העברת עובד לסניף בעיר אחרת

פסק דין 1. זוהי תביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. 2. התובעת החלה לעבוד בנתבעת 2 (להלן - הנתבעת) שהיא בעלת רשת חנויות למוצרי טבע, ביום 1.5.03. הנתבעת עבדה בחנות הנתבעת ברח' ביאליק 36 ברמת גן. שעות עבודתה היו משעה 12:00 עד שעה 20:00. ביום 17.2.05 הודיע לה הנתבע 1 בכתב (להלן - הנתבע), כי בהמשך לשיחה עימו ולאור השינויים שהחברה נאלצת לבצע, מועברת התובעת לעבודה בחנות הנתבעת באור יהודה. הוסיף הנתבע וציין, כי תנאי העבודה והשכר יהיו בהתאם להסכם העבודה שנחתם עם התובעת. בתגובה כתבה התובעת ביום 18.2.05 לנתבע, כי עוזרו של הנתבע הודיע לה ששעות העבודה באור יהודה יהיו משעה 14:30 עד שעה 22:00 וזאת לעומת שעות עבודתה ברמת גן אשר היו משעה 12:00 עד שעה 20:00. התובעת ציינה, כי מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה. ביום 20.2.05 השיב הנתבע לתובעת וציין, כי כבר למעלה מחודשיים הוא הודיע לה על כוונתו לערוך שינויים בחנות ברמת גן וכי על התובעת להערך לאפשרות להיות מועסקת באור יהודה. במכתב זה מציין הנתבע, כי המרחק מביתה של התובעת לחנות באור יהודה, אינו עולה על 12 דקות נסיעה. בפועל הפסיקה התובעת את עבודתה ביום 17.2.05. עם תחילת עבודתה, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה. בסעיף 4.1 להסכם נכתב, כי העובדת תעבוד בחנות החברה ברח' ביאליק 36. בסעיף 5.5 סוכם, כי העובדת מתחייבת לבצע כל תפקיד אחר אשר יושת עליה על ידי המעביד. בסעיף 5.7 להסכם נקבע, כי העובדת אמורה לעבוד בסניף 42 שעות בשבוע במשמרות שיקבעו על ידי מנהל הסניף. 3. הצדדים חלוקים בשאלה האם שינוי מקום העבודה בכל הקשור להארכת משך הנסיעה, הינו בגדר הרעת תנאים מוחשית כמשמעות המושג בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963. התובעת העידה, כי המרחק ממקום מגוריה ברח' אנילביץ בבני ברק למקום עבודתה ברמת גן הוא מרחק של שני תחנות אוטובוס וברגל 15 עד 20 דקות. לעומת זאת, על מנת להגיע מביתה למקום עבודתה באור יהודה, עליה לקחת אוטובוס לרח' ארלוזורוב בתל אביב ומשם אוטובוס נוסף לאור יהודה. לדבריה של התובעת, ביררה נתונים אלו רק לאחר הפסקת עבודתה ומבירור זה עולה עוד, כי האוטובוסים יוצאים כל חצי שעה וגם זאת עד לשעה 21:00. הנתבעת מפי מר רונן חלבה חשב הנתבעת גורסת, כי על מנת להגיע למקום העבודה באור יהודה, עליה לקחת אוטובוס אחר מרח' ירושלים בבני ברק לדרך הטייסים ומשם אוטובוס נוסף לאור יהודה. סך הכל של זמן הנסיעה הוא כ-40 דקות. מר חלבה לא בירר את תדירות האוטובוסים הנ"ל. בין לשיטת התובעת ובין לשיטת הנתבעת מדובר בשינוי משמעותי של זמן הנסיעה מהבית לעבודה ובחזרה. בעוד שלמקום העבודה ברמת גן אמורה היתה התובעת לנסוע שתי תחנות בקו אחד, הרי שלמקום העבודה באור יהודה זקוקה היתה לשני אוטובוסים ולזמן נסיעה של יותר משעה אחת וזאת בהתחשב בעובדה שיש להמתין לשני אוטובוסים. מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה. התרשמנו, כי התובעת נדרשה לשנות את שעות עבודתה כפי שציינה במכתבה מיום 18.2.05. משמעות השינוי הינו חזרתה לביתה בשעות הלילה המאוחרות, דהיינו בשעות מאוחרות יותר מאלו שהיו במקום עבודתה ברמת גן. יתר על כן. בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים צויין במפורש, כי מקום עבודתה ברמת גן. משמבקש צד להסכם עבודה לשנות את הסכם העבודה, זכאי הצד שכנגד שלא להסכים לשינוי זה. בנסיבות הענין אין מדובר ב"קיום בקירוב" של הסכם העבודה אלא בשינוי משמעותי שלו. לענין זה נציין, כי לא מקובלת עלינו עדותו של הנתבע לפיה, סוכם בין הצדדים בעל פה בעת קבלתה של התובעת לעבודה, שניתן יהיה לניידה למקום אחר. מדובר בעדות בעל פה נגד מסמך בכתב. גם סעיפים 5.5 ו-5.7 להסכם העבודה, אינם מעידים על הסכמה לניוד למקום עבודה מרוחק יותר. 4. נפסק, כי העתקת מקום עבודה המחייבת היזקקות לשלושה אוטובוסים מהווה הרעת תנאים מוחשית (דב"ע נו/228-3 רשת מעונות מרגלית נ' עליזה כהן) גם שינוי באשר למשמרות יכול ויחשב כהרעת תנאים מוחשית. תנאי לזכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11 (א) הנ"ל הינו, כי העובד המתפטר יעמיד את המעביד על כוונתו כך שתהא לו ההזדמנות לעשות לסילוק הסיבה בגינה מבקש העובד להתפטר. יחד עם זאת, מקום שברור שאין בידי המעביד לשנות את הנסיבות שגרמו להרעה כגון שליחתו של העובד לעבוד במקום מרוחק יותר, אין מקום לדרוש מהעובד להתרות במעביד לסלק את הסיבה להתפטרות שהרי ברור שאין כל אפשרות לסלק סיבה זו (דב"ע נו/228-3 הנ"ל). בנסיבות שבפנינו, יש לראות במכתבה של התובעת מיום 18.2.05 משום התראה כאמור ומכל מקום גם אם לא היתה התראה כזאת, זכאית היתה התובעת לפיצויי פיטורים וזאת נוכח העובדה, כי הנתבעת לא יכולה היתה להמשיך ולהעסיק את התובעת בסניף ברמת גן. אין לחייב את הנתבעת בתמורת הודעה מוקדמת הואיל והתובעת היא זו שהתפטרה (דב"ע נא/74-3 מנדלברג נ' אלוני פד"ע כג' 197). לא מצאנו יסוד לתביעה אישית נגד הנתבע ועל כן, התביעה נגד הנתבע נדחית. שוכנענו, כי התגלעו חילוקי דיעות של ממש בין התובעת לנתבעת באשר לזכותה של התובעת לפיצויי פיטורים ועל כן, אין אנו פוסקים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 5. בתביעה שכנגד מתבקש בית הדין לחייב את התובעת בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות וזאת מכח החבות שבחוק וכן מכח סעיף 7.6 להסכם העבודה. מכח סעיף 10 (1) לחוק הודעה מוקדמת לפייטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001, אין עובד המתפטר חייב בהודעה מוקדמת למעבידו בנסיבות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. סבורים אנו, כי בנתונים שהוכחו בפנינו לא ניתן היה לדרוש מהתובעת להמשיך ולעבוד תקופה של הודעה מוקדמת בסניף באור יהודה וזאת נוכח שינוי הסדרי הנסיעה למקום ושעות העבודה. אנו דוחים איפוא את התביעה שכנגד כמו גם את טענת הקיזוז הן מכח החוק והן מכח הסכם העבודה. 6. לאור האמור, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.2.05 ועד ליום התשלום בפועל. התביעה נגד הנתבע נדחית. התביעה שכנגד נדחית. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. העברת תפקיד בעבודה