פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר יצחק רונן ומר יהודה בן סימון; עב 001760/99) דחה את תביעותיו של המערער - מר שמואל בר-עוז לחייב את המשיבה (להלן - חברת החשמל) לשלם לו את הרכיבים הבאים: תוספת בגין דרגה ותוספת פיקוד בשיעור 7.5% שווה ערך ל- 44,383 ש"ח. תוספת לעבודה מיוחדת לתקופה של שבע שנים בסך = 67,200 ש"ח. השלמת אחזקת רכב בסך = 54,096 ש"ח. תוספת דרגה שלא ניתנה במועד לתקופה של שלושה עשר חודשים בסך של = 52,000 ש"ח. ובנוסף - לכלול את "תוספת המשמרת" לצורך חישוב הפנסיה כחלק מהשכר הקובע. 2. בית הדין האזורי תאר את הרקע לתובענה ולפיו המערער הועסק בחברת החשמל מיום 25.10.65. המערער החל לעבוד כחשמלאי בשנת 1978 והחל מתאריך 19.1.79 כעובד משמרות בתחנת הכוח חיפה א' (להלן - תחנה א'). בשלב מאוחר יותר עבד כתורן חדר פיקוד בתחנה א' וזאת עד למועד סגירתה בחודש אפריל 1988. או אז הועבר המערער ביחד עם עובדים נוספים לעבוד בתחנת הכוח - חיפה ב' (להלן - תחנה ב'). 3. א. תביעתו של המערער התבססה על טענת הבטחה מצד חברת החשמל כי תנאי שכרו לא ייפגעו ויוצמדו לתנאי העובדים בתחנת הכוח חיפה ב' ו-ג' ולטענתו הבטחה זו הופרה. ב. בית הדין האזורי, לאחר שניתח באופן המעמיק והמפורט היטב, את הראיות והעדויות שהובאו בפניו, קבע כי מטרת ההסכם שהיה בין המערער לבין חברת החשמל במועד סגירת תחנה א' והמעבר לתחנה ב' היתה לשמר מצב קיים ולא להוסיף או להצמיד את תנאי עבודתו לתנאיהם של העובדים בתחנה ב'. בית הדין האזורי אף פירט את ניסיונות חברת החשמל לקדם את המערער על מנת לשבצו בתפקידים שונים בתחנה ב' אך ניסיונות אלה לא צלחו. כתוצאה ממסקנותיו אלה, בית הדין האזורי דחה את תביעותיו השונות להשוואת שכרו לשכר עובדי תחנה ב'. מסקנותיו אלה של בית הדין האזורי, מבוססות היטב על הראיות והעדויות שהובאו בפניו מקובלות עלי ועל כן דין הערעור ברכיבים אלו של תובענת המערער להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי. 4. השאלה שנותרה לדיון הינה האם יש לכלול את "תוספת המשמרת", שהמערער קיבל במשך שנים רבות בשכרו לצורך חישוב הפנסיה. א. בית הדין האזורי דחה גם את תביעתו זו של המערער וקבע כי בהתאם לתקנות הפנסיה לעובדי חברת החשמל, המערער לא עמד בתנאים המזכים אותו בהכללת "תוספת המשמרת" כשכר הקובע לחישוב גובה הפנסיה שלו. ב. אין חולק, כי המערער קיבל את "תוספת המשמרת" במשך תשע שנים ושלושה חודשים כעובד במשמרות בתחנה א'. לאחר מכן, עם מעברו לתחנה ב' ומכוח התחייבותה של חברת החשמל כי שכרו של המערער ישמר עם מעברו לתחנה ב', המערער המשיך לקבל את "תוספת המשמרת", הגם שלא עבד בפועל במשמרות. ג. תקנות הפנסיה לעובדי חברת החשמל מסדירות את התנאים לקבלת הפנסיה של העובדים במסגרת היות העובדים זכאים לפנסיה תקציבית. סעיף 7(2) קובע בזו הלשון: "לגבי העובדים במשמרת (כולל שומרים ועובדי טלפון) ייכלל "בשכר" לחישוב תשלומי הפנסיה גם התשלום הנוסף (תוספת באחוזים) תמורת עבודתם במשמרות וביום מנוחה מוכר. החישוב הנ"ל יחול רק על אותם העובדים אשר עבדו לפחות בשתי משמרות קבועות ולפחות עשר שנים הסמוכות ליום הפרישה מהעבודה". (ההדגשות שלי - ו.ו.ל) בזכרון הדברים מיום 11.4.88 המסביר את זכויותיהם של העובדים שעבדו בתחנה א' שנחתם בין נציגות ועד העובדים וההנהלה הוסכם לגבי עובד שעבד במשמרות וחזר לעבודה במשמרות לאחר הפסקה כך: (להלן - זכרון הדברים). "עובד שיוחזר לעבודה במשמרות, לאחר מספר שנים, ילקחו בחשבון גם שנות עבודתו הקודמות במשמרות, לצורך חישוב אחוזי המשמרת לפנסיה". אולם הסעיף, שהועלה על ידי נציגות העובדים, בפגישה שהתקיימה ביום 1.1.88 וקדמה לאותו זכרון דברים והוא הרלוונטי לתביעתו של המערער, בסופו של דבר נמחק מזכרון הדברים, ומכאן שהצדדים הסכימו לבסוף שאותו סעיף לא יהווה חלק מזכרון הדברים ומחיקתו, במקרה זה, מלמדת על כוונת הצדדים כי הדרישה לעבודה במשמרות במשך עשר שנים נשארת בעינה גם לגבי העובדים שהועברו עקב סגירת תחנה א'. ולמען הבהרת הדברים נביא את אותו סעיף שנמחק כלשונו: "6. עובד שלא השלים 10 שנות עבודה במשמרת ויפרוש או יסודר בעבודה אחרת, ישולמו לו אחוזי משמרת לפרישה כמו ברה-ארגון - 2% לשנה לפי שנות עבודתו בפועל במשמרת. עובד שיוחזר לעבודה במשמרת לאחר מספר שנים, ילקחו בחשבון לצורך חשוב אחוזי המשמרת, גם שנות עבודתו הקודמות במשמרת". מחיקתו של הסעיף, כאמור לעיל, מלמדת על כך שהצדדים לא הסכימו להרחיב את "הזכות" גם על אלה שלא עבדו במשך עשר שנים, במשמרות. ובאשר לנוהל תוספת אחוזי משמרת לעובד שעוזב את המשמרת ומועבר לתפקיד אחר גם שם תנאי הוא כי, עובר להעברתו מן התפקיד צבר לפחות עשר שנות עבודה במשמרת. (ראה הנוהל, מיום 1.2.94 מהדורה שניה, מיום 11.6.99). המערער צבר תשע שנים ושלושה חודשים בעבודה בפועל במשמרות ולאחר מכן המשיך לקבל את התוספת על מנת לשמר את שכרו כתוצאה מן המעבר. ובסך הכל קיבל את "תוספת המשמרת" במשך עשרים ושש שנים. ד. בא-כוח המערער טוען כי תקנות הפנסיה לא צפו מקרה כמו זה של המערער בכך שהמערער הפסיק לעבוד במשמרות כתוצאה מרה- ארגון באופן שנמנע ממנו להמשיך ולהשלים עשר שנות עבודה במשמרות ולכן יש ללכת לפי הכלל שתכליתה של הפנסיה לשמור על רמת חייו של הפורש לגמלאות ומאחר והמערער קיבל עד סוף תקופת עבודתו את "תוספת המשמרת" יש לכלול אותה בחישוב הפנסיה. לחילופין, ב"כ המערער מבקש להחיל עליו את הנוהל הפנימי מיום 1.6.99 ולראותו כמי שזכאי לפחות ל-50% מן התוספת. ה. עיון במסמכי חברת החשמל מעלה כי מעבר כתוצאה מרה-הארגון אכן נצפה בזכרון הדברים כפי שפירטתי בסעיף ג' שלעיל. ואף הוסדר בנוהלי חברת החשמל מיום 1.2.94 סעיף 3.2 ומהדורה שניה מיום 1.6.99 קובע בזו הלשון: "3.2. עובד משמרת שהועבר לתפקיד אחר באורח קבע, עקב מחלה שאושרה על ידי ועדה רפואית, או עקב ריאירגון זכאי עם פרישתו לגמלאות לתוספת אחוזי משמרת בפנסיה, באישור מנהל אמ"א, בתנאי שהועבר מהמשמרת לאחר 1.4.69, בשיעורים כדלקמן: 3.2.1. בעד 10 השנים הראשונות במשמרת זכאי ל-50% של תוספת שהיתה מגיעה לו אילו פרש לגמלאות בעת הפסקת עבודתו במשמרת. בעד כל שנת עבודה נוספת במשמרת שמעל ל-10 שנים הנ"ל זכאי לתוספת של 5% שהיתה מגיעה לו אילו פרש לגמלאות בעת הפסקת עבודתו במשמרת עד למכסימום של 40% אם עבד בשלוש משמרות קבועות, ומכסימום 20% אם עבד בשתי משמרות קבועות ומכסימום 30% למפעיל מחז"מ. בגין עבודה בחלקי שנה של עד ששה חודשים יקבל תוספת של 2.5% ובעד עבודה מעל לחצי שנה יקבל תוספת של 5%". מכאן שלגבי עובד, כמו המערער, שעבד תשע שנים ושלושה חודשים כעובד משמרת בפועל, לא ניתן להחיל את ההוראות עליהן נסמך שהרי לא עבד במשך עשר שנים במשמרת. באשר לטענה כי יש לראות את חלק השנה כשנה מלאה הרי שבנוהל הזה נקבע כי רק עבודה מעל חצי שנה תחשב כשנת עבודה לצורך חישוב פרקי הזמן של עבודה במשמרת. ומשהמערער עבד שלושה חודשים הרי שדין טענתו זו להידחות. ובאשר לטענה בדבר שמירת רמת השכר של הפורש לגמלאות - טענה זו אינה יכולה להתקבל כאשר מדובר במעסיק שתנאי הפנסיה נקבעים איתו בהסכם ולפי תקנון פנסיה ונוהלים פנימיים מיוחדים לנסיבות מסוימות. בערעור שבפנינו - הצדדים קבעו מפורשות כיצד לנהוג לגבי עובד כמו המערער והסבירו את תנאי זכאותו הן בנוהלים הפנימיים והן בזכרון הדברים המיוחד שנחתם לגבי אותם עובדים מועברים. משהמערער אינו עונה על התנאים בכל דרך אפשרית לבדיקתם הן מן הפן של תקנון הפנסיה, הן מן הפן של הנוהל הפנימי ולבסוף מכוח זכרון דברים המיוחד לאותם עובדים מועברים והחל על המערער, אין מנוס אלא לדחות גם את תביעתו זו. ועל כן, צדק בית הדין האזורי שקבע כי לא ניתן היה לכלול את "תוספת המשמרת" בשכרו של המערער לחישוב הפנסיה מאחר ובמכלול המסמכים הרלוונטים, המערער אינו עונה על התנאים הנדרשים לכך . (לעניין מתן נפקות להסכמים שבין הצדדים, רצונם וכוונתם ראה בג"צ 567/87 גוניק יהושוע ו-28 אחרים נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד מב 4 עמ' 693 וכן ראה בדבריו של כב' הנשיא סטיב אדלר בע"ע 249/03 מיכל קאהן - מדינת ישראל (טרם פורסם)). סוף דבר - הוא כי דין הערעור להידחות, על כל רכיביו ומטעמיו של בית הדין האזורי. בנסיבות אלה ומאחר ומדובר במערער שהוא גמלאי - אין צו להוצאות. השופט עמירם רבינוביץ הנני מסכים לפסק דינה של השופטת ורדה וירט ליבנה. השופטת נילי ארד הנני מסכימה לפסק דינה של השופטת ורדה וירט ליבנה נציג עובדים מר שלום חבשוש ההסתייגות שלי היא לגבי אי הכללת "תוספת משמרות" לחישוב הפנסיה כחלק מהשכר הקובע. להלן ציטוט מפסק דין זה סעיף 4 ס.ק.ב' (עמוד 3): "אין חולק כי המערער קיבל את תוספת המשמרת במשך תשע שנים ושלשה חדשים כעובד במשמרת בתחנה א'. לאחר מכן עם העברתו לתחנה ב' ומכוח התחייבותה של חברת החשמל כי שכרו של המערער יישמר עם מעברו לתחנה ב'. המערער המשיך לקבל את "תוספת המשמרות" הגם שלא עבד במשמרות" סוף ציטוט. המצב העובדתי תוספת זו שולמה והוכרה כהשלמת שכר לכל דבר ועניין וזאת כדי לשמור על רמת שכרו של העובד קל וחומר בשעה שפרש לפנסיה וההכנסה החודשית שלו (הפנסיה) קטנה בעשות אחוזים מוסיפים לו מכה נוספת ולא מכלילים את התוספת שקיבל במשך עשרות בשנים לחישוב השכר הקובע לפנסיה ואשר מהווה פגיעה נוספת ומהותית ברמת חייו של העובד. על כן לעניות דעתי יש לכלול תוספת זו לחישוב השכר הקובע לפנסיה. נציג מעבידים מר דני בר סלע הנני מסכים לפסק דינה של השופטת ורדה וירט ליבנה. סוף דבר - הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ורדה וירט ליבנה. דירוג שכר (דרגה)חשמלתוספות שכרעובדי חברת חשמל