החלטה 1. בפנינו בקשה לצו מניעה זמני (להלן - הבקשה), בה עתר המבקש נגד נציב שירות המדינה, למתן צו זמני שיורה למשיב לעכב את החלטתו מיום 27.2.05 להשעות את המבקש ולהורות על החזרתו לעבודה כקצין בטחון בבית משפט השלום באילת. ההחלטה בדבר ההשעיה היא בעקבות תובענה שהוגשה כנגד המבקש, בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, ועל כן הצו מבוקש עד למתן החלטה בבית הדין למשמעת. 2. המבקש הינו קצין בטחון בבית משפט השלום באילת אשר שימש במסגרת תפקידו כקצין מתקן והאחראי על המאבטחים האחרים במתקן. כנגד המבקש הוגשה תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת ביום 2.2.05. בכתב התובענה מואשם המבקש בשלושה אישומים, האחד ניצול לרעה את מעמדו כממונה לצרכיו הפרטיים, השני, המבקש עבד עבודה פרטית ללא היתר ו/או בניגוד לתנאי ההיתר, ו/או במשך שעות העבודה והשלישי, נסיון להשפיע על עדות המאבטחים ושיבוש הליכי חקירה של החקירה כנגדו. 3. נציב שירות המדינה החליט בתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ב-1963 (להלן-החוק), לפתוח בהליכי השעיה נגד המבקש בעקבות הגשת התובענה כנגדו. למבקש ניתנה אפשרות לטעון טיעוניו בכתב ולאחר עיון בטיעוניו החליט נציב שירות המדינה להשעותו מעבודתו מיום 28.2.05. ביום 1.3.05 הוגשה לבית הדין לעבודה בב"ש בקשה לצו מניעה נשוא החלטה זו. כב' הש' טווינה קבע בהחלטתו בדבר מניעותו ומניעות בית הדין האיזורי בב"ש לדון בבקשה לסעד זמני והעביר את התיק להחלטת כב' הנשיא אדלר, אשר החליט להעבירו לבית הדין בירושלים, והבקשה נידונה בפני מותב זה. 4. נימוקי המבקש: א. ההחלטה להשעותו מנוגדת לכללי המנהל התקין שכן נפלו בהחלטה פגמים מהותיים אשר יורדים לשורש המחלוקת ופוסלים אותה. ב. הנציב פגע בזכות השימוע של המבקש תוך קבלת החלטה שלא בהתאם ללשון החוק, ובמסגרת זו טוען המבקש כי בטרם השימוע לא הועברו לידיו נימוקי בקשת ההשעיה. ג. כללי המנהל התקין מחייבים את המשיבה לפעול על פי נוהליה ומשנאלץ המבקש להגיש טיעוניו אך ורק לאור חומר החקירה ומבלי לדעת את עמדת המשיב וכוונותיו , נפגעה זכות השימוע ההוגן של המבקש. ד. הליך השימוע וההשעיה נעשו שלא כדין תוך שאת ההחלטה על ההשעיה לא קיבל הנציב שהוא בעל הסמכות כי אם אחרים במשרדו ואין עוררין כי הסמכות להשעות עובד מדינה נתונה רק לנציב. ה. עו"ד טסלר שהיה אמון על תהליך ההשעיה ונתן תצהיר מטעם המשיב לא ידע לומר האם בפני הנציב כאמור, עת נתן את החלטתו, עמדו כל המסמכים והראיות הרלבנטים. ו. העובדה שבפני הנציב הונח רק תיק ההשעיה הינה סיבה מספקת לפסול את ההליך. ז. מהחלטת הנציב ומהדיון, עולה כי הנציב לא בחן את כל חומר הראיות של העדויות המפריכות שהוצגו ע"י המבקש בטיעוניו בשימוע, אופי העבירה וחומרתה, תפקידו ומיקומו של התובע, התחשבות בהתנהגות קודמת וכן ההשלכות הכלכליות והאישיות על המבקש. ח. לטענת המבקש, השעיית המבקש היתה צריכה להתקבל על פי התשתית העובדתית שיש בה כדי להניח את דעת הנציב, לבחון את הראיות שבתיק ולשקול את השיקולים הרלבנטים , דבר שלא נעשה עם הנציב. ט. החלטה מנהלית הכפופה לשיקול דעת חייבת להיות סבירה בכך שעליה לאזן בין השיקולים הרלבנטים איזון ראוי. לדעת המבקש החלטת המשיב לא איזנה בין מכלול הראיות והשיקולים, איזון סביר ועל כן החלטת הנציב נגועה בחוסר סבירות בעליל. י. על הנציב היה להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש על מנת שלא לגרום לו לקריסה כלכלית בשל העובדה שהתובע מתגורר באילת והשעייתו תגרום לו נתק בלתי הפיך. 5. נימוקי המשיב: א. אין כל פסול בכך שהמשיב מטעם נציב שירות המדינה היה עו"ד טסלר, אשר ריכוז מטעם הנציבות את נושא ההשעיה בענינו של המבקש. ב. משהוגשה תובענה כנגד המבקש בבית הדין למשמעת, החל הליך ההשעיה ע"י הנש"מ על פי הנהלים , והוחלפו התכתבויות בין ב"כ המבקש לעו"ד טסלר מתוקף תפקידו. ג. למבקש הודע כי הנציב שיקל להשעותו ביום 3.2.05 וניתנה לו האפשרות להגיש טיעוניו בכתב ואף הוארך המועד להגשת הטיעונים עד ליום 23.2.05 לבקשת ב"כ המבקש. ד. בעקבות הגשת התובענה הנציב בהתבסס על סמכותו מכוח סעיף 47 לחוק שירות המדינה, פתח בהליכי השעיה כנגד המבקש. ה. נוכח חומרת העבירות המיוחסות למבקש בכתב התובענה ותפקידו המיוחד סבר המשיב כי עליו לנקוט בדרך של השעיה בהחלטה מנומקת ושקולה. ו. החלטת הנציב המנומקת כדבעי נעשתה לאחר שהנציב בדק את החומר שבפניו וכן את טיעוני המבקש ולאחר הפעלת שיקול דעת בבחנו את העבירות המיוחסות למבקש אל מול נסיבותיו, וטיעוניו, שקל את טובת המדינה במיוחד לאור תפקידו של המבקש. ז. הנציב שקל האפשרות של העברת המבקש לתפקיד אחר אולם סבר כי בנסיבות הענין לנוכח תפקידו המיוחד של המבקש, כישוריו ואופי העבירות בהן נחשד, כמו גם מקום מגוריו, אין מקום להורות על העברה לתפקיד אחר. ח. למבקש ניתנה זכות טיעון ממשית והוא עשה זאת לאחר שקיבל לידיו את כתב התובענה, חומר הראיות ונוהל ההשעיה. החלטת הנציב השיבה לכל טענה מהותית שהעלה המבקש בטיעוניו בשימוע. ט. באשר למאזן הנוחות - בשל תפקידו של המבקש כמי שמכהן כקצין מתקן, עליו להיות נקי מכל רבב והחזרתו לעבודה תגרום נזק למשיב שכן לא יוכל המשיב לפעול ולתפקד באופן סביר עד למתן פסק דין בקובלנה, בשל יחסי העבודה שנכפו על המשיב כסעד זמני. מאידך עומד השיקול של שמו הטוב של המבקש.ומולו עומדים השיקולים של טובת הציבור ושירות המדינה שבמסגרת מאזן הנוחות היטו את הכף להחלטה כי יש להשעות את המבקש. לאחר שמיעות עדות עו"ד טסלר, קריאת הבקשות, התצהירים, פרוטוקול הדיון וטיעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן: 6. יאמר כבר ועכשיו כי לאחר ששקלנו כאמור את כל המסמכים והראיות לכאורה שעמדו בפני בית הדין כמו גם את הדין והפסיקה לענין סמכות ההתערבות של בית הדין בהחלטות הנציב ובחינת סבירות ההחלטה, סבורים אנו כי אין כל מקום לכאורה להתערב בהחלטת הנציב וההחלטה על השעיית המבקש להישאר על כנה. להלן נבחן אחת לאחת את טענות הצדדים אשר הובילו אותנו למסקנה זו. 7. באשר לטענת המבקש, כי לא הוגש תצהיר הנציב ועדות מר טסלר אין בה כל ממש על מנת לתמוך או להוכיח כי הנציב פעל על פי הסמכות הנתונה לו. נציג שירות המדינה מתמנה על ידי הממשלה והוא האחראי לניהול הכללי של הנציבות וממונה על כל עובדי המדינה. בחוקי שירות המדינה ובחוקים אחרים, בחקיקת משנה, בהחלטות ובנוהלים הוענקו לנציב סמכויותיו. כך גם ליד הנציב פועלת היחידה למשמעת המופקדת על ביצוע הוראות חוק המשמעת ותקנותיו בשירות המדינה. עו"ד טסלר אשר העיד בפני בית הדין הוא סגן מנהל המחלקה על המשמעת בנציבות שרות המדינה ומטפל מתוקף תפקידו בנושא השעיות. ההחלטה שקיבל הנציב בעניינו של המבקש התקבלה על ידו כאורגן של המדינה ולא כאישיות משפטית עצמאית (ראה לענין זה ספרו של יצחק זמיר, הסמכות המנהלי, כרך א' עמ' 301-314), ועל כן אין כל מקום לקבל את טענת המבקש כי התצהיר בתיק זה היה צריך להיות של הנציב ומשלא התייצב הנציב יש לקבל את הבקשה. בשם הנציב יכול להינתן תצהיר על ידי אדם מטעמו כך שבמקרה זה סגן מנהל מחלקת המשמעת בנציבות אשר היה אמון על הטיפול בעניין השעייתו של המבקש, הוא האדם מטעם הנציב, אשר יכול ליתן את התצהיר. 8. לא זו אף זו, הלכה פסוקה היא שבצווים זמניים, התצהיר לאימות העובדות המשמש יסוד לבקשה או לתשובה יכול שלא יהיה של המחליט עצמו אלא של אדם אחר היודע את העובדות. עו"ד טסלר אשר הגיש את התצהיר מתוקף תפקידו ואשר ליווה את ההליך עד מועד מתן ההחלטה, מסר את העובדות שהיו ידועים לו מידיעה אישית (ראה לענין זה ע"ע 1435/02, מדינת ישראל נ' נאיל דרוואשה, עבודה ארצי כרך לג' (30) 36, וכן ע"ע 1106/01, מדינת ישראל נ' עניא צביון, עבודה ארצי כרך לג' (97)). נכון הוא כי האמור בסעיף 11 לתצהיר אינן עובדות מפורשות הידועות לעו"ד טסלר מידיעה אישית, אך האמור בו מתאר אך ורק את אופן קבלת ההחלטה על ידי הנציב ומוסר את תוכנה כציטוט בלבד. על כן לא הוכח, לכאורה, כי היתה קיימת חובה לנציב עצמו למסור את התצהיר בכל העניין הכרוך בהשעית המבקש. 9. הסמכות להשעות עובד מדינה מתפקידו נתונה לנציב מתוקף סעיף 47 לחוק, בו נקבע: "(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נציב השירות שי עמה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשל או בא כוחו. (ב) נציב השירות לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לעניין ההשעייה תוך תקופה שיקצוב לו נציב השירות או לפני מי שנציב השירות הסמיך לכך דרך קבע לעניין פלוני, ואולם אם העובד כבר הביא טענותיו לעניין השעיה דחופה בהתאם לסעיף 48, רשאי נציב השירות להשעותו אף בטרם ניתנה לו הזדמנות כאמור, ובלבד שיתן לו הזדמנות סמוך לאחר מכן להביא טענותיו להפסקת ההשעיה והוא הדין לעניין העברתו הזמנית לעבודה אחרת לפי סעיף קטן (ד). (ג) היה העובד מועסק במספר משרות בשירות המדינה, רשאי נציב השירות להשעותו כאמור בכולן או בחלק מהן. (ד) בכל מקום שנציב השירות רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא , במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו , או , בהסכמת העובד, לעבודה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו. (ה) הושעה עובד, תימשך ההשעייה עד שיחליט המוסמך לכך שלא להעמידו לדין פלילי או משמעתי, ואם הועמד לדין פלילי או משמעתי - עד למתן פסק הדין הסופי באותם הליכים ואולם רשאי נציב השירות להורות על הפסקת ההשעייה במועד מוקדם יותר". 10. בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה ובתי הדין האזוריים לעבודה, נקבע כי אין בית הדין בא בנעליו של נציב שירות המדינה , אלא פועל כמעין בג"צ ובוחן את החלטות הנציב בחינה מנהלית. על בית הדין לבחון האם הנציב השתמש בסמכותו כדין והאם לקח בחשבון את השקולים הרלבנטים או שמא הובאו בהחלטתו שיקולים זרים (ראה לענין זה דב"ע נו/70-3, רפי בן חיים - מדינת ישראל, פד"ע כד' 54, 60 וכן ע"ע 121/99, יצחק כהן נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי כרך לג' (50) 35, ובנוסף דב"ע לג/32-3, דוד יכין נ' מדינת ישראל, פד"ע ד' 428). 11. על פי סעיף 47 לחוק המשמעת, להלן, התנאים המקדמיים להשעיית עובד מדינה הם: א. הגשת קובלנה על פי סעיף 32 לחוק המשמעת (כפי שקרה במקרה שבפנינו), או אם החלה חקירה פלילית בחשד לעבירה שיש עימה קלון. ב. שימוע שבמהלכו ניתנה לעובד הזדמנות להביא את טענותיו לפני הנציב או לפני מי שהנציב הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני. 12. במקרה שבפנינו ביום 3.2.05 הודיע עו"ד טסלר למבקש כדלקמן: "נציב שירות המדינה בתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963, שוקל להשעות אותך משירות המדינה בעקבות קובלנה משמעתית בחתימת מנהל בתי המשפט מיום 27.1.05, וכן תובענה שהוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 20/05), בהן מיוחס לך ארבעה אישומים בעבירות לפי סעיף 17(1),(2), ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963. הינך רשאי להגיש, בכתב, לנציב שירות המדינה את טיעוניך לעניין זה לא יאוחר מיום: 8.2.05. יצוין, אי הגשת הטיעונים במועד, כמוה, כויתור על זכות השימוע". 13. ביום 22.2.05 הגיש ב"כ המבקש, לאחר מספר הארכות מועד לנציב מכתב מפורט ביותר ובו תגובתו אחד לאחד כנגד כל פרטי הקובלנה תוך התייחסות אף לראיות שבתיק וכן אף ראיות מפריכות מטעמו וכן פירוט נסיבותיו האישיות והכלכליות, אשר יש לקחתם בחשבון עת ישקול הנציב את השעייתו. 14. ביום 27.2.05 נשלח למבקש מכתב מאת הנציב שכותרתו השעיה מעבודה, ובו נאמר: "בטיעונך מיום 22.2.05 העלית טענות הנוגעות בעיקר לחומר הראיות העומד נגדך, לתקופת הזמן הארוכה בה נוהלה החקירה, לעובדה כי עדי התביעה אינם עובדים עוד בבית המשפט ומשום כך אין חשש להשפעה נוספת מצדך עליהם, לנסיבות אישיות ומשפחתיות, תפקודך התקין לאורך שנות עבודתך, והפגיעה הכלכלית הצפויה לך עקב ההשעיה. לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים והצריכים לעניין, החלטתי להשעותך משירות המדינה. באישומים המיוחסים לך קיימת מידה מיוחדת של חומרה, נוכח מעמדך ותפקידך הבכיר בשירות המדינה כקצין ביטחון, האמון על השמירה על החוק והסדר, תפקיד המחייב נורמות התנהגות ייחודיות. בעבירות המשמעת המיוחסות לך, יש כדי לפגוע באמון אותו רוחש האזרח לאלו המופקדים על ביטחון הציבור, ובמיוחד כאשר מפר האמון הוא קצין ביטחון המנצל את מעמדו לשם הפקת טובות הנאה אישיות פסולות מהכפופים לו והתלויים בו להבטחת המשך העסקתם. בנסיבות אלו, הרחקתך משירות המדינה מחויבת לשם מניעת פגיעה נוספת במשמעת שירות המדינה, באמון הציבור בשירות המדינה, ובתדמיתו ובמעמדו של שירות המדינה בעיני הציבור. נוכח חומרת המעשים והעבירות המיוחסים לך, לא מצאתי מקום להורות על אמצעי חלופי להשעייתך, שכן בכך לא יהיה כדי לממש את מטרות ההשעייה, במקרה דנן. ההשעיה תימשך עד תום ההליכים המשמעתיים נגדך". המכתב חתום על ידי הנציב עצמו. 15. ככלל, השימוע אינו חייב להיות דווקא בעל פה , אלא דגש הוא על מתן הזדמנות הוגנת להשמעת טענות. על כן, מספיק שתינתן לעובד הנוגע בדבר , הזדמנות נאותה להשיג השגות בכתב לאחר שהייתה לו האפשרות לעיין בהאשמות שהועלו כנגדו. על בית הדין להיווכח בבדקו את הליך השימוע שנעשה למבקש , באם ההליך היה כן ואמיתי, ולא הליך שנעשה כדי לצאת לידי חובה. בעניננו ניתנה למבקש זכות שימוע בכתב כאשר זכות זו ניתנה בתום לב ואפשרה למבקש לעיין בכל האישומים כנגדו, בנוהל ההשעיה, ואף בראיות התביעה ואף ניתן לו זמן ארוך יותר מהמקובל, לרבות ארכות להגשת טיעוני השימוע, כך שהיה בידי המבקש זמן מספיק לטעון את טענותיו. בפועל, המבקש העביר באמצעות בא כוחו, את מכתב טענותיו לשימוע, מכתב ארוך ומפורט אשר שימש בסיס בבחינת השיקולים על ידי הנציב כפי שהנציב מפרט בהחלטתו. ברם, אין הדבר אומר כי משניתנה זכות שימוע, ניתנת זכות למבקש להשמיע אף טענותיו בעל פה ולא חייב היה הנציב לערוך למבקש אף שימוע בעל פה. על כן, אנו קובעים כי לכאורה, הליך השימוע שנעשה למבקש בטרם קבלת ההחלטה של הנציב נעשה כדין ולא היה כל מקום להתערבותנו לענין זה. 16. באשר להשעייה - כפי שנקבע בפסיקה ההשעיה אינה עונש ואינה חלק מהבירור המשמעתי בפני בית הדין למשמעת. ההשעיה אינה חיצונית לדין המשמעתי והיא נועדה להגן על השירות מפני עובד שחרב האישום המשמעתי תלויה על צווארו. ההשעיה נועדה לנתק, באופן זמני את העובד מתפקידו השוטף ובכך להגן על סביבת העבודה שלו. ההשעיה אף נועדה לשמור על שמו הטוב של השירות ועל אמון הציבור במערכת בה הועסק העובד, ובמערכת השירות הציבורי בכללותה (ראה דב"ע לג/32-3 דוד יכין נ' מדינת ישראל, בג"צ 2899/91, מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(5) 335). על נציב שירות המדינה לשקול האם חומרת העבירה ובעניננו האישומים המופיעים בקובלנה, מצדיקים את הפסקת פעילותו של המבקש, בשים לב לצורכי המשמעת המתחייבים מתפקידו והחובות המוטלים עליו. 17. בנוסף במסגרת השיקולים שעל הנציב להביא בחשבון הוא השימוש באמצעי ההשעיה והתוצאות הכלכליות והאישיות אשר עלולות להיגרם למבקש, וכן אף להביא בחשבון את האפשרות שהמבקש הנדון יחזור בתום תקופת ההשעיה לעבודתו. גם לעניין זה כבר קבעה הפסיקה ואין אנו רואים מקום לסטות ממנה על פי העובדות לכאורה שהוצגו בפנינו, כי השיקול העיקרי לענין הפעלת הסמכות לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) היא טובת הציבור ומניעת שרירות ופגיעה במבקש מעבר למתחייב בהשגת מטרת ההשעיה כפי שפרטנו לעיל. 18. "חזקת התקינות" קובעת שכל פעולה מנהלית נעשית כדין אך חזקה זו ניתנת היא לסתירה. על כן, על מי שמבקש לסתור אותה מוטל הנטל לטעון ולהוכיח כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על ידי עובדות (ראה ספרו של רענן הר זהב, המשפט המנהלי הישראלי, עמ' 443). בעניננו, לא הוכחה לכאורה, טענה זו ולא נסתרה חזקת התקינות בעובדות שהוצגו על ידי המבקש או בחקירת עו"ד טסלר, ועל כן נשארת חזקת התקינות בעינה. 19. לאחר שבחנו את נסיבות המקרה דנן, לאור העובדות לכאורה שהוצגו בפנינו, נחה דעתנו שבהחלטת הנציב לא נפל פגם ובדין יסודה ועל כן אין מקום בהתערבות בית הדין בהחלטתו ובסמכותו של הנציב. לא הוכח על ידי ב"כ המבקש כי הפעולה המנהלית של השעיית המבקש לא נעשתה כדין. הנציב פעל על פי הסמכות המוקנית לו בחוק, הנציב העניק למבקש את השהות להגיב להאשמות שהועלו נגדו, הנציב פעל בכובד ראש ושקל את הנתונים שבפניו לרבות התייחסות מלאה לכל טיעוני המבקש שהועלו בשימוע בכתב, ובשל כך, אין מקום להתערבותנו. 20. ב"כ המבקש טען בסיכומיו אף באשר לשיקול הדעת של הנציב לעניין מידתיות ההשעיה לאור העובדה כי השעייתו מהעבודה תגרום לו לבעיות אישיות וכלכליות. לנגד עיני הנציב עמד השיקול כיצד ישפיע המשך תפקודו של המבקש כקצין הביטחון בבית המשפט, על מוסר העבודה ועל המשמעת בעבודה באותו מתקן ובייחוד אלה הכפופים למרותו, אשר יודעים כי נגדו תלוי ועומד בפני בית הדין למשמעת אישום בעבירות אשר יש בהם פגיעה הן במוסר העבודה והן בשמירת החוק והסדר. באשר לטענה כי מצבו הכלכלי של המבקש יורע לתקופת ההשעייה, מקבלים אנו טענה זו אולם, אף לענין זה לא עושה המבקש די על מנת להקטין את נזקיו שכן זכאי הוא למחצית המשכורת בעת השעייתו באופן אוטומטי וכן זכאי הוא לפנות לבית הדין למשמעת על מנת לקבל אף השלמה ל-90% משכרו, ובנוסף רשאי הוא בעת השעייתו לעבוד בעבודה אחרת ובכך ישלים הוא את פרנסתו. 21. באיזון האינטרסים בין כבודו של המבקש כטענתו אל מול ההשפעה שתהיה להמשך עבודתו למרות הקובלנה שהוגשה נגדו, אנו קובעים כי כל רשות סבירה הייתה קובעת שאין מקום להמשיך בפעילותו של המבקש כקצין האחראי על המתקן היינו, בית המשפט השלום באילת, כל עוד תלוי ועומד נגדו הליך משמעתי על עבירות לכאורה של הפרת אמונים וניצול מעמדו לרעה, כאשר טרם הוכרעה הקובלנה. 22. אשר על כן, הגענו לידי מסקנה כי המשך השעייתו של המבקש היא בגדר מתחם הסבירות וממלאת את מטרת ההשעייה כאמור בפסיקה, ולפיכך, אנו דוחים את הבקשה למתן צו מניעה זמני. 23. המבקש טרם הגיש לבית הדין תביעה עיקרית בענינו, ומשכך נדרש הוא להגיש תביעה זו בתוך 7 ימים מהיום. היה ויוגש כתב תביעה עיקרי בתיק זה , הוא יומצא למשיב והמשיב יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת כתב התביעה. 24. למרות תוצאות החלטה זו סבור בית הדין כי אין מקום לפסוק הוצאות כנגד המבקש, והיה ויתנהל תיק עיקרי בענינו יובא בחשבון בעת מתן פסק הדין אף שאלת ההוצאות של הליך זה. ענף השמירהעבירות משמעתעובד אבטחה (מאבטח)