העובד טען כי הטענות בדבר תפקודו הלקוי הובאה לידיעתו לראשונה רק אחרי שכבר נערך לו הליך שימוע בו הוחלט על פיטוריו, לכן למעשה לא נערך לו שימוע כדין ומדובר במקרה של טענות אחרי שימוע. להלן פסק דין בנושא: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. משך למעלה משלושים שנה עבד המערער במשיבה (להלן: המועצה). בעשרים השנים האחרונות לעבודתו שימש בתפקיד מזכיר המועצה. ביום 14.1.2003 קיבלה מליאת המועצה החלטה על פיטורי המערער. בעקבות החלטה זו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי, במסגרתה העלה מספר טעמים אשר יש בהם, לדעתו, להביא לבטלות הפיטורים. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; עב 1487/03) דחה אחת לאחת את טענות המערער. מכאן הערעור שלפנינו. רקע עובדתי והליכים קודמים בין הצדדים 2. המערער החל לעבוד במועצה בשנת 1972. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1982, התמנה למזכיר המועצה. בשנת 1990 נכרת בין המועצה למערער הסכם עבודה אישי. חוזה זה נערך במתכונת שגובשה במשרד הפנים, כהסדר ניסיוני, להעסקת נושאי משרה בכירים ברשויות המקומיות (הסכם זה יקרא להלן - הסכם המודל). 3. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1993, הפיץ הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן - הממונה על השכר) חוזר משותף לו ולמשרד הפנים, ובו הצעה, לפיה יעברו עובדים בכירים ברשויות המקומיות להעסקה על פי "חוזה בכירים" (להלן - חוזה בכירים). בשלב מאוחר יותר הודיע משרד הפנים לראשי הרשויות המקומיות והאזוריות כי עליהם להימנע מהענקת תנאי שכר ותנאי פרישה לעובדים הבכירים שאינם עולים בקנה אחד עם חוזה הבכירים. אין חולק, כי על אף שהתנאים על פי הסכם המודל עליו היה חתום המערער לא עלו בקנה אחד עם התנאים המפורטים בחוזה הבכירים, נמשכה העסקתו של המערער על פי הסכם המודל, מבלי שהתקבל אישור הממונה על השכר. 4. בחודש אפריל 1998 נדרשה המועצה על ידי הגורמים המוסמכים במשרד הפנים שלא להמשיך לשלם למערער שכר על פי הסכם המודל. שאלת המשך תשלום השכר והזכויות הנלוות לפי הסכם המודל היוותה סלע מחלוקת בין המערער למועצה. מחלוקת זו התגלגלה לפתחו של בית הדין האזורי, אשר ביום 7.5.2001 דחה את תביעת המערער (עב 1768/98 ; השופטת יהודית גלטנר-הופמן ונציג הציבור מר זעפרני). המערער לא השלים עם תוצאה זו והגיש ערעור לבית דין זה (ע"ע 1183/01). הערעור נדחה בפסק דין מיום 24.6.2003, בו נקבע כי משלא התקבל אישור הממונה על השכר להעסקתו של המערער על פי הסכם המודל בטל הסכם זה והתנאים הנובעים הימנו. בית המשפט העליון נדרש אף הוא לעניין, ודחה את עתירת המערער כנגד פסק הדין (בג"ץ 745/04, פסק דין מיום 12.1.2005). 5. לפי העולה מחומר הראיות שהוצג בבית הדין האזורי ובערעור שלפנינו, במהלך ההתדיינות המשפטית שהתנהלה בין הצדדים בכל הנוגע לשכרו של המערער, שהחלה כאמור כבר בשנת 1998, נעכרו יחסי המערער וראש המועצה, מר אבנר מורי (להלן: ראש המועצה). על מערכת היחסים העכורה בין השניים ניתן ללמוד, בין היתר, ממכתב ששיגר לראש המועצה ביום 13.9.1999 בא-כוחו של המערער, עו"ד מנחם צוקר, ולפיו: "מרשי מנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (יחד עם גזבר המועצה מר אשכול לוי) הליך המיועד להגן על משכורתו ותנאי העסקתו, בפני מה שנראה לו כפגיעה שרירותית ובלתי מוצדקת... למרבה הצער, נוכח מר אהרון לדעת, כי מאז פנה לבית הדין, הנך נוקט כלפיו בשורה של 'צעדי ענישה' המיועדים לפגוע במעמדו ובתנאי העסקתו ואף בכבוד ובשמו הטוב וכל זאת במטרה להרתיעו מהמשך ההליכים בהם החל... החלטת לחייב את מר אהרון, לנצל את מכסת ימי החופשה הצבורה שלו וזאת בשעה שעל פי תנאי העסקתו זכאי אהרון לצבור חופשה של עד 14 יום מדי שנה... ברור למר אהרון כי דרישתך זו אינה מבוססת על כל צורך ענייני להוציאו לחופשה... נוסף לאמור מתברר כי הנך מנצל כל 'במה' וכל הזדמנות אפשרית על מנת להכפיש את שמו של מרשי ובכלל זה ע"י השמעת דברים בגנותו בפני מליאת המועצה ומשלוח מכתב לחברי המליאה המציג את מר אהרון באופן שלילי ביותר. יתרה מכך וחמור מכך, ניתנו על ידך לאחרונה [הנחיות] המכוונות לפגוע במעמדו ובסמכויותיו של אהרון ובכלל זה, עקיפת סמכויותיו בתחום כח האדם השכר והמנגנון ועדות מכרזים וכיו"ב". 6. מערכת היחסים העכורה הובילה לכך שראש המועצה ביקש לפטר את המערער. במכתב מיום 9.12.2002 הזמין ראש המועצה את המערער לפגישה, לאור כוונתו "לזמן מליאה כדי לדון בפיטוריך". מפרוטוקול הישיבה שקיים עם המערער ביום 12.12.2002 עולה, כי ראש המועצה הסביר למערער כי היחסים שנוצרו ביניהם "הנם עכורים ביותר, נוצר חוסר אמון", על כן הציע למערער "לפרוש בהסכמה ולקבל את מלוא זכויותיו". 7. המערער דחה את הטענות שהעלה נגדו ראש המועצה. במכתב ששיגר ביום 23.12.2002 לראש המועצה באמצעות בא-כוחו טען, כי הכוונה לפטרו "אינה קשורה כלל באופן שבו הוא מבצע את תפקידו כמזכיר המועצה". המערער עמד על כך שמאז החל לנהל את ההליכים בבית הדין לעבודה בנוגע להפחתת שכרו שלל ראש המועצה בהדרגה את סמכויותיו, ובנוסף ציין, כי השאיפה לפטרו "קשורה קשר ישיר למערכת הבחירות האחרונה לראשות המועצה", ולדעתו של ראש המועצה, כי המערער תמך באותן בחירות במתחרה שהתמודד מולו על תפקיד ראש המועצה. עוד עמד המערער על כך שתפקיד המזכיר אותו הוא ממלא אינו "משרת אמון", על כן אין לפטרו ללא נימוק ענייני. 8. בא-כוח המועצה השיב לטענות אלה של המערער במכתב מיום 1.1.2003, ולפיו הכוונה לפטרו "נעשית משיקולים ענייניים בלבד בשל תפקודו הלקוי (ולמעשה חוסר תפקודו)... ובשום אופן לא משיקולים זרים". במכתב זה ציין בא-כוח המועצה, כי בתגובה להחלטת המועצה להפחית משכרו נקט המערער "סנקציות ועיצומים נגד המועצה בחודלו לעבוד ולמלא תפקידו ובכך לפגוע בעבודה התקינה של המועצה, זאת על אף 'התייצבותו' לעבודה (כמעין 'שביתה איטלקית')". 9. על רקע זה שלח ראש המועצה למערער ביום 9.1.2003 מכתב שכותרתו "הפסקת עבודתך". במכתב זה פירט ראש המועצה את הטעמים להפסקת עבודתו של המערער: "הכוונה לפטרך נובעת אך ורק משיקולים ענייניים בשל תפקודך הלקוי או ליתר דיוק חוסר תפקודך כלל. משרת מזכיר המועצה מחייבת מידה רבה של אמון אישי... בין משרת מזכיר נקראת ו/או מוגדרת משרת אמון ובין שלא, הרי אין ספק כי זו משרה שדורשת שיתוף פעולה ויחסי אמון. מזכיר המועצה אמור להיות יד ימינו של ראש המועצה. ובמצב הדברים שיצרת אין כל אפשרות שתמשיך במשרת מזכיר המועצה". 10. ביום 14.1.2003 התכנסה מליאת המועצה לשם עריכת שימוע למערער. לאחר שנערך השימוע החליטה מליאת המועצה על פיטוריו של המערער. כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי, במסגרתה ביקש כי בית הדין יורה על בטלות הפיטורים. 11. בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, דחה אחת לאחת את הטענות שהעלה המערער נגד פיטוריו, תוך שציין כי המערער הוא הנושא באחריות לנתק שנוצר בינו לבין ראש המועצה; כי "יש ממש" בטענות המועצה לפיהן המערער תיפקד באופן לקוי, כך שנושאים שונים הוצאו מתחת ידו, והיקף פעילותו הצטמצם ב-60%; כי הטענות נגד המערער "מתמקדות כולן בתפקודו הלקוי" והבקשה להפסיק את העסקתו צפתה פני עתיד, על מנת "למנוע את המשך הנתק בין עבודת המזכיר לעבודת ראש המועצה ולייעל את עבודת הנתבעת [המועצה]"; כי התנהגותו של המערער, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא שיתף את ראש המועצה ואת מליאת המועצה בתנאי שכרו "יש בה משום "הפרת אמון" בידי מי שממלא תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון במובן של חוק שעות עבודה ומנוחה" וכי "הפרת אמון מסוג זה, היא שיקול לגיטימי של מליאת המועצה הדנה בפיטורים של מזכיר מועצה". בית הדין דחה את טענת המערער כי פוטר משיקולים פוליטיים, "שעה שהוכחו טענות הנתבעת על תפקוד לקוי וחוסר אמון בתובע המשמש בתפקיד של מזכיר המועצה". מכל הטעמים האמורים נדחתה תביעת המערער, תוך חיובו בתשלום הוצאות המועצה בסך 5,000 ש"ח. טענות הצדדים בערעור 12. במסגרת ערעורו שב המערער על הטענות אותן העלה בפני בית הדין האזורי. עוד הוסיף המערער, כי הטענה בדבר תפקודו הלקוי הובאה לידיעתו לראשונה רק לאחר שכבר נערך לו הליך השימוע בו הוחלט על פיטוריו, לכן למעשה לא נערך לו שימוע כדין; כי השלילה ההדרגתית של סמכויותיו בתקופה האחרונה לעבודתו מעידה על כוונת מכוון לפגוע בתפקודו ובמעמדו; כי הטענות נגדו, אף אם יש להן בסיס, אמורות להוביל להליך של דיון משמעתי ולא להליך פיטורים על רקע של אי התאמה; כי הטענה בדבר חוסר אמון שנוצר במועצה בינו לבין הממונים עליו, ובהם ראש המועצה, אין לה על מה לסמוך; כי פיטוריו בטלים אף כיוון שבוצעו תוך הפרת הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: חוקת העבודה), הקובעת כי פיטורי עובד יעשו תוך הסכמה בין הרשות לבין ועד העובדים או הסתדרות הפקידים וכי פיטוריו נעשו מתוך שיקולים פוליטיים וזרים. 13. המועצה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, על נימוקיו ומסקנותיו, תוך שעמדה על כך שפיטורי המערער נעשו כדין, משיקולים ענייניים, בתום לב ובהגינות. הכרעה 14. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענותיו של המערער נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות, מן הטעמים המנויים בפסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית הדין האזורי. יחד עם זאת, מעבר לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, מצאנו לנכון להתייחס בקצירת האומר לטענות שהעלה המערער בערעורו. 15. אשר לטענת המערער לפיה פירוט תלונותיה של המועצה על תפקודו הלקוי הובאו לידיעתו רק לאחר שנערך לו שימוע טרם פיטוריו, על כן אין ליתן תוקף לפיטורים: טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שנפרש בפני בית הדין האזורי ובערעור לפנינו. למן המועד בו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי סביב שאלת הקיצוץ במשכורתו נעכרו היחסים בין המערער וראש המועצה. ראש המועצה טרח להפגין את אי שביעות רצונו מתפקודו של המערער ומכך שבעקבות הקיצוץ בשכרו פתח המערער במה שכונה על ידי המועצה והעומד בראשה "שביתה איטלקית". ביטוי חוזר ונשנה לטענות המועצה בנוגע לאופן תפקודו של המערער ניתן למצוא בתכתובת בין המועצה לבין בא-כוחו של המערער, תכתובת אשר ראשיתה זמן רב טרם התקבלה ההחלטה על פיטורי המערער. יתר על כן, אף מפרוטוקול הישיבה שקיים ראש המועצה עם המערער ביום 12.12.2002, עובר לפיטורים, עולה כי בפני המערער הוצגו התלונות על אופן תפקודו. על כן, יש לדחות את טענת המערער, לפיה רק לאחר השימוע שהתקיים טרם פיטוריו נודע לו על טענות המועצה בנוגע לאופן תפקודו כמזכיר. אין בידינו אף לקבל טענת המערער לפיה עובר לשימוע לא הוצגו לו המסמכים המתעדים את חוסר תפקודו, שכן הנמען במסמכים אלה, שראשיתם בשנת 1999 היה המערער עצמו. 16. אשר לטענת המערער לפיה השלילה ההדרגתית של סמכויותיו בתקופה האחרונה לעבודתו מעידה על כוונה לפגוע בתפקודו ובמעמדו: מחומר הראיות עולה, כי השלילה ההדרגתית של סמכויות המערער כמזכיר המועצה נעשתה בעקבות אותה "שביתת מחאה" בה פתח לאחר ההחלטה להפחית ממשכורתו, החלטה שהתקבלה בעקבות הוראת הגורמים המוסמכים ובראשם הממונה על השכר במשרד האוצר. "שביתת מחאה" זו ("שביתה איטלקית" בפי המועצה והעומד בראשה) באה לידי ביטוי, כפי שעולה מחומר הראיות וכפי שקבע בית הדין האזורי, בכך שהמערער ביצע את מגוון תפקידיו כמזכיר המועצה באופן חלקי בלבד. תפקיד מזכיר המועצה הינו מרכזי ורב חשיבות. מזכיר המועצה הוא, למעשה, יד ימינו של ראש המועצה בכל העניינים המנהליים. הוא זה שאמור לעבוד בצמוד תוך מגע יומיומי עם ראש המועצה. נתק בין השניים והעדר שיתוף פעולה, לא מאפשרים פעילות תקינה של המועצה. לא בכדי זכאי מזכיר המועצה לשכר בכירים. כנגד שכר זה נדרש המזכיר להעמיד את עצמו, מרצו, אונו עתותיו ויכולתו לרשות המועצה ומשימותיה. במקרה שלפנינו, משבחר המערער שלא לעשות כן, לא עמדה ברירה בפני המועצה והעומד בראשה, אלא ליטול באופן הדרגתי ממשימותיו של המערער, וזאת על מנת להבטיח את תפקודה התקין של המועצה. על כן, אין לראות בשלילה ההדרגתית של סמכויות המערער משום פעולה המצביעה על כוונה לפגוע בו או במעמדו משיקולים זרים, אלא יש בכך משום צעד לגיטימי בו נאלצה המועצה לנקוט, לאור תפקודו החלקי של המערער. 17. אשר לטענה לפיה על המועצה היה לפנות לנתיב של העמדת המערער לדין משמעתי, ולא היה מקום לפטרו נוכח אי מילוי תפקידו כמזכיר: הדרך לפיטורי מזכיר מועצה אזורית מותווית בסעיף 161(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח - 1958 (להלן - צו המועצות האיזוריות ) המורה כי : "לא יפוטר עובד מעובדי המועצה המנויים בסעיף 57(א) אלא אם כן הוחלט על כך בישיבת המועצה, לאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה....". מוסיף ומורה סעיף 161(ז) לצו המועצות האזוריות כי : "אין בסעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של בית דין למשמעת לפי חוק המשמעת, להחליט על פיטוריו של עובד מועצה בשל הרשעתו בעבירת משמעת כמשמעותה בחוק האמור". נשאלת השאלה, האם תפקודו הלקוי של המערער הינו בבחינת "עבירת משמעת", המחייבת פנייה למסלול משמעתי ? על שאלה זו יש להשיב בשלילה. ונבאר. 18. תפקודו הלקוי של המערער אוצר בחובו הן יסודות המאפשרים העמדה לדין משמעתי והן יסודות המצדיקים פיטורים בדרך המתוארת בסעיף 161(א) לצו המועצות האזוריות. סקירה כוללת של חומר הראיות מלמדת שבמקרה שלפנינו אין מדובר במי שאינו מציית להוראות הממונים עליו, ועל ידי כך מבצע עבירות משמעת, אלא במי שכמחאה על הפחתה בשכרו בהתאם להוראות הממונה על השכר, לא מתפקד כראוי. סבורים אנו, לו נקטה המועצה במקרה הנוכחי בהליך משמעתי, לא הייתה פועלת בנתיב המשפטי הנכון. 19. לא זו אף זו. מדבריו של ראש המועצה בחקירה הנגדית בבית הדין האזורי עולה כי הסיבה העיקרית שהובילה לפיטוריו של המערער הינה משבר האמון שפרץ בין הצדדים כתוצאה מהתנהלותו של המערער בכל הנוגע להסכם המודל והמעבר לחוזה הבכירים (ראה עמוד 80 לפרוטוקול בית הדין האזורי). אומנם, משרת מזכיר מועצה אינה משרה המוגדרת "כ"משרת אמון", אולם, כאמור, אין ספק כי יחסי עבודה, לא כל שכן יחסי עבודה בין ראש המועצה לנושא תפקיד בכיר כמו מזכיר המועצה מושתתים על אמון ושיתוף פעולה. בנסיבות שתוארו לעיל לא ניתן לומר כי החלטתו של ראש המועצה ומליאת המועצה להביא לסיום העסקתו של המערער נגועה באי סבירות, המחייבת ביטולה. 20. אשר לטענה לפיה פיטורי המערער נעשו בניגוד להוראות חוקת העבודה: על פי חוקת העבודה נדרשת הסכמת ועד העובדים במועצה לפיטורי המערער. כפי שעולה מעדותו של יושב ראש ועד העובדים הסכים ועד העובדים לפיטורי המערער. לא זו אף זו. הסתדרות הפקידים, עובדי המנהל והשירותים הודיעה במכתבה ליושב ראש ועד העובדים מיום 11.5.2003 כי אף היא אינה מתנגדת לסיום העסקתו של המערער. בנסיבות אלה, כאשר התקבלה הסכמת ועד העובדים לפיטורי המערער אין אנו נדרשים לשאלה שהועלתה לפנינו, האם חלה חוקת העבודה על המערער, שהועסק כאמור בחוזה עבודה אישי - הוא הסכם המודל וחוזה הבכירים. 21. כללם של דברים: מכל האמור לעיל עולה, כי לא נפל פגם בפיטוריו של המערער מעבודתו כמזכיר המועצה. אשר על כן, בדין דחה בית הדין האזורי את תביעתו. בנימוקי הערעור שהגיש המערער אין כדי לשנות ממסקנת הדברים. 22. סוף דבר: הערעור נדחה. המערער ישא בתשלום שכר טרחת עורך דינה של המועצה בסך 7,500 ש"ח. שימוע