פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המערער, מפקד משמר הכנסת בתקופה 30.4.1997-1.1.1994 תבע הכרה בזכאותו לתוספת התייעלות אשר הוספה לכל עובדי וגמלאי הכנסת. המערער לא קיבל תוספת זו כשם שלא קיבלוה כל שאר העובדים אשר היו מוקבלים לתפקידים אחרים. המערער היה מוקבל לשופטים מחוזיים ומנכ"לים. כתוצאה מכך שהמערער לא קיבל תוספת בעת שהיה עובד, אין התוספת משולמת לו כרכיב פנסיוני. על כך הוא מלין. בית הדין האזורי, השופט ארי תיבון ונציגי הציבור מר צבי כספי ומר מרדכי שפיק (עב 300423/97), הגיע למסקנה כי החלטת יושב ראש הכנסת ניתנה כדין והיא סבירה. העובדות הצריכות לעניין על מנת לבחון האם יש מקום להתערב בהחלטת יושב ראש הכנסת אני מבקשת להרחיב בתיאור העובדות. המערער כאמור שימש כמפקד משמר הכנסת בתקופה 30.4.1997-1.1.1994. לתפקידו זה הוא הועבר ממשטרת ישראל בה מילא תפקידים שונים. דרגתו האחרונה במשטרה היתה סנ"צ. ביום 1.11.1995 החליט יושב ראש הכנסת דאז, פרופ' שבח וייס, להעניק לעובדי וגמלאי הכנסת תוספת הקרוייה "תוספת התייעלות" בגובה 9%. התוספת השתלמה בשני תשלומים, האחד בגובה 4% מיום 1.1.1996 והחל מיום 1.10.1996. גדל שיעור התוספת בגובה 5%. בהחלטתו ציין יושב ראש הכנסת כי התוספת תשתלם לכלל עובדי וגמלאי הכנסת למעט ה"מוקבלים", היינו אלו ששכרם מושווה לשכר מנכלי"ם ושופטים. במשמר הכנסת ה"מוקבלים" הם קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת. ועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים החליטה לאשר את התוספת לכל עובדי הכנסת למעט מזכיר הכנסת וה"מוקבלים" בשכרם לשופטים ומנכ"לים. לימים, ביום 21.2.2001, לאחר הגשת התביעה לבית הדין האזורי, נערך סיכום דברים בין יושב ראש הכנסת דאז, אברם בורג וחברי ועד עובדי הכנסת. מסמך זה הוגש על ידי המערער בעת הדיון בערעור. הצדדים הביעו את כוונתם המשותפת להחיל את דו"ח ועדת זוסמן. הצדדים הצהירו כי שכר עובדי הכנסת נשחק בשנים האחרונות ביחס למנגנוני עדכון השכר שהיו קיימים עד לסיכום דברים זה. לפיכך הוחלט להעלות את שכר עובדי הכנסת בתוספת אחוזית יחודית על השכר המשולב באמצעות הגדלת תוספת ההתייעלות. בכך רואה המערער נזק נוסף באשר התוספת משולמת באמצעות הגדלת תוספת ההתייעלות, ועל כן הוא נפגע גם הפעם משתוספת ההתייעלות אינה נכללת בגמלתו. בועדה המשותפת לועדת הכנסת וועדת הכספים הדנה בתקציב הכנסת לקחו חלק חברי כנסת, חברי הועדה ומוזמנים, בם גם חברי ועד העובדים ובא כוח מועצת הפועלים. בועדה זו הסביר יושב ראש הכנסת, פרופ' שבח וייס, כי הוא רואה בעובדי משמר הכנסת עובדי הכנסת למרות היותם צמודים לסולם השכר של המשטרה. שכרם משולם על ידי הכנסת. לאור הדיונים בועדה המשותפת החליט יושב ראש הכנסת פרופ' שבח וייס את שהחליט באשר לתוספת ההתייעלות. הסמכות לכך היא של יושב ראש הכנסת אך הוא ביקש את אישור הועדה שפעלה כגוף המייעץ לו בהחלטתו. יושב ראש הכנסת החליט כי תוספת זו תשולם לכל העובדים למעט ה"מוקבלים" בם קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת. התוספות ניתנו באשר יושב ראש הכנסת השתכנע כי מוטל על עובדי הכנסת עומס רב ללא ששכרם גדל. הוא ציין כי אינו בטוח שעל אנשי משמר הכנסת מוטל עומס גדול. למרות זאת הוא החליט להוסיף גם לעובדי משמר הכנסת תוספת התייעלות. אך הוא ציין בתצהירו שהוגש במקום עדות ראשית לבית הדין, שהוא החליט לתת את התוספת לעובדי משמר הכנסת למעט קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת: כמו כן החלטתי שלא להחיל את התוספת על עובדי הכנסת ה"מוקבלים" לשופט מחוזי ולמנכ"ל. בהחלטתי זו לקחתי בחשבון את הפרשי השכר בין עובדים ונוכחתי כי קצין הכנסת מקבל שכר גבוה מכל עובד אחר של הכנסת לרבות מזכיר (דהיום מנכ"ל) הכנסת, מוקבלים לשופט מחוזי וכן מוקבלים מנכ"לים. כמו כן, מפקד משמר הכנסת קיבל שכר גבוה מזה של מזכיר הכנסת וכן גבוה ממוקבל לשופט מחוזי עם שנת ותק אחת. .... לאור נתונים אלו, ובהתחשב בעובדה שכבר הוחלט, בהסכמת ועד עובדי הכנסת (שאינו מייצג את עובדי משמר הכנסת), שתוספת ההתייעלות לא תשולם למוקבלים למיניהם, החלטתי שהיא גם לא תשולם לקצין הכנסת ולמפקד משמר הכנסת. אבהיר כי תוספת ההתייעלות הנדונה הינה תוספת שכר נפרדת מכל תוספת אחרת ואינה קשורה כלל לתוספת הפרלמנטרית המשתלמת מזה שנים לעובדי הכנסת ועובדי משמר הכנסת. האם יש מקום להתערב בשיקול דעתו של יושב ראש הכנסת השאלה הניצבת בפנינו היא האם יש מקום להתערב בשיקול דעת יושב ראש הכנסת. המערער מבקש לשכנענו כי תוספת ההתייעלות היא תוספת פרלמנטרית, ואף אם אינה כזו הרי היא צריכה לחול על כל מי שמקבל תוספת פרלמנטרית. על כן טוען המערער כי הוא הופלה לרעה. בית הדין האזורי קבע כי תוספת ההתייעלות אינה חלק מהתוספת הפרלמנטרית. בית הדין האזורי ביסס קביעתו זו על תצהירו של יו"ר הכנסת דאז פרופסור וייס מיום 25.11.1997 לפיו: אבהיר כי תוספת ההתייעלות הנדונה הינה תוספת שכר נפרדת מכל תוספת אחרת ואינה קשורה כלל לתוספת הפרלמנטרית המשתלמת מזה שנים לעובדי הכנסת ועובדי משמר הכנסת אף בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי העיד פרופסור וייס כי התוספת הפרלמנטרית הינה תוספת גורפת אשר אינה קשורה לנסיבות קונקרטיות ואילו תוספת ההתייעלות ניתנה בנסיבות קונקרטיות של התייעלות עובדי הכנסת, קרי, משימות נוספות לעובדים בלא תוספת משרות. המערער עצמו טען בחקירתו הנגדית כי הסיבה למתן תוספת ההתייעלות שונה מהסיבה לתשלום התוספת הפרלמנטרית. וכדבריו בעמ' 25 לפרוטוקול, שורה 3-7: ת. כן. הסיבה למתן תוספת התיעלות שונה לסיבה של תוספת פרלמנטרית. ש. מה הסיבה לתוספת התיעלות. ת. כפי שהגדיר אותה שבח ויס שעבודת הכנסת גדלה בשמונים אחוז. על פי עדותו של יושב ראש הכנסת, פרופ' שבח וייס, שיקולו היה לצמצם את פערי השכר הגבוהים בין שכרם של קצין הכנסת ומפקד משמר הכנסת לשכרם של יתר עובדי משמר הכנסת. שיקול זה סביר הוא ויושב ראש הכנסת רשאי לשוקלו במסגרת שיקוליו. בית הדין לא יתערב בשיקול דעתו זה. העובדה שעובדים מסוימים "מוקבלים" לבעלי משרה אחרים בעייתית היא אך לא זה המקום לפרט. מכל מקום המערער קיבל שכר ומקבל גמלה המוקבלת לשופטים ומנכ"לים ועל כן אין לקבוע כי שיקול דעתו של יושב ראש הכנסת לא היה סביר עד כדי הצדקת התערבות בית הדין. הערעור נדחה כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. מאחר והמערער גמלאי ובהתחשב בנסיבות אין צו להוצאות. תוספות שכר