תקנה 53 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, עניינה בקשה להזמנת עדים, וזה לשונה: "(א) בית הדין או הרשם רשאי להזמין אדם להעיד בפניו להיחקר כעד או להגיש מסמך. (ב) ... (ג) הוראות תקנות 178 עד 189 לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו, בשינויים המחויבים, על הזמנת עדים לפי תקנה זו". ככלל, שיקול דעתו של בית הדין לעבודה בענייני הזמנת עדים הינו רחב, ויוגבל בעיקר על ידי עקרונות הצדק והוראות שנקבעו בחקיקה. בהתאם לפסיקה, בכל הנוגע לניהול דיונים, יודרך בית הדין על ידי עקרונות יסוד של דיני הראיות. בהתאם לסעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין, באין הוראה אחרת. אם ראה בית המשפט, כי אין בעדות צורך, או שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת, רשאי הוא לסרב לבקשה להזמנת עדות זו. להלן פסק דין הממחיש את הסוגיה: פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. בית הדין האזורי בירושלים דחה את בקשתה של המערערת להזמנת עדים בהחלטה מיום 10.05.2005 (השופטת שרה שדיאור; עב 2175/04). קרוב למועד הגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה בבקשה להזמנת עדים, הגישה המערערת לבית הדין האזורי "בקשה לעיון חוזר ולביטול החלטה", אשר נדחתה אף היא על ידי בית הדין האזורי. בפנינו ערעור (לאחר מתן רשות) כנגד החלטת בית הדין האזורי, הדוחה את בקשת המערערת להזמנת עדים. 2. המערערת הגישה בבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבות לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים וזכויות סוציאליות נוספות, המגיעות לה, לדידה, בגין עבודתה אצל המשיבות,ולאור פיטוריה שלא כדין. בין יתר טענותיה גם הטענה, כי הופלתה לרעה בזכויות שקיבלה עם פיטוריה לעומת עובדים אחרים שפוטרובנסיבות דומות. במהלך דיון מוקדם בהליך, הורתה הרשמת חופית גרשון לצדדים להגיש את עדויות בעלי הדין ועדיהם בתצהירים, תוך מתן הנחיות מפורטות בהתאם. המערערת הגישה לבית הדין האזורי תצהירי עדות ראשית בצירוף בקשה להזמנת עדים (להלן גם - הבקשה). העדים אותם ביקשה המערערת להעיד היו הגב' אתי שי, אשר שימשה כמנכ"ל קו אופ ירושלים וכמנהלת כח אדם. בבקשה ציינה המערערת, כי הגב' שי סירבה ליתן תצהיר עדות ראשית מטעמה, ולפיכך התבקש בית הדין האזורי להזמינה ליתן עדות בעל פה. כמו כן, ביקשה המערערת מבית הדין האזורי לשמור לעצמה את הזכות להזמין לעדות עדים נוספים, אשר עבדו בקו אופ ירושלים ופוטרו. הזמנתם של עדים אלו נתבקשה במידת הצורך ובהתאם לאמור בתצהירי המשיבות. הכרעתו של בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי החליט לדחות את בקשתה של המערערת להזמנת עדים, לאחר קבלת תגובתן של המשיבות. הנימוקים לדחיית הבקשה היו כדלקמן: "א. הבקשה להזמנת עדים הוגשה שלא על פי החלטת כב' הרשמת ח. גרשון, לפיה היתה צריכה להיות מוגשת בקשה להעדת העד בצירוף הנסיונות לקבלת התצהיר. אף בתמצית שהוגשה להעדתה של הגב' שי אין ממש, שכן אין קישור בין כלליות הבקשה לבין העובדות הספציפיות בתביעה שהעדה תידרש להעיד לגביהם. לגבי כל שאר העדים כלל אין פירוט כנדרש בהחלטת כב' הרשמת. הבקשה לקונית סתמית ואינה עומדת באמות המידה הנדרשות לבקשה מעין זו. לפיכך, דין הבקשה להידחות. ב. לגופה של העדת העדים ומשאין הנמקה בבקשת התובעת, ניזונים אנו מפירוט התגובה של הנתבעת אשר אף ממנה לא שוכנענו בנחיצותם אלא בכך שאין הצדקה להבאתם. מאידך, ניתנת רשות כמבוקש לתובעת ולנתבעת להגיש כל הסכם עבודה קיבוצי ו/או הסכם עבודה רלוונטי אחר, במלואם, אשר יש בהם לתמוך בטענות הצדדים בהליך. ג. אם יש בקשה להביא לעדות עובד שפוטר יש לפרט רלוונטותו והעובדות לגביהן ידרש להעיד. הדבר לא נעשה. גם מטעמים אלו דין הבקשה להידחות. " טענות הצדדים בערעור 4. טוענת המערערת בבקשת רשות הערעור ובהשלמת הטיעון מטעמה, כי בקשתה להזמנת עדים הוגשה עם הפירוט הנדרש באשר לנחיצותם של העדים והסיבה בגינה מתבקש בית הדין להזמינם. באשר לגב' אתי שי, ציין בא כוחה של המערערת כי הגב' שי הייתה בקיאה ומעורבת בזכויות עובדי קו אופ, מעורבת בהליך פרישתה של המערערת, וכי סירבה ליתן תצהיר עדות ראשית מטעמה. כן צויין, כי הזמנתם של יתר העדים נתבקשה, רק במקום בו יתנגדו המשיבות לאמור בתצהיר המערערת, לפיו קיבלו עדים אלו 150% פיצויי פיטורים בעת פיטוריהם. עוד נטען, כי עדים אלו נחוצים לה להוכחת טענתה, כי הופלתה בתנאי פרישתה לעומת עובדים אחרים. 5. המשיבות, מצידן, טוענות כי דין הערעור להידחות. זאת, בגין התנהלותה של המערערת בבית דין זה ובבית הדין האזורי; הכלל לפיו, אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות דיוניות בעניין זימון עדים; חוסר הרלוונטיות של העדים אותם מבקשת המערערת להזמין לעדות לצורך תביעתה בבית הדין האזורי; הטענות החדשות שמעלה המערערת במסגרת בקשת רשות הערעור והשלמת הטיעון. לגופו של עניין, תומכות המשיבות באמור בהחלטתו של בית הדין האזורי. הכרעה 6. על פי החלטת נשיא בית דין זה מיום 30.10.05, התנהל הדיון בערעור בדרך של סיכומים בכתב. תקנה 53 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, עניינה בהזמנת עדים, וזה לשונה: "(א) בית הדין או הרשם רשאי להזמין אדם להעיד בפניו להיחקר כעד או להגיש מסמך. (ב) ... (ג) הוראות תקנות 178 עד 189 לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו, בשינויים המחויבים, על הזמנת עדים לפי תקנה זו". ככלל, שיקול דעתו של בית הדין האזורי בענייני הזמנת עדים הינו רחב, ויוגבל בעיקר על ידי עקרונות הצדק והוראות שנקבעו בחקיקה. בהתאם לפסיקה, בכל הנוגע לניהול דיונים, יודרך בית הדין על ידי עקרונות יסוד של דיני הראיות. (דב"ע מג/3-121 תכשיטי אבדור - כספי, פד"ע טו 212, 216). בהתאם לסעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין, באין הוראה אחרת. אם ראה בית המשפט, כי אין בעדות צורך, או שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת, רשאי הוא לסרב לבקשה להזמנת עדות זו. במקרה שלפנינו, לא מצא בית הדין האזורי מקום להיענות לבקשת המערערת להזמנת העדים בשל שני טעמים עיקריים. האחד, משום שהבקשה להזמנת עדים הוגשה שלא באופן הראוי. קרי, ללא פירוט הנסיונות לקבלת תצהיר מן העדים וללא העובדות המפורטות, עליהם יידרשו העדים להעיד, בפרט כאשר מדובר בעובד שפוטר. הטעם הנוסף הינו, לגופו של עניין, באשר לרלבנטיות של העדויות ורמת נחיצותם לצורך הוכחת התביעה. בית הדין האזורי ציין, כי קביעתו, לפיה לא שוכנע בנחיצותם של העדים, ניתנה משלא פורטה הנמקה בבקשת המערערת, ובהתבסס על האמור בתגובת המשיבות. 7. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה נוהגת לשמוע ערעורים על החלטות דיוניות או מנהלתיות של הערכאה בפניה מתנהל הדיון, לרבות בהחלטות הקשורות בהכנת הדיון ובהחלטות הנובעות מהפעלת סמכותה של הערכאה הדיונית, לרבות הזמנת עדים. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בתיק בית הדין האזורי וכלל החומר שבפנינו, אנו מוצאים כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי. על פני הדברים נראה, כי לגב' שי, אשר שימשה בתפקיד בכיר במשיבות והיתה מעורבת בהליך פרישתה של המערערת, יש ידיעה אישית בעניין העומד לדיון. כמו כן, בהתחשב בטענות שמעלה המערערת בכתב התביעה, נראה כי מטרת הזמנתה של הגב' שי לעדות הינה גילוי האמת. אשר לפירוט הנסיונות לקבלת תצהיר, די בכך שבא כוחה של המערערת ציין כי פנה לגב' שי ליתן תצהיר עדות ראשית וזו סירבה. בנסיבות העניין, יש להעדיף את חקר האמת ובירורה ואין זה המקום לדחות את בקשתה של המערערת להזמנת עדות. באשר לעדותם של העובדים שפרשו וקיבלו פיצויים מוגדלים, גם כאן יש לאפשר למערערת לשמור את זכותה לבקש את זימונם של אותם עדים לאחר קבלת תצהירי המשיבה, ובמיוחד לאחר שמיעת עדותה של הגב' שי. ככל שהמערערת תסבור, לאחר שהגב' שי תעיד, כי יש מקום לבקש לזמן את העובדים הנוספים, תוכל המערערת להגיש בקשה מנומקת ומפורטת לבית הדין האזורי לזמן מי מהם. אז יוכל בית הדין האזורי לשקול טוב יותר את מידת הרלוונטיות של שמיעת העדים. 8. סוף דבר - הערעור מתקבל. הגב' אתי שי תוזמן לעדות בבית הדין האזורי. המשיבה תישא בשכר טירחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. עדיםדיוןהזמנת עדיםבית הדין לעבודה