סעיף 265 לחוק קובע את הסמכות לחקיקת תקנות שעניינן דמי מחיה ליתומים בעד יתום שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על יסודיים או להכשרה מקצועית. להלן פסק דין בנושא: פסק דין פתיח ותשתית עובדתית 1. עניינו של תיק זה בזכאותו הרטרואקטיבית של התובע לתוספת דמי מחיה. 2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע העידה גב' יהודית רופא, פקידת תביעות זקנה ושאירים בסניף הנתבע בפתח תקווה. 3. להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו ומהמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין: א. התובע, מר אהרון חיוט, הנו אלמן מאז פטירת אשתו ביום 29.4.96, ומקבל קצבת שאירים. ב. בנו של התובע, יליד יום 24.9.89, הגיע לגיל 14 בשנת 2003, ומאז זכאי התובע בגינו, כפוף לשאר תנאי החוק, לתוספת דמי מחיה בהתאם לסעיף 265 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"). ג. התובע לא ידע על האפשרות להגיש בקשה לתוספת דמי מחיה, ולכן לא הגישה במועד. ד. במהלך חודש 10/06 קיבל התובע מהנתבע הודעה לפיה הינו רשאי להגיש בקשה לתוספת דמי מחיה ולצרף אליה אישור כי בנו לומד בבית ספר תיכון וכן תלוש שכר. התובע פעל בהתאם, והגיש בקשה לתוספת דמי מחיה ביום 29.10.06. ה. לפי החלטת הנתבע, התובע קיבל דמי מחיה עבור שנה אחת רטרואקטיבית בלבד, וזאת נוכח הוראותיו של סעיף 296 לחוק. 4. התובע הדגיש בעדותו כי טרם חודש 10/06 לא קיבל מהנתבע כל מכתב או הודעה כי באפשרותו להגיש בקשה לתוספת דמי מחיה, ולכן לא עשה כן. כאשר נשאל על מקום מגוריו בתקופה הרלוונטית השיב כי עד חודש 5/96 (חודש לאחר פטירת אשתו) התגורר ברח' הרב גולד בפתח תקווה, ומאז יום 16.5.96 הנו מתגורר ברח' בר כוכבא בפתח תקווה. מעולם לא התגורר בירושלים, הגם שהחליף את כתובתו במשרד הפנים לירושלים לתקופה קצרה מאוד (25.4.96 - 14.5.96) על מנת לאפשר לאשתו להיקבר בירושלים כפי שביקשה. התובע הגיש תמצית רישום ממרשם האוכלוסין (ת/2), המעידה כי היה רשום כמתגורר בירושלים רק בתקופה הקצרה עליה העיד. 5. התובע הבהיר עוד כי בעת הגשת התביעה לקצבת שאירים ציין בפני הנתבע על גבי טופס התביעה כי הוא מתגורר ברח' בר כוכבא בפתח תקווה; הינו מקבל את קצבת השאירים לחשבון בנק בפתח תקווה מאז שנת 1996 ללא שינוי כלשהו; ואף קיבל מכתבים מהנתבע לכתובתו בפתח תקווה - גם לאחר שינוי כתובתו במשרד הפנים לירושלים (ת/3, ת/4). 6. גב' יהודית רופא העידה כי לתובע נשלחו הודעות על אפשרותו להגשת בקשה לתוספת דמי מחיה, וכן דפי הסבר לכך, בתאריכים 11.8.04, 8.8.05, 6.8.06 ו - 14.8.07. כראיה לכך צירפה תדפיס ממחשב הנתבע, בו נרשם - לצד התאריכים 8/03, 8/04 ו - 8/05 - "אוטומטי - דמי מחיה". גב' רופא אישרה כי לא ביצעה באופן אישי את המשלוח, אלא המערכת הממוחשבת מבצעת זאת באופן אוטומטי. עוד אישרה כי למיטב ידיעתה המכתבים אינם נשלחים בדואר רשום אלא בדואר רגיל. כאשר נשאלה כיצד אין במערכת הממוחשבת אזכור כלשהו למכתב שנשלח לתובע בחודש 10/06 - אותו קיבל - השיבה כי אינה יודעת, וייתכן כי לאחר הגשת תביעה נמחק האזכור לכך מהמערכת (עמ' 3). 7. גב' רופא ציינה עוד כי ביום 24.1.97 נעשה שינוי כתובת בעניין התובע - במחשבי הנתבע - לכתובת בירושלים, ורק ביום 13.6.06 נעשה שינוי כתובת לרח' בר כוכבא בפתח תקווה. לאור זאת, המכתבים שנשלחו לתובע בשנים 2003 - 2005 נשלחו לכתובת בירושלים ולא הגיעו - ניתן להניח - ליעדם. גב' רופא לא יכולה היתה לדעת מה היה המקור לשינויי הכתובת בשנים 1997 ו - 2006, והאם היתה זו הודעה של התובע או שאיבה אוטומטית של הכתובת ממאגרי משרד הפנים (עמ' 3). 8. בסיכומיו טען התובע כי אין מדובר בגמלה חדשה, לגביה נקבע בפסיקה כי הגשת תביעה הינה תנאי הכרחי לקבלתה, אלא בתוספת לגמלה קיימת לגביה כלל הפרטים היו בידיעת הנתבע. הנתבע ידע כי לתובע בן וכן את גילו המדויק של הבן, ולכן כאשר הגיע הבן לגיל המקנה זכאות לתוספת דמי מחיה - מחויב היה, ככל שנדרש לפרטים נוספים כלשהם, לבקש מהתובע להגישם (תקנה 8(א) לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח - 1998; להלן - "התקנות"). כאשר התובע לא עשה כן (כיוון שלא קיבל את המכתבים אשר נטען כי נשלחו לו) - מחויב היה הנתבע לעדכנו שוב בדואר רשום, וכן לשלוח לו מכתב דחייה פורמאלי. 9. התובע הדגיש את חובת הנתבע ליידעו בדבר זכאותו (עב"ל 1365/04 אסתר ארוש - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.10.06) וכן את חובת הזהירות שהנו חב כלפיו. במקרה זה, נהג הנתבע ברשלנות כאשר הסתמך על כתובת שגויה שמקורה אינו ברור. עוד טען התובע כי הנתבע, כגוף ציבורי שתכליתו סוציאלית, מנוע מלהסתמך על טענת שיהוי מקום בו אין מחלוקת לגבי עצם הזכאות (עב"ל 1109/02 המוסד לביטוח לאומי - רחל עיווי שררה, מיום 18.10.04). 10. הנתבע טען בסיכומיו כי תוספת דמי המחיה אינה אוטומטית אלא מחייבת - ככל בקשה להגדלת גמלה - הגשת תביעה (תקנה 9 לתקנות ותקנה 10 לתקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחיה), התשל"ט - 1979). לגישתו, קצבת השאירים אינה כוללת בחובה באופן אוטומאטי תביעה לדמי מחיה אלא על התובע להוכיח את התנאים הקבועים בחוק לצורך כך (לרבות עצם לימודיו של הקטין, היכן, והכנסותיו ככל שהן נוספות על אלו של האב), שאינם בידיעת הנתבע. בנוסף, הנתבע נהג בהקשר זה לפנים משורת הדין ופעל לצורך ייזום תביעתו של התובע - מבלי שיכולה להיות לו אחריות על תקלות הנובעות מאי קבלת המכתבים, שינויי כתובת וכיו"ב. הכרעה 11. סעיף 265 לחוק קובע את הסמכות לחקיקת תקנות שעניינן "תשלומי דמי מחיה והוצאות אבחון בעד יתום שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על יסודיים או להכשרה מקצועית". התקנות הרלוונטיות הן תקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחיה), התשל"ט - 1979 (להלן - "תקנות דמי מחיה"), אשר קובעות בסעיף 10 כי יתום, שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על יסודיים או להכשרה מקצועית, יהיה זכאי לדמי מחיה אם מתקיימים בו כל אלה: סיים שמונה שנות לימוד חובה; הכנסתו הקובעת - יחד עם ההכנסה הקובעת של הורהו - אינה עולה על זו המותרת; הוא מתאים, לדעת פקיד שיקום, ללימודים על יסודיים או להכשרה מקצועית; והחזקתו אינה על המדינה (או אחד הגופים המנויים בתקנה). עוד מובהר באותו סעיף כי יתום שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על יסודיים הינו זה הלומד בישראל ונמצא במקום הלימודים לפחות 24 שעות בשבוע בממוצע באותה שנת לימודים. 12. לאחר שקילת טענות הצדדים ולשון החוק והתקנות, שוכנענו כי תוספת דמי המחיה אינה חלק אוטומאטי מקצבת השאירים, אלא מחייבת הגשת "תביעה" נפרדת, ובירור כל תנאי הזכאות על ידי פקיד התביעות. לא ניתן לקבל, לפיכך, את טענת התובע, כי די בעצם הגשת התביעה לקצבת שאירים על ידו בשנת 1996, כדי לזכותו אוטומאטית בתוספת דמי מחיה בגין בנו בשנת 2003. 13. התובע טען כי חובת תום הלב וההגינות החלה על הנתבע מחייבת אותו "להביא לידיעת המבוטח את ההליכים הנדרשים בכדי למצות את זכויותיו ולוודא כי הוא אכן מבין מה עליו לעשות בכדי שלא יפסיד את זכויותיו" (עניין ארוש). בנסיבותיו של תיק זה, לא מצאנו לנכון להכריע האם קמה חובה על הנתבע ליזום תביעות לתוספת דמי מחייה. זאת, שכן בפועל הנתבע יזם תביעות כאמור, ושלח - כך לפחות לטענתו - לתובע, מדי שנה החל ממועד הזכאות הראשון לתוספת דמי המחיה, דפי הסבר וטופס תביעה שנועדו להקל עליו את הגשת התביעה ואת קבלת זכויותיו. אלא, שאין חולק שדפי ההסבר וטופס התביעה לא הגיעו ליעדם - אלא בשנת 2006. במהלך דיון ההוכחות הוברר כי הסיבה לכך הינה כתובת לא נכונה, אשר לא ברור כיצד הגיעה למאגרי הנתבע, ואשר אליה נשלחו הטפסים. 14. גב' רופא לא ידעה להסביר כיצד הגיעה הכתובת המוטעית למאגרי הנתבע, ומדוע נשלחו הודעות ייזום התביעות לירושלים. זאת, כאשר אין חולק כי התובע הודיע במסגרת טופס התביעה המקורי על כתובת בפתח תקווה; כי עניינו המשיך להיות מטופל לאורך כל השנים בסניף הנתבע בפתח תקווה; כי לא הודיע לנתבע בשום שלב על העברת כתובתו לירושלים; כי בעת העברת כתובתו לכתובת הנוכחית בפתח תקווה - דיווח על כך למשרד הפנים והלה ביצע את הרישום במאגריו עוד ביום 14.5.96; וכי כתובתו של התובע היתה רשומה במאגר משרד הפנים בירושלים למשך פרק זמן של כשלושה שבועות בלבד אשר הסתיים במאי 1996. בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של המקרה, כאשר הכתובת השגויה במאגרי הנתבע (שלא ברור כיצד הוזנה אך אין חולק כי לא היה זה באשמת התובע) היא שהביאה לכך שלא יקבל את הודעות ייזום התביעות, וכאשר כלל המבוטחים האחרים במצבו קיבלו הודעות ייזום תביעות אשר הביאו לידיעתם את האפשרות להגיש תביעה לדמי מחיה - אנו סבורים כי חובות תום הלב וההגינות החלות על הנתבע מונעות ממנו להסתמך על סעיף 296 לחוק, אשר הוראותיו תפורטנה להלן. 15. סעיף 296 לחוק קובע כדלקמן: "(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה תביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה. (ג) ...". 16. בעבר איפשר סעיף 296 לחוק שיקול דעת לפקיד התביעות, לשלם גמלה גם למי שהגיש את תביעתו באיחור, בנסיבות המתאימות (ראו למשל את דב"ע נד/87-0 ; דב"ע נד / 287-0). שיקול הדעת האמור בוטל במסגרת תיקון 19 לחוק, ונקבעו במקומו "כללי זכאות פשוטים ואחידים שניתן להביאם לידיעת אוכלוסיית הזכאים על מנת להשיג מיצוי מלא ככל האפשר של זכויות ותשלום הגמלאות במועד לכלל האוכלוסיה הזכאית לפי החוק" (דברי ההסבר להצעת החוק; הצעות חוק 2608 התשנ"ז עמ' 285). אותם כללים היו בשלב ראשון אי תשלום לתקופה העולה על 48 חודשים טרם הגשת התביעה. תקופה זו צומצמה בתיקון מס' 60 ל - 12 ו - 18 חודשים בהתאם לנוסח שצוטט לעיל. 17. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי "על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה... התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח; כך שאין לראות באותה התנייה משום חקיקה רטרואקטיבית שוללת זכות" (עב"ל 96/03 דוד פריג' - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (37) 45; ראו גם עב"ל 1142/04 ריקון איוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.6.05). היינו, יש אינטרס ציבורי לעודד מבוטחים להגיש תביעותיהם במועד, הן על מנת להקל על בדיקת התנאים לזכאות, הן בהתחשב בכך שמטרת תשלומה של הגמלה היא סיוע בקיום השוטף, והן על מנת לאפשר לנתבע לכלכל את ענייניו הכספיים בלא להיות מופתע מתביעות רטרואקטיביות. 18. כבר נקבע כי הוראת סעיף 296 לחוק הנה הוראת "שיהוי" ולא הוראת התיישנות (עב"ל 445/97 יוסף סעיד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 35). בנסיבות הייחודיות שלפנינו - כאשר לנתבע לא נגרם כל נזק כתוצאה מהאיחור בהגשת התביעה שכן הנו יכול לבדוק כיום את זכאות התובע לגופה גם בגין השנים 2003 - 2005 (ולמעשה לא היתה מחלוקת לגביה); כאשר אי הגשת התביעה במועד נובעת מכך שהנתבע שלח את הודעות הייזום לכתובת שאינה נכונה, אשר הוא עצמו לא ידע להסביר כיצד הגיעה למאגריו, וכאשר אין חולק כי הדבר לא נגרם כתוצאה ממחדלי התובע; וכאשר התובע מבחינתו עידכן את פרטיו במשרד הפנים לכתובתו הנכונה כבר בשנת 1996, וידע כי כתובתו בנתבע מעודכנת לפתח תקווה באופן שוטף משך כל השנים - אנו סבורים כי הנתבע מנוע לטעון לשיהוי. 19. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבע מנוע, בנסיבותיו הייחודיות של תיק זה, מלהסתמך על סעיף 296 לחוק ולכן התובע זכאי לתוספת דמי מחיה החל מחודש 9/03 ואילך. כיוון שיוצג מטעם הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. דמי מחיהיתומים