תקיפת נהג מונית כתאונת דרכים - החזקה הממעטת

1. השאלה נשוא תובענה זו היא - האם הארוע שארע ביום 30.11.00 למנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), הוא בגדר "תאונת דרכים" עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "הפלת"ד"), אם לאו? 2. התובעים, אם ובנה, הם יורשי המנוח. 3. הנתבעות 1-2 (להלן: "הנתבעות") ביטחו, בחלקים שונים, ביום הארוע שיפורט להלן בתאריך 30.11.00, מונית בעלת מספר רישוי 95-495-25 (להלן: "המונית") בתעודת ביטוח חובה. 4. הנתבעת 3, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, צורפה כנתבעת נוספת לכתב תביעה זה עפ"י החלטתי מיום 11.1.07. 5. בישיבת יום 19.9.06 סוכם בין התובעים לב"כ הנתבעות, סיכום שהיה גם מקובל על ב"כ קרנית שהצטרף כאמור יותר מאוחר לתביעה הנדונה, כי ביהמ"ש יפסוק תחילה בשאלת החבות ללא שמיעת עדים אלא תוך הסתמכות על סיכומים בכתב שיוגשו לאחר קבלת תיק המשטרה אודות הארוע מיום 30.11.00, ובצירוף חומר רלבנטי. הארוע מיום 30.11.00, כפי שעולה מהחומר שבפני. 6. בהודעתו לנתבעת 1 ביום 31.12.00 (נספח א' לתיק המוצגים מטעם הנתבעות), תיאר המנוח את הארוע מיום 30.11.00, כדלקמן: "הסעתי שני נוסעים מבי"ח הלל-יפה בחדרה לכיוון כפר ג'ת. בהגיעי לכניסה הראשונה לכפר נתבקשתי להוריד את הנוסעים. בעודי מאט התנפלו עלי שלושה גברים ממוצא ערבי, קיללו אותי, תקפו אותי וזרקו אותו מהמונית. נשארתי תפוס בחגורת הבטחון והם המשיכו לנסוע ולגרור אותי עוד כ- 200 מ'. אח"כ הם חתכו בסכין את החגורה ואני נפלתי ושברתי את מרפק יד שמאל, נפצעתי גם בגב ובראש". 7. בהודעתו למשטרה מיום 3.12.00 (צורף כנספח ב' לסיכומי התובעים) תיאר המנוח את ארוע התאונה כדלקמן: "... בתאריך 30.11.00... הגעתי לביה"ח הלל-יפה בחדרה כדי להסיע לקוחה לביתה בחדרה. ליד שער הכניסה לביה"ח... ניגשו אלי למונית זוג בחור ובחורה וביקשו לנסוע איתי לכפר ג'ת. אני הסכמתי ואמרתי להם שעלי לקחת קודם לקוחה מביה"ח לביתה בחדרה. הזוג עלה למונית וישבו מאחורה כאשר הגבר ישב מאחוריי בכיסא האחורי. אני יחד איתם נכנסתי לשטח ביה"ח ואספתי את הלקוחה שהמתינה לי בכניסה למיון ביה"ח. הלקוחה ישבה מקדימה לידי. יצאנו מביה"ח והסעתי את הלקוחה לביתה בחדרה... לאחר שהלקוחה ירדה המשכתי לנסוע לכיוון כפר ג'ת. כשהגעתי לפניה הראשית לכפר ג'ת פניתי ימינה ונכנסתי לכיוון ג'ת. אז הגבר אמר לי 'לא מכאן לא מהכניסה הזאת, תחזור לכניסה הראשונה'. אני הסתובבתי עם המונית ופניתי שמאלה לכיוון באקה. אחרי הירידה לכפר ג'ת הגבר אמר לי לפנות שמאלה. אני עצרתי את המונית בצד הדרך לפני הפניה שמאלה ואמרתי שאני לא מכיר את המקום הזה ואני לא רוצה להיכנס לשם. הגבר אמר שזה רק 50 מ' קדימה וזהו. אני פניתי שמאלה לאותה פניה ונסעתי בערך 50 מ' עד למבנה אחרון בצד ימין הדרך. ואז הגבר אמר לי לעצור פה. אני עצרתי ואז תוך שניות הגיעו שלושה גברים מאחורי אותו מבנה שבסמוך אליו עצרתי. אחד מהם ניגש אלי, פתח את הדלת ובשפה עברית במבטא ערבי אמר לי 'תצא מהאוטו' תוך כדי שהוא תופס בי בכתף וזורק אותי מהרכב. אני אחזתי בחגורת הבטיחות. אותו בחור שזרק אותי מהמונית נכנס למונית והתחיל לנסוע אולי 300 מ' בזיגזג וזה כשאני נגרר אחר המכונית שלי כשאני אוחז בחגורת הבטיחות. ואז נקרעה לא יודע כיצד ואז נפלתי ונפצעתי במרפק יד שמאל ועוד מכות בחלקי גוף שונים...". 8. נגד שניים מהמשתתפים בארוע, צד ג' לתובענה זו, והגב' לינא מכאווי, הוגשו כתבי אישום (ת.פ. 40141/02+ת.פ. 40055/02 בביהמ"ש המחוזי בת"א) בו הואשמו בגין המקרה דנן בשוד בחבורה תוך פציעת אדם, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. הגב' מכאווי גם הואשמה בקשירת קשר לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. שני אלה הודו בעובדות כתב האישום, המתייחסות למקרה דנן, והורשעו (כתבי האישום והכרעות הדין צורפו כנספחים ג-'ד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעות). 9. כאמור, השאלה שבמחלוקת, האם נסיבות המקרה דנן, כפי שתוארו מפי המנוח, הן בהודעתו לנתבעות והן (ביתר פירוט) בהודעתו למשטרה מיום 3.12.00, ופציעתו של התובע בעקבותיו, צריכות להיות מוכרות כ"תאונת דרכים" עפ"י הפלת"ד. 10. להשלמת התמונה נציין כי בתאריך 6.12.02 נפטר המנוח בנסיבות שאינן קשורות לתאונה. יורשיו עפ"י דין, התובעים (צו ירושה צורף כנספח א' לכתב התביעה) נכנסו בנעליו לצורך תביעת הפיצויים עפ"י חוק הפלת"ד, בגין פציעתו בארוע מיום 30.11.00. טענות הצדדים טענות התובעים: 11. התובעים בסיכומיהם טוענים כי הארוע מיום 30.11.00 צריך להיות מוכר כ"תאונת דרכים" עפ"י דין, שכן המנוח היה למעשה הנהג שהשתמש במונית בעת הארוע. תוך כדי נהיגתו במונית ניסו לדחוף אותו החוצה מהמונית ומנהיגתו בה. אולם גם בזמן הדחיקה החוצה יש לראות את המנוח כמי שהשתמש ברכב, כמשמעות מונח זה בפלת"ד. על כן יש לומר כי הוא זה שנהג במונית בעת הארוע. לא ניתן לנתק את שימושו ברכב גם כשנתפס בחגורת הבטיחות ונגרר אחרי המונית. הזכות לשליטה במונית היתה ונותרה של המנוח. 12. בהנחה שכך הם פני הדברים, גם אין לראות בתאונה הנדונה כ"תאונה במתכוון", ועל כן לא חלה החזקה הממעטת שבסייפת סעיף 1 לחוק הפלת"ד. הטעמים לכך הם שניים: א. לשודדים לא היתה כל כוונה לגרום נזק לגופו של המנוח. כל שרצו היה להשתלט על המונית. עצם קריעת חגורת הבטיחות מחזקת את העובדה שלא התכוונו לגרום למנוח נזק אלא למנוע ממנו להפריע להם להשתלט על המונית. ב. בסייפת החזקה הממעטת של "תאונה במתכוון" נקבע תנאי מסייג, הקובע כי במקרה בו הנזק לא נגרם ישירות ע"י המעשה המכוון, אלא הוא כתוצאה מהשפעתו של המעשה המכוון על השימוש ברכב המנועי, כי אז לא ייכנס המקרה בגדר החזקה הממעטת. במקרה דנן נגרם הנזק למנוח כתוצאה מכך שניסו לשלול ממנו את נהיגתו במונית, כשהוא נתפס בחגורת הבטיחות ומנסה לשמר את נהיגתו ונגרר אחר המונית עד שנקרעה חגורת הבטיחות והוא נפל מהרכב. היינו- מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהשפעתו של המעשה (מעשה ההשתלטות על השימוש במונית) על השימוש של המנוח במונית. על כן, לא חלה החזקה הממעטת. טענות הנתבעות: 13. הנתבעות טוענות כי בחינת השאלה האם הארוע נכנס בגדר ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" (נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה), צריכה להיעשות תוך התייחסות לארועים בזמן המקרה, ולא לארועים אשר קדמו לו (קרי - נהיגתו הרגילה של המנוח כנהג מונית). יתכן אמנם כי בזמן התרחשות הארועים המפורטים לעיל עשה המנוח שימוש ברכב, אולם ספק אם שימוש זה (היינו - היגררותו של המנוח כשהוא אחוז בחגורה) במונית היה למטרות תחבורה. 14. יחד עם זאת, הנתבעות אינן מכריעות בשאלה זו, שכן הן סבורות שבכל מקרה המקרה דנן נכנס בגדר החזקה הממעטת של "תאונה במתכוון" שבסיפת סעיף 1 לחוק הפלת"ד. לטעמן של הנתבעות, פגיעתו של התובע ארעה כתוצאה ממעשה מכוון של המעורבים, וכדי לגרום נזק למנוח או לרכושו. מהו המעשה? ההשתלטות על המונית, זריקתו של המנוח מהרכב וגרירתו מחוץ לרכב ואחריו. על כן, מדובר על מעשה מכוון ולא על השפעת המעשה על השימוש ברכב. המעשה והשימוש ברכב חד הם. 15. לחילופין, ובמידה וייקבע כי המנוח נפגע תוך כדי שימוש ברכב מנועי, ולא כתוצאה ממעשה מכוון, גם אז אין כיסוי ביטוחי ע"י הנתבעות, שכן הנהג הוא אחד השודדים, אשר נהיגתו אינה מכוסה ע"י תעודת החובה. טענות קרנית: 16. קרנית מצטרפת לטענת ב"כ התובעים המפורטת בסעיף 11 לעיל, שכן פציעתו נגרמה תוך כדי מאבק על השליטה ברכב בו נהג, עד אשר הפסיד במאבק זה. לשם כך אף מציינת קרנית כי עובר לארוע התאונה, המנוח היה הנהג הבלעדי במונית. לאחר מכן, וכל עוד נמשך המאבק בינו ובין השודדים, היו שני נהגים ברכב: המנוח מצד אחד, ואחד השודדים מצד שני. 17. מציינת קרנית כי התערבות השודדים אינה מאיינת את שימושו של המנוח במונית. 18. לחילופין, מציינת קרנית כי המנוח היה משתמש (במונית) במשותף ולסרוגין עם השודד (שנהג במונית). 19. לחילופין, טוענת קרנית כי ארוע התאונה הוא בגדר "תאונה במתכוון", תוך שהיא למעשה מנמקת את אותם נימוקים שנימקו הנתבעות, כמפורט בסעיף 14 לעיל. דיון והכרעה 20. סבורני כי שתי שאלות עומדות להכרעה בתובענה זו: א. האם המנוח המשיך להיות המשתמש (הנהג) במונית, גם לאחר שהושלך ממנה ונגרר עקב אחיזתו בחגורת הבטיחות? ב. בהנחה שהמנוח לא היה המשתמש במונית, האם פציעתו במסגרת הארוע האמור, היא בגדר "תאונה במתכוון", שאינה צריכה להיות מוכרת בכל מקרה כ"תאונת דרכים" עפ"י דין מכח סיפת סעיף 1 לחוק הפלת"ד? שאלה א' 21. עפ"י תאור ארוע הנסיבות, כפי שפורט מפי המנוח בהודעתו למשטרה מיום 3.12.00 (כמפורט בסעיף 7 לעיל), לאחר שהושלך המנוח מהמונית ונאחז בחגורת הבטיחות, נכנס אחד השודדים למונית, תפס את מקומו של המנוח בכיסא הנהג והתחיל לנהוג במונית. 22. פרופ' אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (מהדורה שלישית) מגדיר את ה"משתמש ברכב" כאדם שבידו הפיקוח או השליטה הממשיים על הפעלת הרכב. הוסיף וציין פרופ' אנגלרד בספרו כי שליטתו של הנוהג האחרון ברכב נפסקת עם תפיסת השימוש הבלעדי ברכב ע"י אדם אחר. "תפיסה זו יכולה להעשות או בהסכמת בעל הרכב - ואז הוא יהיה אחראי לתאונה כלפי צד שלישי מכח סעיף 2(ב) לחוק יחד עם המשתמש - או בניגוד לרצונו - ואז האחראי היחידי הוא הנהג הבלתי מורשה" (עמ' 182-183 לספר). 23. גישתו של פרופ' אנגלרד אומצה למעשה ע"י כב' השופט אמיר בת.א. (שלום-כפר-סבא) 4349/04, לוי פני נ' שומרת חברה לביטוח בע"מ ואח'. שם נהגת הרכב, לאחר שהחלה בנסיעתה, עצרה את הרכב ויצאה ממנו כשהמפתחות נותרו בפנים. היא נעמדה לצד הרכב וחיפשה בכיסיה. בשלב זה התקרב לעברה אלמוני, הדף אותה ונכנס למושב הנהג שברכב במטרה לגנוב אותו. הנהגת ניסתה למנוע זאת ותפסה את דלת הנהג בידה השמאלית. בשלב זה החל הגנב לנסוע עם הרכב, התובעת נגררה עם הרכב ונפלה על הכביש. שם ציין כב' השופט אמיר, במענה לשאלה האם ניתן לראות את התובעת והגנב כמשתמשים במשותף ברכב, או שמא הנהג השתמש באופן בלעדי ברכב, כי "אני מוכן להניח שהתובעת כשלעצמה לא הפסיקה את השימוש ברכב, כאשר יצאה ממנו ונעמדה בצידו כשהמפתחות נותרים בפנים... אבל מרגע שהגנב נכנס לרכב, והתיישב ליד ההגה, והחל לנהוג ברכב... מאותו רגע נפסקה כל שליטה של התובעת ברכב, והיא חדלה מלהיות משתמשת. הרי הגנב שלל ממנה את השליטה ברכב, והשימוש שלו נוגד וסותר את השימוש שלה. לכן, היא חדלה להיות משתמשת ברכב, ולכן היא גם לא נעשתה מעולם למשתמשת במשותף עם הגנב". 24. דעה דומה הביע כב' השופט חאג' יחיא בת.א. (שלום-ת"א) 13760/05, משה מזרחי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. 25. גם אנוכי מצטרף לדעתם של הנ"ל. על כן, במקרה דנן יש לומר כי המנוח השתמש (כנהג) במונית עד לרגע זריקתו החוצה ממנה ותפיסת השליטה המלאה במונית ע"י אחד השודדים. מכאן ואילך השודד הנהג הפך להיות בעל השליטה הבלעדי במונית, ועל כן ייחשב כמשתמש בלעדי במונית. 26. משכך הם פני הדברים יש לדחות את טענת התובעים כי במועד הארוע המנוח היה המשתמש במונית, וגם יש לדחות את טענת קרנית כי במועד הארוע השימוש במונית היה משותף למנוח ולשודד הנהג. כאמור, בעת הארוע, מי ששלט באופן בלעדי במונית היה השודד הנהג, ועל כן הוא היה המשתמש הבלעדי במונית באותה עת. שאלה ב' 27. במסגרת שאלה ב' נבדוק האם התרחשות המקרה דנן היא בגדר "תאונה במתכוון". 28. סבורני כי לא יכולה להיות מחלוקת שנסיעת השודדים במונית, נסיעה בזיגזג לאחר זריקת המנוח ממנה החוצה כשהוא נאחז בחגורת הבטיחות ונגרר על הקרקע, למרחק של כ- 300 מ' (ראה הודעת המנוח למשטרה מיום 3.12.00 כמפורט בסעיף 7 לעיל), היתה לא רק לצורך בריחה מהמקום, אלא גם במטרה לגרום למנוח לעזוב את אחיזתו בחגורת הבטיחות, ולהתנתק פיזית מהמונית. 29. האם בנסיבות אלה ניתן לראות בארוע זה כ"תאונה במתכוון"? סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר מהי "תאונת דרכים" עפ"י חוק. סעיף זה קובע לאמור כי "תאונת דרכים" היא - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה... ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם ע"י המעשה עצמו ולא ע"י השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". אם כן, סיפת סעיף 1 מוציאה מכלל ההגדרה של "תאונת דרכים" "תאונה במתכוון". 30. במקרה דנן הורשעו שניים מהשודדים בעבירת שוד בחבורה עפ"י סעיף 402(ב) לחוק העונשין (ראה סעיף 8 לעיל). סעיף 402(ב) לחוק העונשין קובע לאמור כי "היה השודד מזויין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע או שהיה בחבורה או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו הוא פצע אדם, היכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו, דינו - מאסר 20 שנים". 31. היסוד הנפשי שכוונת עבירת השוד, נשוא סעיף 402(א) לחוק העונשין, דורשת יסוד נפשי מיוחד, והוא: שמעשה הגניבה יבוצע על רקע של נקיטה באלימות כלפי אדם ונכס או באיום לבצע מעשה אלימות כאמור (ראה: יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין, חלק שני, עמ' 765). במקרה דנן, ההרשעה של חלק מהשודדים, היתה עפ"י סעיף 402(ב) לחוק העונשין, שוד בנסיבות מחמירות, כאשר הנסיבות המחמירות הוא שוד בחבורה. סוד בנסיבות מחמירות כולל בחובו את הכוונה של שוד סתם נשוא סעיף 402(א) לחוק העונשין. הנה כי כן, לפחות שניים מהשודדים הודו בקיומה של כוונה לביצוע מעשה אלימות, שאף ננקטה בפועל כלפי המנוח וכלפי רכושו (גניבת המונית). משכך, לכאורה, יש לומר כי השודדים, או לפחות השניים שהודו בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום כמפורט לעיל, התכוונו לפגוע במנוח וברכושו במהלך השוד. הרשעה זו בפלילים ניתן לאמץ גם לצורך הקביעה של "תאונה במתכוון" במקרה דנן. המסקנה תהיה כי במקרה דנן מדובר ב"תאונה במתכוון" תוך כדי ביצוע שוד המונית, כאשר המעשה המכוון נעשה גם במטרה לגרום נזק לגופו של המנוח וגם במטרה לגרום נזק לרכושו של המנוח (גניבת מוניתו). 32. יחד עם זאת, היות ולא כל השודדים הורשעו בנדון, אבחן את המקרה גם לגופו. הנטל להוכחת התקיימותה של החזקה הממעטת חלה על הטוען לתחולתה, ובמקרה זה על הנתבעות. אציין כבר כעת כי לטעמי הנתבעות עמדו בנטל הוכחה זה, כפי שאפרט להלן. 33. אצטט את שציינתי בת.א. (שלום-חדרה) 4812/04, עזבון המנוח רשיד סאמי ז"ל ואח' נ' קרנית ואח', כדלקמן: "45. כדי להתגבר על הקושי בהוכחת היסוד הסובייקטיבי של ה"כוונה", משתמש המשפט הפלילי (וקל וחומר שכך נעשה במשפט אזרחי דוגמת זה דנן, כפי שציין לטעמי בצדק ביהמ"ש בת.א. (שלום-ת"א) 20144/94, הראל נ' קופל...)", ב"הנחת הכוונה" - הנחה הנובעת מנסיון החיים הכללי המלמד, כי אדם הנוקט בקו התנהגות מסויים, מעשה או מחדל, הרי הוא מתכוון בד"כ לתוצאות שכרגיל נובעות מהתנהגות כזו (ראה ע.פ. 410/85, דוד בן שמעון נ' מ"י, פד"י מ (4), 757, סעיף 6 לפסה"ד). 46. זאת ועוד, ובהמשך ל"הנחת הכוונה" המצויינת בסעיף 45 לעיל, הרי לצורך קביעה אם מדובר בתאונה מכוונת אם לאו, אין מקום לייחס חשיבות מכרעת לעדות הפוגע שכביכול לא רצה בפגיעה כזו או שלא תיכנן תוצאות פגיעה כזו, אלא ניתן להשיג קיומה של ה"כוונה" מתוך הנסיבות. לעניין זה ראה: ע.א. (מחוזי-באר-שבע) 1095/04, קרנית נ' קטני...". 34. במקרה דנן כבר ציינתי לעיל כי נסיעת השודדים עם המונית כשהמנוח אחז בחגורת הבטיחות, כוונה גם להפלתו מהמונית, לשם גניבתה. השודדים השליכו המנוח מהמונית החוצה ונסעו עם המונית כ- 300 מ' בזיגזג, על מנת לגרום למנוח להתנתק מהמונית ומאחיזתו בחגורה. הסבירות הרבה בנסיבות המקרה דנן מלמדת כי היה ידוע לשודדים שנסיעתם בנסיבות אלה עלולה לגרום לפגיעות גוף למנוח. מכאן השאלה - האם במעשיהם אלה של השודדים הם "התכוונו" כי המנוח ייפגע, במשמעות "תאונה במתכוון" שבפלת"ד? עפ"י "הנחת הכוונה" התשובה היא חיובית. נסיון החיים הכללי מלמד, כפי שציין כב' השופט גולדברג בע.פ. 410/85, עת דן בסוגיית "הנחת כוונה" (כמוזכר לעיל), כי אדם הנוקט בקו התנהגות מסויים, מעשה או מחדל (ובמקרה דנן - השלכת המנוח החוצה מהמונית והמשך נסיעה בזיגזג כשהמנוח נגרר מחוץ למונית, עת הוא אוחז בחגורת הבטיחות של המונית) הרי הוא מתכוון בד"כ לתוצאות שכרגיל נובעות מהתנהגות כזו (ברגיל, אדם, שנגרר כ- 300 מ' מחוץ לרכב נוסע, כשהוא אוחז בחגורת בטיחות, נפגע פגיעות גוף קלות או חמורות). על כן יש לומר כי במקרה דנן, נסיעת השודדים במונית במטרה לגרום למנוח לעזוב את אחיזתו בחגורת הבטיחות, כוונה גם לפגיעתו. משכך, מדובר ב"תאונה במתכוון" שעפ"י סיפת סעיף 1 לחוק הפלת"ד. זאת ועוד - נסיעתם במונית של השודדים (או השודד הנהג) בנסיבות אלה היתה במטרה לגרום נזק לרכושו של המנוח, והכוונה לגניבת מוניתו. גם בנסיבות אלה יש לומר שהיוותה "תאונה במתכוון". 35. אין לומר, כפי שניסתה ב"כ התובעים לטעון בסיכומיה, כי הנזק נגרם ע"י "השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי", אלא עקב השימוש ברכב המנועי במישרין. על כן, סיפת החזקה הממעטת של "תאונה במתכוון", שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, אינה חלה במקרה דנן, ונותרת על כנה החזקה הממעטת של "תאונה במתכוון". 36. לא נעלם מעיני כי ב"כ התובעים, בתשובתה לסיכומי הנתבעת 3, התייחסה לפסה"ד של כב' השופט חאג' יחיא בת.א. 13760/05 שהזכרתי לעיל. פס"ד זה ניתן לאחרונה, בתאריך 4.2.08. בפס"ד זה התייחס כב' השופט חאג' יחיא לפס"ד קטני המוזכר לעיל בסעיף 33 לעיל, תוך שהוא מציין כי: "בפס"ד הנ"ל, אכן נקבע כי חלה עליו החזקה הממעטת אשר בסעיף 1 לחוק, וכי המעשה נעשה בכוונה, כדי לגרום נזק לגופו של התובע... גם פס"ד זה, מאמץ את ההלכה הכללית ולפיה, יש לקבוע כוונה מפורשת לפגוע בתובע, דרך לימוד על קיומה של כוונה זו, יכול להיות שונה ממקרה למקרה. בפס"ד זה, מבחינה עובדתית, הגנב דחף את הדלת עליה נתלה התובע, כלפי חוץ, כדי לנער אותו מעליה, ולהדוף אותו מחוץ לרכב, כדי להימלט. כאן נתקיים האלמנט של כוונה, לפגוע בתובע, כדי להתפטר מאחיזתו בדלת, ואין כל ספק שכאן נתקיים אלמנט הכוונה הדרוש בסעיף 1 לחוק, ואין הדבר נוגד את מה שאמרתי לעיל, בדבר הצורך בהוכחת כוונה במובנה העובדתי המצומצם, קרי: לפגוע בגופו של התובע". הנה כי כן, גם השופט חאג' יחיא בפס"ד זה סבור כי בדחיפת דלת מכונית עליה נתלה התובע כלפי חוץ, כדי לנער אותו מעליה ולהדוף אותו אל מחוץ לרכב כדי להימלט ותוך כדי כך נגרם נזק גוף לנהדף, מדובר בכוונה לפגוע הנדרשת בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. על אותו משקל ניתן לומר כי גם בהשלכת המנוח מהמונית החוצה והמשך נסיעה בזיגזג כשהמנוח נגרר מחוץ למונית כ- 300 מ' במטרה לגרום לו להתנתק מאחיזתו בחגורת הבטיחות של המונית ובכך לאפשר לשודדים להימלט ולגנוב המונית, ותוך כדי נסיעה זו נגרם למנוח נזק גוף, יש "כוונה לפגוע" מצד השודדים במנוח - ומדובר ב"תאונה במתכוון". סוף דבר 37. לנוכח כל הנ"ל, אני קובע כדלקמן: א. המשתמש הבלעדי ברכב בעת הארוע נשוא כתב התביעה, הוא השודד שנהג בפועל במונית, ולא המנוח (ואף לא שימוש במשותף). בנימוק זה בלבד - די בכדי לדחות התביעה נגד הנתבעות 1-2, שכן השודד נהג שלא ברשות בעל המונית ואף לא הוכח כי החזיק ברשותו רשיון נהיגה כדין. ב. הארוע בו נפגע המנוח הוא בגדר "תאונה במתכוון", שמכח החזקה הממעטת בסעיף 1 לחוק הפלת"ד איננו בגדר "תאונת דרכים" עפ"י דין. 38. לנוכח כל הנ"ל, אני דוחה התביעה העיקרית. 39. לנוכח דחיית התביעה העיקרית, אני דוחה גם את ההודעה לצד שלישי, שהוגשה ע"י קרנית. 40. בנסיבות העניין ולנוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, איני עושה צו להוצאות לא בתביעה העיקרית ולא בהודעה לצד שלישי. 41. לנוכח סיומו של התיק על דרך של הגשת סיכומים בכתב, אני פוטר מיתרת אגרה, הן בתביעה העיקרית והן בהודעה לצד שלישי. 42.תקיפההכרה בתאונת דרכיםנהג מוניתניצול הכוח המכני של הרכבתאונת דרכים במתכוון (החזקה הממעטת)מוניתתאונת דרכיםאלימות