החלטה הנשיא סטיב אדלר 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי ציבור מר דב כספי וגב' כרמלה גרודסקי; עב 942/99), בו נקבע כי על המבקשת (להלן: המועצה) לשלם למשיב פיצוי בגין הפרת חוזה שלא בתום לב. 2. המשיב זכה במכרז לתפקיד מזכיר המועצה בחודש יוני 1991 והשלים את תקופת הניסיון בתפקיד בחודש ינואר 1992. שכרו שולם בתחילה על פי דרוג המח"ר, אולם בחודש ינואר 1995 החל לקבל תשלום על פי חוזה שכר בכירים שאושר על ידי מי שכיהן באותה עת בתפקיד ראש המועצה. 3. בחודש 1998 נערכו בחירות למועצה. בעקבות הבחירות התחלף ראש המועצה. ביום 5.1.1999 הודיע ראש המועצה החדש למשיב כי שכרו ישוב להיות משולם לפי דירוג המח"ר, וכי הוא אינו זכאי עוד לשכר בכירים. משמעות הדבר היתה כי באותו חודש קיבל המשיב שכר של 4,910 ש"ח, בעוד שבחודש הקודם קיבל שכר של 17,397 ש"ח. כעבור ארבעה חודשים, ביום 12.5.1999, זימן ראש המועצה החדש ישיבת מועצה מיוחדת בעניין פיטורי המשיב. ישיבה זו נדחתה לאור עתירת המשיב לבית הדין האזורי, אולם לבסוף התכנסה המועצה ביום 25.5.1999 והחליטה על פיטורי המשיב. במסגרת תביעתו לבית הדין האזורי עתר המשיב להורות למועצה לבטל את פיטוריו. 4. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי "אין ספק שראש המועצה הקודם לא נקט בדרך הנכונה והמחייבת ובחר בדרך עקלתון כדי לשלם לתובע [המשיב] שכר בכירים, והדבר נעשה בצורה לא תקינה", ואולם "ראש המועצה הנכנס עשה מעשה שלא יעשה, כאשר "החזיר" את התובע למסגרת דרוג ודרגה ומנע את כל התוספות וההטבות החוקיות הנלוות". על כן, הגיע בית הדין למסקנה כי "צעד זה של שינוי רמת השכר של התובע שהיה ביוזמת ראש הרשות המקומית החדש נועד אך ורק כדי לפגוע פגיעה אנושה בתובע ברמה של נקמנות אישית גרידא, ואולי לגרום לו לעזוב ביוזמתו, ולא מתוך רצון כנה לפעול לתיקון תקלות העבר ולשמור על הקופה הציבורית". שעה שנדרש לסעד שיש להושיט למשיב לאור קביעות אלה ציין בית הדין, כי "אלמלא הזמן הארוך שחלף של כ-6 שנים בקירוב מאז התרחשות האירועים נשוא תיק זה, לא היינו מהססים כלל ומורים על החזרת התובע לתפקידו כמזכיר המועצה. לצד שיקול זה של הזמן שחלף, מסתבר שהמצב הכלכלי העגום למדי של המועצה הביא להחלטה כי לפחות עד סוף 2005 שימש מי שהיה גזבר המועצה גם בתפקיד המזכיר, כאשר שני התפקידים מהווים יחדיו משרה אחת". בנסיבות אלה מצא בית הדין לנכון שלא להעניק למשיב סעד של השבה לעבודה, אך חייב את המועצה בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום לב. המועצה חויבה לשלם למשיב פיצויים בשיעור 24 חודשי שכר, לפי גובה שכר של 82.5% משכר הבכירים, כפי שהיה בתוקף בחודש דצמבר 1998, הוא המועד בו הופחת שכרו של המשיב. עוד חויבה המועצה לשלם למשיב פיצויי פיטורים והוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. 5. המועצה והמשיב הגישו ערעור על פסק הדין. במקביל, הגישה המועצה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשה זו נדחתה ביום 19.7.2005, ומכאן הבקשה שלפנינו. 6. במסגרת בקשתה טענה המועצה, כי על פי פסק הדין של בית הדין האזורי עליה לשלם למשיב סכום של כמליון שקלים. המדובר במעמסה כבדה ביותר על קופת המועצה, השרויה במשבר עמוק ונדרשת להתמודד עם תכנית הבראה. עוד עמדה המועצה בהרחבה על נימוקים שונים אשר יש בהם, לטענתה, להצביע על כך שטובים סיכוייה לזכות בערעור שהגישה. המשיב, מצדו, התנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שטען כי המועצה לא הצביעה על טעם המצדיק את קבלת הבקשה. הכרעה 7. כלל יסודי הוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג. היענות לסעד של עיכוב ביצוע פסק דין תיעשה תוך בחינתם של שני תנאים מצטברים: האחד, שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד; והשני, שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם). 8. במקרה שלפנינו, לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגענו לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים מצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין עד לדיון בערעור, שיתקיים ביום 15.11.2005 בשעה 12:00. במידה הצורך תתקבל החלטה נוספת בעניין זה במועד האמור. 9. סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת, כאמור בסעיף 8 לעיל. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע