מתן סעד זמני בערעור ניתן על פי הוראת תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 "מטעמים מיוחדים שיירשמו". מתן סעד זמני לתקופת הערעור ניתן אך באותם מקרים בהם מצליח המבקש לשכנע כי סיכוייו בערעור טובים וכי מאזן הנזקים נוטה לטובתו (ראו: בש"א 2398/97 איל נ' איל, פ"ד נא (5) 609; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 866). במקרה שלפנינו, לא מצאנו טעם מיוחד המצדיק מתן סעד זמני עובר להכרעה בערעור. ערעורה של המבקשת נסוב כנגד דחיית תביעתה ביחס לסעד האכיפה או לתשלום שכרה בתקופה בה שהתה בחופשה כפויה ללא תשלום. הלכה פסוקה היא, כי כאשר נדחית תביעה בערכאה דיונית, לא בנקל יינתן סעד זמני עד לבירור הערעור (בש"א 4459/94 סלמונוב ואח' - שרבני ואח' פ"ד מט(3) 479; ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, דינים עליון, כרך סז, 317; דב"ע נו/3-3 ידידיה שגב - מדינת ישראל עבודה ועוד (12), עבודה ארצי, כרך כח(1) 285). להלן תקציר החלטה של בית הדין לעבודה בנושא: החלטה 1. לפנינו בקשה למתן סעד זמני בערעור, במסגרתה נתבקשנו ליתן צו המונע מן המשיבה לפטר את המבקשת מעבודתה עד להכרעה בערעור. 2. המבקשת עבדה בשירות המשיבה (להלן גם - המועצה המקומית) החל מיום 01.09.94, תחילה בתפקיד עובדת נקיון בבית ספר, לאחר מספר שנים הועברה לעבוד בתפקידי מזכירות כללית בבניין המועצה המקומית, ולבסוף הועסקה כמזכירה במתנ"ס בכפר שיבלי. מיום 13.09.03 שהתה המבקשת בחופשת לידה ולאחריה בחופשה ללא תשלום עד ליום 19.02.04. בתום החופשה ללא תשלום ביקשה המבקשת לשוב לעבודתה, אולם המשיבה הודיעה לה, כי אין אפשרות להשיבה לעבודה. זאת, משעבודת המתנ"ס הוקפאה, ולמעשה עליה להמשיך לשהות בחופשה ללא תשלום, ללא פירוט באשר למשך החופשה ומועד סיומה. ביום 16.06.04 הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האזורי למתן צו עשה, אשר יורה למשיבה להשיבה לעבודה סדירה בפועל בשירותה. בתביעתה, טענה המבקשת, בין היתר, כי התנהלותה של המשיבה לגביה היתה נגועה בחוסר תום לב ונבעה משיקולים פוליטיים. 3. בית הדין האזורי (השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מר פרל רפאל ומר מיבר דני; עב 1848/04) הכריע במחלוקת שבין הצדדים לאחר ששמע את עדויות הצדדים ובחן את כלל המסמכים והחומר שהיו בפניו. בפסק הדין האזורי קיבל בית הדין את גרסת המשיבה באשר להקפאת הפעילות במתנ"ס עקב קשיים כלכליים; דחה את טענת המבקשת כי העברתה לתפקיד מזכירה במתנ"ס נבעה משיקולים פוליטיים; ויחד עם זאת, פסק כי עצם הוצאת המבקשת לחופשה ללא תשלום בלתי תחומה בזמן, אשר משכה לא מוגדר, מהווה פגם כבד משקל בהתנהלותה של המועצה המקומית, הן מההיבט הפורמלי והן מההיבט המהותי. לאור האמור, נקבע כי יש בפעולה זו, של הוצאת המבקשת לחופשה לא מוגבלת ללא תשלום, משום פיטורים של המבקשת. פיטורים אלו נעשו שלא כדין ובניגוד לדרישות הנוגעות להם. עם זאת, בהתחשב בכך שאין עוד צורך באיוש המשרה בו עסקה המבקשת, שכן המתנ"ס אינו מתפקד ואינו עוד פעיל, ובהתחשב בקשיים הכלכליים בו מצויה המועצה המקומית - לא מצא בית הדין קמא מקום לקבל את תביעת המבקשת לסעד של אכיפה, ולהשיבה לאותה משרה. כמו כן, לא מצא בית הדין לנכון לחייב את המועצה המקומית לשלם למבקשת את השכר שהיתה יכולה לקבל, לו עבדה בתפקיד מזכירת המתנ"ס בתקופה הנדונה. לסיכום, הורה בית הדין למועצה המקומית לדון לאלתר באפשרות שיבוץ המבקשת לעבודה סדירה בשירותה. ככל שלא יתקיימו התנאים להשבתה, או שלא ימצא תפקיד מתאים אחר, נדרשה המועצה המקומית לפעול כדין לסיום עבודתה בהתאם להוראות שנקבעו בחוקת העבודה, התקש"יר, ההסכמים הקיבוציים הרלוונטים ובהוראות ההלכה הפסוקה. 4. כנגד פסק הדין האזורי הגישה המבקשת לבית דין זה ערעור (עע 631/05) וכן בקשה לסעד זמני בערעור, אשר ימנע מן המשיבה לפטר את המבקשת מעבודתה עד להכרעה בערעור. בבקשתה, עמדה המבקשת על הנימוקים שיש בהם, לטענתה, כדי להטות את הכף שבשאלת מתן סעד האכיפה המבוקש. טענותיה של המבקשת הן, כי סיכויי הערעור טובים; קביעת בית הדין קמא ביחס לפגם כבד המשקל שנמצא בהתנהלות המשיבה צריך היה להובילו להורות על השבתה לעבודה; כי זה המקום בו השיקולים הנלקחים בבחינת סעד אכיפת יחסי העבודה יכריעו לטובתה; לאור כלל החומר שהוגש בתיק, טעה בית הדין משלא הכיר בכך שפיטוריה נעשו מתוך שיקולים פוליטייים בחוסר תום לב, ומשכך זכאית היא לסעד של אכיפה, ולחלופין פיצויים מוגדלים; הנזק שייגרם לה מאי מתן הצו גדול בהרבה מהנזק שייגרם למשיבה בקבלת הבקשה. מנגד, טענה המועצה המקומית בתגובתה, כי בקשתה של המבקשת היא למעשה בקשה לעיכוב ביצוע, ומשכך צריכה היתה להיות קודם מוגשת לבית הדין קמא; המבקשת פעלה בהיותה עובדת באופן שאינו הולם, ובבית דין זה תוך העלמת עובדות, באופן המצדיק דחיית בקשתה לסעד זמני; לא ניתן היה לאתר למבקשת משרה מתאימה בשל מצבה הכלכלי של המועצה המקומית; במקום בו נדחית התביעה בערכאה הדיונית, ובהעדר טעם מיוחד או סיכויים סבירים, אין מקום ליתן סעד זמני עד לבירור הערעור. 5. לאחר שנתנו דעתנו לבקשה על נספחיה ולתגובת המועצה המקומית, נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להקדים את מועד שמיעת הדיון בערעור שהגישה המבקשת, והוא יתקיים ביום 22.12.05, בשעה 12:10. בשים לב למועד הדיון הקרוב נוטה הכף שלא להידרש לבקשה טרם נפרשה בפנינו המחלוקת במלואה. 9. סוף דבר - לאור האמור, הבקשה נדחית. הוצאות הליך זה יובאו בכלל חשבון בעת קביעת שיעור ההוצאות בפסק הדין הסופי בהליך העיקרי. החלטה בדבר הגשת תמצית טענות בערעור תישלח לצדדים באמצעות המנ"ת. סעד זמניערעורתקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה