ארביטוקס - מימון תרופה לא בסל הבריאות

החלטה בית הדין נדרש ע"י המבקש, הסובל מסרטן, לחייב את קופת החולים ליתן לו תרופה בשם Erbitax אשר אינה מצויה בסל התרופות, ואשר קופת חולים סירבה לממן לו. לטענת המבקש, משאושרה התרופה ע"י ה-FDA (מנהל התרופות האמריקאי) (להלן:FDA) לטיפול בחולים עם סרטן מתקדם במעי הגס, כדוגמתו, ומשהוכחה יעילות תרופה זו אצלו לאחר שנוסתה ונסתבר כי חל שיפור במצבו הרפואי, שומה על קופת החולים (משיבה 1) לשאת בהוצאות התרופה לצורך ריפויו של המבקש. מנגד טענה קופת החולים, ועמה משרד הבריאות (משיב-2) שצורף כצד לתיק, כי משאין התרופה מצויה כלל בסל התרופות ומשאין לגביה נסיון מצטבר של ממש, בענין פעולתה, ולאור מסקנות ה-FDA בדבר היותה מאריכת חיים ואם כן אף זאת לתקופה קצרה, ובאשר איננה מצילת חיים, אין מקום כלל לממן תרופה זו בעבור החולה, ואין צורך לעשות כן שכן אין הדבר מעוגן בכל הסדר חוקי. הבקשה הוגשה למתן סעד דחוף וזמני המורה לקופה לממן למבקש מימון מיידי לטיפול הדרוש לו באשר טיפול זה בלבד עלותו 39,000 ₪, וזאת מעבר ל-50,000 ₪ שמימן בכוחות עצמו. החלטתנו בתיק זה הנה אך ורק ככל שהובא בפנינו בהליך הזמני, ואין בה להקיש להליך העיקרי אם וכאשר יתקיים וככל שיובא במהלכו בפני בית הדין. 1. העובדות: א. א. התובע, מר עמרם מילר, אובחן בחודש ינואר 2002 כסובל מסרטן (משאת גרורתית שמקורה במעי הגס). (חוו"ד של ד"ר צ'רני) ב. ב. התובע קיבל מעת גילוי מחלתו לסירוגין, סוגים שונים של טיפולים כימותרפיים. מחלתו של התובע עמידה כיום בפני כל התרופות בהן טופל וכל הטיפולים היעילים שנמצאים בסל הבריאות מוצו. (חוו"ד ד"ר צ'רני) ג. ג. רופאו של התובע, ד"ר צ'רני, הפנה את תשומת ליבו של התובע לתרופה שפותחה לאחרונה והמיועדת לטיפול בחולים במצבו של התובע בשם Erbitux. התובע ביצע סדרת בדיקות לצורך בחינת התאמתו לקבלת הטיפול ב Erbitux ונמצא מתאים לטיפול זה. (חוו"ד ד"ר צ'רני). ד. ד. התרופה הנ"ל אינה מצויה בסל התרופות ולכן לא ממומנת על ידי קופ"ח. התרופה אושרה על ידי ה - FDA לטיפול בחולים עם סרטן מתקדם במעי הגס שהתפשט לאזורים אחרים בגוף (נספח נ/2, פרסום ה-FDA על אישור התרופה באינטרנט). ה. ה. התובע החל לעבור סדרת טיפולים בתרופה ועשוי לעבור סדרות נוספות של טיפול. עלות הטיפול לחודשיים מגיעה לכ- 50,000 ₪. (מכתב ד"ר פיגר) ו. ו. התובע פנה לועדת החריגים של הנתבעת על מנת שתידון בהשתתפותה במימון התרופה. ועדת החריגים דחתה את תביעתו בשל ההנחה השגויה שהתרופה אינה מאושרת על ידי ה- FDA. (הודעה לבית הדין מיום 26.7.04) ז. ז. לאחר הגשת התביעה קיימה הועדה ישיבה דחופה נוספת ביום 2.8.04 לאחר שהובהר כי קיים אישור ה-FDA ובה הוחלט שלא לאשר את מימון ו/או השתתפות הקופה ברכישת התרופה, בין היתר, בשל הנימוקים הבאים: לא מדובר בטיפול מציל חיים, לא מדובר בטיפול מאריך חיים, ההשלכה התקציבית של קבלת הבקשה הינה בסך מוארך של כ- 40 מליון שקלים בשנה, התרופה לא רשומה במשרד הבריאות ולא משווקת בארץ. (נ/1 פרו' הועדה; מכתבה מיום 4.8.04). ח. ח. על פי בדיקת C.T. שנערכה לתובע, לאחר חודשיים של טיפול בתרופה נצפה שיפור אצל התובע עם הפחתה בגרורות בכבד מ- 70% ל- 30% וכן בגרורות בריאות מ- 50% ל- 30%. (מכתב ד"ר צ'רני, נספח א' לבקשה דחופה מטעם התובע) ט. ט. בעקבות הבדיקה, המליץ ד"ר צ'רני על המשך טיפול בתרופה כך שהיה צורך להזמין אמפולות נוספות בעלות של כ- 39,000 ₪. י. י. בהחלטה מיום 19.8.04 צורף משרד הבריאות כצד לתיק לצורך הדיון. 2. טענות התובע: א. א. לקופת חולים סמכות להעניק תרופה או טיפול שאינם כלולים במסגרת סל הבריאות והיא חייבת להפעיל שיקול דעת בטרם קבלת החלטה בנושא. בין השיקולים אותם על קופת חולים לשקול בענין המבקש: המדובר בטיפול יחודי שלא מוצעת לו כל חלופה, המדובר בטיפול רפואי הנדרש להצלת חיי המבקש, יעילות הטיפול שהוכחה אצל המבקש, תוצאות הטיפול, עלות התרופה למבקש ולקופה והאיזון הראוי, ביניהם. ב. ב. לתובע זכות חוקתית בסיסית לחיים הנובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ג. ג. לטענתו של התובע ניתן לפרש את תקנה 6 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי, שירותי בריאות במדינות חוץ (התשנ"ה - 1995) כך שתכלול בהגדרתה גם טיפול תרופתי, נשוא תיק זה. 3. טענות המשיבה 1 - קופת חולים: א. א. דין הבקשה להידחות על הסף מהטעם שהתובע לא הצביע על עילה שבדין המקנה לו, ולו לכאורה, זכות לקבלת הסעד המבוקש. ב. ב. המבקש לא הוכיח כי נפל בהחלטת המשיבה פגם קיצוני ובלתי סביר מסוג הפגמים אשר יצדיק את ביטול ההחלטה. ג. ג. יעילותה של התרופה לא הוכחה וכלל לא הוכח כי התרופה מאריכה חיים. כל שידוע הוא שהתרופה מקטינה את המסה הגידולית. ד. ד. קופות החולים מחויבות לאיזון תקציבי והוספת התרופה לסל הבריאות הינה בעלת משמעות כלכלית לקופה בסדר גודל משמעותי אשר אינו עולה בקנה אחד עם התקציב הקיים, וחורג ממנו במידה ניכרת. ה. ה. התובע לא טען לקיומן של נסיבות חריגות שלו כפרט, המבחינות אותו מיתר חולי הסרטן במצבו. ו. ו. תקנות ביטוח בריאות ממלכתי, שירותי בריאות במדינת חוץ (תשנ"ה-1995) אינם רלונטיות למבקש באשר התקנות עוסקות במתן בדיקה, אבחון, טיפול וניתוח בחו"ל ואילו ענינו של המבקש ביבוא תרופה ארצה, וביצוע הטיפול בישראל. 4. טענות המשיב 2 - משרד הבריאות: א. א. התרופה אינה מצויה בסל התרופות ולכן לא ניתן לחייב את קופת החולים או את המדינה ומשרד הבריאות לספק אותה לתובע, לא על פי חוק ולא באופן אחר. ב. ב. ועדת החריגים היא גוף פנימי של קופת החולים והמדינה,משרד הבריאות אינם חלק ממנה ולכן אין לתובע כל טענה כנגד המדינה ומשרד הבריאות. ג. ג. המדינה אינה יכולה להוסיף לסל הבריאות שירותי בריאות חדשים ללא קיום מקור תקציבי. טרם התקבל תקציב להגדלת סל התרופות לשנת 2005, אולם גם אם זה יתקבל, כלל לא בטוח שהועדה הציבורית האמונה על הקצאת התקציב תמליץ על הכללת התרופה הספציפית הזו בסל התרופות, וקיימת רשימה שלמה של תרופות הקודמות לה בהמתנה לאישור. הכרעת דין 5. ראשית, לטענתה של המשיבה 1 בעניין דחיית הבקשה על הסף מחוסר עילה. לטענתה, לא הראה התובע כל עילה שבדין המקנה לו, ולו לכאורה, זכות לקבלת הסעד המבוקש. כפי שנקבע בע"ע 1091/00 אלעד שיטרית נ' קופת חולים מאוחדת, פד"ע לה 5: "משקמה למערער הזכות שיידון עניינו בועדת החריגים, חייבת הועדה לקיים את דיוניה במבוקשו, בכפיפות לכללי המשפט המינהלי, בהיותה אורגן של רשות ציבורית הפועלת לפי דין ומתוקף הדין". "על קרקע זו עומדת החלטתה של ועדת החריגים לבחינתנו השיפוטית. בהתאם, נדרשת גם נדרשת בדיקתנו והתייחסותנו למהותה של הועדה, לסמכויותיה, לדרכי עבודתה, לאופן קבלת ההחלטות בה ולחוקיותן, בכלל ועת דנה במבוקשו של המערער, בפרט." וגם - "35. עילת התביעה של המערער אל מול קופת החולים, התגבשה משעה שוועדת החריגים בחרה לדון בעניינו ובפועל אף קיימה את הדיון בו, לגופו." היינו, החלטותיה של ועדת החריגים נתונות לביקורת שיפוטית ואין כל מניעה שהמבקש יבקש לערער על קביעותיה של הועדה עת דנה בעניינו. מכאן, שטענת המשיבה 1 לדחיית הבקשה על הסף נדחית. 6. תכליתו העיקרית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ה - 1994 (להלן: החוק) הינה להבטיח הספקה של שירותי בריאות לפרט והוא כולל שורה ארוכה של הוראות המבטיחות את זכויות המבוטחים על פיו. את המימון של אותם שירותים חובה על המדינה לספק (סעיף 3(ב) לחוק), אולם, את השירותים חובה על קופת החולים לספק (סעיף 3(ג) לחוק). קופות החולים אינן חייבות לספק לחבריהן שירותים, לרבות תרופות, נוספים על אלה הקבועים בסל הבריאות (ע"ע 1396/00 שירותי בריאות כללית נ' ענת יהל, תק-אר 2003(2), 1943, 1944) (להלן: פס"ד יהל). רשימת התרופות הכלולות בסל שירותי הבריאות היא כמפורט בתוספת הראשונה לצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות), התשנ"ה-1995 (קובץ תקנות 5662, התשנ"ה, 14.2.95, עמ' 749). על פי תקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו - 1986 (קובץ תקנות, 4933, התשמ"ו, 23.5.86 עמ' 906) עורך משרד הבריאות פנקס תכשירים, שבו נרשמים התכשירים הרפואיים המאושרים לשימוש בישראל. "כפי שראינו, קובע חוק הבריאות סל של שירותים. הוא אינו מתיימר לספק את כל השירותים הרפואיים הנדרשים, או העלולים להיות נדרשים למבוטחי קופות החולים. הואיל ומקורות המימון לעלותם של השירותים מוגבלים, אוסר החוק תוספות לסל שירותי הבריאות, אלא אם יימצא לכך מקור מימון. כפי שקובע סעיף 8(ה) לחוק: "לא ייווסף שירות לסל שירותי הבריאות ללא תשלום או בתשלום הנמוך מעלותו, אלא אם כן נמצא לכך מקור מימון נוסף על המקורות לפי סעיף 13, או מקור שהתפנה עקב ביטול שירות או התיעלות". "קיומה של מערכת הבריאות תלוי באיזונה הכספי, ואין המקורות הכספיים הנוכחיים מבטיחים את כל השירותים הרפואיים האפשריים. ההגבלות בשירותים הרפואיים הן מסוגים שונים.... יוצא, איפוא, שמתן שירותים רפואיים על ידי קופות החולים אין בו תמיד לספק את כל שירותי הבריאות הנדרשים לחולה או נפגע המבוטחים בקופה." (ע"א 6881 ,5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד, פ"ד נא(2), 724, 746-747.) כאן המקום לדון בטענות המבקש לתחולתן של תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995, מדובר בטיפול במבקש שניתן לבצעו בארץ ואשר ד"ר צ'רני אכן ביצעו במבקש. החומר לטיפול הוא בלבד זה שנדרש להביאו מחו"ל. פרט לכך לא הוכח בפנינו כי המבקש מיצה הליכים לענין זה בקו"ח, כך גם לא נטען והוכח בפנינו דבר בדבר "נסיבה רפואית חריגה" כנדרש בתקנות, בן היתר נוכח פס"ד עב' 700017/99 יהושע מץ נ. קו"ח תק' עב' 2003 (1) 290 והקריטריונים שנקבעו בו. לפיכך דין טענתו זו של ב"כ המבקש להדחות. 7. בענייננו אין כל מחלוקת כי התרופה Erbitux אינה כלול בסל הבריאות ואף אינה רשומה בפנקס התכשירים של משרד הבריאות. עם זאת, לקופות החולים היכולת לאשר למי מחבריהן שירות רפואי לו הוא נזקק ואשר חורג מסל בריאות, הדבר נעשה בענין המבקש בועדת חריגים לענין תרופה אחרת אשר אושרה לו בעבר. כך גם, ביכולתה של המשיבה 1 לאשר לתובע מימון מלא או השתתפות בעלות התרופה. הלכה היא ממדרשם של בתי הדין לעבודה כי במקרים חריגים, כלומר מבוטחים במצב בריאות חמור בשל היותם חולים במחלות נדירות או קשות לטיפול או מקרים בהם לא קיים טיפול יעיל במסגרת הסל הקיים, רשאית קופת החולים להעניק שירותים מעבר לחובתה בחוק, לפנים משורת הדין, אם כי אין היא חייבת לעשות כן (ד"ר כ. שלו, בריאות, משפט וזכויות האדם, הוצאת רמות, עמ' 283). 8. ועדת חריגים היא הגוף בעל הסמכות במשיבה 1 לו ניתנה סמכות שיקול הדעת וההכרעה בעניינים של מתן שירות רפואי החורג מגבולות סל הבריאות. הקריטריונים לועדה נימנו בפס"ד ע"ע 1020/01 מכבי שירותי בריאות נ. רימה ברם (עבודה ארצי ל"ג (2) 39) (בסעיף 9 לפסק הדין) (להלן: פס"ד ברם). ועדת החריגים, אכן דנה בעניינו של התובע לבקשתו. התקיימו שתי ישיבות של ועדת החריגים, הראשונה בטרם הגשת התביעה והשניה, לאחריה. הצורך לקיים ישיבה שניה נבע מטעות שנפלה בדיוני הועדה הראשונה ואשר מנעה מהועדה לדון בבקשה לגופה. עם זאת הועדה השניה דנה בבקשה לגופה והחליטה לדחותה. הועדה נימקה את החלטתה במסמך מפורט ומנומק נ/1 וכן בנספח א' לתגובת המשיבה 1 מענה למבקש מיום 4.8.04. 9. מאחר ומדובר בבקשה לסעד זמני במקרים של ביטוח בריאות ממלכתי, "השאלה הנשאלת היא, באילו נסיבות יינתן סעד זמני המחייב את קופות החולים לשאת במימון תכשירים עד למתן פסק הדין הסופי." (ע"ע 1396/00 שירותי בריאות כללית נ' ענת יהל, תק-אר 2003(2), 1943 , 1949), (להלן פס"ד יהל). פסק הדין שם אינו דן במקרה זהה לזה שבפנינו, מדובר במקרה בו התרופה הייתה מצויה בסל הבריאות בהתוויה שונה. אולם, ניתן ללמוד מפס"ד יהל מהם השיקולים שעל בית הדין לשקול: א. א. האם הוכח כי התרופה נחוצה כדי להציל חיים או למנוע נזק בריאותי משמעותי למבקש. ב. ב. האם המבקש פנה לועדת חריגים של קופת החולים על מנת לאפשר לה לדון בחריגות המקרה. ג. ג. האם קיימת דחיפות במתן ההחלטה. 10. כפי שצוין לעיל, המבקש פנה לועדת החריגים של המשיבה 1 ובקשתו נדחתה. התובע טוען כי המשיבה 1 לא שקלה את מכלול השיקולים הרלוונטיים שהיה עליה לשקול. ב"כ התובע מפנה לעב 4037/01 טברו אליס נ' שירותי בריאות כללית ואח' (עבודה אזורי, יב, 205) בו קבע בית הדין מהם השיקולים הרלוונטיים שהיה על קופת החולים לשקול: א. א. מדובר בטיפול רפואי הנדרש להצלת התובע. ב. ב. המחלה ממנה סובל התובע הינה מחלה נדירה. ג. ג. התרופה המבוקשת היא הטיפול היחיד המוצע לתובעת להצלת חייה, ללא חלופות. ד. ד. היה ראוי לעשות איזון בין השיקול הרפואי לבין השיקול הכלכלי. אכן, החלטותיה של ועדת החריגים יכולות בהחלט לעמוד בפני ביקורת שיפוטית כפי שנקבע בע"ע 1091/00, באשר עליה לנהוג בסבירות, בהגינות, בשוויון ומתוך הקפדה על כבוד האדם. (עב 4037/01) "יש לבחון החלטות הניתנות על-ידי המשיבה באמות-מידה כשל החלטות הניתנות על-ידי גוף ציבורי, על כל המשתמע מכך באשר לתחולת כללי המשפט המינהלי, במיוחד לאור מעמדה של המשיבה על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994." (ע"ע 406/99 זוסלין גולדאפר נ' קופת חולים כללית, תק-אר 99(4), 97, 98). בעניינו של מבקש זה דנה ועדת חריגים בעבר לענין מתן התרופה Oxaliplatim ואף אישרה לו את השימוש בתרופה כחריג. במקרה דנן ולענין ה-Erbilux לא הוכיח התובע כי ועדת החריגים לא נהגה באופן בו אמורה הייתה לנהוג. התובע לא טען, וודאי אף לא הוכיח כי המדובר בטיפול מציל חיים. אף המומחה שהעיד מטעמו קבע כי אין מדובר בטיפול מציל חיים (פרוטוקול מיום 26.8.04, עמ' 11, שורות 3-4). אמנם נכון הדבר כי התובע מיצה את כל האופציות הטיפוליות הכלולות בסל התרופות אולם גם טיפול זה על פי עדות שני הרופאים שהעידו בפינו, וכן המסמכים אינו טיפול מציל חיים. מפרוטוקול הועדה (נ/1) ומעדותו של ד"ר נתן לדרמן [1] אנו למדים כי נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים לעניינו של התובע כולל : האם מדובר בטיפול מציל חיים, מאריך חיים או מקטין מסה גידולית, האם יש עדויות ליעילותו או שמדובר בטיפול ניסיוני, האם מצויות בסל הבריאות תרופות אחרות היעילות למחלתו, האם הובאו נסיבות חריגות וכן שיקולים של תקציב. כבר נקבע כי "הלכה היא, שאין בית המשפט מעמיד שיקולו הוא במקום שיקוליו של מי שהמחוקק קבע כי יש לו שיקול דעת להפעיל סמכות או שלא להפעילה." (דב"ע לח/0-6 אירן אנגל נ' המל"ל, פד"ע ט 353, 364) וכי הוא יתערב רק מקום שבעל הסמכות לא יפעילה או שהפעילה עפ"י מבחנים פסולים או לא רלוונטיים (שם). נראה לנו כי לא זה המקרה העומד בפנינו, לטעמנו הוכח כי ועדת החריגים היושבת בהרכב קבוע, שקלה את השיקולים בנוגע למבקש והשפעת התרופה עליו טרם קבלת החלטתה (נ/1). יודגש כי גם לענין השיקול התקציבי, נאמר בנ/2 פרסום ה-FDA: “Colorectal cancer -- cancer of the colon or rectum -- is the third most common cancer affecting men and women in the U.S. and, according to the Centers if Disease Control and Prevention (CDC), and is the second leading cause of cancer-related death. Colorectal cancer is also one of the most commonly diagnosed cancers in the U.S; approximately 147,500 new cases were diagnosed in 2003.” וד"ר לדרמן הצביע על שכיחות זו גם בעדותו. עוד יודגש כי חשיבה זו מקובלת לא רק בשיטת המשפט הישראלית, אלא גם בזו האנגלית - “On an application for judicial review relating to medical treatment the court could only consider the lawfulness of the decision at issue and it was not for the court to decide between conflicting medical opinions or to decide how a health authority's limited budget should be allocated between opposing claims on its resources.” (R. Cambridge Health Authority ex parte B (a minor) [1995] 6 Med LR 250) 11. ואולם, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא סביב השאלה האם הוכח כי התרופה נחוצה כדי להציל חיים או להאריך חיים או למנוע נזק בריאותי משמעותי למבקש. 12. יש לבחון את העדויות והראיות שבפנינו על מנת לבדוק האם מדובר בטיפול מציל חיים או מאריך חיים. א. בחקירתו הראשית אמר הד"ר צ'רני כי: - "הסברתי למשפחה שבשלב הזה אין מקום לפנות לקופה, כי זו תרופה שלא מצילה חיים, זה אולי יכול להאריך חיים אבל לא להציל חיים וזה לא בסל." (פרוטוקול מיום 26.8.04, עמ' 11, שורות 2-4) - "כמה זמן התרופה תמשיך לעזור לו אינני יודע. הזמן הממוצע שהטיפול הזה עוזר זה בערך 8 חודשים, כשנותנים את זה בשילוב הכימותרפיה שהוא מקבל." (שם, שורות 10-12) - "…לדעתי כלפי הפציינט האינדיבידואלי אם שואלים אותי אם זה מאריך לו את החיים, אין לי שום ספק שכן." (שם, שורות 19-21) - "ש. לפי מה שאתה אומר…כשהוא מקבל תרופה כזאת ומגיב לה אז זה מאריך את תוחלת החיים שלו, סביר להניח. ת. כן." (עמ' 15, שורות 4-7) בחקירתו הנגדית הודה ד"ר צ'רני כי התובע הוא המטופל הראשון שלו שטופל בתרופה וכי יש מטופל נוסף בתחילת דרכו בטיפול (עמ' 18 שורות 3-9). עוד הודה ד"ר צ'רני כי לפי ת/2 בממוצע תיעצר המחלה ל- 4 חודשים (עמ' 20, שורות 13-15) וכי אין הדבר אומר שזה האריך את חייהם ב- 4 חודשים (שם, שורות 19-22). יתרה מזו, ד"ר צ'רני טוען כי אין בנמצא ספרות ש"תגיד ש- Erbitux משפיע על median survival. לא קיים." (עמ' 25, שורות 17-18). לשאלת בית המשפט השיב ד"ר צ'רני כי צמצום של 40% של הגרורות בכבד מאריך חיים. (עמ' 26, שורות 16-21) ב. ד"ר לדרמן בחקירתו הנגדית טען ש"התרופה הוגדרה ככזאת שאיננה מאריכה חיים על ידי שלטונות המזון האמריקאי." (עמ' 40, שורות 6-7). באשר להקטנת המסה הגידולית והשפעתה על הארכת חיי המטופל טוען ד"ר לדרמן כי כיום ידוע שהקטנת המסה הגידולית משפרת את איכות החיים של החולים, אך לא תמיד מאריכה את חייהם. (עמ' 53, שורות 9-11) ג. במוצג נ/2 נכתב כי : “Although treatment with Erbitux has not been shown to extend patients’ lives, it was shown to shrink tumors in some patients and delay tumor growth, especially when used as a combination treatment.” ד. בנספח ה' לבקשה נכתב כך: “The combined treatment shrank tumors by more than half in 23 percent of patients and stopped tumor growth in an additional 33 percent. Erbitux is the first EFGR inhibitor proven to enhance tumor response in combination with chemotherapy even when this chemotherapy alone is no longer effective.” ה. במוצג ת/1 נכתב - “The one-year survival rates in this group of heavily pretreated patients - 29 precent in the combination-therapy group and 32 percent in the monotherapy group - are encouraging.” יש לתת את תשומת הלב לעובדה שהעלה ב"כ המשיבה כי פרוטוקול הטיפול המתואר בת/1 אינו זהה לפרוטוקול הטיפול שניתן לתובע אף כי מדובר בשינוי קטן (ד"ר צ'רני עמ' 25 לפרוטוקול). במצב דברים זה לא הוכח על ידי המבקש שהתרופה אכן מצילה חיים או מאריכה חיים. כל שהוכח, ועל כך נראה כי אין ויכוח, הוא שהתרופה מקטינה את המסה הגידולית ובכך משפרת את חיי המטופל ויכולה להאריך את חייו. לא הובאו בפנינו די עדויות רפואיות המוכיחות אם ובכמה זמן מוארכים חייו של מטופל בתרופה. בקשתו של המבקש לפיכך, לא עומדת בתנאים שנקבעו על ידי בית הדין בע"ע 1396/00 בענין יהל. כאמור בפסק דין R. v. Cambridge Health Authority דלעיל: “I have no doubt that in a perfect world any treatment which a patient, or a patient's family, sought would be provided if doctors were willing to give it, no matter how much it cost, particularly when a life was potentially at stake. It would however, in my view, be shutting one's eyes to the real world if the court were to proceed on the basis that we do live in such a world. It is common knowledge that health authorities of all kinds are constantly pressed to make ends meet. They cannot pay their nurses as much as they would like; they cannot provide all the treatments they would like; they cannot purchase all the extremely expensive medical equipment they would like; they cannot carry out all the research they would like; they cannot build all the hospitals and specialist units they would like. Difficult and agonising judgments have to be made as to how a limited budget is best allocated to the maximum advantage of the maximum number of patients. That is not a judgment which the court can make. In my judgment, it is not something that a health authority such as this authority can be fairly criticised for not advancing before the court.” (ההדגשה שלי - ש.ש.) בית דין לא יצא פטור בלא כלום אם לא יוסיף מעבר לדרוש כי בפסק דין 3959/98 גורן נ' קופ"ח מכבי (אזורי חיפה). (לא פורסם), כמצוטט בספרה של ד"ר כ. שלו , בריאות משפט וזכויות אדם בע"מ 203 נאמר כי כאשר מתקיים התנאי שהתרופה יעילה ומתאימה למבוטח יותר מזו הקיימת בסל, מחובתה של קופ"ח לספק את התרופה שמחוץ לסל, ולכסות את עלותה עד לאותו סכום שהיא מקציבה לעלות התרופה שבסל. המבקש במקרה שלפנינו קיבל אמנם תרופה אחרת מחוץ לסל אך ראוי כי המשיבה 1 תשקול השתתפות חלקית דומה לזו שפסה"ד לענינו של המבקש. עם כל הצער הכרוך בדבר, ואף שב"כ המבקש עשה ככל יכולתו ומעבר לה לשכנע את בית הדין, ושמוצו שאר הטיפולים למבקש, מכל מקום לא נתקיימו נסיבות שיש לחייב בהן את קופת החולים לתת את המימון עד למתן פסק דין סופי, ודין הבקשה להדחות. בנסיבות תיק זה אין צו להוצאות. מימון תרופות / טיפוליםמימוןרפואה