פסק דין 1. האם ההוראה בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), לפיה תנאי לזכאות לתוספות אילת א' ו- ב' הינו, כי כתובתו של העובד על פי הרשום בתעודת הזהות תהיה אילת - בטלה מחמת היותה מפלה עובדים זרים ומנוגדת לתקנת הציבור. זו השאלה הניצבת לפנינו בתיק זה. 2. רקע מזה שנים רבות (מאז אמצע שנות ה- 70) מעניק ההסכם הקיבוצי הטבות לעובדי בתי מלון באילת ובים המלח. עד למועד חתימת ההסכם הקיבוצי מיום 21.3.04, היו קבועות הטבות אלו בנספח מס' 5 להסכם הקיבוצי ("נספח אילת") . אותן הטבות כללו תוספות חודשיות בשם "תוספת ערבה" (בסך 91 ש"ח לחודש) ו"תוספת טיסה" (בסך של 144 ש"ח לחודש), וכן מכסות מוגדלות של חופשה שנתית ודמי הבראה. 3. התנאים לקבלת ההטבות הקבועות בנספח אילת השתנו במהלך השנים. מאז שנת 1996, נקבע בנספח אילת הקודם, כי התנאי לקבלתן הינו השלמת תקופת עבודה מינימלית של 12 חודשים בבתי מלון באילת או שאילת תהיה מקום מגוריהם הקבוע של העובדים לפחות שנה אחת לפני תחילת עבודתם במלון (סעיף 5 (ב) לנספח אילת). 4. בתאריך 21.3.04 נחתם הסכם קיבוצי חדש, שתוקפו מיום 1.2.04 ואילך. במסגרת זו, בוטל נספח אילת הישן, בו לא היתה כל התייחסות לעובדים זרים, והוחלף על ידי נספח 5א ("נספח אילת החדש"). במקום תנאי נספח אילת הישן, באו אל העולם שתי תוספות חדשות: "תוספת אילת א'" בסך 230 ₪ לחודש, שהחליפה את תוספות הערבה והטיסה ואת הפרש דמי ההבראה; וכן "תוספת אילת ב'" בסך של - 1.75% משכר היסוד , שהחליפה את ההפרש במכסת ימי החופשה השנתית. 5. הסעיף הרלבנטי מנספח 5 א' הוא סעיף 3, אשר מפאת חשיבותו יובא במלואו - "3. עובדים במלונות אילת, שכתובתם על פי הרשום בתעודת הזהות היא אילת במועד חתימה על הסכם זה והיו זכאים להטבות והחזרי הוצאות שנכללו בנספח 5 - במקום התוספות שקיבלו - תוספת ערבה, תוספת טיסה, קצובת ימי הבראה בשעור מוגדל והקצבת ימי חופשה בשעור מוגדל יהיו זכאים החל מיום כניסתו לתוקף של הסכם זה לתוספות כלהלן: 1) "תוספת אילת א' - תבוא במקום תוספת טיסה, תוספת ערבה וההפרש במספר ימי ההבראה - תוספת שקלית חודשית בסכום של - 230 ₪ ברוטו אשר לא תהווה חלק משכר העבודה לכל דבר ועניין, לרבות לערך שעה, ולא יופרשו בגינה הפרשות לקרן פנסיה, ולקרן ההשתלמות ולחישוב לצורך פיצויים. "תוספת אילת א'" תתעדכן בשעור ובמועד תשלום תוספת יוקר בלבד. 2) תוספת אילת ב' - תבוא במקום ההפרש במכסת ימי החופשה השנתית - תוספת אחוזית בשעור של 1.75% משכר הבסיס, אשר תהווה שכר לכל דבר ועניין ובסיס לחישוב ערך שעה לרבות להפרשות לתגמולים, קרן השתלמות ופיצויים. "תוספת אילת ב'" תתעדכן בכל עת בשעור תשלום תוספת יוקר או תוספות שכר כלל ענפיות כפי שיוסכם בין הצדדים להסכם." 6. התובע הינו עובד זר מגאנה, יליד 1975. 7. הנתבעת 1 הינה רשת בתי מלון, המפעילה בין השאר מספר בתי מלון באילת, ביניהם מלון "רויאל ביץ'" (להלן:"המלון"). 8. התובע עבד בשטח המלון במחלקת משק בית מיום 10.7.02 ועד 16.9.04. 9. הנתבעת 2 הינה חברת כוח אדם דרכה הועסק התובע במלון מאז תחילת עבודתו ועד 31.3.04. 10. הנתבעת 3 הינה הארגון היציג של המעבידים בענף המלונאות (להלן:"ההתאחדות"). 11. הנתבעת 4 הינה ארגון העובדים היציג של העובדים בבתי המלון (להלן:" ההסתדרות"). 12. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות ביום 12.12.04 לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, תוספת ערבה, טיסות, תוספת אילת א' ו- ב', הפרשי שכר, פיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים וכן ביקש להצהיר על בטלות התנאי הקבוע בסעיף 5 א' להסכם הקיבוצי הקובע, כי תנאי לתשלום תוספת אילת הוא כתובתו של העובד בתעודת הזהות - אילת. 13. בתאריך 16.2.05, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שבין התובע לנתבעת 2 בכל הקשור לזכויות המגיעות לתובע בגין תקופת עבודתו מיום 10.7.02 ועד 31.3.04. על כן הנתבעת 2 אינה עוד צד להליך זה. 14. בתאריך 3.3.05, ניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה נוסף שנחתם בין התובע לנתבעת 1. 15. בדיון שהתקיים ביום 6.3.05 ניתן פסק דין חלקי נוסף לפיו הנתבעת 1 תשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך - 800 ₪. 16. התביעה היחידה, שנותר להכריע בה בתיק, הינה זכאות התובע לתשלום תוספת אילת א' וב' לפי ההסכם הקיבוצי. 17. בתאריך 15.3.05 הודיעה הנתבעת 1, כי מבלי להודות בחבות כלשהיא היא מסכימה לשלם לתובע סך של - 1595 ₪ בגין תביעת התובע לתשלום תוספת אילת א' ו- ב'. להודעה זו ביקשה הנתבעת 1 לתת תוקף של פסק דין סופי. 18. התובע התנגד לבקשת הנתבעת 1, מאחר ועתר לסעד הצהרתי בנוגע לחוקיות נספח אילת החדש ועל כן הסכמת הנתבעת 1 אינה יכולה להביא לסיום ההליך בתיק זה. 19. בתאריך 20.3.05, בית הדין קיבל את עמדת התובע וקבע, כי ההליכים בתיק ימשכו כסדרם, אם בדרך של הגשת תצהיר נוסף מטעם הנתבעת 4 כפי שביקשה, או המשך הגשת סיכומים. 20. הנתבעות 1 - 3 - 4 הגישו לבית הדין הארצי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין (בר"ע 302/05) וזו נדחתה ביום 30.5.05). 21. בית הדין הארצי קבע, כי "לנוכח אופיה החוקתי של השאלה שעומדת להכרעה בפני בית הדין האזורי, כמו גם ההשלכות שיש להכרעה על כלל העובדים הזרים המועסקים בבתי המלון באילת, אני סבור, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי להמשיך ולדון בתביעתו של העובד לסעד הצהרתי בנוגע לתוקף הוראת ההסכם הקיבוצי". 22. בעקבות ההחלטה בבר"ע, הגישו הנתבעות את סיכומיהן. 23. טענות התובע התובע טוען, כי התנאי של רישום של מגורים באילת בתעודת הזהות משמעו, כי עובדים זרים לא יוכלו להנות אף פעם מנספח אילת החדש, ויש בו אפלייה פסולה, המבחינה בין עובדים ישראלים לעובדים זרים. 24. בתי הדין לעבודה קבעו בשורה של פסקי דין, כי אין מקום להבחין בין עובדים ישראלים לעובדים זרים בכל הקשור לזכויות הנובעות מהסכמים קיבוציים. 25. הרציונל שעומד בבסיס ההטבות לעובדי ענף המלונאות בים המלח ובאילת - שהוא עידוד עובדים ישראלים להעתיק את מרכז חייהם לאילת הוכח כלא נכון לאחר שנציג התאחדות בתי המלון, מר דוד בלום, ציין כי ההטבות האלו ניתנות לישראלים באופן גורף, ללא קשר לכך אם העתיקו את מרכז חייהם לאילת. 26. האבחנה בין עובדים על בסיס לאום מהווה אפליה פסולה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כאשר הנתבעות לא הראו, כי מדובר באבחנה מותרת בבחינת אבחנה המתחייבת ממהותו של התפקיד או העבודה. בהסכמים קיבוציים בהם נערכה אבחנה בין עובדים ישראליים לעובדים זרים, נקבעו לעובדים הזרים זכויות עודפות שבאו לפצות על זכויות פחותות. 27. גם אם יש עלויות העסקה מוגדלות לעובדים זרים אין בכך שיקול לגיטימי לאפלייתם, והדבר ודאי שאינו יחודי לענף המלונאות ובמיוחד לאילת. 28. טענות התאחדות בתי המלון ורשת ישרוטל ההתאחדות והמלון טוענות, כי לאור תכליתן של ההטבות ולאור כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי, לא היו זכאים העובדים הזרים לזכויות הנתבעות על ידי התובע אף טרם כינונו של נספח אילת החדש. כלומר, ההסכם הקיבוצי והנספח האילתי לא חלים על עובדים זרים. 29. מטרת ההטבות היתה לעודד עובדים ישראלים לעבוד תקופה ממושכת ולהתמיד בעבודתם במלונות באילת ובים המלח, כך שתקטן תחלופת העובדים. כאשר נחתם ההסכם הקיבוצי, לא היתה התייחסות לחלותו על עובדים זרים, מאחר ולא היו בנמצא כאלו. גם אם היו בתי מלון באילת, אשר שילמו את התוספות לעובדים זרים, אין הדבר משקף את הנהוג והמקובל במלונות באילת. 30. ההסתדרות ידעה את עמדת ההתאחדות, לפיה אין מחילים את הוראות נספח אילת על עובדים זרים, ולא התנגדה לכך ויתרה מזו היתה צד להסכם שנחתם ב- 21.3.04 שהוציא את העובדים הזרים ממעגל הזכאים לתוספת אילת. בכך יש לראות, כי ההסתדרות סברה, כי יש לקבל כנכונה את עמדת ההתאחדות. 31. פסק הדין בעניין "ג'ינדר קומר", שקבע, כי נספח אילת חל גם על עובדים זרים, בוטל והוחזר על מנת לשמוע את עמדת הצדדים להסכם הקיבוצי ועל כן אין לראות בו קביעה שיפוטית מחייבת. 32. עצם הענקת זכויות חוזיות עודפות רק לתושבי ישראל מהווה אבחנה מותרת. כך במקביל העובדים הזרים זכאים לניכוי מופחת בגין מגורים. מדובר בשוני מהותי בין שתי קבוצות שהוא רלבנטי להטבה. ההטבות ניתנות לכל עובד שהוא תושב קבע בישראל, גם אם לא התאזרח בישראל, ויהיו לאומיותיו, מוצאו וגזעו אשר יהיו. 33. ככל שבית הדין ימצא לנכון לקבל את עמדת התובע ולקבוע, כי התנאי הקבוע בנספח אילת בדבר רישום בתעודת זהות, אינו תקף מחמת הפלייה, אין להחיל את הפסילה רטרואקטיבית ולאפשר לצדדים להסכם הקיבוצי להערך על מנת לקבוע הוראות חלופיות שיהיו תואמות את פסיקת בית הדין. 34. טענות ההסתדרות ההסתדרות טוענת, כי יש לפרש את התנאי בנספח האילתי כמהותי ככל שהוא מתייחס לעבודה ומגורים באילת בפועל. את ההתניה של רישום בתעודת הזהות יש להבין כדרישה ראייתית, פורמלית, טכנית בלבד ולא מהותית. עמידה על תנאי זה הינה חסרת תום לב. פרשנות כזו כפי שמוצעת על ידי ההסתדרות הולמת את תקנת הציבור ועיקרון השוויון. גם הסעיף בנספח אינו קובע מפורשות שעובדים זרים לא יהנו מההטבות. 35. לחילופין טוענת ההסתדרות, כי גם אם ייטען כי עצם הרישום בתעודות הזהות מהווה חלק מתנאי ההסכם, הרי שיש לאכוף ביצוע בקרוב אשר יהיה קרוב ככל האפשר לתכלית האובייקטיבית של ההסכם ולא לכוונת הצדדים אשר אינה רלבנטית, כאשר מדובר בחלק הנורמטיבי של ההסכם. 36. ההסתדרות מכחישה כי נתנה את הסכמתה אי פעם לשלול זכויות בהסכם הקיבוצי מעובדים זרים, והיא מצטרפת בכך לכל טענת התובע ומסכימה למחוק התנאי שרק מי שהכתובת בתעודת הזהות היא אילת יהיה זכאי לתוספות בנספח אילת החדש. 37. ה כ ר ע ה לא נצא ידי חובתנו כבר בשלב זה של הדיון, אם לא נקדים ונביא עובדות נוספות, אשר הן שייכות לאחורי הקלעים של הנפשות הפועלות בתיק זה - עובדים זרים מחד, ובתי מלון באילת מצד שני. עובדות אלו, אשר הן בידיעת הצדדים בתיק זה, קשורות לפסיקותיו של בית דין זה, אשר לפתחו באו בשנים האחרונות אלפי תביעות של עובדים זרים. מתי מעט בחרו ללכת בדרך של פסק דין מנומק, וכאשר הוא ניתן, היה בו במקרים מסויימים כדי לשפוך אור על אופן העסקת העובדים הזרים באילת ועל תיגמולם. לפסקי דין אלו ובמיוחד לאחד מרכזי של השופט טוינה בעניין "ג'ינדר קומר" היה חלק מכריע במהלכים שהביאו לתיקון הנספח האילתי להסכם הקיבוצי. אך בטרם נגיע אליו נסביר מה קרה עד אליו. 38. כדי להמחיש את השינוי שעבר ענף המלונאות באילת בחמש השנים האחרונות מבקשים אנו לחזור לפסק דין שיצא תחת ידינו בשנת 2001, בו הבאנו נתונים שנמסרו לנו על ידי המנהלה לטיפול בעובדים זרים, כפי שפעלה אז במסגרת העבודה והרווחה; בין הנתונים שהבאנו ציינו כי נכון ליולי 2001 מועסקים בהיתר ב- 30 בתי מלון באילת 1100 עובדים זרים. מלבדם מועסקים עוד 4500 עובדים זרים בלתי חוקיים (סעיף 32 לפסק הדין - ד.מ 1040/01 (ב"ש) אריק טומסנג'ה ואח' נ' מלון אמבסדור בע"מ פס"ד מיום 13.9.01 עבודה אזורי כרך י"ב 183). מנגד, ציין המצהיר מטעם ההתאחדות והמלון, מר בלום בתצהירו בסעיף 13, כי נכון למועד חתימה על תצהירו 27.2.05, מועסקים במלונות באילת מכוח היתרי העסקה שסיפקה המדינה 700 עובדים זרים, ועוד כ- 6000 עובדים ישראליים. 39. גם כיום יש להניח מועסקים עובדים זרים ללא רשיון באילת אך המספרים הם מצומצמים וזאת בהתחשב בפעולות הנמרצות של משטרת ההגירה. יש גם לזכור, כי בתקופה שלפני 5 שנים ויותר רוב העובדים בבתי המלון היו זרים וכעת כפי שניתן לראות רוב העובדים חזרו להיות ישראלים. זאת גם אם לוקחים בחשבון שמספר העובדים הכולל בבתי המלון יכול שגדל במהלך השנים האחרונות בשל גידול במספר בתי המלון אך יחד עם זאת ההסכמים שנחתמו בעקבות המשבר בענף המלונאות בישרו על צמצומים בכח אדם, כך שהמספרים גם אם הם אינם מדוייקים, הם משקפים את המגמה הברורה של צמצום הולך וגדל של מספר העובדים הזרים באילת. 40. נוסיף כפי שציינו קודם, כי מרביתם של העובדים שעבדו באילת שגורשו הגישו תביעות לבית דין זה, ומדובר באלפים, וכולן למעט תביעות בודדות הסתיימו בהסכמי פשרה. בכל התביעות הללו באו גם טענות בקשר לזכויות מכוח הנספח האילתי הישן. 41. נבהיר גם, כי בתקופה שהחלה לפני כחמש שנים, החלו בתי המלון באילת להעסיק רק את העובדים הזרים באמצעות חברות כח אדם שהוקמו במיוחד למטרה זו. צורת העסקה זו נכונה גם להיום כפי שניתן לראות בתיק שבפנינו בו נתבעת טלרום משאבי אנוש בע"מ, אשר כפי שנטען בסעיף 3 לכתב התביעה, מדובר בקבלן כוח אדם אשר דרכו שולם לתובע שכר במרבית תקופת עבודתו במלון. על תבנית העסקה כזו, בה עבדו עובדי בתי מלון של רשת "הולידי אין" באילת, קבענו לאחרונה, כי זו כל מטרתה היתה לנשל את העובדים מזכויותיהם על פי ההסכם הקיבוצי ועל כן מצאנו, כי יש לראות במלון כמעביד של העובדים ולא חברת כח האדם (ע.ב (ב"ש) 2794/03 אבאיי טלאיה ואח' נ' אפדור ואח' פס"ד מיום 9.5.05) . פסק דין זה ניתן לאחרונה והוא מובא רק כדי ללמד על כברת הדרך בה הלכו בתי המלון במטרה למצוא דרכים לשלול זכויות לפי ההסכם הקיבוצי מעובדים זרים. 42. לא נכחד, כי מה שהביא לשינוי הכתוב של הנספח האילתי והכנסת הדרישה של תעודת הזהות, היה פסק דינו של השופט טוינה בעניין ג'ינדר קומר, שקבע ב-27.7.03 את זכותו של עובד זר בבית מלון באילת לזכאות לפי ההסכם הקיבוצי ונספח אילת. לא חלפו תשעה חודשים ממתן פסק הדין, ונספח אילת החדש שהחריג מפורשות את העובדים הזרים מתחולתו - כאמור בכותרת לסעיף 32 לתצהירו של מר בלום, קרם עור וגידים והביא בעצם לתוצאה, לפיה גם אם פסק הדין של השופט טוינה הוא שריר וקיים הרי שאינו מתייחס להסכם החדש. 43. על פסק הדין הוגש ערעור מטעם המלון ובית הדין הארצי קבע, כי יש להחזיר הדיון לבית הדין האזורי על מנת לשמוע את עמדות ההסתדרות והתאחדות, על מנת שבית-הדין יוכל לבחון מחדש את עמדתו ביחס לתחולת ההסכם הקיבוצי ובכלל זה הנספח האילתי הישן על עובדים זרים. כפי שעולה מתצהירו של מר בלום, ניתן לראות, כי חלקו הארי מוקדש להסכם הקיבוצי, ולנספח האילתי בצורתו הקודמת, שהיא לדעת ההתאחדות חיונית להבנת הרקע שהוביל לתיקון הנספח האילתי. זאת מאחר ולשיטת ההתאחדות ההסכם הקיבוצי על נספחיו מעולם לא חל על עובדים זרים. מכאן יוצא, כי הכרעתנו תקפל בתוכה בהכרח גם התייחסות לחלות ההסכם הקיבוצי ונספחיו בטרם תוקן, על עובדים זרים. 44. המסגרת הנורמטיבית כאמור, השאלה העיקרית הניצבת לפנינו היא, האם ההוראה בהסכם הקיבוצי לפיה תנאי לזכאות לתוספת אילת א- ו- ב', הוא כי כתובתו של העובד על פי הרשום בתעודת הזהות תהיה אילת מפלה שלא כדין עובדים זרים. לדעתנו, יש למקד את הטיעונים המשפטיים במסגרתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן:" חוק שוויון הזדמנויות"). ההוראה המרכזית בחוק זה מצויה בסעיף 2 לחוק הקובע: "2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים, קריאתם לשירות מילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב] התשמ"ו-1986 הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה... (ב) לענין סעיפים קטנים (א) ו- (א1) רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין. (ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה". 45. החוק אינו מגדיר "הפליה" מהי. על כן יש ללכת לעקרונות הכלליים באשר לשוויון ואפלייה, הנהוגים במשפט הישראלי. כך מצאנו, כי "השוויון הוא מעקרונות היסוד של מדינת ישראל ומנשמת אפה של המדינה הדמוקרטית" ומצידו השני של השוויון נמצאת האפלייה הפסולה ( ע"ע 1407/01 אורי פידלמן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פס"ד מיום 17.10.04 טרם פורסם). 46. תפיסת השוויון בענייננו משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפלייה משמעותה יחס שונה אל שוויים ויחס שווה אל שונים. יחד עם זאת, שוויון אינו מחייב זהות. לעיתים לשם השגת שוויון נדרש לפעול מתוך שונות, לא כל טיפול שונה הוא טיפול מפלה. עיקרון השוויון מבוסס על תפיסת הרלבנטיות כפי שעמד על כך הנשיא אגרנט בעניין בורנובסקי: "עיקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפלייה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף מטעמים של צדק והגינות להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים בניהם הבדלים של ממש, שהם רלבנטים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שונה, כי אז לפנינו הפלייה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו אבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת ( ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים, פ"ד כה (1) 357). " 47. למבחן הרלבנטיות יש השלכות הן לעניין סעיף 2 (ב) לחוק שוויון הזדמנויות, האם יש לתנאי של רישום בתעודת זהות הצדקה עניינית והן לעניין סעיף 2 (ג) לחוק האם הדרישה לרישום בתעודת הזהות מתחייבת מאופיו או ממהותו של התפקיד. המבחן כפי שנקבע בדנג"ץ רקנט הוא של סבירות ומידתיות (דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"ד (5) 330, 349, בג"ץ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים ואח', פס"ד מיום 12.1.04). במסגרת דרישת המידתיות יש להתחשב במבחן המשנה, לפיו האמצעי שנבחר צריך לפגוע בעובד במידה הקטנה ביותר והמעביד יתקשה לקיים את "מבחן הפגיעה הקטנה ביותר", אם אין לו נימוקים כבדי משקל לשכנע כי ללא האמצעי או התנאי שהציב תימנע הגשמת המטרה הראויה אותה הוא מבקש להגשים. 48. הפלייה עקיפה הפלייה, יכול שתהיה עקיפה ויכול שתהיה ישירה. הפליה עקיפה מבוססת על דרישות או נתונים שאינם מתאימים לחברי הקבוצה המופלה. על כך עמדה השופטת ברק בעניין "פלוטקין" - "כך למשל, אם אחת הספציפיקציות היא גובה או משקל גדולים, הרי יתכן שרוב הנשים לא תתאמנה לספציפיקציה זו. אם הספציפיקציות היא אנשים גבוהים בלבד, יתכן שרוב יוצאי המזרח - סין ויפן, לא יתאימו לדרישה. אם הספציפיקציה היא אנשים בעלי אף סולד, הרי רוב היהודים ויתר העמים השמיים לא יוכלו אף להציג את מועמדותם. אם דרישה זו אינה רלוונטית לסוג העבודה תהא זו הפליה עקיפה. הדוקטרינה של הפליה עקיפה הובאה לארצות הברית על ידי בית המשפט העליון מאנגליה בעניין ספציפיקציות לתפקיד ובחינות מעין ספציפיקציות לתפקיד ובחינות מעין פסיכומטריות, אשר לא התאימו לרקע המנטלי של האפרו-אמריקאים (1971) GRIGGS V.DUKE POWER CO:401 u.s". (דב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין נ' אחים איזנברג בע"מ, פד"ע ל"ג 481). 49. המקרה שלפנינו מעורר שאלה של הפלייה עקיפה מאחר ואין הסעיף בהסכם הקיבוצי אומר במפורש, כי הוא לא יחול על עובדים זרים, אלא הוא מנוסח כך שלהטבה יהיו זכאים רק מי שהם בעלי תעודת זהות בהן נרשם כי מקום המגורים של העובד הוא אילת. עצם הדרישה לתעודת זהות משמעה היא כי רק ישראלים יכולים לעמוד בתנאי זה, כאשר כל מי שאינו ישראלי, דהיינו כל מי שהוא בן לאום אחר וזר לא יהיה זכאי להטבה שכזו. 50. על כן, השאלה שיש לבחון האם התנאי הוא ממין העניין ובנוסף האם הפלייה זו מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה. כבר נפסק אמנם, כי עצם קיומה של מציאות במקום עבודה שבה עובדים עובדים בתנאי עבודה שונים היא כשלעצמה, אינה מעידה על אפליה פסולה. שאלת המפתח היא האם בנסיבות העניין קיימת הצדקה עניינית למציאות של עבודה בתנאים שונים. (ע"ע 300050/98 המועצה המקומית גבעת זאב ואח' נ' מחמוד מוחמד עלי מחמוד ואח', תק-אר 2003 (1) 1489). במקרה שלפנינו, כפי שנראה בהמשך, אין בסיס אמיתי לטענת ההתאחדות והמלון, לפיה העובדים הזרים אינם זכאים לזכאות בהתאם להסכם הקיבוצי. תכלית הנספח האילתי היא להיטיב עם מי שמתמיד בעבודתו והוספת התנאי של רישום בתעודת הזהות היא חסרה הצדקה עניינית, ניהולית או עסקית וכל שיש בה היא מניעת זכויות מעובדים זרים, המהווה אפליה פסולה. 51. חלות ההסכם הקיבוצי על עובדים זרים ההתאחדות והמלון סבורים, כי מלכתחילה ההסכם הקיבוצי לא חל על עובדים זרים, והנספח החדש רק מדגיש זאת. אחת האסמכתאות שהם מביאים לכך לקוחה מההסכם הקיבוצי הקובע בסעיף 30 (6) כדלקמן: "כל הנזכר בהסכם קיבוצי זה כדבר חובתו של בית מלון להפריש תשלומים למבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ בגין פנסיה ודמי מחלה - לא יחול על העסקתם של עובדים אזרחי חו"ל המועסקים על ידי בית המלון בתנאים מיוחדים". לטענת ההתאחדות, הטעם שעמד בבסיס החרגתם המפורשת של עובדים זרים אלו, היתה שהעסקתם מוגבלת בזמן והיא מנוגדת לרעיון של ביטוח פנסיוני, המבוסס על צבירת כספים בתוכנית חיסכון רב שנים ואשר אמור לשמש את העובד עם פרישתו. רציונל זה אינו מתאים לעובדים זרים המועסקים במלונות. 52. בחינת טענה זו, מלמדת שיש בה התעלמות ממילותיו של ההסכם הקיבוצי. מדובר בעובדים אזרחי חו"ל המועסקים על ידי בית המלון בתנאים מיוחדים . מהם התנאים המיוחדים? נוכל לראותם בנספח 6 להסכם הקיבוצי שהוא דוגמא של חוזה עבודה אישי להעסקת מנהלים או מומחים זרים. לפי סעיף 7 להסכם זה, המומחה זר או המנהל יקבלו שכר משולב, תוספת ותק, תוספת משפחה, תוספת גלובלית עבור עבודה בשבתות וחגים תוספת גלובלית עבור עבודה בשעות נוספות ותוספות נוספות לפי רצון הצדדים. מדובר בהסכם, שנותן למומחים הזרים ולמנהלים הטבות מפליגות, שערכן עולה אלף מונים ויותר על ההטבות הניתנות לעובדים ישראלים וזרים, ששכרם משולם לפי שעה. ככל שנגרעת מהמומחה הזר הזכות לביטוח פנסיוני, הרי יש להניח, שיקבל הטבה כלכלית אחרת במקומה. מכאן עולה על פניו, כי העובדים אליהם מכוון ההסכם הקיבוצי בסעיף זה, אינם נמנים על קבוצת העובדים הזרים העובדים כיום בבתי המלון באילת בעבודות ניקיון, משק בית ומטבח. 53. זאת ועוד. חוקי עבודה והסכמים קיבוציים מוחלים על עובדים זרים מכוח היותם עובדים. החלה שוויונית של חוקים והסכמים אלו נובעת מההכרה שאם יועסקו העובדים הזרים בתנאים פחותים מאלו של העובדים הישראלים יפגע הדבר בעובדים המקומיים, שכן שוב עלות עבודתם של עובדים זרים תחזור להיות זולה יותר מעלות עבודתם של עובדים ישראלים. השופט טוינה היטיב להסביר זאת בעניין ג'ינדר קומר: "ההסכם הקיבוצי הכללי בענף בתי-המלון מגדיר עובד: "עובד" - כל העובדים המקצועיים והבלתי מקצועיים המועסקים על ידי בתי-מלון וכן עובדי משרדים מרכזיים של רשתות בתי-מלון או חברות מלונאות אשר חל עליהם הסכם זה" מכוח הסעיפים 3 ו-4 להסכם הקיבוצי הכללי בענף בתי-המלון, אשר עניינם תחולת ההסכם הקיבוצי דנן - חל ההסכם הקיבוצי בענף בתי-המלון על "כל עובד" המועסק בבתי-מלון בשירותו של המעביד שהוא חבר בהתאחדות בתי-המלון, אשר היא צד להסכם. בהתאם לנספח 5, תנאים מיוחדים לבתי-מלון באילת ובים המלח, חלים "התנאים האילתים המיוחדים" המפורטים בנספח (ערבה וטיסות) על בתי-המלון באילת ועובדיהם. אשר על כן כפשוטם, חלים ההסכמים הקיבוציים בענף בתי-המלון על העסקתו של התובע כאן, מכוח היותו עובד המועסק על ידי בית מלון ומקום שהנתבעות הן חברות בהתאחדות בתי-המלון אשר היא צד להסכמים הקיבוציים אלו." (ע"ב (ב"ש) 2595/01 ג'ינדר קומר ואח' נ' ויסטה מלונות ותיירות בע"מ, תק'-עב' 2003 340). 54. נזכיר, כי מכוח האמנה הבינלאומית של ארגון העבודה הבינלאומי הדנה בעניינם של עובדים מהגרים, אמנה עליה חתמה מדינת ישראל ב-1954, נדרש מכל מדינה שהיא צד לאמנה: "לנהוג במהגרים הנמצאים בהיתר בתחומי ארצו, ללא הפליה מטעמי אזרחות, לאום, דת או מין, יחס שלא יהיה נופל מזה שהוא נוהג באזרחיו שלו בעניינים הבאים: "(א) במידה שעניינים אלה מוסדרים בחוק או בתקנות או כפופים לפיקוחן של רשויות מנהליות: (1) שכר לרבות תוספות משפחתיות - מקום שתוספות אלה מהוות חלק מהשכר - שעת עבודה, הסדרים של שעות עבודה נוספות, חופשה בשכר, הגבלות על עבודת בית, גיל תעסוקה מינימלי, שוליאות והכשרה, עבודת נשים ועבודת נערים. (2) חברות באיגודים מקצועיים והנאה מן היתרונות של משא ומתן קולקטיבי. (3) שיכון. (כתבי אמנה 119, עמ' 37 בעמ' 39). אמנה זו מעולם לא נקלטה בדין הפנימי על ידי אקט חקיקתי של הכנסת, אך אין משמעות הדבר, כי לאמנה זו אין כל השלכה בדין הישראלי. לאמנה זו יש השלכה פרשנית. חזקה היא, שכל תכליתו של כל חוק, לענות בקנה אחד עם התחייבויותיה הבינלאומיות של המדינה. "מבין שני פרושים אפשריים של דבר חקיקה יש לבחור באותו פירוש, העולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי הפומבי ( א.ברק, פרשנות במשפט, 576 (כרך שני 1994, בג"ץ 2587/04 יצחק בוכריס, טלרום משאבי אנוש בע"מ נ' פקיד שומה חדרה ואח' , פס"ד מיום 23.6.05). 55. על כן, כפי שנוהגים לגבי חוק, יש לנהוג לגבי הסכם קיבוצי גם מכוח האמנה בדבר עובדים מהגרים, זכאים העובדים הזרים להנות מיתרונות וזכויות של משא ומתן קיבוצי שהבשילו לידי הסכם קיבוצי, ואין מקום להפלותם על רקע היותם זרים. מכאן, שהוראות ההסכם הקיבוצי חלות על עובדים זרים ועל כן נבחן בשלב הבא מה דינה של ההוראה המחריגה. 56. מטרת ההטבות בנספח אילת נחזור איפוא לרציונל שעמד בבסיס ההטבות הקבועות בנספח אילת. מטרת הטבות אלו הינה לעודד את העובדים הישראלים לעבוד תקופה ממושכת ולהתמיד בעבודתם במלונות באילת ובים המלח. כך שתמוזער תחלופת העובדים, שמטבע הדברים גוררת אחריה עלויות נלוות למלונות כגון עלויות גיוס העובדים החדשים, עלויות הכשרה וכיו"ב. (סעיף 26 לסיכומי ההתאחדות והמלון). 57. על פי נוסחו של נספח אילת כפי שהיה מעודכן ליום 1.12.94 - התנאים המיוחדים להם היו זכאים עובדי בתי המלון באילת היו תוספת ערבה ששולמה רק למי שהיה עובד קבוע במלון בתום 6 חודשי עבודה במלון, מכסות מוגדלות של חופשה והבראה מהיום הראשון לעבודה, ותוספת טיסות החל מהחודש השלישי לעבודה ולמפרע מתחילת העבודה, כאשר אם מדובר בעובד שמקום עבודתו הקודם גם היה בית מלון באילת ובו עבד למעלה מ- 3 חודשים, קיבל את התוספת כבר במשכורתו הראשונה. 58. בנספח אילת החדש הוכנסו תוספות הטיסה הערבה וההפרש במספר ימי ההבראה לתוך מסגרת "תוספת אילת א'" ואילו ההפרש בימי החופשה נכנס לתוך מסגרת "תוספת אילת ב'". לפי סעיף 9 לנספח אילת החדש, עובדים שהחלו עבודתם לאחר מועד כניסת הסכם זה לתוקף ושעל פי המצויין בתעודת הזהות שלהם כתובתם היא בעיר אילת, יהיו זכאים לתוספת אילת לאחר שהשלימו 18 חודשי עבודה במלונות אילת. העובדים שעבדו במלונות במועד החתימה על ההסכם וטרם השלימו 12 חודשי עבודה במלונות אילת ולא חלפה שנה מאז נרשם בתעודת הזהות שלהם כי כתובתם הינה בעיר אילת, יהיו זכאים החל מהחודש ה- 13 לעבודתם במלונות אילת לתוספת אילת (סעיף 5 להסכם). 59. כפי שניתן לראות בנספח אילת הישן, אכן בתי המלון עודדו את העובדים להתמיד בעבודה ומי שעבר את מכסת 6 החודשים הראשונים היה זכאי לתוספת ערבה, מי שעבד 3 חודשים קיבל תוספת טיסות ומהיום הראשון העובדים קיבלו מספר ימי הבראה וחופשה מוגדלים. הרציונל הוא ברור - לעודד עובדים להתמיד בעבודתם. לכך אין כל קשר להיותם ישראלים או זרים. אין זה סוד, כי מדובר בתחומי עיסוק נקיון, מטבח, משק בית, מלצרות, אשר יכולת העבודה בהם בבתי המלון למשך זמן ארוך היא קשה וזאת בשונה מעבודות כמו פקידי קבלה, הנהלת חשבונות וכיו"ב. לכן השיקול לתמרץ עובדים מתמידים ברור. זאת ועוד, כיוון שמדובר בעיר אילת, אשר מיקומה הגאוגרפי המרוחק מחייב ,כי מי שיעבוד בה גם יתגורר בה ובהכרח מי שאינו עובד בה ורוצה לעבוד אבל לא באילת, יהיה חייב להעתיק את מקום מגוריו מאילת למרכז הארץ או למקום אחר - יוצא כי הקשר בין עבודה באילת ומגורים באילת הוא הגיוני ומחוייב המציאות. מקובל עלינו, כי לפי הנספח החדש, ההטבות ניתנות רק למי שהתמיד בשהותו באילת במשך כשנה וחצי.הגם שמדובר בהגדלת תקופת ההמתנה לזכות, אין בכך כל פסול. בכך יש לעודד את קשר הקבע בין העובדים למלונות. והדבר נכון גם לעובדים ישראלים וגם לעובדים זרים. אלו וגם אלו מגיעים לאילת לעבודה במלונות. כלומר, גם פה מדובר בעובדים המגיעים מחוץ לאילת, שכן תושבי אילת אינם עובדים בעבודות אלו; וכשמדובר בעובדים ישראלים, אלו בדרך כלל צעירים לאחר שרות צבאי, שבאים לתקופת זמן מוגבלת. 60. אלא שהנספח האילתי החדש הוסיף את התנאי של רישום בתעודת הזהות. לעובדים הישראלים המגיעים לאילת ממרכז הארץ שינוי מקום המגורים בתעודת הזהות, הינו עניין פורמלי אשר כרוך בפניה למשרד הפנים ובמילוי טופס. מבחינת הישראלים הדבר יכול להעשות ביום הראשון לעבודתם באילת, בעוד שעובדים זרים שהם נטולי תעודת זהות לא יכולים לעשות כן. מבחינה זו הרישום בתעודת הזהות מאיין את זכותם של העובדים הזרים לקבלת תוספת אילת א' ו- ב', והוא תנאי שלא ממן העניין שכל מטרתו הוא להפלות בין עובדים ישראלים לעובדים זרים, כאשר אין חולק כי מדובר באותן עבודות כמו שישראלים מבצעים. 61. זאת ועוד. גם אם נחזור להסכם הקיבוצי, יש לשים לב לכך, כי נספח 5 ב, המתייחס לבתי המלון בים המלח, ושנחתם גם הוא ב- 21.3.04, לא דורש כתנאי לתשלום התוספות הדומות במהותן ("תוספת ים המלח א' - תוספת ערבה והפרש ימי הבראה, "תוספת ים המלח ב'" הפרשי ימי חופשה ותוספת אחוזית) את הרישום בתעודת הזהות. כלומר, המטרה העירומה אשר אינה מוכחשת על ידי ההתאחדות נשארה בעינה: התנאי המופיע בנספח אילת החדש בא כדי למנוע מעובדים זרים לקבל את ההטבות הגלומות בו. 62. עלותו של עובד זר למעסיק ההתאחדות טוענת עוד, כי עלותו של עובד זר כרוכה בעלויות נוספות על אלו הנדרשות לשם העסקת עובד ישראלי בתפקיד זהה. הדבר בא לידי ביטוי גם באגרות ובהיטלים מיוחדים, המשולמים לאוצר המדינה בגין העסקת עובדים זרים וגם בהגבלת שעור ניכוי הוצאות הדיור משכרם של עובדים זרים וזאת מכוח תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) תש"ס-2000. ראשית, לצורך השוואת תנאי עבודתם של עובדים באותו מקום עבודה, חשובה הבחינה מצד העובדים ולא על פי העלויות של המעביד. עם כל הצער שבדבר, העלות של עובדים זרים למעסיקים עדיין לא הופכת את העסקתם ללא כדאית לעומת עובדים ישראלים. שנית, הדבר אינו נחלתם של המלונות באילת בלבד, אלא נחלתם של כל המעסיקים בארץ, המבקשים היתרים להעסיק עובדים זרים. כך שודאי לא ניתן לראות בכך איזו שהיא הבחנה מותרת לעניין העובדים הזרים המועסקים באילת. 63. התייחסות לעובדים זרים בהסכמים קיבוציים אחרים ראוי היה, כי ההתאחדות תלמד מההסכם הקיבוצי בענף הבנייה, בו הוקדש פרק מיוחד לזכויותיהם של עובדים זרים. מדובר בתוספת להסכם הקיבוצי בענף הבניה מיום 9.4.68 מספרו 1255/68 שנחתמה בין ההסתדרות הכללית והמרכז הארצי של ארגוני הקבלנים והבונים בישראל בתאריך 21.12.99 ואשר מספרה 7032/2000. צו ההרחבה שהוצא להסכם ולתוספת מופיע בי"פ 501 (תשס"א) 3782. הפרק שהוסף להסכם הקיבוצי בענף הבנייה כולל התייחסות לחוזה העבודה, לשכר, ניכויים משכר העבודה, ביטוח רפואי, שרותי בריאות, הבראה ורווחה, פנסיה, כרטיסי טיסה, מגורים, ביגוד, נסיעות, תשלום ימי חגים ואבל ועוד. בהסכם בענף הבניה, העובדים קיבלו זכויות עודפות, במקומן של זכויות אחרות שנגרעו מהם וניתנות לעובדים ישראלים. דרך זו בה בחרו הינה הוגנת וראויה ומלמדת כי התמודדות ישירה עם הבעיה איננה מחייבת הולדת בעיות חדשות. זאת בניגוד לדרך בה בחרה ההתאחדות ללכת כאן. 64. על כן, משלא נמצא כל בסיס לאבחנה מותרת בין עובדים ישראלים לעובדים זרים המועסקים בבתי המלון באילת, ובהתאם לפרשנות שעולה בקנה אחד עם האמור באמנה בדבר עובדים מהגרים, הופכת הדרישה לרישום בתעודת זהות, אפלייה פסולה מחמת לאומיות או ארץ מוצא. 65. הסכמת ההסתדרות בטרם נבחן את פועלה של אפלייה זו, נתייחס לטענה אחרונה של ההתאחדות, שעניינה הוא הסכמת ההסתדרות במהלך השנים לפרשנות הנקוטה על ידי ההתאחדות, בכל הקשור לחלות ההסכם הקיבוצי והנספח האילתי על עובדים זרים. כאמור, עמדת ההתאחדות היתה שאין לישם את הוראת הנספח האילתי על עובדים זרים. אם היו מלונות ששילמו בעבר לעובדים זרים הטבות כלשהן בהתאם לנספח האילתי, הדבר נעשה באופן מקומי ובניגוד לעמדת ההתאחדות. ההסתדרות בחרה שלא לנקוט כל צעד בעניין . זאת ועוד, עם הגשתן של תביעות עובדים זרים כנגד המלונות לקבלת הטבות מכוח נספח אילת, עמדת ההתאחדות במסגרת הדיונים להארכת תוקף ההסכם הקיבוצי היתה, שההסכמה לפיה לא יחול הנספח על עובדים זרים, תעוגן מפורשות וכך נעשה כאשר ההסתדרות חתמה על כך. 66. ההסתדרות טענה, כי אין מקום להידרש לכוונת הצדדים עת באים לפרש חלק נורמטיבי בהסכם קיבוצי ויש לפרשו כמו שמפרשים חוק לאור תכליתו האובייקטיבית . לכך אנו מסכימים. אולם נשאלת עדיין השאלה, כיצד נתנה ההסתדרות ידה לחתימה על הסכם שכזה, שעל פניו מקפח זכויות של עובדים זרים. בתחילת הדרך, בחרה ההסתדרות לנהל את הגנתה בהליך זה, כאשר לא הגישה תצהיר, לאחר מכן ביקשה לשקול זאת, אחר כך הודיעה כי תגיש תצהיר, לבסוף גמלה בה ההחלטה שלא להגיש תצהיר ולאחר שהגישה סיכומיה ביקשה לצרף תצהיר מהליך אחר. מדובר בתצהירו של מר שמואל בן שעיה, מזכיר ארצי בהסתדרות בתי הארוח ובתי המלון. כמו כן ביקשה ההסתדרות לצרף העתק פרוטוקול חקירתו הנגדית בתיקו של ג'ינדר קומר, המתנהל בפני השופט טוינה. בתצהיר זה חוזר מר בן שעיה על כך , כי ההסתדרות מעולם לא הסכימה להחריג את העובדים הזרים מתחולתו. אולם אין בו הסבר לעצם החתימה על נספח אילת החדש. על כן לא ייפלא, כי מצאנו בסיכומי ההסתדרות לוליינות משפטית, שכל מטרתה היא נסיון עקר להסביר כיצד ההסתדרות חתמה על נספח אילת החדש. כך נטען, כי דרישת הרישום בתעודת הזהות היא טכנית ראייתית ועמידה עליה היא חסרת תום לב, ולחילופין יש להשתמש בדוקטרינת "הביצוע בקירוב". 67. אין חולק, כי על ההסתדרות בהיותה ארגון העובדים היציג, לפעול לא רק עבור ובשם חבריו, אלא גם לייצג נאמנה את כלל העובדים שחלים עליהם הסכמים קיבוציים שהארגון צד להם (דב"ע נ"ב/12-4 ההסתדרות הכללית נ' צים, חברת השיט הישראלית, פד"ע כו 3, דב"ע נ"ו/20-41 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון נ' ההסתדרות הכללית ומדינת ישראל,פד"ע לא 302). במקרה שלפנינו, ההסתדרות איפשרה מצב של אפלייה פסולה, חסרת כל צידוק, שכל מטרתה למנוע מעובדים זרים קבלת זכויות המגיעות להם . בכך יש כדי ליצור באותו מקום עבודה, באותו תפקיד, שני מעמדות - האחד עובד ישראלי המקבל את כל אגד הזכויות על פי ההסכם הקיבוצי, והשני עובד זר שלא מקבל דבר לפי ההסכם הקיבוצי. בדיוק במקום בו יכולה היתה ההסתדרות להפוך להיות גורם משמעותי במערך ההגנה על העובד הזר, היא כשלה. ההסתדרות אשר אמורה להיות נמל הבית ומקום המבטחים לעובדים ובכלל זה לעובדים הזרים, לא מנעה שלילת זכותם של העובדים להטבות כלכליות על פי ההסכם הקיבוצי. בכך יש כדי להראות, מה היתה יכולה להיות תרומתו של ארגון העובדים הגדול המרכזי והיציג בארץ במצב בו ארגון מעבידים מבקש לחתום על הסכם מפלה ומקפח. הצטערנו לגלות, כי קבוצת עובדים סקטוריאלית, הנמצאת מבודדת מבחינה גאוגרפית, מוצאת עצמה גם רחוקה מכל הגנה ארגונית לה היא זכאית וחבל שכך. 68. מכל מקום, חתימת ההסתדרות על הסכם אילת חדש אין בה כדי לשנות מהתוצאה לפיה ההסכם מפלה, מקפח ונוגד את תקנת הציבור. 69. מידת התערבותו של בית הדין בתוכנו של הסכם קיבוצי הסכם העבודה הקיבוצי וכמוהו הסדר העבודה הקיבוצי, הינו פרי של משא ומתן בין נציגות העובדים לבין המעבידים. כחוזה, הוא משקף, את רצון הצדדים, ועל כן מכוח עקרון חופש ההתקשרות בחוזים, על בית המשפט להמנע ככל האפשר מלהתערב בתוכנו. ערים אנו לכך, כי הסדר קולקטיבי ובמיוחד הסכם קיבוצי ענפי הינו מורכב, והתנאים השונים בו מהווים חלק ממכלול, בו כל פרט הינו חלק ממערכת איזונים ופשרות, אשר אליה הגיעו הצדדים בדיוניהם. יתר על כן, מאחר והסכמים מעין אלו נוגעים לציבור רחב, יש להתחשב בכך, שגורמים רבים מסתמכים על תוכנם. (בג"ץ 104/97 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ"ד (4) 749 767 - 768. 70. בעניין "עדנה חזין" קבע בית הדין הארצי, כי לבתי המשפט סמכות להתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי, מכוח סעיף 64 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, מטעמי "תיקון עולם". לענייננו הסעיף הרלונטי הינו סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים), לפיו: "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו... סותרים את תקנת הציבור - בטל". סעיף 31 לחוק החוזים מחיל על סעיף 30 את סעיף 19 לחוק החוזים, לפיו "ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד". "... אם בחוזה רגיל יפסוק בית משפט הוראה שיש בה "אפליה" הנוגדת "תיקון עולם" - בהסכם קיבוצי מקל וחומר כן. כשם שבתחום המשפט המנהלי לא היסס בית המשפט העליון לפסול "אפליה",כן אין מקום להיסוס עת מדובר בהסכם קיבוצי. בחלק האובליגטורי אין הרי הסכם קיבוצי אלא חוזה בין הצדדים; בחלק הנורמיטבי - קרוב הוא יותר לדבר חקיקה, להטלת נורמות על הפרט על ידי גורם חיצוני, גורם המייצג אינטרס של הפרט אך לא את הפרט כפרט. אם בחוזה רגיל היתה נפסלת משום "תיקון עולם", הוראה שהפרט הסכים לה במפורש, על אחת כמה וכמה ראוי לפסול הוראה כזאת מאותו טעם, עת המדובר הוא בהוראה החלה על הפרט בשל היותו אחד מציבור..." ראה: דב"ע לג/25-3 ועד אנשי צוות דיילי אויר ואח' נ' עדנה חזין ואח' , פד"ע ד' 365. 71. פסק הדין בעניין עדנה חזין ניתן לפי חקיקתו של חוק שוויון הזדמנויות, אשר טבע את עיקרון השוויון ביחסי העבודה. על כן, משקבענו, כי ההסכם האילתי החדש יוצר הסדר מפלה, הפוגע בזכותם של עובדים זרים לקבל הטבות בהתאם להסכם הקיבוצי ומבחינה זו מדובר באפלייה על רקע לאום, המנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכן מנוגדת לתקנת הציבור, ראוי כי בית דין זה יתערב ויבטל את תוכנו המפלה. 72. הסעד הראוי דעתנו, כי יש לבטל את הדרישה לרישום בתעודת הזהות כתנאי לקבלת תוספת אילת א' ו- ב' לאלתר ורטרואקטיבית מאז נחתם ולא לקצוב זמן לצדדים לקבוע הסדר חלופי. בשונה מ"פרשת פידלמן" ובפרשת "מפעלי ים המלח נ' משה ניסים" (ע"ע 1414/01) שם בית הדין הארצי היה ער להשלכות הרבות של בטלות סעיף או תקנה, ובעיקר למשמעות הכלכלית שלהן. לכן הוחלט שם ליישם את עיקרון "הבטלות היחסית" ולכן בית הדין הארצי הורה ליישם את השינוי מכאן ואילך, תוך מתן שהות למבטחים ולצדדים להסכם הקיבוצי בים המלח, להערך לשינוי או לקבוע הסדר חלופי. לעומת זאת, בדנג"ץ רקנט, מצא בית המשפט העליון כי יש לבטל הוראה בהסכם קיבוצי אף רטרואקטיבית ולפחות מיום שנחקק חוק שוויון הזדמנויות. 73. במקרה שלפנינו, מדובר בקבוצה מצומצמת של עובדים, שמספרה הולך ופוחת ככל שעובר הזמן ודחיית ביטול הסעיף בהסכם, רק תעקר מתוכן את הביטול ותביא לכך שבתי המלון יהנו מכך והעובדים לא יזכו ליהנות מפירותיו של פסק דין זה. יש לזכור, כי גם כך, הצליחו ההתאחדות ובית המלון לדחות את ההכרעה בתיק זה, כאשר פנו לבית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור על ההחלטה להכריע בתיק במקום להסתפק בתשלום כספי. משמעותן הכלכלית של תוספות אילת א' וב' הינה זניחה שלא כמו בפרשת פידלמן ובפרשת מפעלי ים המלח; כאן גם מדובר בסעיף בהסכם, אשר כל הורתו היא בחטא כפול. הן מצד ההתאחדות אשר בחרה במכוון לנשל בצורה הברורה ביותר את העובדים הזרים בבית המלון באילת מזכויותיהם על פי ההסכם הקיבוצי, והן מצד ההסתדרות אשר לא עמדה על משמר זכויות העובדים, כנדרש וכמצופה ממנה. 74. על כן, אנו מורים על ביטול התנאי בהסכם אילת החדש לפיו, רק מי שכתובתו בתעודת הזהות היא אילת - זכאי לתוספות האמורות בנספח אילת החדש. עוד אנו מורים כי המלון ישלם לתובע סך של - 1595 ₪ ברוטו בגין תוספות אילת א ו- ב' וזאת בצרוף ריבית והצמדה כחוק מיום 16.9.04 ועד התשלום בפועל. 75. מאחר ומדובר בשאלה עקרונית בה היו מעורבים בעיקר הצדדים להסכם הקיבוצי, לא ראינו מקום ליתן צו להוצאות. תוספות שכרעובדים זרים