פסק דין 1. 1. הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי שמירה, והתובע עבד אצלה בתפקיד שומר החל מחודש מאי 1995 ועד ליום 30.4.99. מקום ביצוע עבודתו של התובע היה אתר הבניה של חברת שמשון זליג בע"מ, בשכונת נווה ים בראשון לציון. 2. 2. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו את הזכויות המגיעות לו מכוח החוק וצו ההרחבה בענף השמירה, כמפורט להלן: 2.1. 2.1. גמול בעד עבודה בשעות נוספות, בשבתות ובחגים; 2.2. 2.2. תוספת וותק; 2.3. 2.3. תוספת משפחה; 2.4. 2.4. החזר הוצאות נסיעה; 2.5. 2.5. תשלומים לקרן פנסיה/תגמולים; 2.6. 2.6. דמי הבראה; 2.7. 2.7. דמי חגים; 2.8. 2.8. פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת; 2.9. 2.9. פדיון ימי חופשה. 3. 3. הנתבעת הכחישה את כל תביעותיו של התובע, ולטענותיה המפורטות נתייחס בהמשך. 4. 4. על פי החלטה מיום 19.12.2001, שנתקבלה בהסכמת הצדדים, הדיון התקיים בפני כ"דן יחיד". 5. 5. שלב ההוכחות בהליך זה התמשך, גם בשל ניסיונותיו של התובע לזמן לעדות את מר גיא נגר, שהיה מנהל כוח אדם בנתבעת. על פי עדותו של התובע, עד זה סירב להגיע לבית הדין למתן עדות. במהלך ההתדיינות אף הוצא צו הבאה לעד גיא נגר, אולם המשטרה לא הצליחה לבצעו בשל העובדה כי העד החליף את כתובתו. התובע ביקש להגיש קלטת ובה תמלול שיחה בינו לבין העד (הפוטנציאלי) גיא נגר. בהחלטה מיום 9.4.2003 קבעתי כי לא הוגשה בקשה כדין להגשת הקלטת, דהיינו תוך פירוט נסיבות עריכת הקלטת, זהות עורך ההקלטה, וקיומם של כל התנאים המחייבים על פי הפסיקה לצורך קבלת הקלטת כראיה. בשל החשיבות המהותית שהיתה עשויה להיות לשיחה המוקלטת בין התובע לבין גיא נגר, הותר לתובע להגיש בקשה ערוכה כדין להגשת הקלטת. התובע אמנם הגיש בקשה נוספת, אולם גם בבקשה הנוספת לא ניתן הפירוט הדרוש לצורך בחינת השאלה אם התקיימו התנאים המחייבים בפסיקה לקבלת הקלטת כראיה. לפיכך, בהחלטה נוספת בעניין שניתנה ביום 26.5.2003, נדחתה הבקשה לקבלת הקלטת כראיה. 6. 6. להלן, אדון בתביעותיו של התובע כסדרן. 7. 7. בטרם אתייחס לפרטי העדויות, אציין כי עדותו של מנהל הנתבעת בעייתית, ונמצאו בה סתירות לא מעטות. כך למשל, תחילה טען בעדותו כי היא מבוססת על "דו"חות ביקורת סיירים", לאחר מכן טען כי אינו שומר את יומני הסיירים, לאחר מכן, כאשר עומת עם מסמך של הנתבעת בו נטען כי לא מנוהלים יומני סיירים העיד כי "אין יומן סיירים, יש דף סייר שיוצא לשטח, אם יש בעיות הוא מעלה אותן. אין יומן". (ע' 41, ש' 13 - 26). יש לציין, כי בתצהירו טען מנהל הנתבעת כי הנתבעת לא ניהלה ואינה מנהלת יומני סיירים, וכי אם יש בעיה היא מדווחת למוקד, אשר מזעיק שומר אחר לאתר (סעיף 6(ז)(1) לתצהירו של מנהל הנתבעת). דהיינו, מתצהירו של מנהל הנתבעת עולה כי אין שום מסמך בכתב, בעוד מעדותו עולה כי לפחות יש דו"חות סיירים. מנהל הנתבעת הרבה להשיב לשאלות (קשות) בתשובה "אין לי מושג" או "אין לי תשובה" (ראו למשל ע' 43, ש' 21; ע' 54, ש' 7 - 13; ע' 57, ש' 21; ע' 58, ש' 1; ע' 63, ש' 10, ש' 19, ש' 22; ע' 64 ש' 3). בשלב מסוים, כאשר עומת עם דו"חות אשר סתרו את עמדת הנתבעת (ולכך אתייחס בפירוט בהמשך) טען כי אינו יודע מה הנהלת החשבונות עושה, וכי לעתים בנו מחליף אותו (ע' 64, ש' 6 - 8). כמו כן, כאשר עומת עם סתירות בין תצהירו לבין עדותו, טען כי בתצהירו נפל בלבול או שהדברים נרשמו בצורה לא טובה (ע' 47, ש' 11 - 21). זאת ועוד. בעוד שבתצהירו ידע לתת פירוט מדויק על האתרים בהם עבדו שני העדים מטעם התובע ועל תנאי עבודתם, הרי בחקירתו הנגדית העיד כי כלל אינו יודע אם הם היו עובדים של הנתבעת ואינו יכול לדעת היכן עבדו ומה היו תנאי העסקתם (ע' 67, ש' 4 - 8). 8. 8. אוסיף, כי מעדותו של מנהל הנתבעת עולה בבירור כי לא שולמו לתובע זכויות שונות המגיעות לו מכוח צו ההרחבה בענף השמירה, וכן עולה כי התובע הועבד 7 ימים בשבוע, בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, ולא שולם לו גמול בעד עבודה במנוחה שבועית (ע' 65, ש' 4 - 8; ע' 67, ש' 10 - 18). מן הראוי שמנהל חברה שמוגשת כנגדה תביעה על אי תשלום זכויות סוציאליות מכוח הוראות החוק וצו ההרחבה, יערוך במהלך ההתדיינות את הבירורים הדרושים, וככל שמתברר כי לא שולמו לעובד זכויות המגיעות לו מכוח החוק וצווי ההרחבה, יפעל לתיקון המצב. מעדותו של מנהל הנתבעת עלה כי הוא אינו מייחס חשיבות, וניתן לומר אף מזלזל, בכיבוד זכויות עובדי החברה מכוח הוראות החוק וצווי ההרחבה. האם הוראות ההסכם (ת/ 66) מהוות מחסום לתביעתו של התובע? 9. 9. בסיכומי הטענות מטעם הנתבעת נטען כי התובע עצמו העיד כי היה זכאי לשכר על פי ההסכם שנחתם עמו "ובכך מוטט התובע את תביעתו". כן טענה הנתבעת כי טענות התובע כנגד ההסכם הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת). 10. 10. אני דוחה טענה זו של הנתבעת, מנימוקים אלה: 10.1. 10.1.כידוע, אין תוקף לויתורו של עובד על זכויות המגיעות לו מכוח הוראות חוקי המגן וצווי ההרחבה. לפיכך, ככל שהוראות ההסכם בין התובע לבין הנתבעת גורעות מזכויותיו של התובע על פי הוראות חוקי המגן וצווי ההרחבה, אין תוקף להוראות אלה שבהסכם. לפיכך, גם אם התובע קיבל את שכרו על פי הוראות ההסכם, אולם השכר שנקבע בהסכם נמוך מהשכר המגיע לו על פי הוראות החוק וצווי ההרחבה, או שנשללו בהסכם זכויות אחרות המגיעות לתובע מכוח הוראות החוק וצווי ההרחבה, אין תוקף להוראות אלה בהסכם. לפיכך, אין ההסכם מונע מהתובע להעלות את תביעתו לגמול שעות נוספות ולזכויות אחרות המגיעות לו מכוח הוראות החוק וצווי ההרחבה. בהקשר זה אזכיר את הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, הקובעת כי אין תוקף לקביעת שכר הכולל גמול שעות נוספות, גמול בעד עבודה במנוחה שבועית ודמי חופשה. 10.2. 10.2.באשר לטענה בדבר העלאת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב: ראשית, בהתאם לפסיקה, מכוח סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה אין סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית חל על בית הדין לעבודה (דב"ע לז/ 114 - 3 אולמי חן נתניה בע"מ נ' אלברט סולטיס, פד"ע ט 188). שנית, כאמור לעיל, ככל שהקבוע בהסכם סותר את הוראות החוק וצווי ההרחבה, אין תוקף להסכם, ואין רלבנטיות לטיעון של העלאת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב 11. 11. כללו של דבר: הוראות ההסכם נספח ת/ 66 אינן מהוות מחסום לתביעתו של התובע. ההסכם עשוי להוות ראיה לאשר הוסכם בין התובע לבין הנתבעת בנוגע לשעות עבודתו, ובית הדין ייתן לו את המשקל הראוי , בהתחשב במכלול הראיות אשר בפניו. זכאות התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות, בשבתות ובחגים 1) גרסאות הצדדים 12. 12. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא מה היו שעות עבודתו של התובע באתר, והאם התובע עבד, כטענתו, שעות נוספות רבות, וכן זכאותו של התובע לגמול בעד עבודה בשבתות ובחגים. לגרסת התובע בתצהירו, היה עליו להתייצב באתר השמירה בשעה 16:00 ולסיים את עבודת השמירה בשעה 6:00 בבוקר שלמחרת. כן שמר באתר בשבתות ובחגים. על פי הוראות הנתבעת, במשך כל שעות השמירה, היה עליו להימצא באתר הבניה. למרות האמור, ולמרות התחייבות הנתבעת לשלם לו שכר על פי שעות עבודתו, שולם לו שכר בעד 8 שעות עבודה ביום בלבד. בשל המצוקה הכלכלית בה היה שרוי, וההכרח לפרנס את משפחתו, נאלץ שלא לעמוד על זכויותיו. בשלב מסוים לאחר תחילת עבודתו נדרש על ידי הנתבעת לחתום על הסכם (נספח ת/ 66 לתצהירו; להלן - ההסכם), על פיו שעות עבודתו הן בין השעה 22:00 עד השעה 06:00. בשל המצוקה הכלכלית בה היה שרוי חתם על ההסכם. אולם, גם לאחר החתימה על ההסכם המשיך לבצע את עבודתו באותה מתכונת, דהיינו משעה 16:00 אחה"צ עד לשנה 06:00 בבוקר שלמחרת. כראיה לטענותיו צירף התובע לתצהירו כרטיסי עבודה, אשר לטענתו מולאו בזמן אמת, בתקופת עבודתו בנתבעת, מהם עולה כי החל את המשמרת בשעה 16:00 וסיימה בשעה 6:00 בבוקר. כן זימן התובע לעדות עדים, שלפרטי עדותם אתייחס בהמשך. 13. 13. לגרסת הנתבעת, כמפורט בתצהיר מנהל הנתבעת, מר שמואל אל בחר, הנתבעת אפשרה לתובע להתגורר באתר, שם השאיר התובע את חפציו, ואף היו לו מיטה וטלביזיה. בנוסף לעבודתו אצל הנתבעת, התובע עבד בעבודה אחרת אצל מעביד אחר, באותו אזור. על התובע היה להיות ער שמונה שעות ביום, החל מהשעה 22:00 ועד לשעה 06:00 בבוקר למחרת, וסוכם עמו על שכר גלובאלי, שנקבע לאור תנאי עבודתו המיוחדים על סך של 100 ₪ ליום. פעם בחודש היה התובע זכאי לצאת לסוף שבוע ארוך, מיום שישי בבוקר ועד ליום ראשון בערב, וזאת ללא הפחתה בשכרו. שכרו של התובע עמד על סך של 100 ₪ ללילה, ושולם לפי מספר הימים שעבד בכל חודש. לעניין כרטיסי העבודה טענה הנתבעת כי מדובר בזיוף. עוד נטען, כי ככל שהתובע עבד בשבתות ובחגים, שילמה לו הנתבעת עבור עבודתו. 2) התובע הוכיח כי עבד בשעות נוספות, בשבתות ובחגים 14. 14. כאמור, השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם התובע עבד בשעות נוספות, כאשר לטענת הנתבעת, התובע עבד שמונה שעות ביום בלבד - מהשעה 22:00 ועד השעה 06:00 בבוקר. אני סבורה, כי מחומר הראיות שבפני הוכחה טענת התובע כי שעת התחלת עבודתו של התובע בימי חול היתה בין השעות 16:00 עד 18:00, ולא בשעה 22:00, כנטען על ידי הנתבעת, וכי בימי שבת וחג שמר התובע באתר, ברציפות, מהשעה 13:00 עד השעה 06:00 בבוקר שלמחרת. למסקנה זו הגעתי על יסוד הראיות הבאות: 14.1. 14.1.ת/ 75: ת/ 75 הן חשבוניות אשר הוגשו על ידי הנתבעת לחברת זליג שמשון בע"מ, אליהן צורף "ריכוז שעות למשימה חודש ___________". בדו"ח שצורף לחשבונית, הובא פירוט שעות העובדים שעבדו באתר. ככל שמדובר בתובע, לא צוינו שעות מדויקות של התחלת עבודה וסיום עבודה. כאשר עבדו עובדים אחרים באתר (שהחליפו את התובע כאשר נסע לסוף שבוע ארוך), צוינו שעות עבודתם. כך למשל, ניתן לראות כי בחודש ינואר 1998, ביום ד', 28.1.98, וביום ה', 29.1.98, העובדים שהחליפו את התובע החלו את עבודתם בשעה 16:00 או בשעה 17:00. ביום ו' 30.1.98, העובד שהחליף את התובע החל את עבודתו בשעה 13:00. מהדו"ח לחודש מאי 1998 עולה התמונה הבאה: העובד שהחליף את התובע ביום ו', 8.5.1998, החל את עבודתו בשעה 13:00 ועבד ברציפות עד ליום א' בבוקר בשעה 6:00. הדבר אף עולה מהדו"ח לחודש אוקטובר 1998. יש לציין (למרבה הצער) כי כאשר החליף את התובע עובד בדואי, נרשמו שעות עבודתו באותה מתכונת של התובע - דהיינו ללא התחשבות במספר שעות עבודתו (דו"ח חודש 7/98, כאשר התובע הוחלף על ידי העובד סלאח אבו אסא). כמפורט לעיל, למנהל הנתבעת לא היה הסבר, למעט "אין לי מושג" והאשמת הנהלת החשבונות, לעובדות העולות מ- ת/ 75. הטענה שהועלתה בעדות מנהל הנתבעת כי מדובר בהשלמת שעות עבודה באתר אחר דינה להידחות, באשר על הדו"ח נכתב במפורש כי מדובר בריכוז שעות "למשימה" וכי המשימה היא "ווילז' זליג 3 פרויקט שמשון זליג ושות". 14.2. 14.2.בהתייחס לטענות הנתבעת בסיכומים לעניין ת/ 75: 14.2.1. 14.2.1. נכון, שאין בדו"ח ת/ 75 רישום על שעות עבודתו של התובע, שכן הנתבעת שילמה לתובע תשלום קבוע בעד כל יום עבודה, ללא התחשבות במספר שעות עבודתו ביום. אולם, הרישום בת/ 75 על שעות עבודתם של העובדים האחרים, שהחליפו את התובע, מאמת את טענת התובע כי שעת תחילת העבודה הרגילה באתר לא היתה השעה 22:00, כנטען על ידי הנתבעת. אם, כטענת הנתבעת, אין צורך בשמירה באתר לפני השעה 22:00, מדוע כאשר החליפו את התובע עובדים אחרים הם החלו את עבודתם בשעה מוקדמת יותר מהשעה 22:00 ביום חול, ובשעה 13:00 ביום ו'? 14.2.2. 14.2.2. באשר לטענה כי הדו"חות ת/ 75 "לא נועדו לשם תשלום על פי שעות" כי הדבר אינו כדאי לנתבעת (פסקה 9 בע' 10 לסיכומי הנתבעת): אין כל חשיבות לאיזה צורך נוהל דו"ח זה על ידי הנתבעת. החשוב הוא, שדו"ח זה מעיד על שעות העבודה של עובדי הנתבעת באתר בו עבד התובע. את חישוב התשלום המגיע לתובע יש לערוך על פי הוראות החוק וצו ההרחבה בענף השמירה, ולא על פי תחשיבי הנתבעת. ככל שהנתבעת כלכלה את צעדיה על בסיס ההנחה שלא תשלם לעובדיה את מלוא השכר המגיע להם על פי החוק, אין לה להלין אלא על עצמה. מובן, שבית הדין לא ייתן ידו לפגיעה בזכויותיהם של עובדים בענף השמירה, בשל התחשבות בתשלומים שחברת השמירה גובה מלקוחותיה. (וראו לעניין זה עב/ 5624/01 דנילוב מיכאל נ' תמנון שירותי מיגון בע"מ, עבודה אזורי כרך טז 758, סעיף 31 לפסק הדין). 14.2.3. 14.2.3. טענת הנתבעת כי התובע היה צריך להגיש את הדו"חות לחודשים אחרים דינה להידחות מכל וכל. לעניין זה מקובלת עלי טענת התובע כי דו"חות אלה רלבנטיים ביותר להליך זה, ועל הנתבעת היה לגלותם במסגרת הליך גילוי המסמכים שהתקיים בתיק זה. 14.3. 14.3.מר שמעון דורפמן, מנהל האתר בו עבד התובע, העיד כי העבודה באתר התבצעה עד לשעה 15:00 (בחורף) ו- 16:00 (בקיץ). על פי עדותו, בסיום יום העבודה היה צריך להגיע נציג של הנתבעת לקבל ממנו את המחסנים שננעלו במנעולים, ובבוקר יום העבודה למחרת הוא היה מקבל מנציג הנתבעת את המחסנים הנעולים. על פי עדותו, התובע היה נציג הנתבעת באתר (ע' 12, ש' 14 - 26). לדבריו, בדרך כלל, התובע קיבל אחר הצהרים את האתר, ובבוקר הוא קיבל מהתובע את האתר חזרה (ע' 13, ש' 1 - 5; ע' 18, ש' 21 - 22). כן אישר העד כי החתימות על כרטיסי העבודה של התובע לחודשים פברואר עד אפריל 1997, 14.10.98 ומרץ 99 ואפריל 99 הן שלו (ע' 13, ש' 21 - 23). כן העיד כי בימי שישי ובחגים האתר נמסר בשעה 13:00 עד השעה 6:00 למחרת (ע' 14, ש' 19 - 23). כן העיד כי דאג לזה שלא ניתן יהיה לגור באתר באורח קבוע וסילק אנשים שהגיעו לשם (ע' 15, ש' 5 - 12; ע' 18, ש' 1 - 12). יחד עם זאת, מעדותו של מר דורפמן עולה כי הוא לא התייחס לעובד ספציפי, אלא התייחס לחברת השמירה (ע' 16, ש' 20 - 21). עדותו של מר דורפמן, שהוא עד חיצוני ואובייקטיבי, מאשרת איפוא את טענת התובע כי החל את יום עבודתו בשעת סיום העבודה באתר. יש לציין, כי גם על פי עדותו של מנהל הנתבעת בחקירה נגדית, נעשה שימוש בחתימות על מנת לאשר כי האתר התקבל בבוקר על ידי מנהל העבודה ללא שהיו גניבות (ע' 46, ש' 8 - 10). לדברים אלה יש אישור גם בסעיף 6(ז)(4) לתצהירו של מנהל הנתבעת. עדותו של מר דורפמן מהימנה עלי, ואני דוחה את טענת הנתבעת כי עדותו ניתנה מתוך רצון לשמור על מקום עבודתו בחברת שמשון זליג בע"מ. 14.4. 14.4.עדותו של מנהל הנתבעת בעניין זה, במיוחד לנוכח תשובותיו עת עומת עם הנתונים העולים מ - ת/ 75 (ע' 63 - ע' 64) אינה אמינה עלי, ואיני מקבלת את עדותו כי שעת תחילת עבודתו של התובע באתר היתה 22:00. 15. 15. באשר לעבודת התובע בשבתות ובחגים: מנהל הנתבעת הודה בעדותו כי לא שולם לתובע גמול בעד עבודה בשבתות (ע' 65, ש' 6 - 7), וכי גם בעד עבודה בשבת שולם לתובע שכר בסך של 100 ₪ ליום. למותר לציין, כי תשלום השכר הרגיל בעד עבודה בשבתות ובחגים מנוגד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. יתר על כן. מעדות מנהל הנתבעת עולה כי התובע עבד בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, שכן בדרך כלל עבד התובע שבעה ימים בשבוע, ללא שניתנה לו יום מנוחה במהלך השבוע, למעט סוף שבוע אחד בחודש (ע' 53, ש' 23 - 26). 16. 16. כללו של דבר: על יסוד עדותו של התובע והראיות המפורטות לעיל, אני קובעת כי התובע הוכיח כי שעת תחילת עבודתו היתה בין השעות 16:00 - 18:00 וזאת עד לשעה 6:00 בבוקר, וכי בסופי שבוע ובחגים עבד משעה 13:00 של יום ו' או ערב החג עד שעה 6:00 בבוקר ביום א'/למחרת החג. בשל העובדה שבת/ 75 שעת תחילת העבודה היא בין 16:00 ל- 18:00, אני נמנעת מלקבוע כי התובע הוכיח כי עבד בכל יום החל משעה 16:00. מכאן, כי התובע הוכיח כי בימי חול עבד באתר לפחות משעה 18:00. 17. 17. בהתייחס לטענות הנתבעת בעניין זה, ככל שלא הובאה להן התייחסות באמור לעיל, אוסיף: 17.1. 17.1.יום העבודה בשמירה הוא בן 10 שעות: בהתאם לפסיקה, הוראת צו ההרחבה בענף השמירה, הקובעת זכאות לגמול שעות נוספות בעד שעות העבודה שמעבר לשמונה שעות ביום, המיטיבה עם העובד, גוברת על הוראת תקנות שעות עבודה ומנוחה, הקובעת כי תחומו של יום עבודה בשמירה הוא בן 10 שעות (בר"ע 390/03 חברת השמירה בע"מ נ' אמבייה נגיסה (עבודה ארצי לג (73) 41)). מכל מקום, הנתבעת לא שילמה לתובע גמול שעות נוספות גם בעד שעות העבודה שמעבר ל- 10 שעות עבודה ביום. 17.2. 17.2.בהתייחס לטענה שהציוד היקר ננעל במחסן וכי היו מנעולים בשטח, האתר היה מגודר והיתה מערכת אזעקה: מתקנים אלה היו גם בשעות 22:00 עד 6:00 בבוקר, כך שאין בהם כדי להעיד כי לא היה צורך בשמירת התובע עד לשעה 22:00. יתר על כן. כעולה מעדות מר דורפמן, נציג של הנתבעת, בדרך כלל התובע, קיבל את המחסנים הנעולים בשעות אחה"צ, שעת הפסקת העבודה של הפועלים במקום. 17.3. 17.3. בהתייחס לטענה כי עד לשעה 22:00 מפקח וסייר של הנתבעת היו עוברים באתר: הנתבעת לא זימנה לעדות ולו עובד אחד שלה, אשר יתמוך בטענותיה. כך למשל, לא זומן לעדות אף מפקח או סייר אשר העיד כי הוא סייר או ביקר באתר בין השעות 16:00 עד 22:00 או קיבל ממנהל העבודה באתר את השטח. כמו כן, לא זומן לעדות סייר או מפקח של הנתבעת, אשר לטענת מנהל הנתבעת הגיעו לאתר, מצאו את התובע ישן או מצאו שהתובע נעדר וזימנו שומר אחר במקומו (סעיף 5(ד) לתצהיר מנהל הנתבעת). 17.4. 17.4.התובע לא יכול היה לעבוד בשעות הנטענות על ידו כיון שעבד במקום עבודה נוסף: מנהל מקום עבודתו הנוסף של התובע, מר טרבולסקי, העיד כי אינו יודע באיזה שעות התובע עבד אצלו, אם כי שעות העבודה הרגילות במפעל הן משעה 6:00 עד השעה 17:00, אך יתכן שהגיעו בשעה 6:30 או 7:00 (ע' 33, ש' 15 - 18). עוד עלה מעדותו כי התובע עבד אצלו במהלך השנים 1997 - 1998 בלבד, ללא פירוט התקופה המדויקת (ע' 33 ש' 14). כן עולה מעדותו כי משרדו נמצא בקומה אחרת מהקומה בה עבד התובע (ע' 35, ש' 2 - 5). אני סבורה כי אין להסיק מעדות זו על שעות עבודתו של התובע בשמירה באתר. ראשית, רק בחלק מתקופת עבודתו בנתבעת עבד התובע במקום העבודה הנוסף. שנית, עדותו של מר טרבולסקי לגבי שעות עבודתו של התובע במפעל אינה ברורה, ולא ברור אם התובע עבד את מלוא שעות העבודה הרגילות במפעל. מכל מקום, אין בעדותו כדי לשלול את המסקנה לפיה התובע עבד באתר בשמירה לפחות משעה 18:00. 17.5. 17.5.קיזוז סכומים ששולמו לתובע מעבר לשכר המינימום על פי החוק: אני דוחה את טענת הנתבעת בסיכומים כי יש להפחית מהתשלומים המגיעים לתובע סכומים ששולמו לו והעולים על שכר המינימום על פי החוק. ראשית, טענת קיזוז זו הועלתה לראשונה בסיכומים, ולכן אין מקום לדון בה. שנית, על פי סעיף 5 לחוק הגנת השכר, גם אם השכר הכולל שהוסכם בין העובד לבין המעביד עולה על שכר מינימום, זכאי העובד לגמול שעות נוספות לפי החוק. לפיכך, אין כל רלבנטיות לעובדה כי שולם לעובד מעבר לשכר המינימום בעד שעות העבודה הרגילות, בחלק מתקופת עבודתו. 17.6. 17.6.חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע: טענה זו, עדיף היה שלא תועלה כלל. טענת הנתבעת כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע בהתאם לסעיף 30(א) לחוק, מנוגדת בפירוש להוראות החוק והתקנות, הקובעות הוראות מיוחדות לעניין יום עבודה רגיל בשמירה. כמו כן, טענה זו מנוגדת לפסיקה, אשר החילה את הוראות החוק על שומרים. 18. 18. כרטיסי העבודה: שני הצדדים התייחסו לכרטיסי העבודה אשר הוצגו על ידי התובע. מחד, טען התובע כי הם מולאו בזמן אמת, במהלך תקופת עבודתו, ומאידך טענה הנתבעת, בחוות דעתו של מר חג'ג', כי על פי סימנים שונים הכרטיסים לא מולאו בזמן אמת. מחומר הראיות בעניין הכרטיסים עולות העובדות הבאות: 18.1. 18.1.מעדותו של מנהל הנתבעת עולה כי אכן נעשה שימוש בכרטיסים מסוג הכרטיסים שהתובע מילא, וזאת לשתי מטרות: האחת, לאפשר לעובד לעקוב אחר שעות עבודתו, ולתקן טעויות שנפלו בתשלום שכרו (ע' 45, ש' - 5; ע' 46, ש' 1; ע' 49, ש' 4 - 6); השניה - במערכת היחסים בין הנתבעת לבין הלקוחות באתרי הבניה, כאשר חתימת מנהל העבודה על הכרטיס היתה מהווה אישור כי בבוקר התקבל האתר ללא שהיתה פריצה בלילה (ע' 46, ש' 5 - 18). יש לציין כי בעוד שבתצהירו טען מנהל הנתבעת כי כרטיסי העבודה במקרה זה הושמדו (סעיף 6(ז)(5) לתצהיר מנהל הנתבעת), הרי שבעדותו בחקירה נגדית טען תחילה כי הכרטיסים הוחזרו לתובע (ע' 47, ש' 8 - 9), ולאחר שעומת עם האמור בתצהירו טען כי "יכול להיות שמבחינה סמנטית המשפט נכתב והובן אחרת אבל הכוונה היתה אחרת. כשהוא מגיע והכל תקין ומשאיר את זה אצל הנהלת החשבונות אז היא משמידה את זה. אם הוא לוקח את זה אליו אז מבחינתי זה מושמד" (שם, ש' 21 - 23). אינני מקבלת "פרשנות" זו של מנהל הנתבעת לאמור בתצהירו, ויש פשוט סתירה ברורה בין האמור בתצהירו לבין האמור בחקירתו הנגדית. מעדות מנהל הנתבעת עולה איפוא כי היה מקובל להשתמש בכרטיסים מסוג הכרטיסים בהם השתמש התובע. 18.2. 18.2.מר דורפמן אישר כי החתימות על חלק מהכרטיסים הן חתימות שלו (ע' 13, ש' 21 - 23). מר דורפמן העיד כי לעתים לא חתם מדי יום על הכרטיס, כי לא היה הוצג לו כרטיס במשך כל החודש (ע' 17, ש' 1 - 5). 18.3. 18.3.מר חג'ג', גרפולוג, העיד במסגרת חוות דעת מומחה שנתן, כי יש בכרטיסים סימנים המצביעים על רישומים שנכתבו במעמד כתיבה אחד, וכמו כן על פי התיישנות הנייר, הכרטיסים חדשים ואינם מתאימים לאותם שנים שנקובים בהם. העד הבהיר כי הסתייגותו לעניין התיישנות הנייר נוגעת רק לחלק מהכרטיסים (ע' 24, ש' 3 - 8). עוד ציין, כי לתנאי האחסון ומזג האוויר יש השפעה על התיישנות הנייר, וכי לא היו ידועים לו התנאים בהם הוחזקו הכרטיסים (ע' 24, ש' 23 - 25; ע' 25, ש' 1 - 10). עוד אישר, כי לא בדק את זהותו של החותם על הכרטיס (ע' 27, ש' 5 - 6). 18.4. 18.4.על יסוד הראיות שבפני, אני קובעת כי מחד אין לקבל את טענת הנתבעת כי הכרטיסים מזוייפים, ומאידך אין לקבל את טענת התובע כי יש בהם להעיד על שעות עבודתו. להלן, אפרט את הנימוקים. 18.5. 18.5.כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, "מידת ההוכחה הדרושה להוכחת ביצוע עבירה פלילית במסגרת משפט אזרחי, שונה מזו הדרושה במסגרת משפט פלילי. כמות ההוכחה האמורה פחותה מזו הנדרשת בהליכים פליליים, אך גבוהה מרמת ההוכחה הדרושה בהליכים אזרחיים רגילים. ככל שמבקשים לייחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עימה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר מזה הדרוש במשפטים אזרחיים רגילים". דב"ע נו/ 28 - 3 רומן בני ברק (1988) בע"מ נ' יצחק פרנסיס (עבודה ארצי כט (1) 124, סעיף 16 לפסק הדין. 18.6. 18.6.אני סבורה, כי אין בחוות דעתו של מר חג'ג', אשר כפי שהעיד לא היו בידיו הנתונים לגבי תנאי האחסון והשמירה של הכרטיסים, כדי להרים את נטל ההוכחה המוגבר להוכחת הטענה כי הכרטיסים מזויפים, לנוכח התיישנות הנייר. באשר לטענה כי הכרטיסים נכתבו במועד אחד - הרי גם העד מטעם התובע, מר דורפמן, אישר כי לעתים חתם בסוף החודש על כל החודש. אולם, בכך אין להוכיח זיוף של הכרטיס. 18.7. 18.7.יתר על כן. מכלול הראיות בהליך זה דוקא תומך בטענת התובע כי באופן שוטף מילא את כרטיסי העובד. ראשית, כאמור, גם מנהל הנתבעת אישר בעדותו כי נעשה שימוש בכרטיסי העבודה, וחזר בו בחקירתו הנגדית מהטענה כי הכרטיסים הושמדו. שנית, כאמור, העד דורפמן, שהוא עד אוביקטיבי למחלוקת בין הצדדים, אישר כי חתם על הכרטיסים. 18.8. 18.8.אולם, לדעתי אין לקבל את הכרטיסים כהוכחה לשעות עבודתו של התובע, מנימוקים אלה: כפי שהעיד מר דורפמן, לא הקדיש תשומת לב לשעות שהיו רשומות בכרטיס, אלא החשיבות מבחינתו היתה אישור שלא היו גניבות (ע' 13, ש' 15 - 16; ע' 14, ש' 5 - 6). יתר על כן. כפי שהעיד מר דורפמן "אני אף פעם לא התייחסתי לעובד ספציפי. התייחסתי לחב' השמירה. מבחינתי שמירה זה שמירה" (ע' 16, ש' 20 - 21). מכאן, יכול להיות שחתימות על כרטיס העבודה מאשרות ביצוע השמירה על ידי הנתבעת, לאו דוקא על ידי התובע. לעניין זה יש לציין, כי אכן קיימת אי התאמה בין ימי עבודתו של התובע על פי כרטיס העבודה לחודש 10/98 לבין הדיווח הממוחשב על חודש 10/98 בת/ 75. לכן, לדעתי אין לראות בכרטיסים הוכחה לשעות עבודתו של התובע באתר. 3) חישוב גמול השעות הנוספות וגמול בעד עבודה בשבתות ובחגים המגיע לתובע 19. 19. כאמור לעיל, קבעתי כי כעולה מחומר הראיות שעת תחילת עבודתו של התובע בימי חול היתה בין השעות 16:00 עד 18:00, דהיינו לפחות משעה 18:00, והוא עבד בימי חול עד השעה 06:00 בבוקר. בשבתות ובחגים עבד התובע מהשעה 13:00 ביום ו/ערב החג עד השעה 6:00 בבוקר ביום א' או למחרת החג. 20. 20. בהתאם לפסיקה, "מקום עבודה שבו קיימת, מעצם מהותו, מסגרת שעות עבודה קבועה, ואין טענה כי העובד עבד עבודה חלקית בלבד, ההנחה המשפטית היא שהעובד עבד אותן השעות, להוציא הפסקות העולות מעצם מהותו של אותו מקום עבודה". דב"ע לז/ 1 - 2 תופיק חלד מחמוד נ' "דקל מרקט" שותפות, פד"ע ח' 343, בע' 351. עוד נקבע בעניין "דקל מרקט" כי "אם אין בית הדין מוכן לקבל את מלוא גרסתו של העובד, יפסוק לפי המספר הקטן יותר שבו מודה המעביד, או העולה מכלל הראיות". (שם, בע' 351; ההדגשה הוספה). וכן נקבע כי: "הטוען לימי העדרות מעבודה, עליו הראיה, והטוען כי שילם גמול שעות נוספות, עליו הראיה". (שם, בע' 351). 21. 21. בעניין א. דורי (ע"ע 1218/02 Xue Bin נ' חברת א. דורי - חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (עבודה ארצי לג (12) 37) קבע בית הדין הארצי כי קיימת בעיה חמורה של העסקת עובדים זרים מעבר למספר השעות המותר על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, ועל כן יהיו מקרים בהם בית הדין יחרוג מהכלל לפיו על העובד להוכיח בדיוק את הימים והשעות הנוספות שהועבד בהן, ויחליט כי ניתן לפסוק לעובדים תשלום עבור שעות נוספות ועבודה ביום המנוחה השבועית (סעיף 38 לפסק הדין). נראה לי, כי בעיה דומה קיימת גם בענף השמירה, כאשר עובדים רבים מועבדים בשעות נוספות ובימי מנוחה, ללא תשלום מלוא הגמול המגיע להם על פי הוראות החוק. 22. 22. זאת ועוד. הנתבעת לא הציגה פנקס שכר, כחובתה על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, ויש להניח כי לא ניהלה פנקס שכר (שאם כן - היה עליה לגלותו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה), ולא ניהלה רישום בפנקס של שעות עבודתו של התובע, כחובתה על פי תקנות שעות עבודה ומנוחה, תשט"ו - 1955. אמנם, בהתאם לפסיקה, אי ניהול פנקס שכר אינו מעביר את נטל ההוכחה מהעובד אל המעביד (דב"ע נה/ 21 - 2 איזידור עבו נ' יעקב הרוש, עבודה ארצי כט (1) 76). אולם, נראה לי כי כאשר מחומר הראיות עולה כי העובד עבד במתכונת קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות, בשבתות ובחגים, אי ניהול הפנקסים בהתאם להוראות החוק יפעל לרעת המעביד. לעניין זה ניתן להקיש מפסיקת בית הדין הארצי, אשר קבע כי בהעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על פי החוק (ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ נ' וואיל סנדוקה, עבודה ארצי לג (21)46). 23. 23. בכל מקרה, כפי שנקבע בפסיקה בעניין דקל מרקט, נטל ההוכחה לעניין ימי היעדרות מהעבודה מוטל על המעביד. בהתאם לכך, ובמיוחד כאשר המעביד לא ניהל פנקסים בניגוד להוראות החוק, מוטל על המעביד הנטל להוכיח כי ביום מסוים העובד לא עבד שעות נוספות, בהתאם למתכונת הקבועה כעולה מחומר הראיות. 24. 24. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי חישוב התמורה בעד עבודה בשעות נוספות ובעד עבודה בשבתות ובחגים לתובע ייעשה כמפורט להלן: 24.1. 24.1.בהתאם להלכה שנפסקה בעניין דקל מרקט, יש לחשב את גמול השעות הנוספות המגיע לתובע על בסיס המספר הקטן יותר כעולה מכלל הראיות. 24.2. 24.2.לפיכך, אני קובעת כי לצורך חישוב גמול שעות נוספות המגיע לתובע בעד עבודה בימי חול, שעות עבודתו של התובע הן 18:00 עד 06:00 בבוקר. מכאן, כי התובע עבד בכל יום חול 12 שעות. לפיכך, בעד כל יום חול, זכאי התובע לשכר בעד ארבע שעות נוספות, כמפורט להלן: בעד שעתיים - 125% משכר שעה רגילה. בעד שעתיים - 150% משכר שעה רגילה. 24.3. 24.3.בסופי שבוע ובחגים עבד התובע מיום ו' בשעה 13:00 עד שעה 06:00 בבוקר ביום א' /למחרת החג. כפי שהודה מנהל הנתבעת בעדותו, לא שולם לתובע גמול בעד עבודה בשבתות ובחגים. כן לא שולם לתובע גמול בעד עבודה בשעות נוספות. בהתאם לנפסק בע"ע 300157/97 דניאל כהן נ' עירית נהריה (עבודה ארצי לג (37) 29), יש לחשב את התשלום כמפורט להלן: 24.3.1. 24.3.1. בעד שעות עבודה רגילות בשעות המנוחה השבועית זכאי התובע לשכר בשיעור של 150% משכר שעה רגילה. 24.3.2. 24.3.2. בעד שתי שעות העבודה הנוספות הראשונות בשעות המנוחה השבועית זכאי התובע לשכר בשיעור של 175% משכר שעה רגילה. 24.3.3. 24.3.3. בעד שעות העבודה הנוספות שמעבר לשעתיים הראשונות בשעות המנוחה השבועית זכאי התובע לשכר בשיעור של 200% משכר שעה רגילה. 24.3.4. 24.3.4. בעד שעות עבודה נוספות בשעות שאינן שעות מנוחה שבועית (החל מהשעה 19:00 במוצאי שבת) זכאי התובע לשכר בשיעור של 150% משכר שעה רגילה. 24.4. 24.4.בהתאם לנפסק בדב"ע נה / 7 - 2 קיבוץ להבות חביבה נ' תמר מחול - אייזנברג ואח' (עבודה ארצי כח (1) 372), 25 שעות מתוך שעות העבודה בסוף שבוע/חג הן שעות מנוחה שבועית, כאשר השעה 18:00 תיחשב לשעת כניסת השבת/חג. 24.5. 24.5.מהסכומים המגיעים לתובע על פי התחשיב כמפורט לעיל בעד כל עבודה בסוף שבוע/חג, יש לנכות סך של 200 ₪ (שכר 2 ימי עבודה) ששולמו לתובע בעד עבודה ביום שישי ובמוצאי שבת. 24.6. 24.6.שכר שעה רגילה הוא שכר המינימום על פי חוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987. 24.7. 24.7.החישוב בנוגע לכל חודש בו עבד התובע ייעשה על יסוד ההנחה שהתובע עבד במשך כל החודש, להוציא סוף שבוע ארוך אחד, דהיינו תובא בחשבון היעדרות מיום שישי בבוקר ועד ליום א' בערב, פעם אחת בחודש. כאמור, נטל הראיה להוכחת ימי היעדרות הוא על הנתבעת, והנתבעת לא המציאה ראיות כלשהן להוכחת ימי היעדרות של התובע מעבודתו. בנוסף, ינוכו ימי ההיעדרות של התובע על פי ת/ 75, ככל שהם עולים על סוף שבוע אחד ארוך אחד בחודש. 24.8. 24.8.בתוך 21 יום מהמועד בו יומצא לב"כ התובע פסק הדין, ימציא התובע תחשיב השכר בעד שעות נוספות, שבתות וחגים המגיע לתובע על פי העקרונות המפורטים לעיל. הנתבעת תהיה רשאית להגיב לתחשיב בתוך 21 יום מהמועד בו יומצא לה תחשיב התובע. היעדר תגובה מטעם הנתבעת ייחשב כהסכמה לתחשיב התובע. ככל שלא תהיה הסכמה בין הצדדים, יינתן לעניין זה פסק דין משלים על ידי בית הדין. ככל שיהיה צורך, ייעזר בית הדין בחשב שכר לצורך מתן פסק הדין המשלים. 24.9. 24.9.בפסק הדין המשלים יתייחס בית הדין גם לנושא חיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום גמול שעות נוספות ואי תשלום גמול בעד עבודה במנוחה שבועית. דמי הבראה 25. 25. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי בשל תנאי עבודה מיוחדים - מגורים באתר השמירה - ניתן לשלול את זכותו של התובע לדמי הבראה, כעולה מצווי ההרחבה. ראשית, משקבעתי כי התובע למעשה עבד באתר משעה 18:00 עד השעה 06:00 בבוקר, הרי שעות שהיית התובע באתר היו שעות עבודה. שנית, כעולה מחומר הראיות בפנינו, לכל היותר ניתנה לתובע אפשרות להתגורר בקונטיינר שהיה באתר, במשרד מנהל האתר, וקשה לראות בתנאי מגורים כאלה "תנאים מיוחדים" (עדות מר דורפמן, ע' 18, ש' 4 - 5). הנתבעת גם לא הוכיחה כי הוציאה סכום כלשהו על "אתר המגורים" שניתן לתובע. בכל מקרה, אין שום קשר בין מתן אפשרות לתובע להתגורר באתר לבין זכותו לדמי הבראה. 26. 26. צודקת הנתבעת בטענתה כי בהתאם להוראות צו ההרחבה, זכאי התובע לפדיון דמי הבראה בעד שתי שנות עבודתו האחרונות בלבד. לפיכך, כפי שמודה הנתבעת בסיכומיה, זכאי התובע לפדיון ימי הבראה בעד 13 ימים, על בסיס תעריף של 276 ₪, ובסך הכל - 3,588 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.99 ועד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה 27. 27. כידוע, הנטל להוכיח תשלום דמי חופשה מוטל על המעביד (דב"ע לא/ 22 - 3 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר; פד"ע ג' 215, 219). הנתבעת לא הציגה בפני בית הדין פנקס חופשה. גם בתלושי השכר לא נערך רישום חודשי של צבירת חופשה וניצול חופשה. 28. 28. איני מקבלת את הטענה כי הפרש השכר בין השכר ששולם לתובע בפועל לבין שכר המינימום יכול לבוא במקום תשלום דמי חופשה לתובע. בכל מקרה, אין תוקף לקביעה כי שכרו של העובד יכלול את דמי החופשה (סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958). 29. 29. באשר לטענה כי יש לראות את סופי השבוע הארוכים כניצול ימי חופשה של התובע: אין בידי לקבל גם טענה זו. ראשית, נקודת המוצא של הנתבעת כי על התובע לעבוד שבעה ימים בשבוע מנוגדת להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. לכן, יש לראות ביום הפנוי של התובע אחת לחודש מנוחת פיצוי בעד הימים בהם עבד במנוחה שבועית (שלא ניתנה לו באופן מלא, שכן הוא עבד שלוש פעמים בחודש בימי המנוחה וקיבל סוף שבוע ארוך אחד בלבד). 30. 30. זאת ועוד. על פי המוסכם בין התובע לבין הנתבעת, היה התובע אמור לקבל שכר בשיעור של 100 ₪ ליום. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי הסכום ברוטו בתלושי השכר פעמים רבות אינו מכפלה של 100 ₪ ליום. על פי תלושי שכר, יש חודשים בהם שולם לתובע שכר נמוך מ- 3,000 ₪ לחודש (ראו למשל תלושי שכר לחודשים 12/97, 1/98, 4/98), ויש חודשים בהם שולם לו שכר של גבוה יותר מ- 3000 ₪ לחודש, ובכל מקרה בחודשים רבים לא שולם סכום "עגול" המתחלק ב- 100. מנהל הנתבעת לא ידע להסביר את השינויים שחלו בשכרו של התובע (ע' 54, ש' 7 - 13). מכאן, כי הנתבעת כלל לא הוכיחה כי שולם לתובע שכר בעד יום ההיעדרות בחודש, כנטען על ידה. 31. 31. באשר לטענה כי יש לראות את ימי החג המוסלמיים כימי חופשה: בהתאם לסעיף 5(א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951, ימי חג אינם באים במניין ימי החופשה. בכל מקרה, הנתבעת לא הוכיחה כי שולם לתובע שכר בעד היעדרות בימי חג, מהנימוקים המפורטים בסעיף 30 לעיל. 32. 32. הזכות לפדיון חופשה קמה במועד סיום קשר העבודה, ובהתאם לפסיקה עובד זכאי לפדיון חופשה בעד מכסת החופשה בארבע השנים האחרונות לעבודתו. 33. 33. על פי תלושי השכר שולמו לתובע דמי חופשה בסך של 600 ₪ (תלוש שכר לחודש 5/98). בתלוש השכר לחודש 3/98 כתוב 400 ₪ מפרעה, ומדובר בניכוי ולא בתשלום, ובכל מקרה אין מדובר בדמי חופשה. 34. 34. לפיכך, אני מקבלת את חישובי התובע בסעיף 22 לסיכומים בעניין פדיון חופשה, וקובעת כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 5,416 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.99 ועד למועד התשלום בפועל. דמי חגים 35. 35. כאמור לעיל, הנתבעת לא הוכיחה כי שולם לתובע שכר בעד ימי חג מוסלמיים בהם לא עבד. 36. 36. בהתאם לפסיקה, עובד שעבד בימי החג זכאי הן לשכר בעד עבודתו ביום החג והן לתשלום בעד החג עצמו (ע"ע 300360/98 צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי לג (23) 32). 37. 37. בהתייחס לטענות הנתבעת בסיכומים לעניין זה: 37.1. 37.1.על פי הוראת צו ההרחבה בענף השמירה, יש לשלם בעד יום חג, גם אם הוא חל בשבת. 37.2. 37.2.בהתאם לפסיקה, חזקה היא שהעובד עבד סמוך לימי החג, ולכן קמה לו זכאות לתשלום בעד ימי חג. נטל הראיה להוכיח כי העובד נעדר מעבודתו בסמוך לימי החג, מוטל על המעביד (דב"ע מג/ 91 - 3 מולה נוהד נ' חברת אל - וו בע"מ, פד"ע טו 163). 38. 38. לפיכך, התובע זכאי לדמי חגים בסך של 4,812 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה - דהיינו מיום 1.5.97 ועד למועד התשלום בפועל. הפרשות לתגמולים לקרן הפנסיה 39. 39. כעולה מתלושי השכר, לא הפרישה הנתבעת דמי גמולים לקרן הפנסיה, ומנהל הנתבעת אף הודה בכך בעדותו (ע' 67, ש' 10 - 11). 40. 40. בשלב זה, לא ניתן לבצע הפרשות בפועל לקרן הפנסיה (שכן קרן הפנסיה מנועה מלקבל הפרשות רטרואקטיבית), ולכן יש לשלם את הסכום שהיה על הנתבעת להפריש לקרן לתובע, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. (ע"ע 300080/98 כהן אברהם נ' גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג (79) 28). כמו כן, שלא כנטען על ידי הנתבעת, אין מדובר בתשלום כפול בגין פיצויי פיטורים, שכן התובע תבע דמי גמולים בשיעור של 6% בלבד, המהווים את מרכיב התגמולים בלבד בהפרשות לקרן הפנסיה. 41. 41. הסכומים המגיעים לתובע בגין תגמולים הם כמפורט להלן: (לשם נוחיות החישוב, החיוב בהפרשי הצמדה וריבית הוא ממחצית כל שנה ולא מהמועד הקובע להפרשת כל סכום לקרן): 41.1. 41.1.על פי תלוש שכר לחודש 11/95 שכרו הכולל של התובע בשנת 1995 עמד על סך של 18,952 ₪. לסכום זה יש להוסיף סך של 3,000 ₪ בגין משכורת חודש 12/95, ובסך הכל - 21,952 ₪. התובע זכאי לתגמולים בשיעור של 6% מסכום זה - 1,317 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.95 ועד למועד התשלום בפועל (התובע עבד בשנת 1995 בחודשים מאי 1995 עד דצמבר 1995). 41.2. 41.2.על פי תלוש השכר לחודש 12/96, שכרו הכולל של התובע בשנת 1996 עמד על סך של 35,650 ₪. התובע זכאי לתגמולים בשיעור של 6% מסכום זה - 2,139 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.96 ועד למועד התשלום בפועל. 41.3. 41.3.על פי תלוש השכר לחודש 12/97, שכרו הכולל של התובע בשנת 1997 עמד על סך של 36,363 ₪. התובע זכאי לתגמולים בשיעור של 6% מסכום זה - 2,182 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.97 ועד למועד התשלום בפועל. 41.4. 41.4.על פי תלוש השכר לחודש 12/98, שכרו הכולל של התובע לשנת 1998 עמד על סך של 35,779 ₪. התובע זכאי לתגמולים בשיעור של 6% מסכום זה - 2,146 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.98 ועד למועד התשלום בפועל. 41.5. 41.5.על פי תלוש השכר לחודש 4/99, שכרו הכולל של התובע לשנת 1999 עמד על סך של 11,860 ₪. התובע זכאי לתגמולים בשיעור של 6% מסכום זה -711 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.99 ועד למועד התשלום בפועל. תוספת ותק ותוספת משפחה 42. 42. מנהל הנתבעת הודה בעדותו כי תשלומים אלה לא שולמו לתובע, והדבר עולה גם מתלושי השכר (ע' 67 ש' 12 - 16). 43. 43. בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה, התובע אכן היה זכאי לתוספת וותק ולתוספת משפחה. 44. 44. אולם, התובע לא פירט את אופן חישוב הסכומים שנתבעו על ידו בגין רכיבים אלה, ולכן אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו ברכיבים אלה. החזר הוצאות נסיעה 45. 45. כעולה מחומר הראיות, התובע למעשה התגורר באתר השמירה, ולא היו לו הוצאות נסיעה, למעט הוצאות נסיעה לביתו - אחת לחודש. 46. 46. מכאן, כי התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד שני ימים בחודש בלבד, ולא בעד כל תקופת עבודתו, כנתבע על ידו. 47. 47. לפיכך, התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך של 1,665 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.97 ועד למועד התשלום בפועל. פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 48. 48. לגרסת התובע, עם סיום עבודת הנתבעת באתר השמירה של חברת שמשון זליג 3, נאמר לו להמתין לפרק זמן בלתי מוגדר עד לשיבוצו בעבודה אחרת, והוא סירב לבקשת הנתבעת (תצהיר התובע, סעיף 5; עדות התובע, ע' 6, ש' 3 - 8). 49. 49. לטענת מנהל הנתבעת בתצהירו, הוצעו לתובע שתי הצעות עבודה חלופיות, אולם התובע סירב להצעות אלה (תצהיר מנהל הנתבעת, סעיף 4; עדות מנהל הנתבעת, ע' 65, ש' 17 - 21). 50. 50. כמפורט לעיל, עדותו של מנהל הנתבעת אינה אמינה עלי. לפיכך, גם בעניין נסיבות סיום קשר העבודה, אני מעדיפה את גרסתו של התובע, ומקבלת את טענתו כי לא הוצעו לו בסמוך לסיום עבודתו באתר עבודות חלופיות. למותר לציין, כי אין הנתבעת יכולה לדרוש מהתובע להמתין לשיבוץ פרק זמן בלתי מוגדר מראש, ללא תשלום. (דב"ע נב/ 215 - 3 עאצי ואח' נ' ליר תעשיות לבידים בע"מ, פד"ע כה' 358). 51. 51. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, כמפורט להלן: 51.1. 51.1.פיצויי פיטורים - אכן, שכרו הממוצע של התובע ב - 12 החודשים האחרונים לעבודתו עמד על סך של 2,980 ₪, והתובע עבד תקופה בת 47.5 חודשים (ראו סעיף 1 לכתב התביעה). לכן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 11,795 ₪. 51.2. 51.2.התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מתיישנת כעבור שנה ממועד הפיטורים (ככל שלא שולמו פיצויי הפיטורים), ולכן אין בסיס לטענה כי התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה. 51.3. 51.3.באשר לשיעור פיצויי הלנה: פסיקת פיצויי הלנה ושיעורם נתונה לשיקול דעת בית הדין (ע"ע 300029/98 בית יעקב מכון למורות נ' ג'וליה מימון (עבודה ארצי כרך לג (36) 25); עב (ת"א) 6992/00 ביטש יצחק נ' אדרוקי דליה ואדרוקי יצחק, פסק דין מיום 25.5.2003, מותב בראשות כב' השופטת רות). זאת, גם כאשר בית הדין אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המעביד, ולכן לכאורה לא מתקיימות נסיבות להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי החוק. בנסיבות המקרה הנדון, אני קובעת כי יש להעמיד את סכום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים שעל הנתבעת לשלם לתובע על סך של 40,000 ₪. 51.4. 51.4.התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 2,980 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.99 ועד למועד התשלום בפועל. סיכום 52. 52. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין: 52.1. 52.1.דמי הבראה - 3,588 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.98 ועד למועד התשלום בפועל. 52.2. 52.2.פדיון חופשה - 5416 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.98 ועד למועד התשלום בפועל. 52.3. 52.3.דמי חגים - 4,812 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.98 ועד למועד התשלום בפועל. 52.4. 52.4.הפרשות לתגמולים לקרן פנסיה (פיצוי) - כמפורט בסעיף 41 לעיל. 52.5. 52.5.החזר הוצאות נסיעה - 1665 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.97 ועד למועד התשלום בפועל. 52.6. 52.6.פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים - כמפורט בסעיף 51 לעיל - פיצויי פיטורים בסך של 11,795 ₪, בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 40,000 ₪. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק דין, סכום פיצויי הפיטורים בסך של 11,795 ₪ יישא בנוסף לפיצויי ההלנה בסך של 40,000 ₪, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 52.7. 52.7.תמורת הודעה מוקדמת- 2,980 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.98 ועד למועד התשלום בפועל. 53. 53. בעניין גמול שעות נוספות וגמול בעד עבודה במנוחה שבועית יינתן פסק דין משלים, לאחר הגשת תחשיבי הצדדים. 54. 54. התביעות לתוספת וותק ותוספת משפחה נדחות. 55. 55. הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין: בהליך זה נפרשה בפנינו תמונה עגומה של ניצול התובע - העבדתו בשעות עבודה רבות, לרבות בימי המנוחה השבועית, ללא ששולמו לו זכויותיו - גמול בעד עבודה בשעות נוספות, גמול בעד עבודה במנוחה שבועית, וזכויות שונות מכוח הוראות החוק וצו ההרחבה בענף השמירה (דמי הבראה, חופשה שנתית, הפרשות לקרן הפנסיה). יש לציין, כי בפועל הנתבעת הודתה באי תשלום לפחות חלק מזכויותיו של התובע - דמי הבראה, הפרשות לקרן הפנסיה, גמול בעד עבודה במנוחה שבועית. על אף האמור, גם לאחר שהנתבעת קיבלה ייעוץ משפטי, ולכן חזקה שהיתה מודעת לכך שלא שילמה לתובע את הזכויות המגיעות לו מכוח החוק וצו ההרחבה בענף השמירה, לא תיקנה הנתבעת את דרכיה ולא שילמה לתובע דבר, והתמידה בהתדיינות, תוך הסתמכות על הסכם הנוגד את הוראות החוק וצו ההרחבה בענף השמירה. הדברים חמורים במיוחד, שכן התמונה העולה מחומר הראיות (ת/ 75 ותצהירי העדים נמר אבו טראש ואבו מאדי סלאמה) היא שהנתבעת נהגה כך כלפי התובע וכלפי עובדים אחרים מבני המיעוט הבדואי, בעוד שכאשר דובר בעובדים יהודים נערכה התחשבנות בנוגע למלוא שעות עבודתם. בנסיבות אלה, נראה לי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות משמעותיות, ולכן אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בסך של 25,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ענף השמירהצו הרחבהשומריםצווים