פסק- דין 1. בפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב (סגנית השופטת הראשית אורלי סלע) שלא לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בהליכים עב 6593/04 ו - עב 2832/05. 2. ביום 24.6.2004 הגיש המערער תביעה בבית הדין האזורי בתל-אביב במסגרתה עתר לצו הצהרתי המצהיר על בטלות פיטוריו מן המשיבה 1 ולצו קבוע כנגד ביצוע הפיטורין. הליך זה הסתיים בהסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14.7.2004, כדלקמן: "1. התובע שימש כמהנדס המועצה המקומית קרית עקרון (להלן - המועצה) משנת 1992. 2. התובע ימשיך לשמש כמהנדס המועצה, כאשר החל מיום 1/7/04 ובהתאם לדרישת משרד הפנים להעסיק "עובד" בתפקיד מהנדס המועצה, יש לראות ביחסים שבין הצדדים יחסי עובד ומעביד. 3. בחודש 7/04 יועסק התובע בשליש משרה. 4. החל מיום 1.8.04 התובע יועסק ב - 80% משרה. 5. שכר התובע יהיה בהתאם לחוזה בכירים עליו יחתום והכל בהתאם לדרישות משרד הפנים ובכפוף לדרישות. 6. כל צד ישא בהוצאותיו..." (להלן - הסכם הפשרה). ביום 7.2.005 הגישו המשיבים תביעה כנגד המערער ומשרד הפנים לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן בעקבותיו (להלן - התביעה השנייה). במסגרת כתב התביעה השנייה הוברר, כי משרד הפנים מתנגד ליישום הסכם הפשרה ועומד על כך כי יפורסם מכרז להעסקת מהנדס למועצה, אליו הוצע גם למערער לגשת. ההליך נקבע לקדם דיון בפני סגנית השופטת סלע ליום 5.7.2005. עובר לקדם הדיון הוגשה על ידי המערער תביעה שכנגד ובקשה לגילוי מסמכים. כעולה מפרוטוקול קדם הדיון, בסופו ניתנו שלוש החלטות כדלקמן: אחת, בה הורה בית הדין על מחיקת מדינת ישראל מההליך; הצדדים נצטוו להגיש תצהירי עדות ראשית; הותר לצדדים להגיש בקשות מקדמיות ונקבע מועד להוכחות. שניה, בה הורה בית הדין על מחיקת התביעה שכנגד כל עוד לא הוכרעה התביעה לביטול הסכם הפשרה. שלישית, בה חזר בית הדין קמא על החלטתו למחוק את כתב התביעה שכנגד והסב את תשומת לב המערער כי פתוחה בפניו הדרך לערער על ההחלטה ו/או להגיש את תביעתו בנפרד. ביום 4.8.2005 ביקשה המועצה המקומית והעומד בראשה כי בית הדין קמא יימחק את התביעה השנייה וזאת בין היתר, לאור הפסקת ההתקשרות עם המערער. בית הדין קמא נעתר לבקשה ביום 11.8.2005. ביום 15.8.2005 הגיש המערער בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט בה עתר לכוף על המשיבים לקיים את הסכם הפשרה. ביום 22.8.2005 הגיש המערער בקשה לפסילת אב בית הדין מלהמשיך ולדון בהליכים, לרבות בבקשה לביזיון בית המשפט (להלן - בקשת הפסילה), היא הבקשה שביסוד הערעור שבפנינו. להשלמת התמונה יצוין, כי הליך הביזיון הועבר לטיפולה של השופטת יהלום אשר בפסק דין מיום 23.11.2005 נתנה תוקף להסכמת הצדדים, לפיה הבקשה לביזיון בית המשפט נמחקה בכפוף לכך שכל צד שומר על טענותיו והצדדים יפנו במשותף למשרד הפנים לשם מציאת פתרון לסכסוך שנתגלע. 3. טעמיו של המערער לפסילת סגנית השופטת הראשית סלע, עליהם חזר אף בפנינו, קשורים להתנהלותה הנטענת במסגרת ישיבת קדם הדיון בתביעה השנייה כמו גם להחלטות שניתנו בסוף הדיון ולאחריו, כמפורט לעיל. לטענת המערער בהצטברותן של ההחלטות האמורות יש כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים וכן ללמד כי בית הדין הוא שהוביל לפיטוריו של המערער. כך טוען המערער, כי השופטת סלע הדגישה בפני הצדדים כי לא טרחה לקרוא את כתבי הטענות בתביעה שכנגד וכי כתב ההגנה לו הומצא לבית הדין; היא נהגה בבאי כוח המערער בחוסר סבלנות עד שהלכה למעשה הלכה אימים עליהם בטענה כי אם לא יעתרו להמלצות בית הדין יחלפו שנים בטרם יינתן פסק הדין בהליך. לבסוף, מחקה השופטת סלע את התביעה השנייה מבלי שניתנה למערער הזדמנות להגיב לכוונה זו. 4. בהחלטה רחבת יריעה דחתה השופטת סלע את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה השיבה השופטת סלע בפרוטרוט לכל אחת מטענות המערער ביחס להחלטות שניתנו בתום ישיבת קדם הדיון ולאחריה. כן הוסיפה, כי לא מצאה בטיעוני המערער הצדקה לעיכוב בהגשת בקשת הפסילה, וכי אין לטעמה "אפשרות כלשהי, ולבטח לא אפשרות ממשית, של משוא פנים או דעה משוחדת" ועל כן דין הבקשה להדחות. 5. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שעיינתי בחומר שבפני, לרבות בתיקי בית הדין קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות וטעמי לכך הרי הם מפורטים מטה. 6. מתיאור המסכת העובדתית שלעיל עולה כי המדובר הלכה למעשה, בערעור שהפך רובו ככולו תאורטי, משאין עוד בפני בית הדין קמא, ובפרט בפני סגנית השופטת הראשית סלע, הליכים תלויים ועומדים הנוגעים למערער. תפקידו של כל בית משפט - ובית הדין לעבודה בכלל זה - הוא להכריע בסכסוכים. ככלל, אין בית הדין נדרש לבירורה של סוגיה אקדמית, תאורטית או שכבר אינה אקטואלית. כזה הוא המקרה שבפנינו. ההליכים בבית הדין האזורי הסתיימו מבלי שנדרשה הכרעה לגופן של טענות המערער ועל כן אין עוד צורך אמיתי להידרש לטענות המערער בדבר 'אירועי' קדם הדיון וההחלטות שניתנו על ידי השופטת סלע בסופו ולאחריו. כך, אין נסיבות המקרה דנא באות בגדר המקרים בהם ראוי לחרוג אל עבר התחום התאורטי עיוני. לפיכך, וכבר מטעם זה דין הערעור להדחות. נוסיף, כי מן הראוי היה שבאי כוח המערער יעדכנו את בית דין זה בדבר סיום ההליכים בבית הדין האזורי בהתאם לחובתם לעזור לבית המשפט לעשות משפט (וכ - officer of the court), והדברים הלא הם ידועים. בכך יכולנו לחתום דברינו אולם מוצאים אנו להוסיף, כי שותפים אנו למסקנת בית הדין קמא, כי לא נמצא בטיעוני המערער טעם המצדיק את העיכוב שחל בהגשת בקשת הפסילה לבית הדין קמא ולפיכך, בדין נדחתה הבקשה ועיכוב זה מהווה אף טעם נוסף לדחיית הערעור. אשר להחלטות השונות שניתנו על ידי בית הדין קמא - המדובר בהחלטות בעלות אופי דיוני, אשר הדרך להתמודד עמן הנה בערכאת הערעור, על פי סדרי הדין, ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. לבסוף, טוב היה לו נמנע המערער מלטעון כי החלטות בית הדין הן שהובילו לפיטורי המערער. המדובר בטענה שלא יכירנה בכתבי בי-דין ועל כן רואים אנו בה כאילו נמחקה ואינה עוד בפנינו. 7. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם לאוצר המדינה הוצאות הליך זה בסך 2500 ₪. שופטיםפסלות שופט