החלטה 1. ביום 12/7/05 ניתנה החלטתנו אודות בקשת העירייה לאסור על עובדיה לשבות. ההחלטה הנ"ל ניתנה ללא נימוקים, מפאת קוצר הזמן. להלן נימוקי ההחלטה. 2. זכות עובדי העירייה לשבות בנושא זה נדון בשניים. האחד - עילת השביתה. השני - האם ניתנה התראה כדין מכח סע' 5 א לחוק יישוב סכסוכי עבודה. לאחר מכן נפרט את הנימוקים להגבלת השביתה, כפי שהוגבלה בהחלטתנו הנ"ל. 3. עילת השביתה בדיון שהתקיים בפנינו הבהירה ב"כ המשיבים את עילות השביתה והן אי תשלום שכר לעובדים וכן אי תשלום גמלה לגמלאי העירייה. מדברי ב"כ הצדדים התברר כי תשלום שכר מאי הוסדר בדיון שהתקיים בפני מותב בראשות השופטת אפרתי, בו התחייבה העירייה לשלמו עד ליום 7/7/05, אלא שלא עמדה בהתחייבותה לעשות כן. עוד התברר כי שכר חודש יוני, שהמועד לתשלומו על פי חוק היה 9/7/05, טרם שולם וכי לא ברור מתי ישולם. עוד התברר כי גם גמלאי העירייה אינם מקבלים גמלה לחודשים אלה. בנוסף, הובהר כי במהלך השנה וחצי האחרונות אין זו הפעם הראשונה שבה חל עכוב בתשלום השכר וכי עד כה עכובים אלה באו לידי פתרון בהסדר מוסכם עם ועד העובדים וההסתדרות. 4. כבר בתורה נזכרת החובה שלא להלין שכרם של עובדים. בספר ויקרא, יט' יג' נאמר: "לא תלין פעולת שכיר איתך עד בקר". וכן בספר דברים כד' יד'-טו': "לא תעשוק שכיר, עני ואביון, מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו". חכמנו דנו בשאלה האם רשאי העובד לשבות במחאה על קיפוח זכויותיו. דברים בעניין זה הובאו בהרצאתו של מר צבי ויצמן (כיום שופט בית המשפט לענייני משפחה) בעניין "שביתה כהלכה". בדבריו הביא מדברי הרב כתריאל פישל טכורש במאמרו "זכות השביתה ומגבלותיה עפ"י ההלכה", שנה בשנה, תשל"ב: "יש ביד הפועל לדרוש תנאים סבירים מאת המעביד במקרים של העלאת יוקר החיים, ולהגנת תנאי עבודה, אפילו עד כדי השבתה מעבודה, במקרה שאין מוצא אוזן קשבת לדרישותיו הצודקות באוזני המעביד". 5. הוא הדין גם על פי הלכת בית הדין הארצי. הזכות לקבלת שכר בגין עבודה, היא זכות יסוד. כך נאמר בעניין ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן ואח' (טרם פורסם). "לא נס ליחה של זכות יסודית זו של העובד לתשלום שכרו במועדו ובמלואו, בהיותה נמנית על זכויות היסוד המוגנות במשפט העבודה". 6. עירית בני ברק איננה משלמת את השכר כסדרו, והדבר חוזר על עצמו מידי חודש. הובהר כי הצדדים ניהלו בעבר משאים ומתנים וכי כל אלה הוסדרו כך ששולם שכר העובדים, אף אם באיחור. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את טענת העירייה לפיה לא מוצו כל ההליכים הארגוניים בטרם תוכרז השביתה. כיום המעביד אף אינו יכול לנקוב במועד שבו ישולם השכר מכאן ואילך. העובדים לא קיבלו שכר עבור חודש יוני על אף שהמועד הקבוע בחוק לתשלומו חלף זה מכבר. 7. טענה נוספת לעירייה והיא כי השביתה לא תועיל לתשלום השכר שכן קופת העירייה ריקה. לכך יאמר, ראשית, כי אין משמעות הדבר שעל העובדים להמשיך לעבוד ללא שמובטח להם תשלום השכר. שנית, העירייה כמעסיק, עליה מוטלת החובה לשלם את שכר העובדים. ככל שהעירייה אינה עומדת בחובתה זו, יש לאפשר לעובדים לנקוט בצעדים אשר יתריעו בפני הגורמים המוסמכים, על כך שאין משולם להם שכר עבודה. 8. העולה מכל האמור לעיל כי לעובדים זכות לגיטימית לשבות שעה שאינם מקבלים שכר ואין כל צפי הגיוני לתשלומו. 9. מתן התראה בטרם שביתה המשיבים הגישו לתיק בית הדין מסמך שכותרתו "הודעה על שביתה או השבתה" הממוען אל הממונה הראשי על יחסי עבודה, ועוסק בהודעה על שביתה או השבתה לפי סע' 5 א ו- 5 ב לחוק יישוב סכסוכי עבודה התשי"ז-1957. תאריך ההודעה - 22/1/04. בגוף ההודעה פורטו עילות הסכסוך - אי תשלום שכר העובדים, והמועד הצפוי לשביתה - 6/2/04 ואילך. ספק רב בעיננו האם מסמך זה יש בו משום הודעה כדין ובהתאם להוראות החוק. תכלית הוראת סע' 5 א לחוק היא על מנת למצות את ההליכים הנוספים לישוב הסכסוך, כגון משא ומתן בין הצדדים (עסק 1008/00 הורן את לייבוביץ בע"מ נ' הסתדרות העובדים, פדע לה 145), והן להקטין את הנזק שעלול להגרם למעביד (עסק 18/99 ההסתדרות החדשה נ' כור תעשיות בע"מ, פדע לד 510). שעה שזו התכלית, הרי שהסתמכות על הודעה שיצאה לפני למעלה משנה, אינה מגשימה את מטרת החוק. שעה שהמשיבים החליטו לפתוח בשביתה, היה עליהם להודיע למעביד על כוונתם לעשות כן על מנת לאפשר לו ראשית - לנהל איתם מו"מ נמרץ לסיום המחלוקת ושנית - ובמקרה שלנו זה העיקר - לאפשר לו להערך לשביתה. 10. על אף קביעתנו זו, הרי שאין באי מסירת הודעה כדין כדי להצדיק הוצאת צו מניעה כנגד השביתה. בית הדין הארצי קבע כי "מקום שבו מעביד אינו מכבד את הוראות החוק, אין לצפות מארגון עובדים להמתין עד לתום תקופת הצינון". כך נקבע כי שעה שהמעביד פועל כנגד הארגון היציג או מבטל חד צדדית סעיף בהסכם קבוצי, הרי שלא ינתן צו כנגד השביתה אף אם פרצה בטרם חלפה תקופת הצינון (עס"ק 1008/00 הנ"ל, דבע נז/ 4-16 מרכז השלטון המקומי נ' ההסתדרות). הדברים נכונים במיוחד בנוגע לשביתה הפורצת עקב אי תשלום שכר עבודה, בניגוד להוראות חוק הגנת השכר התשי"ח-1958. 11. בנסיבות אלה, על אף שספק אם ההודעה שנמסרה בחודש ינואר 2004 די בה כדי להוות הודעה כחוק, הרי שאין מקום להוצאת צו מניעה כנגד השביתה. 12. סיוג השביתה בעניין עסק' 19/99 מקורות בע"מ נ' הסתדרות העובדים, נקבעו מבחנים לשאלת היותו של שירות בבחינת "שירות חיוני" והם: "אם הפסקתו עלולה לסכן את החיים, את הבטחון האישי או את הבריאות של התושבים. אין די בכך שתגרם אי נוחות לציבור או שהציבור יחוש במחסור של שירות שהוא רגיל באספקתו ... בבואנו להכריע האם שירות הינו חיוני, יש לשקול, בין השאר, את הנזק שייגרם לציבור, היקף השביתה, האם השלטון מסוגל לספק את השירות במקום השובתים, האם לציבור דרך חלופית להשיג את השירות המושבת, התארכות השביתה ועוד ". עוד נקבע כי על בית הדין לשקול את מכלול השיקולים והאיזונים ההכרחיים ובכלל זאת לבחון האם השביתה מגינה על זכות חוקתית. לענייננו - שרותי האשפה בעיריות, ובכללן בעיריית בני ברק, הינם בבחינת שירות חיוני לאזרחים. אי פינוי אשפה בעיר בעלת צפיפות אוכלוסין כבני ברק, בחודשי הקיץ והחופש הגדול, עלולה לגרום סיכון הן בהיבט התברואתי והן בהיבט הבטחוני. בעניין זה עומד לבית הדין ההגיון הבריא, וכמו כן מכתבים ממשטרת ישראל וממשרד הבריאות, המפרטים את הסיכונים הצפויים. מאידך, ידוע הוא כי אמצעי הלחץ הגדול ביותר במסגרת שביתה, היא ערימות האשפה הנצברות ברחוב. אלה יוצרים את הרושם הרב ביותר הן על תושבי העיר והן - בעיקר - על מקבלי החלטות בעירייה ומחוץ לה. בנסיבות אלה מצאנו לסייג את השביתה באופן שלא תחול על פינוי אשפה משווקים וממרכזי בילוי, וזאת בשלב זה. החלטתנו זו יכול ותשתנה עם שינוי נסיבות, ובענין זה הצדדים הוזמנו לישיבת תזכורת. עובדי עירייהשביתהעירייה