פסק דין זוהי תביעה לסעד הצהרתי, לפיו זכאי התובע בתפקידו כמנהל מרכז רפואי רמב"ם לדרגה 12 בדירוג הרופאים החל מיום 1/6/94. להלן עובדות המקרה: 1. התובע, רופא במקצועו, משנת 1966, שירת במלחמת ששת הימים כרופא גדודי וכרופא חטיבתי במלחמת יום כיפור. בין המלחמות התמחה פרופ' רווח ברפואה פנימית בבית חולים תל-השומר. 2. בין השנים 1966- 1987, כיהן התובע כרופא צבאי, ובמהלך השנים התקדם לתפקידים בכירים במערך הרפואה של צה"ל וביניהם: רופא פיקודי (פיקוד דרום), סגן קצין רפואה ראשי וכן 4 שנים כקצין רפואה ראשי בצה"ל, בדרגת תת-אלוף. 3. לקראת סוף שנת 1986, בעת שכיהן התובע כקצין רפואה ראשי בצה"ל, הוצע לו תחילה ע"י רב-אלוף מ' גור ז"ל, שר הבריאות דאז, ואח"כ פרופ' דן מיכאלי, מנכ"ל משרד הבריאות דאז (להלן: "פרופ' מיכאלי") את משרת מנהל המרכז הרפואי רמב"ם. 4. במועד הנ"ל קבל התובע, במעמדו כקצין רפואה ראשי בצה"ל, דרגת שכר מקסימאלית בדירוג הרופאים, בדומה למנכ"ל משרד הבריאות. 5. בשיחות שהתקיימו בין התובע לבין פרופ' מיכאלי, דרש התובע, כי דרגת שכרו ומעמדו לא ייפגעו במעבר לתפקיד מנהל מרכז רפואי רמב"ם, וכי דרגת שכרו תמשיך להיות דרגת השכר המקסימאלית של רופאים בשירות הנתבעת, כפי שהיתה לו במסגרת שירותו בצה"ל. 6. ביום 17/12/86, לפני מועד כניסתו של פרופ' רווח לתפקיד המיועד, ערך עמו פרופ' מיכאלי ראיון בו נקבעו תנאי העסקתו ומועד כניסתו לתפקיד מנהל המרכז הרפואי רמב"ם. סיכום הראיון הועלה בכתב ביום 26/12/86 ע"י פרופ' מיכאלי (ראה מסמך ת/2 שצורף לכתב התביעה) ובו נקבע בין השאר: א. התובע ייכנס לתפקיד מנהל המרכז הרפואי רמב"ם ביום 18/1/87. ב. דרגתו של התובע תהיה "הדרגה המקסימלית של רופאים בשירות הנתבעת כמתחייב לפי מעמדו וניסיונו האישי". ג. התובע יקבל תוספת ניהול כמתחייב ממינויו. 7. פרופ' מיכאלי הגיש תצהיר לבית הדין ביום 28/8/02, והצהיר כי התחייב לשמור לתובע על דרגת השכר המקסימאלית מהסיבות הבאות: א. התובע התבקש להקדים את פרישתו משירותו בצה"ל כדי להכנס באופן דחוף לתפקיד מנהל המרכז הרפואי רמב"ם. ב. התובע היה כבר אז, אדם מנוסה במילוי תפקידים רפואיים וניהוליים בכירים. 8. לאחר שסוכמו תנאי העסקתו של פרופ' רווח, שלח פרופ' מיכאלי את סיכום הראיון (ראה נספח ת/2 לבקשה) למר י. בר - גיורא, מי שהיה אז סמנכ"ל לענייני עובדים במשרד הבריאות. 9. התובע החל לכהן בתפקידו כמנהל המרכז הרפואי רמב"ם בתאריך 18/1/87. 10. בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 5/2/87, אשר תחולתו היא מיום 1/4/86 ואילך ושהיה בתוקף במועדים הרלבנטיים בעת כניסתו לתפקיד של פרופ' רווח ב- 18/1/87, היה מתח דרגות משרת מנהל בית חולים גדול (בית חולים מסוג א - בעל 301 מיטות ומעלה - להלן: "בית חולים גדול") 10-9 לפי דירוג רופאים. מן הראוי לציין, כי עפ"י ההסכם הקיבוצי הנ"ל מנהל השוהה שלוש שנים בדרגה 10 יהיה זכאי לתוספת שהייה בדרגה 10+. 11. במסגרת תפקידו כמנהל המרכז הרפואי רמב"ם, מתח משרתו של התובע היתה 10-9 לפי דירוג הרופאים, אך לתובע אושרה דרגה 10+ ע"י נציבות שירות המדינה (קרי - הדרגה המכסימלית במתח המשרה + תוספת שהיה) שהיתה הדרגה המכסימלית עפ"י דירוג הרפואיים באותה עת. 12. יש לציין כמו כן, בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 5/2/87 דרגת משרת מנכ"ל משרד הבריאות היתה 10, והיא היתה הדרגה המכסימלית באותה עת. 13. ביוני 94 נחתם הסכם קיבוצי חדש (להלן: "הסכם 94"), אשר במסגרתו הוספו שתי דרגות שכר לטבלת השכר החדשה, וזאת החל מיום 1/1/95. הדרגים שהוספו למתח הדרגות היו דרגה 11 ודרגה 12. 14. בהתאם להסכם 94, הדרגה המכסימלית של מנהל בית חולים גדול נקבעה להיות דרגה 11 עם אפשרות קידום לדרגה 11+ לאחר שהייה של שלוש שנים בדרגה 11. 15. דרגה 12 נפתחה לתפקיד משנה למנכ"ל משרד הבריאות כדרגת השיא במתח המשרה מ- 10 עד 12, וכן לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. 16. חשוב לציין, כי עד הסכם 94 תפקידי הרופאים ודרגותיהם התאפיינו במתחי דרגות צפופים מאוד, אשר לא שיקפו בפועל את ההיררכיה בין המשרות השונות. כך למשל, עד דרגה 6 לדירוג הרופאים, דורגו משרותיהם של כל הרופאים מן השורה, בבתי החולים. להלן הדירוגים השונים: משרת מנהלי מחלקות - היתה במתח דרגות 9-7. משרת סגן מנהל בית חולים גדול היתה גם כן במתח דרגות 9-7. משרת סגן מנהל בית חולים קטן היה במתח דרגות 8-7. משרת מנהל בית חולים קטן היתה במתח דרגות 10-8. משרת מנהל בית חולים גדול היתה במתח דרגות 10-9. משרת מנכ"ל משרד הבריאות היתה בדרגה 10. 17. הסכם 94, אשר כאמור הוסיף שתי דרגות חדשות בדירוג - קרי דרגות 11 ו-12 לדירוג הרופאים, גם ריווח את מתח הדרגות בין המשרות השונות, באופן אשר נתן ביטוי נכון יותר להיררכיה במשרד הבריאות. בהתאם לכך נקבע כדלקמן: משרת סגן מנהל בית חולים גדול נקבעה להיות 10-8. משרת מנהל בית חולים קטן נקבעה להיות 10-9. משרת מנהל בית חולים גדול נקבעה להיות במתח דרגות 11-9.. משרת המשנה למנכ"ל נקבעה להיות במתח דרגות 12-10. 5. משרת מנכ"ל משרד הבריאות נקבעה להיות בדרגה 12. 18. בהתאם להסכם 94, ומאחר ולדעת הנתבעת התובע הינו מנהל בית חולים גדול, אישרה הנתבעת לתובע החל מיום 1/1/95 דרגה 11 במסגרת התקן. פרופ' שני, מנכ"ל משרד הבריאות דאז, הודיע ביום 1/1/95 לתובע כדלקמן: "הנדון: אישור העלאה בדרגה אני שמח להודיעך כי אישרתי את העלאתך לדרגה 11 בדרוג רופאים מדרגה 10+ במשרה שמספרה 13001 בתפקיד מנהל ביה"ח. ההעלאה הינה בתוקף מיום כ"ט בטבת תשנ"ה (1.1.95) ומוענקתעפ"י המלצת הממונה כדרגה במסגרת התקן. קבל נא מיטב ברכותי להעלאה זו... בברכה, (-) פרופ' מרדכי שני" 19. כעבור שלוש שנים בתאריך 15/1/98, בהתאם להסכם 94, אושרה לתובע החל מיום 1/1/98 תוספת שהייה - קרי דרגה 11+, וזאת החל מיום 1/1/98. (ראה מכתבו של פרופ' ברבש, מנכ"ל משרד הבריאות דאז, מיום 15/1/98) (ראה מסמך ת/4 לכתב התביעה). 20. ביום 15/7/97 שלח התובע מכתב לפרופ' ברבש, מנכ"ל משרד הבריאות ובו ביקש כי לאור הסיכום עם פרופ' דן מיכאלי ומאחר ובשנים החולפות הוקבלו תנאי ההעסקה של הקרפ"ח לאלה של מנכ"ל משרד הבריאות - לכן מן הראוי להחיל הקבלה זו גם על תנאי העסקתו. 21. ביום 18/8/97 השיב מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' ברבש לתובע במכתב (ראה מכתב ת/5 לכתב התביעה ) ובו ציין בין היתר כדלקמן: "לדאבוני הרב, לאחר שבחנתי את בקשתך ואף נועצתי עם מספר אנשים רלבנטיים, הגעתי למסקנה, כי בשלב זה, לא אוכל לסייעך במימושה. בשולי הדברים, הנני מבקש לציין כי בזמנו לא מן הנמנע כי ההבטחה שניתנה לך על ידי פרופ' מיכאלי, לא היתה על פי סמכות ומתואמת עם רשות מוסמכת." בסוף מכתבו הבטיח פרופ' ברבש לבדוק את האפשרות להעלות את הסוגיה לבדיקה מחדש במסגרת הסכמי השכר הקרובים שייחתמו עם ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י). 22. ביום 25/8/99, שלח התובע מכתב לפרופ' שמר, מנכ"ל משרד הבריאות דאז (ראה מסמך ת/6) ובו ביקש לקבל דרגה 12 לנוכח עברו כקרפ"ח והתחייבות פרופ' מיכאלי. 23. ביום 6/9/99 כתב מר צבי וינר, הממונה על מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה מכתב תשובה לפרופ' שמר על פנייתו של התובע מיום 25/8/99 (ראה נספח ז' לתצהירו של מר וינר) ובו כתב כדלקמן: "מאז כהונתו של פרופ' ד. מיכאלי זרמו, אפילו בירדן, מים רבים. למעשה אושרו מאז תיפקוד חדש לרופאים ובוצעה בו הפרדה ענינית בין משרות המנהל הכללי ומהשנה לשאר בעלי התפקידים הבכירים בתחום הרפואה. על כן, לא ניתן לצערי להענות בחיוב לבקשתו של פרופ' מ. רווח. מה שכן הוסכם בין הנציבות להנהלת המשרד שמנהל כללי אשר סיים כהונתו בדרגה 12 רופאים והמשיך לאחר מכן לכהן כמנהל בית חולים, דרגתו תשמר והוא יוכל להתקדם עד 12 + רופאים.. בברכת שנה טובה, צבי וינר ממונה על מערכת הבריאות" למעשה מר וינר מתנער מכל מחויבות משפטית ביחס להתחייבותו של פרופ' דן מיכאלי כלפי התובע כי הרי "חלפו מאז מים רבים בירדן...". 24. ביום 6/8/00 פנה פרופ' שמר בעניינו של התובע למר יוסי קינר שהחליף את מר וינר בתפקידו כסגן ממונה על מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה (ראה ת/5 שצורף לכתב התביעה. ביום 20/8/00, ענה מר קינר, בשם נציב שירות המדינה, לפרופ' שמר כי נציב שירות המדינה החליט לאחר בדיקה שלא להעתר לבקשה, שמשמעותה סטייה מתפקוד הרופאים כפי שנקבע בהסכם. העתק מכתבו של מר קינר מיום 20/8/00, רצ"ב כנספח ח'. 25. ביום 26/11/00, שלח נציב שירות המדינה, עו"ד הולנדר בעניינו של התובע - מכתב תשובה שלילי למנכ"ל בפועל של משרד הבריאות מר בעז לב (ראה מסמך ת/11 לכתב התביעה). במכתב זה דחה הנציב את הבקשה לאשר למבקש דרגה 12. להלן נוסח המכתב: 3. ... לטענתכם, יש לפרש אמירה זו כמחייבת הענקת דרגה מכסימלית בדירוג הרופאים, לכל אורך שירותו של פרופ' רווח בשירות המדינה. פרשנות זו אינה מקובלת עלינו ... ... 6. בהתאם להסכם 94, דרגה 13 הנה דרגה ייחודית למנכ"ל המשרד בלבד (מתח דרגות 11-12 נקבע למשרת משנה למנכ"ל), כאשר הכוונה היתה להבחין ולהפריד באופן עניני ומהותי בין מתחי הדרגות של משרות מנהלי בתי חולים למשרת מנכ"ל המשרד והמשנה לו. ... 7. ... ... זאת ועוד, בעניין זה יש להבהיר כי שירות המדינה לא התחייב לקלוט לשירותיו רופאים מועברים מצה"ל בדרגות שכר, מקבילות לדרגות שהיו להם בשירותם הצבאי, בשונה מהמוסכם לגבי העברת חיילים המדורגים בדירוג המח"ר והמהנדסים. 8. אשר על כן, אין אפשרות לקבל את בקשת העובד להעניק לו דרגה המקבילה לדרגת מנכ"ל. בברכה (-) שמואל הולנדר" 26. על עמדת הנציבות חזר אף עו"ד רון דול, היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה, במכתבו מיום 16/8/01 לב"כ התובע (ראה מסמך אשר צורף ת/14 לכתב התביעה). להלן נוסח המכתב: "3. הגוף המוסמך לקבוע דרוג עובדים בשירות המדינה הינו נציבות המדינה. במועד כניסת פרופ' רווח לשירות המדינה אישרה נציבות שירות המדינה לשבץ את פרופ' רווח בדרגה הגבוהה במתח הדרגות של משרד מנהל בית החולים (דרגה 10). 4. ... 5. ... בעת כניסתו של פרופ' רווח לתפקיד היתה הדרגה המקסימלית 10. עם כניסת הסכם הרופאים משנת 1994 לתוקף, נקבעה אבחנה בין מתח הדרגות של מנהלי ביתי חולים, שנקבע כמתח דרגות 9-11 בדירוג הרופאים, לבין דרגת מנכ"ל משרד הבריאות, שנקבעה דרגה 12 בדירוג הרופאים. 6. ... 7. ... 8. חזקה על פרופ' רווח ,כי ידע על הסכם הרופאים משנת 1994 ועל תוכנו, בו נקבע, בין היתר, מתח הדרגות למנהלי בתי חולים מחד, וקביעת הדרגות המקסימלית למנכ"ל משרד הבריאות מנגד. העובדה, כי פנייתו של פרופ' רווח בעניין זה הועלתה לראשונה ב-15.7.97 מלמדת כי פרופ' רווח לא חלק על זכאותו עפ"י ההסכם וקידומו לדרגה 11 שהינה הדרגה המקסימלית בתפקיד בו מועסק. 9. ... 10. אשר על כן לא ניתן לעדכן את דרגתו של פרופ' רווח לדרגה 12, כאמור במכתבים. בברכה (-) רון דול, עו"ד היועץ המשפטי" מהמכתב עולה בבירור התשובה השלילית של נציבות שירות המדינה, ואין לנציבות שרות המדינה כל כוונה לעדכן את דרגתו של התובע לדרגה 12, וכי למעשה ההתחייבות של פרופ' מיכאלי מ- 26/12/86 לא היתה בגדר התחייבות משפטית מחייבת את הנציבות או את משרד הבריאות. 27. פרופ' מיכאלי כתב לתובע במכתבו מיום 31/7/00, בתשובה לפנייתו בזו הלשון (ראה מסמך ת/8 שצורף לכתב התביעה): "במענה לפנייתך אני מבקש לאשר כי בעת מינויך לתפקיד מנכ"ל רמב"ם נקבע כי דרגתך בתפקיד זה "תהיה הדרגה המקסימלית של רופאים בשירות המדינה" במידה ועפ"י ההסכמים הקיבוציים חלו שינויים בסולם הדרגות של הרופאים הרי שראוי היה שדרגתך תהיה כאמור "הדרגה המקסימלית" על כל המשתמע מכך. בכל מקרה לא נאמר בסיכום משנת 1986, כי דרגתך תוצמד לתפקיד זה או אחר אלא תהיה המקסימלית בדירוג הרופאים. כך הבנתי בשעתו וכך אני מפרש היום את תנאי העסקתך". (ראה ת/8 לבקשה). 28. לביה"ד הוגש תצהירו של פרופ' דן מיכאלי מיום 26/8/02 בו הצהיר, כי כוונתו היתה להעניק לפרופ' רווח במהלך כל תקופת העסקתו את דרגת השכר המכסימלית של רופאים בשירות הנתבעת (ראה סעיפים 5-6 לתצהירו). בתצהירו הדגיש, כי בשיחות שלו עם התובע לפני כניסתו של הנ"ל לתפקיד, הוא הבהיר לתובע, כי דרגת שכרו ומעמדו לא ייפגעו בעת המעבר למקום העבודה החדש, וכי דרגת השכר שלו תהיה כפי שהיתה בעת שירותו בצה"ל. עיקר המחלוקת 29. בתיק דנן, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא, הפרשנות המשפטית שיש לתת לסיכום הראיון שנערך לתובע, אשר על בסיסו נקבעה לתובע דרגת השכר המקסימאלית שאותה הוא קבל מאז תחילת עבודתו בנתבעת, והאם הוא זכאי להמשיך ולקבל את הדרגה המקסימאלית בעקבות הסכם 94 או לאו. 30. לטענת הנתבעת הדרגה הספציפית שאושרה לתובע בעת הקבלה לעבודה, - היא דרגה 10+ במסגרת תקן המשרה שאושרה ע"י הנציבות - והיא הדרגה המקסימאלית בדירוג הרופאים, ללא הבטחה עתידית. לטענת התובע, דרגת השיא שקיבל מהנתבעת,בעת כניסתו לתפקיד, הייתה בשל העובדה ששימש קצין רפואה ראשי בצה"ל- דרגה המקבילה לדרגת מנכ"ל משרד הבריאות מאז ועד היום. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: חוזה עבודה. 31. ביום 26.12.86 נערך לתובע סיכום ראיון ע"י מנכ"ל משרד הבריאות דאז, מר פרופ' מיכאלי , (ראה מסמך ת/2 שצורף לכתב התביעה), לפיו : א. התובע ייכנס לתפקיד מנהל המרכז הרפואי רמב"ם ביום 18/1/87. ב. דרגתו של התובע תהיה "הדרגה המקסימלית של רופאים בשירות המדינה כמתחייב לפי מעמדו וניסיונו האישי". ג. התובע יקבל תוספת ניהול כמתחייב ממינויו. התובע החל לעבוד בנתבעת כמוסכם, ותנאי העסקתו אושרו ע"י נציב שירות המדינה בהתאם לסיכום הראיון, ללא הסתייגויות. מכאן שיש לראות בסיכום הראיון בסיס ליצירת קשר חוזי של יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת. כמו כן, יש לראות בהתנהלות הנתבעת לאורך השנים הסכמה לקיום חוזה בדרך של התנהגות. 32. הפסיקה מבחינה בין חוזה עסקי - רגיל, לבין חוזה עבודה. בהיות חוזה העבודה ארוך טווח, בסביבה המשתנה ללא הרף, מטבע הדברים נדרשים הצדדים הן העובד והן המעביד,לסגל לעצמם גישה גמישה לשינויים. בג"צ 8111/96 - הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ . פ"ד נח(6), 481 ,עמ' 546-547. נקבע כי : "לאור טיבם המיוחד של חוזי העבודה ולאור עיקרון הפררוגטיבה הניהולית, ניתן לראות עובדים כמסכימים לשינויים המתבצעים תדיר במקום העבודה, שינויים הנדרשים לצורך תפעולו השוטף והיומיומי של העסק כעסק חי ומתפקד בסביבה דינמית ומשתנה. דוגמאות לכך הם שינוי שיטות העבודה על מנת לשפרה ולייעלה, רה-ארגון פיזי של מיקום העובדים במפעל, עדכון שיטת דיווח על שעות עבודה וכיוצא באלה שינויים. בעת כריתת החוזה או ההתקשרות ביחסי עבודה, נוטל העובד על עצמו את "הסיכון" לשינויים מעין אלה. לפיכך, זכותו של העובד לשמור על תנאי עבודתו המקוריים נסוגה, בהסכמתו המשתמעת, בפני הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, קרי, זכותו של המעביד ליישם את השינויים הדרושים לתפעולו השוטף והתקין של מקום עסקו. בנסיבות אלה, בהעדר תניה חוזית הקובעת אחרת, יראו את העובד כמי שהסכים במשתמע לביצועם של שינויים אלה. לשון אחר, כאשר עסקינן בשינויים מסוג זה, נקודת המוצא תהייה כי העובד הסכים להם במשתמע בעת כריתת חוזה העבודה או קשירת יחסיי עבודה. יחד עם זאת, אין לראות את העובדים כמסכימים מראש, מכוח עיקרון הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, לכל שינוי בזכויותיהם, יהיו השלכותיו עליהם אשר יהיו. קיימים שינויים, אשר לצורך ענייננו אכנה אותם "שינויים אורגניים", הפוגעים בזכויות מהותיות של העובדים המוקנות להם על פי חוזה העבודה והמשנים את בסיס ההסכמה בין הצדדים לו, עד שלא ניתן עוד לראות בהם הגמשה של החוזה המקורי, אלא חוזה חדש. פררוגטיבת הניהול אינה משתרעת על שינויים אלה. 33. עפ"י חוזה העבודה שנחתם בין התובע לנתבעת,ערב כניסתו לתפקיד בשנת 1986, הוסכם כי דרגתו לצורך קבלת שכר תהיה "הדרגה המקסימלית של רופאים בשירות המדינה כמתחייב לפי מעמדו וניסיונו האישי". הדרגה המקסימלית של רופא בשירות הנתבעת באותה העת, הייתה של מנכ"ל משרד הבריאות. בתפקידו האחרון בצה"ל- שימש התובע כקצין רפואה ראשי, כאשר שכרו ומעמדו של קצין רפואה ראשי הושוו למנכ"ל משרד הבריאות . לנוכח נסיונו ומעמדו האישי של התובע, הוסכם שתנאי העסקתו לא יורעו, ושכרו ומעמדו יהיו בהתאם לתפקידו במקום העבודה האחרון. 34. במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ליזום וליישם שינויים הדרושים לתפעולו השוטף והתקין של מקום העבודה,על מנת לשפר ולייעל. נחתם הסכם 94, אשר במסגרתו הוספו שתי דרגות שכר לטבלת השכר החדשה,וזאת עשו על מנת לתת ביטוי נכון יותר להיררכיה בין המשרות השונות, ולהפריד באופן ענייני ומהותי בין מתח הדרגות של מנהלי בתי החולים, למנכ"ל משרד הבריאות-אשר קיבל מתח דרגה חדש וגבוה יותר. 35. בהסכם 94 נקבע כי, • • דרגה 11- הדרגה המקסימלית למנהל בי"ח גדול (כדוגמת בי"ח רמב"ם), עם אפשרות קידום לדרגה 11+. • • דרגת 12 - דרגת שיא, הניתנת רק למשנה למנכ"ל משרד הבריאות ולמנכ"ל. בהסכם 94, הפרידו באופן ברור בין מתח הדרגות של מנהלי בתי חולים, לבין מנכ"ל משרד הבריאות או משנה למנכ"ל. היות והתובע משמש כמנהל בית חולים מאז שהתקבל לעבודה , זכאי הוא עפ"י הסכם 94 לדרגה המקסימלית של 11+ . אין ספק כי הסכם 94 אינו פוגע בזכויותיו של התובע, והוא חל גם עליו. 36. יש לציין כי, אילו חשב התובע כי השינויים בהסכם 94, משנים באופן בסיסי את ההסכמה המקורית עליה הושתתה מערכת היחסים שלו עם הנתבעת, ושההסכם פוגע בזכויותיו. היה עליו להביא את יחסי העבודה עם הנתבעת לידי גמר ולתבוע פיצויים מכוח חוק החוזים, קיום חוזה שלא בתום לב. אולם אין בעובדה שהמשיך לעבוד ופנה בעניין זה רק בשנת 97 לביה"ד, כדי לשנות ממסקנותי כפי שיפורט בהמשך פרשנות חוזה. 37. לאור המסקנה אליה הגענו, כי הסכם 94 חל על התובע, עלינו לבחון האם עפ"י חוזה העבודה האישי שנחתם ערב כניסתו לתפקיד של התובע, ביחד עם "הסכם 94", זכאי הוא לדרגה המקסימאלית הקבועה בהסכם 94 שהינה דרגה 12. 38. בפרשנות חוזה, יש לתת את הדעת ללשון ההסכם, ולנסיבות החתימה. בבואנו לפרש את כוונת הצדדים בהסכם עלינו לבחון את הנסיבות שהובילו לחתימתו: "תהליך פרשנות חוזה הוא תהליך מורכב וקיים בו היזון חוזר בין מילות המסמך לבין נסיבות עריכתו, כאשר על הפרשן לשקול את אלה מול אלה על מנת לרדת לטיבו של המסמך". (ראו א' ברק, פרשנות במשפט- פרשנות החוזה (ירושלים, 2001) בעמ' 490). וכן: "על תכלית החוזה ניתן ללמוד מתוכו וממהות הסדריו ומבנהו, וכן ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא ומתן בין הצדדים..." (ראה, ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265). 39. על נסיבות כריתת החוזה, אין מחלוקת בין הצדדים כי,- בעוד שהתובע עדיין משמש כקצין רפואה ראשי בצה"ל במסגרת שירות הקבע, ולאחר משא ומתן בין התובע למנכ"ל הנתבעת, נענה התובע להצעת מנכ"ל משרד הבריאות לנהל את ביה"ח רמב"ם, ובעקבות ההצעה פרש מצה"ל מבעוד מועד, ולכן בין שאר תנאי העסקתו סוכם כפי שעולה מסעיף 6 לסיכום הראיון (ת/2 לכתב התביעה) כי: "מאחר וד"ר רווח נענה לפנייתנו ויתחיל בתפקידו בהיותו עדיין במדים (ע"ח "חופשת שחרור")תישמר זכותו לצאת לחופשה, במשכורת מלאה, כולל תורנויות/כונניות וכיו"ב) עם סיום תפקידו במשרד.(ראה מכתבי מיום 12.11.86). 40. בשעה שהתובע התקבל לעבודה בנתבעת, ניכנס לתוקף הסכם קיבוצי (ראה נ/א לתצהירו של מר צביקה וינר מטעם הנתבעת), אשר קבע טבלת שכר חדשה לרופאים עפ"י מתח דרגות חדש. בין היתר נקבע כי , מנהל בית חולים גדול, ידורג בדרגה 9-10, ולאחר שהיה של 3 שנים בתפקיד, יועלה לדרגת שיא שהינה 10. "מנהל כנ"ל השוהה שלוש שנים בדרגה 10, יהיה זכאי לתוספת שהייה בדרגה - 10+" . כמו כן מנכ"ל משרד הבריאות היה מדורג מלכתחילה בדרגת שיא שהינה 10 . 41. התובע קיבל אישור לקבלת דרגה 10+ מנציבות שירות המדינה,(ראה נ/ב לתצהיר צביקה וינר), מיד עם היכנסו לתפקיד, למרות שההסכם הקיבוצי קובע דרגה 9- שהיא דרגה פחותה, למנהל בית חולים מתחיל. נראה, כי נסיבות כריתת החוזה עם התובע בתנאים מועדפים,הייתה במודע, שכן הנתבעת היא שפנתה לתובע כי הייתה מעוניינת בהעסקתו, והתובע נעתר להצעה לאחר שהובטח לו כי שכרו ומעמדו לא יפגעו מעצם המעבר מתפקיד קצין רפואה ראשי בצה"ל, למנהל בית חולים בנתבעת, ושכרו ודרגתו תהיה כפי שהייתה בעת שירותו בשירות קבע בצה"ל. 42. נראה לנו שהמלים כפשוטן מייצגות את כוונת הצדדים עד כי אין צורך להתחקות אחר מטרת החוזה. אולם למען הסר ספק נפנה לשיטת הפרשנות שהוכרה בפסיקה ובספרות המשפטית.הפרשנות התכליתית נקבעה כקו מנחה ביתר שאת בפסיקה. 43. "מקום שהמלים אינן מייצגות את כוונת הצדדים, הרי במקום לשון החוזה תבוא רוח החוזה, הווה אומר: תכליתו, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי" (ג. שלו -דיני חוזים, עמוד 311); מקום שאומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, והחוזה יפורש על כי תכליתו האובייקטיבית, דהיינו - המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג זה או מטיפוס החוזה שנכרת, נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך אופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים. היא נלמדת מסוג ההסכם, נגזרת מהגיונו ומוסקת מלשונו. היא נקבעת על פי מבחן אובייקטיבי המושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא ונגזרת משיקולים של הגיון ומשיקולי יעילות עסקית ושיקולי שכל ישר של אנשי עסקים סבירים והוגנים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 312, 313). 44. בענייננו, אין קושי לפרש את ההסכם ואת ההתחייבות הן על פי לשונם והן לפי תכליתם, ולהלן נפרט בהמשך. 45. בסעיף 2 לסיכום הראיון (להלן החוזה"), נירשם :"דרגתו תהיה הדרגה המקסימאלית של רופאים בשירות המדינה כמתחייב לפי מעמדו וניסיונו האישי". מלשון החוזה ניתן לראות כי הוסכם על הצדדים, שהתובע זכאי לדרגה מקסימאלית של רופאים בשירות המדינה, למרות שאין הוכחה לכך שהתובע שימש כמנהל בי"ח בנתבעת בעבר. המשך המשפט מנמק מדוע התובע זכאי לדרגה מקסימאלית- לנוכח מעמדו וניסיונו האישי. כלומר, ניסיונו במקום עבודה קודם, ומעמדו במקום העבודה האחרון כקצין רפואה ראשי. 46. מלכתחילה בשנת 1986, הנתבעת אישרה שהתובע יקבל דרגה 10+ מיד עם כניסתו לתפקיד, למרות שהסכם הקיבוצי משנת 1986 קובע, כי מנהל בית חולים מתחיל, ידורג בדרגה התחלתית של 9, ורק לאחר שהייה של שלוש שנים בתפקיד, תועלה דרגתו ל 10, ואם יישאר בתפקיד שלוש שנים נוספות יהיה זכאי לתוספת שהיה בדרגה 10+. 47. לתובע הוענקה דרגת שיא 10+ עם כניסתו לתפקיד, למרות שלא עבד כמנהל בית חולים בנתבעת קודם לכן, ולמעשה קיבל מלכתחילה עם קבלת התפקיד גם את דרגת השיא, בניגוד לאמור בהסכם הקיבוצי משנת 1986. לא יעלה על הדעת שהנתבעת לא הייתה מודעת למעשיה, אלא מאחר ולנתבעת היה אינטרס שהתובע יעבור לעבוד בשורותיה, תוך כדי שרותו הצבאי בקבע כקצין רפואה ראשי, והתובע מצדו היה מעוניין בתפקיד ובתנאי ששכרו ומעמדו לא יפגעו, הסכימו הצדדים כי התובע יקבל דרגה מקסימאלית "לפי מעמדו ונסיונו האישי". 48. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת כי, התובע התקבל לעבוד בגוף ציבורי אשר חלים עליו הסכמים קיבוציים המסדירים את זכויותיהם של העובדים. מנכ"ל משרד הבריאות דאז פרופ' מיכאלי, לא התכוון ואם כן, אז לא היה בסמכותו להבטיח לתובע הסכם עבודה יחודי- הכולל מתח דרגות אחר מזה המאושר לתפקיד ע"י הגורמים המוסמכים. אולם למרות כל האמור, התובע כן קיבל מגורם מוסמך- נציב שירות המדינה, כתב מינוי כדת וכדין,בתאריך 1.8.97 (ראה מסמך נ/ב לתצהיר וינר),המאשר את העסקתו על בסיס ההסכם הייחודי לתובע בהתאם למעמדו ונסיונו האישי -דרגה 10+, למרות האמור בהסכם הקיבוצי . 49. הנתבעת לא חולקת על העובדה כי בשעה שהתובע התקבל לעבוד אצלה מעמדו ושכרו של קצין רפואה ראשי, היו מקבילים והושוו למעמדו ושכרו של מנכ"ל משרד הבריאות ולא לדרגה מקסימאלית של רופא המשמש מנהל בי"ח גדול. קרי שהדרגה המקסימאלית שתוענק לו תהיה בהתאם למעמדו ושכרו של התובע במקום העבודה האחרון שבו עבד- צה"ל, שם רכש ניסיון והגיע למעמד. מעמדו ושכרו בצה"ל היה מקביל, לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. 50. לטענת הנתבעת חוזה ההעסקה (סיכום הראיון), מתייחס לתקופה שבה הוא נכתב, והצדדים באותו מועד אכן פעלו על פיו. לכן צריך לקרוא את סיכום הדיון בהתאם למועד שבו נכתב. ובוודאי לא עם הבטחה לעתיד. 51 מאחר וסיכום הראיון לא התייחס למצב עתידי של הפרדת המדרג, הרי שעל פי ההלכה של פסק דין אפרופים - יש לשאול את השאלה, מה היו הצדדים מחליטים, אילו באותו מועד הם היו יודעים על השינוי העתידי. או, אילו התובע היה מתקבל לעבודה לאחר הסכם 94, האם היתה הנתבעת מסכימה להעניק לו דרגה של מנכ"ל משרד הבריאות - או דרגה מקסימאלית של מנהל בית חולים. 52. לאור נסיבות המעבר, מתפקיד כקצין רפואה ראשי למנהל בית חולים, שהביא לחתימת החוזה- הפרשנות הסבירה וההגיונית היא, שהתובע לא היה מסכים לקבל את התפקיד אילו האינטרס הכלכלי שלו היה נפגע. זו הסיבה שהנתבעת הסכימה בשנת 1986 לאשר לו דרגה ושכר עם תחילת עבודתו בניגוד להסכם הקיבוצי דאז, בהסכם מיוחד. לכן סביר להניח כי הנתבעת הייתה מסכימה לאשר לו דרגת שיא- 12 כשל מנכ"ל משרד הבריאות, שכן לאחר הסכם 94, שכרו ומעמדו של קצין רפואה ראשי בצה"ל, עודכן בהתאם לשכרו ומעמדו של מנכ"ל משרד הבריאות. 53. יש לציין כי,בעקבות הסכם 94, עודכנה גמלת הפרישה, שמקבל התובע מצה"ל, (ראה מסמך- ת/7 להמרצת פתיחה), לדרגה 12+ המוענקת לקצין רפואה ראשי, (ראה תלוש שכר ת/13, לסכומי התגובה של התובע) . מכאן, שאם הנתבעת הייתה מציעה לתובע, את שהציעה לו בשנת 1986, אזי הייתה מסכימה לאשר לו דרגה 12, שאם לא כן מעמדו ושכרו היה נפגע, ולתובע לא היה אינטרס להרע את מצבו הכלכלי , אלא כפי שעולה מסיכום הראיון- לפחות לשמר את מצבו הקיים. 54. בנוסף לאמור, יש לציין כי, הנוהל הקיים בנתבעת הוא, כאשר מנהל בית חולים מתמנה לתפקיד מנכ"ל, ואחר כך חוזר למשרת מנהל בי"ח, דרגת השיא של מנכ"ל נשארת כדרגה אישית. לכן הטענה כי ההפרדה נועדה ליצור היררכיה בין המנכ"ל לרופאים מתקבלת, אולם ההפרדה אם כך, לא באה לידי ביטוי, כאשר הרופא מתמנה למנכ"ל, ואחר-כך חוזר לתפקידו כרופא, שהרי אז דרגתו נשמרת לו כדרגה אישית, ולמעשה לאחר סיום תפקידו כמנכ"ל אין הבדל במתח הדרגות או בשכר, בינו לבין המנכ"ל. 55. מאחר והתובע שימש כקצין רפואה ראשי בצה"ל, תפקיד המקביל למנכ"ל באזרחות, וכפי שכתבתי לעיל, אילו לאחר שנת 94 הייתה הנתבעת מציעה לתובע את התפקיד -על מנת לא להרע את תנאי העסקתו, הייתה מאשרת לו קבלת דרגת שיא כפי שמקבל בצבא, וכפי שהסכימה לתת לתובע בשנת 1986, אחרת לא היה מקבל את הצעת העבודה. לכן יש להשאיר לתובע את דרגת השיא כדרגה אישית כפי שנוהגת הנתבעת עם שאר עובדיה, אם וכאשר מקבלים מינוי של מנכ"ל המצריכה דרגת שיא, גם לאחר סיום התפקיד דרגת השיא נשמרת כדרגה אישית. 56. עקרון תם הלב בחוזים. בפס"ד אפרופים, קבע כב' הנשיא ברק, כי יש להשלים את החוזה באופן המגשים את תכליתו (הסובייקטיבית והאובייקטיבית) של החוזה. תחילה, בניסיון להשלים את החוזה על-פי התכלית הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים ("אומד דעתם של הצדדים"), אם ניסיון זה נכשל - שכן התכלית הסובייקטיבית המשותפת ("אומד דעתם") של הצדדים אינה ידועה, או אינה רלבנטית לבעיה הטעונה הכרעה - יש להשלים את החוזה על-פי התכלית אובייקטיבית של החוזה. בשני המקרים יש לנהוג על-פי קנה מידה של צדדים הוגנים לחוזה. "תום הלב לא נועד לשנות מההסדר החוזי. הוא לא בא לכרות חוזה חדש לצדדים. מטרתו היא להשלים את שהצדדים החסירו. הוא ממשיך, לשם כך, את קוי הפעולה שהצדדים קבעו, על-פי הגיונם הפנימי שלהם. בית-המשפט משתמש, לשם כך, באמות המידה ובהנחות היסוד שהצדדים עצמם קבעו. הוא מבקש לקיים את האיזון החוזי שהצדדים קבעו ביניהם." חוק החוזים העמיד מכשיר אחר - בעל עוצמה חזקה יותר ובעל תחולה כללית יותר -להשלמת חסר בחוזה. זהו עקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים. (ראה,ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 312, 313). 57. עוד נקבע בפס"ד אפרופים, כי בהיעדר הוראה מפורשת בחוזה, ניתן להשיב על השאלות הטעונות הכרעה בדרך של פרשנות 'רגילה' או פרשנות במובן המצומצם, כלומר, הבנת משמעות הטקסט החוזי על רקע אומד דעתם של הצדדים. בעניין זה נאמר עוד כי, לעקרון תום הלב השלכות שונות בחיי החוזה. ולעניין פרשנותו של החוזה יש לעקרון תום הלב שלושה היבטים: • • ההיבט האחד הוא, שתום הלב דורש כי לחוזה יינתן מובן העולה בקנה אחד עם כוונתם המשותפת של שני הצדדים. בעניינו, הנתבעת הציעה לתובע לעבור לעבוד אצלה כי רצתה ליהנות מכישוריו וניסיונו. התובע קיבל את הצעת העבודה, ובתנאי ששכרו ומעמדו לא יפגעו, כאשר מעמדו כקצין רפואה ראשי היה מקביל למנכ"ל משרד הבריאות. השפעתו של עקרון תום הלב, לעניין היבט זה, היא על התכלית הסובייקטיבית של החוזה . • • היבט השני, שלחוזה יינתן מובן העולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה. בהיבט זה משפיע תום הלב על התכלית האובייקטיבית של החוזה. בנתבעת ישנו נוהג מקובל, כי בשעה שרופא מסיים את תפקידו כמנכ"ל, הוא ממשיך לקבל את דרגת המנכ"ל (דרגת שיא), למרות שכבר איננו משמש מתפקיד זה, על כן יש לנהוג עפ"י עקרון היסוד של שיטת המשפט שלנו- בשוויון, גם עם התובע . כשהתקבל התובע לעבוד בנתבעת קיבל דרגת שיא, מתוקף היותו קצין רפואה ראשי תפקיד המקביל למנכ"ל משרד הבריאות, ולכן יש להמשיך ולתת לו דרגת שיא כמקובל בנתבעת, למרות שלא משמש מנכ"ל או קרפ"ר. • • ההיבט השלישי הוא לעניין השלמת חסר בחוזה. בהנחה כי החוזה פורש (תוך התחשבות בעקרון תום הלב) ותוצאת הפירוש היא קיומו של חסר. כעת מופיע עקרון תום הלב לעניין השלמת החסר. היבט זה נקשר בתפיסה הכללית, כי עקרון תום הלב אינו מוגבל רק לסלילת דרך ראויה לביצוע חיובים חוזיים, אלא הוא מהווה גם מקור להוספת זכויות וחובות לחוזה הקיים. "סעיף 39 לחוק החוזים עשוי להטיל על בעלי החוזה חובות נוספות, שזכרן אינו בא בחוזה עצמו, אך המתבקשות מהצורך להביא להגשמת החוזה בדרך מקובלת ובתום לב" (ראה החלטת הש' ברק,בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 836). מן הראוי להזכיר, כי: "הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) היא הוראה 'מלכותית' רבת פנים. יש שהיא מטילה חובות שזכרן לא בא במפורש בחוזה שבין הצדדים" (פסק-דין בבג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מז (4) 702, 708). עקרון תום הלב כאן מחייב את השלמת החסר בהסכם העבודה שנכרת בין הצדדים, לפיו כל עדכון או שינוי בהסכמי השכר במהלך כל שנות עבודתו של התובע, לא יפגעו בזכאותו לקבלת הדרגה המקסימאלית של רופאים בשירות הנתבעת. 58. לאור כל האמור לעיל אני קובעת, כי התובע זכאי לדרגת השכר המקסימאלית של רופאים בשירות הנתבעת כלומר - דרגה 12, וזאת החל מיום 1/6/94. על הנתבעת לשלם לתובע את הפרשי השכר בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1/6/94 ועד ליום התשלום המלא בפועל, כאשר לכל חודש וחודש יש לערוך את התחשיב בנפרד. 59. על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח + מע"מ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רפואהרופאיםדירוג שכר (דרגה)