החלטה הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, נציג עובדים מר שלום חבשוש, נציגי מעבידים מר חיים קמיניץ ומר משה אורן לאחר קבלת דיווח על המשא ומתן שהתנהל בין נציגי המדינה לבין נציגי המשיבה - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות) - וקבלת דיווח לגבי העיצומים שננקטו בנמלי הים, הגענו לכלל מסקנה כי יש ליתן את ההחלטה הבאה, כאשר פסק הדין הסופי ינתן בקרוב ובו נתייחס אף לעניין מספנות ישראל. אשר על כן, אנו מחליטים כדלקמן: [א] אנו מבטלים סופית את הצו, שניתן במסגרת החלטתנו מיום 10.10.2003, בו הורינו לממשלת ישראל כדלקמן: "[הממשלה] תקפיא את כל ההליכים הנוגעים להצעת חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד - 2003, ותפעל ככל הנדרש כדי שלא יעשה לקידום הצעת חוק זו או הליכי חקיקה אחרים, הקשורים או כרוכים בהחלטת הממשלה מיום 15.9.2003, בדבר השינוי המבני בנמלי הים". ביטול צו זה ייכנס לתוקף בעוד עשרה ימים מהיום. [ב] מצאנו אל נכון לציין, כי לדעת הצדדים כולם, במהלך המשא ומתן שקויים בין הצדדים התקדמו הצדדים כברת דרך ניכרת לקראת סיומו של המשא ומתן ביניהם בהסכם. המשך המשא ומתן בין הצדדים נקטע משוועדי העובדים החליטו שלא להופיע לישיבות המשא ומתן במועדים שתואמו מראש. [ג] רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה, מפי נציגת היועץ המשפטי לממשלה, בדבר מחוייבותה לאי נסיגה מנייר העמדה שהוגש, ההתחייבויות, ההסכמות, ועמדות המדינה לפיו. כל אלה ימצאו ביטויים בהצעת החוק המתוקנת שתוגש לכנסת מטעם הממשלה. מעבר לכך, רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה על נכונותה לשפר את המוצע על ידה בנייר העמדה וזאת במסגרת המשא ומתן שהמדינה מוכנה לחדשו לאלתר. [ד] בנמל חיפה מתקיימת כיום העבודה כסדרה, אולם בנמל אשדוד נוקטים העובדים עיצומים בכך שהם מסרבים לעבוד שעות (משמרות) נוספות. בכך הפרו העובדים את הצו שניתן בהחלטתנו מיום 10.10.2003, על פיו: "הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות) תקפיא את הליכי השביתה בהם נקטה ועובדי רשות הנמלים יחזרו לעבודה תקינה, סדירה ומלאה…". הצו הנ"ל נשאר בתוקף, ועל עובדי נמל אשדוד לחזור לאלתר לעבודה תקינה ומלאה, כפי שעבדו עובר לפרוץ העיצומים בשבוע שעבר. [ה] מובן מאליו, כי על עובדי הנמלים לכבד את צו בית הדין, אולם אם תינקט על ידם שביתה חלקית או מלאה בנמלי הים בתוך עשרת הימים שצויינו בסעיף א' להחלטה זו, רשאית המדינה לבקש מבית הדין לאפשר לה לקדם מיידית את הליכי החקיקה, לפני תום עשרת הימים הנזכרים לעיל וזאת מעבר לזכותם של המבקשים או מי מהם לפנות לבית הדין בבקשה לביזיון בית הדין. [ו] בית הדין רשם לפניו את הודעות הצדדים, לרבות ועדי העובדים של נמל אשדוד לפיהן נכונים הם לחזור מיידית למשא ומתן במתכונת שנקבעה בדיון אצל אב בית הדין ביום 23.3.2004, בנוכחות יו"ר ההסתדרות ושר האוצר. תוך 14 יום מהיום, יגישו באי כוח הצדדים דיווח לבית הדין על התקדמות המשא ומתן ביניהם. באי כוח הצדדים הודיעו לבית הדין, כי הגישו את מלוא טענותיהם ועל כן ייתן בית הדין את פסק דינו במועד קרוב שיקבע על ידו. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין סכסוך זה עניינו שביתה בה נקטו עובדי הנמלים באשר הממשלה הגישה לכנסת הצעה לחקיקה לפיה יתקיים שינוי מבני של נמלי ישראל. בית הדין הוציא מלפניו ביום 10.10.2003 צו. בצו זה הורינו להסתדרות להפסיק את הליכי השביתה והעיצומים תוך שהמדינה לא תמשיך בהליכי החקיקה. מאז אותה החלטה חלפו חודשים רבים. בית הדין ניהל דיונים רבים, הן בפני המותב והן דיונים לצורך קידום המשא ומתן בין הצדדים בפני הנשיא סטיב אדלר. התרשמנו מההתקדמות הרבה במשא ומתן בין הצדדים וברצון הטוב שהפגינו הן ההסתדרות והן נציגי המדינה במשרד האוצר. נחה דעתנו כי הצדדים הגיעו להסכמות רבות. למרות האמור עולה מהודעות הצדדים בפנינו היום ומהדיון שהתקיים, שועדי העובדים של נמל אשדוד לא קיימו את צו המניעה האוסר נקיטת הליכי שביתה הכוללים גם עיצומים. מעבר לכך, הם מנעו המשך המשא ומתן באשר חברי הועדים של הנמלים לא התייצבו למשא ומתן ובכך נמנע המשכו. בעיני יש בכך משום קיום משא ומתן שלא בתום לב. שינוי מבני דורש חקיקה. עם זאת אין לבצעו ללא היוועצות ומשא ומתן עם הארגון היציג. יש בשינוי מבני משום שינוי מהותי בתנאי העבודה של העובדים. משא ומתן ממין זה יש לקיים בתום לב. פירושו שאין לבצע מעשים עשויים, בחינת fait-a-complies, ללא מיצוי הליכי המשא ומתן. התערבות המחוקק או כל מעורבות אחרת של המדינה על ידי קביעת עובדות בשטח לפני מיצוי הליכי המשא ומתן, משבשים את האיזון. עם זאת על ארגון עובדים לנהל משא ומתן בתום לב. הימנעות בית הדין ממתן צווי מניעה כנגד שביתה או אמצעים ארגוניים אחרים מוצדקת כל עוד באיזון הכללי האיום של חקיקה בטרם מיצוי הליכי המשא ומתן קיים. אך אין לראות בזכות לשבות זכות מוחלטת. ראוי לציין כי במדינות רבות זכות זו היא מוחלטת. משכך אין לאזנה לעומת זכויות אחרות. במדינות אלו, והן הרוב, אין בתי המשפט מוציאים צווי מניעה כנגד שביתות. התוצאה מכך היא שבתי המשפט עושים ככל יכולתם על מנת לצמצם זכות זו. כל זכות מוחלטת שאין לאזנה לעומת זכויות יסוד אחרות, בתי המשפט מצמצמים אותה. כך מצמצמים בתי המשפט בגרמניה את הזכות לכבוד האדם באשר, על פי חוק היסוד, אין אפשרות לאזנה בשום מקרה. כך מצמצמים בתי המשפט בארצות הברית את הזכות לחופש הביטוי על פי התיקון הראשון, באשר התיקון הראשון על פי לשונו אינו מאפשר איזונים. בעיני אין זכות השביתה זכות מוחלטת. היא צריכה להתאזן לעומת זכויות אחרות. עמדתי על סמכות בית הדין להגביל שביתה כאשר זו פוגעת בזכויות או אינטרסים חיוניים אחרים: "הנה כי כן, השביתה עליה הכריזו עובדי משרד הפנים אינה שביתה בלתי מוגנת. יחד עם זה מוסמך בית הדין לבחון, האם יש ליתן צו מניעה כנגד השביתה אם לאו. אין לקבל את הגישה האומרת, כי באם השביתה אינה בלתי מוגנת, לא עומד לו, לבית הדין, שיקול דעת ועליו לדחות כל בקשה לצו מניעה זמני. בית הדין אינו מוסד שכל תפקידו אינו אלא לבחון האם התקיימו התנאים כולם על מנת ששביתה בשירות הציבורי לא תיחשב כבלתי מוגנת. חרות השביתה מהווה אמצעי בידי עובדים להגן על האינטרסים שלהם בעבודה. בהיות חיי העבודה חלק ניכר מאורח חייו של האזרח. הרי שלחרות השביתה ערך קונסטיטוציוני חשוב. חרות זו מוכרת על ידי הנאורות שבדמוקרטיות והיא נובעת מיחסי העבודה הקיבוציים, מהכרה בחופש ההתאגדות ומהמשא ומתן הקיבוצי (פרופ' רות בן-ישראל, שם, סעיף 3 עמוד 15 והאסמכתאות המוזכרות שם). יחד עם זה עמדנו על כך, כי, בכל זכות קונסטיטוציונית, גם חרות השביתה אינה זכות אבסולוטית. יש לאזנה כנגד חירויות אחרות ועקרונות יסוד אחרים הנוהגים במדינה דמוקרטית. כשם שחופש הביטוי מתאזן לעומת זכויות ואינטרסים אחרים - שלום הציבור, בטחון המדינה; כשם שחופש החוזים הוא זכות קונסטיטוציונית אך לא זכות אבסולוטית, המתאזן לעומת אינטרסים אחרים - בית משפט עשוי לאכוף חוזה בניגוד לרצון צד שיקולי צדק: כן מתאזן חופש החוזים כנגד האינטרס של תקנת הציבור, ביצוע חוזי בתום לב. אפשרות ביטול חוזה שנכרת מתוך טעות; גם חרות השביתה מתאזנת כנגד אינטרסים אחרים, כגון: ביצוע הסכמים קיבוציים בתום לב, שלום הציבור, זכות האדם לשלמות גופו וכבודו. זכות האדם לניידות וליציאה מהארץ, אי פגיעה בצדדים שלישיים תמימים וכיוצא בהם (ראה גם G. Lyon-Caen & J. Felissier Droit du Travavali 14am ed Dalloz 1988 par. 987-989 הקובע, כי, משהמדינה פועלת משני פנים - פן אדמיניסטרטבי, ביצועי ופן של מעביד, יש לאזן בין הזכויות הקונסטוטיציוניות של מתן שירות טוב לציבור כנגד זכות העובדים לשבות). מקובל עלינו, כי אין לפגוע בחרות השביתה אלא מנימוקים כבדי משקל של פגיעה בערכים אחרים של החברה (תב"ע נב/4-8; נב/41-7 מדינת ישראל - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י; הסתדרות עובדי המדינה; הועד הארצי של עובדי משרד הפנים; נתן צברי). על כן בעיני אין צורך לצמצם את זכות השביתה באופן שיקבע כי שביתות מסויימות אינן לגיטימיות, כגון "שביתה פוליטית", "מעין פוליטית" וכיוצא בהם. כל שביתה, ובעיני גם שביתה בנושא משפטי ולא כלכלי, היא שביתה כדין. לכן רשאים עובדי הנמלים לשבות כאשר המדינה מתכוונת לבצע שינויים מבניים ללא משא ומתן עמם. אך כאמור זכותם אינם מוחלטת. על בית הדין לבחון מה מידת הפגיעה של שביתה או עיצומים אלו באינטרסים וזכויות אחרות. זאת ישקול על סמך ההצדקה בשביתה לעומת ההצדקה באינטרסים האחרים. על בית הדין יהא לקבוע נוסחת איזון באשר לודאות של פגיעה בזכות או אינטרס אחר לעומת זכות השביתה. את האיזון יבצע בית הדין על פי הקריטריונים שנקבעו בפסקת ההגבלה של חוקי היסוד בדבר זכויות אדם. שביתה היא זכות יסוד במשפטנו. היא אמנם לא זכות שנקבעה בחוקה. היא זכות הנובעת מהפסיקה. היום, עם הקונסטיטוציונליזציה של המשפט הישראלי גם זכות יסוד הנובעת מהפסיקה, מה-common law נוסח ישראל, היא זכות שיש לבחון אותה על פי אמות המידה של פסקת ההגבלה שבחוקי היסוד הקובעים זכויות אדם (ראה ספרה של רות בן ישראל "שביתה והשבתה בראי הדמוקרטיה", האוניברסיטה הפתוחה, ה'תשסג-2003, פרק ששי). ולענייננו. כאמור כוונת הממשלה לקדם חקיקה בענייני השינוי המבני של הנמלים משנה באופן מהותי את תנאי העבודה של עובדי הנמלים. משכך זכותו של ארגון העובדים לדרוש משא ומתן מפורט באשר לכל התנאים שיהיו לעובדים לאחר השינוי המבני. אין די בכך שהחברות החדשות תהנה קשורות להסכמים הקיבוציים שהיו קיימים (סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים ה'תשי"ז-1957). יש לקיים משא ומתן לאור השינוי שיחול בתנאי עבודתם של העובדים. את הדבר יש לעשות בטרם יסתיימו הליכי השינוי המבני והדבר יהפוך למעשה עשוי. כך ראינו זאת כאשר איפשרנו לצדדים להמשיך במשא ומתן ביניהם תוך עיכוב החקיקה. נראה לי שהמשא ומתן התנהל בצורה משביעת רצון וקודם במידה רבה תוך שכל הצדדים עשו כמיטב יכולתם לקידום המשא ומתן. על כן מקובלת עלי התוצאה לפיה אין עוד הצדקה לעכב את הליכי החקיקה ויש מקום למנוע שביתה. ובאיזון הכללי אין כל מקום לאפשר שביתה או אמצעים ארגוניים אחרים. זהו האיזון הנכון באשר המשא ומתן התקדם באופן כזה שאין עוד הצדקה לאפשר שביתה או עיצומים גם אם ימשכו הליכי החקיקה. היועץ המשפטי הודיענו כי גם תוך המשך הליכי החקיקה תקיים המדינה המשך משא ומתן עם הצדדים. מצטרפת אני לכן לחוות הדעת של חברי כך שבתוך עשרה ימים יוסר עיכוב הליכי החקיקה וימנעו שביתות ועיצומים כלשהם. שביתה