החלטה כללי 1. מהם התוצאות המשפטיות, וכיצד בית המשפט יגיב על מקרה בו ניתנה החלטת ביניים, אשר בפועל לא בוצעה, ולמעשה הופרה. האם יתחשב בית המשפט בנסיבות שגרמו לאותה הפרה, באילוצים האדמיניסרטיביים והאחרים אשר בגינם לא בוצע צו זמני של בית המשפט, ומהם התוצאות המשפטיות והתרופות הניתנות, אם בכלל, למי שביחס אליו הופרה החלטת בית המשפט. שאלות אלה, ונושאים המשיקים להם, יידונו בהחלטה זו. רקע 2. המבקש בבקשה שבפנינו, ראדו קוסטינל, אזרח רומניה, עבד בישראל כ"עובד זר". הוא נכנס תחילה לישראל באשרת עבודה ושהה בה כדין מיום 9.3.99 ועד ליום 18.4.00. הוא נכנס שנית לישראל ביום 20.3.01 באשרת עבודה מסוג ב/1, שתוקפה פג ביום 31.3.02. לאחר אותו מועד, לא חידש המבקש את אשרת העבודה ושהה בישראל, ללא בסיס משפטי, עד ליום הרחקתו מן הארץ, 10.4.03. 3. העותר עבד בחברה "אחים שטרן הנדסה וקבלנות בע"מ" (להלן - "המעסיק") כאשר היתר העבודה ניתן לאותה חברה. לדברי המבקש, אותה חברה קיבלה היתרים להעסקת עובדים זרים בשנת 2002 אך היתרים אלה לא חודשו לאחר מכן, וכתוצאה מכך, המבקש - שלטענתו לא ידע על כך - שהה בארץ ללא היתר חוקי. 4. ביום 3.4.03 נעצר המבקש על ידי שוטרי משטרת ההגירה, כאשר ביקש לעלות על אוטובוס בתל אביב. 5. בבקשה הדחופה למתן צו מניעה ועיכוב צו ההרחקה שהוגשה על ידי המבקש ביום 10.4.03 (בש"א 7406/03) מתאר ב"כ המבקש, עו"ד יובל מור-מוסלי, את ההליכים השונים שהיו בענייננו של המבקש. כנגד המבקש הוצא צו הרחקה מן הארץ, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952, נושא תאריך א' ניסן תשס"ג (3.4.03). על פי טופס צו ההרחקה (נספח ו' לבש"א 7406/03) "בהתאם לסעיף 16(ב) לחוק הכניסה לישראל, רשאי הנ"ל לפנות בכתב לשר הפנים לקבלת הכרעה סופית בעניין צו זה". ואכן, העותר פנה, באמצעות עורך דינו הנ"ל, לשר הפנים (נספח א' לבש"א 7406/03), וביקש כי יתקיים דיון נוסף בעניין צו ההרחקה. באותו מכתב, הנושא תאריך 4.4.03 מבקש ב"כ העותר בסיום, "בכל לשון של בקשה, בין מן הדין ובין מלפנים משורת הדין, להביא לביטול צו ההרחקה שהוצא על ידי אנשי משרדך כנגד מרשי" (פיסקה 13 למכתב). 6. לאחר מכן, ביום 9.4.03, נדון ענייננו של העותר בפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים בלתי חוקיים, בראשות עו"ד הגב' שרון בבלי-לארי. כעולה מהפרוטוקול ומההחלטה (נספח ז' לבש"א 7406/03), נקבע על ידי בית הדין כי מאחר והמוחזק עבד אצל מעסיק שאין לו היתרים, הוא שוהה בפועל שלא כדין, על כן, חרף העובדה שהדבר נעשה שלא בידיעתו, אין בכך כדי למנוע את גירושו מן הארץ או לשחררו. הנימוק לאי שחרורו היה העדר דרכון או מסמך נסיעה. לפיכך, אישר בית הדין למשמורת את צו המשמורת, ללא שינויים. בסיום החלטתו הוסיף בית הדין: "אם וכאשר יובא דרכונו של המוחזק אל הכלא, אשקול שחרורו בערבות עד לקבלת תשובת שר הפנים". 7. בפועל, מסר עו"ד מוסלי - ב"כ המבקש - את הדרכון של המבקש למשטרת ההגירה ביום 9.4.03 (נספח ח' לבש"א 7406) וביקש כי המבקש ישוחרר מהחזקתו בבית המעצר. בקשתו לא נענתה. 8. בנסיבות אלה, פנה הוא לבית המשפט בירושלים, בבש"א 7406/03, כאשר עיקר טענתו היא שעל פי העולה מדברי בית המשפט העליון בבג"צ 6078/97, אם מגיש מורחק בקשה לשר הפנים לדון בעניינו יידחה הגירוש עד להחלטת שר הפנים. כבר בשלב זה אעיר כי אין זו החלטה אופרטיבית של הבג"צ אלא אימרה כללית, בתיק שבו לא הוגשה בקשה לשר הפנים, ובדרך אגב נאמר כי אם במקרה אחר תוגש בקשה כזו לשר הפנים "אנחנו מניחים כי משרד הפנים יימנע מלבצע את צו הגירוש בהנחה שהעותרים יפנו אל שר הפנים במועד האמור, עד אשר שר הפנים יכריע בפניייה". מכל מקום, אין צורך להכריע בהחלטה שלפניי האם דברים אלה של הבג"צ הם בגדר הלכה פסוקה מחייבת או "עצה טובה" ----------. 9. לדברי ב"כ העותר, הכין הוא את עתירתו עוד בלילה של 9.4.03 ופנה לשופט תורן כדי לקבל צו מניעה ועיכוב ביצוע הרחקה מן הארץ, אך נמסר לו כי מאחר והטיסה המיועדת למחרת בבוקר, 10.4.03 בשעה 11.40, עליו לפנות לבית המשפט בבוקרו של יום 10.4.03. צו הביניים והפרתו 10. ואכן, המבקש פתח את התיק (בש"א 7406/03) ביום 10.4.03 בבוקר, ותיק זה הובא בפניי כשופט תורן. באותו בוקר, בשעה 08.40 ניתנה על ידי החלטה בזו הלשון (ההחלטה נכתבה בכתב יד על גבי הבקשה, בשל דחיפות העניין): "1. ניתן בזה צו ביניים האוסר על גירושו של העותר מן הארץ. 2. אין בכך כדי לגרוע מהצווים הקובעים כי יישאר במשמורת בכלא מעשיהו או בכל מתקן אחר, על פי הדין. אם ינקוט העותר הליך בפני בית הדין למשמורת יחולו הוראות החוק על הליך זה. 3. ב"כ העותר ימציא בבקשה מיידית לפרקליטות מחוז ירושלים שתשיב תוך 15 יום אלא אם כן רצונה להשיב מוקדם יותר ולבקש דיון במעמד שני הצדדים. ניתן היום ח' ניסן תשס"ג (10.4.03) שעה 8.40 במעמד עו"ד מור-מסלי". (הקו תחת המילה "מיידית" הוא במקור). 11. בפועל, באותו יום, בשעה 11.40 או 11.50, הועלה המבקש על מטוס לתורכיה ומשם בטיסת "קונקשיין", והועבר לארצו, רומניה. ההליכים 12. לאחר החלטתי זו, הגיע לבית המשפט מכתב בפקסמיליה, נושא תאריך ח' ניסן תשס"ג (10.4.03), שנכתב על ידי עו"ד אורנה נחמני, סנ"צ היועצת המשפטית של היחידה ללחימה בפשיעה, מנהלת ההגירה, אשר ממוען לפרקליטות מחוז ירושלים לידי יעל לוי. באותו מכתב, מציינת עו"ד נחמני כי קיבלה את הבקשה הדחופה שהוגשה על ידי עו"ד מוסלי וכי בקשה זו הגיעה למשרדה בשעה 9.32. באותו מכתב צויין כי כתב היד של ההחלטה על גבי הבקשה היה בלתי קריא, שמו של המבקש המלווה במספר דרכון אינו תואם לשם, וקיים קושי לאתרו. לדברי הכותבת, רק בסמוך לשעה 10.30 נודע לה כי יתכן ומדובר במורחק אשר טיסתו נקבעה לשעה 11.30. בהמשך מציינת היא כי בבירור שנערך בטרמינל הסתבר כי יתכן והמדובר בראדו קוסטינל (ששמו מופיע בכותרת המכתב), מוחזק הנמצא בשטח הסטרילי ובדרכו למטוס, כשכל ציודו על המטוס. לפיכך, מסיימת היא את המכתב במילים הבאות: "בנסיבות אלה, וכשזהותו על פי העתירה אינה ברורה דיה ובשל קוצר הזמן והסיכון, לא ניתן להורידו מן המטוס" (המכתב נשלח בפקסימיליה של יום 10.4.03 והשעה שמצויינת בפקסימיליה היא 10.04, דבר תמוה על פניו, שכן המכתב עצמו מתייחס לאירוע שהיה בשעה 10.30. 13. מכתב זה הובא בפניי על ידי המזכירות, וביקשתי את תגובת העותר על כך (ראה החלטתי מיום י"א ניסן תשס"ג (13.4.03)). ביום 15.4.03 ובה הוא חולק ב"כ המבקש, עובדתית, על הנטען באותה הודעה. 14. לאחר מכן, ביום 15.4.03 עצמו, הגיש המבקש בקשה חדשה שכותרתה: "הודעה לבית המשפט על ביזיון בית המשפט, בקשה דחופה לביטול צו הרחקה והשבת המודיע ארצה". בקשה זו מפרטת את כל האירועים שהיו ביום 10.4.03, מנקודת מבטו של ב"כ המבקש, ומסקנתו של עו"ד מוסלי, ב"כ המבקש, כי מן הראוי שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה על ביטול צו ההרחקה שניתן כנגד המבקש, יאפשר למעסיקתו הנ"ל להמשיך להעסיק אותו לתקופה של 10 חודשים וכן ביקש לחייב את המדינה בהוצאות משפטיות, בהוצאות החזרתו ארצה ובעוגמת הנפש שנגרמה לו. ב"כ המבקש אף טוען כי, לכאורה, במעשיהם של עובדי המדינה יש משום עבירות פליליות לכאורה והוא מציין מספר סעיפים בחוק הפלילי (שיבוש מהלכי משפט; שימוש לרעה בכוח המשרד; מירמה והפרת אמונים; אי מילוי חובה רשמית; הפרת חובה חקוקה; הפרת חובה חוקית). 15. ביקשתי את תגובת המדינה ביחס לבקשה ושלושת הסעדים המבוקשים בה שהם: ביזיון בית המשפט; ביטול צו הרחקה והחזרת המבקש ארצה (ראה החלטתי מיום כ"ב ניסן תשס"ג (24.4.03). 16. המדינה, בתגובתה, ביקשה שלא להענות לבקשות המבקש והדגישה כי פעלה באופן מתחייב מאותם אילוצים מנהליים ומהעדר התאמה בין מספר דרכון האמיתי של המבקש לבין המספר שצויין בבקשה. באת כוח המדינה, עו"ד מרגולין, אף הוסיפה כי: "ייתכן ונפלה תקלה מצערת אשר הובילה לכך שהמודיע הורחק, על אף צו הביניים שניתן בעניינו על ידי בית המשפט הנכבד. יחד עם זאת, סבורים המשיבים, כי גם לעו"ד מור-מוסלי היתה יד בתקלה שנגרמה" (סעיף 12 לתגובה מיום 25.5.03). 17. עו"ד מוסלי בתגובתו לאותה תשובה (שהוגשה ביום 27.5.03), חזר על טענתו כי פעל בצורה סבירה, ובהתאם לאילוצים שהיו באותו עת, וכי אין לקבל את עמדת המשיבים. בנסיבות אלה, נקבע דיון במעמד שני הצדדים. 18. הדיון הראשון, במעמד שני הצדדים, בתיק זה התקיים ביום כ"ו אייר תשס"ג (28.5.03). באותה ישיבה, בתשובה להצעת בית המשפט, הסכים ב"כ המדינה, עו"ד הייזלר, כי כדי להבין אל נכון את אשר אירע, אותם פקידים וקציני משטרה המוזכרים בדברי ב"כ המבקש, יגישו תצהיר מפורט, המתייחס אחת לאחת לטענות שהעלה עו"ד מוסלי. בסיום הדין, קבעתי מועדים להגשת אותם תצהירים ובהחלטה גם התייחסתי לבקשות שהעלה ב"כ המבקש. בנושא אחרון זה, ארחיב את הדיבור גם להלן. 19. לאחר ישיבה זו, ביום 15.6.03, הוגשה בפניי בקשה מטעם המשיבים החתומה על ידי עו"ד משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים דאז. באותה בקשה, מדגיש הוא כי נוכח העומס הרב המוטל על הפרקליטות, אין מקום להטריח את העדים בהגשת תצהירים, שכן מדובר בצורך להתמודד עם עשרות רבות של תיקי עתירות מנהליות. לדבריו, יהיה מקום לדון בנושא זה רק אם ירצה המבקש להגיש בעתיד עתירה נגד שר הפנים. ביקשתי את תגובת ב"כ המבקש, אשר על פני שלושה עמודים הסביר את מהות תפקיד המשיבים, לפי שיטתו, ואת הצורך, מבחינת שלטון החוק, לקבל את אותם תצהירים. בהחלטתי מיום ל' סיון תשס"ג (30.6.03) דחיתי את בקשת פרקליט מחוז ירושלים, וציינתי כי חובה על בית המשפט לבדוק כיצד אירע שצו שניתן על ידו, לא בוצע. 20. הפרקליטות הגישה שני תצהירים: הראשון, של רב פקד ישראל כהן, והשני, ושל סנ"צ עו"ד אורנה נחמני, שניהם אנשי משטרה. 21. התקיים דיון במעמד שני הצדדים, אשר בו נחקרו שני מצהירים אלה מטעם המדינה על ידי עו"ד מוסלי. ראוי לציין כי ב"כ המדינה, עו"ד מרגולין מפרקליטות מחוז ירושלים, הצהירה כי איננה מבקשת לחקור חקירה נגדית את המצהירים מטעם המבקש (ראה עמ' 1, שורה 9 לפרוטוקול מיום 7.7.03). 22. לאחר החקירה הנגדית של אותם עדים, הוריתי על הגשת סיכומים (ראה: החלטה מיום ז' תמוז תשס"ג (7.7.03), עמ' 18). הסיכומים הוגשו, כפי שהתבקש, אך ביחס לנושא אחד, אשר נאמר בהחלטה כי על המדינה להתייחס אליו בסיכומים, לא היתה התייחסות, והוא: קצב הטיפול של משרד הפנים בבקשת העותר, דהיינו: בבקשתו של המבקש לשר הפנים לבטל את צו ההרחקה. בנושא זה אדון להלן. 23. ביום 31.3.04 הגיש ב"כ המבקש פסיקה התומכת בעניינו (שאף אליה אתייחס להלן). 24. אציג תחילה את אשר אירע ביום 10.4.03, וזאת על פי החומר שהובא בפניי, דהיינו: התצהירים מטעם שני הצדדים , החקירה הנגדית והסיכומים, ולאחר מכן אייחד דיון למשמעות המשפטית של עובדות אלה ואתייחס לבקשותיו הספציפיות של ב"כ המבקש. אירועי יום 10.4.03 25. צו הביניים (שנוסחו המלא הובא בפיסקה 10 לעיל) ניתן על ידי בשעה 8.40. 26. בצו הביניים נאמר במפורש כי מוטלת חובה על המבקש לפנות מיידית לפרקליטות מחוז ירושלים ולהמציא לה את הבקשה והצו (המילה "מיידית" הודגשה בהחלטה המקורית). 27. צו הביניים, דהיינו: ההחלטה והבקשה שעל גביה כתובה החלטה, נמסרו לפרקליטות מחוז ירושלים בשעה 9.00. אעיר כי באותו יום חלק מאנשי הפרקליטות לא היו במקום עקב טיול, אך הדבר לא פגע ביעילות פרקליטות מחוז ירושלים, דבר שבו מודה ב"כ המבקש. 28. פרקליטות מחוז ירושלים עשתה מאמצים למסור את הצו השיפוטי ליועץ המשפטי של משטרת ההגירה. לא ברור בדיוק באיזו שעה נשלח הפקס על ידי פרקליטות מחוז ירושלים למשטרת ההגירה, אך, בכל מקרה, מדברי עו"ד נחמני, עולה כי הפקס הגיע אליה בשעה 9.32, אך היא ציינה כי ההחלטה בכתב יד היא בלתי קריאה ומעט מחוקה. בנוסף לכך, בשעה 9.30 או בסמוך לכך, נוצר קשר טלפוני עם עו"ד אילן שוויד, יועץ משפטי של משרד הפנים, אשר יושב במנהלת ההגירה ברמלה, אשר השיב כי הוא מטפל בבקשה. 29. מסקנת הביניים עד כה היא כי בשעה 09.30, לערך, דהיינו למעלה משעתיים לפני מועד הטיסה המתוכנן (שהיה 10.40) היה בידי הגורמים המוסמכים בשדה התעופה מידע ואף עותק של צו שיפוטי האוסר להרחיק את המבקש מן הארץ. 30. כאשר הגיע ב"כ העותר ועוזרו, מר מיקי שיפר, לטרמינל בשדה התעופה לוד, נמסר עותק הבקשה וההחלטה לרב פקד ישראל כהן בשעה 10.10. רב פקד ישראל כהן, כנאמר בתצהירו, משמש כמפקד טרמינל ההגירה, בנמל התעופה בן גוריון. 31. מכאן, שגורם נוסף, האחראי הישיר על טרמינל ההגירה היה מודע לצו השיפוטי כשעה וחצי לפני שעת הטיסה המתוכננת. את אשר אירע מהשעה 9.30 או משעה 10.10, קשה לקבוע באופן וודאי. מכל מקום, ניתן להסיק מהצלבה של דברי העדים כולם, כי רב פקד כהן, לאחר שקיבל את הצו, זיהה את המבקש והורה לשים בצד את כבודתו ואף אותו, וזאת כדי לשקול אפשרות למנוע את עלייתו למטוס. מצד שני, מדברי עו"ד אורנה נחמני עולה כי, מבחינתה, השעה היתה מאוחרת מדי. לדבריה, מאחר והעותר נמצא כבר בשטח הסטרילי של נמל התעופה ועבר בידוק בטחוני יסודי, לא ניתן להחזירו ולמנוע את עלייתו למטוס. מכל מקום, לדבריה, בשלב זה היה הדבר גורם נזק לכל נוסעי המטוס, שכן הטיסה היתה מתעכבת לזמן ניכר והיה צורך לאתר את כבודתו של המבקש מתוך כלל המזוודות הנמצאות בבטן המטוס. היא לא ידעה שכבודתו של המבקש הופרדה על ידי רפ"ק כהן, ואין כלל ---------------- ובמחשבה לשאלה בחקירה נגדית השיבה היא: "אם הוא מחוץ לקבוצה והכבודה שלו בחוץ, ועדיין לא עבר לאזור הסטרילי, זה משנה את התמונה. אם הייתי יודעת את הנתונים, יכול להיות שהייתי משאירה אותו בארץ" (עמ' 15, שורות 7-6). 32. כאשר נשאלה כיצד היתה נוהגת אם היה מדובר במקרה של חטיפת ילד, השיבה כי בנסיבות אלה מסתבר כי המטוס היה מעוכב ואותו ילד חטוף לא היה יוצא מן הארץ, אך במקרה שלפנינו היה לה ספק בשל ההבדלים במספר הדרכון בין המספר הנכון למספר המצויין בבקשה, אף כי אישרה ש"מספר הברזל" הכתוב בבקשה, היה נכון (עמ' 10-9 לפרוטוקול). 33. בפועל, שעת הטיסה המתוכננת היתה 11.40 ולבסוף, הטיסה יצאה באיחור קל בשעה 11.50 כאשר עליה נמצא המבקש. 34. לא אתייחס לנקודה שהיתה במחלוקת בין עו"ד נחמני לבין עו"ד מוסלי, אשר התמקדה ביחסים האישיים ביניהם באותה שעה. הבנתי מדברי שניהם כי היתה הרמת קול מצד עו"ד מוסלי ותגובה של פחד, מורא ואולי מעבר לזה על ידי עו"ד נחמני (ראה: דברי עו"ד נחמני בחקירתה הנגדית בעמ' 11-10 והצהרת עו"ד מוסלי בעמ' 13). ייתכן ודווקא אותו מתח בין שני עורכי הדין, כאשר כל צד מנסה למלא את תפקידו, מנקודת ראותו שלו, גרם לתוצאה סופית לפיה הצו לא בוצע והמבקש יצא מן הארץ. העובדות - הערכה 35. אינני סבור, כפי שמבקש ממני ב"כ המבקש לקבוע, כי מדובר בפעולה מכוונת ושיטתית של רשויות המדינה שביקשו באופן מודע לא לקיים צו בית המשפט. השתכנעתי כי המופקדים על גירוש או הרחקה של עובדים זרים מן הארץ, עובדים בלחץ לא קל של כמות מורחקים ושל הצורך להקפיד על כל שם ושם, לבל ייצא מן הארץ מי שלא צריך ובל יישאר בארץ מי שמקומו לא כאן. כאשר אלה הם פני הדברים, ניתן להבין - אף כי לא להסכים - כי תקלה מעין זו שאירעה במקרה שלפנינו. בכל מקרה, אף כי יש מקום לשפר את הנוהגים והנוהלים, לבל תתרחשנה בעיות כאלה בעתיד. 36. עו"ד נחמני, במסגרת חקירתה הנגדית, הביאה לתשומת ליבי , נוהל אשר הוכן על ידה, ואשר לדבריה נשלח ללשכת עורכי הדין, אך טרם פורסם (מש/1). באותו נוהל נאמר כי: "צווי עיכוב יתקבלו ותאושר קבלתם רק 3 שעות לפני מועד הטיסה למעט מקרים חריגים לפי הנחיית הייעוץ המשפטי במנהלת ההגירה" (נוהל עבודה - עתירות לעיכוב הטסה, מיום 13.3.03; ההדגשה במקור). 37. לא ברור לי מהו הבסיס המשפטי לאותו נוהל. על פני הדברים, לא נראה לי שרשות אדמיניסטרטיבית רשאית לקבוע כי צו של בית המשפט יבוצע רק אם יוגש ויתקבל 3 שעות לפני מועד הטיסה. בתי המשפט אינם ערים לנוהל זה. מכל מקום, יתכן כי אף אם היו ערים לנוהל זה, אין בכך כדי לכבול את ידי בית המשפט בהוצאת צווי ביניים, אם לדעתו הדבר חשוב וחיוני. יתכנו מקרים חריגים ומיוחדים, לאו דווקא ביחס לפועלים זרים, בהם הבקשה מוגשת לבית המשפט אפילו כאשר המטוס נמצא סמוך למסלול ההמראה, ואז יש צורך בעיכוב יציאה מן הארץ או מניעת הברחת אותו אדם (ניתן לחשוב על דוגמאות כגון אלה: קטין הנחטף מהחזקתו של הורה משמורן שלו; אדם מסוכן הנמלט מן הארץ). ברור כי בית המשפט יפעיל שיקול דעתו בכל מקרה ומקרה, אך שיקול הדעת הוא של בית המשפט ולא של הרשות אדמיניסטרטיבית, שתפקידה לקיים צווים שיפוטיים, ולצורך כך עליה להיערך, ארגונית, בהתאם, ולא לקבוע לעצמה מירווח של 3 שעות, שרק אם הצו יגיע עד אז הוא יכובד וזאת ללא כל בסיס בדין. אין באמור לעיל כדי למנוע מבתי המשפט בעתיד, אם וכאשר הנוהל הנ"ל יקבל תוקף משפטי או יהיה בגדר הנחייה פנימית, לשקול אי מתן צו מניעה או צו ביניים, אם מוגשת הבקשה באיחור כה רב באופן שמקשה מאוד או מונע מבחינה אדמיניסטרטיבית, מרשויות ההגירה לקיים את צו הביניים. 38. בכל מקרה, במקרה שלפנינו, כפי שציין והדגיש עו"ד מוסלי, הוא פנה לבית משפט זה עוד בערבו של 3.4.04, למעלה מ-12 שעות לפני שעת הטיסה המיועדת. לפיכך, אין לפקוד על המבקש את "עוון" מתן הצו בשעה 8.40 בבוקר. אדגיש כי כאשר ניתן צו הביניים על ידי היה זה כ-3 שעות לפני מועד ההמראה המתוכנן, ומובן מאליו שלא ידעתי ולא הובא לידיעתי כי קיים נוהל כזה או כי יש בעיה אמיתית של קושי בביצוע צו ביניים למניעת הרחקת אדם מן הארץ כאשר הצו ניתן 3 שעות לפני שעת הטיסה המיועדת. 39. מסקנת פרק זה הוא כי אכן הופר צו הביניים, וניתן היה, במאמץ נוסף וביתר הקפדה, לא להפר אותו. אך אינני מקבל את הטענה כי היתה הפרה מכוונת של הצו. 40. גם אם הגענו למסקנה העובדתית כי התנהגות המשיבים אינה מתיישבת עם הצו הזמני, אין משמעות הדבר שמתקבלות טענותיו של המבקש. 41. נתייחס להלן לשלוש השאלות שהעלה ב"כ המבקש בבקשתו בבש"א 7406/03, כסידרם: בזיון בית המשפט; ביטול צו ההרחקה; השבת המבקש ארצה, ובעקבותיהם נדון גם בבקשתו לשכ"ט עו"ד. 42. כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 28.5.03, אין אפשרות משפטית ואין הצדקה להיענות לבקשתו של המבקש לנקוט בהליכי ביזיון בית משפט נגד המדינה. ראשית, וזאת מעבר לכתוב בהחלטתי, אין בקשה לנקוט בהליכי ביזיון בית משפט אלא יש רק הודעה על כך שנעשה מעשה המהווה ביזיון בית המשפט מנקודת מבטו של העותר. שנית, כפי שציינתי בהחלטתי הנ"ל, "אין מקום להליכי ביזיון בית משפט אשר צופים פני עתיד" (פיסקה 3 להחלטה מיום 28.5.03). כפי שציין השופט א' ברק, כתוארו אז, בע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2), 187, כאשר יש הפרה של צו שיפוטי, יש מקום ביחס לעבר להעמיד את המפר לדין פלילי בגין הפרת הוראה חוקית (סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977), אך ביחס לעתיד, יש מקום לנקוט בהליכי ביזיון בית המשפט רק כאשר מדובר בצו החוזר על עצמו מדי פעם כמו: צו ביקורים של ילד אצל הורה שאינו משמורן, והפרה בעבר גורמת לחשש שמא תבוצע הפרה בעתיד. במקרה שלפנינו, אין חולק, כי המדינה אינה חשודה כלל ועיקר כי תבצע בעתיד הפרות דומות של צווים זמניים של בית המשפט האוסרים הרחקת פועלים זרים מן הארץ. לפיכך, אין מקום לנקיטת כל הליכי ביזיון בית המשפט נגד המדינה. אשר על כן, בקשה זו של המבקש - נדחית. 43. הבקשה השנייה של העותר היא כי יבוטל צו ההרחקה שהוצא נגד המבקש. צו ההרחקה ניתן כדין, שכן גם לטענתו של העותר, לא היה בידו רישיון כדין להימצא בישראל. אכן, העותר רשאי לפנות לשר הפנים על פי סעיף 16 לחוק הכניסה לישראל. ברם, כל עוד שר הפנים לא החליט דבר בעניינו של העותר, נשאר על כנו צו ההרחקה שניתן כדין. עד היום לא נמסר לי מהי החלטת שר הפנים ביחס לבקשתו זו של העותר כי יבוטל צו ההרחקה נגדו. אם שר הפנים ייתן החלטה המאפשרת כניסתו של העותר כפועל זר, כי אז אני מורה, כבר עתה, כי כאשר יגיע העותר לישראל וימציא לפרקליטות מחוז ירושלים את הקבלה על תשלום דמי הטיסה מרומניה לישראל, יוחזר סכום זה לעותר "בתרגומו" לשקלים חדשים תוך 30 יום. אם תידחה בקשת המבקש על ידי שר הפנים, כי אז איגלאי מילתא למפרע כי לא היה כל בסיס לטענות המבקש, ועל כן אין כל הצדקה לא להחזירו ארצה ולא להחזיר לו את הוצאות הטיסה. 44. אין באמור לעיל כדי לקבוע מראש, או לחוות דעה מראש, מה תהיה עמדת שר הפנים ביחס להיענות לבקשה לאפשר לעותר להיכנס לישראל. מדיניות העסקת עובדים זרים והאם לאפשר כניסתם לישראל היא חלק משיקול הדעת של הרשות המבצעת אשר בעניין זה היא מפעילה את ריבונותה וקובעת את היקף האוכלוסיה בארץ, כפי שרשאית הרשות המבצעת, ואף חייבת להגן על גבולות המדינה, שכן גם השטח וגם האוכלוסיה הם מתכונות היסוד של המדינה (והשווה מש'כ בעת"מ 679/03 עג'לוני נ' שר הפנים, פיסקה 22). לפיכך בית המשפט לא ימהר להתערב בנושא זה. קל וחומר שנכונים הדברים במקרה שלפנינו, בו לא הוגשה עתירה ותגובה, אלא מצויים אנו רק בדיון בשאלה האם צו הביניים הופר ומהם תוצאות הפרתו. לפיכך, ככל שימעיט בית המשפט מליתן הערכה מראש ביחס למדיניות ראויה, כן ייטב. אם וכאשר תינתן החלטת שר הפנים ביחס לבקשת המבקש לבטל את ההרחקה או לאפשר לו להיכנס לישראל והחלטה זו לא תמצא חן בעיניו של המבקש, פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירה. ברור לכל, כי עתירה זו תהיה עתירה חדשה , השונה מהבקשה שבפניי, והיא תידון על פי נסיבותיה, כאשר בה השאלה שתהיה בפני בית המשפט היא מהי ההצדקה להחלטת שר הפנים, מהו היקף שיקול הדעת של שר הפנים, ומהו היקף הביקורת השיפוטית של מערכת בתי המשפט (במקרה שלפנינו, בית המשפט לעניינים מנהליים) ביחס להחלטות שר הפנים, במיוחד כאשר בסוגיית הכניסה לישראל, שיקול הדעת שנקבע בחקיקה הוא רחב וכמעט בלתי מוגבל, ואפילו אין צורך במתן נימוקים לסיורב, כפי שנקבע, במסגרת החריגים , בסעיף 9(ב) לחוק לתיקון סדרי המינהל (הנמקות), התשי"ט - 1959. 45. אשר לטענה של ב"כ המבקש כי העקרון המשפטי הבסיסי כי ממעשה בלתי חוקי לא צומחת זכות וכי עקרון זה מחייב את החזרת המבקש לישראל, טענה זו אינה מקובלת עלי. אם עוסקים אנו ביישום העקרון שלפיו מעשה בלתי חוקי לא מצמיח זכות, הרי "הראשון" שנקט בצעד בלתי חוקי או השלים עם מצב בלתי חוקי היה המבקש עצמו, אשר שהה בארץ למעלה משנה ללא בסיס משפטי. לפיכך, לא תישמע טענה כזו מפיו. 46. מכל מקום, ובנוסף לכך, גם כאשר חלה תקלה מנהלית, כפי שהסברתי לעיל, ורשות אדמיניסטרטיבית לא מילאה אחר צו ביניים, אין משמעות הדבר שיש להחזיר המצב לקדמותו בכל מקרה וללא תנאי. כל מקרה ונסיבותיו. במקרה שלפנינו, כל עוד לא הצביע המבקש על זכות חוקית בסיסית להימצא בישראל - ועל פני הדברים אין ולא היתה למרשו זכות כזאת - אין מקום להחזיר את הגלגל אחרונית. אכן, היתה הצדקה ביום 10.4.03 למתן צו ביניים, כדי למנוע שינוי מצב ולאפשר דיון כאשר העותר עדיין נמצא בישראל, ולדברי בא כוחו יש טעם נוסף להימצאותו בארץ, בין היתר, כדי לגבות את חובו ממעסיקו. מכל מקום, כאשר המצב השתנה והעותר נמצא עתה ברומניה, אין מקום להורות על השבתו ארצה רק כדי לקיים את הדיון בעניין חובותיו או לקיים את הדיון בעניין בקשתו להיכנס לארץ, שכן דיונים אלה יכולים להתקיים גם בהעדרו. 47. ב"כ המבקש, בבקשתו הנ"ל (7441/03) מבקש כי בית המשפט יחייב את המשיבים בעוגמת הנפש שנגרמה למבקש. אכן, נגרמה למבקש עוגמת נפש. ברם, אם לבסוף, בשורה אחרונה,מקומו של העותר ברומניה, אין משמעות לאותה עוגמת הנפש, שכן בכל מקרה היה עליו לעזוב את הארץ. רק אם תאופשר כניסתו לישראל, יוברר, למפרע, כי נגרמה לו עוגמת נפש המצדיקה פיצוי. לפיכך, בנסיבות הקיימות, אין מקום לפצותו בגין עוגמת הנפש. אם יאפשר שר הפנים את בואו ארצה, כי אז יוכל להגיש תביעה נפרדת בגין עוגמת הנפש, והאמור לעיל לא ישמש "מעשה בית דין" המונע את הדיון בתביעתו. למותר לציין כי אם שר הפנים יחליט שלא לאפשר לו לבוא ארצה, כי אז, כפי שקבעתי זה עתה, אין לו זכות לפיצויים בגין עוגמת נפש והדבר מהווה מעשה בית דין. 48. הנושא האחרון אשר מבוקש על ידי ב"כ המבקש הוא מימון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ב"כ המדינה, עו"ד מרגולין, מתנגדת לבקשה זו, ואף טענה כי אם יש מקום לחייב מישהו בתשלום שכ"ט, הרי זה דווקא לחייב את המבקש, וזאת כדי לממן את הוצאות המדינה אשר חוייבה להגיש תצהירים ונאלצה להופיע לדיון שנערך בבית משפט (ראה סעיף 12 לסיכומי המשיבים). קשה להבין עמדה זו של המדינה. המדינה הרי מודה כי נפלה תקלה על ידי הרשויות המופקדות על היציאה מישראל, והם לא קיימו את החלטת הביניים של בית המשפט. כאשר אלה הם פני הדברים, אין כל הצדקה לחייב בהוצאות את מי שמתריע על הפרת צו שיפוטי. העובדה כי נציגי המדינה, סנ"צ נחמני ורפ"ק כהן "נאלצו" לבוא לבית המשפט ולהסביר כיצד לא קיימו צו שיפוטי, אינה מזכה אותם בהוצאות; זה המינימום אשר פקיד ציבור חייב לבית המשפט, כדי להסביר את העובדה שבפועל לא קיים החלטה שיפוטית. לפיכך, עמדת המדינה כי המבקש יישא בהוצאותיה, אינה מקובלת עלי כלל ועיקר. 49. אני סבור כי מאחר ובדין פנה ב"כ המבקש לבית משפט והעלה על הפרק את הפרת הצו הטיפולי על ידי המשיבים, יש לחייב את המדינה בתשלום הוצאות המבקש. לאור העובדה כי גם ב"כ המבקש, ולו גם בשל לחץ הזמן, תרם חלקית לאותה תקלה בכך שמספר הדרכון אשר נכתב בבקשה אינו תואם את מספר הדרכון האמיתי של העותר (נכון שמספר "הברזל" הוא נכון ובו אין שגיאות, אך עדיין יש פגם באי התאמה במספר הדרכון), גרמה לי להפחית במקצת את שכר הטרחה אשר חשבתי, לכתחילה, לזכות בו את ב"כ המבקש. סיום 50. בקשותיו של המבקש בבש"א 7441/03 - נדחות, פרט לכך שאם וכאשר יינתן למבקש היתר כניסה לישראל כדין לצורך עבודה, יהיה זכאי לקבל מהמדינה את החזר הוצאות כרטיס הטיסה , כאמור לעיל, ויהיה רשאי להגיש תביעה בגין "עוגמת נפש". 51. לאור העובדה כי מי שגרם את התקלה, בפועל, הם קציני המשטרה בשדה התעופה בן גוריון בלוד, והם אשר גרמו להליך המשפטי הנוסף, אני מחייב את המשיבים לשלם את הוצאות שכר טרחתו של ב"כ המבקש בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 52. עניין האגרות הועלה מספר פעמים על ידי המשיבות. אם הם היו משולמות על ידי המבקש הייתי מחייב את המשיבים בהחזר ההוצאות של תשלום זה, ועל כן אני מורה כי תשלום האגרות, אם יש כאלה שלא שולמו, ישולמו על ידי המשיבים, כך שאין צורך בהליך גבייה כפול. אם שילם המבקש אגרה כלשהי, יוחזר סכום זה למבקש על ידי המשיבים, כאשר לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום האגרה ועד ליום ההחזר בפועל. 53. אני תקווה כי מקרה זה לימד לקח את רשויות המדינה וכי ננקטו ההליכים המתאימים למניעת מקרים דומים בעתיד (השווה גם את החלטתו של עמיתי, כב' השופט ע' פוגלמן, שופט בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, בעת"מ 1392/04; בש"א 30774/04; לואלגון נ' משטרת ישראל; החלטה מיום ז' ניסן תשס"ד (29.3.04)). 54. חזקה על ב"כ המדינה, כי תדאג לכך שהחלטה זו תובא בפני המופקדים על נוהלי הרחקת עובדים זרים מן הארץ וכי בעקבות ההחלטה יינקטו אותם צעדים למניעת הישנות תופעה דומה בעתיד, וכן כי הנוהל בדבר מועד מסירת צווי הרחקה וצווי מניעה, יעוגן מבחינה משפטית, כך שניתן יהיה לבצעו, הלכה למעשה. 55. המועד בו סיימתי כתיבת החלטה זו הוא ערב יום העצמאות הנ"ו של מדינת ישראל. נזכור כולנו כי עצמאות וריבונות באות לידי ביטוי גם בקיום שלטון החוק וכיבוד צווי בית משפט אף אם אלה מכוונים כלפי עובדים זרים, שכן השוויון בפני החוק והציות לצווים שיפוטיים הם מנשמת אפו של שלטון החוק, המהווה את התשתית לתיפקודה של מדינת ישראל, כמדינה עצמאית, ריבונית, יהודית ודמוקרטית. משרד הפניםגירוש מארץעובדים זרים