צייד חזירי בר - צו מניעה

החלטה 1. בפניי בקשה לביטול צו מניעה זמני אשר ניתן ע"י בית המשפט (מפי כב' השופט מ' רניאל) ביום 20.05.07 האוסר על צייד של חזירי בר בסמוך לשכונות העיר חיפה, במסגרת תיק בש"א 8153/07 (להלן: "צו המניעה הזמני"). במסגרת החלטתו (סעיף 5 להחלטה מיום 20.05.07) הורה בית המשפט למבקשות לעשות ניסיון לגירוש חזירי הבר המסתובבים בשכונות העיר חיפה וזאת בטרם יערכו פעולות צייד. בהתאם להחלטת בית המשפט, ביום 8.9.07 נעשה ניסיון לגירוש של חזירי הבר וזאת בהשתתפות מספר אנשים ובאמצעות כלבים. לטענת המבקשים, מבדיקה שנערכה לאחר מכן התברר כי ניסיון הגירוש לא הביא לתוצאות מצופות וחזירי הבר עדיין מסתובבים בשכונות העיר חיפה. לפיכך ביום 24.09.07 הגישו המבקשות בקשה לביטול צו המניעה הזמני שניתן ביום 20.05.07. 2. ביום 8.10.07 התקיים דיון בבקשה לביטול צו המניעה הזמני ובמהלכו נחקרו שני מצהירים מטעם המבקשות; מר אלון לוי, פקח באזור הכרמל והחוף של רשות הטבע והגנים, וד"ר יאיר וייס, סגן מנהל השירות הווטרינרי בחיפה. בעדותם הן מר אלון והן ד"ר וייס היו תמימי דעים כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה בצורה יעילה ועם כמה שפחות נזקים לשאר חיות הבר באזור, היא ע"י עריכת פעולות ציד מבוקרות. ביוזמת בית המשפט התקיימו שני דיונים נוספים ביום 18.11.07 בו הועלתה הצעת בית המשפט למנות מומחה בתחום, כדי שיתן חוות דעת לטיפול בנושא וביום 22.11.07 בו שמעתי את תשובות הצדדים להצעה וכן נעשה ניסיון להגיע לידי הסדר-נוסחה מוסכמת, דבר שלא צלח. 3. המשיבה (היא המבקשת בבקשה בו ניתן צו המניעה הזמני), מתנגדת לדרישת המבקשות בתוקף וטוענת כי החלטת בית המשפט מיום 20.05.07 אין פירושה ביצוע ניסיון אחד נוסף ומצומצם באמצעות כלבים בלבד. לטענתה, הפרשנות המוצעת ע"י המבקשות חוטאת להגיון שבבסיס החלטת בית המשפט בצו המניעה הזמני, ומנוגדת לפסיקת בג"צ. לטענתה בפסיקת בג"צ נקבע כי על הרשויות לנקוט, ככל שהדבר ניתן, באמצעים חלופיים להמתה, וכן כי עליהן לבדוק כל אמצעי חלופי קיצוני פחות מהמתה, ולאמצו ככל שניתן. באשר לטענות המבקשים הנוגעים להשתק פלוגתא, טוענת המשיבה כי לא מתקיימים כל אותם ארבעת התנאים שקבעה הפסיקה להיווצרות השתק פלוגתא וכן כי אין זה הוגן או צודק לחסום בפניה את האפשרות לחשוף את האמת בפני בית המשפט. 4. לטענת המשיבה, התנהגות המבקשות לאחר החלטת בית המשפט מיום 20.05.07 מעידה על חוסר תום לב, שכן המבקשות סברו מלכתחילה כי ניסיון הגירוש של חזירי הבר מהריאות הירוקות של העיר באמצעות כלבים הינו ניסיון עקר. במשך 4 חודשים לא עשו המבקשות דבר ורק לאחר פרק זמן זה ערכו המבקשות ניסיון עקר אחד וזאת על מנת לצאת ידי חובה. המבקשות בחרו מלכתחילה בפתרון שלדעתן הוא עקר, בשטח שאינו מתאים ובחרו מראש ובמודע להיכשל, כדי להראות כי ההחלטה שגויה. קוימו בסה"כ שתי ישיבות במשך ארבעה חודשים בניסיון למצוא פתרון לבעיה, ניסיון הגירוש נעשה בתור ריאה ירוקה, כאשר לא הוכן כל נתיב בו יכולים חזירי הבר להימלט ואין כל תכנון קודם בנוגע למקום אשר אליו יש לגרשם. זאת ועוד, חזירי הבר הם בעלי חיים הפעילים בשעות הלילה, אך ניסיון הגירוש נעשה בשעות היום כאשר כאמור, לא ננקטה אף לא אחת מהדרכים החלופיות המפורטות. בנוסף, בניסיון הגירוש שבוצע השתתפו בסה"כ 12 אנשים והשטח בו הוא התקיים היה שטח קטן מאוד כאשר לא בוצע כל איגוף שימנע מהחזירים לעלות במעלה הוואדי. 5. שקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובתשובות המצהירים בחקירה הנגדית והגעתי למסקנה כי לנוכח החלטת בית המשפט בצו המניעה הזמני, משנעשה הניסיון להברחת חזירי הבר, ניסיון שלא צלח, יש להעתר לבקשה ולבטל את צו המניעה הזמני. אבהיר מסקנתי זו. מסכים אני עם ההיבט העקרוני של ההחלטה שניתנה ע"י עמיתי כב' השופט מ' רניאל. נקודת המוצא היא שחברה נאורה נמדדת לא רק ביחס לבני אדם אלא גם ביחסה לבעלי החיים (בג"ץ 6446/96 - העמותה למען החתול נ' עירית ערד ו-5 אח' .תק-על 98(1), 1142 ,עמ' 1155). כבר נאמר בעבר כי לעניין השמדת בעלי חיים, עלינו לשוות לנגד עינינו את זכותם של בעלי החיים לחיות. זכות זו, גם אם איננה מעוגנת ישירות בחקיקה הישראלית, מהווה חלק מתרבותנו ומתחושה פנימית ערכית ותועלתית כאחד, בדבר החובה והצורך להגן על כל היצורים החיים. נקודת המוצא של החקיקה הנושקת לזכות בעלי החיים לחיות, היא, שזכות זו קיימת ומוגנת בשיטתנו המשפטית (ראה דבריה של כב' השופטת שטרסברג - כהן בבג"ץ 6446/96 - העמותה למען החתול נ' עירית ערד ו-5 אח' .תק-על 98(1), 1142 ,עמ' 1144). הסמכות לנקוט בצעד של המתת בעלי חיים והתכליות המצדיקות צעד קיצוני זה מערבת שאלות ערכיות, מוסריות ומשפטיות סבוכות אשר התשובה עליהן איננה אחידה. היא תלויה בתרבותה בערכיה ובתפיסת עולמה של כל חברה ופרטיה ואלה עשויים להשתנות עם הזמן, המקום והנסיבות. 6. במקרה שבפני, הסוגיה מצומצמת יותר, ועניינה, העימות בין זכותם של בעלי החיים, לחיים, לבין זכותם של בני האדם לחיים ולרווחה גופנית ונפשית. דומה, כי אין מי שיחלוק על כך שזכות החיות לחיות, איננה מוחלטת. ההגנה המשפטית מאוזנת עם ערכים נוגדים. כך, בנסיבות מסוימות הדין מסמיך את רשויות השלטון להורות על המתת בעלי-חיים. הכוח להמית בעלי-חיים מעוגן גם בסמכותן הכללית של הרשויות המקומיות לעשות כל מעשה הדרוש להגנה על בריאות הציבור. תחיקה זו מעגנת אינטרסים חיוניים, ובראשם הצרכים הקיומיים של בני-האדם וההגנה על בריאותם. לאינטרסים אלה משקל מכריע. באיזון בינם לבין אינטרס ההגנה על בעל-החיים ידם של ערכים אלה היא על העליונה ככל שהסכנה לקיום האדם ולבריאותו גדולה יותר (ראה: בג"צ 4884/00 - עמותת "תנו לחיות לחיות" ואח' נ' מנהל השירותים הווטרינריים בשדה במשרד . פ"ד נח(5), 202 ,עמ' 205-206). ואומנם המשיבה בבקשה זו שלפניי, אינה חולקת כי ההגנה על בני אדם גוברת על ההגנה על חזירי הבר וכי אמצעי הדילול באמצעות ציד הוא אחד האמצעים שיש לנקוט כדי להלחם בסכנה (דברי ב"כ המשיבה עמ' 12) אלא, שלטענתה לא הגיע עדיין העת למסקנה שכזו. אינני מקבל טענה זו. 7. איש אינו חולק כי יש היתר צייד כללי לצוד את חזירי הבר בשמורות הטבע בכלל ובשמורת הכרמל בפרט. הדיון בצו המניעה הזמני נסוב בין היתר בשאלה האם ניתן לבצע צייד באמצעות ירי בשטחים הירוקים, בסמוך לשכונות מגורים. בדיון בצו המניעה הזמני, טענה המשיבה כי ישנם אמצעים אחרים שלא נעשה בהם שימוש לגירוש חזירי הבר. בית המשפט התייחס לאמצעים אלה וציין כי אינם יעילים או כי אינם ממוקדים מספיק לחזירי הבר ועשויים לפגוע בחיות מחמד . בהחלטה בה ניתן צו המניעה הזמני מיום 20.05.07 דן בית המשפט באותו איזון עדין בין הצרכים הקיומיים של בני-האדם וההגנה על בריאותם לבין אינטרס ההגנה על בעל-החיים. בהחלטתו ציין בית המשפט כדלקמן: "... כפי שעולה מהראיות שבפני, במסגרת הצו הזמני, שימוש באמצעי רעש ובחומרי הדברה ביולוגיים אינו יעיל מכיוון שהוא אינו ממוקד לחזירי הבר ויכול לפגוע גם בבעלי חיים ביתיים כגון חתולים וכלבים. כעולה מעדותו של ד"ר וייס, נעשו במספר מקומות גידורים שהועילו להרחקת חזירי הבר, ביציאות מהואדיות. לפי עדותו נעשו בשנתיים האחרונות שלושה מבצעי גירוש, על ידי קבוצה גדולה של ציידים וכלבים, האחד באיזור מתחת לרח' אידר- סורוקה, האחר באיזור נחל ורדיה עד בית חולים פלימן והשלישי באיזור דניה. ד"ר וייס סופר שלושה נסיונות ואני סופר אחד בכל איזור. ד"ר וייס דיבר על הריאה הירוקה שבין השכונות רמז, אלמוגי, רוממה החדשה, ורדיה ואחוזה. באיזור זה, לפי דברי ד"ר וייס, היה רק נסיון אחד. גם באיזור פארק הכרמל היה רק נסיון אחד. לא הוסבר מדוע לא נעשה נסיון נוסף ומדוע כשל הנסיון הקודם, אם כשל. שאלה היא מה הגדרת הכשלון. ניתן להסכים שזהו כשלון אם החזירים חזרו מייד. לא ניתן להסכים שזהו כשלון אם החזירים חזרו כעבור שנה וחצי שנתיים. אפשר שבינתיים הצטמצמו עוד יותר שטחי המחיה שלהם או שעלה מספרם. נסיון אחד במשך שנתיים אינו מספיק כדי להצדיק המתה של בעלי חיים עקב הסכנה להפרעה שהם מפריעים לבני האדם באזורים מאוכלסים. על כן, מן הראוי לעשות נסיון נוסף לגירוש חזירי הבר בלי להמיתם, לפני שנוקטים בצעד של המתתם. בינתיים, ינתן צו מניעה זמני ..." המחלוקת מצטמצמת אפוא לשאלה האם ביצעו המבקשות את הניסיון הנוסף לגירוש חזירי הבר ומה היו תוצאותיו. 8. יצויין כי בית המשפט בהחלטתו בצו המניעה הזמני, לא קיבל את עמדת המשיבה כי לא ניתן להגן על הציבור מפני פלישת חזירי הבר לשכונות מגורים, באמצעות ציד מבוקר. ההיפך נכון בית המשפט ציין בהחלטתו כי להבדיל מחיות מחמד (חתולים וכלבים) של ניתן להמיתם, חזרי בר הם אינם אמורים להסתובב ברחובות והמתתם מותרת במסגרת רישיונות ציד. עם זאת, כאמור בית המשפט בהחלטתו סבר כי ראוי לעשות ניסיון נוסף לגירוש חזירי הבר מבלי להמיתם, לפני שנוקטים בצעד הקצוני של דילולם באמצעות ציד. בבקשה שלפני הוכח לכאורה (בשלב מקדמי זה) כי ניסיון לגירוש חזירי הבר נעשה. הפקח אלון לוי מסר תצהיר בעניין זה וכן נחקר עליו (עמ' 3-8 לפרוטוקול הדיון). הניסיון אומנם נעשה כ-4 חודשים לאחר ההחלטה ולטענת העיריה מהסיבה כי היה קושי במציאת בעלי מקצוע שיבצעו גירוש שכזה, אולם העובדות כי הוא נעשה ולא צלח, לא נסתרו. ניסיון הגירוש נעשה מתוך שטח ירוק, מוקף בשכונת מגורים ולא צלח מכמה סיבות די ברורות, כמו הסתתרותם של החזירים בצמחיה הגדולה שבואדיות ובתוך השטח הירוק, העדר נתיב להמלטות בהיות השטח הירוק מוקף בשכונות מגורים ומאחר ואין דרך בו יכולים חזירי הבר להימלט מלבד בריחתם לתוך השטחים הירוקים וחזרתם לשכונות המגורים לאחר מכך. 9. העובדה שיש עליה במספר חזירי בר, יותר מאשר בעבר עולות מהחומר שצורף לבקשה דהינו מעשרות ואף מאות תלונות של תושבי העיר חיפה המתלוננים על הופעת החזירים בתוך שכונות המגורים ועל הבהלה שאוחזת במתלוננים. חזיר בר הוא חיה גדולה, שיכולה להגיע למשקל של כ-150 ק"ג והגם שבדרך כלל אינו תוקף בני אדם, בנסיבות מסויימות הסכנה קיימת והדבר עשוי להתרחש. כמו כן גורמים החזירים לנזק רכוש כבד לגינות ולשטחי נוי. מפגש בין חזיר בר לבין רכב נוסע בעת מעבר של כביש עשוי אף הוא להיות קטלני. למרבה הצער איש מהצדדים לא סיפק נתונים בנוגע למספר חזירי הבר הקיימים בשטח הירוק ולא הוכח גם כי נקיטת אחת מהדרכים החלופיות האפשריות, עשויה להועיל ולמנוע המתתם של חזירי הבר. בנסיבות אלה ביקשתי מהצדדים לבדוק אפשרות של מינוי מומחה לחזירי הבר את ד"ר אריה רוזנפלד , אשר לו ניסיון רחב בנושא. התברר כי ד"ר רוזנפלד הגיש למבקשות או למי מהן, הצעה להערכת גודל אוכלוסיית חזירי הבר במבואות העיר חיפה. בהצעתו אשר צורפה להודעת העיריה מיום 21.11.07, צוינו העובדות שלא ניתן להתווכח עליהן, כי בעשרות השנים האחרונות ישנה עלייה בגודל ובצפיפות אוכלוסי החזירים וזאת עם העלייה בצפיפות החורשים והירידה בכמות הצייד. המומחה ציין בהצעתו, כי כיום לא מבוצעות ספירות שנתיות של חזירי הבר ולכן לא ניתן להעריך את גודל האוכלוסיה. עוד צויין כי מבצעי צייד ממוקדים נערכים, בנוסף להיתרי הצייד הכלליים, וזאת בעקבות נזקים ותלונות של התושבים. 10. אציין כי המבקשות היו נכונות להיעתר למינוי המומחה שהוצע. המשיבה אשר מטרותיה הן הגנה על החיות, הסכימה גם כי ימונה מומחה הנ"ל אולם הודיע כי אין בידה אפשרויות כלכליות להשתתף בעלות עריכת סקר וחוות דעת המומחה. המבקשות גם הן טענו כי מדובר בעלות גבוהה יחסית הזמנת חוות הדעת. לא זו אף זו; בהתאם להצעת המומחה, חוות דעת וסקר על חזירי הבר תארך כשנה ואין בה כדי לפתור את הסכנה המיידית של העליה במספרם של חזירי הבר ופלישתם לשכונות המגורים. עם זאת ביחס לעתיד ולדיון בתיק העיקרי, אמליץ בפני הצדדים כי בהסכמה ימנו את המומחה הנ"ל תוך השתתפותם בשלב זה בהוצאותיו בחלקים שווים (1/3 על כל אחת מהם) כדי שניתן יהיה להערך בעתיד לדילול מבוקר של חזירי הבר או מציאת פתרון חילופי מקובל שישמור גם על חיית בר זו מפני הכחדה. על הצדדים להודיע עמדתם להצעה זו תוך 30 יום. 11. לפיכך ולאור כל האמור והצהרת המבקשות כי מדובר בדילול מבוקר, באמצעות ציד של חזירי הבר, הנני מבטל את צו המניעה הזמני שניתן ביום 20.5.07. בנסיבות לנוכח הסוגיה העקרונית והצדדים, אין צו להוצאות. בעלי חיים (ציד)צוויםצו מניעה