סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר,התשי"ח-1958 מעגן את הזכות לפיצויי הלנה בגין פיצויי פיטורים. סעיף 20(א) לחוק נוקב במועד ממנו מונים את תקופת ההתיישנות. החלופה הרלבנטית לעניינו היא חלופה של הסכם אחר כדלקמן: "בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצויי פיטורים מכוחו - המאוחר שבין המועדים האלה: (1) יום הפסקת יחסי עובד ומעביד; ... (3) אם נקבעה, על פי חוזה עבודה או הסכם אחר, זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק, בהסכם קיבוצי, בהסדר. קיבוצי אחר או בצו הרחבה - היום שנקבע לתשלום פיצויי פיטורים על פי אותו חוזה עבודה או הסכם, ואם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד - היום שבו נקבעה הזכות." בחוק נקבע כי הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים לא תתישן אם הוגשה תביעה לבית הדין האזורי תוך שנה, סעיף 20 (ד) מפנה לסעיף 17א' הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחויבים,לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר". "17א. הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בתי-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - בית-דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן". רואים את פיצויי הפיטורים כמולנים 15 ימים לאחר שלא שולמו: "20ב) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים". חשוב לציין כי טענה בדבר התיישנות מהותית יכול שתעלה גם ביוזמת בית הדין לעבודה ומבלי שצד לתביעה העלה אותה. בדב"ע שן/ 16-3 שמואל אלוני - נתיבי אל על פד"ע כ"ב העלה בית הדין האזורי מיוזמתו את שאלת ההתיישנות מן הטעם שהתיישנות פיצויי הלנה היא התיישנות מהותית, משמע שהזכות פוקעת לאחר חלוף המועד. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהלנת פיצויי פיטוריםהתיישנות