פסק דין זה הוא ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט יוסף יוספי) לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בשלושה הליכים שבאו בפניו (עב' 2986/05; סק 1005/05; סק 1036/05). 2. תמצית העובדות הצריכות לעניין בתחילת שנת 2005 הגישה המשיבה 2 (להלן: הסתדרות המעו"ף) לבית הדין האזורי בבאר-שבע "בקשת צד בסכסוך קיבוצי לסעדים זמניים דחופים וקבועים" (להלן: סק 1005/05), שעניינה פיטורי עובדים במערערת (להלן: המועצה). בפתח הדיון הראשון בהליך הודיעה באת כוח הסתדרות המעו"ף, כי אחד מנציגי הציבור מוכר לה אישית מהליך משא ומתן שניהלה שנתיים קודם לכן. בית הדין הבהיר כי מאחר שאין המדובר בהכרות אישית, כי אם בהכרות קודמת, אין מניעה שנציג הציבור ימשיך להיות חבר המותב. לאחר הבהרה זו, המשיכה והודיעה באת כוח הסתדרות המעו"ף, כי נודע לה שאב בית הדין, השופט יוספי, היה מעורב בעבר בייצוג ראש המועצה הנוכחי, מר דרור שור. השופט יוספי הבהיר בו במקום ובמסגרת החלטה כי: "אין הכרות בין אב בית הדין לראש המועצה מר דרור שור, למעט הכרות רחוקה וקלושה עוד מתקופת היותי פרקליט, שאז משרדי העניק שירות משפטי לעמותה מסוימת הקשורה למר דרור שור שלמיטב זכרוני לא נדרשה לשירותיי כלל. אינני זוכר כי הענקתי ייצוג למר דרור שור בהליך משפטי הקשור ללשון הרע, אם כי, יתכן כי היתה חליפת מכתבים שמטבע הדברים קשה לזכרה לאחר זמן כה רב. לאור האמור לעיל, אינני רואה מניעה להמשיך בדיון. טוב ויפה נהגה ב"כ המבקשת בכך שהעלתה את החשש, למען יהיו הדברים סדורים ומובנים ועל מנת שכל צד ידע במדויק את עמדת בית הדין ואת העובדות ועל מנת למנוע חששות מעורפלים, אשר אותם ניתן להפיג כבר בשלב זה". ההליך המשיך להתנהל בפני השופט יוספי וביום 16.8.2005 אף ניתן בו, על ידי השופט יוספי, פסק דין חלקי. בשלהי שנת 2005 הוגשו לבית הדין בבאר-שבע שני הליכים נוספים: האחד - הליך קיבוצי של "בקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד ולקיום דיון דחוף" בעניין פיטורים נוספים במועצה (סק 1036/05). השני - הליך אישי שעניינו פיטורי מר דייגי, אשר ביצע עבודות שונות הקשורות לאולם הספורט של המועצה. יצוין, כי לגבי מעמדו של מר דייגי נטושה בין הצדדים מחלוקת רבתי (עב 2986/05). שני הליכים אלה הופנו אף הם להתברר בפני השופט יוספי, אשר ביקש כי אליו יצטרפו נציגי הציבור חברי המותב בהליך הראשון שהוגש בעניין פיטורים במועצה - סק 1005/05. בפתח דיון מאוחד בכל שלושת ההליכים, ביום 6.11.2005, הסב השופט יוספי את תשומת לב הצדדים לעובדה שבעבר ייצג את מר שור וכן לכך שבטרם מונה ייצג תובעים בתביעות כנגד המועצה אשר הועברו לבוררות. לימים, ניתן פסק בוררות והוגשה בקשה לביטול הפסק שעודנה תלויה ועומדת. הוסיף השופט יוספי, כי אין בכך כדי להשפיע על שיקול דעתו ואילו הצדדים הודיעו, כי אין מבחינתם מניעה שהשופט יוספי ימשיך לישב בדין. בפתח דיון נוסף שהתקיים, ביום 12.12.2005, בהליך האישי של מר דייגי, הלין בא כוח המועצה על כך שבית הדין סירב לבקשתו לזמן עדים. בתוך כך, הלין על שורה של החלטות נוספות שהתקבלו על ידי בית הדין ושככל הנראה לא נשאו חן בעיניו. לבסוף הציע, שלאור "הצטברות הנסיבות" כלשונו, קרי, הן ה'קשר' של אב בית הדין למועצה והן ההחלטות שיצאו תחת ידיו, ישקול אב בית הדין את פסילתו. התקיים דיון בעניין ולבסוף הודיע בא כוח המועצה, כי אין בדעתו להגיש בקשת פסילה. אף על פי כן, קצב בית הדין מועד להגשתה. ביום 21.12.2005 חזר והודיע בא כוח המועצה בכתב כי אין בדעתו להגיש בקשת פסילה ואף התנצל בפני בית הדין על דבריו. 3. החלטת הפסילה ביום 4.1.2006 החליט השופט יוספי לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בכל שלושת ההליכים האמורים. בנימוקי ההחלטה נכתב כי, כפי שפירט בית הדין בפני הצדדים בפתח כל אחד מן ההליכים, הקשר שלו עם המועצה הוא "בשני מישורים מנוגדים". לאמור, בעבר העניק ייעוץ משפטי למר דרור שור (כיום ראש המועצה), ואח"כ הגיש תביעות בשם לקוח כנגד המועצה. באשר לתביעות אלה מבהיר השופט יוספי: "הח"מ טיפל באופן אישי בתביעות אלה אשר הועברו לבוררות. במועד מינוי הח"מ לשיפוט היה הליך הבוררות לקראת סיום. לאחרונה נודע לח"מ כי ניתן פסק בורר, והוגשה בקשה מצד התובע לביטול פסק בורר. הטיפול בבוררות ובבקשה לביטול פסק בורר נעשה ע"י משרדו לשעבר של הח"מ, בו עובדת רעייתו של הח"מ שהינה עורכת דין (אם כי אינה מטפלת באופן אישי בנושא)". בהמשך תמה בית הדין על מועד העלאת הטענות על ידי בא כוח המשיבים, אולם בסופו של דבר הגיע לכלל מסקנה, כי מן הראוי שיפסול עצמו, כדלקמן: "הנני סבור כי למען מראית פני הצדק יש להמנע ממצב בו משרדה של רעייתי מייצג לקוח כנגד המועצה, בזמן שאני יושב בראש מותב הדן בתיק שהמועצה הינה נתבעת בו. לית מן דפליג כי מפעם לפעם אשמע דברים מרעייתי, או מעורך הדין ממשרדה המטפל בתיק והנמצא בקשר חברי עמי, דברים הקשורים להליך הבוררות כנגד המועצה. בעבר סברתי כי אין בדבר כדי להביא לפסלות, אולם מאז התחדשו דברים, מאחר והליך הבוררות שהיה אמור להסתיים אמנם הסתיים, אולם לאחר מכן הוגשה בקשה לביטול פסק הבורר . במצב דברים שכזה, אל נוכח הדברים שאמר ב"כ התובע בתיק דנן, עלול להיווצר מצב בו המשקעים שיותירו הדברים שאמר ישפיעו בצורה כזו או אחרת, ולו על מראית הדברים. אין זה ראוי כי שופט ישב בדין במצב דברים שכזה. גם למראית פני הצדק ישנה חשיבות. בית הדין, כמו כל ערכאה משפטית, שואב את סמכותו מן הדין, אולם סמכות זו בלא אמון הציבור תאבד מכוחה באופן משמעותי. נכון כי ב"כ התובע חזר בו מדבריו, אולם נהיר כי מחשבות אלה חולפות בראשו. נכון הוא כי היה רצוי שיאמר דעתו זו בפתח הליך ולא בעיצומו של הליך, אולם אין בכך כדי לשנות את דעתי כי ראוי שתיק זה יעבור לשופט אחר". על החלטה זו הערעור שבפנינו. 4. הטענות בערעור עיקר טענות המועצה בפנינו, הן בקליפת אגוז, אלה: טעה בית הדין קמא משביכר לפסול את עצמו על אף שהצדדים לא ביקשו זאת ואף חזרו והביעו את אמונם במקצועיותו ובניטרליות שלו; לגופו של עניין, לא נמצא טעם ענייני לפסילה, כפי שמציין אף השופט יוספי עצמו; הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. הלכה זו זוכה למשנה תוקף במקרה דנא בו בעל הדין מבקש לבחור לעצמו מותב שישב בדין, תוך שימוש במניפולציה; מן הדין היה לפסוק לטובת המועצה הוצאות לדוגמא, בשיעור גבוה מזה שנפסק על ידי השופט יוספי. דיון והכרעה 5. ביסוד דיני הפסלות עומד מבחן ה"חשש ממשי למשוא פנים". מקום שיש חשש ממשי למשוא פנים קמה עילת פסלות. חשש ממשי יכול להיווצר במקרים שונים (ראו: מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" ספר הגבורות לשמעון אגרנט 87 (תשמ"ז)). "חשש ממשי למשוא פנים" יכול להיווצר גם עקב יחסי קרבה ממשית בין השופט לצד להליך או בין קרוב משפחה של השופט לצד להליך. כך מורנו סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969: "77א. (א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. (א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה: (1) ..... (2) יש לשופט עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו";. צא ולמד, שופט רשאי לפסול עצמו מיוזמתו אם מצא לכך טעם ענייני כנזכר בחוק. אשר לקרבה הממשית בה מדברות הוראות החוק - קרבה ממין זה אכן מזמינה בחינה של קיומו של 'חשש ממשי למשוא פנים' , כפי שקבע הנשיא ברק בעניין יהושע ולדהורן: "מטבע הדברים, בחינה כאמור היא בחינה נסיבתית ממקרה למקרה. כל קרבה ונסיבותיה. כל קרבה והשלכותיה. ככל שהקרבה הדוקה יותר החשש למשוא פנים רב יותר. ככל שהקרבה ממושכת יותר החשש למשוא פנים רב יותר. ככל שהקרבה רלבנטית יותר לנושא הסכסוך המשפטי מתעצם החשש למשוא פנים......אין לקבוע בעניין זה כללים גורפים. אמת המידה בדבר "חשש ממשי למשוא פנים" היא אמת מידה אחת. אך, בחינתה היא תמיד בחינה מיוחדת ממקרה למקרה. כל זאת, בשאיפה להגשים את תכליות דיני הפסלות" (ע"א 6332/05 יהושע ולדהורן נ' שלמה נרקיס (טרם פורסם, ניתן ביום 24.11.2005). במקרה דנא, בחר השופט יוספי לפסול עצמו, על אף שלא גיבש עמדה מוקדמת במחלוקת נשוא ההליך ועל אף שדעתו ללא "ננעלה" כך שנבצר ממנו להכריע את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. השופט יוספי פסל עצמו משסבר, כי לאור הקשר של רעייתו למועצה עלולה להיווצר 'קרבה ממשית'. בעיקר פסל עצמו השופט יוספי משיקולים של מראית פני הצדק ואמון הציבור. השופט יוספי בחר לפסול עצמו משום שחשש שלא יהא בידו לשכנע את המשיבים ואת הציבור, כי נעשה במקרה דנא משפט צדק. הוא עשה כן למרות הפגיעה באינטרס הציבורי ולמרות התנהגותו המצערת של בא כוח המשיבים. אמת, טוב היה לו ביכר השופט יוספי לפסול עצמו בתחילת הדיון בהליך הראשון, ולו מצאה ביטויה בהחלטתו באותו מועד גם העובדה שהגיש בטרם מונה תביעות כנגד המועצה. אף על פי כן, ולמרות שההליכים נמצאים בעיצומם, נחה דעתי כי לא טעה השופט יוספי כאשר החליט לפסול את עצמו. עוד אזכיר, כי על פי ההלכה הפסוקה "לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך דיון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן"(ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם). 6. מעבר לצריך אוסיף, כי יתכן והיה במקרה דנא מקום לפסול גם את נציג הציבור שלו היכרות עם באת כוח המועצה. אמנם אין המדובר בהיכרות אישית, אולם מן המפורסמות הוא שהליך משא ומתן קיבוצי הוא לא אחת קשה ועלולים להיאמר במסגרתו דברים לא קלים. 7. סוף דבר הערעור נדחה. ההליך מוחזר לשופט הראשי בבית הדין האזורי בבאר-שבע, השופט מיכאל שפיצר אשר יקבע את סדרי המשך הדיון בהליכים, לרבות המותב בפניו ישמעו. משלא הוגשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות. פסלות שופט