקירה לחשוד, בשלב זה, שטרם הגשת כתב אישום. 16. המבקש טוען כי בטיפול בעניינו נמצא המשיב לוקה גם בניגוד עניינים. כך, עקב היותו של המשיב יחד עם בן אליהו חברים באותה המפלגה, וכן בהיותה של אשת המשיב עובדת משרד השיכון. המשיב לא הניח בפנינו תשתית ראייתית לכאורית לטענותיו בדבר ניגוד עניינים-כל שיש בפנינו הינן טענות בעלמא, שאין בהן כדי לבסס אף לא לכאורה טענה בדבר קיומו של ניגוד עניינים. 17. ולבסוף - יש לזכור כי בהחלטת ההשעיה אין משום חריצת דינו של המבקש. על מטרות ההשעיה עמדנו בהרחבה ולא נשוב ונחזור עליהן כאן. מכל מקום, בהתחשב בנסיבות הענין בכללותו, נמצאנו למדים כי בקבלת ההחלטה שקל המשיב שיקולים נכונים, ובהחלטתו נמצא את האיזונים הנדרשים בין כבוד האדם מחד, והאינטרס הציבורי מאידך. סוף דבר לאחר ששקלנו את מכלול טענות המבקש כנגד החלטת המשיב להשעות אותו מתפקידו, לא מצאנו כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבותנו. לאור כל האמור, הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום הדיון בתיק העיקרי. השעיה מעבודההשעיהשירות המדינה