תאונת עבודה מערבל בטון | עו"ד רונן פרידמן

מה הדין במקרה של תאונת עבודה עם מערבל בטון ? באילו מקרים תאונת עבודה עם מערבל בטון תיחשב "תאונת דרכים" המזכה את הנפגע בפיצויים מחברת הביטוח שביטחה את מערבל הבטון ? ##תאונת עבודה עם מערבל בטון באתר בניה:## בת"א (שלום-כ"ס) 5509/97, ציון נ. "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ, התובע שהנו נהג משאית מערבל בטון במקצועו, עסק בפריקת בטון באתר בניה. מערבל הבטן היה מותקן דרך קבע על המשאית ומופעל ע"י מנוע נפרד ממנוע המשאית. בעת פריקת הבטון ביום התאונה פעלו שני המנועים, הן מנוע המשאית והן מנוע המערבל, מוסכם שאין צורך בהפעלת מנוע המשאית לשם פעולת פריקת הבטון ודי בפעולת מנוע המערבל בלבד. פריקת הבטון התבצעה ע"י הזרמת הבטון ממערבל הבטון באמצעות שוקת אל דוד נייד. דוד זה אשר הונף ע"י המנוף החיצוני, פגע בתובע בגבו בעודו עומד על המערבל, וגרם לו נזק גוף. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי במקרה דנן חלה החזקה המרבה בדבר "ניצול הכח המיכני" מהנימוקים הבאים: קשר הסיבתי-העובדתי נמצא בעובדה כי לולא ניצול הכח המיכני של מנוע המערבל – לא היה הנפגע נאלץ לעלות על טמבון המערבל, ללא הכח המיכני של מנוע המערבל, לא היתה השוקת נתפסת בברגים ואילולא תקלה זו לא היה התובע נאלץ לשחרר את השוקת. הקשר הסיבתי-משפטי מתבטא בכך שניתן לראות בפגיעת הדוד, אשר השתלשל מהמנוף החיצוני כפגיעה הנכללת בתחום האופן שניצול הכח המיכני יצר. פעולות משולבות של המערבל, השוקת שבו-מחד, ושל המנוף על הדוד המשתלשל ממנו – מאידך, מהוות פעולות משולבות של שני גופים, כל אחד משלים את משנהו לצורך ביצוע הפעולה הרצויה, היא העברת הבטון מהמערבל, באמצעות הדוד, למקום יציקת הבטן. אין המדובר בגוף זר בלתי צפוי שאין כל קשר בינו ובין הסיכונים הסבירים הצפויים למי שפועל את פעולת התובע. על פי מבחן הסיכון הרי בוודאי שמקומו של הדוד הנ"ל, אשר טוען את הבטון ופורק אותו, עלולים לגרום בנסיבות כנסיבות המקרה בפנינו, לפגיעה בתובע העובד על המערבל. אין לראות במנוף החיצוני משום גורם זר לפעולת מערבל הבטון. ומכאן שאין בהתערבותו כדי לשלול את מבחן הסיכון, כמבחן לקשר סיבתי – משפטי בין ניצול הכח המכני של הרכב לבין התאונה. מבחן הסיכון יתקיים גם אם התאונה נשוא התביעה, נגרמה, בין היתר, בגין ניצול הכח המיכני, וזאת אף עם היה גורם נוסף אשר גרם לתאונה. כלומר, גם אם נאמר שיש בהתערבות המנוף משום גורם זר. לאור האמור נפסק, כי קיים קשר סיבתי-משפטי מכח החזקה החלוטה המרבה של נזק ,עקב "שימוש בכח המכני של הרכב". ##תאונת עבודה עם מערבל עקב ניצול הכוח המכני של הרכב:## בע"א (עליון) 6000/93, עזבון המנוח קואסמה נ. "המאגר הישראלי" לביטוחי רכב, בדחותו את הערעור על ת"א 419/92 הנ"ל, פסק בית-המשפט: הדרישה כי התאונה נגרמה "עקב" ניצול הכוח המיכני של הרכב מבטאת דרישה סיבתית. קשר סיבתי זה הוא כפול גם עובדתי וגם משפטי. הקשר העובדתי התקיים במקרה הנדון, שכן לולא ניצול הכוח המיכני של המערבל לא היה המנוח מרים את הצינור הנייד ולא היה נוגע בחוט החשמלי. אשר לקשר הסיבתי-המשפטי ממשיך לעמוד ביסודו מבחן הסיכון תוך שילובו במבחן השכל הישר. זהו מבחן של סיכון אשר נועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המיכני של הרכב יוצר. סיכון זה אינו תעבורתי ואין הוא קשור ל"שימוש" ברכב. סיכון זה קשור למבחן הייעודי ובוחן את יעודו המקורי הלא-תעבורתי של הרכב. היות ובמקרה הנדון הפגיעה במנוח אינה קשורה כלל לסיכון שיצר הפעלתו של מנוע המערבל, דחה כאמור בית-המשפט את הערעור. ##תאונת עבודה תוך כדי ניקוי מערבל בטון:## בת"א (שלום-ת"א) 96035/96, לוזון נ. "סהר" חברה לביטוח בע"מ, הנפגע, נהג משאית מערבל בטון, נחבל תוך כדי ניקוי המערבל, שהופעל באמצעות מנוע עזר נפרד ממנוע המשאית. בקבלו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים קבע בית-המשפט: המקרה נכנס לחזקה החלוטה המרבה של שימוש בכוח מיכני. אין זה משנה כלל שהמערבל הופעל על-ידי מנוע עזר שלא קשור למנוע המשאית שכן, עם הרכבת מנוע העזר נהפך המערבל לחלק אינטגרלי של הרכב. לדעת בית-המשפט "ניצול הכוח המיכני של הרכב" מתייחס לא רק לכוח המופק ממנוע הרכב אלא גם לכל כוח מיכני אחר המורכב ברכב ובלבד שבעת השימוש בכוח המיכני לא שינה הרכב את יעודו. בית-המשפט בדק גם את האפשרות שהארוע נכנס לגדר "שימוש ברכב מנועי", אך שלל אפשרות זו מהסיבות הבאות: א. אין מדובר בשימוש בהגדרתו בחוק, שכן שימוש כזה, כפי שנקבע בהלכת "עוזר" צריך להיות למטרות תחבורה ואילו השימוש שנעשה היה קשור ליעודו הלא תחבורתי של הרכב. ב. לא מדובר בטיפול דרך שכן זה מתקיים רק אם הטיפול נועד למנוע סיכון תעבורתי ונעשה אגב הנסיעה, סמוך לה או לצורך המשכה המידי ואילו המקרה הנדון לא מתאים לאף אחת מאפשרויות אלו. ##תאונת עבודה בזמן פריקת בטון עם מערבל בטון:## בת"א (שלום-כ"ס) 5509/97, יצחק נ. "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ, התובע שהנו נהג משאית מערבל בטון במקצועו, עסק בפריקת בטון באתר בניה. מערבל הבטן היה מותקן דרך קבע על המשאית ומופעל ע"י מנוע נפרד ממנוע המשאית. בעת פריקת הבטון ביום התאונה פעלו שני המנועים, הן מנוע המשאית והן מנוע המערבל, מוסכם שאין צורך בהפעלת מנוע המשאית לשם פעולת פריקת הבטון ודי בפעולת מנוע המערבל בלבד. פריקת הבטון התבצעה ע"י הזרמת הבטון ממערבל הבטון באמצעות שוקת אל דוד נייד. דוד זה אשר הונף ע"י המנוף החיצוני, פגע בתובע בגבו בעודו עומד על המערבל, וגרם לו נזק גוף. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי במקרה דנן חלה החזקה המרבה בדבר "ניצול הכח המיכני" מהנימוקים הבאים: קשר הסיבתי-העובדתי נמצא בעובדה כי לולא ניצול הכח המיכני של מנוע המערבל – לא היה הנפגע נאלץ לעלות על טמבון המערבל, ללא הכח המיכני של מנוע המערבל, לא היתה השוקת נתפסת בברגים ואילולא תקלה זו לא היה התובע נאלץ לשחרר את השוקת. הקשר הסיבתי-משפטי מתבטא בכך שניתן לראות בפגיעת הדוד, אשר השתלשל מהמנוף החיצוני כפגיעה הנכללת בתחום האופן שניצול הכח המיכני יצר. פעולות משולבות של המערבל, השוקת שבו-מחד, ושל המנוף על הדוד המשתלשל ממנו – מאידך, מהוות פעולות משולבות של שני גופים, כל אחד משלים את משנהו לצורך ביצוע הפעולה הרצויה, היא העברת הבטון מהמערבל, באמצעות הדוד, למקום יציקת הבטן. אין המדובר בגוף זר בלתי צפוי שאין כל קשר בינו ובין הסיכונים הסבירים הצפויים למי שפועל את פעולת התובע. על פי מבחן הסיכון הרי בוודאי שמקומו של הדוד הנ"ל, אשר טוען את הבטון ופורק אותו, עלולים לגרום בנסיבות כנסיבות המקרה בפנינו, לפגיעה בתובע העובד על המערבל. אין לראות במנוף החיצוני משום גורם זר לפעולת מערבל הבטון. ומכאן שאין בהתערבותו כדי לשלול את מבחן הסיכון, כמבחן לקשר סיבתי – משפטי בין ניצול הכח המכני של הרכב לבין התאונה. מבחן הסיכון יתקיים גם אם התאונה נשוא התביעה, נגרמה, בין היתר, בגין ניצול הכח המיכני, וזאת אף עם היה גורם נוסף אשר גרם לתאונה. כלומר, גם אם נאמר שיש בהתערבות המנוף משום גורם זר. לאור האמור נפסק, כי קיים קשר סיבתי-משפטי מכח החזקה החלוטה המרבה של נזק ,עקב "שימוש בכח המכני של הרכב". (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##להלן פסק דין בנושא נהג משאית מערבל בטון - פיטורים:## פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט מאיר נחתומי ונציגי הציבור מר ברפמן ומר קנר; עב 302449/97) בו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים. 2. להלן עובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו: "א. הנתבעת הינה חברת הובלות ושאיבות שי בע"מ, בבעלותו והנהלתו של בעל הנתבעת, אשר ברשותה משאיות מערבלי בטון, להובלת בטון מוכן - ממפעלי ייצור בטון מוכן לקבלני ואתרי בניין. ב. התובע, החל לעבוד אצל הנתבעת, ביום 5.9.1993 - בתפקיד נהג משאית מערבל בטון של הנתבעת (להלן (המערבל). תפקידו היה להתייצב מטעם הנתבעת, מדי יום עם המערבל, במפעל לייצור בטון מוכן, בשם "תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ", (להלן - המפעל), להעמיס בטון מוכן מהמפעל במערבל, ולהעבירו ללקוחות המפעל, לקבלני בניין, באתרי בניה שונים, בהתאם להנחיות סדרני העבודה של המפעל. ג. ביום 10.3.1997, בעת עבודתו במפעל, נוצר ויכוח חריף בין התובע לבין סדרני העבודה, ואף בינו לבין מנהל המפעל, מר דורון פקל, 'שהגיע לטונים גבוהים מאוד' (כדברי התובע בסעיף 5 לתצהירו). עקב כך, הודיע לו, מר דורון פקל שהוא מפסיק לו (לתובע) את עבודתו במפעל רדימיקס. בהיוודע הדבר למנהל הנתבעת, הורה טלפונית לתובע להגיע, (בכל זאת) למחרת, למפעל רדימיקס, כרגיל. למחרת, ביום 11.3.1997, כאשר התובע הגיע למפעל, הודיע לו מנהל הנתבעת, (שהקדים באותו יום לבוא במיוחד למפעל לפגישה עם מר פקל) - כי הצליח לשכנע את מר פקל לאפשר לו (לתובע), לעבוד שם עוד חודש ימים, עד שימצא נהג מחליף למערבל במקומו. אכן, התובע המשיך לעבודה כרגיל, ברדימיקס, בהובלת בטון במערבל ללקוחות - עד ליום 11.4.1997. ביום 11.4.97 (יום שישי בשבוע), לאחר סיום עבודתו באותו יום - השאיר התובע את המערבל סגור במפעל רדימיקס, לקח את מפתחות הרכב, הלך הביתה, לא הופיע יותר במפעל, ולא המשיך יותר בעבודתו אצל הנתבעת. ד. ביום 13.4.97, דרש התובע ממנהל הנתבעת מכתב פיטורים וכן פיצויי פיטורים, אולם, מנהל הנתבעת הודיע לו שהוא מנסה לדבר עם ההנהלה הבכירה, ומקווה, תוך יום יומיים - לשכנע את מר פקל שיחזיר אותו לעבודה (פרוט' ד' 16 ש' 24). לאחר יומיים, ב-15.4.97, כאשר, עדיין לא נתקבלה הסכמת מנהל המפעל להחזרתו לעבודה ברדימיקס - דרש התובע, במפגיע, ממנהל הנתבעת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים". ה. משמנהל המשיבה לא נענה לדרישתו, הגיש המערער ביום 16.4.97 תביעה לבית הדין קמא "בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 18,000 ₪, בגין פיטוריו מעבודתו אצל הנתבעת ביום 11.04.97". המשיבה, בכתב הגנתה, הכחישה את פיטורי התובע מעבודתו וכפועל יוצא הוכחשה אף כל חבות לתשלום פיצויי הפיטורים. 3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת: א. "אין אנו מקבלים את טענת התובע, כי יש לראות את הודעתו של 'מנהל המפעל' על הפסקת עבודתו במפעל, כהודעת פיטוריו מעבודתו בנתבעת - פיטורים המזכים אותו בפיצויי פיטורים". ב. אין לראות במפעל (רדימיקס) - משתמש, בנתבעת - קבלן כוח אדם, ובהעסקת התובע כנהג מערבל בטון של הנתבעת במפעל - הסדר עבודה לא שגרתי של יחס משולש. ג. "נטל ההוכחה כי התובע פוטר על ידי מנהל הנתבעת ו/או המנהל הבטיח לו תשלום פיצויי פיטורים - מוטל על התובע... לאחר עיון בחומר הראיות, הגענו למסקנה..., כי לא רק שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את נכונות גירסתו - אלא השתכנעו כי מנהל הנתבעת לא רק שלא פיטר את התובע, וממילא לא הבטיח לו פיצויי פיטורים, אלא אף עשה מאמצים ונסיונות לשכנע את התובע להמשיך בעבודתו אצלו". 4. המערער חלק בטיעונו על מסקנתו של בית הדין, כי שמעון יוסף מנהל המשיבה לא פיטרו ביום 11.4.97; ואילו המשיבה תמכה טיעונה בטעמיו של פסק הדין. 5. אשר לדעתנו: א. הכלל הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת במימצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם. בנסיבות המקרה אין מקום לסטות מאותו הכלל. עם זאת אין מניעה להערכה אחרת של ערכאת הערעור את אותם מימצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, על מנת להכריע בשאלה המשפטית - האם המערער פוטר או התפטר מעבודתו באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים, על פי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - החוק). ב. בהקשר האמור נדגיש, כי אין מחלוקת שהודעתו של מנהל מפעל רדימיקס על הפסקת עבודת המערער במפעל - אינה בגדר פיטורים. באשר פיטוריו של המערער חייבים היו להינקט על ידי מעבידו שמעון יוסף, בעליה של חברת מערבלי הבטון שאצלה עבד המערער. ג. מעשה פיטורים, ככל שננקט על ידי המעביד, יכול למצוא ביטויו בהודעה בכתב, הודעה בעל פה, או בהתנהגות. הוא הדין אף לגבי מעשה התפטרות של העובד. ד. בנסיבות המקרה אין מחלוקת, כי שמעון יוסף לא מסר למערער הודעה בכתב או בעל פה על פיטוריו. גירסת המערער, כי שמעון יוסף הודיע לו ביום 11.4.97 שעבודתו הופסקה ואין לו מה להגיע לעבודה - לא נתקבלה על ידי בית הדין האזורי. משכך הם הדברים, יש לבחון התנהגות המערער מצד אחד ושמעון יוסף מאידך, במהלך התקופה שלאחר שמר פקל מנהל המפעל הודיע על הפסקת עבודתו של המערער במפעל, ולפיה לקבוע - האם המערער הוכיח, כי פוטר מעבודתו. ה. בעניין האמור קבע בית הדין קמא את העובדות הבאות: ראשית - שמעון יוסף הצליח לשכנע את מר פקל ביום 11.3.97לאפשר למערער לעבוד במפעל לעוד חודש ימים עד שימצא לו נהג מחליף. שנית - לאחר חלוף אותו חודש בדיוק, ביום שישי ה-11.4.97 לאחר סיום יום עבודתו, השאיר המערער את המערבל במפעל רדימיקס, חזר לביתו ומאז לא המשיך לעבוד אצל המשיבה. שלישית - ביום ראשון ה-13.4.97, כשפנה המערער לשמעון יוסף ודרש ממנו פיצויי פיטורים, הודיע לו האחרון שהוא מנסה בשנית לשכנע את פקל להחזירו לעבודה. רביעית - כעבור יומיים, ביום 15.4.97 הודיע שמעון יוסף למערער, שטרם התקבלה הסכמה להחזרתו לעבודה ברדימיקס. ו. מן הנסיבות שפורטו משתמעות המסקנות הבאות: ראשית - על המשיבה היה לדאוג למקום עבודה חליפי למערער, קודם להפסקת עבודתו בפועל ברדימיקס, זאת, ככל שביקשה להמשיך ולהעסיקו אצלה. בנסיבות המקרה אין מחלוקת, כי היא לא עשתה כן. הדבר לא נעשה מן הטעם הפשוט שהמשיבה עסקה בהובלת בטון אך ורק עבור חברת רדימיקס, כאמור בסעיף 3 לתצהיר שמעון יוסף, בו נכתב כי: "הנתבעת עוסקת בהובלת בטון לאתרי בניה שונים והיא רוכשת או מקבלת את הבטון מחברת רדימיקס יצרנית בטון". ראה לעניין זה גם את האמור בעדותו של שמעון יוסף, כי: "הובלות ושאיבות שי היא הנתבעת שאני המנהל שלה. אנחנו מובילים, החברה מובילה לחברת רדימיקס והחברה שלי היא קבלן משנה של רדימיקס" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 18 - 19). שנית - חברת רדימיקס לא היתה מוכנה להעסיק את המערער מעבר לאותו חודש נוסף מיום 11.3.97 ועד ליום 11.4.97. שלישית - שמעון יוסף יכול היה להעסיק את המערער אצלו אך ורק במסגרת רדימיקס, וניסיונותיו בפועל להשיבו לעבוד שם, שהיו צריכים להיעשות לפני הפסקת עבודת המערער ביום 11.4.97 - כשלו. רביעית - בנסיבות אלה, אי הסכמתה של רדימיקס לאפשר למערער להיכנס למפעלה, משמעה מבחינת המשיבה - אי יכולת להעסיקו שהרי מה חפץ לה בנהג מערבל בטון שאין היא יכולה להיעזר בכישוריו. 6. משכך הם הדברים, בנסיבות האמורות סביר יותר לקבוע כי סוכם מראש ב-11.3.97, שהמערער יעבוד ברדימיקס עד ליום 11.4.97. ולאחר מכן תופסק עבודתו שם עבור המשיבה, ובמילים אחרות - הוא יפוטר. משפוטר המערער יש לפסוק, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מהמשיבה; ואולם בשל חילוקי הדעות שיש בהם ממש שהיו בין הצדדים באשר לעצם זכאותו לפיצויי פיטורים, ישולמו הפיצויים הללו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 7. אשר לחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים למערער, יאמר: א. טענת המערער כי שכרו הופחת משכר של 3,800 ש"ח נטו לשכר של 3,500 ש"ח נטו - אינה לענייננו, משמענה פיו ענה בו שטענה זו הועלתה על ידו ונדחתה על ידי בית הדין, במסגרת תביעה אחרת שהגיש כנגד המשיבה (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 26 - 24). לפיכך - שכרו הקובע לחישוב זכאותו לפיצויי פיטורים צריך להיקבע על פי האמור בתלוש שכרו האחרון. ב. על פי תלוש שכרו לחודש מרץ 1997, רכיבי שכרו היו: שכר יסוד בסך של 3,150 ש"ח אחזקת רכב 400 ש"ח ופרמיות 350 ש"ח. חובת ההוכחה, כי הרשום בתלוש אינו משקף את מהותו של התשלום מוטלת על המערער. בנסיבות המקרה, לא עלה בידו להוכיח כי רכיבי השכר של אחזקת הרכב והפרמיה המשתנה היו רכיבים פיקטיביים. לאור האמור חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים צריכה להיעשות על פי שכר היסוד בסך של 3,150 ש"ח. ג. תקופת עבודתו של המערער אצל המשיבה מיום 5.9.93 ועד 11.4.97, הסתכמה ב-43.2 חודש. ד. לאור האמור זכאי המערער לפיצויי פיטורים בסך של 11,340 ש"ח. 8. סוף דבר - א. תוך 30 יום מהיום, תשלם המשיבה למערער פיצויי פיטורים בסך של 11,340 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.4.97 ועד למועד הפרעון כאמור לעיל. ב. תוך אותו המועד תשלם המשיבה למערער הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח. מערבל בטוןציוד מכני הנדסי (צמ"ה)תאונת עבודה