החלטה הנשיא סטיב אדלר פתח דבר לפנינו בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית דין זה בבש"א 511/03 מיום 17.11.2003, בה הורינו, בין היתר, כי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) תקפיא את הליכי השביתה בה נקטה, ואילו רשות הנמלים, לרבות רב חובל נמל חיפה, ימנעו מליתן, באופן זמני, אישורי הכנסת אוניות לרציף מספנות ישראל. השאלה העיקרית הניצבת להכרעתנו היא, האם יש מקום לשנות מהחלטתנו שלא לאשר הכנסת אוניות למספנות ישראל, וזאת לתקופת המשא ומתן בין רשות הנמלים להסתדרות או לתקופה אחרת. להלן העובדות הצריכות לעניין [2] הצדדים להליך רשות הנמלים הינה תאגיד סטטוטורי המתפעל את נמלי חיפה, אשדוד ואילת, באמצעותם משונעים כ- 97% מכלל היבוא והיצוא הישראלי. ההסתדרות הינה ארגון העובדים היציג של עובדי רשות הנמלים. חברת מספנות ישראל בע"מ (להלן: מספנות ישראל) הינה חברה ציבורית לא נסחרת, העוסקת בבניית כלי שיט, מכונות מתכת שונות ועוד. על פי הנטען בבקשתה לעיון חוזר, מספנות ישראל מחזיקה בכ - 350 דונם הצמודים לנמל חיפה, בהם מעל 1000 מטר רציפים המסוגלים לקלוט אוניות בעומס של עד 60,000 טון. כ-20% מעובדי מספנות ישראל מאורגנים ואילו כ- 80% אינם מאורגנים והם מועסקים על פי חוזי עבודה או באמצעות חברות כוח אדם. ביום 9.10.2003 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליך. [3] דברי ימי הסכסוך [א] בין רשות הנמלים והמדינה לבין ההסתדרות קיימים חלוקי דעות מתמשכים הנסובים על רצונן של ממשלות שונות לבצע שינויים מבניים בנמלים במטרה לקדם תחרות בענף "שיש בה כדי להביא לירידת מחירים ולשיפור ביעילות וברמה של השירות, הן בנקודת המעבר והן לאורך זמן וכתוצאה מכך לשיפור כושר התחרות של המשק הישראלי". [1] להלן נסקור את החלטות הממשלה ומהלכי הצדדים הנוגעים לעניין. ביום 22.8.1999 התקבלה החלטת ממשלה מספר 129, לפיה יערך שינוי במבנה הנמלים באמצעות מעבר לשלושה מרכזי רווח תפעוליים ומרכז רווח נוסף לתשתית. כן הוחלט על הוצאת מכרז להקמת "נמל היובל" באשדוד, כולל מכרז לרכישת הציוד, מימונו והפעלתו על -ידי הזוכה במכרז. בהחלטה צוין מפורשות כי "המהלך ייעשה בהיוועצות עם עובדי הרשות". (ב) ביום 1.11.2001 הודיעו סגן ראש הממשלה ושר האוצר (דאז), מר סילבן שלום, ושר התחבורה (דאז), ד"ר אפרים סנה ליו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ, כי בכוונתם להביא לממשלה הצעת החלטה חדשה שעניינה התחרות בנמלים ואשר עם יישומה תהווה חלופה להחלטת הממשלה מספר 129, אשר תבוטל. כן התחייבו השרים בפני ח"כ פרץ, כי "כאשר תתקבל החלטת הממשלה כאמור לעיל, הפעלתן של חברות הבת תיעשה רק לאחר שייחתם תוך פרק זמן מוגדר, לאחר התייעצות עימך, הסכם קיבוצי אחד או יותר, המסדיר, בין היתר, את תנאי העבודה של העובדים, הבטחת זכויות העובדים, הסדרי השכר, יחסי עבודה ובטחון תעסוקתי הנובעים מהחלטה זו". (ג) בהחלטת הממשלה מספר 920, מיום 18.11.2001 ובהמשך למכתבם האמור של שר האוצר ושר התחבורה, הוחלט, בין היתר, "לפעול ליצירת תחרות בנמלים על-ידי תאגוד הנמלים באמצעות שלוש חברות בת של רשות הנמלים והרכבות (רנ"ר) (נמל חיפה, נמל אשדוד, נמל אילת)". בהתאם, התנהל בין הצדדים משא ומתן. לטענת ההסתדרות, משא ומתן זה הבשיל לידי הסכמי התייעלות בכל הסקטורים של נמל אשדוד ואילו הידברות בנוגע לתאגוד הנמלים החלה רק עם תום חתימת הסכמי ההתייעלות. במהלך חודש יולי 2003, נערכו ימי עיון משותפים להנהלת הרשות ולנציגי העובדים בנושא התאגוד, אך כאמור הסכם בעניין זה לא הושג. (ד) לטענת ההסתדרות, בתחילת חודש ספטמבר 2003, נודע לה, דרך כלי התקשורת, כי בכוונת הממשלה לערוך באופן חד צדדי שינויים מבניים בנמלים, שינויים השונים מאלו בהם דובר בעבר. משכך, פנה בכתב ביום 11.9.2003, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי וסגן יו"ר ההסתדרות, מר שלמה שני אל שר התחבורה, מר אביגדור ליברמן ואל מר עמוס רון, מנכ"ל רשות הנמלים, ומחה על הכוונה האמורה. כן הזכיר במכתבו, כי "הוסכם בשנת 2001 על הקמת שלוש חברות בנות תחת רשות הנמלים והפעלתן, רק לאחר חתימה על הסכמים קיבוציים שיעגנו את זכויות העובדים, תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי". (ה) ביום 15.9.2003 החליטה הממשלה בהחלטה מספר 786 על "שינוי מבני בנמלי הים" במתכונת חדשה, כדלקמן: הקמת רשות נמלים במשרד התחבורה; הקמת שלוש חברות ממשלתיות אשר יפעילו כל אחת מהן בנפרד את נמלי חיפה, אשדוד ואילת והקמת חברה ממשלתית נוספת אשר תחזיק ותנהל את נכסי הנמלים. בו ביום הודיעה ההסתדרות לממונה הראשי על יחסי עבודה, בהתאם לסעיף 5 א' ו- 5 ב' לחוק יישוב סכסוכי עבודה התשי"ז - 1957, על סכסוך עבודה ברשות הנמלים וברכבת. ביום 25.9.2003 כתב מנכ"ל משרד התחבורה, מר סלמן בן-ציון, אל יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מר שלמה שני, כי אין בהחלטת הממשלה מיום 15.9.2003 משום הפרת הסכמים עם ההסתדרות, וכי רשות הנמלים תנהל משא ומתן מואץ עם ההסתדרות באשר לתנאי העברת העובדים מרשות הנמלים לחברות הממשלתיות ולרשות הפנים ממשלתית, וכן באשר לתנאי עבודתם שם. במועד האמור הפנה בכתב גם מנכ"ל רשות הנמלים, מר עמוס רון, אל יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מר שלמה שני, קריאה לניהול משא ומתן מואץ. (ו) ביום 29.9.2003 הודיעה ההסתדרות לרשות הנמלים, כי למחרת תפרוץ שביתה מלאה בנמלי הים. משכך, זימן שר התחבורה את הצדדים לישיבה לילית בלשכתו, בניסיון למנוע את השביתה, אלא שהמאמץ לא נשא פרי ושביתה מלאה בנמלי הים פרצה בבוקר יום ה - 30.9.2003. באותו היום קרא שר האוצר, מר בנימין נתניהו, להסתדרות במכתבו אל ח"כ פרץ "להירתם למאמץ הלאומי להצלחת הרפורמה בנמלי הים, שנועדה ליצור תחרות בין הנמלים לטובת כלל המשק ולמען שיפור השירות לציבור" ולהיכנס להידברות כנה ואמיתית יחד עמו ועם שר התחבורה. כן ציין ש"במידה שבעקבות המשא ומתן יתעורר הצורך לשנות מהחלטת הממשלה שהתקבלה בעניין, אפעל לתיקונה בהתאם לסמכות שהוקנתה לי בהחלטת הממשלה". (ז) ביום 1.10.2003 הוציאה רשות הנמלים למספנות ישראל היתר למתן שירותי פריקה, טעינה והחסנה. לעניין זה נחזור ונידרש בהמשך. (ח) ביום 3.10.2003 התקיימה פגישת משא ומתן בין הצדדים בה השתתפו, בין היתר, שר האוצר, מר בנימין נתניהו, שר התחבורה, מר אביגדור ליברמן, יו"ר ההסתדרות הכללית, ח"כ פרץ ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מר שלמה שני. פגישה זו לא הניבה פירות. למחרת, ביום 4.10.2003 כתב שר התחבורה, מר אביגדור ליברמן, ליו"ר ההסתדרות, ח"כ פרץ, מכתב בו הציע להמשיך בהליכי ההידברות בין הצדדים, עד ליום 25.10.03, תוך שהוא מציין, כי במהלך תקופה זו, תמנע הממשלה מקידום הליכי החקיקה והעובדים יחזרו לעבודה סדירה ומלאה. בו ביום השיב יו"ר ההסתדרות לשר האוצר ולשר התחבורה, כי הוא מוכן לפתוח במשא ומתן מיידי ורצוף על סמך ההבנות שהושגו בשנת 2001. (ט) לאור הפער בעמדות הצדדים עברה בכנסת בקריאה ראשונה, ביום 9.10.2003, הצעת חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד - 2003, שהגישה הממשלה לשולחן הכנסת (להלן: הצעת החוק). [4] התובענה דנן - באותו היום, 9.10.2003, הגישו רשות הנמלים, התאחדות התעשיינים ולשכת המסחר (להלן - המבקשים) לבית דין זה בקשת צד בסכסוך קיבוצי וכן בקשה למתן סעד זמני דחוף כנגד השביתה (ס"ק 12/03). לטענת המבקשים, בעת ההיא המתינו בשערי הנמלים אוניות כדלקמן: 22 אוניות בנמל חיפה, 29 אוניות בנמל אשדוד ו- 3 אוניות בנמל אילת. ההסתדרות הגישה "תשובה ראשונית" לבקשה לסעדים זמניים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, כאמור, על התייצבותו בהליך. מפאת דחיפותו וחשיבותו של העניין נקבע הדיון לערבו של אותו היום ונמשך עד לשעות הבוקר המוקדמות של יום ה - 10.10.2003. עם תום הדיון יצא מלפנינו צו זמני המורה להסתדרות להקפיא את הליכי השביתה, לממשלה להקפיא את כל ההליכים הנוגעים להצעת החוק והקורא לצדדים לנהל משא ומתן ענייני, בתום לב במכלול הסוגיות מושא הסכסוך. בהמשך להחלטתנו, מינו הצדדים צוותי משא ומתן אשר החלו במלאכתם. לדברי נציגי הצדדים, המשא ומתן נוהל באווירה טובה ועניינית. [5] ההיתר למספנות ישראל (א) סעיף 24 לחוק רשות הנמלים, התשכ"א - 1961 מסמיך את הרשות להעניק זיכיון למתן שרות בנמליה או באחד מהם, בכפוף לאישורה של הממשלה או של מי שהסמיכה לכך. לטענת מספנות ישראל, בשנת 1965 היא התקשרה עם רשות הנמלים בהסכם לפיו קיבלה מהרשות זכויות חכירה בשטח של הרשות הנמצא בתחום נמל חיפה. ביום 20.10.1994 התקשרה מספנות ישראל עם רשות הנמלים בהסכם תוספת לחוזה החכירה (להלן: הסכם התוספת) שלעיל, לפיו בתמורה לויתור המספנות על חלק משטח החכירה התחייבה רשות הנמלים להתיר למספנות ישראל כדלקמן: "9.(א)(4) .... להטעין ולפרק אל ומהרציפים המהווים חלק מהמספנות מטענים ייחודיים שפריקתם וטעינתם אינה מצויה בתחום הפעילות השגרתית של הרשות ושאין בטיפול בהם על ידי החברה ו/או במספנה כדי להוות תחרות עם פעילות הרשות או מי מטעמה. הפעילות כאמור תותר בכפוף לקבלת אישור בכתב ומראש ממנהל הנמל והסדר כספי מראש שיקבע את התמורה שתקבל הרשות לגבי התרת כל פעילות כאמור בנפרד". לאור חששות ההסתדרות מן האמור, כתב מנכ"ל רשות הנמלים (דאז), מר שורש ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי במרחב חיפה, כי "הרשות תפעל כדי להפעיל בנמל חיפה את כל העבודות במקצועות הנמלים ועל ידי עובדי הרשות. הרשות תפעיל את הכוח שניתן לה כלפי מספנות ישראל בע"מ כמפורט בסעיף 9(א)(4) [הנ"ל] על מנת להגשים מטרה זו. הרשות תבוא בדברים על נציגות העובדים בקשר לשמירה על מצב זה, ובמידת הצורך בדבר סיוע עובדי הנמל לפריקת מטענים באותם הרציפים בתנאים שיוסכמו מראש". (ב) לטענת בא כוח מספנות ישראל, למרות האמור בהסכם התוספת ועל אף עתירה שהגישה לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 111/00), לא נסתייע בידה לקבל היתר, וזאת משך 8 שנים. (ג) ביום 1.10.2003 וככל הנראה, במסגרת ניסיונות המדינה להתגבר על השביתה שפרצה בנמלי הים ביום 30.09.2003, ניתן למספנות ישראל על ידי רשות הנמלים, בעקבות אישור שר התחבורה, מר אביגדור ליברמן, "היתר למתן שירותי פריקה, טעינה והחסנה בתחום מספנות ישראל". מתן ההיתר לא הועלה במסגרת הדיון שהתקיים בבית דין זה (בסק 12/03) ביום 9.10.2003. (ד) ביום 12.10.2003, יומיים לאחר מתן החלטת בית דין זה, פנו נציגי ועדי העובדים בנמל חיפה למנכ"ל רשות הנמלים, מר עמוס רון, בדרישה לבטל את ההיתר שניתן למספנות ישראל לטעון ולפרוק מטענים. לטענת ההסתדרות, נציגיה העלו במהלך המשא ומתן שהתנהל בינם לבין רשות הנמלים את סוגיית ההיתר שניתן למספנות ישראל והוברר, כי ההיתר לא ימומש בתקופת המשא ומתן. (ה) ביום 30.10.2003, במענה לפניית מספנות ישראל בבקשה לקבלת אישור להכנסת והוצאת אוניות דרך נמל חיפה, כתב מנהל נמל חיפה, מר מנדי זלצמן, מכתב אל מר שלומי פוגל, מבעלי מספנות ישראל, בו נאמר שעל מנת להכניס או להוציא אוניה מנמל חיפה, על מספנות ישראל לקבל את אישור מנהל הנמל וזאת בכפוף לקיום רשימה של דרישות טכניות. ואכן, ביום 09.11.03 פנה מר פוגל אל מר זלצמן בבקשה לאישור דחוף להכנסת האונייה SHELLY במועד סמוך למועד הפניה. (ו) בין לבין, פנה ביום 10.11.03, מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות, מר חיים שייב, אל שר התחבורה, מר אביגדור ליברמן, במכתב, בו נאמר, בין היתר: "בימים אלו אנו מצויים בעיצומו של משא ומתן מתקדם בנושא תאגוד הנמלים. להזכירך, משא ומתן זה הוחל בפיקוחו של בית הדין הארצי לעבודה...למרות שעובדי הנמלים אינם שובתים וזאת בהתאם להחלטת בית הדין ולמרות ההתקדמות במשא ומתן והאווירה החיובית שבו, במסגרתה החל להבנות אמון בין הצדדים, נודע לנו היום כי מנכ"ל רשות הנמלים אישר למספנה בחיפה להכניס, על פי היתר שנתת, אוניה על מנת לפרוק ולהטעין אותה - פעולה הנעשית באופן שוטף במסגרת פעילות הנמל ועל ידי עובדיו, וזאת ככל הנראה כבר מחר עד שעות הצהרים. פעילות זו במהלכו של המשא ומתן הינה בגדר מחטף ולא רק שהיא מעכירה את אווירת המשא ומתן בין הצדדים, אלא שהיא גם מתעלמת מהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, כאמור לעיל והנה בגדר הפרה של סיכומים קודמים שנעשו אל מול ועדי העובדים וההסתדרות במרחב חיפה. לאור האמור לעיל, אני קורא להפסיק פעילות זו לאלתר ולבטל ההיתר למספנה לפעול כנמל לכל דבר" (ההדגשה במקור - ס.א.). באותו המועד כתבו אף מזכירי ועדי עובדי נמל חיפה מכתב אל מנכ"ל רשות הנמלים, מר עמוס רון, בו נאמר בין היתר, כי: "..נודע לנו כי בכוונתך לאפשר הפעלת מספנות ישראל כנמל לכל דבר, כניסת אוניה לרציף המצוי במספנות ישראל, באם הוא נכון, מהווה הפרה חמורה של ההסכמות והתחייבויות בינינו...". עוד הוסיפו מזכירי הוועדים, כי: "תמוה הדבר בעינינו עיתוי המעשה, לאור האווירה החיובית במו"מ על תאגוד הנמלים ותהליך בניית האמון בין הצדדים, אשר יפגע כתוצאה מניסיונותיכם לפעול חד צדדית תוך פגיעה בעובדים". אף על פי כן, הותר ביום 13.11.2003 לאונייה SHELLY להיכנס למספנות ישראל לשם פריקת גבס. בתגובה, השביתו העובדים על אתר את נמלי הים. (ז) ביום פרוץ השביתה הוחלפה בין הצדדים התכתובת הבאה: מכתבו של סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש של רשות הנמלים, מר יחזקאל דסקל, אל מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות, מר חיים שייב, בו דרש, כי ההסתדרות תגרום "לאלתר להחזרת השקט התעשייתי לנמלי אשדוד וחיפה, תוך קיום עבודה מלאה ותקינה". זאת לאור המשא ומתן המתקיים בין הצדדים וכיוון שהעילה לשביתה הנה פריקת אונייה כדין על סמך היתר שניתן כדין. מכתבו של מנכ"ל רשות הנמלים, מר עמוס רון, אל מנכ"ל מספנות ישראל, מר אבי שחף שהוכתר בכותרת "דחוף ביותר" ובו הודיע מר רון, כי תקנות 64(ז) ו- 66 לתקנות הנמלים, התשל"א - 1971 מחייבות מתן היתרים לעגינה ופריקת מטענים מאת מנהל הנמל, וכי "למיטב ידיעתי לא ניתנו היתרים כאלה ואבקשכם לטפל בכך טרם תבצעו פעולות כאמור בתקנות הנ"ל. כמו כן, הנני מסב לתשומת לבכם לתקנה 67 הקובעת בין היתר כי מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור טעינתם או פריקתם של טובין כל אימת שהוא סבור כי המצב עלול להפריע למהלך התקין של העבודה או לגרום נזק לנמל או לרכוש או לאנשים שבתוכו". מכתבו של מר פוגל, אשר במענה למכתבו של מר רון ציין, כי מספנות ישראל קיבלו היתר כחוק להכנסת ועגינת האונייה SHELLY וכי בעקבות דרישת מנהל הנמל הופסקה פריקתה תוך שמירת זכותם להגיש תביעת נזיקין בעניין. מכתבו של מנהל נמל חיפה, מר מנדי זלצמן, אל בעלי ומנהלי מספנות ישראל, בו הורה למספנות ישראל להפסיק לאלתר את פריקת האונייה SHELLY מאחר שפריקתה פוגעת במהלך התקין של העבודה בנמל חיפה. וזו לשון המכתב: "על פי תקנות הנמלים, התשל"א - 1971 תקנה 67, הריני מורה לכם להפסיק לאלתר את פריקת האניה SHELLY. בשעה 13:30 הופסקה העבודה בנמל חיפה כתגובה להכנסת האניה SHELLY לרציף המספנות. סעיף 67 כאמור מאפשר בידי לאסור פריקה של טובין, במידה וזו מפריעה למהלך התקין של העבודה. נא פעלו לאלתר להפסקת הפריקה, וליידע אותי, כי הוראתי זו בוצעה". (ח) בקשת רשות הנמלים למתן סעד דחוף - ביום 16.11.2003, יומה הרביעי של השביתה שפרצה בעקבות כניסתה של האונייה SHELLY, הגישה רשות הנמלים לבית דין זה "בקשה למתן סעד זמני דחוף" המכוונת כנגד השביתה. בית הדין קבע את הדיון בבקשה לאותו היום. יצוין, כי מספנות ישראל צורפה על ידי המבקשים כמשיבה, בהיותה צד חיוני לבירור הסכסוך. זאת מכוח הסמכות הנתונה לבית הדין בתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. משכך הוזמנה מספנות ישראל לדיון. בא כוח מספנות ישראל הביא בפנינו באריכות את עמדתה של המספנות וכן אפשרנו למר פוגל למסור את גרסתו. לשם השלמת המסכת העובדתית, נדרש בא כוח רשות הנמלים להגיש לבית הדין, עובר לדיון, תצהיר המפרט את העובדות הנוגעות להכנסת האונייה SHELLY ובית הדין הפנה שאלות לצדדים ובאי כוחם. זאת בנוסף, לטיעונים המשפטיים שנשמעו בהרחבה. עם תום הדיון, ניתנה על ידי בית הדין החלטה, לפיה על ההסתדרות להפסיק על אתר את השביתה ועל הממשלה להקפיא את כל ההליכים בנוגע להצעת חוק רשות הספנות. באשר למספנות ישראל - הוחלט ברוב דעות, כי "באופן זמני לא תיתן רשות הנמלים אישורים להכנסת אוניות לרציף של מספנות ישראל, וזאת עד ליום 2.12.2003". כמו-כן נקראו המדינה, רשות הנמלים וההסתדרות לחזור לשולחן המשא ומתן, על-מנת לנהל משא ומתן ענייני, בתום לב וברצון טוב במכלול הסוגיות מושא הסכסוך. על החלטתנו האמורה הגישה מספנות ישראל עתירה לבג"ץ (בג"ץ 10290/03). בהמלצת בית המשפט הגבוה לצדק משכה העותרת את עתירתה תוך שהיא שומרת לעצמה את הזכות לשוב ולפנות לבית דין זה, על-מנת להשמיע טענותיה פעם נוספת. (ט) בקשת מספנות ישראל לעיון חוזר - בהמשך לאמור, הגיש בא כוח מספנות ישראל, ביום 23.11.2003, "בקשה דחופה לעיון חוזר" בהחלטתנו מיום 17.11.2003. הבקשה הוגדרה "דחופה", אך בא כוח המספנות ביקש שלא לקבוע הדיון בימים 27.11.2003 ועד 31.11.2003, כאשר הוא שוהה בחו"ל ולא בימים 1.12.2003 ו- 2.12.2003 בשעות הבוקר, כאשר יש לו דיונים אחרים. התחשבנו בבקשתו והדיון בבקשה נקבע ליום 1.12.2003, אחרי הצהריים, ובמהלכו נשמעו טענות הצדדים, לרבות טענות בא כוח מספנות ישראל, והוגשו מסמכים נוספים. עם תום הדיון נענו הצדדים להמלצת בית הדין לפיה: "בית הדין יתן החלטתו.. עד ליום 9.12.2003, צו המניעה שניתן על ידי בית הדין ושתוקפו עד ליום 2.12.2003 פוקע בזאת. מספנות ישראל מודיעות כי עד ליום 9.12.2003 לא תכנסנה ספינות למספנות ישראל. במהלך השבוע תמשכנה ההסתדרות ורשות הנמלים לנהל משא ומתן בסכסוך שביניהן....ההסתדרות מודיעה כי בכל מקרה, עד ליום 9.12.2003 לא תפרוץ שביתה כלשהי בנמלים". הסדר זה נועד לקדם את המשא ומתן המתנהל בין הנהלת רשות הנמלים לבין נציגי ההסתדרות. [6] החלטת בית דין זה מיום 17.11.2003 ואלה עיקר הטעמים שעמדו בבסיס החלטתנו מיום 17.11.2003: "... אכן ניתן היתר למספנות בתחילת אוקטובר 2003, ואין להקל ראש בזכותה לפעול על פיו ובחשיבות פתיחת הענף לתחרות... מספנות ישראל בע"מ חיכתה כשמונה שנים לקבלת ההיתר לפעיל את הרציף לצורך פריקה וטעינה וכן את העובדה שלרשות הנמלים נתון שיקול דעת באשר למתן כל אישור כניסה לנמל. ועוד, הנהלת מספנות ישראל ידעה, או היתה חייבת לדעת, כי ההיתר להפעיל נמל ניתן לה במהלך סכסוך עבודה קיבוצי בין ההסתדרות/עובדי הנמל לבין רשות הנמלים/המדינה וייתכן שיישומו יהיה קשור בהתפתחויות של אותו סכסוך. עלינו לאזן את השיקולים השונים ובם חשיבות קידום המשא ומתן המתנהל בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות... האיזון הנכון בנסיבות המקרה הוא להקפיא את כניסת האוניות לתקופה קצרה כדי לאפשר לצדדים לסיים את המשא ומתן המתנהל ביניהם. בשיקולינו אנו נותנים משקל כבד לחשיבות מניעת הנזק הרב ששביתה בנמלים גורמת למשק...". דיון והכרעה האם מספנות ישראל אכן קשורה לסכסוך? 7. לטענת מספנות ישראל, פעלה היא משך כשמונה שנים להשגת היתר להפעלת הנמל הנמצא בשטחה, והכל כאמור לעיל. 'שעת הכושר' של המספנות הגיעה, אף לדעת באי כוח המספנות ורשות הנמלים, עת אישר שר התחבורה, בתגובה לשביתת עובדי הנמלים שפרצה במהלך חודש ספטמבר 2003, ליתן למספנות ישראל היתר למתן שירותי פריקה, טעינה והחסנה ברציפים שבחצריה. יצוין, כי מתן ההיתר תואם את מדיניות הממשלה לפתוח את ענף הנמלים לתחרות ובכך להפחית את עלות היבוא והיצוא. מאבקה משך שמונה שנים של מספנות ישראל לקבלת ההיתר האמור לא הופנה רק כנגד רשות הנמלים ומשרדי האוצר והתחבורה, שהממונים עליהם תמכו, ככל הנראה, במתן ההיתר, כי אם כנגד התנגדותה האמיתית והפעילה של ההסתדרות, אשר הפעילה לחץ מתמשך כנגד השינויים המבניים בנמלי הים, לרבות מתן ההיתר. מדברי מר פוגל, מבעלי המספנות, במהלך הדיון בפנינו, עולה כי בימים שקדמו לעגינת האונייה SHELLY הודיעו נציגי מספנות ישראל לוועדי העובדים בנמל חיפה על כוונתם לממש את ההיתר. כמו כן וככל הנראה, שררו בין הצדדים בעבר הסכמות לגבי סוג העבודה שתבוצע ברציפיה של מספנות ישראל. על יסוד האמור לעיל ובעיקר בעניין ידיעת הנהלת המספנות על המניע למתן ההיתר על ידי הרשות, היינו - ההיתר ככלי מאבק וביטוי לרצון הרשות להתגונן מפני שביתה ועיצומים, אין בידי לקבל את טענת בא כוחה של מספנות ישראל, כי מרשתו הנה צד ג' זר שאינו קשור לסכסוך בין ההסתדרות לבין רשות הנמלים. משמעות קבלת ההיתר על ידי מספנות ישראל במסגרת סכסוך עבודה [8] ההיתר למספנות ישראל ניתן במסגרת וכתוצאה מסכסוך עבודה וכחלק מהתמודדות הממשלה עם הצעדים הארגוניים בהם נקטה ההסתדרות. מתן ההיתר בנסיבות אלה אין בו כדי לפסלו. אולם, קבלת היתר בנסיבות אלה מובילה בהכרח למסקנה, כי השימוש בו קשור לסכסוך שבעטיו ניתן. לאמור, חזקה על הנהלת המספנות, כי הייתה מודעת להתנגדות העובדים למתן ההיתר וכי מימושו נוגד את רוח צו המניעה שניתן על ידי בית דין זה ביום 10.10.2003. כמו כן, היה ברור לה כי מימושו של ההיתר על ידי הכנסת אונייה לנמלה ילווה בקשיים הנובעים מסכסוכי עבודה. חזקה זו זוכה למשנה תוקף לאור התלות של מספנות ישראל בעובדי רשות הנמלים לצורך מימוש ההיתר, ובתוך כך הצורך בפיקוח ובמתן אישורים על ידי מנהל הנמל ורב חובל הנמל. לשון אחרת, מדובר בתנאי מכללא בעניין השימוש בהיתר ובמיוחד בעניין תחילת השימוש בהיתר, כך שסביר להניח, כי לפחות תחילת השימוש בהיתר כפופה לנסיבות שונות של הסכסוך בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות. זאת ועוד, הנהלת מספנות ישראל ידעה היטב, כי הפעלת רציפיה עלולה לגרום לסכסוך עבודה בנמל חיפה, סכסוך בו תהיה אף היא מעורבת וכי הלכה למעשה, קבלת היתר בנסיבות של סכסוך עבודה בהכרח יקשור בין השימוש הראשוני בהיתר לבין התפתחות הסכסוך. משמעות הקשר בין מימוש ההיתר לבין הסכסוך בנמלים היא, כי בית הדין רשאי לכרוך מתן צו מניעה נגד שביתה בצעדים הנוגעים למימוש ההיתר. מסקנת הדברים היא אם כן, כי בית דין זה רשאי להגביל, באופן זמני, את השימוש בהיתר. סמכות בית הדין [9] בא כוח מספנות ישראל טען בפנינו, כי מתן הצו בעניינה ניתן ללא סמכות. טענה זו אין בידי לקבל. תחילה יצוין, כי רשות הנמלים בדעה, כי היא מוסמכת להורות למספנות ישראל שלא להכניס או לפרוק אונייה. תקנה 67 לתקנות הנמלים, התשל"א - 1971 קובעת: "מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור טעינתם או פריקתם של טובין ועלייתם או ירידתם של אנשים מכלי שיט כל אימת שהוא סבור כי מזק האוויר או גורם אחר עלול להפריע למהלך התקין של העבודה או לגרום נזק לנמל או לרכוש או לאנשים שבתוכו". במכתבו מיום 13.11.2003 (שצוין בסעיף 5(ז) לעיל) הסתמך מנהל הנמל על תקנה זו כדי להורות למספנות ישראל על הפסקת פריקת האונייה SHELLY אשר גרמה להפסקת העבודה בנמל חיפה. ככל שיש סמכות לבעל תפקיד ברשות הנמלים לאסור טעינתן או פריקתן של אוניות קמה סמכות לאסור עליהן להיכנס לנמל לצורך זה. משהסתמך מנהל הנמל כאמור על תקנה 67 לתקנות הנמלים כרך בין השימוש בהיתר או באישור שניתן למספנות ישראל לבין הסכסוך הקיבוצי בין ההסתדרות לבין רשות הנמלים. יתרה מזו, ככל שבעל תפקיד ברשות רשאי למנוע כניסת אוניות למספנות ישראל כך אין מניעה, כי בית הדין יורה לו להפעיל את סמכותו כדין. [10] חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 מסמיך את בית דין זה לדון בסכסוך עבודה בין מעסיק או ארגון מעסיקים לבין ארגון עובדים. צו המניעה הוצא כנגד רשות הנמלים, שהיא מעסיקתם של עובדי הנמלים. עם זאת, המקרה דנן בא בגדר המקרים בהם סעד שניתן על ידי בית הדין משליך גם על צד ג' שאין בינו לבין מי מהצדדים לסכסוך הקיבוצי חוזה עבודה. כך, לשם המחשה, רשאי בית הדין לחייב מעסיק לכבד הסכם קיבוצי שחתם עם הארגון היציג במפעלו, לפיו לא יעשה שימוש במיקור-חוץ. ככל שנחתם חוזה בין אותו מעסיק לבין הקבלן לו נמסרה העבודה במסגרת מיקור-חוץ, הרי שצו שיינתן על-ידי בית הדין יורה למעסיק על הפסקת הקשר החוזי בינו לבין הקבלן המבצע עבודה שנמסרה לו כמיקור-חוץ. זאת ועוד, בית דין זה חזר ופסק, כי במסגרת סמכותו העניינית לדון בסכסוכים בין ארגוני עובדים לבין מעסיק או ארגוני מעסיקים רשאי הוא ליתן סעד כלפי אישיות משפטית שאיננה צד ליחסי העבודה, היינו לחוזה העבודה. דיני המעמד שנקבעו על ידי בית המשפט הגבוה לצדק חלים גם על בית הדין לעבודה. הדין אחד הוא. עמד על כך השופט אהרן ברק בפסק הדין אבו סנאן [2]: "בדונו בעניין נושא העתירה שלפנינו יפעיל בית הדין לעבודה את כללי המשפט הפרטי והציבורי. הוא יכריע בתובענה שלפניו על-פי אותה מערכת נורמאטיבית שהיתה מופעלת על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק, אילו זה היה דן בעתירה. אין שתי מערכות דינים בישראל, האחת המיוחדת לבית הדין לעבודה והאחרת המיוחדת לבית-המשפט הגבוה לצדק. איננו קונפדרציה של מערכות שיפוט ומשפט. המשפט בישראל הוא אחד, והוא חל בכל מערכות השיפוט ... . אחדות נורמטיבית והרמוניה שיפוטית מאפיינות את מערכות המשפט והשיפוט. על כן, כאשר בית דין לעבודה דן בעניין בעל אופי ציבורי, הוא מחיל עליו את דיני העבודה ואת דיני המשפט המינהלי. ... שינוי הכלי אינו גורר אחריו שינוי בתוכן. ... אחדות נורמאטיבית זו חלה גם לעניין דיני המעמד. דיני המעמד פותחו בעיקר על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק. הם חלק מהמשפט המינהלי הישראלי. הם משקפים את עמדת המשפט הישראלי ביחס לתפקיד בית-המשפט בחברה ולשלטון החוק .... . הם חלים בכל מקרה בו מתעורר "סכסוך ציבורי". על כן, מי שיש לו מעמד כדין בפני בית-המשפט הגבוה לצדק, יש לו גם מעמד כדין בפני בית הדין לעבודה .... . רק כך ניתן לקיים הרמוניה בשיטת המשפט. רק כך ניתן להבטיח חוסר שרירות בתוצאות. רק כך ניתן למנוע מצב שבו אותו עניין עצמו יידון בבית הדין לעבודה (בתובענה של עובד או עובד פוטנציאלי) ובבית-המשפט הגבוה לצדק (בעתירה של עותר שאינו עובד או עובד פוטנציאלי)". צא ולמד, בעובדה כי לצו המניעה שניתן על-ידינו נודעות השלכות על צד שאינו צד ישיר ליחסי העבודה עם עובדי הנמל או להסכם הקיבוצי בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות, אין כדי לפגוע בסמכותו של בית הדין ליתן סעד כנגד מעסיקם של עובדי הנמל. הצו שניתן במקרה דנן הוא נגד רשות הנמלים ולא נגד מספנות ישראל, היינו - צו המורה על בעל תפקיד ברשות שלא לאשר הכנסת אונייה למספנות. [11] ועוד. בא כוח מספנות ישראל טען, כי ההיתר ואישורי הכניסה והיציאה של אוניות אל נמל חיפה וממנו ניתנים על-ידי רשות הנמלים בכשירותה כרגולטור. לעומת זאת, היחסים בין הרשות לעובדי הנמל וההסתדרות מקורם בכשירותה של הרשות כמעסיקה. משכך, לשיטתו, נעדר בית דין זה סמכות להשעות במישרין או בעקיפין היתר או אישור כניסה לנמל שניתן למספנות ישראל כדין. על פי טענה זו, רשאי בית הדין לתת סעד נגד רשות הנמלים בכשירותה כמעסיקה, אך לא בעניין מעמדה כרגולטור. באות כוח ההסתדרות טענו, כי מספנות ישראל נעדרת סמכות להפעיל את רציפיה מאחר שההיתר שניתן לה, ניתן שלא כדין, שכן: לא קדמה לו הכנת תוכנית בינוי ערים מפורטת, על כל רכיביה; ואי-קבלת רישיון עסק להפעלת נמל והיתר מאת איגוד ערים אזור חיפה - שירותי כבאות. מקומן של טענות אלה אינו בבית דין זה ומשכך, אין לנו אלא לאמץ את החזקה של המשפט המנהלי, לפיה ההיתר שניתן למספנות ישראל ניתן על ידי רשויות השלטון כדין. לדידי, סמכותנו לדון בפעולות הרשות בכשירותה כמעסיקה כוללת בחובה גם את הסמכות לדון וליתן סעד הנוגע לפעולות הרשות בהן משמשות בערבוב כשירותה כרגולטור וכשירותה כמעסיקה. הלכה למעשה, במקרה דנן, ניצלה רשות הנמלים את כישרותה כרגולטור לשם מתן ההיתר. זאת, במטרה לאלץ את ההסתדרות לקבל את עמדותיה כמעסיקה, בכל הנוגע לביצוע שינויים מבניים וכן כדי להתגונן, שוב כמעסיקה, מפני השביתה שפרצה בנמל. [12] עוד יצוין, כי בית דין זה הכיר בפסיקתו בסמכותו לדון בתוקפה של פעולה שלטונית, שעושה רשות שלטונית ושעילתה ביחסי עובד-מעביד וזאת, הן כשמדובר בשירות הציבורי והן כשמדובר בסקטור הפרטי. כך, נדונה במסגרת סכסוך קיבוצי בין ארגון עובדים לבין ארגון מעסיקים תוקפה של דרישת משטרת ישראל לפיטורי עובד בענף המלונאות עקב חשד לביצוע עבירה פלילית, וזאת מכוח סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1978. [3] בדומה, נדונה החלטת מועצה מקומית, בניגוד לכללי המנהל התקין, לשנות את היקף התפקיד של מזכיר המועצה במטרה לעקוף מכרז בו התקבל לתפקיד כדין. [4] זאת ועוד, במקרים מסוימים קמה לבית דין זה סמכות לדון בנושאים הנוגעים לצד שאין בינו לבין העובד או מעסיקו חוזה עבודה. כך למשל ובטרם עוגן בחוק, [5] בתובענות בין מעסיק קודם של עובד בעניין הגבלת עיסוקו, נידונו עילות הנוגעות למעסיק החדש של העובד. [6] לסיכומו של נושא זה; במסגרת סמכותו רשאי בית הדין להורות למעסיקה (רשות הנמלים), שלא לבצע פעולה, הנוגעת לצד ג' (מספנות ישראל) הקשור לסכסוך, אף שאין בינו לבין ההסתדרות או עובדי הנמל חוזה עבודה וזאת, כתנאי למתן צו המניעה שמבקשת המעסיקה. בה במידה מוסמך בית דין זה ליתן צו מניעה נגד שביתת עובדי הנמל, תוך מתן הוראה לממשלת ישראל להקפיא את קידום הליכי חקיקת הצעת חוק רשות הספנות והנמלים. מאזן האינטרסים [13] משהגענו לכלל מסקנה, כי אנו מוסמכים לצוות על רשות הנמלים, שלא לאשר כניסת אוניות לנמל כשבכוונתן לעגון ברציפי מספנות ישראל, עלינו להפעיל את שיקול דעתנו ולהכריע בשאלה, האם ראוי להאריך את תוקפו של הצו ובאילו תנאים, עד מתי ראוי להאריכו ובאילו תנאים ראוי להסירו. [14] בהחלטתנו הקודמת פורטו הנימוקים להגבלת השימוש בהיתר שניתן למספנות ישראל. עתה נוסיף, כי ברי שאין לעובדים סמכות למנוע תחרות בנמלים, אולם מקובל לפתוח את הנמלים לתחרות לאחר הידברות בין הצדדים, ובדרך כלל לאחר שנחתם הסכם קיבוצי בין הצדדים המגן על זכויות העובדים. יתרה מזאת, הדעת נותנת, כי הפעלת רציף מספנות ישראל בעת הזו תפורש על ידי ההסתדרות כפרובוקציה וכחוסר תום לב. זאת, בין היתר, לנוכח הודעת נציגי ההסתדרות ורשות הנמלים לבית הדין, כי המשא ומתן ביניהם עלה על פסים ענייניים והוא מתקדם. כך, הודיעונו באות כוח ההסתדרות כי ישיבת משא ומתן שהתקיימה בין הצדדים ביום 3.12.2003 הייתה מועילה ו"סוכם, בין היתר, כי תוכן בימים הקרובים טיוטת הסכם קיבוצי ע"י הצוות הממשלתי ותועבר לידי [באי כוח ההסתדרות]. בטיוטה זו יפורטו ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים עד כה [ויצוינו] המחלוקות שנותרו". זאת ועוד זאת, כפי שהבהיר לנו נשיא התאחדות התעשיינים, מר עודד טירה, נודעת חשיבות לאומית להפעלת נמלי הים. אף מר טירה התנגד להכנסת האונייה בעת סכסוך וניהול משא ומתן בין הרשות לבין ההסתדרות. כך ובדומה, הציבור ימצא נהנה מסיום הסכסוך ללא שביתה. כאמור לעיל, הנהלת מספנות ישראל קיבלה את ההיתר ביודעה שמימושו הראשוני עלול להיות מושפע מיישוב הסכסוך בין רשות הנמלים לבין וועדי עובדי הנמלים וההסתדרות. [15] על אף האמור, יש טענות התומכות בעמדה, שאין למנוע משך תקופה ארוכה את מימוש ההיתר על ידי מספנות ישראל, וביניהם אלה: כל עוד לא הוכח אחרת חזקה, כי ההיתר ניתן למספנות ישראל כדין; בית המשפט העליון ובית דין זה חזרו ואימצו מדיניות, לפיה אין מקום למנוע את מעבר המשק לשוק תחרותי או את סמכותו של השלטון לבצע שינויים מבניים; [7] המשא ומתן בין ההסתדרות לבין רשות הנמלים בעניין השינויים המבניים מתנהל מזה זמן רב ומשכך, יש מקום לתחום בזמן את התקופה בה נדרש השלטון לעכב את סמכותו לבצע שינויים בקידומם הוא חפץ. סוף דבר בבקשת מספנות ישראל - [16] האיזון בין השיקולים הנוגדים אותם מנינו לעיל מביא אותנו לכלל מסקנה, כי יש מקום להאריך את תוקפו של הצו עד לסיום הסכסוך הנוכחי בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות, לגבי השינויים המבניים בנמלים, אך לא יותר משלושים יום מהיום. עם חלוף הסכסוך או שלושים הימים האמורים, ישקול בית הדין מחדש את בקשתה של מספנות ישראל להסיר את הצו נגד הרשות. באי כוח הצדדים יגישו לבית הדין תוך 21 ימים הודעה על התקדמות המשא ומתן ביניהם. ככל שהסכסוך לא יסתיים תוך 21 ימים יגישו באי כוח הצדדים ובא כוח מספנות ישראל טענות בכתב בעניין הסרת או הארכת הצו. כאמור לעיל, השיקול המרכזי המנחה אותנו בבואנו להאריך את תוקפו של הצו הוא, טובת הציבור וטובת המשק. התועלת שתצמח למשק מתחרות והפרטה הנה גדולה, אולם היא נסוגה זמנית אל מול הסכנה שיפרוץ סכסוך אלים והרסני בין עובדי הנמלים לבין רשות הנמלים. הפעלת ההיתר במסגרת הסכסוך הנוכחי עלולה להזיק, להבעיר 'אש' בנמלים ולהביא להרס היבוא והיצוא הישראלי. צו המניעה נגד השביתה [17] באות כוח ההסתדרות בקשונו לבטל את צו המניעה כנגד שביתה וזאת כדי לשמר את "מאזן האימה" בין הצדדים. בקשה זו אין בידי לקבל. אין זה סביר, כי "מאזן האימה" יתמצה בכך שההסתדרות תהא רשאית לשבות ואילו רשות הנמלים באמצעות הממשלה לא תהא רשאית לקדם את הליכי חקיקת הצעת חוק הספנות והנמלים. הצו שניתן על ידינו מקפיא את הפעלת כלי המאבק הנתונים לצדדים, בכך שהוא מונע מחד, מההסתדרות לשבות ומאידך, הממשלה נדרשת להקפיא את הליכי החקיקה. הקפאת "מאזן האימה" יוצרת אווירה חיובית למשא ומתן ואיזון בין הצדדים. נדגיש, כי הנימוקים התומכים במניעת השביתה תקפים, ובמיוחד העובדה ששביתה בנמלי הים משתקת את המשק ופוגעת קשות במפעלים ובעובדיהם. על יסוד כל האמור הרינו קובעים, כי הצו שניתן נגד השביתה יישאר בתוקפו וכך גם ההוראה לרשות הנמלים ולממשלה להקפיא את קידום הצעת חוק רשות הספנות והנמלים. בטרם נחתום דברינו, נפנה בזאת קריאה לנציגי רשות הנמלים, משרד האוצר, ההסתדרות וועדי העובדים בנמלים להאיץ את המשא ומתן ביניהם וליישב את הסכסוך בהסכם. על העובדים להפנים, כי הניסיון למנוע מכלכלת ישראל לעבור לשוק תחרותי אינו ראוי ואף אינו ישים. כך על השלטון להפנים, כי הליך מורכב שכזה מן הראוי שייעשה בהדרגה ותוך הבטחה סבירה של תנאי עבודתם של עובדי הנמלים. לטעמי, הצדדים מסוגלים ואף חייבים להגיע להסכם שימצא מניח את דעתם, וזאת חלף ניהול מאבק כוחני והרסני. השופט יגאל פליטמן 1. איננו סבורים שיש ללכת בדרכים עקלקלות ופתלתלות במקרה שלפנינו, לכן במישרין ובקצרה נביא דברנו בעניין הנראה לנו משום מה כברור על פניו. 2. עובדות המקרה העומדות בבסיס הבקשה, ניתנות למיצוי במילים מספר, לאמור: א. על פי החלטות הממשלה ליטול את המונופול של רשות הנמלים ולאפשר הקמת נמל מתחרה, ולאחר דרך חתחתים בת שמונה שנים בהן ביקשה מספנות ישראל, על פי אותן החלטות, לקבל היתר לעשיית שימושים נמליים באותו שטח בנמל חיפה שנרכש על ידה; ניתן לה בסופו של דבר ביום 1.10.03 על ידי רשות הנמלים, בהתאם לסמכותה על פי סעיף 24 לחוק רשות הנמלים, התשכ"א - 1961, אישור להפעלת נמל. ב. וזאת לדעת - ישראל למעשה כמוה כאי בלב ים, באשר כל סחר החוץ שלה אינו יבשתי אלא עובר דרך נמלי הים, למעט סחר חוץ בטל בשישים העובר דרך נמלי האוויר. ג. על רקע הכוונה ליצירת שינויים מבניים ברשות הנמלים, כוונה שמצאה ביטויה המוחשי בהצעת חוק רשות הנמלים, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת ביום 9.10.03; הושבתו נמלי הים על ידי ההסתדרות ביום 30.9.03. רק בעקבות הדיון בבית דין זה, בבקשה שהגישו רשות הנמלים, התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר, ליתן צו האוסר על אותה שביתה - ניתן צו זמני כמבוקש והוקפאו הליכי חקיקת אותו החוק. ד. לאחר מתן הצו האמור, ניהלו הצדדים ביניהם משא ומתן בעניין מושא הסכסוך - השינויים המבניים ברשות הנמלים; אלא שהמשא ומתן עלה על שרטון בעקבות כניסת האנייה שלי, ביום 13.11.03, לנמל מספנות ישראל לפריקת גבס בתפזורת. אותה אניה נכנסה לנמל על פי אישור כניסה תפעולי שניתן לה על ידי מנהל נמל חיפה. תגובת עובדי רשות הנמלים למימוש היתר ההפעלה האמור היתה - השבתתם לאלתר של נמלי הים של ישראל. ה. לא יהא זה משולל יסוד להניח, כי אותו היתר למספנות ישראל, ואשר היה צריך להינתן זה מכבר על פי מדיניות הממשלה ופסיקת הבג"ץ, ניתן בפועל על רקע השבתת נמלי ישראל על ידי עובדי רשות הנמלים. ו. נוכח השביתה החוזרת בנמלי הים, פנתה רשות הנמלים בשנית לבית דין זה ביום 16.11.03, וחזרה ובקשה ליתן צו מניעה האוסר את אותה שביתה. חבריי למותב אמנם נענו לאותה בקשה, אולם בניגוד לדעתי החולקת, הוסיפו לצו סעד שלא נדרש, המורה לרשות הנמלים שלא להתיר כניסת אוניות לנמל מספנות ישראל, למשך שבועיים ימים. לדעתם, קידום המשא ומתן בנושא השינויים המבניים ברשות הנמלים, והשקטת עובדי הרשות - חייב זאת. ז. בעקבות בקשה לדיון חוזר שהגישה מספנות ישראל בצו שניתן לגביה, החליטו חבריי שהסעד הזמני שניתן בנוגע למספנות ישראל ראוי לו שלא יוגבל מראש בזמן קצוב אלא יהא תלוי בתוצאת הסכסוך בין רשות הנמלים לעובדיה. 3. אשר לדעתנו א. על פי המסכת העובדתית כפי שנפרשה בפנינו, להבדיל מטיעון בלתי מוכח בסיכומי ההסתדרות, לא הובאה ולו ראשית ראיה בפנינו כי נפל פגם במתן ההיתר - נקודת המוצא לבחינת הצו המתייחס למספנות ישראל, חייבת להיות, כי ההיתר הכללי לתפעול נמל שניתן על ידי רשות הנמלים - כדין ניתן. ב. משהנחת היסוד הינה כאמור, כלומר למספנות ישראל היתר כדין להפעיל את נמלה; ממילא מתבקשת המסקנה, כי מימושו התפעולי של אותו היתר, צריך להיעשות אך ורק על פי שיקולים ענייניים של רשות הנמלים ביחסה כלפי מספנות ישראל, מהיותה הגוף האחראי כרגולטור, על מתן היתרי מעבר באותו הנמל. לא יהא זה למותר לציין לעניין זה, כי מתן ההיתר למספנות ישראל להפעלת נמל ויישומו התפעולי של אותו היתר על ידי מנהל נמל חיפה, אינם כרוכים בהעסקתו ולו של עובד אחד מעובדי רשות הנמלים. ג. משכך הם הדברים, שביתה של עובדי נמל חיפה, כנגד רשות הנמלים כמעבידתם, בשל שינויים מבניים המתוכננים ברשות - אין לה ולא כלום עם ההיתר להפעלת נמל מספנות ישראל. ואפילו רשאים היו אותם עובדי הרשות לשבות בשל הפעלת אותו הנמל - למנוע את מתן אותו ההיתר ומימושו, אין הם רשאים. ד. גם אם נתעלם מן העובדה, שמדובר בענייננו בסכסוך בין הרשות כמעבידה לבין ארגון העובדים, סכסוך אשר הסמכות לדון בו נתונה לבית הדין האזורי לעבודה; וגם אם נתעלם משאלת סמכותנו להקפיא הליכי חקיקה של חוק בכנסת; עדיין אין להתעלם מן העובדה, כי על פי הדין, נעדרים אנו סמכות להפקיע תוקפו של היתר על פי דין, שניתן למספנות ישראל על ידי רשות הנמלים. ה. בסכסוך הקיבוצי הנדון בפנינו בין ההסתדרות לרשות הנמלים, מספנות ישראל, אף כי אפשר שהינה צד נדרש לברורו של אותו הסכסוך, אינה אלא צד ג' לגביו; וביחס בינה לבין רשות הנמלים - אין בית הדין מוסמך להתערב וליתן צו כלשהו. ו. קיום סכסוך פנימי בין רשות הנמלים לעובדיה, בשל שינויים מבניים המתוכננים ברשות - עדיין אינו מקים עילה מספקת לבית הדין ליתן צו במקום הרשות כרגולטור, המכוון כנגד מספנות ישראל, אך ורק מכיוון שאפשר שאותו צו יסייע לפתרון הסכסוך הפנימי ברשות, כל זאת שעה שלא ידוע במה חטאה מספנות ישראל בעלת היתר הפעלת נמל כדין, שיונחת עליה כרעם ביום בהיר צו המפקיע את אותו היתר שניתן לה לאחר שנקלעה לריב לא לה. ז. רשות הנמלים עתרה כאמור לבית דין זה בבקשה ליתן צו מניעה האוסר על קיום שביתה ברשות. אפשר היה לקבל אותה בקשת צד בסכסוך קיבוצי, לדחותה, לקבלה חלקית או לדחותה חלקית. לקבלה, ועוד בתוספת צו המפקיע למעשה את ההיתר שניתן כדין למספנות ישראל על ידי רשות הנמלים, בפועלה על פי החוק כרגולטור - אי אפשר; זאת, לא רק מהטעם של חוסר סמכות אלא מהטעם הפשוט שבית דין זה בכל זאת כבול למסגרת ההתדיינות, כפי שהגדירוה הצדדים לסכסוך ובייחוד משאותו צו כלפי מספנות ישראל לא נתבקש מעולם על ידי על ידי מי שלטובתו הוא ניתן - ההסתדרות. ח. צו המורה לרשות הנמלים להפקיע את ההיתר שניתן למספנות ישראל על ידי רשות הנמלים, ללא סמכות, ללא עילה בדין, מבלי שנתבקש סעד שכזה, ועוד מבלי לערוב לנזקיה של מספנות ישראל, הפוסעת פסיעות ראשונות בהפעלת נמל ומנסה לרכוש לה מוניטין בתחום זה - לבטח שאי אפשר ליתן. לא יתכן שרשות הנמלים, המתחרה במספנות ישראל, תקנה את ה"שקט התעשייתי" במפעלה, באמצעות פגיעה ישירה של בית דין זה במתחרתה - מספנות ישראל, על ידי צו המפקיע היתר כדין, שניתן על ידי רשות הנמלים. ט. הדוגמה שהביא חברי הנשיא, לחיזוק דעתו בשאלת סמכות בית הדין, ליתן את צו הפקעת ההיתר להפעלת הנמל - אינה מן העניין: ראשית - אין דומה היתר שניתן כדין להפעלת נמל, שאיננו נמלם של הרשות ועובדיה, לחוזה שכורת מעביד עם קבלן ואשר יש בו משום הפרת התחייבותו כלפי עובדיו במפעלם. שנית - מעביד רגיל איננו במעמד של רגולטור, וככזה אין הוא נדרש ליתן היתר על פי דין להפעלת נמל. במילים אחרות, לא ניתן מכח מעמדו כמעביד לקבוע לו במקומו את דרך פעולתו כרגולטור, כפי הצו שניתן על ידי חבריי. שלישית - אפילו היתה לבית דין זה הסמכות ליתן צו המורה למעביד, שלא לקיים חוזהו עם קבלן, ככל שקיום אותו חוזה מחייב הפרת ההסכם הקיבוצי באותו המפעל - עדיין לא יתן בית דין זה ביוזמתו את אותו הסעד, מבלי שנתבקש לכך. רביעית - גם אם בית הדין מוסמך ליתן צו בסכסוך קיבוצי, לרבות צו האוסר שביתה, שיש לו השלכה כלפי צד ג'; הרי שמתן צו ישיר המפקיע סמכות חוקית ביחס שבין המעביד לצד ג', על מנת שלאותו צו תהיה השלכה עקיפה על הסכסוך הקיבוצי או השביתה - אין הוא מוסמך ליתן. 4. סוף דבר - אם דעתי היתה נשמעת, לא רק שבקשת מספנות ישראל לעיון חוזר בצו ולביטולו - הייתה מתקבלת, אלא שאותו צו לא היה ניתן מלכתחילה. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין - הריני מצטרפת לדעתו של חברי, הנשיא אדלר. נציג עובדים מר שלום חבשוש - הריני מצטרף לדעתו של הנשיא. נציג עובדים מר רן חרמש - הריני מצטרף לדעתו של הנשיא, אך מבקש לצרף את ההערה הבאה. מספנות ישראל היא חברה פרטית והאינטרס שלה בהרחבת פעילותה מובן וברור. איני מוצא להסתייג מלהיטותה לקדם את האינטרסים שלה גם בנסיבות הבעייתיות מאד של סכסוך עבודה בנמלים. את חצי הביקורת יש להפנות לרשות, שכן היא שאישרה את הענקת האישור, כפי שמשתמע מהעדויות ומהנסיבות, תוך חוסר תום לב ובהתעלמות בוטה מהתחייבויות קודמות. מספנות ישראל חזרה והבהירה במהלך הדיונים, שעיקר נזקיה הנוכחיים נגרמו עקב העובדה שעליה להפסיק פעילות מתוכננת ולערער קשרים מסחריים הנמצאים בתהליכי התגבשות. נזקים אלה לא היו נוצרים אילו הוענק אישור ההפעלה בנסיבות אחרות, רגועות יותר. בתנאים אלה הכתובת אליה יכולה מספנות ישראל לפנות לשם קבלת פיצוי על נזקים שנגרמו לה היא רשות הנמלים והיא בלבד. נציג מעבידים מר חיים קמיניץ - הריני מצטרף לדעתו של הנשיא. נציג מעבידים מר משה אורן - הריני מצטרף לדעתו של הנשיא. סוף דבר - נפסק כאמור בדעתו של הנשיא, על דעתו החולקת של השופט יגאל פליטמן. עיון חוזרמסמכיםסכסוך עבודהסכסוך