פסק דין זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין הלנת הפרשי שכר. בהסכמת הצדדים הוגשו סיכומים בכתב כי מדובר בבעיה משפטית. להלן עובדות המקרה: 1. התובע עובד מדינה במעמד קבוע. ביולי 97 היה התובע סגן פקיד שומה (פ"ש) גוש דן ועקב השעיית הממונה עליו קיבל מינוי זמני כ - פ"ש גוש דן. 2. בתפקידו כמנהל, התיר לעובדים שם באחריותו לצאת להפגנת הזדהות ומחאה עם מנהלם שהושעה. מעשה זה גרם לפתיחת חקירה נגד התובע לפי חוק שירות המדינה (משמעת). 3. בסיום החקירה, הוחלט להסתפק במכתב אתראה לתובע, אך הוא ביקש לעמוד לדין משמעתי ולהוכיח חפותו. הואיל וכך, הוגשה נגד התובע קובלנה באפריל 99. הקובלנה נדונה בביה"ד למשמעת של הנציבות בצדמבר 99 והתובע זוכה. 4. התובע היה בדרגה 42 ומועד תום השהות בדרגה זו הסתיים בנובמבר 98. עקב החקירה וההליך המשפטי - משמעתי בעקבותיה, עוכב קידומו של התובע בדרגה. 5. בתקופה נשוא התביעה, עמד התובע במכרז פנימי לתפקיד פ"ש עכו ונפתחה בפניו הדרך עפ"י תקן ותנאים אחרים לאישור חוזה בכירים אלמלא העיכוב לעיל. 6. עם סיום ההליך המשמעתי ונוכח תוצאותיו, והואיל ועל הצדדים חלים כללי התקשי"ר, עודכן קידומו של התובע בדרגות בדיעבד, אושר לו חוזה בכירים ושולמו לו הפרשי השכר בדיעבד כולל הצמדה וריבית כחוק. 7. התובע טוען שלא די באלו, כי זכאי הוא לפצויי הלנת שכר בגין הארועים, שפורטו לעיל, ומכאן תביעתו. להלן טענות התובע: 8. לא היתה מלכתחילה כל סיבה לפתוח הליכים משמעתיים נגד התובע בגין האירועים מיולי 97, מעשיו של התובע היו בתחום הלגיטימי של שיקול הדעת הניהולי, ומנהליו גיבו אותו לעניין זה לאורך כל הדרך. 9. ההליכים המיותרים לעיל, נמשכו זמן ארוך מידי באופן בלתי סביר. האירוע היה ביולי 1997, אבל רק באפריל 99, הוגשה הקובלנה, ורק בדצמבר 99 הסתיימו ההליכים המשפטיים בזיכוי. גם לאחר הזיכוי, עיכבה הנתבעת את בצוע הפעולות המתחייבות מהתקשי"ר לתקון המעוות, וזאת בעיכוב השלמת הליכי הקידום ותשלומי הפרשי השכר. 10. לצד שמו של התובע נרשם שלא כדין סמון "כוכבית", אשר גרם לעיכוב בקידומו. קידומו של התובע מדרגת 42 לדרגה 43 היה צריך להיות קידום אוטומטי, שאינו כרוך בשיקול דעת כלשהו, ואלמלא אותה "כוכבית", לא היתה סיבה לעצירת הקידום, עליו המליצו הממונים. 11. בפרק 21 ל- תקשי"ר, אכן מתאפשר לעכב קידום בדרגה בקשר להאשמה משמעתית או פלילית, אך הדברים מתייחסים רק לקידום המחייב הפעלת שיקול דעת ולא לקידום אוטומטי, כמפורט לעיל. 12. הנתבעת נהגה בתובע שלא בתום לב ובדרך שאיננה מקובלת הן בהתמשכות ההליכים שנקטה נגד התובע באופן לא סביר, והן בהענשתו בהקפאת קידום טרם משפט. כל הניסיונות לאורך כל הדרך להעמיד את הנתבעת על אמיתותם של הדברים, כפי שארעו בפועל, לא הועילו. אפילו לאחר פסה"ד של ביה"ד למשמעת של עובדי המדינה, עדיין גרמה הנתבעת עיכובים בתיקון המעוות בעדכון הדרגות ובהשלמת השכר. 13. הנתבעת כשירות ציבורי מובהק, חבה בחובת תום לב מוגברת, אך היא, לעומת זאת ניהלה הליך סרק שבמהותו היה ענישה ללא משפט בעצירת קידום אוטומטי ומעבר לחוזה בכירים בניגוד לתקשי"ר. בכך נפגעו קניינו וכבודו של התובע. 14. כן פגעה הנתבעת בחופש העיסוק של התובע, שכן במעשיה הופלה התובע לרעה בהשוואה למקבילים לו בתפקיד, במעמד ובוותק. 15. התקשי"ר קובע את נוהל קידום עובדים בדרגות ומבחין בין קידום אוטומטי, שאינו תלוי אלא בגורמים אובייקטיביים כותק בדרגה לבין קידום הכרוך בשיקול דעת. הנתבעת עיכבה בפועל דרגה שלא כדין בנותנה פרשנות מעוותת לתקשי"ר. 16. סעיף 18 לחוק הגנת השכר, מקנה לביה"ד אפשרות להפחית פצויי הלנה במקרים בהם יש טעות כנה, חלוקי דעות אמיתיים בדבר עצם החוב או נסיבות שאין למעביד שליטה עליהן. במקרה שלפנינו, הנתבעת, לאורך כל הדרך הועמדה על המצב העובדתי והחוקי, ולפיכך הנסיבות הקבועות בחוק אינן חלות עליה, ולפיכך אין עילה להפחית את פצויי ההלנה הנתבעים. להלן טענות הנתבעת: 17. הנתבעת טוענת, כי עפ"י התקשי"ר אין להמליץ לקידום ואין להעלות בדרגה עובד אשר נגדו מתנהלת חקירה או דיון בקשר להאשמה משמעתית או פלילית. בתום ההליכים ונוכח תוצאותיהם אפשר לקדם בתחולה רטרואקטיבית. נוהל זה אינו חל על קידום אוטומטי שאינו תלוי בשיקול דעת. אלמלא ההליכים שננקטו נגדו היה התובע מקודם לדרגה 43 מנובמבר 98. 18. נוכח פתיחת ההליכים והחקירה מנובמבר 97, אכן ניתנה הוראה בדבר עיכוב בדרגה ובהליך טכני קיבל הדבר ביטוי ברישום "כוכבית". 19. עוד בתקופה של ההליכים כנגד התובע, המליצה נציבות מס הכנסה לקדמו לחוזה בכירים וזאת למרות שדרגה 43 היא תנאי הכרחי לחוזה כזה, וצויין עוד שנציבות שרות המדינה (נש"מ) רשאית לאשר חוזה בכירים לאחר שתי שנות ניסיון בתפקיד וכן לאשר תשלום הפרשי שכר בדיעבד. 20. משתמו ההליכים ונוכח תוצאותיהם, אושר בדיעבד קידומו של התובע לדרגה 43 מהתאריך המקורי (נובמבר 98) וכן אושר חוזה הבכירים. הפרשי השכר שולמו לו בהתאם. ביה"ד המשמעתי נתן את פסה"ד בתאריך 12/12/99 והנתבעת למדה את פסה"ד והחליטה שלא לערער. ב - 2/2/00 הוחלט לאשר לתובע חוזה בכירים, האישור הועבר לנציבות מס הכנסה והחתימות הושלמו ב - 8/2/00. 21. הנתבעת טוענת, כי עפ"י התקשי"ר כאשר נקבעו בתקן לתפקיד כמה דרגות, מותר להעלות את העובד בדרגה בתנאים הקבועים בתקשי"ר, ואין מדובר בקידום אוטומטי. יתרה מכך, אם קודם עובד בניגוד לתקשי"ר, רשאית נצ"מ (נציבות שירות המדינה) בתוך 3 חודשים לבטל את הקידום. 22. הואיל והליכים משמעתיים נמשכים בדרך כלל יותר מ - 3 חודשים, אי נקיטת הליך הקפאת קידום בעת הצורך, משמעה מעשה קידום לא הפיך. לעומת זאת, משמוסרת ההגבלה בעניין הקידום, ניתן לאשר את הקידום בדיעבד. 23. אין לקבל את טענת התובע, כי מלכתחילה לא היה מקום להליך משמעתי, ועל כן יש לשלם פיצויי הלנה על הפרשי הדרגה. לא נפל פגם בהליך המשמעתי חרף תוצאותיו, ואין מקום לטענת חוסר תום לב מצד נציבות שירות המדינה. אין שחר לטענה כאילו נעשה שימוש לרעה בהליך משפטי, ומכל מקום דיון כזה מקומו בתחום הנזיקין ולא בביה"ד לעבודה. 24. הנתבעת ניצלה זכותה לבחון את פסה"ד של ביה"ד למשמעת ולאחר מכן פעלה להשלמת הליך הקידום והתשלומים לתובע ללא עיכובים, פרט לשהות רגילה להתארגנות טכנית. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: 25. ראשיתה של התביעה, בתקופה שלפני סיום ההליך המשפטי כנגד התובע בזמן הקובלנה המשמעתית בביה"ד למשמעת כאשר עדיין עוכב קידומו. הואיל וזוכה בדינו, הושלם הליך הקידום ושולמו הפרשי שכר בצירוף ריבית והצמדה כחוק, ונותר על כנו הדיון בסוגיית פצויי ההלנה בגין עצירת קידומו של התובע. 26. על פי כתב התביעה נשא התובע דרגה 42 לדרוג ה -מח"ר מנובמבר 96 והיה אמור לקבל דרגה 43 מנובמבר 98. קידום זה מתאים למקבץ הסעיפים 21.24 בתקשי"ר, שעניינם קידום בדרגה לבעלי תפקיד שלתפקידם צמודות כמה דרגות, וכלשון הסעיף "עובד שלמשרתו נקבעו בתקן כמה דרגות, מותר להעלותו בדרגה בהתחשב בהתקדמותו וביעילותו בעבודה...". 27. נציבות מס הכנסה אכן התכוונה לדווח על דרגה 43 לתובע, כעולה ממכתבו של נציב מס הכנסה דאז (מר קפלן), אך הדיווח לא נקלט בגלל הסימון המגביל (כוכבית) ליד שמו של התובע. טענת התובע היא שעצרו את קידומו ה-"אוטומטי" שלו, שלא כדין בגלל אותו סימן, שלא היה מקום לשימו. 28. אנו דוחים את טענת התובע, כי מדובר בקידום "אוטומטי" גם מלשון הסעיף הרלוונטי בתקשי"ר וגם בגלל שהיה צריך לדווח על הקידום, כפי שפעלו מנהליו של התובע. אם "מותר" להעלות בדרגה, הרי אפשר גם שלא להעלות בדרגה, אמנם הדבר כרוך בבחינת "התקדמות ויעילות", עניינים שלא היו שנויים במחלוקת במקרה של התובע, הואיל והוערך בצורה חיובית ע"י הממונים, אבל עדיין אין הקידום "אוטומטי". "אוטומטי" משמעותו שאין מקום לשום התערבות או שיקול דעת, מצב שאינו מתאים לענייננו. 29. סעיף נוסף בפרק 21 לתקשי"ר הרלוונטי לענייננו הוא 21,212 על תת סעיפיו. סעיף זה עוסק מפורשות בעצירה מנהלית של קידום כאשר מתנהלים הליכים משמעתיים או פליליים נגד עובד. סעיף 21,255 קובע שכאשר אושרה דרגה בנסיבות לעיל, ניתן לבטל את האישור בתוך 3 חודשים. 30. הפתרון המנהלי למעקב אחר פתיחת הליכים משמעתיים או פליליים נגד עובד מדינה בכל הנוגע לפיקוח על אפשרות קידומו הוא רישום "כוכבית". הואיל וכן נהגה הנציבות נכון כאשר "סימנה" את התובע כמעוכב קידום, שכן אכן נפתחו הליכים משמעתיים נגדו. 31. מכתב התביעה עולה טענת התובע, כי לא היה כל מקום לפתוח בהליכים כלשהם כלפי התובע. מהסכומים עולה שחוסר תום לב מצד הנתבעת גרם לעצירת קידומו של התובע במועד. לעניין זה מגייס התובע גם את חוק יסוד כבוד האדם, בכך שנמנע ממנו "קניינו" ובמקרה שלנו נמנעו הדרגות הנוספות, והכבוד והכסף הכרוכים בכך. 32. לעומת זאת - הנתבעת טוענת, כי פעלה כדין, ושבמבחן האיזון בין עצירת קידום, שניתן לתקן בדיעבד משבטלה הסיבה לעיכוב הקידום, לבין חוסר אפשרות בטול דרגה שניתנה שלא כדין, גוברת האפשרות הראשונה. 33. הנתבעת פעלה בהתאם לסמכויותיה שבדין, כאשר פתחה בהליכים משמעתיים כנגד התובע. בסמכותה של הנתבעת לקבוע שיש יסוד לבצע חקירה נגד עובד מדינה, בסמכותה להחליט כיצד לנהוג בממצאי החקירה, וכך נעשה. הנתבעת סברה שיש מקום להסתפק בהערה בתיקו של התובע, התובע רצה לעמוד לדין משמעתי, כי סבר שנהג כשורה. לכן החליטה הנתבעת להשלים ההליכים נגדו בהגשת קובלנה ובקיום דיון משפטי. 34. גם כאן, נהגה הנתבעת, עפ"י סמכויותיה שבדין, אם כי אין אנו מתעלמים מהעובדה שאכן ההליך היה ממושך למדי כשמדובר "במעשה" שארע ביולי 97, והעובד זוכה בדינו רק בדצמבר 99. כפי שלתובע לא היתה כל ערובה שאמנם יזוכה בדין משמעתי, כך לנתבעת לא היתה ערובה שתצליח בהרשעתו. זה הסיכון ששני הצדדים לקחו על עצמם במודע, וזו טבעה של המערכת. 35. העובדה שהתובע זוכה בדין אן בה כדי לקבוע שלא היתה כל הצדקה בקיומו של ההליך נגדו. אין כל יסוד לטענת התובע בדבר חוסר תום לב ביסוד פעולותיה של הנתבעת ודבר לא הוכח לעניין זה. בסה"כ לפנינו מקרה של הבדלים קיצוניים בשיקול דעת בין התובע לבין נצ"מ, שהוכרעו ע"י הסמכות שנועדה לכך - הרשות השיפוטית הרלוונטית. 36. יש לציין, כי היתה כאן נטיה מוגזמת להיזקק לחוקי יסוד ולפנות אליהם לוא דווקא כאשר העניין רלוונטי. התובע אכן נקלע למצב לא נעים, כאשר גורם מקצועי מוסמך סבר שהתובע השתמש בסמכויותיו בצורה לא נאותה ובכך עבר עבירה. אין להסיק מכאן שמאן דהו נהג שלא בתום לב בתובע או שפגע בזכויות היסוד שלו. 37. במקרים חמורים יותר, כאשר אדם נחשד בביצוע מעשה פלילי ונעצר לצורך חקירה, איש לא יטען שזכויות היסוד שלו נשללו, אלא שיש לאזן בין זכויותיו של הפרט לחירות לבין חובת המדינה לאכוף את החוק. כאשר אדם משוחרר ממעצר ולא מוגש נגדו כתב אישום גם אז - לא תמיד ניתן להוכיח מבחינה משפטית, כי ההליך היה מיותר והיתה פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם. 38. במקרה שלפנינו, חרף העובדה שההליך המשפטי נמשך זמן ארוך מעבר לסביר, ההליכים התקיימו בהתאם לקבוע עפ"י הדין, וכאשר ההליכים הסתיימו, בזיכוי התובע, בוצע מערך של תיקון מלא בדיעבד, וכל הזכויות ניתנו לתובע רטרואקטיבית, ודי לנו בכך. 39. בנסיבות אלה, אנו דוחים התביעה של התובע להלנת שכר. 40. כל צד ישא בהוצאותיו. הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור. עבירות משמעת