פסק דין התביעה 1. זוהי תביעה לשלם לתובע תוספת כוננות (14 יחידות) כפי ששולמה מחודש 3/99 ועד 8/99 ועל אלה להוסיף פיצויי הלנה. העובדות הרלבנטיות 2.1 התובע עובד הנתבעת (להלן - הכנסת) החל מ 15.7.90. 2.2 בין השנים 1996 עד 2000 שימש כחשב הכנסת. 2.3 בשנת 1997 מונה פורמלית לחשב הכנסת בעקבות מכרז פנימי שעבר, ושימש בתפקיד זה עד ליציאתו לחופשה ללא תשלום ביום 1.3.00. 2.4 התובע ביקש מספר פעמים לעבור להעסקה על פי חוזה אישי - "חוזה בכירים" מה שיביא להעלאת שכרו. יו"ר הכנסת דאז, מר דן תיכון (להלן ה"ה תיכון) החליט לדחות בקשת התובע, לעבור לחוזה אישי. יחד עם זאת החליט בחודש 3/99 (להלן ההחלטה) להעניק לתובע "תוספת כוננות" של 14 יחידות כוננות בחודש גלובליות, ללא דווח, החל מיום 1.1.99, (להלן "תוספת הכוננות"). 2.5 אין חולק, כי לאחר אישור הכוננויות לא היה שינוי כלשהוא בתכונת עבודתו של התובע, הוא לא נדרש לדווח על ביצוע הכוננויות והן שולמו לו באופן קבוע. 2.6 בחודש יולי 1999 נכנס יו"ר חדש למשכן הכנסת חה"כ אברהם בורג (להלן ה"ה בורג). 2.7 ביום 20.7.99 הודיעה היו"ר ה"ה בורג, כי החליט להפסיק לשלם לתובע את "תוספת הכוננות". 2.8. ביום 1.3.00 יצא התובע לחופשה ללא תשלום לתקופה של שנה אחת עם אפשרות הארכתה לארבע שנים. ההליך 3. בדיונים שקיימנו העידו בפנינו התובע - ה"ה אביעד אברהם ויו"ר הכנסת כתוארו אז, ה"ה אברהם בורג. עיקרי טענות התובע 4. החלטת יו"ר הכנסת ה"ה תיכון לתת לו 14 יחידות כוננות ניתנה בסמכות החלטת יו"ר הכנסת דן תיכון לעלות את שכרו של התובע באמצעות תוספת כוננות, ניתנה בסמכות. יו"ר הכנסת הוא הסמכות העליונה, בכל הנוגע לתנאי עבודת עובדי הכנסת ולמעשה משמש כנציב שירות המדינה, לעובדי הכנסת. סמכות זו מעוגנת בסעיף 41 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט - 1959 וכן בפס"ד שבח אהרון שניתן על ידי כבוד השופטת מיכל לויט. בסמכות זו הודה גם עד הנתבעת, ה"ה בורג ובלשונו:..."שאני נכנסתי לכנסת ישראל היו כמה פונקציות מנהליות. מקובלה ומקובלת שיו"ר הכנסת הוא נציב שירות הכנסת..." (ע"מ 9 לפרוטוקול שורות 1-2). 5. יו"ר הכנסת אינו כבול לכללי התקשי"ר 5.1 מאחר שיו"ר הכנסת משמש כנציב שירות המדינה לגבי עובדי הכנסת, הוא האחראי להוצאת הוראות בכל הקשור להעסקת עובדי הכנסת. אין הוא כבול לכללי התקשי"ר ובמיוחד להוראותיו בכל הקשור לתנאים הנדרשים להענקת תוספת כוננות. 5.2 אם הכנסת פעלה לפי התקשי"ר במקרים מסוימים, הרי שהדבר לא נעשה כן מפני שהיא מחויבת לכך, אלא מפני שהיא בחרה לעשות כן. האמור לעיל עולה בין השאר מתרשומת הישיבה של ועדת ההדרכה והשתלמויות אצל יו"ר הכנסת, דן תיכון, ישיבה מיום 16.3.98 (נספח ח' לתצהיר התובע) ממנה עולה שגם בשירות המדינה שכפוף לתקשי"ר נהוג לשלם ולהעלות שכר בדרך של תשלום תוספת כוננות. 6. הפסקת תשלום הכוננויות לתובע מהווה הפרת חוזה העבודה. 6.1 יו"ר הכנסת הוא זה שהחליט לתגמל את התובע על עבודתו ולהעלות את שכרו בצורה של תשלום רכיב שכר שנקרא "יחידות כוננות". צורה זו של תוספת לשכר היתה מקובלת ונהוגה אצל הנתבעת ובשירות המדינה (נספח ת/1) גם ביחס לעובדים שהגדרת תפקידם לא דרשה כוננות בפועל. 6.2 הוספת רכיב זה לשכרו של התובע, מהווה חלק בלתי נפרד מחוזה העבודה של התובע בהפסקת התשלום יש הפרה יסודית של הסכם זה, המזכה את התובע בסעד של אכיפת חוזה וקבלת הסעדים הנתבעים בכתב התביעה. הנתבעת אינה יכולה להתנער מחוזה עבודה זה בעקבות חילופי הגברי בלשכת יו"ר הכנסת ולטעון כי אופי התפקיד לא מצדיק ביצוע כוננות. חוזי העבודה של העובדים בכנסת לא נפתחים כל פעם מחדש, כאשר מתחלף יו"ר הכנסת. במיוחד כאשר לא חל כל שינוי בעבודת התובע באופייה או בהיקפה. ולכן פתיחה כזו של חוזה העבודה מהווה הפרה יסודית. 7. העלאה בשכרו של התובע סבירה לאור העובדה ששכרו היה נמוך משכר שאר עובדי הכנסת 7.1 התובע טוען כי הכנסת שילמה לו שכר ברמה נמוכה יותר משאר עובדי הכנסת. למרות שלפי תפקידו והיקף אחריותו הוא זכאי לשכר גבוה מהם. יו"ר הכנסת דאז ה"ה דן תיכון השתכנע כי מדובר במשרה בכירה, אשר היקף עבודתו ואופיה, כמו גם האחריות הנלווית אליה מצדיקים העלאת משכורתו של התובע. ולכן הוחלט כי יקבל הטבות שכר לצורך צמצום ההבדלים בין משכורת התובע לבין המשכורות של אישים אחרים בכנסת ושל מקבילים אחרים בשירות המדינה. 7.2. מר בורג יושב ראש הכנסת הנכנס התעלם משיקולים אשר הניעו את קודמו בתפקיד, להעלות את שכרו של התובע, והחליט לבטל לתובע את "תוספת הכוננויות". 7.3 התובע הופלה לרעה לעומת עובדי כנסת אחרים שנהנו מהטבות שכר דומות או מרמת שכר גבוהה משל התובע, שכן בהטבות שלהם בחר מר בורג שלא לפגוע. התנהגות זו של מר בורג מהווה התנהגות שלא בתום לב. 8. תשלום הכוננויות מהווה חלק קבוע ממשכורתו של התובע 8.1 התוספת אשר הוסיף יו"ר הכנסת לשעבר, מר דן תיכון, לשכרו של התובע מהווה תוספת קבועה שמשמעותה היא העלאת שכר. אין לייחס משמעות לכך שתוספת זו כונתה בשם "תוספת כוננויות" . בפסיקה (דב"ע לה/ 1 מדינת ישראל - גרייסמן , פד"ע ז' 119, 113; ע"א 300291/98 אליהו חבר נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת, עבודה ארצי לג 16, 39) נקבע כי אין ללכת שולל אחר שמו של רכיב זה או אחר, אלא יש לבחון את מהותו של התשלום, אם בבחינת "תוספת" הינו אם לאו. 8.2 לטענת התובע, הוא לא נדרש לבצע פעולה כלשהיא לצורך ביצוע התשלום ואף לא נדרש לשהות בכוננות בפועל, לצורך קבלת תוספת של "רכיב כוננויות". ולכן ברור שכוונתו של יו"ר הכנסת בהענקת הרכיב של "תוספת כוננויות" היתה להעלות את שכרו. 8.3 תוספת שכר בצורה הזו הוכרה בפסיקה כחלק ממשכורת העובד ושכרו הרגיל (דב"ע מד/6/7 מ"י נ' דב חביון פד"ע ט"ז 29; דב"ע נד/ 7-5 אברהם אלדג'ם נגד הממונה הגמלאות עבודה ארצי לג (4) (41). לאור זאת המסקנה היא ברורה. מדובר בתוספת המהווה חלק מהמשכורת הרגילה של התובע ואין הנתבעת רשאית להפסיק את תשלומם. לכן יש לשקללה בחישוב ההפרשות עבור התובע. 8.4 לחילופין אם ייקבע שמדובר בתוספת קבועה ולא בחלק מהשכר הרגיל, נפקא מינה, רק לענין השכר הקובע לגמלאות. בכל מקרה מאחר שזו תוספת קבועה, היא חלק ממשכורתו של המעביד ואין האחרון יכול לפגוע בה, וחובה עליו לשלם את התוספת לעובד. 9. הפרת הבטחה מנהלית וכללי הצדק הטבעי 9.1 הבטחתו של ה"ה תיכון, דאז יו"ר הכנסת, שהוא בעל הסמכות לפיה תשולם לתובע תוספת כוננות כגמול על עבודתו, היא הבטחה מנהלית. הפרתה של הבטחה כזו עומדת בניגוד גמור לכללי הצדק הטבעי ובניגוד לכללי המשפט המנהלי. על הנתבעת נטל ההוכחה כי בדין שינתה את החלטתה, ומשלא עמדה בנטל זה אינה יכולה להתנער מהבטחתה. 9.2 לחילופין גם אם תתקבל הטענה - המופרכת כשלעצמה - כי אין יו"ר מוסמך לעניין תנאי המשכורת של עובדיו, הרי יו"ר הכנסת הוא בעל הסמכות הנחזית בכל הקשור לעובדי הכנסת ולכן החלטתו מחייבת ואין הנתבעת יכולה להשתחרר ממנה כעת. עיקרי טענות הכנסת 10. תחולת הוראות התקשי"ר על הכנסת 10.1. הכנסת כגוף מנהלי מחויבת לפעול על פי כללים ברורים ואחידים וגלויים בקביעת המשכורות של עובדיה. אין בסמכות יו"ר הכנסת לקבוע תנאי שכר לעובד באופן שרירותי בהתאם לשיקול דעתו שלא בהתאם להוראות התקשי"ר או לפי הכללים הייחודיים שנקבעו כלפי כלל עובדי הכנסת. 10.2 הכנסת בדומה למרבית השירות הציבורי ולגופים ציבוריים פועלת על פי הוראות התקשי"ר, פרט למקרים מיוחדים בהם נקבעו כללים או הסדרים מיוחדים המתייחסים ספציפית לעובדי הכנסת על ידי מינהל הכנסת. לא נקבעו כללים מיוחדים לתשלום כוננות לעובדי הכנסת ולכן הכנסת פועלת על פי הוראות התקשי"ר בעניין זה. 10.3 יו"ר הכנסת מר אברהם בורג, העיד כי הכנסת פועלת בכל הקשור לתוספות כוננות על פי הוראות התקשי"ר. מר דן תיכון קודמו בתפקיד, גם ראה את עצמו מחויב להוראות התקשי"ר והראיה לכך היא חששו לתת בריש גלי, העלאת שכר שרירותית לתובע בניגוד להוראות התקשי"ר. לכן נתן לו תוספת כוננות. באופן שמנוגד להוראות התקשי"ר. 10.4 שכרו, דרגתו (דרגה 46 + בדירוג המח"ר) וקידומו של התובע, נקבעים על פי הוראות התקשי"ר. לאור זאת ולא ברור כיצד ניתן לטעון כי הוראות אלו אינן חלות כלל על עובדי הכנסת. 10.5 מתרשומת ישיבת ועדת ההדרכה של הכנסת (נספח ח' לתצהיר התובע) עולה, כי ככלל הכנסת פועלת על-פי כללי התקשי"ר כל עוד היא לא סוטה מהם במפורש. גם מהתרשומת הפנימית שערך לעצמו מר דן תיכון משיחה עם נציג שירות המדינה(נספח ו' לתצהיר התובע), עולה כי תוספות שכר הנן חוקיות כל עוד הן ניתנו כדין והן ברוח התקשי"ר. 11. הוראות התקשי"ר ביחס לכוננות כאמור לעיל, הכנסת כפופה להוראות התקשי"ר בכל הנוגע לתוספת הכוננות. שכן לא נקבע הסדר ייחודי לעובדי הכנסת, בסוגיה זו. פרק משנה 27.5 לתקשי"ר קובע את ההוראות המחייבות בעניין. בין היתר קובעת פסקה 27.501, כי העמדת עובדים בכוננות תתאפשר כשצרכי העבודה מחייבים זאת. אין חולק על כך, כי התובע לא עמד בדרישות התקשי"ר לעניין זה ותפקידו לא חייב אותו לעמוד בכוננות. תשלום הכוננות לתובע נעשה בניגוד מוחלט להוראות התקשי"ר ועל כן הוא בלתי חוקי. 12. הפסקת תשלום בלתי חוקי 12.1 תשלום כוננות בניגוד להוראות התקשי"ר נוגד את סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, בהיותו הסדר בלתי חוקי, בלתי מוסרי וסותר את תקנת הציבור. לכן אין בסיס לטענת התובע כי הפסקת תשלום הכוננות מהווה הפרה של חוזה עבודתו או של הבטחה מנהלית. 12.2 בפסיקה נקבע לא אחת, כי המדינה רשאית להפסיק תשלום ששולם לעובד, בניגוד לכללים, גם אם מדובר בתשלום ששולם לאורך שנים עליו הסתמך העובד. במקרה דנן, תשלום הכוננויות, שולם במשך תקופה קצרה ולכן על אחת כמה וכמה רשאית המדינה להפסיק תשלום בלתי חוקי זה. 12.3 לחילופין גם אם יקבע כי הוראות התקשי"ר אינן חלות על כל פרטיהן על עובדי הכנסת יש לבטל את תוספת הכוננות. חזקה היא שאישור שנתן יו"ר הכנסת ה"ה תיכון, להוספת תוספת כוננות לתובע היא אישור אמיתי המשקף את מה שנאמר בו. התובע לא הביא ראיות המפריכות חזקה זו. יו"ר הכנסת תיכון באישור זה קשר במפורש את תוספת הכוננות לצורכי העבודה. לאחר שנמצא כי התובע אינו עומד בכוננות הרי שנשמט הבסיס תחת אישור תשלום התוספת. ולכן יו"ר הכנסת הנכנס, בורג, לאור חוות הדעת המשפטית שקיבל החליט שראוי לבטלה. 12.4 לחילופין אם יתברר כי תוספת הכוננות ניתנה באופן פיקטיבי על מנת לעלות את שכרו של התובע. הרי יש בכך ראיה על כך שהתשלום ניתן באופן פסול. אם נכונה טענת התובע שליו"ר הכנסת יש סמכות לקבוע את תנאי השכר של עובדי הכנסת מדוע הוא לא הלך בדרך המלך וקבע שלתובע מגיעה תוספת שכר?! הרי מנהל הכנסת אמור לפעול בשקיפות מלאה, ועל כן מתן אישור פיקטיבי, שנועד להסוות את מהותו האמיתית, סותר במפורש את כללי המינהל התקין להם מחויבת הכנסת . 13. טענות בדבר אפליה והתנכלות 13.1 התובע לא הצליח להוכיח את טענתו, כי הכנסת נוהגת להעלות את שכרם של עובדים מסוימים באמצעות "הטבות שכר" ולא על פי נתוניהם האישיים. 13.2 התובע לא הציג כל ראיות כלשהן המצביעות על כך שלמר בורג היה מניע להתנכל דווקא לתובע. 13.3. הכנסת משיקולים ענייניים וסבירים, החליטה שלא להעניק לעובדיה חוזיים אישיים. גם מר תיכון סבר שאין להשוות את תנאי שכרו של התובע לתנאי השכר של שאר חשבי הממשלה ולהעניק לו חוזה אישי ולכן בביטול החלטתו של תיכון אין בה הפליה פסולה. 13.4. אם נכונה טענת התובע שתוספת הכוננות ניתנה לו על מנת להשוות את שכרו לשכר חשבי משרדי הממשלה האחרים העובדים על פי חוזי בכירים, הרי שבכך היה ניסיון לעקוף החלטה כללית של הכנסת שלא לעבור להעסקה על פי חוזים אישים. בכך, הפלה יו"ר הכנסת דאז, את התובע ביחס לעובדי הכנסת האחרים להם לא אושר לעבוד על פי חוזים אישיים. כך שטענת האפליה לא רק שאינה מבססת את תביעתו של התובע, אלא מהווה טעם נוסף ועצמאי לביטול תשלום תוספת הכוננות. 14. פיצויי הלנה ההחלטה על ביטול תוספת הכוננות ששולמה לתובע התקבלה על סמך חוות דעת משפטית של המשנה ליועץ המשפטי לכנסת. לתובע נערך שימוע בטרם הופסק תשלום התוספת, כך שאם יימצא ששכר עבודה כלשהו לא שולם לתובע, הוא לא שולם בשל מחלוקת של ממש או טעות כנה ועל כן מתבקש בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה לכדי תשלום הפרשי הצמדה וריבית בלבד. עד כאן עיקרי טענות הצדדים. פסק דין רקע למתן תוספת השכר והפסקתה: 15.1 התובע כאמור היה בתפקיד בכיר מאוד. במסגרת תפקידו זה עסק בין היתר בשכרם של עובדי הכנסת. כך השיג את נתוני השכר עליהם סמך טענותיו (ראה פרוט' עמ' 3 ש' 15-16). 15.2 התובע כחשב הכנסת אמור לאשר תקציבים שונים והיו"ר עצמו תלוי בו בדברים הרבה. התובע פנה ליו"ר עשרות פעמים כפי שהעיד (פרוט' עמ' 2 ש' 8) בבקשה/דרישה להעלות את שכרו ובמהלך תקופה ארוכה. 15.3 ההודעה על פיזור הכנסת ועל כך שה"ה תיכון אינו מתכוון לרוץ לבחירות הבאות ניתנה בראשית שנת 1999. מאותה עת מצויים אנו בתקופת "בין השמשות". רק ביום 8.3.99, לאחר האירועים המתוארים לעיל, הקשורים בטבורם לעניננו, ניתנה החלטת ה"ה תיכון לתת לתובע תוספת כוננויות כאמור בנספח א לתצהיר ה"ה בורג. 15.4 מה יום מיומים? מה קרה אותה עת שהביא לשינוי ולהעתרות לבקשת התובע לקבל תוספת. ענין זה לא נתגלה לנו. יחד עם זאת, כאמור ניכר כי הענין קשור, בקשר גורדי לתקופת בין השמשות כאמור וראוי שנשווה זאת לנגד עינינו. 15.5 תוספת שולמה לתובע תקופה קצרה ממשכורת אפריל 1999 ועד הפסקתה, עם סיום "תקופת בין השמשות" וכניסתו של ה"ה בורג לתפקיד יו"ר הכנסת, לאחר כשלושה חודשים, היו"ר החדש ביקש להנהיג סדרי מינהל מתוקנים ובחן את נושא השכר של העובדים. כשקיבל חוו"ד משפטית, מהמשנה ליועמ"ש הכנסת, לפיה התוספת ששולמה לתובע אינה שלא כדין, הורה להפסיק התשלום וכך נולדה לה התביעה שלפנינו. ה"ה בורג הסביר החלטתו להפסיק התשלום, באומרו : "כוננות, שאלתי מהי כוננות, אתה אומר זה לא חוקי, זה ענין אחד. הענין השני תסבירו לי מה זה כוננות אמרו לי אדם צריך לקבל תוספת של יום או 14 יום על מנת שישב בביתו יהיה מוכן אם צריך אותו להזעיק שאלתי את עצמי האם אני צריך חשב ככונן והתשובה שלי היתה לא למשל סדרנים בימי שלג הם כוננים בבית , נראה לי לא סביר להחזיק כונן בתפקיד ניהולי, אנשי יחידת המחשב לקראת באג 2000 זאת מערכת שעובדת 24 שעות סביב השעון יכול להיות שאני רוצה לשקול כוננות. חשב אני לא צריך אותו מעבר לשעות העבודה, כראייה משך כל עבודתי בכנסת לא נזקקתי לחשב בכוננות פתע, לא למר לתובע ולא למר אבי לוי שהחליף. ש. ידעת שזה לא חוקי. ת. כך קיבלתי חוות דעת משפטית ובאשר לצורך בחשב ככונן הפעלתי את ניסיוני בין היתר כיו"ר הסוכנות והבנתי מה דרך העבודה שאני עובד עם קהל".(עמ' 10 ש' 10-20 ). 16. מהות התוספת - כוננות 16.1. יש לזכור כי תפקידו של התובע היה "חשב הכנסת" במסגרתו עסק בין היתר, בשכרם של עובדי הכנסת. התובע אמון על שמירת הכללים בקשר לשכרם של עובדי הכנסת. מתוקף סמכותו זו ידע טוב יותר, מכל אחד אחר, על טיבה של תוספת הכוננות. התובע, היה זה , כך התרשמנו, שעיצב את דמותה של התוספת ונקב בשמה - כתוספת כוננות. 16.2 נציין כי בנספח ב (2) לתצהירו של התובע שנעשה אף הוא בתקופת "בין השמשות" - בחודש 2/99, צוין כי בישיבה של התובע עם ה"ה תיכון, ביקש האחרון מהתובע להגיש את "המסמך הקשור לתנאי עבודתו" . מסמך זה לא הוצג לנו. 16.3 יחד עם זאת, מסתבר שזמן לא רב לאחר מכן ניתנה לתובע התוספת כאמור בנספח א, לתצהירו של ה"ה בורג. 17. התובע מנוע אפוא מלטעון כיום, כי אין מדובר "בתוספת כוננות" וכי מדובר למעשה בפיקציה. טענה מעין זו , נגועה בחוסר תום לב ויש לדחותה מטעם זה בלבד. יודגש כי בחקירתו העיד התובע כי אכן נדרש למעשה להיות כונן ונזקקו לעבודתו אף לאחר שעות העבודה הרגילות כפי שציין: "ש. ביקשת חוזה בכירים שישקף את עומס העבודות מה הקשר בין זה לכוננויות ת. בסופו של דבר מקבלים גמול כספי על מה שאני עושה. הייתי בכוננות 24 שעות ביממה , מוצ"ש, ימי כנסת, לא ימי כנסת". (פרוט' עמ' 4 ש' 6-4). 18. לית מאן דפליג, שהממונה שהממונה רשאי היה להיזקק לעבודתו בהיקף גדול יותר, מזה שיש במשרה רגילה. כיון שכך היה מקום לקבוע תגמול בצורת תוספת כוננות היו"ר ה"ה תיכון, קבע בהחלטתו שהוא נזקק לעבודתו של התובע אף מעבר לשעות הרגילות ובשל כך העניק לו את התוספת. בהחלטה (נספח א לתצהירו של ה"ה בורג) נקבע כדלקמן: "הנדון: תנאי העסקתך: הריני להודיעך כי לאור פניתך אלי, בדקתי את טענותיך ומצאתי כי אופי תפקידך כחשב הכנסת, מחייב אותך להמצא גם בתום שעות העבודה ומחוץ לכתלי הכנסת, במצב הכן בדחיפות ובנסיבות בלתי שגרתיות. לפיכך, וכמענה לפעילות זו ולמצב הענינים קיימת תשובה במערכת השכר הממשלתית והנקראת : שיטת הכוננויות. הריני קובע בזאת כי החל מ 1.1.99 מדי חודש יוענקו לך 14 יחידות כוננות." מסמך זה - המסמך המכונן את הזכות "לתוספת כוננות" מדבר בעד עצמו. מהמסמך עולה מפורשות, שהממונה על התובע (היו"ר ה"ה תיכון) סבר אותה עת שעליו להיות נכון ובמצב הכן, כדי לסייע בפתרון בעיות בתחומו. מדובר אפוא בתוספת שניתנה לצורך האמור בה (כוננות). נציין כי הצדדים הסכימו למחוק מתצהירו של ה"ה תיכון את החלק לפיו נטען שמדובר בפקציה. הסכמה זו, לה כבולים הצדדים מרועעת את הבסיס לטענה כי בפקציה עסקינן. 19. חזקת התקינות של המנהל מחייבת להתייחס לאמור בנספח הנ"ל וליחס לו משמעות ותוקף כאמור בו. לא ניתן בהבל פה, להשמיט את הדברים הכתובים "ברחל בתך הקטנה" - לפיה מדובר בתוספת כוננות אמיתית. ראו לענין זה : בג"צ 2196/00 הקאמרטה הישראלית - ירושלים נ' שר המדע התרבות והספורט (פורסם בתקדין); בג"צ 8150/98 תיאטרון ירושלים לאמנויות נ' שר העבודה, פ"ד נד (4) 433, 447-445; בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פ"ד נג (5) 267). סיכומו של דבר, לדידנו כאמור, התובע מנוע מלטעון שמדובר בפקציה שהרי מתוקף תפקידו היה אחראי על נושא השכר וצריך היה למנוע עיוותים והתנהלות שחורגות ממנהל תקין ושקוף,כמי שהיה שותף ביצירת תשלום תוספת הכוננות (אף אם אכן היתה זו פקציה) הרי שאינו יכול כיום לטעון כנגדה. כוננות מותנית בעמידה בתנאים ובהעדרם ניתן לבטל התשלום בגין הכוננות 20. בפסיקה נקבע פעמים הרבה, כי תשלום תוספת כוננות מותנה במילוי התנאים המזכים . המעביד רשאי להפסיק תשלום תוספת זו אם אינו צריך עוד את העמידה באותם תנאים. מדובר בתוספת שמותנית במצב ובתנאי אמיתי. [דב"ע מד 3-30 ד"ר הלנה לסלו באום - מרכז לבריאות הנפש (לא פורסם); בג"צ 752/89 ד"ר אוטו פרנקל - הממונה על תשלום גמלאות, פ"ד מג (4) 485; דב"ע מט/ 7-5 מ"י - פרופ' מנצ'ל פד"ע כ"א 75 ובג"צ 862/89 פרופ' מנצ'ל נ' ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מד (2) 37); דב"ע נז/ 4-9 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מ"י, פד"ע לא 166; לגבי מהנדס העיר אשדוד בדב"ע נב/ 3-16 רפאל דנקנר - עירית אשדוד (לא פורסם)]. במקרה דנן עת נכנס היו"ר החדש ה"ה בורג לתפקידו, היה רשאי להחליט שמכאן ואילך אין מקום להמשך תשלום התוספת, הואיל ואינו זקוק לכך שהתובע יעמוד, לאחר שעות העבודה הרגילות, במצב הכן- ככונן. מטבע הדברים לכל ממונה יש "ניגון מיוחד משלו" ה"ה בורג רשאי היה, כמובן להחליט על צורת העבודה המתאימה של העובדים עליהם היה ממונה. בתוקף זאת רשאי היה להביא להפסקת הכוננות בה היה על התובע להמצא. שינוי וביטול של החלטה - הפסקת תשלום התוספת 21. בהתאם לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981, רשאית רשות מנהלית לתקן החלטה קודמת ובלבד שזו תעשה באותה דרך ועל ידי אותו גורם מוסמך. במקרה דנן יו"ר הכנסת - ה"ה בורג החליט לשנות ההחלטה הקודמת. החלטה זו באה בשל המדיניות הנקוטה על ידי היו"ר - ה"ה בורג לאכוף על הכנסת את כללי התקשי"ר כפי שנעשה מאז ומעולם, ולאור הבנתו כי אינו זקוק לכך שהתובע יהיה כונן, כפי שהסביר. 22. אף אם מלכתחילה ניתן היה לתת לתובע תוספת כוננויות כפי שניתן לו ע"י היו"ר ה"ה תיכון, הרי שכאמור תוספת זו מותנית בתנאי המעביד ובצרכיו. זה רשאי כמובן שלא להיזקק לכוננות ולקבוע שהוא אינו מעונין עוד בביצוע הכוננויות כפי שנעשה כאן. מעצם טיבה של התוספת שהינה זמנית ומותנית ניתן בכל עת להפסיק את תשלום התוספת, כשמתבטל הצורך בה. נציין כי לאחר שהיו"ר ה"ה בורג מצא שאין לו צורך בכוננות של התובע, הוא נועץ במינהל הכנסת ובמשנה ליועמ"ש הכנסת. האחרון זימן אליו התובע, בטרם קבע חוות דעתו, כדי שתהיה לתובע הזדמנות להתייחס לכוונה להפסיק תשלום התוספת. התובע למעשה התייצב בפני המשנה ליועמ"ש הכנסת, הסביר את הסבריו וטען טענותיו. יש לשוב ולהזכיר כי תפקיד חשב הכנסת הינו אחד התפקידים הבכירים בכנסת, שמופקד בין היתר על סדרי המינהל התקינים בתחום השכר. לדידנו, בכך מוצתה זכות הטעון של התובע, מה גם שאין מדובר בביטול זכות מוקנית אלא בהפסקת תשלום שהיה מותנה בתנאי - המצאות בכוננות. בטל התנאי בטלה הזכות לתוספת. 23. למעלה מן הצורך, אף אם תמצי לומר שהייתה כאן פיקציה, מה שהתובע מנוע מלטעון כאמור, הרי שזו נעשתה בניגוד לתקשי"ר ולכללי המינהל התקין ולכן יש לבטלה או להפסיקה. לא היתה הצדקה לסטות מהאמור בתקשי"ר ובנוהג של הכנסת בענין תשלום תוספת הכוננות. החלטה הסוטה מהנוהג ו/או התקשי"ר - מבלי הצדקה, דינה להתבטל בהיותה נגועה בחוסר סבירות. 24. יתר על כן, במקרה דנן הודע לתובע ע"י ה"ה בורג על הפסקת התשלום וזאת לאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית. מדובר למעשה בנסיבות חדשות בהם המעביד מודיע על כי אינו מוכן להמשיך ולהעסיק העובד בתנאים הקודמים. לעובד, בפניו הוצב ענין זה באופן מפורש ניתנת אפשרות להמשיך בעבודה בתנאים החדשים, או לפרוש. התובע בחר להמשיך לעבוד. זהו אפוא חוזה חדש. זכאות התובע להמשך תשלום תוספת הכוננות אינה קיימת עוד מאותה עת ואילך. זאת אף אם היינו מקבלים טענתו לפיה מדובר בפקציה. תחולת הוראות התקשי"ר על הכנסת 25. יו"ר הכנסת הוא בזעיר אנפין, נציב שירות המדינה לעובדי הכנסת, אך אין לו סמכות להחליט כראות עיניו לגבי כל עובד ולגבי כל מקרה. מהי הנורמה שיחיל, האם זו הקיימת בשירות המדינה או נורמה מיוחדת שתקבע על-ידו. היו"ר מחויב לפעול על פי נוהל וכללים אחידים, ברורים וגלויים. הכנסת היא גוף ציבורי. בעבודתה המנהלית היא כפופה לכללי המשפט המנהלי. יתרה מזו, עובדי הכנסת הם עובדי מדינה. לכן בכל מקום שבו לא נקבעו כללים או הסדרים מיוחדים כלפיהם על ידי מנהל הכנסת, חייב יו"ר הכנסת לפעול לפי הוראות התקשי"ר. אמנם התקשי"ר הוצא על ידי נציב שירות המדינה, שלו אין סמכות ישירה ביחס לעובדי הכנסת, אך מקובלת עלינו טענת בא כוח הנתבעת שהנורמות הקבועות בתקשי"ר, מותאמות לשירות הציבורי ואומצו על ידי רשויות וגופים צבורים רבים. אף התנהלותו של ה"ה דן תיכון בבקשתו של התובע לעלות את שכרו מעידה על כך שגם מר תיכון ידע שאין לו סמכות מוחלטת לעלות את שכרו של התובע. הוא היסס ממושכות אם להיעתר לבקשת התובע ורק בתקופת בין השמשות, נעתר לבקשה והעניק לתובע תוספת הכוננות. שכרו של התובע כמו גם תנאי עבודתו מושתתים ומבוססים על התקשי"ר ועל תנאי העבודה הקיימים והמקובלים לגבי עובדי המדינה. שכרו היה לפי סולם השכר של עובדי המדינה עם תוספת נכבדה, שניתנה לעובדי הכנסת ששיעורה עשוי להגיע לכ 70%. התובע טוען כיום שהתקשי"ר אינו חל עליו, ומתכחש להוראותיו, מהם ינק במשך שנים רבות. עצם ההתבססות על התקשי"ר במשך שנים רבות תוך קבלת הזכויות הרבות הגלומות בו, יוצרת זיקה ברורה אליו. מדובר אפוא בנוהג ומנהג שיצרו את מסד הזכויות מהן נהנה התובע. לאור קביעתנו לפיה הכנסת למושביה ודורותיה נהגה לפי התקשי"ר וזה מחייב כנוהג וכהוראה מנהלית, עלינו לבחון איפוא האם לפי התקשי"ר היתה אפשרות לתת לתובע תוספת הכוננויות שקיבל ואם לאו האם היתה ליו"ר הסמכות וההצדקה לסטות מהתקשי"ר ולתת לתובע ההטבה של תוספת הכוננויות ובכל אופן האם יש לתובע זכות להמשיך ולקבל תוספת הכוננויות גם מכאן ואילך. 26. האם היתה ליו"ר הסמכות וההצדקה לסטות מהתקשי"ר ולתת לתובע ההטבה של תוספת הכוננויות? האם יש לתובע זכות להמשיך ולקבל תוספת הכוננויות גם מכאן ואילך? לא הוצגה לפנינו כל ראיה שהיא על כך שמנהל הכנסת קבע כללים מיוחדים בקשר למתן תוספת כוננויות ולכן נבחן הוראות התקשי"ר בענין הכוננות. פרק 27.5 פסקה 27.501 לתקשי"ר קובע את ההוראות בקשר לכוננות. ספק אם תפקידו של חשב הכנסת עומד בתבחינים המזכים בתוספת הכוננויות, כפי שהעיד יו"ר הכנסת מר בורג: "ש. אני מדבר על הבית, הוא היה צריך להיות בבית, או להיות זמין. ת. מכיוון שלא בדקתי את המקרה כי לא היינו צריכים אותו לכוננות אני לא יודע להגיד. יש כללים, מדינה עובדת לפי כללים, כח אדם עובד לפי כללים, אני עובד לפי כללים. אני לא הייתי צריך אותו כונן. שהוא לא כונן לא אכפת לי איפה הוא יושב. חשב לא צריך להיות כונן" (עמ' 14 שורות 4-7)". מה גם שנקבע במוסכמות, כי תשלום יחידות הכוננות נעשה ללא דיווח ובצורה גלובלית וללא התנייתו בביצוע פעולה כלשהיא מצד התובע. מאידך גיסא היו"ר ה"ה תיכון סבר כאמור, שהוא זקוק לכך שהתובע יהיה כונן ולכן יתכן והיה מקום לדרישה להיות כונן, וממילא לתשלום תוספת הכוננות. בכל אופן החליט היו"ר ה"ה בורג, להפסיק כאמור תשלום התוספת, וזאת לאור העובדה שכממונה על התובע לא נזקק לשירותיו (בשונה אולי מקודמו) בשעות שלאחר שעות העבודה הרגילות. טענות התובע בדבר אפליה והתנכלות 27. באשר לטענת ההפליה, הרי שהתובע מסר דברים ביחס לעובדים אחרים במעמדו שהועסקו בצורה בלתי תקינה בניגוד להוראות התקשי"ר והתוספות לשכרם לא הופסקו. מר בורג פירט אחד לאחד בעדותו (ע"מ 8 שורה 4-19), את הנסיבות השונות של כל אחד מעובדים אלו. מקובלת עלינו עדותו זו של ה"ה בורג שעשתה עלינו רושם מהימן אף בענין זה, ואכן אנו סבורים שיש שונות רלבנטית בין התובע לבין אותם עובדים שבשמם נקב. שונות זו מצדיקה התייחסות שונה. לאור זאת אין בפנינו אפליה כפי שנטען ע"י התובע. באשר לטענת התובע לאפלייתו לעומת חשבי שכר אחרים, דין טענה זו להדחות. אף ה"ה תיכון סבר שאין מקום להעסיק את התובע בחוזה אישי ולהשוות את שכרו באופן מלא לשכרם של חשבים במשרדי ממשלה המועסקים בחוזה אישי. תנאיו של התובע מעולם לא הושוו לאלו של חשבי שכר אחרים במשרדי הממשלה. נציין כי התרשמנו, שעבודתו של חשב הכנסת, אינה דומה בהיקפה באחריות המוטלת על כתפיו (בשים לב להיקף התקציב שעומד לרשותו, למספר הפעולות והעובדים עליהם הוא חולש וכיוצ"ב), לעבודתם של החשבים במשרדי הממשלה. בכל אופן לא הוכח לנו שמדובר בעבודה דומה וממילא לא ניתן לטעון שהתובע הופלה לעומת חשבים במשרדי הממשלה. אחרית דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ . כוננותכנסת ישראל