פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (עב 301524/97; השופטת מהא סמיר-עמאר ונציגי הציבור גב' אביבה גלניאור ומר אייל שלמה) בו חוייב המערער לשלם למשיבה עלות השתתפותו בקורס למפקחי רכישה בסך 7,500$ ודמי השתלמות בסך 6,600 ש"ח בהפחתת סך של 1,720 ש"ח שקוזז על ידי המשיבה. 2. הרקע העובדתי כמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי: מעוז חברה לביטוח בע"מ (להלן - המשיבה) העסיקה את מר יואב כהנא (להלן - המערער) כמפקח רכישה, החל מיום 22.10.1995 ועד יום 12.3.96, עת התפטר מעבודתו. התביעה שהגישה המשיבה בבית הדין קמא הייתה לשיפוי בגין הוצאות קורס שמימנה המשיבה עבור המערער (עלות הקורס ודמי השתלמות ששולמו לנתבע במהלכה). א. המערער עבר קורס מפקחי רכישה, החל מיום 16.7.95 ועד יום 15.10.95, שמומן בידי המשיבה והתקיים במלון "כפר המכביה". בגין השתתפותו בקורס קיבל המערער מהמשיבה דמי השתלמות בסך 6,600 ש"ח, מחולקים לשלושה תשלומים חודשיים. ב. ימים ספורים לפני שהחל את קורס מפקחי הסוכנים, חתם המערער על התחייבות כדלקמן: "הנני מבקש מכם לשלם לי "דמי השתלמות" כנהוג בחברתכם לתקופת השתתפותי בקורס מפקחי רכישה וזאת באופן ובתנאים המפורטים להלן: ידוע לי כי התנאים לקבלת דמי ההשתלמות האמורים הם אלה: ... דמי ההשתלמות ישולמו לי עבור תקופת השתתפות בפועל בקורס, בסך כולל של 6,600 ש"ח לתקופת הקורס 16.7.95 - 15.10.95 ועד בכלל... ..5. במידה ואעזוב את החברה בתוך 4 שנים מ-16.7.95 ואילך... הריני מתחייב לשלם לחברה סך 7,500$ (בשקלים, לפי שער יציג ביום התשלום) דמי עלות הקורס, בתוספת 6,600 ש"ח בגין דמי ההשתלמות שקיבלתי, כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן וזאת תוך 30 יום מיום העזיבה... דמי ההחזר ישולמו כמפורט להלן: בגין עזיבה במהלך השנתיים הראשונות... אהיה חייב בהשבת מלוא דמי ההחזר". ג. ביום 22.10.95 החלה המשיבה להעסיק את המערער בסוכנות בחיפה. כעבור כחמישה חודשים, ביום 12.3.96, התפטר המערער מעבודתו. ד. בספטמבר 1996 החל המערער לעבוד כמפקח סוכנים בחברה מתחרה במשיבה - חברת הכשרת הישוב. 3. הטיעון ופסיקת בית הדין האזורי: א. בבית הדין האזורי טען המערער, כי המשיבה החליטה לפטור אותו מהתחייבותו, אלא שבית הדין קמא לא קיבל גירסתו בעניין זה בהיותו סבור שהיא "לוקה בחוסר סבירות משמעותי ובולט". ב. טענתו, כי המשיבה ויתרה לו על התחייבותו - נדחתה אף היא. ג. לגבי הנטען על ידו, כי "התובעת לא העניקה לו תנאי עבודה ראויים ולא איפשרה לו לבצע עבודתו ולכן יש לראות בו מתפטר בגין מפוטר", פסק בית הדין קמא, כי טענה זו של הנתבע לא הוכחה. במכתב ההתפטרות שנתן הנתבע למר דרור ישראל, מנהל כוח האדם והארגון במשיבה, "אין זכר לגירסה שתוארה בתצהיר, על תנאי עבודה לא ראויים". בסיכומו של דבר נפסק בענין זה, כי "הנתבע לא הצליח להוכיח, כי הוא התלונן על תנאי עבודתו לפני התפטרותו, לא כל שכן לא שוכנענו, כי התריע בפני התובעת על העדר תנאי עבודה ראויים... לאור הנ"ל לא נותר אלא לקבל את ההסבר של העד מטעם התובעת, מר ישראל דרור שאמר: 'שאלתי את הנתבע מדוע הוא רוצה לעזוב והוא השיב, שנראה לו שבמקום אחר הוא יוכל להרוויח יותר מאשר בחברת מעוז'. שכן מטופס 106 של הכשרת הישוב עולה כי הנתבע אכן הרוויח יותר בעבודתו שם כמפקח רכישה...". ד. משלא נמצא ממש בטענות המערער לאי מילוי התחייבותו, פסק בית הדין קמא, כי "במקרנו הנתבע לא הביא כל ראיות להוכחת אי סבירות בקביעת שעור הפיצוי המוסכם או 'דיספרופורציה בולטת' בין הנזק שהיה צפוי בעת כריתת החוזה לבין הפיצוי המוסכם". בעניין זה הסתמך בית הדין קמא גם על דברי המערער עצמו בעדותו כי "הקורס היה במלון 'כפר המכביה', הוא נמשך כשלושה וחצי חודשים כולל התקופה של החודש חופש שהיינו. הקורס הנ"ל היה מתחיל בשעות הבוקר בערך ב-8:30 ובערך בשעה 16:00 הקורס היה נגמר לאותו יום. במהלך הקורס קיבלנו ארוחות כשהראשית היתה צהרים והפסקות קפה עם כיבוד קל. אני לנתי בחלק נכבד מהקורס במלון... לקורס הובאו מרצים חיצוניים כעורכי דין, מדריכים ואנשי מקצועות חופשיים למיניהם". מתיאורו של המערער עצמו עולה כי אין מדובר בקורס שעלותו זניחה, והשווי שנקבע בהסכם בין הצדדים - 7,500$ - סביר ביחס למשך הקורס, תנאיו ורמתו המקצועית. עוד יצויין, שבהכרעתו הביא בית הדין קמא בחשבון את העובדה, כי "התובעת השקיעה סכום ניכר בהכשרתו של הנתבע כמפקח רכישה, אך נהנתה מפירות ההכשרה שמימנה, במשך חמישה חודשים בלבד. בעוד שהנתבע המשיך לעסוק במקצוע שרכש במימונה המלא של התובעת, והשתכר - הודות לקורס מפקחי הרכישה - משכורת נאה בחברה מתחרה לתובעת". ולפיכך לא מצא בנסיבות אלה, כל סיבה להתערב ולהפחית את הפיצויים המוסכמים שקבעו הצדדים מראש. לאור האמור התקבלה תביעת המשיבה באשר לחיוב המערער בהחזר הוצאות הקורס ודמי ההשתלמות. 6. עיקר טיעונו של המערער בערעורו התמקד בנושאים הבאים: א. משך הזמן שחלף בין שמיעת העדויות למתן פסק הדין. ב. העדפת בית הדין קמא את גירסתה העובדתית של המשיבה על פני גירסתו שלו. ג. חוסר סבירות בנסיבות העסקתו ובחיובו בסכום אותו נדרש לשלם, ללא כל הפחתה משמעותית משיעורו. 7. עיקר טיעונה של המשיבה היה כי: א. אין מקום שערכאת הערעור תתערב בהעדפת הגירסאות העובדתיות. ב. המערער לא הוכיח עילותיו או טענות ההגנה שלו באשר להרעת תנאים, אי התרעה במועד על כך כנדרש על פי דין, ואי סבירות הפיצוי המוסכם. ג. חיוב המערער מקורו בהפרת התחייבות בכתב עליה חתם וברי, כי עליו לשלם הפיצוי המוסכם נשוא ההתחייבות. 8. אשר לדעתנו: פסק דינו של בית הדין האזורי הובא בפירוט ולא בכדי, באשר לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, סבורים אנו, כי הוא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בחומר הראיות ואין דופי במסקנתו המשפטית בדבר תקפות התחייבות המערער בנסיבות המקרה וחיובו לשלם לפיה. עם זאת מצאנו מקום להוסיף על האמור מספר הערות קצרות. א. המערער היה לעובד המשיבה רק לאחר סיום הקורס כך ששאלת הזכאות לשכר מינימום אינה מענייננו. ב. בהיבט העיקרוני, אין מניעה שמעביד, על מנת לקבל לעבודה עובדים מוכשרים, יממן למועמדים קורס השתלמות מקצועית שיכול לשמש אותם ללא כל קשר לעבודתם אצלו; תמורת התחייבותם להעסקה לפרק זמן מוגדר. אין גם מניעה עקרונית לחיוב אותם עובדים בתשלום עלות הקורס ודמי ההשתלמות שקיבלו במהלכו, ככל שהם מתפטרים ממקום העבודה שהכשירם לאותה עבודה תקופה קצרה לאחר תחילת עבודתם ועוברים לעבוד באותה עבודה מיקצועית אצל המתחרה. משכך הם הדברים גם במקרה שלפנינו, בדין חויב המערער בתשלום עלות הקורס היוקרתי ודמי ההשתתפות בו. ד. ההסכם האמור אינו אוסר על המערער לעבוד במקצועו והראייה לכך - עיסוקו של המערער בחברה מתחרה, במקצוע לו הוא הוכשר אצל המשיבה ועל חשבונה. ה. שאלת סבירות אורך תקופת התחייבות המערער לעבוד אצל המשיבה, לא מתעוררת במקרה שלפנינו, משכבר בראשית דרכו אצל המשיבה, פחות מחצי שנה מאז תחילת עבודתו אצלה - הוא התפטר על מנת לעבור לחברה מתחרה, שם הוצע לו שכר גבוה יותר. ו. משלא הוכח שעלות הקורס היוקרתי "הסימסטריאלי" המרוכז שעבר המערער, אשר כלל שהייה בבית מלון למשך כשלושה חודשים בתנאי אירוח מלא - אינה ביחס נאות לסכום חיובו; אין צידוק להתערבותנו בחיובו לתשלום פיצוי מלא כפי שהתחייב מלכתחילה על פי ההסכם עליו חתם. חיזוק לאמור אנו מוצאים בכך שהרושם שמותיר המקרה, איננו של מעביד הכובל עובד לעבוד אצלו, מתוך מחשבה מוקדמת, שאותו עובד לא יוכל לעמוד בהחזר מלוא עלות הקורס הגבוהה שמימן לו; אלא הרושם בנסיבות במקרה הינו - של עובד שניצל מעבידו לרכישת מקצוע, וחש עצמו פטור מכל התחייבות כלפיו, ומשום כך מיהר לעבור לעבוד במקצועו החדש אצל מתחריו. ז. בנסיבות האמורות לדידנו, אין המקרה שלפנינו שונה מאותם מקרים שכיחים שהגיעו לבית הדין בהם מס הכנסה למשל, מימן לסטודנטים לימודים על חשבונו תמורת התחייבותם לעבוד אצלו לתקופה קצובה. 9. סוף דבר - ערעור המערער נדחה בזאת. עם זאת ולפנים משורת הדין ככל שהמערער טרם שילם את אשר הושת עליו על פי פסק הדין של בית הדין האזורי - ישולם המגיע בתשלומים חודשיים שווים בראשון לכל חודש החל מ-1.6.05 ועד 1.8.05. תוך 30 יום מהיום ישלם המערער למשיבה הוצאות משפט ושככר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ביטול קורס / החזר שכר לימוד