פסק דין השופט שמואל צור המערער הינו מורה למקצועות טכנולוגיים אשר הועסק על ידי המשיבה, עיריית קרית אתא (להלן- העיריה) בתפקידים שונים הקשורים לטכנולוגיה. תחילה עבד המערער בעיריה כמדריך במועדון הטכני ולאחר מכן שובץ לעבוד כמורה עד שקיבל תפקיד של מרכז מגמה טכנולוגית. לימים, נבחר המערער לכהן כחבר מועצת העיר וכסגן ראש העיריה. על רקע זה יצא המערער לחופשה ללא תשלום (חל"ת) החל משנת 78 וזו הוארכה מעת לעת עד שנת 92. עם סיום כהונתו כנבחר וסיום החופשה ללא תשלום, הגיש המערער בקשה לחזור לעבודה בעיריה בתפקיד מרכז המגמה הטכנולוגית בהיקף של משרה וחצי. בפועל המערער שובץ בתפקיד מרכז המגמה הטכנולוגית בהיקף של משרה אחת. בשנת 1993 המערער פוטר מעבודתו, אך בהתערבות הסתדרות המורים בוטלה הודעת הפיטורין. בשנת 1995 הודיעה העיריה למערער על הפסקת תשלום משכורתו החל מחודש אפריל 1995, בשל אי הופעתו לעבודה. בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש המערער נגד העיריה לתשלום הפרשי שכר המגיעים לו, לטענתו, בגין וותק ולתשלום מענק יובל. תביעתו המתוקנת של המערער היתה לתשלום שכר בגין חודש אוקטובר 1993, לתשלום שכר לחודשים אפריל- אוגוסט 1995 ולתשלום מענק יובל עבור שנות הלימודים תשנ"ד ו- תשנ"ו. כמו כן, ביקש המערער להכיר בוותק לגבי השנים 1958-1960, לצורך חישוב גמלתו ודרגתו. לטענתו, הוא הועסק בשנים אלה על ידי מחלקת הנוער של העיריה כמדריך במועדון הטכני. 3. בית הדין האזורי קיבל את גירסת העיריה לפיה המערער הועסק על ידה רק משנת 1960. בית הדין קבע, בהסתמך על השאלון האישי אותו מילא המערער בעצמו בעת קבלתו לעבודה, כי בשנים 1958-1960 למד המערער בבית ספר תיכון מקצועי ולכן קשה לקבל את טענתו כי באותן שנים עבד, במקביל ללימודיו, במשרה מלאה בעיריה. בית הדין ציין כי המערער לא נתן הסבר מדוע רשם בטופס כי החל לעבוד בעיריה ב-1960 ולא צירף מסמך כלשהו המעיד על התקשרותו עם העיריה לפני שנה זו ואף לא הגיש תלושי שכר לאותן שנים (עמ' 45-46 לפסק הדין). כן קבע בית הדין כי אין בעדותו של מר מריאני, מנהל מחלקת הנוער והספורט, כדי לתמוך בגרסת המערער כי עבד בעיריה בהיקף של 12 שעות שבועיות בשנים הללו (עמ' 48 לפסק הדין). עוד קבע בית הדין כי המערער לא הוכיח מתי בדיוק החל לעבוד בשנת 58 ובאיזה היקף משרה, ומשכך טענתו לא הוכחה. 4. אשר לתביעתו של המערער למענק יובל עבור שנות הלימודים התשנ"ד ו- התשנ"ו קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח שמתקיימים בו התנאים המזכים במענק ואף לא הפנה למקור חוקי לזכאותו. בקשר לכך קבע בית הדין כי תקופת החופשה ללא תשלום (חל"ת, מ-78 ועד 92), לא נלקחת בחשבון לצורכי הותק (עמ' 55 לפסק הדין). 5. עוד טען המערער כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין השנים 92-95 בשל וותק אותו צבר וזאת בהסתמך על ההסכם משנת 1984 שנחתם עימו כאשר יצא לחל"ת. בית הדין האזורי דחה את תביעתו בקובעו כי המערער לא צירף תלושי שכר המתייחסים לשנים אלה ולא הוכיח כיצד הגיע לסכום הנתבע, על בסיס כמה שנות ותק תבע את הסכום והאם לקח בחשבון את שנות החל"ת (עמ' 57 לפסק הדין). 6. עם זאת, בית הדין האזורי קיבל מיקצת מתביעתו של המערער: בית הדין חייב את העיריה לשלם לו את שכר חודש אוקטובר 1993 בסך 4,810.25 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ואת שכר בגין החודשים אפריל- אוגוסט 1995 בסך 38,028 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. שאר תביעותיו של המערער נדחו על ידי בית הדין האזורי אחת לאחת, תוך שבית הדין מחייב את העיריה בהוצאות המערער בסך 7,000 ש"ח. 7. הערעור שהגיש המערער נסב על אותם רכיבי תביעה שנדחו על ידי בית הדין האזורי והם: (1) וותק - לטענת המערער בית הדין האזורי לא נתן משקל מספיק למסמכים אשר הוצגו על ידו התומכים בטענתו כי החל לעבוד בשנת 1958 ולא בשנת 1960, כטענת העיריה. לגישת המערער, היה על העיריה להביא ראיות ולסתור את הראיות אשר הובאו מטעמו, דבר שלא נעשה. עוד טוען המערער כי שגה בית הדין האזורי בכך שעל אף שהכיר בוויתקו החל משנת 60, נמנע מלקבוע את זכותו מאותה שנה. (2) מענק יובל - לטענת המערער היה מקום להביא בחשבון את שנות עבודתו בעיריה כסגן ראש העיריה כשנות וותק בעבודה בעיריה. עוד טוען המערער כי שגה בית הדין בכך שקבע כי יציאתו לחל"ת מנתקת את רצף הוותק. לטענתו,הזכאות למענק היובל תלויה במספר שנות העבודה ללא צורך ברציפות. (3) תשלום הפרשי ותק בגין השנים 92-95 - לטענת המערער לא היתה הצדקה להימנע מפסיקת התשלום מהטעם שלא הוכיח את היקף התשלום המגיע לו. לטענתו, בתצהירו טען לפער בחישוב התשלומים ולכן לא היה מקום לדחות את תביעתו לעניין זה. העיריה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי מטעמיו. 8. לאחר שנתנו דעתנו לנימוקי הערעור ולטענות הצדדים בפנינו, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. פסק הדין מבוסס על תשתית עובדתית שהתבררה בפני בית הדין האזורי שאין כל יסוד או עילה להתערב בה. פסק דינו של בית הדין האזורי הוא מאוזן ונכון. למעלה מן הנדרש, נוסיף מספר הערות, לדברים אחדים שעלו בערעור. הוותק 9. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי מועד תחילת עבודתו של המערער בעיריה. לטענת המערער, מסמכים שהובאו מטעמו תומכים בגרסתו כי החל לעבוד בעיריה עוד בשנת 1958. עוד טוען המערער כי לא עלה בידי העיריה לסתור את ראיותיו לעניין זה. העיריה טוענת כי המערער לא הביא ראיות קבילות וסבירות לתמוך בגרסתו שעבד אצלה בשנים 1958-1960 ואף לא ציין מתי בדיוק התחיל לעבוד בשנים אלה. כן טוענת העיריה שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המערער. 10. סבורים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו. בית הדין פסק על יסוד הראיות שהיו בפניו ועל יסוד התרשמותו מן העדים שהעידו בפניו. בית הדין האזורי לא מצא לסמוך על עדותו של מר מריאני, העד שהובא מטעם המערער, וציין כי עדותו היתה מבולבלת ולא בהירה (עמ' 48, שורות 6-8). מר מריאני לא עבד בעיריה באותן שנים (עמ' 47, שורה 21 לפסק הדין). בשאלון האישי שמילא המערער עם תחילת עבודתו בעיריה, הוא לא ציין את שנת 1958 כשנת תחילת עבודתו בעיריה (עמ' 46 לפסק הדין). כן קבע בית הדין כי המערער לא צירף אף מסמך המצביע על התקשרותו על העיריה בשנים 1958-1959 ואף לא הגיש שום תלוש שכר לשנים אלה. אין ספק כי בית הדין בחן את מסכת הראיות שהובאה בפניו ופסק על פיה כראוי ואין צורך להכביר מילים על כך. לפיכך צדק בית הדין האזורי בדחותו את התביעה בנקודה זו ולא מצאנו עילה של ממש להתערב בפסיקתו. מענק יובל 11. המערער טוען כי יש לחשב תקופת החל"ת, בה כיהן כנבחר, לצורך הזכאות במענק יובל. בית הדין האזורי דחה טענה זו וקבע כי המערער לא הוכיח את זכאותו למענק. קביעה זו של בית הדין האזורי היא נכונה. 12. מענק היובל הינו תשלום כספי המשולם לעובד וותיק, כגמול בשל עבודתו שנים רבות בשרות המעביד. בהסכם הקיבוצי שחל על המערער, כעובד הוראה וחינוך, נקבע : "...ישולם מענק יובל לעובד הוראה בעל ותק מצטבר בהוראה של 30 שנה ומעלה, כולל ותק שרות צבאי...". הדגש בהוראה זו הוא הצורך בוותק מצטבר בהוראה. 13. המערער החל לעבוד בעיריה החל משנת 1960. איו חולק כי במהלך תקופת עבודתו יצא המערער לחופשה ללא תשלום אשר נמשכה כ- 14 שנים. אין גם חולק כי בתקופה זו היה המערער נבחר ציבור ולא עסק בהוראה. לכן תקופה זו אינה יכולה להחשב כתקופת עבודה בהוראה לצורך חישוב הזכאות במענק יובל. מכאן שבית הדין האזורי צדק בקביעתו שהמערער לא הוכיח שעמד בתנאים המזכים במענק. זוהי מסקנה מסתברת מן התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין, היא נראית - על פניה - נכונה ומאוזנת, ואין אנו מוצאים עילה להתערב בה. הפרשי תשלום ותק בגין שנים 1992-1995 14. בתצהירו טוען המערער כי העיריה חדלה באופן חד צדדי ובניגוד להסכם הקיבוצי החל על עובדי הוראה, לשלם לו משכורת על בסיס מלוא שנות הוותק המקצועי שלו. כמו כן המערער טען כי להערכתו מדובר בסכום של 470 ש"ח החל מחודש ספטמבר 1992 (סעיף 12 לתצהיר המערער). בית הדין האזורי קבע כי המערער לא צירף תלושי שכר הנוגעים לשנים אלה ולא הוכיח כיצד הגיע לסכום הנתבע ולכן אין מקום לחייב את העיריה בתשלום האמור (עמ' 56 לפסק הדין). המערער לא הציג כל הסבר לטענתו וגם לא עשה זאת במסגרת הערעור. בית הדין האזורי דחה בצדק את טענות המערער בקשר לרכיב זה, אשר לא היתה מבוססת ולא מפורטת כנדרש. 15. סוף דבר- הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. ותק בעבודהמענק יובלמענק