פסק דין 1. מונחת בפני בקשה מטעם המשיבים לעתירה, להורות על דחייתה על הסף יען כי בית משפט לעניינים מנהליים נטול סמכות עניינית לדון בה. העותרים, עמותת דין ומשפט ועורך דין גורן, הגישו עתירה נגד עיריית אשקלון, ראש העירייה ושלושה משיבים נוספים. בית המשפט המנהלי התבקש לקבוע שמשיב 3, אשר מונה לתפקיד עוזרו של ראש העיר, משיבה 4 אשר מונתה כמנהלת הלשכה של ראש העיר ומשיב 5, אשר מונה להיות נהגו של ראש העיר, מונו כולם כעובדי עירייה שלא כדין, ומינוייהם בטלים. לטענת המשיבים הסמכות לדון בעניין מוקנית לבית דין לעבודה. 2. ההתנגשות הנורמטיבית בין הצדדים נסובה סביב נקודות מבט שונות. המשיבים דוגלים בסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969, שנושאו סמכות ייחודית של בית הדין האזורי לעבודה "בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו". מנגד, אוחזים העותרים במהות העתירה. על פי קו זה מדובר בעתירה שהוגשה על ידי עמותה ציבורית ואזרח העיר עקב פגמים של מינהל ציבורי בלתי תקין. הפן של יחסי עובד ומעביד הינו פן זניח של העתירה, תפל ושולי לחלוטין, והגורם של המשפט הציבורי הוא הדומיננטי בעתירה זו. 3. לשון הסעיף האמור בחוק בית הדין לעבודה ברורה ומחייבת. מטרת העתירה ושאיפתה היא לגרום לאי קבלת משיבים 3-5 לעבודה. די להפנות לסעד המבוקש על ידי העותרים - "להורות להפסיק לאלתר את עבודתם". סעיף 5 לחוק בית משפט לעניינים מנהליים התשס"א - 2000 קובע כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בעתירה נגד החלטה של הרשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה. סעיף 5 בתוספת הראשונה מתייחס למכרזים "לביצוע עבודה". המפתח הינו מהות העניין. האם מדובר בנושא של קבלת אדם לעבודה או בביצוע עבודה שעניינה מחייב מכרז? כפי שהבהירה כב' השופטת בייניש בעניין עיריית רהט נ' אלפראונה, הסעיף האמור בתוספת המעניק לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בענייני מכרזים "מתייחס למכרזים לביצוע עבודה, אשר חוק חובת המכרזים, התשנ"ב - 1992 חל עליהם, אך לא למכרזים הנוגעים לקבלתו של אדם לעבודה או לקידומו, אשר סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה חל עליהם" (בר"מ 657/03, וראה גם החלטת חברי כב' סגן הנשיא אזולאי בעניין זמושצ'יק נ' עיריית אשקלון, עת"מ (באר-שבע) 341/04). בא כוח העותרים הפנה להחלטות של בית המשפט הגבוה לצדק מהן למד שגורם זה מוסמך לדון גם בתובענות שעניינן אי קבלת אדם לעבודה. ברם, בית משפט לעניינים מנהליים אינו עומד בשורה אחת בנושא הסמכות עם בית הדין הגבוה לצדק. לאחרון, ורק לאחרון, מוקנית סמכות הן בנושאים מנהליים והן בנושאים של בית הדין לעבודה, במקרים המתאימים. 4. העותרים מתלים את עמדתם על פי זיקתם לתביעה. ניתן להציג את טענתם באופן הבא: הקשר שלהם לעניין הינו בהיבט המנהלי, הם מחוץ למעגל של מעביד-עובד. בכדי להשיב לטענה זו הייתי נעזר בהבחנה להבנת סוגיות תלמודיות, שהומצאה ופותחה על ידי הרב חיים (סולובייצ'יק) מבריסק שחי בסוף המאה התשע-עשרה, תחילת המאה העשרים. ההבחנה הינה בין גברא וחפצא - אדם וחפץ. הוא בחן מספר דינים בהלכה ובמשפט העברי על פי השאלה האם הדין מתמקד באדם או בחפץ. לענייננו, ניתן לומר שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בתובענות שנושאן האדם - האם לקבל אותו לעבודה, אם לאו. ואילו בית המשפט המנהלי אמור לדון בעבודה, אשר לגביה מחוייבת הרשות לערוך מכרז. עמדת הדין היא שאם עסקינן בקליטת עובד רכיב זה הופך לדומיננטי גם אם העותר מעוניין לתקוף את התנהלות הרשות ולא לעסוק בדיני עבודה. התוצאה של עתירה כזו הינה להביא להפסקת עבודתו של אדם, או, ליתר דיוק, לקביעה שלא היה מקום מלכתחילה לקבלו לעבודה. במצב זה הדין מעדיף שבית הדין לעבודה, שהוא המומחה ביחסי מעביד-עובד, יכריע בתובענה. זאת גם אם מעוניין העותר להעביר את התובענה לפסים כלליים הנוגעים למנהל הציבורי. חזקה על בית הדין לעבודה שיתייחס גם לאלה. 5. סוף דבר, הנני נעתר לבקשה ומורה על דחיית העתירה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. בהעדר כל בקשה חלופית מטעם העותרים להעביר את התובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע - במקרה שטענת המשיבים תתקבל, לא אכפה העברה זו עליהם. העותרים ישאו בהוצאות משיבים 1 ו-2 בסך 2,500 ש"ח להיום, ובהוצאות משיבים 3-5 בסכום זהה. עובדי עירייהסמכות בית הדין לעבודהעירייהבית הדין לעבודה