פרשנות תכליתית

עיקרי פרשנות תכליתית פרשנות תכליתית מהי? "תכלית החקיקה היא המטרה אשר דבר החקיקה מגשימה. אלה הם האינטרסים הנאבקים על הבכורה, ואשר הפשרה ביניהם עומדת ביסוד החקיקה... זוהי המדיניות אשר החוק מעצב ואלה הערכים שהוא מגשים. אלה הפונקציות החברתיות ... אשר החוק מגשים. זהו השינוי החברתי שהחוק מכניס לדין הקיים... זוהי התכלית הסובייקטיבית שחוק העוסק במטריה פלונית נועד להגשים בחברה דמוקרטית"(ברק, עמוד 148-149). תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית "תכליתו של דבר החקיקה היא המטרות והערכים שדבר החקיקה נועד להגשים. כוונתו הסובייקטיבית של המחוקק היא אמצעי אשר בעזרתו לומד הפרשן על תכלית החוק. אין זה האמצעי היחיד, ולעתים אין זה האמצעי החשוב ביותר. עם זאת, ברוב רובם של המקרים זהו האמצעי המרכזי. המחוקק יצר את החוק, והוא עשה כן כדי להגשים תכלית מסויימת ("תכלית סובייקטיבית")... השיטה הפרשנית התכליתית אינה שיטת פרשנות סובייקטיבית אך היא מתחשבת בכוונת המחוקק לצורך גיבוש תכלית החקיקה. בצד התכלית ה"סובייקטיבית" קיימת גם תכלית "אובייקטיבית". אלה המטרות, הערכים והעקרונות שהחוק צריך להגשים בחברה בת זמננו" (ברק, עמוד 143-144). אופן קביעתה של תכלית החקיקה והמקורות להתחקות אחריה "על התכליות הסובייקטיבית והאובייקטיבית למד הפרשן מתוך מספר מקורות. מקורות אלה הם פנימיים וחיצוניים. המקור הפנימי הוא לשון החוק. לשון זו קובעת את מסגרת המשמעויות הלשוניות והיא מהווה מקור שממנו למד הפרשן על תכליתה (הסובייקטיבית והאובייקטיבית) של החקיקה. מקורות חיצוניים הם ההיסטוריה החקיקתית, מערך החקיקה, הרקע החברתי והמשפטי, עקרונות היסוד של השיטה וחזקות שונות באשר לתכלית החקיקה, הנובעות ממהותה של השיטה ומעקרונותיה. ממקורות אלה שואב הפרשן מידע על תכליתו (הסובייקטיבית והאובייקטיבית של החוק). מהם הוא נוטל את הנתונים ועל פיהם הוא מגבש את תכלית החקיקה". (ברק, עמוד 144). "מה מחפש הפרשן התכליתי בהיסטוריה החקיקתית? התשובה היא כי הוא מחפש את התכלית שעמדה לנגד עיני המחוקקים. תכלית זו - ברמות הפשטה שונות - עניינה המטרות, הערכים והיעדים אשר דבר החקיקה נועד להגשים. הפרשן אינו מחפש בהיסטוריה החקיקתית מידע על השאלה כיצד היה חבר זה או אחר, או כלל הגוף המחוקק, פותר את הבעיה המשפטית הקונקרטית הניצבת בפני השופט" (ברק, עמ' 353,והאסמכתאות הנזכרות שם בעמודים 353-355) "תכלית החקיקה - לרבות תכלית העולה מההיסטוריה החקיקתית - אינה ברת הגשמה אם לשון החקיקה אינה "מאפשרת" זאת. רק לשון "מאפשרת" משמשת "עיגון" להיסטוריה החקיקתית" (ברק, עמוד 356). עוד מן הראוי לציין כי הפניה להיסטוריה הפרלמטרית של הליכי החקיקה איננה מובנת מאליה, וכי בפסקי הדין של בית המשפט העליון ניתן למצוא תמיכה למגוון גישות פרשניות בעניין זה. פרשנות