עדות יחידה במשפט אזרחי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971, קובע: "54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: 1. העדות היא של קטין למטה מגיל 14; 2. העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; 3. העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; 4. התובענה היא נגד עיזבון, קטין, חולה נפש או נעדר; 5. נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור." לעניין זה רבה וענפה הפסיקה המנחה אשר נקבעה בסוגייה זו. בע"א 761/79 פיקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ נפסק כי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 וקובע, שאין לפסוק על פי עדות יחידה של בעל הדין עצמו או בן-זוגו, כשאין סיוע לעדות זו, אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שבית המשפט יפרסם בהחלטתו... אך חוששני שעצם מהימנותה בלבד של עדות בני הזוג איננה מגיעה לעולם לכדי נסיבה מיוחדת אשר כזאת, שהרי בלעדי מהימנות שום עדות איננה יכולה לעמוד בלאו הכי בע"א 92/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק נפסק כי פירושה של אותה "אזהרה עצמית" אינו יכול להיות אלא זה שבשקילת עדות יחידה חייב השופט בזהירות כפולה ומכופלת. אולם עצם הצורך בזהירות מיוחדת כזאת עדיין אינו ממצה את החובה המוטלת על השופט לפי סעיף 54 לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה, לשון אחרת, אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי "הזהיר את עצמו". כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות יחידה, אלא כאן דרוש טעם אמיתי - טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או בטעם מיוחד אחר - שיש להעלותו על הכתב במצוות החוק. בע"א (ת"א) 147/89 ברגר נ' זכאי נפסק כי אם אין בידי השופט להצביע על נימוק נוסף, אחר, לקבל העדות כי אז עליו לדחות את התביעה אפילו מאמין הוא למשיב. ועוד מורה סעיף זה שנימוק כזה יהיה אמיתי, נימוק קיים, ואין די בכך שיאמר השופט כי הזהיר את עצמו שסומך הוא על עדות יחידה ונותן בה את אמונו. מתן אמון מלא בעדותו של בעל-דין, כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון מנומקים ומוסברים די הצורך, עשוי לקיים את דרישות הדין ( ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679), אולם, על בית המשפט להקפיד הקפדה יתירה עם תובע שעדותו היא עדות יחידה של בעל דין, יותר מכפי שנדרש מתובע אחר. עדות יחידהעדותדיון