פסק דין השופט שמואל צור 1. המשיב הועסק על ידי המערערת כמאבטח מחודש ספטמבר 1996 ועד חודש אוגוסט 2001. מלכתחילה, התקבל המשיב לעבודה כמאבטח באתר גיבוי המחשבים של בנק הפועלים בתל-אביב והוא הועסק שם עד חודש מאי 2001, מועד בו חדלה המערערת להעניק שירותים לבנק הפועלים. המערערת הציעה למשיב מספר מקומות חלופיים ובהסכמתו, הוא הועבר לתפקיד דומה באתר של בקרה ופיקוח ברכבת ישראל. 2. בחודש אוגוסט 2001 הודיע המשיב על הפסקת עבודתו בטענה כי תנאי עבודתו השתנו לרעה. על רקע זה ביקש המשיב לשלם לו פיצויי פיטורים על מלוא תקופת עבודתו (9/96 - 8/01). 3. דרישת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים נדחתה על ידי המערערת ובשל כך הגיש המשיב תביעה בבית הדין האזורי בתל-אביב, בהליך של דיון מהיר. בית הדין האזורי (כב' השופטת חנה בן-יוסף ונציגי ציבור מר אבנר כהן וגברת רחל עוזיאל ; תיק דמ 8226/01) קיבל את תביעת המשיב. בית הדין האזורי קבע כי, עם העברתו של המשיב לרכבת ישראל חל צמצום בהיקף משרתו, תוך הפחתת משכורתו, דבר המהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לפיכך קבע בית הדין האזורי כי יש לראות את המשיב כמתפטר בדין מפוטר וחייב את המערערת לשלם לו פיצויי פיטורים. בנוסף דחה בית הדין האזורי את תביעת המשיב לתמורת הודעה מוקדמת. 4. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה המערערת בקשה לרשות ערעור. לטענתה, היקף עבודתו של המשיב ברכבת ישראל לא היה שונה מזה שהיה בבנק הפועלים ובכל מקרה, המשיב לא הוכיח כי שכרו פחת באופן משמעותי. כן טענה המערערת כי, גם אם חלה הרעה בתנאי העבודה של המשיב, הוא לא נתן לה הזדמנות לסלק את הסיבה שגרמה להרעת תנאי העבודה. הוסיפה המערערת וטענה כי, אמנם היא הציעה למשיב מקום עבודה חלופי, אלא שהמשיב - מטעמיו - בחר להתפטר ובנסיבות אלה אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. יודגש כי בהחלטה מיום 17.11.03 ניתנה למערערת רשות ערעור לגבי טענותיה האמורות בלבד ולא לעניין ההסכם הקיבוצי. 5. המשיב תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, עם העברתו לעבודה ברכבת ישראל חל שינוי בהיקף המשמרות שהוקצו לו וכתוצאה מכך חלה ירידה בשכרו. כמו כן טוען המשיב כי עבודתו בבנק הפועלים נשאה אופי מסוים וההצעה לעבור למקום אחר, תוך פיצול בין שני מקומות עבודה - היא כשלעצמה - הרעה בתנאי העבודה. 5. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל נסיבות העניין, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל. זכאותו של עובד לקבל פיצויי פיטורים בעקבות התפטרות שמקורה בהרעת תנאי עבודה, מעוגנת בסעיף 11(א) לחוק פיצויי- פיטורים, התשכ"ג - 1963, הקובע לאמור: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". הוראה זו שבחוק נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין. נפסק כי הרעה בתנאי עבודה חייבת להיות רצינית עד אשר בית הדין ייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד; העובדה שהוצעה לעובד עבודה אחרת מעידה על ההפך מכוונה זו (דב"ע נג/210-3 רביוב - נאקו שיווק בע"מ פד"ע כז 514). עוד נפסק שככל שמדובר ב"נסיבות" שבידי המעסיק לשנותן, חובה על העובד להעמיד את המעסיק על כוונתו, ורק אם לא פעל המעסיק לתיקון המצב, תקום לעובד זכות להתפטר תוך זכאות לפיצויי פיטורים (דב"ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ - רוסקיס ; עבודה ארצי, כרך ח(2), 60). עקרונות אלה מעוגנים היטב בפסיקת בית הדין והם נובעים לא רק מלשון החוק וכוונתו אלא גם מחובת תום הלב המוטלת על הצדדים ליחסי עבודה. 6. בענייננו, המערערת היא חברת שמירה המעניקה שירותים ללקוחות. המשיב הועסק על ידי המערערת מספר שנים כמאבטח באתר מסוים של בנק הפועלים. לימים, חדלה המערערת להעניק את שרותיה לבנק הפועלים באותו אתר והיא הציעה למשיב לעבוד במספר אתרים חלופיים (מכתב מיום 29.4.01 - מוצג ג/1 בתיק מוצגי המשיב). אחד האתרים המוצעים היה באתר בקרה ברכבת ישראל. המשיב קיבל הצעה זו והחל לעבוד ברכבת ישראל. לאחר כחודש וחצי של עבודה טען המשיב כי עבודתו צומצמה לסופי שבוע בלבד ובשל כך חלה ירידה בשכרו. מחומר הראיות שהיה בפני בית הדין האזורי עולה כי בחודש אוגוסט 2001 הוצע למשיב הסדר של עבודה מפוצלת, היינו - במקום אחד באמצע השבוע ובאתר הרכבת בסופי שבוע. המשיב דחה הצעה זו על הסף, מבלי לבדוק אותה. לטענתו, הוא רגיל לעבוד במקום מסודר ובמשמרות קבועות (עדותו בעמוד 2 לפרוטוקול). עוד עולה מחומר הראיות כי, בנוסף, הוצעה למשיב עבודה בבניין משרדים, במשמרות הנוחות לו, אך הוא דחה את ההצעה (מברק מיום 29.8.01 ועדות מר חזן בעמודים 4-5 לפרוטוקול). 7. שאלה היא אם עלה בידי המשיב להוכיח כי חלה הרעה בתנאי עבודתו. לא יכול להיות ספק שבמסגרת יחסי עבודה של חברה המעניקה שירותי שמירה או שירותי כוח אדם, העברת עובד מאתר לאתר הנה חלק מתנאי העבודה ולא ניתן תמיד ליצור במקום עבודה חלופי תנאים הזהים במלואם למקום העבודה הקודם. במצב שכזה, יכולים להתקיים תנאים של הרעת תנאי עבודה אם, למשל, מדובר בהעברה לאתר עבודה רחוק יותר ובתנאי עבודה קשים יותר (דב"ע נד/248-3 רוזנטל - שמירה ובטחון בע"מ ; עבודה ארצי, כרך כח(4), 380). עם זאת, ברור שעבודה חלופית צריכה להעניק לעובד רמת שכר הדומה, בעיקרה, לזו שהייתה לו באתר העבודה הקודם. בענייננו, לא הציג המשיב ראיות מספיקות לירידה ברמת שכרו ברכבת ישראל. תלוש השכר לחודש יוני 2001 משקף עבודה חלקית וכמוהו תלוש השכר לחודש אוגוסט 2001. הראיה היחידה לביסוס הטענה על ירידה בשכר יכולה הייתה להיות תלוש השכר של חודש יולי 2001, אך זה לא הוגש בבית הדין האזורי ולא בפנינו. 8. אך גם אם נניח - לטובת המשיב - כי אמנם חלה ירידה משמעותית בשכרו באתר עבודתו ברכבת ישראל, קיומו של תנאי זה אינו מספיק. ההלכה, הפסיקה ומושכלות ראשונים של תום לב ביחסי עבודה, מחייבות את העובד הטוען להרעה בתנאי עבודתו, לאפשר למעסיק לתקן את המעוות. רק אם ניתנה למעסיק הזדמנות שכזו והוא לא ניצל אותה, יהיה זכאי העובד להתפטר בחזקת מפוטר. 9. בענייננו, לא כך נהג המשיב. טענתו בדבר הרעה בתנאי עבודתו הושמעה בפני הממונים עליו במערערת. אלה מיהרו והציעו לו מספר הצעות חלופיות. המשיב דחה הצעות אלה, על פניהן, בלא שהוא טורח אף לבדוק אותן. אין לנו כל יסוד להניח מראש שהצעות המערערת לא היו הגונות ומתאימות. למיצער, חובה היה על המשיב לבחון את ההצעות לגופן ולהתייחס אליהן. זאת הוא לא עשה ובכך הוא לא מילא אחר התנאים הקבועים לזכאות לפיצויי פיטורים מחמת הרעת תנאי עבודה. 10. הערעור מתקבל ומתבטל חיובה של המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים. המשיב יישא בהוצאות המערערת בערעור בסכום של 2,500 ₪. השופט עמירם רבינוביץ - אני מצטרף לעמדתו של השופט צור. השופטת נילי ארד - אני מצטרפת לעמדתו של השופט צור. נציג עובדים מר יהודה יעיש - אני סובר שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי שבו כל המותב הסכים פה אחד לתוצאה. כמו כן, יש מקום, לדעתי, להקטין את ההוצאות שנפסקו לזכות המערערת. נציג מעבידים מר צבי עמית - אני מצטרף לעמדתו של השופט צור. סוף דבר הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט צור כנגד דעתו החולקת של נציג העובדים מר יהודה יעיש. ענף השמירההרעת תנאיםעובד אבטחה (מאבטח)