בית הדין לעבודה פסק כי יש לאבחן בין קביעת ועדה הרפואית לעניין הכושר הבריאותי של עובד להמשיך בעבודה לבין קביעת הוועדה הרפואית לעניין דרגת הנכות. כאשר הועדה הרפואית דנה בדרגת נכותו של עובד היא פועלת מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) ועל החלטתה ניתן לערער בפני הועדה הרפואית לעררים. תקנות שירות המדינה (גימלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית) ה'תשכ"ט - 1968 קובעות כי יש להגיש את הערר תוך 60 יום מיום שליחת החלטת הועדה הרפואית. החלטת הועדה הרפואית הופכת לסופית אם לא מוגש עליה ערעור במועד. סעיף 97 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], ה'תש"ל - 1970 קובע מנגנון להשגה על הממצאים הרפואיים שנקבעו בועדה הרפואית. מנגנון זה קובע כי ניתן לערור לועדה רפואית לעררים המתמנית על ידי משרד הבריאות - הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת ועדה רפואית רשאי לערור עליה בפני הועדה הרפואית לעררים בתנאים ובדרך שיקבע שר האוצר בתקנות, ומותר לקבוע בתקנות אלה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, את התנאים שבהם רשאית הועדה הרפואית לעררים לחייב את העורר בהוצאות הערר. להלן דוגמא לפסק דין בבית הדין לעבודה הממחישה את הנושא: פ ס ק ד י ן סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המערער, מר שלמה ברזילי, הלין בבית הדין האזורי על כך שהמדינה, מעסיקתו, לא כללה בשכר הקובע את גימלתו רכיבים שלטענתו צריך היה לכלול בו. כן מלין מר שלמה ברזילי על החלטות של ועדות רפואיות שדנו בעניינו ושבגין החלטותיהן אלו הופסקה עבודתו בשירות המדינה. השופטת ורדה וירט-לבנה אליה הצטרפו נציגי הציבור מר סיטבון ומר זהבי (תב"ע מט/ 3123 /3) דחתה את תביעתו. העובדות העולות מפסק דינו של בית הדין האזורי מר שלמה ברזילי הוא מורה ששימש כמורה ומעבידתו היתה מדינת ישראל. הוא לימד בבית הספר הוברמן בפתח תקווה. בשנת הלימודים ה'תשל"ט חלה מר שלמה ברזילי. הוא אושפז במשך 67 ימים. לאחר שחרורו מהאשפוז לא ניתן היה להחזירו להוראה בבית הספר הוברמן. לפני תחילת שנת הלימודים ה'תש"מ נעשו על ידי המדינה והסתדרות המורים מאמצים לשבץ את מר שלמה ברזילי בעבודה הולמת כמורה בבית ספר מחוץ לפתח תקווה. ועדה מחוזית בדקה את עניינו של מר שלמה ברזילי ולאחר מכן עשתה זאת הועדה הרפואית המרכזית. ועדה זו הגישה את מסקנתה והמליצה כי מר שלמה ברזילי יועבר לתפקיד משרדי למשך חצי שנה. בעקבות זאת הודיעה המדינה למערער כי הוא נדרש לפנות להעסקתו בעבודה משרדית. מר שלמה ברזילי לא נתן מענה למכתב זה. המדינה פנתה אליו במכתב נוסף בו התרתה על אי הופעתו. לאחר מכתב זה התייצב מר שלמה ברזילי במשרדי המדינה ונשלח לעבוד בארכיון בתל אביב. מר יוסף לנג, שהיה בתקופה הרלוונטית סגן מנהל מחוז המרכז למינהל במשרד החינוך, העיד בתצהירו שנמסר כעדות ראשית, כי מר שלמה ברזילי לא תיפקד בתפקידו החדש ואף התפרץ כלפיו וכלפי עובדים אחרים. מר לנג פנה אל מנהל היחידה הרפואית של עובדי המדינה בבקשה לזמן את מר שלמה ברזילי לועדה רפואית. מנהל היחידה הרפואית, ד"ר קנוסוב, הודיע למר לנג כי הוא מתרשם שחלה הרעה במצבו הבריאותי של מר שלמה ברזילי ויש להעמידו לבדיקה רפואית. הועדה הרפואית התכנסה בעניינו של מר שלמה ברזילי. מר לנג הופיע בפניה. מר שלמה ברזילי הופנה לבדיקה רפואית אצל ד"ר שטריך. ועדה פריטטית שישבה בעניינו קבעה כי יש להעסיק את מר שלמה ברזילי בעבודה מנהלית במחוז המרכז עד לקבלת מסקנות הועדה הרפואית וכי באותה תקופה תשולם משכורתו כמורה. משכך עבד מר שלמה ברזילי בארכיון המשיבה בתל אביב. הועדה הרפואית התכנסה בשנית. מר שלמה ברזילי הופנה שוב לד"ר שטריך. ד"ר שטריך ציין בפני מר שלמה ברזילי כי הוא נתבקש להפנותו לבית חולים להסתכלות והציע לו לקחת עורך דין שייצגו. לאור המלצה זו פנה מר שלמה ברזילי לעו"ד דן לפידור. בין עו"ד דן לפידור למשרד החינוך והתרבות התקיימה התכתבות בעניינו של מר שלמה ברזילי. עקב סירובי של מר שלמה ברזילי להתייצב בפני הועדה הרפואית הוא הוזמן לועדת משמעת. בועדה הועלו שתי אפשרויות: בדיקת מר שלמה ברזילי בבית חולים או העמדתו בפני ועדה רפואית. מר שלמה ברזילי התייצב בפני ועדה הרפואית נוספת. הליכים אלו הסתיימו בחודש ספטמבר, 1982. בחודש אפריל, 1983 הודיעה המדינה למערער כי הוחלט על הפסקת עבודתו וכי עליו להמציא את טופסי התביעה לגימלה. מר שלמה ברזילי התנגד להוצאתו לגימלה ברם לטענתו הוא נאלץ לחתום על טפסי התביעה לגימלה מאחר והוא היה חייב להתפרנס בדרך כלשהו. מחודש יוני, 1983 מר שלמה ברזילי הוא במעמד של גמלאי. הדיון בבית הדין האזורי א. טענות המערער בבית הדין האזורי בבית הדין האזורי טען המערער כי הוא הופנה לועדות הרפואיות השונות ללא הצדקה ולא ניתנה לו זכות ערעור על מסקנותיהן. לטענתו למרות הצו שניתן על ידי בית הדין לא ניתנה לעיונו חוות הדעת הפסיכיאטרית. פרישתו לגימלאות נעשתה תחת אילוץ וכפייה ושזורה פגמים מהותיים אשר יש בם כדי להביא לבטלות ההחלטה או למצער לזכותו בפיצוי על כך. עובדי המדינה התנכלו לו, לטענתו, במגמה להרחיקו מעבודתו במערכת החינוך. אשר להגדרת מעמדו כ"מורה נפלט" טען מר שלמה ברזילי כי מדובר בפיקציה להקטנת משכורתו לפני הוצאתו לגמלאות. אשר ליישום החלטת הוועדה הפריטטית טוען המערער כי זו לא יושמה כראוי. הועדה הפריטטית קבעה כי מר שלמה ברזילי יקבל את גמלתו לפי משכורת של מורה. לטענתו הכוונה היא כי הוא יקבל משכורת לפי מורה במשרה מלאה כולל כל התוספות המגיעות לו. לכן לא כדין מנכה המדינה מגימלתו תוספת שהייה וגמול חינוך כיתה המוענקות למורים בהוראה פרונטלית. ב. טענות המדינה בבית הדין האזורי המדינה טענה כי "מורה נפלט" הינו מי שנפלט ממערכת ההוראה. נושא זה אינו מעוגן בתקשי"ר. מדובר בנוהל. לאור החלטת הועדה הפריטטית בעניינו מקבל מר שלמה ברזילי את גימלתו כשהיא מחושבת על בסיס שכרו כולל התוספות לגביהן נתקיימו בו התנאים לתשלומן. מדובר בתוספת וותק, גמול השכלה, תוספת משפחה, החזר טלפון, ביגוד, הבראה וספרות אך ללא תשלום גמול שעות נוספות ותוספת חינוך כיתה. אשר לתוספות משפחה וספרות, אלו בוטלו בהסכם מחודש מרץ, 1983. גמול תוספת שהייה החל להשתלם לראשונה רק ביוני 1981 או בסמוך לכך. התנאי לתשלום תוספת זו הינו שהייה בפועל של עובדי הוראה בין כותלי בית הספר. מורה בפועל שלא נשאר בבית הספר ולא הפיק דוח פעילות לגבי שעות השהייה אינו זכאי לתוספת. זאת ועוד. אם לא שולמו רכיבים מסויימים במשכורת האחרונה שלפני הפרישה לגמלאות הם אינם מהווים חלק מהשכר הקובע לגימלאות, וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גימלאות). הועדה הפריטטית החליטה כי יש לחשב את גמלתו של המערער על בסיס משכורתו של מורה ולא של פקיד מנהלה אולם בכך אין הדבר מקנה לו זכות לקבלת תוספות המשתלמות רק למורים בפועל. ג. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי דחה את כל תביעותיו של מר שלמה ברזילי. נדחו טענותיו של מר שלמה ברזילי כנגד מסקנות הועדות הרפואיות שדנו בעניינו והחליטו כי אין הוא כשיר להמשיך בעבודתו בשירות המדינה. כן נדחתה טענתו כי לא ניתן לו לעיין בחומר הרפואי ולהביא עדים וראיות לעניין תוכן החומר הרפואי. נפסק כי רכיבי השכר - תוספת גמול חינוך כיתה ותוספת שהייה לא נכללו בגימלתו של המערער מאחר והוא לא עסק בעבודת הוראה בפועל. טעוני הצדדים בערעור א. טיעוני מר שלמה ברזילי מר שלמה ברזילי טוען טענות עובדתיות ומשפטיות. (1) טענותיו העובדתיות מר שלמה ברזילי טען בפנינו כי בניגוד לקביעת בית הדין האזורי, הוא חזר לעבודה סדירה הן לאחר אשפוזו הראשון והן לאחר אשפוזו השני וזאת עד סוף שנת הלימודים תשל"ט. לטענתו הוא לא הסכים לשינוי מעמדו כ"מורה מחנך". אשר על כן הוא הושעה מעבודתו. הוא מצא את עצמו ללא עבודה בשנת הלימודים ה'תש"ם. לטענתו המליצה הועדה הרפואית להעבירו לתפקיד משרדי למשך חצי שנה. לטענתו של מר שלמה ברזילי הוסכם בפגישה עם מר יוסי לנג, סגן מנהל מחוז מרכז דאז והן נציג הסתדרות המורים דאז ומר זאב ראובני שטיפל בעניינו, כי בשנת הלימודים ה'תשמ"א הוא ישובץ בתפקידו כמורה מחנך במשרה מלאה. מאוחר יותר, לדבריו, משביקש לקבל סיכום בכתב של הפגישה הזו, פרץ ויכוח בינו לבין מר לנג בנושא שיבוצו בעבודה. לפי הטענה לא היו חילוקי הדעות על רקע רפואי. מאז הוא נרדף על ידי מר לנג והועמד שוב ושוב בפני ועדות רפואיות עד שנמצאה ועדה שקבעה את אי כשירותו להמשיך בעבודתו. המערער הוסיף כי בעת פרישתו לא היה מיוצג על ידי עורך דין. (1) טענותיו המשפטיות אילו סובבות סביב הגדרת מעמדו כ"מורה נפלט", דרך פיטוריו ואי המצאת החומר של הועדות הרפואיות על בסיסן הוחלט להוציאו לגמלאות. לטענתו העדים הציגו גרסאות שונות להגדרת מעמד של "מורה נפלט". מר שמעון שטמפפר, שכיהן כמנהל המחלקה לתנאי שירות והעיד מטעם המדינה, אמר ש"מורה נפלט" הוא מי שמסיבות אישיות או מקצועיות לא יכול ללמד בכיתה ויש להוציאו לגמלאות או לפטרו. מאידך העיד מר גד דיעי, סגן בכיר למזכ"ל הסתדרות המורים ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי באותה תקופה, מטעם מר שלמה ברזילי. לדבריו "מורה נפלט" הוא מי שאין אפשרות לשבצו מאחר ומוסד חינוכי נסגר או כיתה נסגרה. משך תקופת מחלה אינה משנה את מעמדו של מורה ל"מורה נפלט". היא נחשבת כתקופת עבודה. עוד ציין מר דיעי כי מר שלמה ברזילי לא עונה על הקריטריונים של "מורה נפלט". משכך טעה בית הדין האזורי עת קיבל את גרסת המדינה וקבע כי מעמדו של מר שלמה ברזילי הינו של "מורה נפלט". מר שלמה ברזילי טוען עוד כי נפל פגם בהעברתו לתפקיד מנהלי לאור החלטת הועדה הרפואית המרכזית הראשונה שאישרה את החלטת הועדה הרפואית המחוזית. הועדה המרכזית המליצה להעבירו לתפקיד מנהלי ואילו המשיבה הפכה המלצה זו ללשון החלטה מחייבת להעביר את מר שלמה ברזילי מתפקידו. מר שלמה ברזילי טען עוד כי הליכי העמדתו בפני ועדה רפואית היו בניגוד להוראות התקשי"ר. הזימון לועדה היה בניגוד לתקשי"ר מאחר והוא לא נעדר במשך תקופה ממושכת בגלל מחלתו. הוא לא נעדר יותר מחודשיים רצופים. הוא אף הושעה מעבודתו, לטענתו, בטרם שהועדה הרפואית דנה בעניינו. אשר לטענה כי הליך פיטוריו נעשה בניגוד לדין ולתקש"יר, טוען מר שלמה ברזילי כי בית הדין האזורי לא נתן משקל הולם לגרסתו ולא התייחס למסמכים שונים שהוצגו בפניו. כן לא איפשר בית הדין האזורי למר זאב ראובני, שכיהן כיו"ר הסתדרות המורים בתקופה הרלבנטית, להעיד. מעבר לכך טוען מר שלמה ברזילי כי לא ניתנה לו זכות שימוע וטיעון לפני ההחלטה על פרישתו. העברתו לתפקיד אחר מחמת בריאותו לא בוצעה בהתאם להוראות התקשי"ר האוסר על פגיעה בהשתכרות העובד. אשר על כן, טוען מר שלמה ברזילי לא היה מקום לשלול ממנו תוספות גמול חינוך כיתה ותוספת שהייה גם אם הן מוענקות רק למי שעוסק בהוראה בפועל. טענה נוספת בפיו של מר שלמה ברזילי לפיה לא ניתנה לו הזכות לערער על החלטת הועדה הרפואית המרכזית אשר קבעה כי הוא לא כשיר עוד לעבוד בהוראה בשירות המדינה. מר שלמה ברזילי טוען כי החומר הרפואי שהיה בפני הועדות הרפואיות השונות שדנו בעניינו ושעל בסיסו הוחלט להוציאו לגמלאות לא הומצא לו מטעמי חסיון למעט הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות. לטענתו השתמשה המדינה בחומר נוסף שאסור היה להביא לידיעתה. גם חומר זה, שלא ברור אם הוא קשור למערער אם לאו, לא הובא לידיעתו. מר שלמה ברזילי טוען כי לפי החלטת בית הדין האזורי עיינו בא כוחו דאז, עו"ד גל, ובא כוח המדינה בתיקו הרפואי שלא בנוכחותו ויש לאפשר לו לעיין בחומר הרפואי הזה. ב. טיעוני המדינה המדינה סמכה את טיעוניה על פסק דינו של בית הדין האזורי. היא טענה כי למערער ובא כוחו ניתנה ההזדמנות לעיין בתיק הרפואי. לאחר שעיין בתיק לא ביקש מר שלמה ברזילי לזמן עדים או להביא ראיות. בעת שהמערער פרש לגמלאות וחתם על מסמכי ההוצאה לגמלאות הוא היה מיוצג על ידי עו"ד לפידור. המדינה טוענת כי בית הדין האזורי לא ביסס את קביעותיו על מעמדו של מר שלמה ברזילי כ"מורה נפלט". בעניין הפסקת עבודתו של מר שלמה ברזילי נימק בית הדין האזורי את מסקנותיו בהסתמך על החלטות הועדה הפריטטית והוועדות הרפואיות. אשר לרכיבי השכר טוענת המדינה כי מר שלמה ברזילי לא זכאי לתשלום תוספת גמול חינוך כיתה מאחר ולא עבד בפועל כמחנך כיתה. את טענתה זו תומכת המדינה גם בעדותו של מר גד דיעי שהעיד מטעם מר שלמה ברזילי. כן לא זכאי מר שלמה ברזילי לתוספת שהייה כרכיב בגמלתו. המדינה מציינת כי בעקבות פניית מר שלמה ברזילי אל ועדת הגמלאות במשרד החינוך, החליטה ועדת הגמלאות ביום 2.6.1985 להגדיל את גימלתו מטעמי בריאות. אורך השירות שחושב לו לצורך ויתקו לחישוב הגימלה הינו גבוה יותר מהחישוב שהיה מקבל בהתאם למצב בריאותו ואחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי הועדה הרפואית שבדקה אותו. האם הוצאת המערער לגמלאות נגועה בפגמים בחנו את השתלשלות הדברים בועדות הרפואיות השונות ובועדה הפריטטית. הגענו למסקנה כי אין לקבל את טענת מר שלמה ברזילי לפיה לא ניתנה לו הזכות לערער על החלטת הועדה הרפואית המרכזית. סעיף 97 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], ה'תש"ל - 1970 קובע מנגנון להשגה על הממצאים הרפואיים שנקבעו בועדה הרפואית. מנגנון זה קובע כי ניתן לערור לועדה רפואית לעררים המתמנית על ידי משרד הבריאות: הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת ועדה רפואית .... רשאי לערור עליה בפני הועדה הרפואית לעררים בתנאים ובדרך שיקבע שר האוצר בתקנות, ומותר לקבוע בתקנות אלה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, את התנאים שבהם רשאית הועדה הרפואית לעררים לחייב את העורר בהוצאות הערר. יש לאבחן בין קביעת הועדה הרפואית לעניין הכושר הבריאותי של עובד להמשיך בעבודה לבין קביעת הוועדה הרפואית לעניין דרגת הנכות. כאשר הועדה הרפואית דנה בדרגת נכותו של עובד היא פועלת מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) ועל החלטתה ניתן לערער בפני הועדה הרפואית לעררים. תקנות שירות המדינה (גימלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית) ה'תשכ"ט - 1968 קובעות כי יש להגיש את הערר תוך 60 יום מיום שליחת החלטת הועדה הרפואית. החלטת הועדה הרפואית הופכת לסופית אם לא מוגש עליה ערעור במועד (עע 300306/98 אהרון מילשטיין - מדינת ישראל (לא פורסם)). אולם לא זה המקרה שבפנינו. הועדות הרפואיות דנו בכושרו הבריאותי של מר שלמה ברזילי להמשיך בעבודתו. לעניין קביעת הכושר לעבוד פועלת הועדה הרפואית מכוח התקשי"ר ואין על החלטתה ערעור אלא מסקנותיה טעונות אישור הועדה הרפואית המרכזית שהחלטתה סופית. חוק שירות המדינה (גמלאות) אינו קובע את הדרכים להפסקת עבודתו של עובד אלא רק את הזכויות הנובעות מכך. על כן ניתן להגיש ערר לועדה רפואית לעררים רק על קביעת דרגת נכותו של העובד ולא על הקביעה בדבר הפסקת עבודתו. הועדה הרפואית לעררים פועלת מכוח חוק הגמלאות ותפקידה לקבוע האם העובד נכה ומהי דרגת נכותו לצורך גמלאות. אין בסמכות הועדה לעררים לדון בקביעת הועדה הרפואית המחוזית בדבר כושרו של עובד לעבוד. הוראות התקש"יר אינן מקנות זכות מפורשת לערור על קביעת הועדה הרפואית המחוזית המחליטה על הפסקת עבודה מסיבות בריאות. עם זאת מסקנות הועדה הרפואית המחוזית אינן סופיות והן טעונות אישור הוועדה הרפואית המרכזית. זו רשאית לבטל את המסקנות, לשנותן או לדרוש בדיקות נוספות. החלטת הועדה הרפואית המרכזית סופית ואין עליה זכות ערעור (ראה דב"ע לד/ 78-3 מכלוף דנון - מדינת ישראל (לא פורסם); דב"ע מח/ 153-3 אברהם רוזנטל - משרד התקשורת (לא פורסם); בג"ץ 143/69 ברקוביץ נ. עירית ירושלים, פ"ד כ"ג(2), 776). משכך ולאור הראיות שהיו בפני בית הדין האזורי, לא טעה בית הדין האזורי כאשר קבע כי הוא אינו מוסמך לשבת כערכאת ערעור על החלטת הועדה הרפואית בעניינו של מר שלמה ברזילי. מעבר לכך יש לזכור כי מר שלמה ברזילי הביא את עניינו לבית הדין האזורי לאחר תקופה ממושכת בה הוא כבר במעמד של גמלאי. מר שלמה ברזילי ידע על החלטות הועדות הרפואיות ואף ניסה לערער עליהן למרות שאין הליך כזה של ערעור בתקשי"ר. גם מסיבה זו יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי. דין טענת מר שלמה ברזילי בעניין זה להידחות. הרכיבים לצורך חישוב השכר לגימלה - נפקות היות מר שלמה ברזילי עובד מנהלה לאחר שהופסקה עבודתו כמורה אין חולק כי מר שלמה ברזילי לא עבד בהוראה בפועל החל משנת הלימודים ה'תשל"ט עד לפרישתו לגימלאות בחודש מאי 1983. מר שלמה ברזילי עבד בתקופה זו בעבודה משרדית בארכיון המדינה. המשיבה כינתה מעמד זה של מר שלמה ברזילי כ"מורה נפלט". כפי שהסבירה המדינה מדובר במורה הממשיך לקבל את שכרו כעובד הוראה אך עובד בעבודה מינהלית. בפנינו ציינה המדינה כי טבלת השכר של מר שלמה ברזילי היתה לפי הסקלה של המורים ולא של העובדים המנהליים. תוספת גמול השכלה, תוספת משפחה וספרות שולמו למערער כאשר קיבל שכר כמורה. אולם בחודש מרץ 1983, טרם פרישתו של מר שלמה ברזילי, בוטלו בהסכם השכר החדש הרכיבים של גמול השכלה, תוספת משפחה וספרות. משכך בוטלו תוספות אלה גם בשכרו של מר שלמה ברזילי. תוספות אלה בוטלו בשכר המורים בטרם פרש מר שלמה ברזילי. לכן כדין דחה בית הדין האזורי את טענת מר שלמה ברזילי לעניין תוספות אלה. אשר לתוספת גמול חינוך כיתה לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי תוספת זו לא שולמה למערער במשכורתו כאשר לא עבד עוד בהוראה בפועל וכן לא שולמה לו בגימלתו. מר גד דיעי אישר כי גמול זה משולם רק למי שמחנך כיתה בפועל. לכן מר שלמה ברזילי אף לא זכאי לתוספת זו בגימלתו. למרות האמור הודיעה המדינה בפנינו כי המערער מקבל תוספת זו בגימלה בצורת "גמול מיוחד" שאינו אלא גמול חינוך כיתה. זאת מאחר ותוספת זו הוכרה כתוספת המהווה חלק מהפנסיה מיום 1.11.1983. הפנסיונרים שפרשו לפני 1.11.1983 וזכאים לתוספת חינוך כיתה או תוספת הכשרה קיבלו במקומה תוספת גמול מיוחד בהתאם להסכם שכר משנת 1983. מר שלמה ברזילי פרש במאי 1983 והינו זכאי, לפי הודעת המדינה, לתוספת זו. ואכן כאמור משולמת לו תוספת זו מאז פרישתו לגמלאות. אין לקבל את טענת מר שלמה ברזילי לפיה הרכיב המכונה "גמול מיוחד" אינו "גמול חינוך כיתה". הדבר עולה גם מתלושי השכר ועולה ממכתב ששוגר למר שלמה ברזילי על ידי אגף הגימלאות במשרד האוצר. אנו מקבלים את דברי המדינה לפיהם מר שלמה ברזילי מקבל מיום פרישתו גמול מיוחד המקביל לגמול חינוך כיתה. אשר לתוספת שהייה אין מחלוקת בין הצדדים כי תוספת שהייה לא שולמה למערער במשכורתו כאשר חדל לעבוד בהוראה בפועל וזו אף לא משולמת לו בגימלתו. מתצהירו של מר שטמפפר ומתצהירה של הגב' שפיגלבלט עולה כי תנאי לתשלום תוספת זו הינו שהייה בפועל של עובדי הוראה במשך שתי שעות שבועיות נוספות בין כותלי בית הספר. טוענת המדינה כי מורה בפועל שלא נשאר בבית הספר בהתאם לתוכנית עבודה בעניין ניצול שעות שהייה שאושרה על ידי מנהל המוסד החינוכי ולא מפיק דו"ח פעילות לגבי שעות השהייה הנ"ל, לא זכאי לתוספת. תוספת זו החלה להשתלם ביוני 1981 או בסמוך לכך, כשנתיים מיום שמר שלמה ברזילי כבר לא עבד כמורה בפועל ונועדה לפצות על שהייה בפועל. אילו המשיך מר שלמה ברזילי לעבוד כמורה בפועל עם תוכנית לגבי שעות שהייה בם המורה לא מלמד אלא מבצע עבודות אחרות בין כותלי בית הספר, הוא היה מקבלה. אלא שהוא עבד בתפקיד אדמיניסטרטיבי. ההסכם הקיבוצי מיום 25.6.1981 שנחתם בעניין תוספת שהיה מלמד כי הוא אינו חל על עובדי הוראה בתפקידים אדמיניסטרטיביים. יש לקבל את קביעת בית הדין האזורי לפיה מר שלמה ברזילי לא היה זכאי לתוספת זו בגימלתו. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. רפואהעובדי מדינהועדה רפואית