פסק דין השופטת נילי ארד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סאמט ונציגי ציבור מר נדב עשהאל ומר משה שמר; עב 300605/98), אשר דן בתביעתה של המערערת כנגד החלטת המשיבה (להלן: המדינה או משרד הבריאות) שלא לקצר את פרק הזמן המינימלי לשם העלאתה בדרגה. 2. המערערת, אחות במקצועה, התקבלה לעבודה בבית החולים "וולפסון" שבחולון (להלן: בית החולים) בשנת 1981 והחל מאוגוסט 1986 היא במעמד של עובדת קבועה, תוך שהועסקה כאחות אחראית במכון הלב ובמחלקת הדיאליזה שבבית החולים. 3. לפי הוראותיו של ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים "יקבעו פרקי זמן לשהייה ברמת גמול (פז"מ). קיצור או הארכת פרקי זמן אלו יתבססו על "הערכת עובדים" שיטתית, כאשר ניתן יהיה לקצר הפז"מ במחצית התקופה לאחיות מצטיינות... [ו]לקצר הפז"מ בשליש מהתקופה לאחיות, שתהיה עליהן הערכת עובד טובה מאד" (להלן: קיצור פז"מ). ועדה הבוחנת את קידומם של עובדי בית החולים בדרגה דנה ביום 15.5.1996 באפשרות להעלאתה של המערערת מדרגה 11 לדרגה 12, בדרך של קיצור פז"מ והחליטה שלא לעשות כן (להלן: הוועדה). לפיכך, הועלתה המערערת לדרגה 12 רק בחודש נובמבר 1997. החלטת הוועדה שלא לקדם את המערערת עוד בחודש מאי 1996 היא שעמדה בבסיס המחלוקת בין הצדדים (להלן: החלטת הוועדה). 4. עיקר טענתה של המערערת, בבית הדין האזורי ובערעורה, כוון כנגד טופס הערכת עובד שנמצא בתיקה האישי (להלן: טופס הערכת עובד), שהובא בפני הוועדה במהלך הדיון להעלאתה בדרגה ושבהסתמך עליו התקבלה החלטת הוועדה שלא להעלותה בדרגה. בתביעתה ביקשה המערערת, כי בית הדין האזורי יורה על פסילתו של טופס ההערכה ועל הוצאתו מתיקה האישי. על תביעתה זו חזרה בערעורה לפנינו. טעמיה לכך היו בעיקרם אלה: טופס ההערכה אינו משקף נכונה את כישוריה, יכולתה ותפקודה כאחות אחראית בבית החולים; הטופס מולא ללא ידיעתה וללא שיתוף פעולה עמה; לאחר מילוי הטופס לא ניתנה לה אפשרות להגיב להערכה לה זכתה ומשכך אף לא ניתנה לה זכות הטיעון; בשל משוא פנים אותו ייחסה לחברי הוועדה, הוסיפה המערערת ותבעה תיקון הציונים בטופס ההערכה, זאת אף בהסתמך על הבטחה מגורמים בהנהלת בית החולים. עוד ביקשה המערערת, כי הוועדה בבית החולים תדון בבקשתה להעלאה בדרגה תוך קיצור פרק הזמן המינימלי בהתעלם מציוניה, זולת אלה שיתוקנו ואלה בהם הוענקו לה ממילא ההערכה המקסימאלית. 5. עיקר ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי היו אלה: המערערת לא הוכיחה את טענתה, לפיה הבטיח לה גורם מוסמך בבית החולים שציוניה בטופס ההערכה יתוקנו; אף לא הוכח שחברי הוועדה פעלו תוך משוא פנים; עם זאת קבע בית הדין, כי למערערת לא ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיה ביחס לציונים שניתנו לה בטופס ההערכה, וכי פגם זה יורד לשורשו של עניין בכל הנוגע להליך ההערכה של המערערת, כפי שמצא ביטויו בטופס ההערכה. בהתייחס לסעד הנתבע קבע בית הדין, כי אין בסמכותו להורות למדינה לפסול את טופס ההערכה של המערערת או להוציאו מתיקה האישי. בשל הפגם שנמצא בעריכת הטופס הורה בית הדין כך: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכב שונה. הוועדה תעיין בתיקה האישי ותבחן את מכלול ציוניה, תוך מתן אפשרות למערערת להשיג השגותיה ולהביע עמדתה טרם מילוי טופס הערכה נוסף וטרם קבלת החלטה בנוגע לקיצור פרק הזמן לשם העלאה בדרגה. בפועל, טרם התכנסה מחדש ועדה לדיון בעניינה של המערערת. זאת, לאור הסכמה אליה הגיעו הצדדים, כי פסק הדין לא יבוצע עד להכרעה בערעור. הערעור: דיון והכרעה 6. דעתה של המערערת לא נחה מהסעד שפסק בית הדין האזורי, ובכל תוקף חזרה ותבעה בערעורה לפנינו, בכתב ובעל-פה, כי יתוקנו הציונים שניתנו לה בטופס ההערכה, וכי יפסל הטופס שהיווה את הבסיס להחלטת הוועדה בעניינה, זולת התחומים בהם זכתה לציון מקסימאלי ולציונים שיתוקנו. המדינה מצידה ביקשה לדחות את הערעור, תוך שטענה כי יש להותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו, ובהתאם תינתן למערערת אפשרות להשמיע בפני הוועדה שתדון מחדש בעניינה את השגותיה כנגד הציונים שבטופס ההערכה. למרבה הצער, נתונים הצדדים במסכת מסועפת של תובענות, ונסיון להביאם לפתרון הסכסוכים כולם עלה בתוהו. על כן, לא נותר לנו אלא להכריע בערעור לגופו. 7. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים בערעור, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק היטב, ומיישם כיאות את התשתית העובדתית על המסגרת הנורמטיבית. משכך, ראוי הוא להתאשר מטעמיו, מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין האזורי (סדרי דין), תשנ"ב-1991. על כך נוסיף את הדברים שלהלן. 8. בדין קבע בית הדין האזורי, כי בכך שלא ניתנה למערערת הזדמנות להתייחס לטופס הערכת העובד הופרה זכות הטיעון. זאת, בין היתר, בשים לב להוראת פסקה 93.124 לתקש"יר, לפיה "אין לתייק בתיקו האישי של עובד תלונות או הערות שליליות בכתב ללא ידיעת העובד אגב מתן אפשרות לעובד להתגונן". בפרשת גילה שנער עמדתי על החשיבות שבמתן אפשרות לעובד להשמיע טענותיו בנוגע להערכה שמולאה בעניינו, ועל חובתו של הממונה האמון על הערכת העובד. כפי שציינתי באותה פרשה: " החובה הראשונית המוטלת על הממונים להביא לידיעתו של העובד את דבר קיומה של חוות הדעת שגיבשו אודותיו ואודות טיב עבודתו ותפקודו. על הממונה לתת לעובד הזדמנות ראויה ונאותה לטיעון ותגובה על חוות הדעת במועדה... בדרך זו, תמלא חוות הדעת את ייעודה הנכון והאמיתי שהוא לקיים היזון חוזר, פורה וענייני בין העובד לבין הממונים עליו באשר לטיב עבודתו ולהפיק לקחים - בין לשיפור ובין לציון לשבח. כך דרך כלל. על אחת כמה וכמה - עת המדובר בחוות דעת שיש בה כדי להשפיע על קידומו למשרה עליה הוא מתמודד במכרז, במיוחד כאשר האמור בחוות דעת שלילית, המתייחסת לעצם כושרו או כשירותו למשרה" (עע 1070/01 גילה שנער - נציב שירות המדינה, ניתן ביום 25.4.2001). בהתאמה הנדרשת, יש להחיל דברים אלה על קידום למשרה והעלאה בדרגה תוך קיצור פרק הזמן המינימאלי לשהייה בדרגה. אף בהליכים אלה, "הרשות מחוייבת כלפי האדם הבא בפניה ושבעניינו היא דנה, לגלות לו את כל המידע שברשותה והנוגע לו, ובמיוחד מידע שלילי העלול להשפיע על החלטתה. ובהתאם - חייבת הרשות לתת לאדם את זכות התגובה לאותה מידע בכלל ולחוות הדעת השלילית, כאמור, בפרט" (פרשת גילה שנער, לעיל). 9. אין חולק, כי למערערת לא ניתנה הזכות להשמיע טענותיה בנוגע להערכה שמולאה בעניינה. על כן הורה בית הדין האזורי על דיון מחדש בפני ועדה אחרת לקיצור פז"מ של המערערת, ועל מתן אפשרות למערערת להעלות השגותיה בנוגע לטופס ההערכה טרם כינוסה של הוועדה. סעד זה מרפא את הפגם שנמצא בהחלטת הוועדה לפניה הובא טופס ההערכה הלקוי של המערערת. למעלה מכך אין להוסיף ולהיעתר למבוקשה לתיקון הציונים שניתנו לה בטופס ההערכה ולהוצאת הטופס המקורי מתיקה. במיוחד כן, משנותנים אנו הדעת לכך שמילוי טופס ההערכה נעשה בשנת 1996, ובהתחשב בכך שבנובמבר 1997 הועלתה המערערת לדרגה 12. 10. מסקנתנו היא, אפוא, כי אין מקום להורות, כפי שביקשה המערערת, על הוצאת טופס ההערכה מתיקה האישי. עם זאת, וכדי להעמיד דברים על מכונם, מורים אנו למשרד הבריאות ולבית החולים להכניס לתיקה האישי של המערערת את פסק דינו של בית הדין האזורי ופסק דיננו זה, תוך הפניה מיוחדת לאמור בפסקי דין אלה בכל הנוגע לפגם שנפל בטופס ההערכה ובהבאתו לפני הוועדה. יוער, כי להסדר זה נתנה המדינה הסכמתה במסגרת הדיונים לפשרה. טרם חתימה נציין, כי רשמנו לפנינו את עמדת המדינה בסיכום טענותיה, אשר כללה הוראות חוזר מטעם נציבות שירות המדינה מיום 10.1.2005, ובו "הנחיות הפעלה עדכניות להטמעת המתכונת החדשה להערכה ומשוב עובדים". באותו חוזר נקבעה חובתו של הממונה הישיר לקיים "שיחת משוב עם המוערך" לאחר מילוי טופס הערכה בעניינו. מניחים אנו, כי הוראות החוזר אכן יוטמעו בקרב העוסקים בהערכת עובדים בשירות המדינה. 11. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. מסמכיםתיק אישי