פסק דין הנשיא סטיב אדלר 1. בפני ערעור ברשות על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור גב' לשם ומר צוריאל; בש"א 2156/05, עב' 1971/05), מיום 6.7.2005, במסגרתה סירב בית הדין להורות למשיבה להגיש מסמך שהוציאה מתיקה במהלך חקירתה הנגדית. בהסכמת הצדדים נערך הדיון בערעור על פי כתבי הטענות שהוגשו בבקשת רשות הערעור כקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. 2. העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפני הן אלה: [א] המשיבה (להלן: גב' אנקונינה) שימשה משך מספר שנים כיועצת ועובדת הוראה אצל המערערת (להלן: בית הספר) שהנה בית ספר תיכון המשלב בין לימודים טכנולוגיים, עיוניים ולימודי קודש. ככל הנראה, ידעו היחסים בין הצדדים עליות ומורדות. בהתאם להסדר שהושג בחסות בית הדין קמא ואף קיבל תוקף של פסק דין, הסכים בית הספר להעסיק את הגב' אנקונינה בשנת הלימודים הנוכחית בהיקף של 12 שעות ייעוץ שבועיות. לגבי יתרת היקף משרתה אושרה לה יציאה לשנת שבתון. [ב] ביום 30.5.2005 פוטרה הגב' אנקונינה מעבודתה בבית הספר והודע לה כי תסיים את עבודתה בתום שנת הלימודים הנוכחית, קרי ביום 31.8.2005. בעקבות האמור הגישה גב' אנקונינה לבית הדין האזורי בירושלים בקשה לצו מניעה זמני "המורה על אי כניסה לתוקף של פיטורי המבקשת ועל המשך העסקתה של המבקשת אצל המשיבה בהיקף משרה ובתפקיד שהיו ערב יציאתה לשנת שבתון". במסגרת הבקשה טענה גב' אנקונינה, בין היתר, כי פיטוריה נגועים באי חוקיות בשל כך שלא נערך לה, לטענתה, שימוע כדין. בית הספר הגיב לבקשה ובמסגרת תגובתו כפר בטענה כי לא נערך לגב' אנקונינה שימוע. לטענת בית הספר, ישיבת שימוע כאמור נערכה בנוכחות מנהל בית הספר והמפקחת על היועצות מטעם משרד החינוך, גב' יעל להמן (להלן: המפקחת), ביום 17.3.2005 ובסופו ערכה המפקחת מסמך לסיכום הישיבה. [ג] ביום 6.7.2005. קיים בית הדין האזורי דיון בבקשה במעמד הצדדים במסגרתה נחקרה הגב' אנקונינה בחקירה נגדית, בין היתר, באשר לאותו מסמך מסיכום הישיבה, ביום 17.3.2005. או אז, הסתבר כי גב' אנקונינה קיימה, למצער, שיחת טלפון אחת מקדימה עם גב' להמן בטרם הפגישה ביום 17.3.2005 בה שטחה בפניה המפקחת את טענות בית הספר כלפיה, וערכה תרשומת ממנה 'בזמן אמת'. כעולה מפרוטוקול הדיון גב' אנקונינה הוציאה מתיקה תרשומת זו. בטרם היה בידי גב' אנקונינה סיפק להקריא את תוכנה ביקש בא כוח בית הספר כי המסמך יוגש. בא כוחה של גב' אנקונינה התנגד ובית הדין החליט כהאי לישנא: החלטה 1. "המבקשת נשאלה שאלה כדלקמן: "ש. באותה שיחה ראשונה איזה טענות אמרה לך שיש לבן מאיר עליך" וכי לענות תשובה הוציאה תרשומת ואמרה: "ת. אני אגיד לך מה היא אמרה, אני רשמתי את תוכן השיחה". בית הדין רשם לפרו' (המבקשת מוציאה מתיקה תרשומת מתוך נילון על התרשומת אין תאריך). 2. פרט למבקשת איש באולם אינו יודע מה רשום באותו גליון נייר. משלא הוכחה רלבנטיות של ראיה אין מקום להגישה. הרלבנטיות שלה יכולה להתברר, אם בכלל, באמצעות שאלות. ומאחר וב"כ הנתבעת באמצע חקירה נגדית, יש בידו את האפשרות לחקור לגבי תוכן המסמך כפי שאכן נעשה קודם לגבי מסמך מטעמו שלא הוגש. 3. המבקשת אמרה "אני אגיד לך מה היא אמרה...", לפיכך אין מניעה שהיא תגיד את מה שרשמה מבלי שיהיה צורך ל"חטט" בניירותיה. בנסיבות אלה, ומבלי שנזקק בשלב זה לטענת החסיון, אנו פוסקים שאין מקום לחייב את המבקשת להגיש את המסמך לבית הדין". על החלטה זו הערעור שבפנינו. יצוין, כי הצעת בית הדין לפיה הערעור יתקבל ללא צו להוצאות, במובן זה שההליך יוחזר לבית הדין האזורי והגשת המסמך נשוא המחלוקת תותר נדחתה על ידי בא כוח המשיבה. [ד] להשלמת התמונה נוסיף, כי לאחר הפסקה בדיון טענה גב' אנקונינה כי המסמך שהוציאה מתיקה אינו זה שבו רשמה את הטענות שהשמיעה באוזניה גב' להמן. הוסכם בין הצדדים כי המסמך יושם במעטפה סגורה ויישמר בנאמנות במשרדו של בא כוח המשיבה עד להכרעה בערעור דנא. 3. טענות הצדדים בערעור טענת בית הספר בקליפת אגוז היא כי במידה והתרשומת משקפת את כל אשר נאמר לגב' אנקונינה לעניין מטרת הפגישה הצפויה הרי שתרשומת זו מהווה מסמך רלוונטי ביותר להליך. לשון אחרת, אם יתברר כי נאמר לגב' אנקונינה באותה שיחה כי מטרתה היא השמעת טענות ההנהלה כנגדה ומתן אפשרות לשמוע את תגובתה להן, בטרם יוחלט על המשך העסקתה הרי שעשוי בית הדין קמא להגיע לכלל מסקנה כי הליך הפיטורים היה תקין. המשיבה מצדה סמכה ידה על החלטת בית הדין האזורי מטעמיה והוסיפה, בין היתר, כי עסקינן בהחלטת ביניים שבית דין שלערעור לא ימהר להתערב בה; הרלוונטיות של המסמך נתונה בספק; חל על המסמך חיסיון משהוכן לצורך היוועצות עם עורך דין בקשר להליכים משפטיים צפויים. 4. דיון והכרעה נקדים ראשית לאחרית ונאמר כי הערעור שבפנינו בדין יסודו. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי יש לנקוט גישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת. ביטוי לכך נמצא, בין היתר, בדבריה של השופטת דורנר בהחלטתה בעניין איזוטופ בע"מ והנזכרת גם בטיעוני המערערת, כדלקמן: "....הכלל הוא, שאין בעלי דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא אם כן יש בגילויה של ראיה מסוימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שנתבקש לגלותה, שאז יינתן צו שיחייבו בגילוי אך ורק ביחס לראיות שהן רלוואנטיות...". 5. כאמור, במקרה דנא עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הרלוונטיות של התרשומת שערכה גב' אנקונינה להכרעה בבקשתה לצו מניעה זמני. דעתי היא שלכאורה, המסמך אכן עוסק באחת הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים - והיא חוקיות הליך פיטוריה של הגב' אנקונינה - ובנסיבות אלה צריך היה בית הדין קמא להורות על גילויו, להתיר את הגשתו ולהותיר את שאלת משקלו להמשך הדיון. בטענות המשיבה כי הרלוואנטיות של המסמך היא למעשה אך בגדר ניחוש, משטרם נערכה חקירה על תוכנו, וכי חל על הגשתו חסיון, אין כל ממש. הצורך בהגשת המסמך הנה שאלה נפרדת מחקירה לגביו ואין, בהכרח, לקשור בין השניים. אשר לטענת החסיון - בית הדין קמא טרם אמר דברו בעניין ועל-כן אין לנו צורך להדרש לעניין אולם, מעבר לצריך נציין, כי ספק בעינינו אם במקרה דנא מתקיימים התנאים להכרה בו. לבסוף, גם אם תמצא טענת המשיבה, כי המסמך ששלפה מתיקה אינו התרשומת שערכה בשיחתה עם המפקחת, כנכונה אין בדבר כדי למנוע את הגשת המסמך. 6. סוף דבר - על יסוד כל האמור לעיל הערעור מתקבל. ההליך מוחזר לבית הדין האזורי. הגשת המסמך נשוא המחלוקת לתיק בית הדין מותר בזאת. המשיבה תשלם למערערת הוצאות הליך זה בסך 2,500 ₪. המערערת תדאג לתשלום אגרת הערעור לא יאוחר מיום 17.7.2005. חקירה נגדיתדיוןמסמכיםחקירה (בבית משפט)