פסק דין המסגרת המשפטית המחוקק ראה להסדיר את ענייני המשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (כמו גם המדינה) בחוק נפרד. בכך ניתן ביטוי לחשיבותם של המשמעת ושל הדין המשמעתי כאמצעים לשמירה על תדמיתה ומראיתה של הרשות הציבורית, על שמה הטוב ועל אמון הציבור בפעולתה התקינה של הרשות וכן כאמצעי להבטיח את פעולתה התקינה של הרשות. עיקרי ההסדר (הרלוונטיים לענייננו) שנקבעו בחוק הם כדלהלן: הוקמו בתי דין למשמעת "שתפקידם לשפוט את עובדי הרשויות המקומיות על עבירות משמעת לפי חוק זה" (סעיף 2 לחוק). עבירות המשמעת הוגדרו בסעיף 9 לחוק המשמעת. בשונה מחוק שירות המדינה (משמעת) בחוק המשמעת לא ניתנו סמכויות 'שיפוט משמעתיות'. סמכותו של ראש הרשות המקומית בענייני משמעת מוגבלת למתן התראה ונזיפה (סעיף 15 לחוק), לנקיטה בהליכי השעיה (בהתאם לפרק הרביעי בחוק שירות המדינה משמעת) או להגשת קובלנה (סעיף 11 לחוק). גם היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש לתובע "קובלנה" (סעיף 11 לחוק). התובע הוא הגורם המוסמך לקבל קובלנות ולהגיש תובענות (סעיף 10 לחוק). התובע הוא גם זה אשר ממונה ומפעיל את החוקרים (סעיף 12 לחוק). שיקול הדעת אם להגיש תובענה אם לאו מסור לתובע. אם לא עשה כן, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לחייבו להגיש תובענה. תובע רשאי בכל עת לאחר התחלת הדיון ולפני מתן פסק הדין לחזור בו מהאישום (תקנות 14 ו- 15 לסדרי הדין). בית הדין למשמעת, כמו כל ערכאה שיפוטית הוא המנהל את הדיון בתובענה והוא הקובע את ההתפתחויות בו, ולא התובע. הנאשם רשאי לטעון טענות מקדמיות לאחר הקראת התובענה ובכל שלב של הדיון. אלא שטענות של חוסר סמכות, פגם או פסול בתובענה או שאין התובענה מגלה עילה ניתן להעלות בכל שלב ברשות בית הדין. פסק דין של בית הדין למשמעת ניתן לערעור בפני שופט של בית המשפט העליון. מעיקרי ההסדר עולה ומצטיירת התמונה הבאה - הפעלתו של ההליך המשמעתי, למעט בעניינים ממוקדים (מתן התראה או נזיפה, נקיטה בהליכי השעיה והסמכות להגיש קובלנה) הופקעה מידי "המעביד" והופקדה בידי התובע, היועץ המשפטי לממשלה ובידי בית הדין למשמעת. רשויות מקומיותעבירות משמעת