החלטה בקשות לביטול צוים אשר הוצאו כלפי המבקשים להסרת פגיעה בסביבה חופית כמשמעותה בחוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד 2004. כל המבקשים מנהלים מסעדות ו/או בתי קפה בטיילת הצמודה לחוף נהריה ובנו באזור החוף ובסמוך לבתי עסקם במות עץ עליהן הציבו כסאות ושולחנות לנוחיות הסועדים והנופשים הנהנים לשבת באיזור הבמות על רקע נוף שפת הים ולסעוד את לבם. הצווים הוצאו ונמסרו ביוני 2007 ולצורך שלב זה של הדיון די אם נציין כי בלב המחלוקת, הטענה כי הבמות מהוות סיכון לאזורי מחיה ורביה של צבת הים מן הסוג החום המקננת ומטילה את ביציה בין השאר באזור זה. בהחלטת ביניים מיום 25.6.07 הובא בהרחבה בעניין זה תורף חוות דעתה של המומחית הגב' טליה אורון אשר שימשה בסיס להוצאת הצווים ועל כן אין צורך לחזור על הדברים שנית. המבקש 1 בתיק ב.ש. 997/07, מר שלום חיים, מנהל מסעדה בשם 'פאפיה ביץ'' ועל פי מכתבו של מר גדעון ברסלר, מתכנן אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה מיום 4.6.07: נמצא כי נבנתה במה שאורכה 18 מ' ועומק החדירה מהטיילת לחוף הינו כ - 9 מ'. המבקש 2 באותו תיק, מר אטדגי אסף, מנהל מסעדה בשם 'הטראסה' ונמצא כי נבנתה במה שאורכה 35 מ' ועומק החדירה אל החוף הינו כ - 9 מ'. המבקש בתיק ב.ש. 999/07, מר תורג'מן אמיל, מנהל מסעדה בשם 'ים בר' ונמצא כי נבנתה במה שאורכה 15 מ' ועומק החדירה מהטיילת לחוף הינו כ - 5 מ'. המבקשת בתיק ב.ש. 1096/07, גב' ליאת אזרן, מנהלת מסעדה בשם 'רוגע' ונמצא כי נבנתה במה שאורכה 10 מ' ועומק החדירה אל החוף הינו כ - 5 מ'. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 25.6.07 עניין הבמות והדרישה להסרתן שימשו נושא לדיון בהליכים ובערכאות שונים בשנים האחרונות ולמרות זאת תופעת הקמת הבמות לא זו בלבד שלא צומצמה אלא שהתרחבה. המבקשים טוענים כי דין הצווים להתבטל וזאת מנימוקים שונים ומכיוון שמדובר באותו עניין ובאותו נושא, ולמרות שכל אחד מן המבקשים מדגיש נימוק אחר על מנת לתקוף את הצו שהוצא כלפיו, ניתן להתייחס אל הטענות כמכלול. הטענה היסודית שבפי המבקשים נוגעת להעדר התשתית הנדרשת לצורך הוצאת הצו. מכיוון שהמסגרת הסטטוטורית להוצאת הצווים מעוגנת בהוראת סעיף 9 לחוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד 2004 ומכיוון שלטענת המבקשים, תנאי הכרחי להוצאת צו הינו כי מתקיימת פגיעה ממשית בסביבה החופית או הסתברות גבוהה כי תגרם פגיעה כזו כתוצאה ממעשים ו/או מחדלים המיוחסים למבקשים ומכיוון שאין בנתונים אשר עמדו לנגד מוציא הצו כדי להצביע על פגיעה כזו או הסתברות גבוהה לפגיעה כזו, הרי שהצווים פגומים מיסודם ודינם להתבטל. כמבואר לעיל, חוות הדעת אשר שימשה בסיס להוצאת הצווים היא חוות דעתה של הגב' טליה אורון. המבקשים מפנים תשומת הלב לכך כי מדובר בחוות דעת כללית בלבד אשר מתארת תופעה מתמשכת לאורך שנים של התמעטות דרסטית במספר קיני צבת הים החום שנמצאו לאורך רצועת חוף של כ - 30 ק"מ מראש הנקרה ועד מפרץ חיפה ואין בה כלל נתונים ספציפיים המתייחסים למקטע החוף הרלבנטי ובפרט בתקופה שלאחר הקמת הבמות בין 2007 - 2004. מוסיפים וטוענים המבקשים כי רק במהלך חקירתה על חוות הדעת ביום 10.7.07 מסרה הגב' אורון נתונים קונקרטיים בקשר למקטע החוף הרלבנטי הידוע כ'חוף סוקולוב' והנה מניתוח אותם נתונים מקוטעים וחלקיים מצטיירת דווקא תמונה הסותרת את קביעת מוציא הצווים. אם ניטול לדוגמא את ממצאי שנת 2006, השנה האחרונה לגביה נמסרו נתונים חלקיים, הרי שבגזרה שבין חוף 'סול מרין' לבין חוף בוסתן הגליל נספרו 1020 ביצים בקינים שונים מתוכם בחוף 'סוקולוב' 364 ביצים, דהיינו למעלה מ - 35%. הגב' אורון אישרה עוד בעת חקירתה כי למעשה אין באפשרותה לציין מהי מידת ההשפעה של הקמת הבמות על רביית צבות הים. וכך השיבה בתשובה לשאלה: "כל הקינים שנמצאו, נמצאו מפוזרים על שטח גדול. הבמות עלולות לצמצם את זה לפחות קינים. ה - 15 שנמצאו, נמצאו בשנים האחרונות. לפני 4 - 3 שנים זה היה אותו מספר. נדע את השפעתן של הבמות לאורך השנים". המבקשים מצביעים על התנהלותה האיטית של המשיבה אשר לא טרחה במשך שנים, להגיש בזריזות כתבי אישום נגד כל בעלי העסקים ומזדרזת מעונה לעונה להוציא צווים בצורה חפוזה ועל סמך נתונים שאינם מבוססים, כהוכחה לכך שאין מדובר בהסתברות גבוהה לפגיעה כלשהי במערכת אקולוגית על החוף או בסביבתו. המשיבה מבקשת לדחות את כל טענות המבקשים מן הטעם שמיד עם איתור ניצני התופעה של הקמת הבמות החלו הרשויות לפעול באופן נמרץ כנגדה. הועדה המקומית לתכנון ובניה הוציאה מלפניה צווי הריסה מנהליים, המשיבה השתמשה בסמכותה להוצאת צווים מנהליים כנגד בעלי העסקים או מי מהם ודאגה להתייצב בפני ועדות התכנון על מנת לקטוע ולהכשיל כל נסיון להכשיר את הבניה אשר לכל הדעות נעשתה ללא היתרים כדין. המשיבה מפנה את תשומת הלב לכך כי בעניינו של המבקש מר שלום חיים התקיים דיון בבימ"ש השלום בעכו בתיק ב.ש. 3715/05 ובעקבותיו החליט ביהמ"ש להותיר את הצו על כנו. למרות זאת לא נעשה דבר והמבקש ממשיך לנהל את עסקו כמימים ימימה ללא כל שינוי. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים והנתונים אשר הציגו אני בדעה כי דין הבקשות להדחות. אכן, הנתונים עליהם מושתתים הצווים, דלים. התריע בעניין זה כבר בעבר כב' השופט ש. שר בבימ"ש השלום בעכו בהחלטתו בעניין בקשתו הנ"ל של המבקש מר שלום חיים לבטל צו שהוצא ביוני 2005 ובעניין זה ראויה המשיבה לביקורת על כך שמאז ועד היום לא טרחה על איסוף וריכוז מסודר של מערך נתונים מעובה ומגובש על מנת לגבות הוצאת צווים מן הסוג הנדון. אף ראויה המשיבה לביקורת על אופן התנהלותה במהלך השנים שהרי עמד לרשותה פרק זמן מספיק על מנת להגיש כתבי אישום נגד כל בעלי העסקים ולהביא למיצוי הדין בעניינם. לא למותר להזכיר כי במסגרת כתבי אישום המוגשים מכח הוראותיו השונות של החוק לשמירת הסביבה החופית, ניתן לכאורה להאשים את המבקשים בביצוע קשת רחבה יותר של עבירות בעוד שהשימוש בצווים מנהליים מתוחם מטיבו וטבעו במגבלות שונות לנוכח נוסחו של סעיף 9(א) לחוק. למרות זאת אני בדעה כי די בנתונים הקיימים על מנת להצדיק אי התערבות בפעולת הרשות וזאת על אף שהצווים נוסחו לדעתי בלשון גורפת ונעשה בהם שימוש גם לצרכים שאינם עניין לצווים מנהליים כפי שהסברתי בהחלטתי מיום 25.6.07. המבקשים כולם, בלשון זו או אחרת, גורסים כי משלא הוכחה פגיעה ממשית או הסתברות גבוהה לפגיעה באזורי המחיה והרביה של צבת הים, ומשלא הוכחה פגיעה ניכרת במהלך ההתפתחות הטבעית או בשימור של הסביבה החופית, הרי שאין למעשה עיגון לטענת הפגיעה בסביבה החופית. נראה לי כי טענה זו בטעות יסודה. סעיף 9(א) לחוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד 2004 קובע בזו הלשון: "נוכח השר או מי שהוא הסמיך לעניין זה כי נגרמת פגיעה בסביבה החופית בניגוד להוראות חוק זה, או כי קיימת הסתברות גבוהה שתגרם פגיעה כאמור וכו', רשאי הוא לצוות על מי שגרם לפגיעה או על מי שעומד לעשות כן, להפסיק את הפעולה וכו' ". והרי הדברים קל וחומר והמועט מוציא את המרובה שאם אמרת כי די בכך שקיימת הסתברות גבוהה לפגיעה, על מנת להצדיק מתן צו, על אחת כמה וכמה כאשר נגרמת פגיעה ממשית. אלא שפגיעה בסביבה החופית מוגדרת בסעיף 2 שהוא סעיף ההגדרות כדלקמן: "פעולה של אדם בסביבה החופית, לרבות כל אחת מהפעולות המפורטות בפסקאות (1) עד (6) להלן, הגורמת לשינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית או בשימור של הסביבה החופית: (1) פגיעה במערכות אקולוגיות המתקיימות בסביבה החופית. ... (5) גרימת סיכון או נזק לאזורי מחיה של מיני צומח או בעלי חיים ולרבייתם בסביבה החופית". אומנם על פי הרישא להגדרה זו, פגיעה בסביבה החופית אינה כל פגיעה שהיא אלא זו שיש בה משום שינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית או בשימור של הסביבה החופית כמשמעותה באותו סעיף בהגדרה נפרדת. למרות זאת, הורה המחוקק על דרך של כלל ופרט כי יש להתייחס לכל פגיעה מסוג הפגיעות המוגדרות בנפרד בסעיפים קטנים 6-1 כפגיעה ממשית בסביבה החופית, משום הפוטנציאל ההרסני שבהן על אף שלעיתים לא ניתן להצביע על פגיעה קונקרטית אלא על סיכון לפגיעה בלבד. כך קובע ס"ק 5 לסעיף ההגדרות כי עצם יצירת סיכון לאזורי מחיה או רביה של בעלי חיים בסביבה החופית, די בה על מנת להקים חזקה, גם אם חזקה הניתנת לסתירה, של פגיעה בסביבה החופית ודין יצירת הסיכון כדין פגיעה ניכרת בסביבה החופית. פרשנות זו נתמכת מתוך דברי ההסבר שבהצעת החוק לשמירת הסביבה החופית תשס"ג 2003 וכך נרשם בדברי ההסבר: "להגדרה 'פגיעה בסביבה החופית' - מוצע לקבוע כי כל שינוי ניכר בסביבה החופית, שהוא תוצאה של התערבות בני אדם, יחשב פגיעה בסביבה החופית. כדי למקד את סוגי הפעולות שמעצם טיבן יכולות לגרום לשינוי ניכר כאמור (ההדגשה אינה במקור, א.ש.), פורטו בהגדרה 5 מקרים הנחשבים על ידי מומחים לפגיעה אופיינית בסביבה החופית והם: פגיעה במערכות אקולוגיות, פגיעה במבני הקרקע, במערות ובמצוקים, התערבות בזרימת החול החופי המערערת את האיזון של מערכת החול והעלולה לגרום בשל כך לארוזיה של החוף וכן גרימת נזק או סיכון לאזורי מחיה של בעלי חיים או צמחים". אומנם הגב' טליה אורון ציינה בהגינותה כי על סמך הנתונים הקיימים לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה מהי מידת ההשפעה של בניית הבמות על אזור המחיה של צבות הים ואולם ברור כי מה שמוגדר כ'חוף סוקולוב' בנהריה באורך של כ - 500 מ' הינו חלק חשוב מאזור המחיה של צבות הים. וכך השיבה הגב' אורון בתשובה לשאלה: "השנה, אני הייתי לפני 3 ימים. לא מהמקום של הבמות הוצאנו את ביצי הצבים. זה היה ליד סוכת המציל. זה היה במרחק של עשרות מטרים אני חושבת וכו'. הבמות מונעות חלקית את ההטלה. לשאלתך אם זו מסקנה שאני מגיעה אליה בגלל שלא מצאתי תחת הבמות ביצים ואני משיבה שפעם היו באזור הזה ביצים וכו'. אם אתה אומר לי שכשמדובר ב - 100 מ' מתוך 1500 מ' זה מתקרב ל - 0% ובכל זאת אני חושבת שזו פגיעה ניכרת ואני משיבה שכן וכו'. אני לא מסכימה איתך שרוב השטח החולי לא תפוס. רוב השטח החולי כבר נתפס. הבמות תופסות את הפיסה כמעט האחרונה שנשארה". כהערה אציין כי ביקרתי במקום שלא במעמד הצדדים ונוכחתי לדעת כי אזור סוכת המציל איננו שונה מאזורי הבמות ובקו אווירי נמצאת הסוכה אף בנסיגה מן הקו הקדמי של הבמות ביחס לקו החוף. קשה להגדיר את חדירת הבמות אל אזור החוף, כחדירה שולית. מדובר בבניה מאסיבית למדי אל תוך אזור החוף ונסיון העבר מלמד כי מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת. עוד מתברר כי נכונה טענת הגב' אורון לפיה קו הבמות איננו מרוחק מקו המים מעבר לטווח הסיכון של כ - 15 מ' ולכל אחד מבתי העסק חצרים מרווחים על מנת להכיל את באי בתי העסק. וכך ציינה הגב' אורון בעת חקירתה: "לשאלתך אם יש 25 מ' והצב צריך 15 מ' אנחנו לא מפריעים לו ואני משיבה שאני מזמינה את כולם לראות אם באזור של הבמות נותרו 15 מ' של חול טבעי ותוכלו לראות שאין מקום. הבמה לא בנויה במרחק 20 מ' מקו המים". מכאן שהקביעה כי בניית הבמות הינה בגדר של פגיעה בסביבה החופית כמשמעותה בחוק, מבוססת במידה מספקת ומכל מקום אינני רואה הצדקה בנסיבות העניין להתערב בשיקול דעת הרשות בעניין זה. לפיכך, הבקשות נדחות. אין צו להוצאות בהתחשב בכך שאופן הוצאת הצווים והנתונים שעל בסיסם הוצאו הצווים הותירו פתח לספק בפרט כאשר מדובר בדבר חקיקה חדש יחסית. חוף הים