החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף; בל 2357/05), אשר דחתה את בקשת מר כספי למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף על פרופ' שלזינגר, המומחה הרפואי מטעם בית הדין (להלן גם - המומחה). 2. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו הינן כלקמן: על פי החלטת בית הדין האזורי מיום 3.9.2006, ביום 16.1.2003 ארע למבקש ארוע חריג בעבודה. עם תום הארוע חש המבקש דפיקות לב וחולשה, תחושות אלה וכן עייפות וכאבים בגב תחתון ליוו את המבקש גם בימים שלאחר מכן. ביום 25.1.2003 פנה המבקש לחדר מיון שם נרשם, כי לראשונה בחייו החל לסבול מכאבי חזה לוחצים, חולשה והזעה 5 שעות טרם הגיעו לבית החולים. בית הדין האזורי מינה את הקרדיולוג פרופ' שלזינגר לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע הלבבי לבין הארוע החריג בעבודה. בחוות דעתו ציין המומחה, כי המבקש סבל מאוטם בתאריך 25.1.2003. המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בהתייחס לנתונים הבאים: חלוף 9 ימים בין הארוע בעבודה לקרות האוטם; הרישום בחדר מיון, לפיו המחושים החלו 5 שעות טרם האישפוז; גילוי מחלה בעורק הימני ועדות לאוטם ישן. המומחה אף ציין, כי במערער התקיימו גורמי הסיכון הבאים: יתר לחץ דם, היפרליפדמיה, "סיפור משפחתי" של יתר לחץ דם ומחלה כלילית. המומחה נשאל שאלות הבהרה בקשר לאפשרות שלאחר הארוע החריג בעבודה פיתח המבקש תסמונת תעוקתית שהתפתחה לאוטם. לעניין זה, הופנה המומחה לעובדות שקבע בית הדין באשר למיחושי המבקש בשבוע שקדם לאוטם, לחוות דעת פרופ' קרן מטעם המבקש ולמסמך מוסד השיקום בו שהה המבקש לאחר שחרורו מבית החולים (בי"ח פרוקרדיה). המומחה שלל את האפשרות כי נגרמה למבקש תסמונת תעוקתית שהתפתחה לאוטם, ביחוד מן הטעם כי במסמכי האשפוז מבית החולים צויין לא אחת כי הכאבים בחזה המלווים בהזעה וחולשה החלו כ - 5 שעות טרם קבלתו לבית החולים. כן ציין המומחה, כי תמונת התסמינים המצויינים בעובדות שקבע בית הדין אינה מתאימה לתעוקה בלתי יציבה, המלווה בדרך כלל בכאבים בחזה במנוחה או לחילופין (ביחוד אצל חולי סכרת) בתופעות כגון קוצר נשימה. המבקש עתר להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, אך נענה בשלילה. בקשת רשות ערעור בעניין זה נדחתה אף היא. 3. לאחר זאת, הגיש מר כספי בקשה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף. בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי בהחלטה מושא בקשה רשות ערעור זו. בבקשתו שלפנינו טוען המבקש, כי פרופ' שלזינגר הטיל ספק בעצם הארעות המיחושים בשבוע שלפני קרות האוטם ובכלל זה לא התייחס לקביעה, כי הוא סבל מדפיקות לב לאחר הארוע החריג בעבודה. כן נטען, כי המומחה לא התייחס לחוות דעתו של פרופ' קרן ולמסמך מבי"ח פרוקרדיה, בו נרשם: "בינואר 2003 ארוע של תעוקת חזה בלתי יציבה. מאז חולשה". 4. בהחלטה מיום 10.3.2008, הוצע לצדדים מחמת הספק ולהשלמת התמונה שתעמוד בפני בית הדין, להפנות למומחה שאל הבהרה נוספת החוזרת במידה רבה על השאלה שנשאל בעבר באשר לתסמונת התעוקה הבלתי יציבה. המוסד לביטוח לאומי התנגד להפניית שאלת ההבהרה. המבקש ציין כי אינו מתנגד להפניית השאלה, אלא ש"אין בהסכמה זו כדי לגרוע מטענותיו של המבקש לגבי החלפתו של המומחה ו/או מינוי מומחה נוסף ו/או הפניית שאלות הבהרה נוספות...". 5. לאחר שעיינתי בכלל החומר שבפני ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף - להידחות. המומחה הרפואי לא חלק על העובדות שקבע בית הדין לגבי מיחושיו של המבקש בשבוע שלפני קרות האוטם, אלא ציין כי אינו מוצא תיעוד חד משמעי למיחושים אלה וכי הם אינם טיפוסיים לתסמונת תעוקתית בלתי יציבה. המומחה התייחס לאפשרות של התפתחות התסמונת בעקבות בתקופה שבין הארוע החריג לבין קרות האוטם, כפי שצויין בחוות דעת פרופ' קרן, והבהיר מדוע התמונה הכללית העולה מן המיחושים שתוארו על ידי בית הדין אינה מתאימה לדעתו לתסמונת כאמור. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי המבקש הוכיח טעם להצדקת מינוי מומחה יועץ - רפואי אחר או נוסף. ויוטעם, הסיבות למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, המפורטות בסעיפים 13 - 14 להנחיות הנשיא בדבר מומחים -יועצים רפואיים (פד"ע כב 199), אינן מתקיימות במקרה דנא (וראו גם: ס' אדלר מומחים יועצים - רפואיים בבתי הדין לעבודה, המשפט ב', 199). לא מצאתי כי ראוי להורות על מינוי מומחה אחר, באשר המומחה לא התעלם מן העובדות וענה לשאלות בית הדין. מינוי מומחה נוסף נועד לשרת את הערכאה הדיונית, אשר לא מוצאת בחוות דעת המומחה הרפואי הראשון שמונה תשובות לשאלות הצריכות להכרעה בהליך. לפיכך, מייחסים אנו משקל לדעתו של בית הדין האזורי, אשר לא ראה במקרה דנא מקום למינוי מומחה נוסף ומכאן שלא מצא את חוות דעת המומחה בלתי שלמות או לא ברורות. 6. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. רפואהמינוי מומחהמומחה רפואימומחה