פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. שני ערעורים בפנינו על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציגי הציבור מר יצחק קליין ומר נטור הזעא; תיק עב 30222/95) שקיבל חלק מתביעותיה של המערערת בע"ע 1130/04 (להלן - רינה שניר) וכנגד המערערים בעע 171/03 (להלן - המעסיקים). 2. הרקע לערעור נקבע בפסק הדין של בית הדין האזורי ובהתאם למוסכמות שנקבעו בין הצדדים כדלקמן: א. רינה שניר הועסקה על ידי המעסיקות 2 ו-3 מתאריך 1.3.88 ועד לתאריך 31.12.89. ובסיום העסקתה קבלה מהן פיצויי פיטורים. מחודש 1.1.90 הועסקה על ידי המעסיקה מס' 1 (להלן - אילנות הקריה) עד לסיום העסקתה ביום 30.4.95. הודעת הפיטורים ניתנה ביום 19.12.94 אולם רינה שניר שהתה בחופשה במשך תשעים וארבעה ימים וזאת עד ליום 10.4.95 אז נסתיימו יחסי עובד ומעביד (להלן - תקופת החופשה). בתקופת החופשה קיבלה שכר בסיס בלבד ללא העמלות שקיבלה בתקופת העסקתה עבור כל דירה שנמכרה בין אם על ידה ובין אם על ידי עובדים אחרים. אין חולק גם כי רינה שניר עבדה בימי שבת כחלק מתנאי עבודתה. אילנות הקריה שילמה לרינה שניר פיצויי פיטורים בסך 13,333 ש"ח בתאריך 17.5.95 וסכום נוסף בסך 17,007 המחושב לפי ממוצע העמלות כהשלמה לפיצוי הפיטורים. הצדדים הסכימו בהודעתם מיום 13.7.99 כי היה ויקבע כי רינה שניר זכאית לעמלות בתקופת החופשה הם מסמיכים את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה מה מספר דירות שנמכרו באותה תקופה בין 32 ל-43 דירות לפי שכר של 1141 ש"ח לדירה. וכן הסכימו כי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים יראו את ממוצע העמלות לשנת העבודה האחרונה כ- 8.33 דירות לחודש. ב. הפלוגתאות שבין הצדדים הן: "א. האם זכאית רינה שניר לתשלום עבור עמלות במהלך התקופה בה שהתה בחופשה. ב. האם זכאית רינה שניר לתשלום הפרש פיצויי פיטורים בגין הרכיב "עמלות מכירה" או שמא רכיב זה אינו מהווה חלק מהשכר. ג. מהי תקופת העבודה אשר בגינה זכאית רינה שניר לפיצויי פיטורים. ד. האם זכאית רינה שניר לתשלום עבור עבודה בשבתות בשיעור 200% (כאשר קיבלה בפועל 100%) או שמא אינה זכאית. ה. האם זכאית רינה שניר לדמי הבראה ולפיצוי בגין תשלומם באיחור. ו. האם קמה לרינה שניר זכות תביעה כנגד המעסיקות 4 ו-5. ז. האם יש לחייב את המעסיקה 1 בהתחייבויות המעסיקות 2 ו-3 כלפי רינה שניר או חלק מהם. ג. על פלוגתאות אלה קבע בית הדין האזורי, כי עמלות המכירה מהוות חלק מן השכר לצורך תשלום פיצוי הפיטורים וכי המועד לחישוב פיצויי הפיטורים החל מן התקופה המתחילה ב-1.1.90 כשהשכר הקובע הוא 2,500 ש"ח ובתוספת עמלות בסך 9,504 ש"ח ובסך הכל 64,021 בניכוי הסכום שכבר שולם. וכן נפסקו לרינה שניר פדיון חופשה שנתית בסך של 23,030 ש"ח בניכוי סך של 6,300 ש"ח ששולם. ובאשר לשעות העבודה בשבתות, בית הדין האזורי ביסס מסקנתו על נתוני השכר הבסיסיים, שהובאו בחוות הדעת, שהוצגה על ידי רואה החשבון מר קליק, וקבע סכומים שונים לכל שנת עבודה. בית הדין האזורי מצא כי אין מקום לחייב באופן אישי את המעסיקים 4 ו-5. בית הדין האזורי התבקש לתקן טעויות סופר בפסק הדין ובהתאם להחלטתו מיום 4.1.04 תיקן את הסכומים המפורטים בפסק הדין. 4. לאחר שבחנתי טענות באי כוח הצדדים לגבי קביעותיו של בית הדין האזורי וחישוביו את זכויותיה של העובדת רינה שניר הנני סבורה כי יש מקום להתערב בקביעותיו רק בנושא אחד והוא חישוב העמלות בתקופת החופשה. מאחר ודרך חישוב העמלות בתקופת החופשה הוסכמה בין הצדדים ולפיה בית הדין האזורי הוסמך לפסוק גובה עמלה לפי מכירה של בין שלושים ושתיים לארבעים ושלוש דירות, בית הדין האזורי טעה בכך שסטה מההסכם שבין הצדדים ופסק בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשת שנתית. התשי"א - 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) וצודק בא כוחה של רינה שניר כי על בית הדין האזורי היה לפסוק בהתאם לאותה הסכמה. בנקודה זו אני מוצאת לנכון להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי ולפסוק לפי מכירה של שלושים וחמש דירות כשהסכום המוסכם עבור כל דירה הוא 1141 ש"ח ובסך הכל 39,935 ש"ח במקום סכום של 23,030 ש"ח, שישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.95 ועד למועד התשלום בפועל בניכוי הסך של 6,300 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.95 ועד למועד התשלום בפועל. 5. באשר לטענות האחרות שהובאו בפנינו על ידי באי כוחם של שני הצדדים לא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי והערעורים נדחים מטעמיו. 6. סוף דבר הוא, כי הערעור של רינה שניר מתקבל בחלקו כאמור בסעיף 4 שלעיל והערעורים של המעסיקים נדחים במלואם. לאור תוצאת הערעורים אילנות הקריה היא שתישא בהוצאות הערעור בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל. עמלת מכירות