החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 3.7.2007 (סגנית השופטת הראשית חגית שגיא; בל 6200/04) אשר דחה את בקשת מר אברבנל לחקור את המומחה- היועץ הרפואי שמונה מטעם בית הדין, ד"ר טיטיון (להלן - המומחה). 2. טרם נבוא להכרעה בבקשה, נביא את עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, כלקמן: בית הדין האזורי מינה את המומחה, כדי לבחון האם קיים קשר סיבתי בין עבודת המבקש לבין הליקוי הרפואי, הימנו הוא סובל. ואלו עיקרי העובדות אשר צוינו בהחלטת בית הדין מיום 19.10.2006 ואשר הועברו לעיונו של המומחה: המבקש, יליד 1968, עבד משך 11 שנים כטכנאי שירות בחברת שולטס. במסגרת עבודתו, טיפל בכ - 8 - 10 קריאות ביום, כאשר כל תיקון נמשך כשעתיים. עבודתו העיקרית הייתה בהתקנה ובתיקון מדיחי כלים, תנורים וכיריים. במהלך עבודות ההתקנה והתיקון, היה על המבקש לבצע הברגה של ברגים רבים. רוב ההברגות היו עדינות והצריכו עבודה ידנית, לעיתים נעזר המבקש בראצ'ט, בפטישון או מברג חשמלי. בנוסף, עבד המבקש פעמיים עד שלוש בחודש במעבדת החברה, בין השאר בתיקון תנורים. תיקון כאמור הצריך פתיחת כמאה ברגים, לרוב באופן ידני, והברגתם בחזרה. 3. בהתייחס לעובדות לעיל, חיווה המומחה דעתו, כי "מר אברבנל אובחן כסובל מכאבים לא ברורים בשני המרפקים, שני שורשי כפות הידיים, מלווים בתחושת הקרנה של כאב לאורך הגפיים העליונות. מר אברבנל טופל בראשית הדרך בכאבים בשני המרפקים באבחנה של אפיכונדיליטיס (מרפק טניס), נראה שבראשית הדרך סבל מר אברבנל יותר ממרפקו השמאלי". המומחה הבהיר, כי המחלה הנקראת בלשון העם "מרפק טניס", עלולה להיגרם על דרך המיקרוטראומה, כתוצאה מעומס יתר מכני בעבודה מאומצת עם הידיים אצל עובדי כפיים, אצל העוסקים בספורט מאומץ וכן אצל העוסקים בעבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים. אלא שבעניינו של המבקש, צויין, כי העדר תגובה לטיפול באפיכונדיליטיס, התפשטות התסמינים מעל ומתחת למרפקים ושאר תלונותיו של המבקש, אינם אופייניים למחלה האמורה. הוסיף המומחה וציין, כי עבודתו של מר אברבנל כטכנאי בחברת שולטס, כללה בעיקר עבודה ידנית עדינה ולא עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים. וכתנא מסייע, למסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי בין העבודה לבין הכאבים, הוסיף שניים אלו: סביר שההברגה נעשתה ברובה ביד הדומיננטית בעוד הכאב הופיע בשתי הידיים; גם כאשר חדל המבקש לעבוד כטכנאי ועבר לעבוד כפקיד בעבודה טלפונית, לא חדל לסבול מתסמונת הכאב בשתי הגפיים העליונות. 4. לטענת מר אברבנל הבקשה להפניית שאלות הבהרה ולחקירת המומחה, מקורה בטעויות שנפלו בקביעת המומחה "לעניין העדר קשר סיבתי, כאשר לא שיקלל בחישוביו את העובדה שהמבקש לא נבדק על ידו, אין אבחון מדוייק לגבי מצבו הרפואי, התעלמות מוחלטת מהעובדות אשר הועמדו בפניו לעניין סוג עבודתו של המבקש, העדר עבר רפואי דומה של המבקש והעלאת סברות ללא כל תימוך (כגון העובדה שהמומחה סבר שהמבקש עבד רק עם יד אחת ולא שתיים)...". לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המוסד לביטוח לאומי ובשאלות שביקש מר אברבנל להפנות למומחה ואשר לדידו ראויות לבירור אף על דרך חקירת המומחה, לא מצאתי, כי יש בשאלות האמורות כדי להבהיר סוגיות שאינן ברורות בחוות הדעת. המומחה התייחס לעובדות כפי שקבען בית הדין ואין מקום שהמומחה יזמן את המבוטח וידלה מפיו פרטים על עבודתו. בדומה הפניית שאלות הבהרה וחקירת המומחה, אינן האמצעי לתקן או להוסיף על העובדות שקבע בית הדין. המומחה פרט את כלל הבדיקות שעבר המבקש וציין, כי לא נקבעה אבחנה ברורה באשר לכאביו. תפקידו של המומחה מטעם בית הדין, אינו לזמן את המבוטח על מנת לנסות ולאבחן את מחלתו ולשולחו לבדיקות. תפקיד זה שמור לרופאים המטפלים. על המומחה מטעם בית הדין לבחון, בהסתמך על כלל המסמכים הרפואיים, האם מן הבדיקות, הטיפולים והאבחנות שבתיק הרפואי, ניתן לבסס קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לליקוי הימנו סובל המבוטח. במקרה דנא, הבהיר המומחה מדוע אינו סבור כי קיים קשר כאמור ואין הוא מחוייב במתן הסבר מהי האטיולוגיה של המחלה. אשר לטענת המבקש, כי המומחה הוסיף עובדות על אלה שנקבעו על ידי בית הדין, לעניין ביצוע העבודה בייחוד ביד הדומיננטית - עניין זה לא היה הטעם היחיד שבבסיס חוות דעת המומחה, כמפורט לעיל. ואף זאת. המבקש לא טען בבקשת רשות הערעור, כי ביצע את העבודה באופן שיוויוני בשתי ידיו ואף לא ביקש להפנות למומחה כל שאלה או הבהרה בנדון זה במסגרת הבקשה להפניית שאלות הבהרה. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם בחוות הדעת בעניין זה, המצדיק זימון המומחה להחקר בבית הדין על חוות דעתו. 5. בהחלטתי מיום 15.10.2007, צוין, כי ככלל המומחה הרפואי בבית הדין לעבודה לא יחקר על חוות דעתו. זאת, "מעצם העובדה שהמומחה - היועץ הרפואי מגיש חוות דעת לא כעד מטעם צד להליך עולה שדבר אין להיזקקות למומחה - יועץ עם זכות לחקירה נגדית של עד" (דב"ע לו/64 - 0 המוסד לביטוח לאומי - חיים שרף, פד"ע ז 461 וראו גם: ס' אדלר, מומחים -יועצים רפואיים בבתי הדין לעבודה, המשפט ב' 199 בעמ' 210). לאור כלל האמור לעיל, לא מצאתי כי עניינו של המבקש מצדיק חריגה מן הכלל האמור. כפועל יוצא, לא מצאתי כי יצאה שגגה מלפני בית הדין האזורי, אשר בהחלטתו מושא בקשה זו, דחה את בקשת מר אברבנל לחקור את המומחה. 6. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. מומחה מטעם בית הדין לעבודהמומחהבית הדין לעבודה