שבר בחוליה בגב - כמה אחוזי נכות ? אחוזי נכות רפואית בגין שבר בחוליה בגב: קובעים בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. לפי סעיף 39 : לתקנות הביטוח לאומי, בגין מצב רפואי של שבר בחוליה בגב: אחוזי הנכות הם בין 5 לבין 10 : אחוזים. חשוב לציין כי ועדה רפואית או מומחה רפואי יכולים להשתמש במספר סעיפי ליקוי ו/או להפעיל סעיף ליקוי באופן חלקי. להלן מובא הסעיף במלואו: ##שבר של גוף חוליה שהתרפא## א. בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו 5% ב. עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו 10% ג. עם תזוזה ניכרת ושינויים ארטרוטיים, אבל בלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו 20% הפרעות לאחר שבר של Processus spinosus עם או בלי הTransversus- שלא התחבר 5% ##להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה שבר בחוליה:## הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שארעה באתר בניה. ##הנכות הרפואית## המומחה מטעם התובע, ד"ר גיל לאנה, קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)(א) ל תקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) בגין שבר בחוליה L2 ; 5% לפי סעיף 37(8)(א) בגין שבר בחוליה L4; ו-5% לפי סעיף 37(7)(א) מחצית בגין כאבי גב תחתון המלווים בהקרנה לגפיים תחתונות. כן קבע המומחה שיש להפעיל את תקנה 15 במלואה. המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' יעקב נרובאי, קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)א לתקנות המל"ל. לאור הפער בין חוות דעת הצדדים, מונה ד"ר נחשון רנד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. המומחה העריך את נכותו של התובע כדלקמן: 5% לפי סעיף37(8)(א) בגין שבר דחיסה בחוליה L2; 5% לפי סעיף 37(8) (א) בגין שבר דחיסה בחוליה L4; 2.5% לפי סעיף 37(7) (א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השדרה המותני . המומחה קבע כי יש מקום להפעיל את תקנה 15 באופן חלקי (הגדלת הנכות הרפואית ב- 25%). בנוסף, קבע המומחה נכויות זמניות בשיעור של 100% למשך 94 ימים לאחר התאונה ו- 50% למשך 90 ימים נוספים. בסיכומי התובע נטען כי נכותו הרפואית נקבעה על ידי מומחה בית המשפט בשיעור 15% לצמיתות. התובע נסמך לעניין זה, ככל הנראה, על קביעת המומחה לפיה יש להפעיל את תקנה 15 באופן חלקי ולהגדיל את הנכות הרפואית ברבע. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי הנכות שנקבעה בגובה 2.5% בגין הגבלה מזערית בטווח התנועות חופפת לנכויות שנקבעו בגין השברים. עוד הפנתה הנתבעת לאמור בחוות דעת המומחה בדבר "היעדר שיתוף פעולה בבדיקה וניסיון להאדרת ממצאי הבדיקה". לאור אלה, טענה הנתבעת כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 9.75%. המומחה לא זומן וממילא לא נחקר על חוות דעתו. משכך , לא מצאתי מקום לסטות מן הנכות הרפואית שנקבעה בחוות הדעת. נכותו האורתופדית המשוקללת של התובע בהתאם לקביעת מומחה בית משפט עומדת על 12%. ##הנכות התפקודית## כידוע, קביעת שיעור הנכות התפקודית נעשית בידי בית המשפט "הבוחן את נזקיו של הנפגע בראיה רחבה וכוללת על פי מיטב הכרתו, שיקול דעתו והנסיבות הכוללות של המקרה כפי שהוכח בפניו" (ע"א 516/856 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 705 (1986)). הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא לבחינת ההשפעה התפקודית ו"בדרך כלל משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד..." (ע"א 3094/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)). יחד עם זאת, בוחן בית המשפט גם את שאר הנסיבות המשפיעות על תפקודו של התובע ועל יכולתו להשתכר, לרבות אופי הפגיעה ומהותה; גילו של התובע; השכלתו; עיסוקו; כישוריו; השפעת הפגיעה על כושרו לעבוד בעבודתו הספציפית; השינויים בשכרו לאחר התאונה; יכולתו להשתקם וכיוצא באלה. לאחר בחינת מכלול הנתונים שהובאו בפני, לא מצאתי מקום לסטות במקרה דנן מן הכלל לפיו הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית. משכך, תועמד נכותו ה תפקודית של התובע בגובה נכותו הרפואית, לאמור בגובה 12%. ##ראשי הנזק## ##בסיס השכר## בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 5,125 ₪ בהתאם לאישור המל"ל הרבע שנתי, ובערכם כיום – 6,052 ₪. ##הפסדי שכר בעבר## התובע טוען כי בעקבות התאונה הוא נעדר מעבודתו חודשים ארוכים. עם תום תקופת אי הכושר הוא חזר לעבודתו, אך לא עסק עוד בביצוע עבודות חשמל, אלא בעבודות ניהול ופיקוח על עובדים (סעיפים 7 ו-8 לתצהיר). התובע העיד כי נאלץ לשכור בכסף פועלים לביצוע העבודות עליהן התחייב, וכי הפסיד כספים בשל כך, שכן מדובר היה בעבודות שאלמלא התאונה, יכול היה לבצע בעצמו. לדבריו: "הפועלים שלי עבדו, יש לי חוזה, אם אני לא עושה את העבודה הוא יכול לתבוע אותי, הפועלים שלי עבדו... פיזית לא עבדתי, אני ניהלתי את החברה... אני פיזית לא עבדתי, הפועלים שלי עבדו באתר הזה. אני ניהלתי" (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 3-2 ושורות 9-8). התובע הדגיש כי מאז התאונה לא יכול היה למשוך משכורות, שכן מצבה של החברה התדרדר והפסדיה גדלו באופן משמעותי, בין היתר משום שנאלץ להעסיק עובדים בשכר, כדי למלא את החוסר שנוצר בשל היעדרו. לאור האמור, מעמיד התובע את הפסדיו על סכום של 287,934 ₪. הנתבעים טוענים לעומתו כי הפסדי העבר הם בבחינת נזק מיוחד, אשר לא עלה בידי התובע להוכיחו. בין השאר, טוענים הנתבעים כי הפסדי השכר הנתבעים מוטלים בספק, לאחר שהתובע הסביר בעדותו כי דיווחיו לרשויות המס הם אך לצורך תיכנון מס ובפועל לא משך את הסכומים; התובע צירף תקצירי שומה ולא דוח"ות שומה מלאים; התובע בחר להעיד את רו"ח רשף, שמשמש רואה חשבון של החברה רק משנת 2009; החברה הייתה בהפסד של 411,355 ₪ עוד לפני התאונה; בתקופת העדרותו של התובע בוצעה העבודה באמצעות עובדיו, הפרויקט הושלם ולחברה לא נגרמו הפסדים עקב כך; העובדים שתלושיהם צורפו עבדו אצל התובע ללא קשר לתאונה והתובע נמנע מלזמנם לעדות לתמיכה בטענותיו. כפי שיבואר, בנסיבות העניין, הגם שמדובר בנזק מיוחד, הגעתי למסקנה כי מדובר במקרה המצדיק פסיקת פיצוי גלובלי בגין הפסדי העבר. על מנת לבאר מסקנתי זו, אפרט תחילה את התשתית הראייתית הרלבנטית. התובע, כך הוכח, נעדר מעבודתו כשנה. התובע הצהיר כי תקופת אי הכושר לאחר התאונה ארכה כשנה ו חזר על הדברים בעדותו (עמוד 51 לפרוטוקול, שורות 30-29). הצהרתו זו עולה בקנה אחד עם קביעות המל"ל: לתובע נקבעה נכות זמנית בגובה 100% עד ליום 1.3.2008. בהמשך, הוכר התובע כנכה נזקק עד ליום 1.11.2008, לאמור – למשך כשנה מיום התאונה ( נ/1). מומחה בית משפט קבע, כזכור, נכויות זמניות למשך כמחצית השנה. התובע צירף לתצהירו (נספח ח') תלושי שכר של שלושה עובדים: מר ג'בארין עבדאללה, מר ג'בארין מוסא ומר יאסין מוחמד. בתלוש 11/2007 של מר ג'בארין נרשם, אמנם, כי הלה החל לעבוד אצל התובע ביום 1.11.2007, לאמור מיד לאחר התאונה, אולם בתלושים אחרים של אותו עובד נרשם כי בפועל תאריך תחילת עבודתו היה ביום 1.1.1991. ביחס למר ג'בארין מוסא, צורפו תלושים משנת 2009 ואילו וביחס למר יאסין מוחמד – צורפו תלושים מחודש 8/2010. בהעדר נתונים על מספר העובדים בחברה והיקף העסקתם לפני התאונה, קיים קושי לקבוע באופן מדויק את הקשר בין העסקתם של העובדים שתלושיהם צורפו לבין התאונה. עם זאת, יש להניח כי היעדרותו של התובע ממקום העבודה, חייבה העסקת עובד/ים שימלאו את מקומו. עוד הובהר כי הגם שהתובע לא עבד בתקופות אי הכושר, בפועל נערך רישום בדבר משיכת משכורת בספרי החברה, כולל בשנה שלאחר התאונה (שנת 2008). כך, מתקצירי השומה שהוגשו (נספח יג' לתצהיר התובע) עולה כי הכנסתו של התובע ממשכורת עמדה על הסכומים שלהלן: בשנת 2006 – סך של 58,992 ₪; בשנת 2007 – סך של 57,415 ₪; בשנת 2008 – סך של 79,860 ₪; בשנת 2009 – סך של 83,460 ₪; בשנת 2010 – סך של 56,566 ₪. בהתאם לתלושי השכר לשנת 2011 (נספח יב' לתצהיר התובע) עמדה הכנסתו של התובע ממשכורת בשנה זו על סך של 57,230 ₪ ( משכורת חודשית ממוצעת של 4,769 ₪). בחנתי את טענות הצדדים לעניין הפסדי השתכרותו של התובע , על רקע התשתית הראייתית שנפרשה כמפורט לעיל. אכן, אין להתעלם מן העובדה שבשנים שלאחר התאונה, נערך רישום בדבר משיכת משכורת בספרי החברה, לרבות בשנ ת 2008, שנה שבה התובע לא עבד כלל. הגם שהתובע לא משך בפועל סכומים אלה, יש ממש בטענה לפיה, בהסתמך על דיווח מחייב זה, לכאורה לא נגרמה גריעה בשכרו של התובע. יוסף כי מדובר בהלוואת בעלים וכי ביום מן הימים, יוכל התובע למשוך סכומים אלה (עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 12-5) . נתתי דעתי גם לכך שהחברה הייתה נתונה בהפסדים עוד לפני התאונה (ראו נתוני השנים 2006 ו-2007) . הפסדים אלה הלכו וגדלו לאחר התאונה, אך ברי כי לא ניתן לזקוף את כל הפסדי החברה לתאונה, וכי מדובר בגורם שהיתווסף לקשיים אחרים, שקדמו לה. חרף האמור, אין בידי לקבל את הטענה לפיה לא נגרמו לתובע כלל הפסדי השתכרות כתוצאה מן התאונה. נראה שקבלת טענה זו תחטא למצב הדברים לאשורו ותקפח את התובע. מן הנתונים שהוצגו (הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המל"ל ומומחה בית משפט) עולה כי בשל פגיעתו התפקודית של התובע , לא יכל הוא לעבוד פרק זמן ממושך. הנחה סבירה ומתבקשת היא כי היעדרותו בפועל של התובע מן החברה – בהיותו מנהלהּ, הרוח החיה ומי שביצע במו ידיו את עבודות החשמל – הייתה בעלת השלכה משמעותית . ואמנם, בחינת התמונה במלואה מעלה כי בשנים שלאחר התאונה, חל גידול משמעותי בהפסדי החברה. המגמה שהחלה לפני התאונה העצימה, נמשכה מספר שנים ונבלמה רק בשנת 2012. התובע העיד כי בעוד שלפני התאונה משך את משכורותיו, הרי שבשנים שלאחריה, לא יכול היה למשוך את המשכורות שנרשמו בספרים, מאחר שמצב החברה היה בכי רע . עוד עלה מעדות התובע , כי הוא נאלץ להעסיק עובדים נוספים, אשר ביצעו במקומו את העבודות עליהן התחייב ואשר את חלקן נהג לבצע עובר לתאונה בעצמו. שקלתי היטב את מכלול הנתונים שלעיל. כידוע, הגם שהפסדי עבר הם בבחינת נזק מיוחד, הרי שבמקרים מתאימים "ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים" (ת"א (מחוזי ת"א) 1714/04 עזבון המנוח נעים ז"ל נ' קיינר, פסקה 39 (18.11.2009)). בענייננו, שוכנעתי כי לא ניתן לחשב את הפסדי העבר באופן מדוייק, בעיקר משום שהמצב העובדתי מורכב, והנתונים שהובאו אינם חד משמעיים. בנסיבות אלה, הגם שלא הובאו נתונים מספקים לעריכת חישוב מדויק, הרי שבמטרה להגיע לתוצאה סבירה ומאוזנת, ומתוך ראיה כוללת הנשענת על מכלול הטיעונים והראיות מכאן ומכאן, מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין הפסדי השתכרותו עד היום. במסגרת הערכה גלובלית זו, נתתי דעתי, בין השאר, לנכויות הזמניות שקבע מומחה בית המשפט, וכן לחישוב המקובל, המביא בחשבון את שיעור הנכות התפקודית ובסיס שכרו של התובע, זאת כאמת מידה נוספת המסייעת באומדן ההפסד. בהתחשב בכל אלה, יועמדו הפסדי השתכרותו של התובע לעבר על סכום גלובלי של 60,000 ₪. ##עזרת הזולת## התובע פירט בתצהירו כי לאחר התאונה נזקק לעזרה צמודה של בני משפחתו. רעייתו נסעה ביחד עמו לכל הטיפולים להם נזקק, לרבות 24 טיפולי פיזותרפיה, וכן עזרה לו בכל ה תקופה שלאחר שיחרורו מבית החולים, לרבות ירידה מהמיטה, רחצה והכנת אוכל. עדות דומה נמסרה מפי רעייתו, הגב' לאה דמרי. בנסיבות העניין, נוכח אופי הפגיעה , תקופות אי הכושר הממושכות שנקבעו והזמן הרב שחלף מאז התאונה , מצאתי לנכון לפסוק לתובע בגין עזרת הזולת לתקופ ת העבר סך של 15,000 ₪. אשר לעתיד – סביר להניח כי מגבלותיו של התובע (שברים בחוליות והגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השדרה המותני) יחייבו עזרה . מצאתי להעריך את הנזק לעתיד בסך גלובלי של 10,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות התובע פירט בתצהירו כי נאלץ להוציא סכומי כסף ניכרים לצורך טיפולים רפואיים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה שביצע. לתצהירו צורפה קבלה בגין רכישת חגורת גב. כן הצהיר התובע כי נסע במונית לטיפולים בלווית אשתו (סעיף 8 לתצהיר). מדובר בתאונת עבודה ומשכך, זכאי התובע להשבת הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל ולטיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. על אף האמור, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות שאין מתחשבנים עליהן דרך קבע (השתתפות עצמית, תרופות ובדיקות פרטיות) וכן בגין הוצאות שאינן מכוסות. בנסיבות העניין, בשים לב גם להוצאות הניידות, יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד , על סכום גלובלי בסך של 10,000 ₪. ##כאב וסבל## על יסוד מכלול הנתונים שהובאו בפני, לרבות אשפוזו של התובע במשך 16 יום לאחר התאונה והנכויות הזמניות שנקבעו, יועמד הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 60,000 ₪. ##תביעת המל"ל## כתוצאה מהתאונה נקבעו לתובע על ידי המל"ל נכויות כדלקמן: דמי פגיעה מיום 1.11.07 ועד ליום 30.1.08. נכות זמנית בשיעור 100% מיום 31.1.08 ועד ליום 29.2.08. נכות זמנית בשיעור 70% מיום 1.3.08 ועד ליום 30.4.08. נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.5.08 ועד ליום 30.6.08. נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.7.08 ועד ליום 31.10.08. נכות צמיתה בשיעור 9.75% מיום 7.12.08, בתוספת הגדלה ברבע מכוח תקנה 15 – 12.18%. בהתאם לאמור, שילם המל"ל לתובע גמלאות בסך של 70,325 ₪. בנסיבות העניין, זכאי המל"ל להחזר מן הנתבעות של מלוא הגימלאות ששילם לתובע, בערכן כיום ובמעוגל – סך של 74,000 ₪. סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 60,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 25,000 ₪ הוצאות וניידות 10,000 ₪ כאב וסבל 60,000 ₪ סך נזקי התובע 155,000 ₪ סך נזקי התובע לאחר אשם תורם 139,500 ₪ סך נזקי התובע לאחר ניכויים 65,500 ₪. ##סוף דבר## התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 65,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% והוצאות משפט שהוציא התובע. בנוסף, תשלם הנתבעת למל"ל (תובע 2) סך של 74,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבשאלות משפטיותנכותאחוזי נכותשברחוליות