פסק דין א. כללי 1. עניינה של התביעה שבפנינו ב"תבנית העסקה בלתי שגרתית", שבה התובעות, שהן קלדניות במקצוען, מהוות צלע אחת ב"תבנית העסקה משולשת". על גבי אותה הצלע, הצלע הראשונה ש"בתבנית", הן עוסקות בהקלדת נתונים הנוגעים לגביית המיסים, לתוך מערכת המחשוב של משרד האוצר. יש מביניהן העוסקות בכך במשך 16, 13, 8-7 שנים, ואחרות במשך 5-2 שנים. את עבודתן הן מבצעות במשך כל השנים בחצרי "המשתמשת" היא שע"מ, הנתבעת מס' 1, שהיא יחידת סמך במשרד האוצר, והיא הצלע השנייה שבתבנית ההעסקה. חברת "תגבור" (להלן-"תגבור"), הנתבעת מס' 2, היא הצלע השלישית שבתבנית, טוענת כי היא מעסיקתן של התובעות, וככזו היא מצוינת בתלושי השכר שלהן. תגבור היא זו, שבאמצעותה, מאז 1994, ועובר להגשת התביעה לבית הדין, מבוצעת הפעילות של הקלדת הנתונים למחשבי משרד האוצר. 2. בהסדר ההעסקה המיוחד של התובעות בהליך זה, כפי שנפרש בפנינו לפרטי פרטים, הועמדנו בפני מה שמכונה תופעת "מיקור חוץ" (OUTSOURCING). האם בפנינו מיקור חוץ של שירותים או פונקציות כפי שמבקשת המדינה לשכנע אותנו, או שמא מיקור חוץ של כוח אדם? כך או כך, מתוך אותם פרטים של שגרת עבודתן של התובעות, המתפרשת, לגבי חלקן, על פני שנים ארוכות, ועמידה על מהותם של הקשרים שנרקמו בין הצדדים למשולש ההעסקה, ננסה לזהות, במסגרת פסק דין זה, את המעביד האותנטי של התובעות - האם זו המדינה, כטענת התובעות, המשתמשת, שבחצריה התבצעה העבודה, או שמא, כטענת המדינה, אין כל קשר משפטי בינה לבין התובעות, שהן עובדות תגבור, המספקת לה אך שירותי קלידה (ראה א' גלין, "מתמקרים" החוצה: ההיבט הארגוני והניהולי" שנתון משפט העבודה ז' (תשנ"ט) 44, וכן ר' בן-ישראל, "מיקור חוץ outsourcing"מתמקרים" החוצה: העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם פרשנות אחרת המרת העסקה הפורמלית בעסקה האותנטית", שנתון משפט העבודה ז' (תשנ"ט) 6). לאורה של הכרעתנו בשאלה בדבר זיהויו של המעסיק, אם זו המדינה או תגבור ואולי שתיהן במאוחד, יהיה עלינו לתת את הדעת גם לתביעת התובעות למנוע את פיטוריהן מן העבודה. 3. למחלוקת העומדת ביסודו של דיון זה כבר נזקקנו בשעתו, במסגרת החלטתנו בבקשה למתן סעד זמני אותו בקשו התובעות, למניעת פיטוריהן מן העבודה, עד להכרעה בשאלת מעמדן (בש"א 1062/01). בהחלטתנו מיום 3.4.01 (להלן - ההחלטה בצו הזמני) קבענו, כי הונחה בפנינו תשתית עובדתית לכאורית, שיש בה כדי להצביע על קיומם של יחסי עובד מעביד עם כל אחת מן הנתבעות. בשים לב לסוגיות העקרוניות והערכיות המתעוררות, ובהתחשב במאזן הנוחות, ניתנה החלטתנו כנגד המדינה, ובה הורינו על מניעת פיטוריהן של התובעות מעבודתן, עד לסיום ההליך העיקרי שבו תוכרע השאלה בדבר זיהויו של מעבידן. כך, ובהתאם להחלטתנו, התובעות מועסקות מאז, באותה המתכונת כפי שהועסקו קודם לכן. עם זאת מאחר שלא ניתן צו כנגד תגבור, היא אינה מעסיקה אותן מכוחו של הצו. נציין עוד כי תגבור שהגישה כתב הגנה, לא התייצבה לדיונים שקיימנו בתיק העיקרי, ולא סיכמה טענותיה בפנינו, וזאת ככל הנראה לאור מהותה של הסוגיה שהועמדה להכרעתנו, בה לא מצאה לנכון להוסיף ולטעון על מה שנטען מטעמה בכתב ההגנה ובהליך הזמני. 4. נקדים עוד ונאמר, כי למרבה הצער התמשכו מאד ההליכים בתיק זה. כך, בין השאר, לאור ריבוי העדויות, כמו גם ניסיונות חוזרים למציאת פתרון של פשרה, והמסכת העובדתית והמשפטית המורכבת, שבגינה נזקקו הצדדים, כמו גם בית הדין, לזמן רב מן המקובל. ב. התשתית העובדתית ומדברי ההקדמה, לגופו של דיון- 5. כבר נקבע כי המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא - "ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לענין. על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה משקל יש לתת לכל אחת מהן, ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית והעיקרית והיא מיהו לאמתו של דבר מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהיתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהיא בזכויותיו או גורעת מהן" (פסק הדין מפי השופט שמואל צור, ע"ע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע, ניתן ביום 29.12.04 וטרם פורסם). 6. העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת, וכפי שכבר עמדנו עליהן, בחלקן, במסגרת ההחלטה בבקשה לסעד זמני, הן כדלקמן: 6.1 שע"מ שע"מ הינה יחידת סמך של משרד האוצר ומתפקידה לתת שירותי מחשוב לאגפי המיסים השונים במשרד האוצר. מתפקידה של שע"מ לדאוג להקלדת הנתונים לתוך מערכת המחשב של משרד האוצר. נחיצותה של הקלדת הנתונים לצורך פעילותה השגרתית והסדירה של שע"מ איננה שנויה במחלוקת. עד לשנת 1977 העסיקה שע"מ קלדניות, שנחשבו עובדות מדינה לכל דבר. מאז 1977 מפרסמת שע"מ מכרזים לשירותי הקלדה. החברות שזכו במכרז היו בשעתו, לפני תגבור, חברת סמדר וחברת שנכס. עבודת ההקלדה בוצעה בשעתו במסגרתן כך שחלקה בוצעה במתקני שע"מ וחלקה מחוצה להם. מאז 1994 מבוצעת עבודת ההקלדה במשרדי שע"מ בלבד. הציוד שבו נעשה שימוש הוא ציוד של שע"מ. נציין, כי מזה כ-שש שנים קודם להגשת התביעה, מדובר בשע"מ על הכנסת שינויים טכנולוגיים, שייתרו את הצורך בהקלדת נתוני המיסים. 6.2 המכרז בשנת 1994 זכתה תגבור במכרז שהוציאה המדינה, שכותרתו "מכרז לשירותי קלידה בשירות עיבודים ממוכנים". בתנאי הסף של המכרז נדרשו המציעים להעסיק כמות מינימאלית של עובדים. כמו כן נדרש שהעבודה תתבצע על ידי כוח אדם מיומן, שאת רמתו יבטיח הספק. עוד נדרש במכרז שהספק ימנה אחראי מטעמו (סעיפים 0.1.3.4, 9.5.11.7). כמו כן נקבע, כי שע"מ תקבע את סוגי העבודות שיש לבצע, לוח הזמנים לביצועו וסדר העדיפויות (ס' 1.2.3). בנוסף, ובין השאר, נקבעה במכרז הכמות היומית של הרשומות שהקבלן צריך לבצע, לוח זמנים ותעריף לתשלום לפי כמות התווים המסופקת (ראה במצורף לתגובת המדינה בבקשה לסעד זמני). המדינה עוד הוסיפה וציינה בגוף המכרז, כי מוסכם על הצדדים שהיחסים ביניהם הינם יחסים שבין מזמין לספק. בין שע"מ לבין תגבור, הזוכה במכרז, נחתם הסכם ברוח דרישות המכרז (ראה במצורף לתגובת המדינה בבקשה לסעד זמני). 6.3 6.3 קלדניות תגבור - התובעות התובעות מבצעות את עבודת הקלדת הנתונים במתקני שע"מ (ובהם בלבד), במשך שנים, כמפורט בנספח הס/7 לכתב התביעה (שתים מן התובעות, לבנה זקן ומזל לוי, נוספו כתובעות בשלב מעט מאוחר יותר). יצוין, כי יש מביניהן העוסקות בכך במשך 13,16, 7-8 שנים וחלקן 2-5 שנים (כך עד למועד הגשת התביעה לבית הדין). 9 מהן מועסקות 10 שנים ומעלה. אלו מבין הקלדניות המועסקות במועד הגשת התביעה יותר משש שנים, והן לפי העולה מן התיק 13 במספר, הועסקו קודם לכן באמצעות חב' שנכס. עם זכייתה של תגבור במכרז המשיכו הקלדניות לעסוק באותו העיסוק, במשרדי שע"מ, השתמשו במתקניה, ולפי העולה מן התיק המשיכו וישבו באותן עמדות עבודה, כפי שעשו קודם לכן. למדנו לדעת כי עם המעבר לא חל כל שינוי בתנאי עבודתן של התובעות. מי מבין הקלדניות שהמשיכה בעבודתה בתגבור, קבלה פיצויי פיטורים משנכס. 6.4 6.4 הקלדניות עובדות שע"מ שע"מ מעסיקה שש קלדניות כעובדות המדינה. עובדות אלו, שהן עובדות מדינה לכל דבר וענין, הן עובדות ותיקות, שנותרו עובדות שע"מ עוד משנת 1977, עת ששע"מ החלה להוציא למכרז את ביצוע שירותי הקלידה. שש הקלדניות עובדות שע"מ מבצעות את אותה העבודה כמו התובעות, באותם המתקנים שבמשרדי שע"מ. עבודת הקלידה של כל הקלדניות מבוצעת במשרדי שע"מ בשני חדרים. עד למועד הגשת הבקשה לסעד זמני על ידי התובעות דנן, ישבו חלק מן הקלדניות, התובעות בתיק זה, באותו החדר יחד עם הקלדניות עובדות המדינה. מיד בסמוך להגשת הבקשה לבית הדין "הופרדו הכוחות" כך, שב"חדר הקטן" יושבות שש הקלדניות עובדות המדינה, ו"בחדר הגדול" יושבות התובעות. אין חולק כי האחראית על הקלדניות התובעות, מטעם תגבור, היא מזל לוי, שהיא אחת התובעות בתיק זה. האחראית על הקלדניות עובדות המדינה היא פנינה דהאן. על תפקידה וגדר סמכויותיה של מזל לוי רבה המחלוקת בין הצדדים, ושעות רבות של דיון הוקדשו לבירורה. כמו כן ניסו העדים השונים לפרוש בפנינו, כל צד את העובדות כפי שנראו נכונות בעיניו, בנוגע למידת מעורבותה של פנינה דהאן (וקודמתה בתפקיד הגב' קרבסי), האחראית על עובדות המדינה בעבודתן של התובעות. את התרשמותנו מן העולה מן העדויות עוד נפרט בהמשך. מר ציון יהב הוא מנהל חטיבת תפעול יצור בשע"מ, ומתוקף תפקידו עמד בקשר עם הגב' מזל לוי האחראית על "קלדניות תגבור", בכל הנוגע לנוהלי העבודה, מהות המשימות וסדרי העדיפות בהקלדת הנתונים למחשבי שע"מ. בין הצדדים יש מחלוקת עובדתית בשאלה עד כמה קוים קשר בלתי אמצעי בין מר יהב לבין התובעות. מכל מקום, מן התיק עולה קיומו של קשר כאמור עם הגב' לוי. הגב' פנינה דהאן, האחראית על הקלדניות עובדות המדינה, כפופה למר יהב (ס' 5 לתצהיר יהב). בעמדת המחשב עליה מופקדת דהאן ניתן לקבל נתונים אודות ההספק והתפוקה של כל הקלדניות, לרבות קלדניות תגבור, ולרבות ברמה האישית. 6.5 6.5 תגבור ביום 20.11.95 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות הכללית החדשה לבין תגבור (נספח לכתב התביעה). בהסכם מוסדרים תנאי העסקתם של העובדים בתגבור. תקופת ההסכם מיום 1.1.96 ועד ליום 31.12.96, והוא מתחדש מאליו לתקופה של שנתיים נוספות בכל פעם, בתנאים כמפורט בס' 28 להסכם. ביום 1.3.00 נחתם בין תגבור לבין ההסתדרות וועד העובדים של קלדניות תגבור המועסקות בשע"מ, הסכם על תוספת שכר, תשלום עבור עבודה ביום המנוחה השבועי, חופשות וביטוח פנסיוני. 6.6 6.6 המכרז החדש, הפיטורים וההליכים בבית הדין במהלך חודש מאי 2000 הוציאה שע"מ מכרז חדש לשירותי קלידה. במכרז זכתה חברת "אמן". במקביל לזכייתה של אמן הוציאה תגבור מכתבי פיטורים לכל התובעות. לפי טענתה של תגבור, שאין עליה חולקים, מכתבי הפיטורים הוצאו לתובעות בגלל הפסדה במכרז "ועל מנת לאפשר לעובדות להמשיך ולעבוד אצל הזוכה החדשה במכרז" (ראה במצורף לבקשה לסעד זמני, ובסעיף 8 לתצהיר אבי שגיא שהוגש לתמיכה בבקשה). ביום 27.7.00 הוגשה לבית הדין בקשת ההסתדרות במסגרת סכסוך קיבוצי בעניין פיטוריהן של התובעות. ביום 1.8.00 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תמשיך תגבור להעסיק את התובעות במתכונת כפי שהיתה עובר ליום 1.8.00, למשך שישה חודשים לפחות. ביום 26.12.00 הגישו התובעות תביעותיהן לבית הדין להכרה בהן כעובדות המדינה. ביום 31.12.00 הוציאה תגבור, זו הפעם השניה, הודעת פיטורים לכל אחת מן התובעות (למעט שתים מהן שהיו בחופשת לידה). בהודעתה לכל אחת מן התובעות מציינת תגבור כי הפיטורים הינם בגלל אי זכייה במכרז החדש (ראה במצורף לבקשה לסעד זמני). עד כאן עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן העומדות ביסוד הדיון. 7. כבר עמדנו על כך כי הדרך לזיהויו של המעסיק בתבנית העסקה משולשת, כמו זו שנפרשה בפנינו, היא דרך ניתוח המסכת העובדתית הרלוונטית. את המסכת הזו בקשו הצדדים להביא בפנינו באמצעות עדויות רבות. 8. כל התובעות העידו בפנינו, וכבר עתה נציין את מה שנראה היה בעינינו נטייה של רובן, להעצים את אותם סימנים המצביעים על מה שלדעתן תומך בקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד בינן לבין המדינה, ולהעלים או להפחית, הרבה מעבר למידה, סימנים התומכים בקביעת קיומם של יחסים כאלה עם תגבור. למותר לציין את הקושי בהרכבתו של פאזל העדויות, מטעמן של התובעות לפחות, כך שבפנינו תעמוד תמונה המשקפת נכונה את שגרת עבודתן, בזיקה ל"משתמשת", היא שע"מ, מצד אחד, ולתגבור מצד שני. נציין כי מטעם התובעות העידה עוד הגב' יהודית קרבסי, שהיתה אחראית על הקלדניות עובדות המדינה . למדינה העידו יעקב נבות, שהוא מנהל שע"מ, ציון יהב (ראה פרטים אודותיו לעיל), חזי דליקטר, שהוא סגנו של יהב, פנינה דהאן שהיא האחראית על הקלדניות עובדות המדינה, ומר אבי שגיא מנהל סניף ירושלים של תגבור. יצוין כי מונח בפנינו גם חומר הראיות שהוגש במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני, לרבות התצהירים שהוגשו וחקירות העדים על תצהיריהם. 9. באופן כללי אנו מבקשים לציין את ההדגשים המיוחדים שביקשו הצדדים להביא בפנינו, בקשר לכל העולה מן העדויות בדבר תפקידה, מעמדה וגדר סמכויותיה של מזל לוי, היא הקלדנית האחראית מטעם תגבור במתקני שע"מ. לפי העולה מטענות הצדדים ובעיקר מטענות המדינה, גורלה של התביעה תלוי במידה רבה באופן שבו נעריך אנו את רמת העצמאות והפיקוח שהפעילה על התובעות, כאחראית מטעם תגבור. וזאת יש לזכור, כי מזל לוי היא אחת מתוך קבוצת התובעות, קלדנית, שהחלה עבודתה בשנת 1985 בחברת שנכס, פוטרה על ידי שנכס בשנת 1994 עם זכייתה של תגבור במכרז, ובשנת 2000 היתה זו תגבור שפיטרה אותה על מנת שתוכל להשתלב בעבודה אצל החברה הזוכה החדשה. הנה כי כן, לטעמנו, עם כל החשיבות שיש ליחס להבנת תפקידה של מזל לוי כאחראית על התובעות, קלדניות תגבור, מטעם תגבור, ועוד ננסה לעמוד על טיבו בהמשך, בשים לב לכל יתר הנסיבות, לא נוכל אנו ליחס יתר חשיבות לסוג הפיקוח ועומק האחריות שהפעילה לוי, לכאורה מטעם תגבור, על התובעות. על מה שיטה את הכף מבחינתנו נעמוד בהמשך דברינו לפי סדרם. ג. טענות הצדדים להלן נפרט את עיקרי טענות הצדדים, בדבר הזיהוי הנכון של מעסיקתן של התובעות. מוצאים אנו לנכון לציין כאן את שבחם של ב"כ שני הצדדים על השקעתם הרבה בתיק, על המחקר המשפטי המעמיק שערכו והטיעונים שהביאו בפנינו, כל צד לביסוס מה שנראה בעיניו גם עמדה ערכית נכונה, שעליה צריך פסק הדין להישען. יריעת סיכומיהם רחבה עד מאד, ואנו כאן, עקב קוצר הזמן והיריעה, נציג מטיעוניהם רק על קצה המזלג. 10. עיקרי טענות התובעות 10.1 10.1 הוכח כי העסקת העובדות בתבנית העסקה משולשת לא שירתה שום צורך ממשי אלא נועדה, כל כולה, לשמש כיסוי פיקטיבי, לעובדה שבין הקלדניות לבין שע"מ נוצרו יחסי עובד מעביד. בידי המדינה לא עלה להפריך את החזקה, על פיה בין המשתמש לבין העובד קיימים יחסי עובד מעביד. חזקה זו הופכת לקשה יותר להפרכה בענייננו עת מדובר בתקופת העסקה ממושכת, כאשר מערכת היחסים בין התובעות לבין שע"מ היא המערכת היציבה והקבועה וחברות כוח האדם הן המתחלפות. 10.2 10.2 חולשתם של המועסקים בתבניות העסקה אלו עולה בכל עוצמתה בקשר לתובעות, שרובן מועסקות בשע"מ מזה שנים רבות, והן מוצאות עצמן מחוץ למעגל העבודה מבלי יכולת לפרנס את עצמן ואת משפחותיהן בכבוד. 10.3 10.3 העסקתן של התובעות באמצעות תגבור מהווה אפליה שלהן ביחס ל-6 הקלדניות עובדות המדינה. אלו האחרונות משתכרות יותר מאשר התובעות, והן, כך הבהירה המדינה, לא יפוטרו לאחר שיערכו השינויים הטכנולוגיים בשע"מ. אפליה זו מנוגדת לעקרון השוויון שהוא חלק מכבוד האדם. פגיעה זו בזכות יסוד חוקתית של התובעות ראוי שתהווה שיקול רב ערך לטובת אכיפת יחסי עובד מעביד. 10.4 10.4 דרך המלך בפיטורים שלא כדין היא אכיפת יחסי עובד מעביד. 10.5 10.5 לאכיפה יש יכולת למגר את התופעות השליליות שבהעסקה שלא כדין. רק אכיפה תרוקן מתוכן את היתרונות הכלכליים הטמונים בניצול לרעה של העסקה במודל של קבלני כוח אדם. 11. עיקרי טענות המדינה 11.1 באופן תיאורטי תיתכן מתכונת העסקה משולשת בה לא מתקיימים יחסי עבודה בין המזמין לספק השירותים, מקום בו השירותים הם שירותי קלידה ("המישור המושגי"). המסמכים המסדירים את מערכת היחסים שבין הצדדים אכן הגדירו את מערכת היחסים כיחסי מזמין-ספק-מבצע שירות. לא היה כל ניסיון של שע"מ להסתיר קבלת כוח אדם לשורותיה מאחורי הגדרות פיקטיביות של הזמנת שירותים ("המישור הקונקרטי"). 11.2 מן העדויות עולה באופן ברור, כי "הקשר הסיבתי" במערכת היחסים המשולשת, כפי שהוגדרה במישור הקונקרטי, לעומת זו שהתקיימה במציאות, לא נותק. הנתבעת נותרה כל השנים נאמנה למהות היחסים כפי שהוגדרו מלכתחילה, יחסים של מזמין שירות וספקו. התובעות, עובדות תגבור, סיפקו מטעם מעבידתן שרותי קלידה לנתבעת, שפעלה כמזמין שירותים עצמאי. 11.3 בבוא בית הדין להכריע בשאלה שבמחלוקת עליו לשקול גם שיקולים הנובעים מן העובדה שמזמינת השירות היא המדינה, שכמדיניות כללית מפריטה סוגי שירותים שהיא מוצאת לנכון לקבל מגורמים חיצוניים. עד כאן תמצית טענות הצדדים. ד. העיסקה הפורמלית ומעמדה ביחס לעיסקה האותנטית 12. בהציגה את סדר טיעוניה בענין ה"מישור המושגי" וה"קונקרטי", ומה שכינתה ה"קשר הסיבתי", בקשה המדינה להעמיד בפנינו מודל של בדיקה שבו נעזר לבדיקת זיהויו של המעביד. אלא שבמודל המוצע, כך נראה לנו, מושם דגש יתר על בחינת העיסקה הפורמלית שבין המזמין לקבלן. כל זאת, שעה שאנו נדרשים להנחת ה"זכוכית המגדלת", לא על גבי הנייר הפורמלי, כי אם על חיי העבודה של קבוצת נשים, שלאורך שנים ארוכות "מספקות" מידי יום ביומו "שירותי קלידה" בחצרי המדינה ובמתקניה, והכל לשימושה של המדינה. אמנם נכון, התוצר היוצא תחת ידן של הקלדניות הוא קלידת הנתונים, והוא העומד בראש מעייניה של המדינה. אלא שמתפקידנו כאן, לא לעסוק במוצר או בתוצרת, כי אם באדם, ב"משאב" האנושי. מתפקידנו לבחון, בכלים המשפטיים המוקנים לנו, שמא, מרוב עניין באותם שירותים, ובמקרה שלפנינו "שירותי קלידה", נפגעו ערכי יסוד שעליהם אנו אמונים. נכון יהיה בעינינו איפוא, להמשיך ולהתמיד בבחינת זיהויו של המעסיק לפי המתווה, כפי שנקבע בפסיקה ענפה ומנחה בנושא. על בחינת המישורים ה"מושגי" ו"הקונקרטי",עליהם מצביעה המדינה, שהם בעצם ההיבטים הפורמליים של ההתקשרות, נתעכב אך במידה הנדרשת לצורך זיהויה של העיסקה האותנטית. יפים לענין זה דברי הנשיא אדלר בפרשת אסולין, בנוגע לדרכו של בית הדין בפירושם של חוזים מן הסוג המדובר, ובזו הלשון: "בבואו לפרש חוזים ובפסיקה הנוגעת לדיני החוזים מחפש בית הדין את רצונם האמיתי של הצדדים ואת הצדדים האמיתיים לעסקה. חוזה העבודה האמיתי משקף את רצונם האמיתי של הצדדים, היינו - מתן עבודה על ידי מבצע העבודה תמורת תשלום על ידי מקבל העבודה ("המשתמש"). דיני החוזים מתעלמים מעסקה מלאכותית או בדויה ורואים פגם בחוזה למראית עין. כמו כן, המגמה של בית דין זה הינה להעדיף את ההתקשרות האמיתית על פני זו הפורמלית במקרים שבהם מדובר בתבניות העסקה בלתי שגרתיות. יתרה מזו, "סטטוס" של מבצע עבודה אינו נקבע בהסכם, כפי שאמר בית דין זה: "'סטטוס' אין יוצרים בהסכם ואין מבטלים בהסכם, וכשם שאין לוותר או להתנות על זכויות במפורש, כן אין לוותר על אותן הזכויות על ידי כך שיכנו את היחסים בין האנשים שבהם מדובר כינוי כל שהוא השולל היותו של האחד 'עובד' והיות השני 'מעביד'. האמור בהסכם יכול וישקול, אך ברור שהקובע הוא מכלול היחסים בין הצדדים". זאת ועוד, דחיית ההתקשרות הפורמלית והבדויה מעוגנת גם במטרה החברתית של ההלכה. על כך עמדתי בפסק דין תשלובת הבנייה של הקיבוץ הארצי: "בהיעדר חקיקה המגינה על עובדים - המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה". (ע"ע 300245/97 משה אסולין ו-96 אחרים - רשות השידור, פד"ע לו 689, 709-710, ההדגשה שלי ר.ר.). 13. הלכה היא, ונמצא אותה חוזרת ונשנית בפסיקת בית הדין, כי בהסדרי העסקה כדוגמת ההסדר שלפנינו, המכונה "תבנית העסקה משולשת" בהם מעורב צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, הנחת המוצא היא כי העובד והמשתמש בעבודתן הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה עבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו לטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון להוכיח טענתו. הפרכת ההנחה אפשרית אם יוכח: "כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד, ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה. עוד על הטוען להראות כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק על פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה וכי אינה מנוגדת לתקנת הציבור או נגעה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה". (דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות ואח', פד"ע כד 535, 541, להלן - עניין כפר רות). זוהי ההלכה כפי שנקבעה על יד בית הדין הארצי בעניין כפר רות, ומאז שנקבעה פוסקים בתי הדין לאורה, תוך פיתוחה והרחבתה מדי פעם, לאור שינויי הזמן והמקום. 14. על קיומה של התקשרות פורמאלית בין המדינה לבין תגבור כבר עמדנו לעיל. המדינה התקשרה בהסכם מפורט עם תגבור שאל חלק מתנאיו אף התייחסנו באופן מפורט בפרק העובדות שאינן שנויות במחלוקת. בקשר להתקשרות הפורמלית יודגש, כי אין לשלול את עצם האפשרות הנתונה למדינה לרכוש "שירותי קלידה". התקשרות פורמאלית קיימת גם בין תגבור ובין התובעות, הקלדניות. התובעות מילאו טופסי 101, קיבלו תלושי שכר מתגבור, ותגבור היא המדווחת לרשויות כמעסיקתן. 15. בפסק הדין בעניין כפר רות פורש בית הדין רשימת סימני היכר שיהיה בהם כדי לסייע בקביעת הצדדים האמיתיים העומדים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועד כמה יש בתיאור הפורמאלי של ההעסקה כדי להצביע על המעביד האמיתי. סימני ההיכר לזיהויו של המעסיק כפי שנקבע בפרשת כפר רות הם כדלקמן: כיצד ראו הצדדים את ההתקשרות; מי קיבל את העובד לעבודה; מי קובע את תנאי ההתקבלות; מי משבץ בעבודה; מי קובע את מכלול תנאי העבודה והשכר; מי נושא בתשלום השכר; מי המפקח על ביצוע העבודה; למי הבעלות על אמצעי היצור; האם העבודה שלשמה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש או לשם פרויקט צדדי. נעמוד להלן על סימני ההיכר כפי שנקבעו בעניין כפר רות מתוך העולה מן הראיות שבתיק, ולאו דווקא לפי הסדר של סימני ההיכר, כפי שמנינו לעיל. ה. קבלה לעבודה, שגרת עבודה, מעבר בין חברה לחברה, פיטורים ומה שביניהם 16. למדנו לדעת, כי 13 מן התובעות הועסקו ב"שנכס" קודם ל"העברתן" לתגבור בשנת 1994. הותיקות שבהן החלו בעבודתן עוד בשנת 1984, עשר שנים לפני המעבר. כבר ציינו כי עם המעבר קיבלו פיצויי פיטורים מ"שנכס". האחראית מזל לוי הייתה בין העובדות ש"נקלטו" בתגבור, לאחר שגם ב"שנכס" שימשה אחראית על הקלדניות מטעמה של שנכס. לא הובאו בפנינו פרטים בשאלה אם היו קלדניות עובדות שנכס שלא נקלטו ב"תגבור" ומדוע. כן נתברר כי תנאי קבלה מרכזי לעבודה במסגרת תגבור היה כי הקלדנית "המועברת" קיבלה פיצוי פיטורים משנכס. הנה כי כן, אין צורך לומר כי תנאי זה אינו תנאי סף "מקצועי" דווקא. נתברר עוד, כי משהייתה אחת העובדות (מטילדה מזרחי) עובדת שנכס רק במשך עשרה חודשים הותנתה קליטתה מחדש בעבודת ההקלדה באמצעות תגבור בהפסקה של שלושה חודשים, עד שתוכל "לחזור" לעמדת ההקלדה שבמשרדי שע"מ (עדות אבי שגיא, פר' הדיון בבקשה, עמ' 24 ש' 14 ואילך) . 17. הנה כי כן, החשש מפני צבירת זכויות הנובעות מוותק ודאי היווה שיקול מרכזי לעניין קליטתן של הקלדניות במסגרת תגבור. על הפגיעה מן הסוג הזה בזכויותיהם של עובדי קבלן בכלל, והמשמעות שנייחס לה בבואנו להכריע במחלוקת שבין הצדדים בפרט, ראה להלן. עוד נתברר, כי תגבור לא ערכה מבחנים מקצועיים לקלדניות המועברות. 18. בהתאם לתנאי המכרז והחוזה שבין שע"מ לבין תגבור, היה על תגבור למנות אחראית על הקלדניות. על פי המלצת שע"מ, מפי ציון יהב, מנהל חטיבת תפעול יצור, מינתה תגבור כאחראית מטעמה את מזל לוי, קלדנית ותיקה בעצמה, שגם היא אמונה על שירותי קלידה (מאז 1985), ו"הועברה" בעצמה יחד עם יתר הקלדניות לעבודה בתגבור. עובר ל"העברה" הייתה לוי אחראית על הקלדניות מטעם שנכס. בפנינו נשמעו עדויות אחדות בנוגע לתהליך קליטתן הפורמלי של הקלדניות ה"מועברות". התמונה המתקבלת היא כי לחדר הקלדניות במשרדי שע"מ הובאו טפסי 101, אלו חולקו במקום בין הקלדניות על ידי מזל לוי, שהחזירה אותם חתומים לסניף תגבור. ככל העולה מן התיק, בסמוך למעבר, קוימה בחדר הקלידה בשע"מ שיחה של אבי שגיא, עם הקלדניות המועברות. למותר לציין כי לקלדניות המועברות לא הייתה כל מעורבות בקביעת איזה מתנאי המכרז, תנאי שכר או כל עניין אחר הקשור בהתקשרות החדשה. בכל מקרה, דבר לא השתנה בשלב זה בשגרת חיי העבודה של התובעות, הקלדניות המועברות, עובדות שנכס לשעבר. הן הפכו להיות עובדות תגבור, כשאין כל שינוי בעמדות העבודה שלידן הן מוצבות, במהות עבודתן ואף לא בזהותה של האחראית עליהן. אף ה"משתמשת" בשירותיהן נותרה קבועה. מי שנתחלף הוא אותו צד ג', מעסיקן הפורמאלי. הקלדניות שנתקבלו לעבודה לאחר 1994 19. מן העדויות ששמענו עולה כי אותן הקלדניות שנתקבלו לעבודה במהלך השנים שלאחר זכייתה של תגבור במכרז, נתקבלו לעבודה ברובן הגדול, דרך היכרות עם אחת הקלדניות או עם מזל לוי או עם מי מאנשי שע"מ. המעוניינות בעבודה הגיעו בדרך כלל למשרדי שע"מ ורואיינו קצרות על ידי מזל לוי. במידת הצורך היא אף בחנה את כישוריהן המקצועיים, והיא זו שהחליטה על התאמתן לעבודה. זו גם היתה הדרך בה נתקבלו בשעתו הקלדניות לעבודה בחברת שנכס. סמכות הפיטורים 20. רבות עסקו הצדדים בשאלה בדבר נסיבות פיטוריה של אחת מן הקלדניות שאיננה תובעת בתיק זה, הגב' שולמית אלקובי. מן העדויות עולה כי היה קיים קשר חברתי מסוים בינה לבין מר ציון יהב, ש"דרכו" היא הגיעה לעבודה כקלדנית תגבור. בסופו של יום, ועל כך אין מחלוקת, היא פוטרה על ידי תגבור על פי הוראת שע"מ, מפי ציון יהב. ההוראה יצאה משע"מ על פי התנאי שבהסכם עם תגבור המאפשר לשע"מ לבקש הפסקת עבודתה של מי מן הקלדניות "אם מטעמי בטחון ואם מטעמים אחרים" (ס' 9.5.9.4 להסכם). לפי הנטען על ידי שע"מ, היא הורתה לפטר את אלקובי, עקב התנהגות בלתי ראויה של אלקובי כלפי אחת מעובדות הנקיון במקום. התובעות לעומת זאת, ידעו לספר (מפי השמועה בדרך כלל), כי הפיטורים באו לעולם על רקע סכסוך בין אימה של אלקובי לרעייתו של יהב. כך או כך, אין חולק כי יוזמת פיטוריה של אלקובי באה משע"מ, וכי לשע"מ נתונה הסמכות להורות על הפסקת העסקתה של מי מן הקלדניות מטעמי בטחון ו"מטעמים אחרים" שלא פורטו. 21. בנוסף, שמענו כמה עדויות אודות פיטוריה של הקלדנית שוש ניסים. על טיבם של הפיטורים הללו לא עלה בידינו לעמוד. אף למדנו לדעת כי בתקופה מסוימת, כשהיה פחות לחץ בעבודה, תגבור פיטרה כמה קלדניות והחזירה אותן לעבודה מאוחר יותר (עדות עליזה שוקרון עמ' 135 ש' 27 - עמ' 136 ש' 7, עדות מטילדה מזרחי עמ' 147 ש' 1). 22. לעניין זיהוי העיסקה האותנטית והמעביד האמיתי, ישנה חשיבות רבה למעשה הפיטורים הקולקטיבי של תגבור בפעם הראשונה עובר ל- 31.7.00, ובפעם השנייה ב-31.12.00, וכל זאת עקב אי זכייתה במכרז, וגם, על מנת לאפשר לתובעות להשתלב בעבודה אצל החברה הזוכה החדשה (ראה נוסח מכתבי הפיטורים מ- 31.12.00 במצורף לבקשה לסעד זמני, וכן ס' 8 לתצהיר אבי שגיא לתמיכה בתגובת תגבור לבקשה). בין קבוצת המפוטרות, אחת מבין כולם, נמצאת גם האחראית הגב' מזל לוי, שבסוג הפיקוח והאחריות שהפעילה בשגרת העבודה, נתלית המדינה במידה רבה לעניין ביסוס טענתה בדבר קיום יחסי עובד מעביד בין הקלדניות לבין תגבור. נשוב עוד ונזכיר את פיטוריהן של הקלדניות הותיקות (מי שהחלה בעבודתה לפני 1994) גם מ"שנכס" כשזו הפסידה בשעתו במכרז לטובת תגבור. עד כאן בעניין הפיטורים. שגרת העבודה ואחריותה של מזל לוי 23. כאמור, מזל לוי הייתה האחראית על הקלדניות עובדות תגבור. האחריות והסמכות שהפעילה, ועל כך אין מחלוקת אף לא בין הקלדניות, כללה נושא משמעת. אין חולק, כי בחדר הקלידה יושבת קבוצה גדולה של עובדות ויש לדאוג מידי פעם לשקט ולאווירת עבודה ראויה. על כך אין חולק כי מזל לוי הייתה אחראית. בבחינת שגרת העבודה למדנו לדעת כי מדי יום נהגו להכניס לחדרי הקלדניות ארגזי אגידים (אגידי טפסים). הארגזים מוכנסים לחדרים על ידי עובדי שע"מ (פנינה דהאן או חזי דליקטר או אחר). 24. בעדויות התובעות נמצא הבדלי גרסאות בעניינים הנוגעים לתפקידיה וגדר סמכויותיה של מזל לוי. כך למשל היו גרסאות שונות בשאלה מי מחלק ביניהן את החומר להקלדה, מזל או פנינה (האחראית, מן החדר הקטן, על הקלדניות עובדות מדינה), או שהן לוקחות את החומר בעצמן מן הארגזים, מתוך שגרה והיכרות של העבודה. נתגלו שינויים בגרסאות בנוגע לשאלה בדבר מתן הוראות, פיקוח ועוד נושאים כאלה ואחרים. לאחר שעיינו במכלול החומר שבתיק, התרשמותנו מן העולה מחומר הראיות היא, כי כרגיל לקחו הקלדניות לעצמן את הטפסים מן הארגזים שהוכנסו לחדר. כרגיל, גם לא היה צורך בפיקוח מיוחד על הדרך שבה בוצעה עבודתן. מדי פעם נתעורר הצורך בהקלדה של חומר דחוף. על הדחיפות וסדר העדיפויות של הקלדת הטפסים הודיעו בדרך כלל מי מעובדי שע"מ למזל לוי, והיא זו שעדכנה את קבוצת הקלדניות. מן העדויות עולה, וכך אנו קובעים, כי מתוך שהעבודה נעשתה בשני חדרים, ומאחר שנתברר כי עד לתחילת ההליכים המשפטיים ישבו כמה מקלדניות תגבור באותו החדר עם הקלדניות עובדות המדינה, עליהם הייתה אחראית הגב' פנינה דהאן, לא הייתה הפרדה, כך שמזל תיכנס לחדרה של פנינה ותסביר לקלדניות תגבור בנפרד את מידת הדחיפות שבהקלדת חומר כזה או אחר. את ההסברים האלה נתנה דהאן או יהודית קרבסי, שקדמה לה בתפקיד, לכל העובדות בחדר "המשותף", קלדניות שע"מ ותגבור יחדיו. נציין כי אנו מתקשים להאמין לגרסת מי מן התובעות כי פנינה נהגה להיכנס לחדר הגדול ולסדר את החומר שעל שולחנן. 25. אף שמענו כי מחציתו השנייה של כל חודש היא תקופה שבה יש לחץ מיוחד בעבודה, ובה יש צורך להקליד חומר רב ולהגיע להספקים גבוהים. באותן תקופות, יש מדי פעם דרישה לעבודה מוגברת בשעות נוספות, ויש קושי לאשר חופשות. בנושאים אלו הרבו באי כוח הצדדים לחקור ולברר, וכאן עלתה נטייה של התובעות "להגזים" במעורבותם הישירה של בעלי התפקידים של שע"מ, בהפעלת סמכותם ישירות כלפי קלדניות תגבור. התרשמותנו היא, וכך אנו קובעים, כי הדרישה לעבודה ברמת תפוקה מוגברת, לרבות דרך ביצוע שעות נוספות, הגיעה מדי פעם דרך אנשי שע"מ, ובעיקר מציון יהב. כך, בהתאם לתנאי ההסכם שבין שע"מ לתגבור,בדבר דרישה לרמת הספק מסוימת . דרישה זו, הופנתה כרגיל למזל לוי, כאחראית על הקלדניות. יש להניח כי במידת הצורך, הופנו דרישות לפנינה דהאן, כאחראית על הקלדניות עובדות המדינה. אפשר בהחלט כי מדי פעם הושמעה דרישתו של יהב לתפוקה מוגברת מן התובעות, בחדר שהקלדניות עבדו בו, וכך היא הגיעה לאוזניהם, ישירות. מכל מקום אין בפנינו ראיה מהימנה בדבר קיומו של קשר ישיר של מי מן הגורמים האחראים בשע"מ, המורה למי מן הקלדניות באופן ספציפי ואישי להגביר תפוקה, או מבקש כי תעבוד שעות נוספות, וכיו"ב. 26. נמצאנו למדים עוד, כי מדי פעם כשהיה צריך לתת הנחיות מקצועיות חדשות, אלו ניתנו או באמצעותה של מזל לוי, או ישירות על ידי הגורמים המקצועיים בשע"מ, לקלדניות, לרוב על פי בקשתה של לוי . כמו כן נתברר, כי אצל פנינה דהאן, האחראית על עובדות המדינה, ורק אצלה, יכלו הקלדניות כולן, לרבות עובדות תגבור, "לפתוח אגיד". זו הייתה פעולה שנעשתה באמצעות המחשב, וניתן היה לבצעה רק בעזרתה של פנינה. וכבר ציינו, כי בעמדת המחשב שאצל פנינה, ניתן היה לעמוד בכל נקודת זמן על רמת ההספק של כל אחת ואחת מן הקלדניות, לרבות קלדניות תגבור. פנינה גם הוציאה דוחות כלליים אודות תפוקת החדר, ומוסרת אותם למזל (עמ' 16). הנה כי כן, לשע"מ יש פיקוח מסוים על רמת הביצוע האישית של העבודה. 27. כמו בעניין הדרישה לעבודה בשעות נוספות, כך גם בעניין החופשה, היה ניסיון מיוחד של התובעות להצביע על עובדי שע"מ כמי שאחראים על אישור חופשותיהן. מן העדויות עולה, וכך אנו קובעים, כי הבקשה לחופשה צריכה הייתה להיות מוגשת למזל לוי. בין השיקולים לאישור החופשה עמד השיקול בדבר מידת הלחץ בעבודה, העומס ורמת הדחיפות בביצוע העבודה. למזל, שעמדה כל העת בקשר ישיר עם הממונים משע"מ ובעיקר עם ציון יהב, נמסרה האינפורמציה אודות רמת הדחיפות של ביצוע העבודה. על פי המידע שנמסר לה מיהב, ואפשר שגם הייתה מפרטת בפניו את הבקשות הספציפיות לחופשה, הייתה מודיעה לקלדניות על אישור החופשה או אי אישורה. כך או כך, החלטתה הייתה תלויה בהנחיות שקיבלה מאנשי שע"מ לגבי רמות הדחיפות של ביצוע העבודה. לפי העולה מן העדויות ששמענו, אבי שגיא או אחרים מסניף תגבור לא עסקו בנושא זה בשגרת עבודתם. 28. בין הצדדים יש מחלוקת מסוימת בעניין היותה של עבודת ה"קלידה" במוקד פעילותה של שע"מ. בשים לב למהות עיסוקיה של שע"מ בכלל, מתברר, כי גם אם לא נגדיר את עבודת הקלידה ככזו העומדת במוקד פעילותה של שע"מ, התמונה המתקבלת היא כי כל עוד לא יבוצעו בשע"מ השינויים הטכנולוגיים בהם מדובר אצלה מזה שש שנים לפני הגשתה התביעה, אין שע"מ מסוגלת לבצע תפקידים מרכזיים שבאחריותה, בלא שמבוצעת עבודת הקלידה. כך, בהיותה מספקת למשרד האוצר נתונים אודות גביית המיסים. בלעדי הקלדתם של הנתונים, אלו לא יסופקו למשרד האוצר. הנה כי כן, הקלדת הנותנים היא ברמת חשיבות עליונה מבחינת התפקוד השוטף של שע"מ. השכר 29. כבר הצבענו על כך שהתשלום שקיבלה תגבור משע"מ חושב לפי כמויות תווים מוקלדים. שכרן של התובעות, לעומת זאת, שולם להן מתגבור לפי שעת עבודה. על סוג הקשר או מידת התלות בין התשלומים השונים לא הובא בפנינו ניתוח. יש להניח, במידה גבוהה של ודאות, כי תגבור חישבה את עלות שכרן של הקלדניות כך שלא יהיה עליה לשלם יותר מן התשלום המועבר אליה מן המדינה, וודאי, שגם רווח מסוים מן הראוי שיישאר בכיסה. על כך אין לבוא כלפיה בטענה. כך או כך, קשר מסוים ודאי קיים בין התשלום שמגיע לקלדניות לבין זה ששולם לתגבור. את שכרן של הקלדניות שילמה בפועל תגבור. תלושי השכר הובאו אל מזל מדי חודש, על מנת שתחלק אותם לקלדניות. אף למדנו לדעת על הסכם קיבוצי לעובדי תגבור, ועל שיפור תנאי השכר של התובעות, שהושג באמצעות ההסתדרות ב-1.3.00 (ראה על כך לעיל בפרק העובדות המוסכמות). 30. וסימן אחרון מרשימת סימני ההיכר כפי שנקבעו בפסק הדין בעניין כפר רות - כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם. התרשמותנו היא, כי הדמויות המעורבות קיבלו במהלך השנים את המצב הפורמאלי שהוצג בפניהם, בעניין היותה של תגבור מעסיקתן של התובעות כמצב נתון. 31. לגבי עובדי המדינה - אלו הבחינו בין הקלדניות עובדות שע"מ לבין קלדניות תגבור, וידעו, כשהדבר נחוץ היה, לשלוח מועמדת שביקשה להתקבל לעבודה אל מזל, על מנת שזו תקלוט אותה לעבודה באמצעות תגבור (ראה עדות יהב עמ' 217 ש' 20) . כך גם הקלדניות עובדות המדינה, ולפחות פנינה דהאן ביניהן, המבחינה באופן ברור בין הקלדניות עובדות המדינה לבין קלדניות תגבור, ומעדותה אף למדנו לדעת על מתח קשה ביותר על רקע ניהולה של התביעה ,בה מבקשות עובדות תגבור להיות מוכרות כשוות לקבוצת עובדות המדינה, במעמדן ובזכויותיהן(ראה למשל בעמ' 198). ובאשר לתגבור - תגבור אמנם התקשרה בהסכם עם שע"מ, לפיו אין כל קשר משפטי בין העובדות לבין שע"מ. תגבור גם התקשרה עם ההסתדרות, והגיעה להסכם בדבר הטבת תנאי שכרן של הקלדניות. עם זאת, כבר הפנינו לפיטוריהן החוזרים של התובעות על רקע זכיית חברה חדשה במכרז, והרצון לאפשר להן להשתלב אצל החברה הזוכה. הפיטורים בנסיבות אלו אינם מבססים דוקא התיחסות של תגבור אל הקלדניות כעובדות שלה. אף מעניינת התייחסותו של ב"כ תגבור במכתבו אל ההסתדרות, בו הוא מביע תרעומת קשה על התנהגותן של התובעות במהלך תקופת הסכסוך, לרבות כלפי מזל לוי "שהיא עצמה עובדת ומועסקת במקום 15 שנה", והרי אצל תגבור מדובר בהעסקה בת כ-6 שנים בלבד (ראה בס' 14 למכתב תגבור מיום 7.9.00 נספח לתגובת תגבור לבקשה לסעד זמני). מיהו המעסיק בעיניהן של התובעות? 32. מתוך עדויותיהן של התובעות בנקודה זו, יש קושי לקבל תמונה, וזאת במידה לא מבוטלת עקב השתדלותן היתרה לשכנע אותנו בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בינן לבין המדינה, והמדינה בלבד. מכל מקום, לאור התרשמותנו הכוללת, לרבות מעדויותיהן של התובעות, אנו קובעים כי במהלך השנים קבלו התובעות את המצב הפורמלי כמשקף נכונה את זהות המעסיק. כל התובעות ראו את תגבור כמעסיקתן. על כך באו בתביעתן לבית הדין, על מנת שאנו נקבע אחרת. 33. הנה כי כן, כמו בשעתו, בהחלטתנו בבקשה לסעד זמני, כן עתה, לאחר שמיעת כל מסכת העדויות, ניתן לומר כי חלקם של הסימנים כפי שנקבעו בענין כפר רות, מטים את הכף לכיוון אחד, ואחרים מטים אותה לכיוון אחר. מצב דברים זה, שבו חלקן של העובדות מצביע על קיום יחסי עובד מעביד עם צלע אחת שבמשולש, ואחר יצביע דווקא על הצלע האחרת, נובע מעצם קיומה של תבנית ההעסקה המשולשת, הבלתי שגרתית (ראה לצורך השוואה בפסק הדין מפי השופטת ורדה וירט-ליבנה, ע"ב (תל אביב) 911583/99, חני אבני ואח' - מדינת ישראל ואח', ניתן ביום 29.7.01 וטרם פורסם, בפסקה 30 לפסק הדין, להלן - עניין חני אבני). 34. בשעתו, בהחלטתנו בבקשה לסעד הזמני, משנטתה הכף לכאן וגם לכאן, ומשמדובר היה בבקשה לסעד זמני, ניתנה החלטתנו בעיקר על יסוד מאזן הנוחות, ומה שנראה היה בעינינו נזק בלתי הפיך לתובעות אם יפוטרו מעבודתן. עתה, לאחר שהובא בפנינו כל הדרוש אל כפות המאזניים, ומשהמטוטלת נעה בין סימני ההיכר השונים, תינתן הכרעתנו להלן, על יסוד משקלם הסגולי של סימני היכר שנבחנו על ידינו, תוך בחינת הנסיבות בכללותן, ולאורן של מטרות חברתיות העומדות ביסוד פסיקתו של בית הדין, בשאלות העקרוניות המתעוררות מפעם לפעם בקשר לקיומם של יחסי עובד מעביד בכלל, ולזיהויו של המעביד בפרט. 35. כמו בעניינים דומים אחרים, בהם נזקק בית הדין לשאלה בדבר זיהויו של המעסיק האותנטי, נבחן אף אנו, מהן אותן הנסיבות או הסימנים בענין שלפנינו, שבהם יהיה כדי להטות את הכף ולהכריע בשאלה אם העיסקה הפורמאלית היא היא העיסקה האותנטית אם לאו. כך, בענין חני אבני מה שהיווה את לשון המאזניים היו הוראות המכרז, שלפיהן נשלל הכוח מ- או.אר.אס לבחור את הקלדניות שיצטרפו אל מאגר העובדים ונשלל ממנה הכוח, לאחר שתסיים את ההתקשרות עם המדינה ליהנות ממיומנותן (ראה בפסקה 36 לפסק הדין, וראה את פסק הדין בכללותו); בפסק הדין של בית הדין האזורי בבאר שבע, מפי השופט אילן סופר, ע"ב (באר שבע) 2515/01 נינה טופר- מועצה מקומית תל שבע ואח' (ניתן ביום 7.6.04, טרם פורסם), מה שהטה את הכף היה בעיקר אגד הזכויות העודף שקבלה התובעת לעומת עובד הרשות המקומית (ראה שם בפסקה 60 לפסק הדין וכן פסק הדין בשלמותו, שאושר על ידי בית הדין הארצי בע"ע 1334/04 טופר - מועצה מקומית תל שבע, ניתן ביום 29.12.04, וטרם פורסם); בפסק הדין של השופטת אהובה עציון בענין חג'בי, הושם דגש על כך שלחג'בי הוצע כמה שנים לפני הגשת התביעה להיקלט כעובד המדינה אך הוא סירב, (ע"ב (תל אביב) 005588/02 חג'בי ואח' - מדינת ישראל ואח', ניתן ביום 9.3.03 וטרם פורסם, בעיקר פסקה 12 לפסק הדין. פסק הדין אושר על ידי בית הדין הארצי בשלב זה ללא נימוקים, בע"ע 116/03 מדינת ישראל - חג'בי ואח', ניתן ביום 15.6.03, להלן - ענין חג'בי). לאילו מסימני ההיכר שנבחנו אין לייחס משקל מיוחד, ומה יהיו הנסיבות או הסימנים שיהיה בהם כדי להטות את הכף? 36. בקשר להבנת הצדדים את מערכת היחסים שביניהם ציינו את מה שנראה בעינינו ההבנה של הנוגעים בדבר, לרבות הקלדניות, כאילו תגבור היא היא מעסיקתן של התובעות. להבנה זו אין לייחס משקל יתר. נכונים בעינינו דברי השופטת וירט-ליבנה בפסק הדין בעניין חני אבני בהתייחסה להבנת התובעות שם, את מערכת היחסים שבינה לבין המדינה, וכך בלשונה של השופטת וירט-ליבנה: "אשר להבנה שמייחסת המדינה לגב' אבני עצמה, נראה לנו כי במשולש יחסים, יש להתייחס בחשדנות ל"הבנה" או להתנהגות של העובד, שמוצא עצמו הלכה למעשה נתון שני מעבידים פוטנציאליים וכאשר בקשתו להכיר בו כעובד של המשתמש נדחית. במצב זה, אם ברצונו להתפרנס ולשמור על מקום עבודתו, ועל כן הוא נאלץ להסכין עם המצב, ואופרטיבית - הוא אינו יכול לעשות דבר. נראה לנו לא סביר שלהתנהגות שכזו יש לייחס "הבנה" של המצב המשפטי. בהקשר זה אף איננו סבורים שעובדת היותה של התובעת חברת ועד הקלדניות, משנה את התמונה. מכל מקום, לו היה לפנינו מצב בו לא היה ניתן להצביע על עובדות אחרות המטות בסופו של דבר את הכף, ייתכן שהיה מקום לתת משקל רב יותר לעובדה כי התובעת ידעה כי היא עובדת של חברת כח אדם" (שם בפסקה 34). אף לא מצאנו כי נכון יהיה ליחס יתר משקל למה שאיננו שנוי במחלוקת בדבר אופן תשלום שכרן של התובעות, שהתשלום הועבר אליהן מתגבור. גם כאן, מעצם טיבה, ההעסקה בתבנית המשולשת מצביעה על קשר בין התשלום המועבר מן המזמין אל החברה ספקית "שירותי הקלידה", המשלמת שכר לעובדות. 37. כמו בעניין חני אבני, כך גם כאן, כן יש ליחס משקל לכך שתגבור איננה מתנערת מחובותיה כמעסיקה (ראה לצורך השוואה דב"ע נד/96-3 מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ - חליל עבדל רחמן ואח' פד"ע כט 151, וכן ראה פסק הדין של בית הדין האזורי בתל אביב, השופטת עליה פוגל, ע"ב (תל-אביב) 912129/99 אלבחרי ואח' - כ.א.מ ואח', ניתן ביום 29.9.05 וטרם פורסם). אף יש לתת משקל לקיומו של הסכם קיבוצי המסדיר את זכויות עובדי תגבור, ולהסכם אליו הגיעו ההסתדרות וועד הקלדניות של שע"מ בשעתו עם תגבור, להעלאת שכרן של הקלדניות ובקשר לזכויות נוספות (ראו סע' 6יג לעיל). 38. לאחר בחינת סימני ההיכר, הכרעתנו היא, כי כפות המאזניים יטו בנסיבות הענין שלפנינו, ובאופן ברור, לכיוון קביעת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הקלדניות לבין המדינה (והחל ממועד שאליו נתייחס בהמשך דברינו), לאור הצטברותם של סימנים ונסיבות שבאופן מובהק "ועל פני השטח" ואף בדרך פיזית הנראית לעין, הביאו במקרה שלפנינו ליצירת שני מעמדות של קלדניות במשרדי שע"מ, תוך שימוש ב"עלה תאנה" כמעט בדמותה של האחראית על הקלדניות, כמבססת קיומם של יחסי עובד מעביד עם תגבור. לפני שנעמוד ביתר פירוט על אותן העובדות או הסימנים אליהם מכוונים דברינו, נביא מפסק הדין של השופטת אלישבע ברק, בעניין אסנת דפנה לוין, היפים לכאן, בענין המטרה החברתית העומדת ביסוד הבחינה שאנו עורכים בקשר לזיהוי המעביד, ואלו הדברים: "... על המטרה העומדת לנגד עינינו להיות, כך אני סבורה, שעובד לא תפגענה זכויותיו בשל מסמרות פורמאליים שנקבעו בעבר באשר ליחסי עובד מעביד, ושאינם מתאימים עוד לצורת ההעסקה דהיום. זאת באשר להבחנה שיש לעשות לגבי הגדרת מעביד בחוקים שונים. אך גם כשאלה של מדיניות אם לא נבחן את מהותם האמיתית של היחסים, הרי שניצור שני מעמדות של עובדים העובדים ומשתלבים במקום עבודה אחר. שני מעמדות העוברים הללו עובדים דרך קבע במקום עבודה אחד , במפעל אחד, ולשניהם מירב הזיקות לאותו מקום עבודה. 'המעמד' האחד, עובדים שמתקבלים כעובדים מן המניין למפעל אם בדרך של משא ומתן ואם בדרך של מכרז, מקום שיש חובה לקבל עובדים בדרך של מכרז או מקום שהמפעל מנחה את עצמו או בוחר לקבל את עובדיו דרך קבע במפעל אך נחשבים לעובדי חברת כוח אדם. על עובדים אלו לא יחולו ההסכמים או ההסדרים הקיבוציים החלים על מקום העבודה ועובדים אלו, הם עשויים לא לקבל קביעות וגמלאות. עובדים אלו הופכים למעין "OUTLAWS" במפעל" (דב"ע נה/109-02 אסנת דפנה לוין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט, 328). 39. עמדנו על כך כי הקלדניות עובדות המדינה, נותרו עובדות שע"מ מאז 1977. במשך כל שנות עבודתן בשירות המדינה הן צוברות, ובדין, את הזכויות המגיעות להן מכוח החוק, מכוחם של הסכמים קיבוציים, זכויות ותק, קבלת גמלאות ועוד. אין להקל ראש בשנות הוותק הרבות של הקלדניות עובדות המדינה, או בזכויותיהן, אותן רכשו בעמל רב במשך שנים רבות. אלא שלצידן, בשולחנות עבודה זהים, נמצא קלדניות המבצעות את אותה העבודה, חלקן על פני שנים רבות. אפילו מדובר במספר שנים שהוא קטן יותר משנות הוותק של עובדות המדינה, לא נוכל להקל ראש בוותק של 16 שנים, 13 שנים, ואף לא של שש שנים. על קביעותה של העובדת אצל המשתמש לעומת חילופי חברות כוח האדם עומדת השופטת ברק בפסק הדין בענין אילנה לוינגר, ויפים דבריה גם לעניין שבפנינו: "בעניינו לא חברות כוח אדם סיפקו את עבודתה של העובדת המערערת ולא הם הפנו את המערערת למשתמשת. המדינה, היא המשיבה, סיפקה לחברות כוח האדם את העובדת. העובדת... היא הייתה הקבועה בכל מערכת היחסים הזו, כאשר חברות כוח האדם התחלפו על פי מכרזים שקיימה המשיבה. המערערת נשארה קבועה , מועסקת על ידי המשיבה באותו מקום ובאותו תפקיד ורק באופן פורמלי נחשבה בכל פעם לעובדת של חברת כוח אדם אחרת, עובדת של אותה חברה שזכתה במכרז אותו זמן. העובדת צברה וותק אצל המשתמשת, המשיבה ולא בחברת כוח האדם". 40. הנה כי כן שתי הקבוצות של הקלדניות, הקלדניות עובדות המדינה וקלדניות תגבור, הן התובעות שבפנינו, מבצעות את אותה העבודה. האחת מקבלת הוראותיה ממזל, והשנייה מפנינה. פנינה ומזל מקבלות שתיהן הוראותיהן מציון. איתרע מזלן של קבוצת התובעות שהן, מבלי שיש סימן מיוחד המייחד אותן לעומת חברותיהן, שמצאו ותמצאנה עצמן מפוטרות אחת לכמה שנים מן העבודה, ומתקבלות מחדש לעבודתן. הן התגלגלו לדפוס עבודה בלתי שגרתי, שעל תוצאותיו, כפי שבדיוק באו לידי ביטוי אצלן, עומדת פרופ' ר' בן-ישראל בספרה, ובאלו המילים - "התפתחות שוק העבודה פיתחה דפוסי עבודה בלתי שגרתיים של העסקה במשרה חלקית, ארעית או גמישה. מבצעי עבודה אלה נתפסים אמנם כעובדים (שכירים) אבל חרף זאת מעמדם כעובדים (שכירים) הינו שונה... גם המעמד שלהם כעובדים (שכירים) הינו שונה מבחינת סל הזכויות שהוא משקף. העובדה שתבנית העסקתם היא חלקית ובלתי רצופה וכתוצאה הם מועסקים על ידי מעסיקים שונים בתקופות זמן שונות, יוצרת מציאות שהם לא יכולים לצבור אצל מעביד מסוים זכויות. חסר זה הינו משמעותי במיוחד לאור דרך הבטחת הזכויות בחקיקת המגן. חקיקה זו מתנה את הזכאות לזכויות המוגנות בתקופת אכשרה, שעובדים המועסקים בדפוסים גמישים ובלתי שגרתיים אינם יכולים לצבור או שהיקף הזכות ושיעורה הם פועל יוצא מהוותק במקום העבודה. יתרה מזאת, יש דעה, שמעביד צריך לממן זכויות חברתיות של עובדים (שכירים) המועסקים בתבניות העסקה מסורתיות ושגרתיות, כי הוא נהנה מעבודתם של אלה במשך תקופת זמן ארוכה ומתמשכת. אבל כלפי עובדים (שכירים) ארעיים, זמניים או המועסקים במשרה חלקית, המחויבות שלו להבטיח את זכויותיהם האמורות נחלשת. כלומר, שפיתוח וגיבוש תבניות העסקה בלתי שגרתיות וגמישות אלה יצרה שני סוגים של עובדים (שכירים) : אלה הנהנים מסל זכויות מלא ואלה הנהנים מסל זכויות מצומק יותר" (רות בן ישראל, דיני עבודה בישראל , בהוצאת האוניברסיטה העברית, פרק שלישי פסקה 4). בניתוח של פרופ' בן-ישראל נמצא התייחסות לשני סוגים של עובדים שכירים, אותם הולידו דפוסי ההעסקה הבלתי שגרתיים. שני הסוגים הללו נמצאו לנו במסגרת הדיון כאן, כיסא ליד כיסא, חדר ליד חדר, במתקני שע"מ. הכיסאות הופרדו וה"חומה" הוקמה בין שני החדרים מיד עם פתיחת ההליכים בתיק זה, כך שנמצאה הפרדה פיסית ברורה יותר בין שני המעמדות דרך הקיר המפריד בין שני החדרים. 41. אם נמצא לבית הדין האזורי בתל אביב, בעניין חני אבני, הסממן שהכריע את הכף בשאלת זיהוין של קלדניות בתי המשפט במעורבותה המיוחדת של המדינה בקביעת זהותן של הקלדניות ושיעור שכרן, כי אז בנסיבות המקרה שלפנינו מה שיכריע את הכף הוא יצירת ה"מעמדות" שבמקום העבודה על פני שנים ארוכות, וסל הזכויות המצומק של בנות המעמד האחד לעומת השני. ויודגש, אין אנו סבורים כי עצם קיומן של שתי הקבוצות הוא החושף, כשלעצמו, את העיסקה האותנטית. הצטברותם של "סימנים" היא המביא לחשיפת המעסיק . כך, דרך השנים הרבות בהן נותנת קבוצת הקלדניות עובדות צד ג' "שירותי קלידה" למדינה באותם תנאים )פיסיים), ובאותו מקום כמו "אחותן הבוגרת", קבוצת הקלדניות עובדות המדינה, "סילוקן" מן המקום, אך למראית עין, דרך החלפת חברות כוח האדם ב-1994, הניסיון לסילוק החוזר, ושוב למראית עין בשנת 2000, על מנת לאפשר קליטתן באמצעות חברה אחרת, והכל לצידה של האחות הבוגרת, קבוצת הקלדניות עובדות המדינה הממשיכות ועובדות במקום ובידיהן סל זכויות שנשלל מן התובעות - הצטברות כל הסימנים הללו היא המטה את הכף בנסיבות שלפנינו, והיא החושפת את העיסקה האותנטית, דהיינו, את זהותו של המעסיק האמיתי. נדגיש את הפגיעה במקרה שלפנינו, כמו בעניין חני אבני, הנגרמת בחילופי המעבידים הנעשית מידי מספר שנים, לעומת הקביעות באותו מקום עבודה, אשר אינה מוצאת כל ביטוי בשל צורת העסקה זו, ובלשון פסק הדין: "הפגיעה הנגרמת מצורת העסקה זו אינה בהכרח פגיעה קונקרטית, זו פגיעה הנוגעת ליחסי העבודה במקום לתרבות הארגונית במפעל, למידת הנאמנות ותחושת השייכות של העובד לארגון בו הוא פועל, כל אלה קשורים קשר הדין למונה הרחב של כבוד האדם, ובדרך הטבע הם קשים להוכחה" (ראה שם בפסקה 41). 42. 42. ואמנם, בולטת במיוחד היא הפגיעה בכבודן של התובעות בהליך שבפנינו, וכל זאת במיוחד על רקע המעמדות שנוצרו במקום העבודה, וכפי שבא לידי ביטוי באופן בוטה וגס כמעט, דרך "הפרדתן" מן המעמד האחר והצבת הגבול הברור בינן לבין אחותן המועדפת, מיד עם פתיחת ההליכים בבית הדין. 43. ב"כ המדינה מבקשים מאיתנו ללמוד הלכה מפסק הדין של השופטת אהובה עציון בענין חג'בי (ראה לעיל בפסקה 35). באותו ענין נקבע כי אין לראות את התובעים, קבוצת מאבטחי הטיולים, כעובדים של משרד החינוך. גם שם היו מן העובדים שהיו מועסקים פורמלית על ידי חברות כוח אדם שונות, ועוד סימנים נמצאו במתכונת העסקתם המבססים דווקא קביעת קיומם של יחסי עובד מעביד עם המדינה. נכונה בעינינו האבחנה בין נסיבותיו של ענין חג'בי לאלו שבפנינו, כפי שמצביעות עליה ב"כ התובעות, בתשובתן לסיכומי המדינה. מפסק הדין של השופטת עציון בענין חג'בי, עולה באופן ברור, וכבר עמדנו על כך, "החיזוק המשמעותי" לביסוס הקביעה בדבר האותנטיות של העיסקה עם המעסיק הפורמלי. חיזוק זה נמצא בעניינו של התובע חג'בי, ש"על עדותו נבנו תשתיות התובענה ואדניה", כי הוצע לו להקלט כעובד המדינה, והוא סירב, והעדיף להישאר עובד של חברת כוח האדם. השופטת עציון מציינת עוד בפסק הדין, כי לפי העולה מן העדויות, הוא עתיד היה, עם המעבר לעבודה כעובד המדינה, מעבר שהוא לא היה מעונין בו, להשתכר סכום נמוך בהרבה מהסכום שהשתכר כעובד חברת כוח האדם. לטעמנו, בכך יש משום שוני מהותי ובסיסי בין המקרה שלפנינו ובין עניין חג'בי. למותר לציין כי בעניין שבפנינו לא ניתנה למי מן התובעות זכות בחירה, שכרן וסל הזכויות שבאמתחתן כעובדות תגבור, וודאי שאינו עולה על זה של עובדות המדינה במעמדן, כי אם ההפך מכך הוא הנכון (וראה לצורך השואה את פסק הדין בענין נינה טופר שהוזכר). 44. וענין אחרון, קודם שנסכם דברינו אודות המעסיק האמיתי והאותנטי של התובעות. בסיכומיה, מבקשת המדינה, להצביע על מה שנראה בעיניה נתון מרכזי שיש בו כדי לחזק את טענתה בדבר העדר יחסי עובד מעביד. לדעת המדינה, בעובדה שהמזמין הינו גוף ציבורי יש כדי להצדיק התייחסות שונה של בית הדין לעומדת מזמין פרטי רגיל. לדעת ב"כ המדינה כך גם עולה מפסק הדין בענין חג'בי. אנו לא מצאנו בענין חג'בי "הנחות" שיש ליתן למדינה בבחינת האותנטיות של מערכות היחסים שבינה לבין נותני שירותים, ובין עובדים למעסיקם. אין חולק כי מדינת ישראל רשאית ומוסמכת לבצע חלק ממדיניותה במשרדים השונים, כפי שהיא אף עושה בפועל, באמצעות מיקור חוץ (ראה למשל דב"ע מט 70-3 חריזי - מדינת ישראל, פד"ע כא,208, דב"ע נב 17-4 מדינת ישראל - ההסתדרות הכללית פד"ע כו, 87). אף לא נחלוק על הסמכות והאפשרות הנתונה לה לרכוש שירותי קלידה. עם זאת, אין לאפשר למדינה לעקוף, באמצעות מיקור חוץ, הגנות שנותן משפט העבודה לעובדיה, אם בחוק ואם בהסכמים או הסדרים קיבוצים. יתירה מכך. על המדינה, ככזו, מוטלת חובה מוגברת של תום הלב, ולא נכון יהיה שלא להקפיד עימה על ביצוע חיוביה כלפי עובדיה, על פי כל דין. 45. הנה כי כן, כל המפורט לעיל מטה את הכף, ומצביע על כך, כי נכון יהיה לזהות את מדינת ישראל כמעסיקתן האותנטית של התובעות, וכל זאת החל מן המועד כפי שיפורט להלן. לסיכום פרק זה יפים יהיו דברי הנשיא אדלר בפרשת אסולין, ובאלו המילים: "עינינו הרואות, כי בית הדין אינו מהסס לבחון את מערכת היחסים האמיתית והאותנטית בין הצדדים ולחשוף את תכלית ההתקשרות כפי שהיא באה לידי ביטוי במערכת היחסים שנוצרה בפועל. זאת ועוד, במקרים בהם הצדק החברתי ותכליתם של חוקי העבודה המגן מצדיקים כך, יעניק בית הדין זכויות והגנות של משפט העבודה למבצעי עבודה המועסקים בתבניות העסקה בלתי שגרתיות. יודגש, כי מדובר ביוצא מן הכלל, שכן הכלל, כי יחסי עובד - מעביד קיימים רק בין צדדים לחוזה עבודה נותר על כנו. אולם, לאור התמורות בשוק העבודה, העיוותים שנגרמו על ידי אי התאמת המשפט למציאות ופסיקתו של בית המשפט הגבוה לצדק הגענו למסקנה שיש מקום לקביעתם של חריגים לכלל" (ראה שם בעמ' 718). מועד תחילת יחסי עובד-מעביד עם המדינה: 46. שקלנו אם נכון יהיה לקבוע, כבקשת התובעות, כי נתקיימו יחסי עובד מעביד בינן לבין המדינה ממועד תחילת עבודתה של כל אחת מהן, או לחילופין, לקבוע העסקתן במשותף על ידי המדינה ותגבור, ממועד תחילת העסקתן. כמו בענין חני אבני, הגענו לכלל החלטה כי לא יהיה זה נכון וצודק ליתן הצהרה רטרואקטיבית בענין מעמדן של התובעות, ממועד תחילת עבודתן. כך, לאור השיהוי הרב שבהגשת התביעה (ואפילו אם ההצהרה המתבקשת היא לכל המוקדם משנת 1994), וכן, ובמידה לא מבוטלת, לאור המשא ומתן הישיר שקיימו הקלדניות עם תגבור, שלא התחמקה ממחויבויותיה כמעסיקה והגיעה איתן לכלל הסכם בדבר שיפור תנאי שכרן ותנאי העסקתן ב 1.3.00, חודשים ספורים לפני הגשת התביעה לבית הדין. לפיכך, ובמסגרת שיקול הדעת הנתון לבית הדין בבואנו ליתן סעד הצהרתי, אנו קובעים כי יש לראות את מועד הגשת התביעה לבית הדין, 26.12.00, כמועד שהחל ממנו יש לראות את המדינה כמעסיקתן של התובעות (וראה לצורך השוואה פסק הדין של השופטת חגית שגיא ע"ב 1238/01 (תל אביב) טייב יהושע ואח' - עירית חולון ואח', ניתן ביום 12.5.04, וכן פסק הדין של השופטת עליה פוגל, ע"ב (תל אביב) 912129/99 ישראל אלחברי ואח' - כ.א.מ. שירותי שמירה, ניתן ביום 29.9.05). למען הסר ספק, יובהר, אין לראות את התובעות כ"עובדות קבועות" של המדינה, באשר הן לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה על פי חוק המינויים והתקשי"ר (ראה ע"ע 388/99 יעקב חסון - מדינת ישראל, פד"ע לט 358, בעמ' 364). את חוזה העבודה שלהן יש להגדיר כחוזה לתקופה, שאינו מעניק לעובד קביעות. האם יש ליתן צו כנגד פיטורי התובעות? 47. בהחלטתנו, שניתנה במסגרת הצו הזמני, הורינו על עיכוב פיטוריהן של התובעות, עד לקבלת החלטה בשאלה בדבר זהות מעסיקן. משקבענו כי יש לראות את המדינה כמעסיקתן של התובעות, אנו מתבקשים להורות למדינה שלא לפטרן. לא מצאנו כי נתקיים בנסיבות העניין הדרוש על מנת ליתן צו כמבוקש כנגד המדינה. זאת מה עוד, שזה מכבר מבקשת המדינה לערוך שינויים טכנולוגיים, שיצמצמו את הצורך בעבודת קלדנות במתקניה. לעניין זה יוזכר אף פרק הזמן הארוך שבו נוהלו ההליכים בתיק. בפני בית הדין לא הוכח כל טעם מדוע יש להורות למדינה שלא לפעול להכנסת שינויים טכנולוגים או אחרים במערך קלידת הנתונים אצלה. נסיבות העסקתן של התובעות אינן מקנות להן חסינות מפני פיטורים, וכל זאת בכפוף להפעלת הסמכות על פי כל דין. אם מבקשת המדינה לפטר את התובעות, עליה להפעיל סמכותה בתום לב, ולקיים חובת ההיוועצות עם ארגון העובדים קודם לפיטורים. יפים לענין זה גם דברי הנשיא אדלר בפסק הדין בענין חסון, לפיהם ככל שמדובר במי שמועסק תקופה ארוכה, מוטל על המעסיק לנמק היטב את סבירות הפסקת ההעסקה (ראה שם בפסקה 5 לפסק הדין). כמו כן מציין הנשיא אדלר כי ככל שהעובד מועסק יותר שנים בשירות הציבורי אין למנוע ממנו להשתתף במכרז פנימי (ראה שם). סוף דבר 48. מתקבלת תביעת התובעות להכיר בהן כעובדות המדינה. התובעות מוכרות כעובדות המדינה החל ממועד הגשת תביעתן לבית הדין - 26.12.00. נדחית בקשת התובעת למתן צו כנגד המדינה למניעת פיטוריהן. משמדובר בסכסוך שבמהותו הוא כסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות. מיקור חוץ (אאוטסורסינג)