פסק דין השופט שמואל צור 1. פלוני מצטרף לקופת גמל. עם הצטרפותו חותם פלוני על כתב מינוי בו נקבע שם המוטב שיקבל את כספי התגמולים במקרה של פטירתו. מספר שנים לאחר מכן עורך פלוני צוואה בה הוא מצווה את כל רכושו ליורש שאינו מוטב. השאלה אשר עמדה בפני בית הדין האזורי - ואף עומדת לדיון בפנינו - היא מי זכאי לקבל הכספים שהצטברו בקופת הגמל לזכותו של המנוח: האם היורש מכח הצוואה או המוטב לפי תקנות קופת הגמל. 2. המערערת היא אלמנתו של המנוח בן ציון עמרני (להלן- המנוח) אשר היה עובד עיריית תל-אביב עד שיצא לגימלאות. בשנת 1977 הצטרף המנוח לקופת הגמל של עובדי עירייה - תגמולים של העובדים בעיריית תל-אביב-יפו, אגודה שיתופית בע"מ (להלן- קופת הגמל). עם חתימתו על טופס הצטרפות, רשם המנוח כי במקרה מותו ישולמו כספי התגמולים שהצטברו לזכות לאחיו החורג (נספח 2 להודעת הערעור). 3. ביום 10.10.93 שינה המנוח את פרטי המוטב הזכאי לכספי התגמולים כך שבמקום אחיו החורג יבוא כנהנה יחיד המוסד לילדים "עלומים" בכפר - סבא שבבעלות מרכז משען בע"מ (להלן - המשיבה; נספח 3 להודעת הערעור). 4. לימים עבר המנוח להתגורר יחד עם המערערת. ביום 1.12.97 חתם המנוח על צוואה בפני נוטריון ובה הוריש את כל רכושו למערערת ובכלל זה את כל הכספים המצויים לזכותו (נספח 1 לסיכומי המשיבה). בתחילת שנת 1998 נישא המנוח למערערת. 5. ביום 9.3.01 הלך המנוח לעולמו. על פי בקשת המערערת, ניתן צו לקיום צוואה המנוח בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. על רקע זה פנתה המערערת לקופת הגמל בבקשה להעביר לידיה את כספי התגמולים שהצטברו בקופה לזכות המנוח. קופת הגמל דחתה פניה זו. 6. בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה בקשה שהגישה המערערת נגד המשיבה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא הנהנית היחידה הזכאית לקבל את כל הכספים שהצטברו לזכות בעלה המנוח בקופת הגמל. בבקשתה, הסתמכה המערערת על צוואת המנוח שנעשתה לאחר חתימתו על מסמך שינוי המוטב. לטענתה, כוונת המנוח היתה להעביר לידיה, כיורשת בלעדית, את כל רכושו ובכלל זה את כספי התגמולים ולכן יש לראות בה כמוטב לכל דבר ועניין. לבקשתה צירפה המערערת תצהיר של מר ציון לוי, חברו של המנוח ומי שהיה עד להודעת שינוי המוטב בקופת הגמל, אשר הצהיר כי המנוח חשב שצוואתו כוללת גם את הכספים שבקופת הגמל. 7. המשיבה טענה כי למערערת אין כל זכות לכספי התגמולים. לטענתה היא הזכאית היחידה לכספים שנצברו בקופת הגמל בהיותה המוטב אותו רשם המנוח בהודעת השינוי שערך בשנת 1993. עוד טענה המשיבה כי המנוח היה ער לאפשרות לשנות את זהות המוטבים בכתב המינוי, כפי שעשה פעם אחת בעבר, והעובדה שלא שינה את זהות המוטב פעם נוספת ולא רשם את המערערת כמוטב, מעידה על כוונתו להשאיר את זהות המוטב כפי שקבע. 8. בית הדין האזורי (כב' השופטת חנה בן יוסף; עב' 10174/02) דחה את תביעת המערערת. בית הדין קבע כי מהוראת סעיף 23ז' שבפרק ה' לתקנון קופת הגמל עולה במפורש כי, במקרה של מות חבר, כספי התגמולים יועברו לזכות הנהנים על פי כתב המינוי ורק בהעדר כתב מינוי, הכספים יועברו לנהנים בהתאם לצו הירושה או צו קיום צוואה . כן קבע בית הדין האזורי כי הוראות התקנון מתיישבות עם הוראת סעיף 147 לחוק הירושה , תשכ"ה-1965 (להלן - חוק הירושה ), בו נקבע כי כספים שיש לשלם עקב מותו של אדם, בין השאר, על יסוד חברות בקופת תגמולים "אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון". בית הדין האזורי קבע כי אומנם המנוח ערך צוואה ובה הוריש את כל רכושו - ובכלל זה כספי התגמולים - למערערת, אך בהתאם להוראות הדין והפסיקה אין הצוואה יכולה לכלול כספי תגמולים שיש לשלם למוטבים על פי תקנון קופת הגמל. כן ציין בית הדין האזורי כי קביעתו של המנוח בצוואה כי כספי התגמולים יועברו לאלמנה היתה יכולה להיות בת תוקף אילו הודיע לקופת הגמל על שינוי המוטב שהוא מבקש לערוך. עוד ציין בית הדין כי המנוח היה ער לאפשרות לשנות את זהות המוטב בכתב המינוי, כפי שעשה בעבר, כאשר החליף את שם אחיו החורג ורשם במקומו כמוטב את המוסד לילדים "עלומים" של המשיבה. בסופו של דבר פסק בית הדין האזורי כי כספי קופת התגמולים יועברו לזכותה של המשיבה ולא למערערת. 9. על פסק דין זו הוגש הערעור שבפנינו. לטענת המערערת, יש מקום לבטל את פסק הדין של בית הדין האזורי בשל העדר סמכות עניינית. לחילופין מבקשת המערערת להכריז כי היא הזכאית היחידה לקבלת כספי התגמולים שהצטברו לטובת בעלה המנוח. לטענתה, בפסק דינו של בית הדין האזורי נקבע במפורש כי המנוח ציווה לה את כספי התגמולים שהצטברו לזכותו בעלה המנוח בקופת הגמל. לפיכך, כך טוענת המערערת, היה על בית הדין לפרש את כוונת המנוח בניגוד לאמור בכתב המינוי ולראות בה כמוטב לכל דבר. המשיבה תומכת בקביעותיו ובמסקנותיו של בית הדין האזורי. 10. במהלך הדיון בפנינו חזר בו בא כח המערערת מן הטענה כי בית הדין לעבודה איננו מוסמך לדון בערעור. לאור זאת התמקד הדיון בשאלת הזכאות לכספי התגמולים שהצטברו בקופת הגמל, לאמור: למערערת או למשיבה. 11. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו למסקנה כי צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערת. השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי - ובפנינו- היא מי הזכאי לכספים שהצטברו בקופת התגמולים לזכותו של המנוח, האם אלמנתו מכח הצוואה או המוטב הרשום על פי כתב המינוי לפי תקנון קופת הגמל. 12. המנוח היה חבר בקופת הגמל של עובדי העירייה. מכח חברות זו זכויותיו של המנוח נקבעות על פי תקנון הקופה. בתקנון זה נקבע לענייננו, לאמור: "במקרה של מות חבר, תשלם האגודה את הכספים העומדים לזכות החבר לנהנים על פי כתב המינוי, ובהעדר כתב מינוי, תשלם האגודה את הכספים בהתאם לצו ירושה , או צו צוואה " (סעיף 23ז' לתקנון). הוראה שכזו נפוצה בתקנונים של קופות גמל והיא מאפשרת לחבר הקופה לקבוע מוטב בשונה מהוראות הירושה הנוהגות על פי הדין הכללי. לעניין זה קובע סעיף 147 לחוק הירושה את מעמדם המשפטי של כספים שבידי קופת תגמולים, לאמור: דין תשלומים על פי ביטוח וכו' "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון". מהוראות חוק הירושה עולה בבירור שכספי קופת הגמל אינם נחשבים כחלק מהעזבון ואינם ניתנים לציווי אלא אם הותנה שהם מגיעים לעזבון. הוראה מקבילה קיימת בסעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן- חוק החוזים). סעיף זה מצוי בפרק העוסק בחוזה לטובת אדם שלישי ונאמר בו כך: ביטול הזכות "36(ב) בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם- על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה- רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה , שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו". הוראה זו קובעת כי הנושה (לענייננו- בעל החשבון בקופת הגמל, הוא המנוח) רשאי לבטל את זכותו של מי שרשם בקופה כמוטב (הוא בענייננו, המוסד לילדים "עלומים") בהודעה לחייב (הקופה) או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב (לקופה). 13. בענייננו, לא ניתנה כל הודעה לקופת הגמל על שינוי המוטב וספק אם מן הצוואה עולה כוונה ברורה לשנות את המוטב בקופה. בכל מקרה, גם אם כללה הצוואה הוראה בדבר שינוי המוטב, הרי בעקבות עריכת הצוואה לא ניתנה כל הודעה לחייב (הקופה) על שינוי המוטב ובכך לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 36(ב) לחוק החוזים. אולם לא רק זאת. משעה שהמנוח נפטר בלא שנערך שינוי שם של המוטב, התגבשה זכותו של המוטב (המשיבה) והלכה היא כי, במצב כזה, אין לשנות את זהות המוטבים בפוליסה (ע"א 3408/90 מילשטיין נ' אקווה, פ"ד מז(3) 560, ע"א 3807/90 מירי פישר נ' "תמר", קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', פ"ד מז(5) 104, 109). 14. בטיעוניה, מסתמכת המערערת על קביעת בית הדין האזורי כי צוואת המנוח מתייחסת גם לכספי התגמולים שבקופת הגמל (עמודים 1 - 4 לפסק הדין). קביעת בית הדין האזורי בנקודה זו אינה מדויקת כל צרכה. צוואת המנוח מנוסחת באופן כללי ונאמר בה כך: "... 2. הריני מצווה ונותן בזה במתנה גמורה ומוחלטת, מעתה ואם לא אחזור בי עד למיתה, את כל רכושי לגב' עמליה X, ת"ז ... , מרח' ... ... 6. הנני מצווה שהמונח רכושי יכלול נכסים נדים ונכסים שאינם נדים, כספים, מניות, זכויות, הנאות, כל זכויותי מבלי חוב ו/או בקשר לפיצויים ו/או כספים לפוליסות ביטוח ו/או כל תשלומים אחרים לזכותי ו/או כל רכוש ו/או נכסים ו/או כל תשלומים אחרים לזכותי ו/או כל רכוש ו/או נכסים ו/או יתרונות ו/או עדיפויות - מאיזה מן וסוג שהוא- לזכותי בין אם זה לי לבד ובין אם זה לי ולאחרים יחד עמי". בהתייחס לקביעה האמורה של בית הדין האזורי נציין: ראשית - אין בלשון הצוואה כל התייחסות מפורשת לכספי קופת הגמל בה מדובר. שנית - אין בלשון הצוואה כל הוראה מפורשת או משתמעת לשינוי זהות המוטב על פי תקנון קופת הגמל ושלישית - אין חולק כי לא נמסרה לקופת הגמל כל הודעה על שינוי המוטב, כנדרש בסעיף 36(ב) לחוק החוזים. 15. תקנון קופת הגמל מאפשר את שינוי זהות המוטב. סעיף 7 ד' לתקנון קובע כי שינוי המוטב אפשרי על ידי החבר עצמו, בטופס שינוי מוטבים. המנוח עשה זאת בעבר (סעיף 3 לעיל) כאשר החליף את שם אחיו החורג ורשם במקומו את המשיבה. הוראה זו של המנוח נעשתה לפי התקנון והיא מחייבת. הוראה דומה לא עשה המנוח לגבי המערערת ולכן חל הדין הכללי לפיו המוטב האחרון (המשיבה) הוא הזכאי לכספי הקרן. 16. המערערת מסתמכת על פסיקת בית המשפט העליון בפרשת חסקין (ע"א 138/74 חסקין נ' חסקין ואח', פ"ד ל(2), 365). לטענת המערערת הכלל הנלמד מפרשה זו הוא, כי הפרשנות של מסמך מינוי המוטב, נדחה מפני המטרה הגלויה של המנוח להבטיח את קיומה של מי שהיתה אשתו במותו. יש לדחות טיעון זה. בעניין חסקין נקבע, בין היתר, כי כוונת המנוח היתה להבטיח את פרנסת אלמנתו ועם כשלון המטרה שלמענה נעשה הביטוח ניתן בידי בית המשפט לקבוע כי כספי הביטוח שייכים לעזבון המבוטח. במקרה שבפנינו, כפי שנאמר לעיל, ידע המנוח על אפשרות לשנות זהות המוטב ועשה כן בעבר פעם אחת לטובת המשיבה. גם בצוואתו של המנוח לא היתה כל הוראה מפורשת או משתמעת בדבר החלפה או ביטול של המוטב שנקבע בכתב המינוי. 17. סוף דבר - לפי החוק זכאית המשיבה לכספי התגמולים שנצברו בחשבון המנוח בקופת הגמל. כך פסק בית הדין האזורי וכך פוסקים אף אנו. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. צוואהירושהקופות גמל