מהי כי ההכנסה הקובעת לצורך חישוב דמי ביטוח לאומי ? בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו עי ההכנסה הקובעת לחישוב דמי ביטוח לאומי של מבוטח עובד עצמאי היא ההכנסה השנתית ולא ההכנסה החודשית בפועל שהפיק באותו חודש. דבר זה עולה במפורש כבר מכותרתו של סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי שהיא: "חישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר", שעניינה גם הכנסת עובד עצמאי, לעומת הגדרת הכנסת עובד בסעיף 344 לחוק המוגדרת כהכנסה חודשית. ההכנסה בשנה השוטפת נקבעת על פי השומה השוטפת של ההכנסה, אך כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות (סעיף 345(ב) לחוק). מאידך, תקופת התשלום לתשלום דמי הביטוח גם לעובד עצמאי היא חודשית (סעיף 336 לחוק הביטוח הלאומי תקנה 2(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954), והוא הדין בתשלום המקדמות המחולקות ל-12 תשלומים חודשיים (תקנות 1 ו-9(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד - 1984 וסעיף 337(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי). הוראות אלה לגבי התשלום החודשי של המקדמות אין בהן כדי לשנות את העובדה הבסיסית, לפיה חישוב ההכנסה לעובד עצמאי הוא שנתי ולא חודשי, וכי חלוקת המקדמות ל-12 היא כלי טכני לביצוע התשלומים, כאשר ההכנסה החודשית נגזרת מההכנסה השנתית ופועל יוצא שלה. להלן פסק דין בנושא: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ בתאריך 1.7.2002 נכנס לתוקפו חוק תוכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003 (ס"ח התשס"ב - 2002, 428, להלן - החוק המתקן), אשר היה בר תוקף עד ליום 30.6.2003 (להלן - התקופה הקובעת). השינוי המהותי הנוגע לענייננו שהוכנס בסעיף 9(9)(ב) לחוק המתקן (שם בעמ' 343) הוא ביטול תקרת ההכנסה לחישוב דמי הביטוח של עובדים עצמאיים, שהייתה קבועה בסעיף 348(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי) ובלוח י"א לחוק, ושעמדה עד לתחילת תוקפו של החוק המתקן על חמש פעמים השכר הממוצע במשק (להלן - התקרה). בנוסף לכך, הוגדל בחוק המתקן שיעור דמי הביטוח. א. לטענת המערער, היו רווחיו במחצית השניה של שנת 2002 (להלן - המחצית השניה) נמוכים באופן משמעותי מרווחיו במחצית הראשונה של אותה שנה (להלן - המחצית הראשונה). בנתונים אלה על פי חוק הביטוח הלאומי טרם תיקונו בחוק המתקן - היה המערער חייב לכל היותר בדמי ביטוח חודשיים בסך 4,500 ש"ח, באשר תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח קודם לחוק המתקן הייתה כ-35,000 ש"ח. חקיקת החוק המתקן, שביטל את התקרה, גרמה לכך שהמערער ישלם דמי ביטוח גבוהים למדי במחצית השניה, למרות שבתקופה זו הייתה הכנסתו נמוכה. המערער לא צפה ולא יכול היה לצפות, כי התקרה תבוטל והסתמך על המצב החוקי בטרם כניסת החוק לתוקפו. לו ידע על התיקון, היה מכלכל את צעדיו בהתאם, דהיינו מקים חברה, או פועל בכל דרך חוקית אחרת להקטנת דמי הביטוח. ב. המערער אינו חולק על כך שעל פי סעיף 345 לחוק, על ההכנסה השנתית להתחלק ב - 12, אלא שלטענתו חלוקה זו גורמת לכך שהכנסות שהופקו במחצית הראשונה בטרם חל החוק המתקן, יחויבו בדמי ביטוח על פי הוראות החוק המתקן, אף על פי שתחילתו של החוק המתקן היא רק מיום 1.7.2002, דהיינו תיקון החוק יכול לחוק רק לגבי רווחים שהופקו לאחר תיקונו, ואינו יכול לחול על הכנסה שהופקה לפני תיקונו. לגבי האחרונה יש להחיל את שיעורי דמי הביטוח שבטרם חקיקת החוק המתקן. ג. "גלגול" הכנסות מהמחצית הראשונה לשניה וחיובן בדמי ביטוח על פי החוק המתקן פירושו חקיקה רטרואקטיבית, שהיא "בלתי חוקתית", פוגעת בקניינו של אדם, מנוגדת לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו ולעקרונות היסוד של המשפט הישראלי. חקיקה רטרואקטיבית זו גם מנוגדת בעליל לפסיקת בית המשפט העליון הקיימת בנושא זה. על כך יש להוסיף, כי החוק המתקן גם אם הוא פוגע רק בחלק מהעצמאים ומיטיב עם חלק אחר, אינו מידתי ופוגע בזכויות היסוד של העצמאים ללא כל צורך ובניגוד לחוק הביטוח הלאומי. ד. לאור האמור, עתר המערער לסעד הצהרתי אשר יקבע, שאין להחיל את הוראות החוק המתקן על הכנסה שהופקה לפני כניסתו של חוק זה, וגם אין להחילו על הכנסה שהופקה לאחר התקופה הקובעת בשנת 2003. לשם כך חייב המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לאפשר לעצמאים המעוניינים בכך להגיש שני דו"חות חצי שנתיים לגבי שתי השנים הרלוונטיות - 2002 ו- 2003, ואל לו למוסד ל"התעצל" בעניין זה בשל הטרחה בדו"חות כפולים. על המוסד לפרוס את ההכנסה שהושג כאשר היה "החוק הישן" בתוקף על פני כל השנה, ולגבות דמי ביטוח בגינם על פי שיעורי "החוק הישן", ואילו הכנסה שהופקה לאחר כניסתו של החוק המתקן לתוקפו - יפרשו על פני כל השנה ויגבו דמי ביטוח בגינם על פי שיעורי החוק המתקן. דרך חישוב זו כאמור יפה בהתאמה (במהופך) גם לשנת 2003 - היא השנה בה בוטל החוק המתקן החל מיום 1.7.2003, וחזרה העטרה - התקרה ליושנה. 5. המוסד טען, כי השינוי בחוק המתקן בא לידי ביטוי רק בביטול תקרת ההכנסה לחישוב דמי ביטוח של עובדים עצמאיים; ההכנסה עליה מבוסס חישוב זה היא שנתית ולא חודשית; החיוב מדי חודש בחודשו נעשה על ידי חלוקת ההכנסה השנתית ב-12 חודשים, ואינה פרי בדיקת הכנסת המבוטח מדי חודש בחודשו. על פי דרך חישוב זו, עליה לא חלק המערער בעבר, אין החלה רטרואקטיבית של החוק המתקן, שהרי דמי הביטוח על פי החוק המתקן מוחלים רק מיום 1.7.2002 ולא לפני כן ; בסיס זה של חלוקת ההכנסה השנתית ל - 12 חודשים לא שונה בחוק המתקן וכאמור המערער לא חלק עליה בעבר ; חלוקה זו היא גם הגיונית, בעיקר לגבי עצמאים שהכנסתם אינה יציבה, ואפשר שבחודשים מסוימים לא תהיה להם הכנסה כלל; חישוב המערער עלול לפגוע בגובהן של הגמלאות מחליפות ההכנסה, במקרה בו בטרם קרות אירוע מזכה, לא הייתה למבוטח הכנסה ; חלוקת ההכנסה ב - 12 אין בה משום "גלגול הכנסתו" מתקופה לתקופה אלא חלוקת השומה השנתית העצמית שהוצהרה על ידי המערער ל - 12 תשלומים חודשיים וחיובה בדמי ביטוח עד לתקרה בתקופה שבטרם תחולת החוק המתקן, ובשיעור המוגדל עקב ביטול התקרה בתקופה הקובעת. זו לא החלה רטרואקטיבית. גם לפני תחולת החוק המתקן יכול היה עצמאי, שכל הכנסתו הופקה בינואר של אותה שנה וביתרת השנה לא הרוויח מאומה, להיות מחוייב בדמי ביטוח על הכנסה אותה לא הפיק באותה תקופה, אך הוא יהיה חייב בה בדמי ביטוח, באשר מדובר בהכנסה שנתית המחולקת ל - 12 חודשים. הפתרון של דו"חות חצי שנתיים נוגד את עקרון הפרישה השנתית, אינו מעוגן בחוק, ויכול להביא לתוצאה בלי רצויה למבוטח שהכנסתו הייתה דווקא במחצית השניה. 6. בית הדין האזורי בתל אביב (בל 004344/03; השופטת דינה אפרתי) דחה את תביעת המערער כשהוא קובע בתמצית את קביעות הבאות: א. מושכלות ראשונים שחקיקה למפרע פוגעת בתפיסת יסוד חוקתית, בוודאות ובאימון הציבור במשפט. חזקה מן הדין שפניו של חוק צופות פני עתיד הם ולא פני עבר. ב. תחולת החוק המתקן היא לגבי התקופה הקובעת בלבד, החל מיום 1.7.2002, ועל כך אין מדובר בתחולה רטרואקטיבית. ג. ההכנסה לעניין חישוב דמי ביטוח של מבוטח היא ההכנסה השנתית על פי השומה הסופית של ההכנסה לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וכיוצ"ב (סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי). ד. על פי הגדרה זו "ההכנסה החודשית" של מבוטח, עובד עצמאי, היא ממוצע כלל הכנסותיו בשנת המס הנדונה. ה. בחוק הביטוח הלאומי כמו בפקודת מס הכנסה יחידת הזמן המשמשת לקביעת גובה ההכנסה של עצמאי היא שנה, כלומר, הבסיס לחישוב דמי הביטוח הוא שנתי ולא חודשי, כאשר בפועל עד לעריכת שומה סופית משולמים דמי הביטוח באמצעות מקדמות. מהאמור לעיל יוצא, שבבוא המוסד לחשב דמי הביטוח למבוטח שהוא עצמאי, עליו לחלק את ההכנסה השנתית ב - 12, ולא לבדוק את שיעור הכנסתו מדי חודש בחודשו כפי שהוא עושה לגבי שכיר. ו. החוק המתקן ביטל את התקרה לחיוב בדמי ביטוח, אך לא ביטל את העיקרון המעוגן בסעיף 345 לחוק של חלוקת ההכנסה השנתית ב - 12. ז. בענייננו, לצורך חישוב דמי הביטוח כמתחייב מביטול התקרה, חילק המוסד את הכנסת המערער על פי השומה העצמית לשנת 2002 ל-12 תשלומים חודשיים. לגבי התקופה החל מחודש ינואר 2002 חויב המערער בתשלום דמי ביטוח עד לתקרה הקבועה בסעיף 348(א) לחוק, ורק החל מחודש יולי 2002 חויב המערער בתשלום דמי ביטוח כמתחייב מהוראות החוק המתקן. משהבסיס לחישוב דמי הביטוח הוא בסיס שנתי, אין לקבל את טענת המערער, כי הכנסתו במחצית הראשונה "גולגלה" למחצית השניה. ח. אופן חישוב זה עולה בקנה אחד גם עם היותו של חוק הביטוח הלאומי חוק סוציאלי, שבו קיימת זיקה בין בסיס ההכנסה של מבוטח עצמאי לחישוב גמלאות המותנות במבחן הכנסה. 7. המערער חזר בערעורו, בעיקרו של דבר, על טענותיו בבית הדין האזורי. המערער שב וטען, כי לא יתכן לחייב הכנסה שהושגה לפני 1.7.2002 על פי שיעורי חיוב אחרים משיעורי החיוב "הישנים", שכן לגבי הכנסה זו חל חוק הביטוח הלאומי לפני תיקונו בחוק המתקן. לדידו של המערער, החוק המתקן הטיל דמי ביטוח באופן רטרואקטיבי על הכנסות שהופקו טרם חקיקתו בדרך גלגולם שלא כדין מהמחצית הראשונה לשניה. 8. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וחזר על טענותיו בבית הדין האזורי. הכרעה 9. טעותו של המערער בניתוח הדברים על ידו היא בכך שהוא סובר, כי ההכנסה הקובעת לצורך חישוב דמי ביטוח היא ההכנסה החודשית, כפי שהופקה בפועל בכל חודש וחודשו. ולא היא. ההכנסה הקובעת לחישוב דמי ביטוח של מבוטח עובד עצמאי היא ההכנסה השנתית ולא ההכנסה החודשית בפועל שהפיק באותו חודש. דבר זה עולה במפורש כבר מכותרתו של סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי שהיא: "חישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר", שעניינה גם הכנסת עובד עצמאי, לעומת הגדרת הכנסת עובד בסעיף 344 לחוק המוגדרת כהכנסה חודשית. 10. ההכנסה בשנה השוטפת נקבעת על פי השומה השוטפת של ההכנסה, אך כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות (סעיף 345(ב) לחוק). 11. מאידך, תקופת התשלום לתשלום דמי הביטוח גם לעובד עצמאי היא חודשית (סעיף 336 לחוק הביטוח הלאומי תקנה 2(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954), והוא הדין בתשלום המקדמות המחולקות ל-12 תשלומים חודשיים (תקנות 1 ו-9(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד - 1984 וסעיף 337(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי). 12. הוראות אלה לגבי התשלום החודשי של המקדמות אין בהן כדי לשנות את העובדה הבסיסית, לפיה חישוב ההכנסה לעובד עצמאי הוא שנתי ולא חודשי, וכי חלוקת המקדמות ל-12 היא כלי טכני לביצוע התשלומים, כאשר ההכנסה החודשית נגזרת מההכנסה השנתית ופועל יוצא שלה. 13. נקודת מוצא זה מובילה למסקנה, כי לא ההכנסה החודשית בפועל היא הרלוונטית במקרה זה, לא היא המדווחת ולא היא שצריך לדווח עליה. ההכנסה השנתית היא הקובעת, כאשר פשיטא שההכנסה החודשית הממוצעת היא פועל יוצא של חלוקת הכנסה זו ב - 12. דרך חישוב זו הגיונית מתבקשת ונסמכת על הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו. 14. כשאלה פני הדברים טענת המערער, לפיה גולגלה הכנסת המחצית הראשונה למחצית השניה אינה נכונה. ההכנסה במחצית הראשונה אינה ההכנסה בפועל, ואינה צריכה להיות ההכנסה בפועל. היא ההכנסה השנתית הממוצעת. זו דרכו של חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו בנושא זה, והרוצה לשנות - יצטרך לפעול לשינוי החקיקה. 15. הפועל היוצא של ניתוחנו זה הוא, שחיוב המערער בדמי ביטוח מוגדלים מיום 1.7.2002 - הוא תחילת מועד תחולת החוק המתקן אינו רטרואקטיבי אלא רטרוספקטיבי (ע"א 1613/91 אורית ארביב נ' מדינת ישראל פ"ד מו(2), 765), ואין ליחס לחיוב בדמי ביטוח מוגדלים במחצית השניה משמעות של תחולה רטרואקטיבית. 16. משמצאנו כי דרך החישוב של המוסד נכונה ותואמת את הוראות החוק והתקנות - הדרך המוצעת על ידי המערער לדיווח חצי שנתי אינה תואמת את המסגרת הנורמטיבית הקיימת, ולכן יש לדחותה. 17. לא למותר לציין, כי דרך חישוב דמי הביטוח של עובד עצמאי על בסיס השומה השנתית כשהיא מחולקת ב - 12, הייתה קיימת גם לפני החוק המתקן. החוק המתקן לא שינה מאומה בעניין זה. כל חידושו של החוק המתקן היה בביטול התקרה לחישוב תשלום דמי הביטוח והגדלת דמי הביטוח, מבלי לגרוע משיטת החישוב הקיימת כאמור. כך, לפי החוק בטרם תיקונו, אילו הכנסת המערער כולה היתה בינואר ובכל השנה לא הייתה לו כל הכנסה, היה עליו לשלם דמי ביטוח על פי ההכנסה החודשית הממוצעת בכפוף לתקרה גם לגבי יתרת התקופה, בה לא הייתה לו כל הכנסה, אלא שהמערער לא הוטרד מחישוב זה, כל עוד היו דמי הביטוח נמוכים. משגדלו דמי הביטוח עקב ביטול התקרה, קפץ באופן טבעי רוגזו של המערער עקב ההגדלה ה"מכאיבה" בדמי הביטוח, אך הפגם שמבקש המערער למצוא ב"שיטה הממוצעת" היה קיים, לשיטתו גם קודם לחוק המתקן, אך הוא לא מחה על כך. 19. אכן צודק המוסד, כי חישוב המערער עלול לפגוע בגובה גמלאות מחליפות הכנסה במקרה בו לא קיימת הכנסה טרם קרות אירוע מזכה, או שהייתה הכנסה נמוכה, באשר קיימת זיקה ישירה בין גובה ההכנסה לגובהן של גמלאות מחליפות הכנסה, מאידך חישוב על פי הכנסה חודשית ממוצעת מקטינה את גודל ההפסד במקרים מעין אלה. 20. סוף דבר - הערעור נדחה בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי.אין צו להוצאות. דמי ביטוח לאומיביטוח לאומי