פסק דין 1. עניינה של עתירה זו בהשגת העותר, תושב ואזרח סין, על ההחלטה להרחיקו מן הארץ. העותר נכנס לישראל ביום 25.6.00 באשרה לישיבת ביקור מסוג ב/1 (עובד זמני). במסגרת אשרה זו הותרה העסקתו אצל מעביד פלוני בענף הבנייה. תוקפה של האשרה פג ביום 31.3.01. העותר נעצר ביום 26.1.04 בגין חשד לשהייה שלא כדין. הוא הובא בפני ממונה ביקורת גבולות. בשימוע שנערך לו, הודה כי לאחר חודש עבודה עזב את מעסיקו על מנת לשפר את שכרו, ומאז עבד בעבודות מזדמנות. בעקבות השימוע הוצאו עליו צו הרחקה וצו משמורת לפי ס' 13 ו-13א' בהתאמה לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - חוק הכניסה לישראל). צו המשמורת אושר על ידי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. העותר מבקש כי תותר שהייתו ועבודתו בארץ במסגרת נוהל "שמיים סגורים". נוהל זה נקבע במסגרת מדיניות ממשלת ישראל בתחום העסקת עובדים זרים בישראל. קודם שנזקק לנוהל ולדרישתו של העותר לקבל רשיון לעבודה ולשהייה בגדרו של הנוהל, נבקש לעמוד בתמצית על מדיניות הממשלה, שעל אדניה מבוססות הוראות נוהל זה. מדיניות הממשלה 2. במהלך העשור האחרון התרחב במדינת ישראל השימוש בעובדים זרים בענפי משק שונים, ובעיקר בענפי הבנייה והחקלאות. בנוסף על העובדים הזרים שכניסתם לארץ ועבודתם הותרה על ידי הרשויות המוסמכות, הלך וגדל מספרם של השוהים ללא היתר. בעקבות כך הנהיגו ממשלות ישראל מדיניות עקבית לצמצום מספר העובדים הזרים בישראל. זאת בהתחשב בהשלכות הקשות שיש למספרם הגדול של אלה על שוק העבודה המקומי - פגיעה בעובדים ישראלים, גידול באבטלה, והקטנת התמריץ לכניסת ישראלים לענפים בהם מועסקים עובדים זרים. כפועל יוצא אף מועמס על המדינה עול כספי כבד, בשל תשלומי קצבאות למצטרפים ישראלים למעגל האבטלה. בנפרד מכך נמצא כי שהיית מספר גדול של עובדים זרים בישראל כרוכה בעלויות ניכרות בהשקעות בתשתיות (פיזיות וחברתיות). תופעת לוואי בעייתית אחרת הינה הפגיעה הנגרמת לעובדים הזרים כתוצאה מתנאי חיים קשים וכן בשל קיפוחם על ידי חלק מן המעסיקים. למציאות חיים זו השלכות חברתיות שליליות ארוכות טווח. מכאן מדיניותה של הממשלה לצמצם ככל הניתן את מספר העובדים הזרים (החלטה מס' 642 מיום 2.9.01, החלטה מס' 1141 מיום 24.12.01), על יסוד בחינת צורכי המשק וזמינות עובדים ישראליים לביצוע המלאכות השונות. 3. בהחלטה מס' 2328 קיבלה הממשלה החלטה עקרונית בדבר "סגירת שמים" להבאת עובדים זרים נוספים ארצה. בהחלטה זו, נאסרה הבאת עובדים זרים לצורך עבודה בישראל בענף הבניין, למעט לשם החלפת עובד זר היוצא את המדינה. מדיניות זו ידועה בשם "מדיניות השמים הסגורים". ביום 2.10.02 קיים ראש הממשלה דיון במשרדו, בהשתתפות גורמי הממשלה הרלבנטיים. בסיכום הדיון הוחלט כי לא תתאפשר הבאת עובדים זרים מחו"ל גם לא תמורת כאלה שיצאו (לשון אחר - "סגירת שמים מלאה"). החלטה נוספת של הממשלה הנוכחית, החלטה מס' 208 מיום 13.4.03, מדגישה כי מדיניות "השמים הסגורים" עומדת בעינה. הממשלה החליטה על יעדים חדשים לצמצום המכסה הכוללת של עובדים זרים במשק בשנים 2003-2004. המכסה המירבית לענף הבניין בשנת 2003 הועמדה על 30,000 היתרים. בהחלטה האחרונה, החלטה מס' 1326 מיום 11.1.04, הועמדה המכסה הכוללת להעסקת עובדים זרים בענף זה בשנת 2004 על 20,000 היתרים. המסגרת התחיקתית 4. שהותם בארץ של עובדים זרים לצרכי עבודה מוסדרת על ידי שתי מערכות דינים משולבות. מערכת אחת עניינה התרת העסקתם של העובדים הזרים בישראל. לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991, מוקנית הסמכות למתן היתרים כאמור ליחידת סמך חדשה שהוקמה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. מערכת שניה מסדירה את התרת שהייתם של העובדים הזרים בישראל. זו מוסדרת בחוק הכניסה לישראל ובתקנה 5(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד - 1974. שהותו של עובד זר בישראל מוסדרת בתוקף אשרת ביקור מסוג ב/1 (עובד זמני). סמכות זו מסורה לשר הפנים, בהסכמת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, במסגרת הקבועה בס' 2(ג) לחוק הכניסה לישראל, והפעלתה היא נשוא העתירה שבפני. נוהל שמיים סגורים 5. ביום 7.1.03, בעקבות החלטת ראש הממשלה מיום 2.10.02 בדבר סגירת השמיים, הוציא מינהל האוכלוסין במשרד הפנים את נוהל "שמים סגורים". ביום 25.8.03, תוקן הנוהל (והוא מכונה - "נוהל שמיים סגורים - תיקון". להלן הנוהל או נוהל שמים סגורים). לפי הנוהל, מעסיק שהוא בעל היתר תקף להעסקת עובדים זרים, לא יוכל לבקש העסקת עובד זר שיגיע מחו"ל. לעומת זאת, הוא רשאי לבקש להעסיק עובדים זרים מקרב העובדים השוהים בישראל. הנוהל מאפשר השמת עובדים אשר הוצא נגדם צו הרחקה, אצל מעבידים אחרים. סעיף 17 לנוהל קובע לאמור: "העובדים שיתכן ויוצעו להם הצעות על פי נוהל זה הם: א. מי שנכנסו לישראל כעובדים זרים חוקיים באשרה ורשיון מסוג ב/1 (הנוהל לא יוחל על מי שנכנסו כתיירים). ב. בעלי דרכון זר בתוקף. ג. נתפסו כשהם מועסקים באותו תחום שבמסגרתו נכנסו לישראל, גם אם נתפסו אצל מעסיק בלתי חוקי וכולל מי שעזבו את מעסיקם מבלי שהודיעו על כך מראש ו/או קיבלו את אישור משרד הפנים לכך ("נוטשים") ובלבד שהם עומדים בכל יתר תנאי הנוהל. ד. חידוש רשיון השהייה והעבודה שיינתן לא יעביר את העובד מעבר ל-63 חודשים מיום כניסתו לישראל." 6. מכוח נוהל זה, מבקש העותר כי תותר שהייתו והעסקתו בארץ. הוא טוען, כי הוא עונה על התנאים הקבועים בנוהל. העותר מוסיף ומציין כי השקיע את כל כספו על מנת לקבל אשרת עבודה. מעבידו נקלע לקשיים כלכליים ולא שילם לו את שכרו, ואף יש מעביד המוכן לקלטו. במעמד הדיון הוגש תצהירו של מנכ"ל חברת בנייה המבקשת להעסיק את העותר, אשר מצהיר כי החברה קיבלה היתרים להעסקת עובדים זרים בענף הבנייה לשנת 2004. העותר מפנה להחלטות שיצאו מלפני בית משפט זה (במותב אחר), שהורו לאפשר השמת עובדים העומדים בתנאי הנוהל אצל מעסיקים שקיבלו היתר העסקה: עת"מ (ת"א) 1030/04 Zechin נ' שר הפנים (טרם פורסם). עת"מ (ת"א) 1020/04 צ'אן ציין נ' משרד הפנים (טרם פורסם). ר' גם: עת"מ (ת"א) פנג צ'ין נ' שר הפנים (טרם פורסם). עת"מ (ת"א) 2223/03 Lin Bingwen נ' שר הפנים (טרם פורסם). 7. יצויין כי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, שאישר את צו המשמורת שניתן על העותר, קבע בהחלטתו בזו הלשון: "אני סבורה כי המוחזק עומד בקריטריונים להחלת "נוהל שמים סגורים", וזאת בהתאם לנוהל המתוקן. אינני מוסמכת, כמובן, להורות על החלת נוהל זה, אולם אני ממליצה בפני ממונה ביקורת הגבולות לעשות כן. מובן כי אם לא יימצא למוחזק מעסיק חוקי בתוך זמן סביר, בהתאם לנוהל, יהיה עליו לצאת מן הארץ ולשוב למולדתו". 8. המשיבים, אשר עומדים על ביצוע ההרחקה, מדגישים כי הנוהל אינו מקנה זכות לשוהים בלתי חוקיים לשהות ולעבוד בישראל. כך, סעיף 15 לנוהל קובע בזו הלשון: "זרים השוהים בישראל באופן בלתי חוקי ייעצרו ויורחקו בהתאם לחוק כניסה לישראל. לזרים עצמם, בין אם היו עובדים זרים ובין אם לאו, אין זכות לדרוש השמה אצל מעסיק כלשהו על פי נוהל זה ו/או לדרוש כי הרחקתם תעוכב עד שיימצא להם מעסיק כלשהו." המשיבים אף מפנים להחלטות של בית משפט זה (במותבים שונים), הקובעות כי מטרת הנוהל הינה מציאת פתרון למעסיקים ולא לעובדים הזרים השוהים שלא כדין בארץ; וכי אין בנוהל כדי לעכב את הרחקתם של עובדים זרים: בשא 32298/903 עת"מ (ת"א) 222/03 לובאשקו נ' משרד הפנים (טרם פורסם). בשא 32340/03 עת"מ (ת"א) Kaya Nihat נ' שר הפנים (טרם פורסם). עת"מ 2255/03 Chen Benchao נ' שר הפנים (טרם פורסם). הם מוסיפים ומדגישים כי לעותר אין זכות קנויה לשהות בישראל. העותר שהה בישראל שלא כדין ואשרת השהייה שלו פגה בלא כל קשר למעביד כזה או אחר. עוד הם מציינים כי המכסות להיתרי העסקת עובדים זרים לשנת 2004 נמוכות בהרבה מאלה שנקבעו לשנה הקודמת, וקיים מספר קטן של מעסיקים בעלי היתר העסקה תקף הזקוקים להשלמת עובדים זרים לפי נוהל "שמים סגורים". דיון 9. כלל ידוע, המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות, הינו כי למדינה שיקול דעת רחב בנושא כניסתם של זרים לתחומיה, ואין לו לזר זכות לבוא לארץ אם כתייר ואם כתושב. בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113 , וראו לאחרונה בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים פ"ד נו(6) 289, 293. כפועל יוצא של מהות הסמכות כאמור,שיקול דעת של שר הפנים בנושאים כגון אלה הוא שיקול דעת רחב. עמד על כך בית המשפט בבג"צ 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520: "על פי סעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל "מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה." הסמכות למתן רשיון כזה ושיקול הדעת בה מסורים לשר הפנים, המשיב. החוק והתקנות שהותקנו מכוחו...אינם מגדירים את הקריטריונים להענקת רשיון כזה. למשיב נתון שיקול דעת רחב בנושא, והוא אינו חייב לנמק את החלטתו". יש לזכור עם זאת, כי שיקול דעת זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת, במסגרת עילות הביקורת "הרגילות" שחלות על כל הפעלת שיקול דעת מינהלי. בג"צ 758/88, 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו (4), 505, 528. בג"ץ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525-526. עת"מ (ת"א) 1235/02 מרסיו נ' משרד הפנים (טרם פורסם). עת"מ (ת"א) 1518/02 קריסטיאן גילמן נ' הממונה על ביקורת הגבולות. תק-מח 2002(3), 8545, 8546. שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אשר בוחנת את הבקשה להתיר שהייתו של המבקש בארץ, צריך להיות מופעל, אפוא, במסגרת אמות המידה המקובלות במשפט המינהלי. בין היתר, מחוייבת הרשות לפעול על יסוד שיקולים עניינים. בהקשרה של עתירה זו, הנתונים השייכים לעניין, הם - בין היתר - הוראות נוהל שמים סגורים, בהתאם לתכליתו ולמדיניות הממשלה העומדת בבסיסו. 10. להפעלת שיקול דעת הרשות נבקש להתייחס הן במישור העקרוני והן בהקשרו של העותר הקונקרטי שבפנינו. בהיבט העקרוני מדגישים המשיבים כי מטרתו של נוהל שמים סגורים הינה מציאת פתרון למעסיקים בעלי היתרי העסקה, בנסיבות בהן לא מתאפשרת כניסת עובדים זרים מחו"ל נוכח מדיניות השמים הסגורים. הנוהל איננו מיועד להוות פתרון תעסוקתי לעובדים הזרים המעונינים בהמשך תעסוקתם בישראל. נדמה כי העמדה זו של הדברים הינה נכונה ביסודה בכל שאמור במטרתו העיקרית של הנוהל. הדברים אף מודגשים בפתיח לנוהל (ר' סעיפים 2 -3). דא עקא, ההתעלמות המוחלטת מהאינטרסים של העובדים הזרים, אינה משקפת במלואה את מדיניות הממשלה, העומדת בבסיסו של הנוהל. מונח בפני תצהיר תשובה שהוגש לבית המשפט הגבוה לצדק על ידי ממשלת ישראל ומשרדי הממשלה הרלבנטיים. התצהיר נעשה מטעמם של המשיבים על ידי מר רענן דינור, מנכ"ל משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, אשר אחראי בתוקף תפקידו על יחידת הסמך לעובדים זרים. התצהיר הוגש בתגובה לעתירת חברות קבלניות שביקשו להתיר הבאתם של עובדים זרים נוספים ארצה (בג"צ 3541/03; בג"צ 6755/03). התצהיר הובא בפני על ידי הפרקליטות בעקבות החלטתי, בהתאם לתקנה 12 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, והוא פורש יריעה רחבה בהתייחס למדיניות הממשלה בכלל ולנוהל בפרט. וכך נאמר בס' 66 לתצהיר: "מטרתו העיקרית של הנוהל הינה לסייע למעבידים הרשאים להעסיק עובדים זרים בשנת 2003 למצוא עובדים זרים מתוך המאגר שקיים בארץ, ולא להביא עובדים זרים נוספים ארצה, אלא לאפשר לעובדים זרים המצויים בישראל לעבור למקום עבודה אחר, חלף הרחקה מישראל, ובכך להגן גם על זכויותיהם של אלה." (ההדגשה אינה במקור). ההגנה על אלה האחרונים היא אחד הנימוקים להתנגדות הממשלה להתיר הבאתם של עובדים זרים. ובלשון המצהיר: "הבאת עובדים זרים נוספים מחו"ל לענף הבניין תפגע באופן קשה בעובדים הזרים המצויים בישראל, שחלק ניכר מהם הובא לצורך עבודה בענף זה, שבמקום שייקלטו במקומות עבודה חדשים הם יורחקו מישראל, בטרם מיצו את התקופה המקסימלית בה יכלו לעבוד בישראל, על כל המשמעות הכלכלית הקשה שתיגרם להם ולבני משפחותיהם. בענין זה אין לנו אלא להפנות לטענות המשיבה 6, המוקד לסיוע עובדים זרים."[ס' 72(ב) לתצהיר]. לשון אחר - העסקת עובדים זרים מתוך המאגר הקיים בארץ מסייעת למעבידים המחזיקים בהיתר מתאים, ובה במידה מגינה על זכויות העובדים הזרים (ובכללם גם כאלה ששהו בארץ שלא כדין). בכך ניתן מענה לדברים שאמר בית המשפט המחוזי בירושלים (בהרכב שלושה) בעת"מ (ירושלים) 760/02 התאחדות הקבלנים נ' שר העבודה, תק-מח 2003(2) 2662 , 2663. "אך מובן הוא, שאין זה סביר כלל להתיר מצד אחד, כניסתם של עובדים חדשים עם כל התופעות השליליות הנגזרות מכך, ומצד שני, לא לאפשר לעובדים זרים שהגיעו ארצה כחוק, ומסיבות שונות לא הוארכה אשרת השהיה שלהם בארץ, לקבל היתר ולמצות את התקופה הסבירה בה הם יכולים לעבוד בארץ. יש לזכור, כי מדובר באנשים שהם למעשה כמעט בבחינת חסרי ישע, שעזבו משפחות ומדינות כדי לבוא למדינה זרה בתנאים קשים, ולעבוד עבודה מפרכת יומם ולילה עבור שכר נמוך, כל זאת כדי להביא לחם למשפחותיהם. יש לנהוג בהם בהגינות ובכבוד, ולהשתדל למזער, עד כמה שאפשר, את הפגיעה בהם. לכן, כל פתרון צריך לקחת בחשבון גם את עניינם של העובדים הזרים ולהטיב עמם, במיוחד עם אלה שכבר נמצאים כאן, עד כמה שאפשר." אוסיף כי בהקשר זה בולטת במיוחד מצוקתם של העובדים הזרים הבאים מסין , בשים לב לסכומי הכסף הגבוהים שנדרשו לשלם לגורמי ביניים כדי להגיע לישראל ולעבוד בה בהיתר, על אף רמת ההכנסה הנמוכה בארץ מוצאם. ודוק - כפי שכבר הודגש, אין לעובדים הזרים השוהים שלא כדין זכות עצמאית, העומדת על רגליה היא, להיות מועסקים בארץ. מתן אשרה לעובד לפי הנוהל, מותנה בכל מקרה בקיומם של היתרי העסקה בלתי מנוצלים העומדים לרשות המעסיקים בכל נקודת זמן. בהינתן מצב דברים זה, החלת הנוהל משרתת הן את תכליתו המרכזית - סיוע למעבידים המחזיקים בהיתר מתאים, והן את תכליתו הנלווית - סיוע לעניינם של העובדים הזרים המצויים בארץ. 11. כאן המקום להתייחס להוראת סעיף 15 לנוהל אליה מפנים המשיבים (כמו גם להוראות נוספות ברוח דומה), ולטענתם כי אין מקום לעיכוב ההרחקה של השוהה שלא כדין לצורך בחינת החלת הנוהל. הוראה זו של הנוהל יש לפרש על יסוד תכליתו האמורה. ייאמר, כבר בראשית הדברים, כי אין לראות בהוראה משום איסור גורף ומוחלט על עיכוב הרחקה. פרשנות מעין זו תביא למעשה לריקון הנוהל מתוכן, שכן בכל מקרה נדרש פרק זמן ממשי לבחינת החלתו. נמחיש דברינו אלה. ס' 13 (ד') לחוק הכניסה לישראל קובע כי מי שניתן עליו צו הרחקה לא יורחק לפני תום שלושה ימים ממסירת הצו לידיו, אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן. בהיבט המעשי, פרק זמן של שלושה ימים אינו מספיק לבחינת האפשרות להציע לשוהה הבלתי חוקי המבקש זאת, תעסוקה אצל מעסיק ספציפי במסגרת הנוהל. נדרש פרק זמן מתאים לצעדים שונים הנדרשים לצורך הבחינה ולצורך מיצוי ההליך על ידי השוהה המבקש לקבל היתר שהייה ועבודה במסגרת הנוהל. צעדים אלה עשויים לכלול - בין היתר - פנייה של השוהה לגורם המתאים, המפרטת את עמידתו בתנאי הנוהל; בחינת הפנייה על ידי הרשות המוסמכת לרבות בדיקת זמינות מעביד בעל היתר העסקה, מתן תשובה לפונה, קביעת פרק זמן נוסף ממתן התשובה עד למועד ההרחקה, ופעולות נוספות הדרושות לפי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת. הפרשנות הראויה להוראות שעניינן אי עיכוב, צריכה לאפשר הגשמת תכליותיו של הנוהל הלכה למעשה. הווה אומר - אין לעכב את ההרחקה מעבר לזמן הסביר הנדרש לצורך בחינת האפשרות ליישומו. עם זאת, כאשר מבקש עובד זר פלוני, העומד לטענתו בתנאים הקבועים בנוהל, לקבל רשיון שהיה ועבודה בישראל לפי הוראות הנוהל, על הרשות המוסמכת לבדוק בקשה זו לגופה, בגדר הוראות הנוהל. על מנת להבטיח טיפול יעיל ושוויוני בפניות המבקשים להחיל עליהם את נוהל שמיים סגורים, ומיצויים של ההליכים בהקשר זה, הציע בית המשפט למשיבים בהליך אחר (עתמ 1928/03) לגבש הוראות לנוהל ביצוע, לאחר שמיעת הערות הגורמים הנוגעים בדבר, לרבות אלה המייצגים את העובדים הזרים (בין ארגונים ובין פרטים). המשיבים גיבשו טיוטה ראשונית, שהוצגה להערות הגורמים הרלבנטיים, ואף הביעו הסכמתם לכך שפרקליטות המדינה תשותף בגיבוש נוהל הביצוע. הנחתי היא כי המשיבים, בהתאם להודעתם באותו הליך, ישלימו את הטיפול הנדרש במהירות הראויה. השלמתו של נוהל הביצוע תאפשר יישום מושכל ואפקטיבי של מדיניות הממשלה, תוך הבטחת האינטרס של העובד הזר, הכל בהתאם לנוהל שמים סגורים. כל עוד לא הושלמה הכנתו של נוהל הביצוע, שומה עלינו לבחון את פעולתה של הרשות בעניינו של העותר שבפנינו, על פי אמות המידה המקובלות במשפט המינהלי. מן הכלל אל הפרט: 12. כאשר מתבקשת רשות מנהלית להפעיל את סמכותה, עליה לבחון את הפנייה לגופה. הרשות אמנם יכולה לקבוע לעצמה מדיניות בתחום עליו הופקדה, אך גם אז עליה לבחון, אם המקרה הקונקרטי המובא לפניה נכנס לגדר סוג המקרים, שלגביהם נקבעה המדיניות הכללית. בג"צ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 47-48. בעניננו היה על המשיבים לבחון את פניית העותר, לקבל רשיון ישיבה לפי הנוהל, לגופה. מעבר לאמירות כלליות המפורטות בתגובת המשיבים, לא מצאתי כי בחינה כאמור אכן נעשתה. ואכן, בטיעונה בעל פה הבהירה ב"כ המשיבים כי לא ידועים לה הצעדים שננקטו על מנת לבחון אפשרות ניודו של העותר לפי הנוהל. במישור הכללי מציינים המשיבים - כפי שכבר הוזכר - כי המכסות להיתרי העסקת עובדים זרים לשנת 2004 נמוכות בהרבה מאלה שנקבעו לשנה הקודמת, וקיים מספר קטן של מעסיקים בעלי היתר העסקה תקף הזקוקים להשלמת עובדים זרים לפי נוהל "שמים סגורים". בטיעון זה אין כל רבותא. אם היה נמצא כי לא קיימים מעבידים בעלי היתרי העסקה תקפים, ניתן היה לשמוע טענה של המשיבים כי לא ניתן לאשר שהייה ועבודה של המבקש בהתאם להוראות הנוהל. בנסיבות בהן אין מחלוקת קיימים מעסיקים בעלי היתר העסקה שהמכסה שהוקנתה להם אינה מלאה (גם אם מספרם מוגבל) , חייבת הרשות המוסמכת לבחון לגופה את בקשת העותר וליתן החלטתה. בהעדר נתונים שיצביעו על כך כי בחינה כאמור אכן נעשתה, יש להורות למשיבים לעשותה. במאמר מוסגר אעיר כי אין מניעה כי במסגרת זו תבחן גם טענת ב"כ המשיבים (שהועלתה לראשונה במסגרת הטיעון בעל-פה, ולא היה לה ביטוי קודם בכתובים) לפיה אין להציע לעותר הצעות על פי הנוהל שכן כאשר "נתפס" לא היה מועסק באותו תחום שבמסגרתו נכנס לישראל. למותר לומר כי אין אני מביע, בשלב זה, כל עמדה בהתייחס לטענה. אין בפני עתירה המכוונת כנגד החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לאשר את צו המשמורת. מכאן שבשלב הנוכחי, וכל עוד לא התקבלה החלטה ליתן לעותר רשיון עבודה ושהיה בישראל, יישאר העותר במשמורת. 13. לסיכום - אני מקבל את העתירה, במובן זה שהמשיבים יחוייבו לבחון באופן פרטני את בקשת העותר לקבל רשיון עבודה ושהיה, במסגרת נוהל שמים סגורים. בהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז הוצאת צו ההרחקה, אני מורה כי הבחינה תושלם וההחלטה תנתן, בתוך 4 ימים מהיום. משרד הפניםגירוש מארץעובדים זריםבניין